אור ברסלב
שות מחנה חיים ח › סימן נ

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ח · סימן נ

סימן מט

נשאלתי באשה אחת אשר היא מקשה לילד זה ימים וקרובה למיתה ר"ל וכבר יצא רוב התינוק זה כמה שעות ובא הרופא ובקי כפי חכמתו ואמר אם לא יחתוך הולד ימותו שניהם האשה וגם ילדה ואם יחתוך הולד (שאז הטבע ידחה גוף המת אשר בקרבה) ותוכל האם לחיות ואמר הרופא שיוכל להמתין עוד מעט פן יצא הולד אבל אם לא יבא עד שעה אחת צריך לחתוך את הולד ושאל הבעל אותי אם יתן רשות לרופא להמית הולד או יסמוך על ישועות ד' וכטוב בעיניו יעשה. תשובה בשעה הזאת אמרתי לו הדין המוזכר ח"מ סי' תכ"ה סעיף ב' שכתב וז"ל לפיכך העוברות שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במעיה בין בסם ובין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להרגה ואם הוציא ראשו אין נוגעים בו שאין דוחים נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם עכ"ל ופי' בסמ"ע שהוצרך להוסיף שזהו טבעו של עולם דלא נאמר דהולד הוה רודף ויצילו את אמו בנפשו קמ"ל שזה טבע של עולם ולא הוה הולד רודף יעו"ש ועיין בבאר הגולה שמציין הגמ' סנהדרין ע"ב דמשמי' קא רדפי לה וא"כ פשוט מאוד שאסור לחתוך ראש הולד כדי להציל האם ודוק. ואחרי שובי נחמתי אולי דווקא אם לא נוגעים בו בולד יבוא הוא בעולם הגם שאמו תזעק בחבליה עד שביציאת הולד היא מוצאת נפשה אין נוגעים בו בהולד כדי להציל האם שאין דוחים נפש להמית אותו כדי להציל נפש אמו כיון שאינו נחשב כרודף אמרי' מאי חזית דדם אמו סומק טפי מדם הילד והוה ספק איזה דם חשוב יותר ושב ואל תעשה עדיף כסברת הגמ' בר"ה דף כ"ח בדם מתן אחד שנתערב בדם מתן ארבע דממנ"פ צריך לעבור לאו אחד או בל תוסף או בל תגרע חידש ר"י ליתן במתן אחד דיעבור בל תגרע בשב ואל תעשה ואם יתן מתן ד' עובר בל תוסיף בקום ועשה טוב לעבור בשב ואל תעשה יעו"ש ה"ה כאן מכח ספק איזה דם סומק טפי אין נוגעים בו בקו"ע רק שב ואל תעשה עדיף אבל אם לא יהי' נוגעים בולד ימותו שניהם הולד וגם אמו אז טוב לבחור להמית הולד ולהציל עכ"פ אמו כי טוב לבחור הרע במיעוט למה ישכל גם שניהם וצע"ג. ואמנם אחרי נחמתי חקרתי דלמא מאי דאמרי' בסנהדרין מאי חזית דדמי דידך סומק טפי הוה הסברה דרציחת נפש ממעט הדמות הוא מעשה עבירה גדולה אשר לא הותר בכלל הפסוק וחי בהם אשר גילתה התורה שמותר לאדם להציל נפשו ע"י פעולת עבירה כאכילת איסורי תורה נבילה וטריפה וחזיר וכדומה כי זה הוא בכל איסורין וויתר הקב"ה את שלו שלא ימות נפש מישראל דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם אבל לרצוח נפש מישראל ולשפוך דמו ארצה עבירה זו לא הותר בעבור וחי בהם כי מאי חזית לקיים וחי בהם בך ולא בחברך הלא גם הוא נפש מישראל דוגמת סברת הגמ' זבחים דף ג' מינה מחריב בה וממילא טוב שהגוי יהרוג גם שניהם כי אז הגוי יעבור עבירה שני פעמים מלהציל עצמך ע"י שתעשה אתה שפיכת דם חבירך דאז נעשה מעשה העבירה על ידך והגם שבכל אופן יהרג חבירך ע"י הגוי בהדי כבשא דרחמנא למה לך כחכז"ל גיטין דף נ"ה הקב"ה בעי לחרובי ביתו ובעי לכפורי ידו בהאי גברא על כן טוב שלא לעשות שפיכת דמים בר ישראל הגם שהגוי ימית גם אותו. הא למה הדבר דומה התורה אמרה לפני עור לא תתן מכשול מינה ילפי' דלא רשאי ליתן כוס יין לנזיר ואבמה"ח אם קאי בתרי עברי דנהרא ואטו נאמר דאם יש כאן פושעי אשר חפץ לעבור על לפני עור וליתן לנזיר כוס יין או לב"נ אבמה"ח היאמר נא ישראל כשר כיון שבכל אופן ישתה הנזיר יין והב"נ יאכל אבמה"ח א"כ גם אני אתן להנזיר יין או לב"נ אבמה"ח זה בוודאי שגגה גדולה דבשלומא אם הנזיר או הב"נ יוכלו ליקח מעצמם היין והאבמה"ח ולא יבוא בעולם לפני עור כשיעבור הנזיר או הב"נ עבירתם אז ליכא למושיט לאו דלפני עור אבל אם בכל אופן יהיה המושיט עובר על לפני עור מהכ"ת לומר כיון שראובן חפץ לעבור הלאו באיסור אני עובר הלאו בהיתר זה לא שמענו וכן מצאתי שהשיג המ"ל פ"ד מהל' ריבית על פני משה יעו"ש וה"ה כאן לא נאמר יען דגוי יהרוג את ראובן ילך שמעון ויהרוג לראובן הלא אם הגוי הרגו עובר על עבירת רציחה ואיך אפשר ששמעון לא יעבור על עבירת רציחה זה אי אפשר להשכל לקבל וכ"ת להרוג את ראובן כדי להציל נפשך ע"ז אנו דנין הכי מותר להתרפאות עצמו בדם חבירו על כן אל תעשה לרעך רעה כי אלקי' יבקש את הנרדף ודמו מידך יבוקש כי שופך דמים ממילא וה"ה הכא הגם שאם לא יחתוך את הולד לשברים ימות הוא עם אמו אעפ"כ אל תחרש על רעך והוא יושב לבטח אתך וילכו שניהם יחדיו כי מן השמים קרדפו ליה לולד וגם לה ודוק. ופקחתי עיני שתלי' בשני תירוצים שהביא התוס' יו"ט פ"ז דאהלות משנה ו' שהביא הקו' משבע בן בכרי שחתכו ראשו והשליכו מעל החומה והביא שני תירוצים שאני התם אלו היה יואב כובש העיר היה הוא והם נהרגין ע"כ חתכו ראשו או דשבע בן בכרי היה מורד במלכות וחייב מיתה שזה פלוגתא דרש"י בסנהדרין ור"ש פ"ח דתרומות יעו"ש בקיצר אמרים א"כ לתי' הראשון מבואר דדווקא אין דוחים נפש להציל נפש אבל אם ימותו שניהם מותר להציל עצמו בנפש חבירו אשר בכל אופן ימות א"כ ה"ה כאן מותר לחתוך הולד להמית האם דאל"כ ימותו שניהם אבל לתי' האחרון דשאני שבע בן בכרי דהי' מורד במלכות משמע אבל אם הי' פטור אז אעפ"י שאם לא ימסרו אותו יהרגו שניהם ואסור להציל עצמו בנפש חבירו וה"ה אסור כאן להציל אמו בנפש בנה והבן. אך אפשר אפי' לתי' הראשון שסובר יען דאם יואב הי' כובש העיר הי' כולם נהרגין חתכו לראש שבע בן בכרי אעפ"כ אסור לחתוך הולד כדי להציל אמו דשאני התם דעכ"פ יואב בא ללחום את העיר עד רדתה בעבור שבע בן בכרי ואם ימסור עצמו ליואב לא יבוא יואב להעיר א"כ הוא יושב בהעיר וסוגר בריחים ושערים שרואה שאין מפלט לו לחיות רק יסובב מיתות כל בני העיר ובכל זאת לא ימסור עצמו לשונאו ורודפו וחפץ שימותו כל בני העיר עמו הוה כרודף אחרי בני העיר ע"כ חתכו ראשו שלא יהי' רודף שלהם הגם שהוא אונס שרדפו אחריו עכ"פ באונסו אינו רשאי להיות רודף לאחרים אבל במקשה לילד דמן שמים קרדפו לה להאם כמבואר בגמ' סנהדרין דהולד לא הוה רודף מטעם זה דלו יהי' שיש שכל ודעת להולד מה יעשה אם טבע של העולם פועל שיצא מרחם אמו ולא יוכל להתמהמה בקרבה שבע"כ הוא נולד כחכז"ל באבות ובצאתו מרחם מכריחו להמית את אמו הר"ז דומה כאלו גוי רוצה להשליך לישראל על ילד חי דאמרי' שלא צריך למסור נפשו יען וביען דאמרי' בהיפך מאי חזות דדם דחברך סומק טפי כמבואר בתוס' ע"ז דף נ"ד בד"ה כגון שאנסוהו וא"כ כיון שאין בידו להציל אמו מהכ"ת יומתו אותו כדי להציל אמו ואסור ליגע בו דמשמים קרדפי' לה דלא דמי לשבע בן בכרי דיואב רדף אחריו ויכול למסור עצמו שלא יבוא היזק לבני העיר ודוק. ולדעתי זה הבנת הרמב"ם פ"א מה' רוצח שכתב וז"ל ואם משהוציא ראשו אין נוגעים בו מפני שאין דוחים נפש מפני נפש וזה טבעו של עולם עכ"ל וכן הוא בש"ע סי' תכ"ה והדבר פלא למה הוסיף הרמב"ם זה טבעו של עולם וצע"ג ולפמ"ש רמז הרמב"ם בזה מדסתם רבינו קדוש אין נוגעים בו וקשה שהי' לו לחלק דאם נראה שימותו שניהם נוגעים בו לכן רמז הרמב"ם דמה שהולד פועל מיתה לאמו הוא מטבעו של עולם שנשים יתקשו בלדת בנים דכתיב בעצב תלדי בנים והולד בע"כ נוצר ובע"כ נולד ומי גרם לה הלידה היא בעצמה שנזדוג לאיש אבל אין הולד פועל לה היסורים ברצון לו יהי' שיש לו שכל ודעת והטבע מכריחו לצאת מרחם אמו הכי יוכל להתמהמה או למסור עצמו ביד רדפו כדי שתשאר אמו חי א"כ בכל אופן אין נוגעים בו אפי' אם יהי' ברור עפ"י רופאים מומחים שימותו שניהם ודוק. שוב מצאתי שהעיר הכ"מ בפ"ה מהל' יסודי תורה חקירה הנ"ל בשם רמ"ך שיש סברה לומר דהגם אם לא שייך מאי חזית דדם דידך סומק טפי כגון דיהרגו שניהם אעפ"כ אסור לישראל להרוג ישראל חבירו דאין סברת מאי חזית עיקר הטעם אלא דעבירת שפיכת דם ישראל גדול וצריך ישראל למסור נפשו שלא יעשה על ידו ואחריו החזיק הכפת תמרים ביומא דף פ"ב דגם אם שניהם נהרגין שייך מאי חזית שדם דידך סומק טפי שיהי' הריגת נפש מישראל על ידך טוב שימותו שניכם ביד גוי יעו"ש ועיין בסדר משנה מהל' יסוה"ת מהגאון ר' וו"ב ז"ל שהחזיק בסברת רמ"ך והביא ראיה מלשון הרמב"ם יעו"ש שפלפל מרשב"א בשחיטת חוץ ודוק. ואוסיף עוד לחדש טעם דלו יהיה אם הדין אם הגוי יהרוג כולם מותר להרוג את האיש הנרדף דלא שייך בזה מאי חזית אעפ"כ במקשה לילד ויצא ראש הולד אין נוגעים אפי' אם נדע שימותו שניהם כאשר אבאר בעזה"י דבר חדש מאוד. נלע"ד לחדש לו יהיה שאם גוי יאמר שימותו שניהם מותר לראובן להרוג שמעון כאשר הגוי מבקש ממנו כיון דשמעון ימות בכל אופן אעפ"כ אין רשות לחתוך הולד שיצא ראשו בעבור להציל האם דשאני התם בכל אופן והרג שמעון ע"י אדם א"כ מה לי אם יהרג ע"י גוי או ע"י ישראל חבירו אשר מציל נפשו בזה אבל בולד שיצא ראשו אם ימותו שניהם יהיה מיתת הולד בידי שמים ואם יבוא אחד ויחתוך אותו אברים אברים יהיה מיתתו ע"י אדם ואסור לעשות כן לסבב מיתה בידי אדם תחת מיתה בידי שמים ואעתיק אשר כתבתי במקו"א בעזה"י. הנה הרמב"ם בפ"ה מהל' יסוה"ת הל' ה' כתב שאם יהרגהו כולם אם לא יתנו מי שיחדוהו מותר להם למסור אותו דלא שייך מאי חזית דדם דידך סומק טפי כיון דיהיה כולם נהרגין יעו"ש והגאון ר' וואלף באסקאוויעץ ז"ל בספר סדר המשנה העיר דרמב"ם הכריע דר"י חזר בעצמו והביא גמ' ערוכה בב"מ דף ס"ב בשנים שהלכו בדרך וביד אחד קיתון של מים דסובר בן פוטירא שישתו שניהם וימותו ולא ישתה הבעל המים לבדו ויראה במיתת חבירו לבד ור"י ור"ע דרשו וחי אחיך עמך חייך קדמו לחיי חבירך והקשה הגאון אם נאמר כסברת הרמ"ך א"כ למה לי קרא וחי אחיך עמך הלא ברוצח הוה הדין טרם שימותו כולם מותר להם להציל עצמם והרי האיש שאין בידו המים הוה כאלו יחדוהו שכלתה אליו הרעה אלא ע"כ אפי' יחדוהו ואם לאו ימותו כולן אסור חוץ אם הוא חייב מיתה כשבע בן בכרי והאריך עוד איך בן פוטירא אמר דימותו שניהם בודאי פלא אלא ג"כ דר"י בעצמו חזר מדבריו בירושלמי יעו"ש. ולדעתי הדברים נפלאים אם אנו דנין שאחד יהיה מהרוגי איספקליער (עיין היטב בגמ' שבת דף ק"ח ובספרי מ"ח ח"ב יו"ד סי' ס') אז אנו חוקרים אם יהרגו כולם או אחד ואמרי' כיון שע"כ האי גברא יהיה מהרוגי איספקליטר למה יגרמו לעשות לעצמם הרוגי איספקליטר דלא שייך מאי חזית דדם דידך סומק טפי רק אם יהרג אחד ויושפך דמו כמים אבל אם יהיה הרוגי מלך שימותו שניהם מיד ד' ברעב או בצמא ולא יושפך דמם ע"י ב"א אז אין כאן חקירה מחמת מאי חזית רק אם יש מ"ע ואהבת לרעך כמוך וישתו שניהם וימותו ביד ד' וזה שלא אמר בן פוטירא מחייב שישתו שניהם או שיאמר אסור לבעל המים לשתות לבדו רק אמר מוטב שישתו שניהם ויקיים ואהבת לרעך כמוך ור"ע אמר דכתיב וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חברך וצריך הוא להציל את חיותו ואין כאן מ"ע לאהוב חיי חבירו אם אין סיפוק כדי חיותו אבל גם בן פוטירא מודה דאם שתה הבעל המים לבדו לא עשה עבירה דיהיה עובר על "לא תעמוד על דם רעך" דהא לא היה בידו להצילו חוץ אם לא יציל את עצמו ומאי חזית להציל חבירו ולא להציל את עצמו רק שלא קיים מ"ע "ואהבת לרעך כמוך" וזה אמר בן פוטירא מוטב שימותו שניהם ולא יראה במיתת חבירו ור"ע חולק דחייך קודמין ואין כאן מעלת מ"ע כלל אבל אפי' ר"ע מודה אם היו שותים שניהם המים ומתו לא עבר הבעל המים על עבירה "אך את דמכם לנפשותוכם אדרוש" עיין רמב"ם שם הל' א' ורמב"ן במלחמות פ' בן סורר דזה נאמר אם נתן נפשו להורגו שיהרג ע"י איספקליטר ולא עסק עכשיו במצות ואהבת לרעך כמוך ואחר כך בעבור יום או שעות הוא אונס ואין בידו מים וימות מיד ד' עיין רמב"ן במלחמות עם הרז"ה בפדר"א דמילה שהוא עוסק עכשיו בהיתר מצות מילה ומה שיצרך אח"כ לחלל שבת הוא שבא אח"כ ועיין בש"ך י"ד הל' מילה ובודאי גם לר"ע לא עבר על אך את דמכם לנפשותוכם אדרוש" אם נתן לחבירו ומתו גם שניהם א"כ אין ענין גמ' בב"מ ענין לירושלמי וגמ' דבב"מ דלא כהגאון סדר המשנה ודוק. ולפ"ז בנידן שאלתינו דמן שמים קרדפי לה וגם לולד ואם ימותו שניהם הוה מיתתם מיתת מלך שהרגם מלך ואם אחד יחתוך ראש הולד הוה מיתת האיספקליטר עיין שבת דף ק"ח דמי שנהרג ע"י מלך חשוב ומי שנהרג ע"י האיספקליטר הוא בזיון א"כ טוב שימותו שניהם ע"י מלך מלכי המלכים משיהרג הוא ע"י בן אדם ואולי על זה רמז הרמב"ם וז"ל וזה טבעו של עולם עכ"ל ולא חלו בו ידים להיות מיתת איספקליטר והבן. וגם זאת כבר הערותי במקום אחר ועיין במ"ח ח"ב א"ה סו' י"ט) הגם אם נאמר דמותר להרוג חבירו כדי להציל עצמו אם בכל אופן יהרג חבירו היינו האיש אשר מציל עצמו עי"ז אבל שאיש אחר יערב עצמו על ריב לא לו להמית אחד כדי להציל אחד זה לא מצינו כי מי שם אותו לאיש שר ושופט על נפשות מישראל חוץ מסנהדרין אשר יהרגו עפ"י חק ומשפט סמוכין דווקא ובארץ ישראל ומה שביקש ר"י מטיטוס ליתן לו ר' צדוק ושלשולתא דר"ג הוא ענין אחר להציל מסכנה איש חשוב קודם אבל לא להרוג נפש כדי להציל נפש ודוק. סוף נ"ל דהדין ברור כמו שפסקתי כיון שהוציא ראשו אסור ליגע בו יד מכל הלין טעמא שבארתי בעזה"י שב ואל תעשה עדיף הגם שקרוב שימותו שניהם והולד ימות מתחילה ועיין במג"א סי' ש"ל ס"ק י' וס"ק י"א בכל זאת אין דוחים נפש מפני נפש וזה ברור בעזה"י. ואחרי ימים מצאתי בהגהות הגאון ר"ע איגר ז"ל באהלות פ"ז אות ט"ז על דברי תויו"ט בד"ה שאין דוחים נפש מפני נפש שהקשה משבע בן בכרי וכו' התם משום אפי' לא מסרוהו הי' נהרג כשיתפסנה יואב והן נהרגין עמו עכ"ל וכתב הגאון הנ"ל וז"ל ולפ"ז יש לדון ה"ה בילד שיצא רובו אם ידוע ששניהם ימותו דמותר להציל האשה וצריך להתישב בדין זה עכ"ל שו"ת פמ"א ח"ג סי' ח' עכ"ל. הנה לא זכיתי לראות דברי הגאון כי הספר פמ"א אין בידי אבל לדעתי יפלא מאוד דברי הגאון מכל החלוקים שהערכתי למעלה דלכ"ע אין דוחים נפש מפני נפש בהדי כבשא דרחמנא למה לן להמית נפש בידים כדי להציל נפש טוב שימותו שניהם בידי שמים כאשר אמר דוד "נפלה נא ביד ד' וביד אדם אל אפלה כחכז"ל בשבת דף ק"ח ומכ"ש שיבוא אדם שלישי ויכריע ביניהם מי שם אותו לשופט על נפש הולד כי גדולה שפיכת דמים חוץ ע"י סנהדרין אשר ישפטו על פי חוקי תורה אז הוה ג"כ שהרגו מלך הארכתי בזה במקו"א ובפרט הלא הטבע גורם שבע"כ יגיח מבטן אמו לחוץ מפתח של יולדת ביד הקב"ה בעצמו אמרו חכז"ל א"כ מי יגיד לנו הא בראש אם הקב"ה יחד אותה למיתה והולד ימות בנגרר או בהיפך שהקב"ה יחד לולד למות בצאתו מרחם אמו ועל ידי מיתה שלו נגרר אמו למיתה אחריו על כן דברי פמ"א נפלאים ממני כעת. ואגב גררא אכתוב מה שהערותי במקו"א על המתני' באהלות הנ"ל יצא רובו אין נוגעים בו שאין דוחים נפש מפני נפש לכאורה יפלא למה שינה רבינו קדוש כמו שכתב מתחלה האשה שהוא מקשה לילד מחתכין את הולד הי' לו לומר יצא רובו אין מחתכין שאין דוחים וצע"ג. ונלע"ד דרמז על דבר גדול כגון אם ואמר הרופא מומחה שרגל אחד או יד אחד מעכב מלצאת עי"כ היא מקשית להוליד ותמות היא ע"י הלידה אעפ"כ כיון שהולד יצא רובו א"כ נקרא הולד נפש ואסור ליגע בו אפי' ברגל או ביד לחתוך אבר כדי שיוצל האם אעפ"כ אין נוגעים בו יען שאין דוחים נפש מפני נפש והגם שהרופא לא יחתוך הולד לחתיכות ליקח נפשו בידים שעכ"פ בחתיכת יד או רגל יוכל להצמיח דחיות נפש שיחלש הולד וימות אין דוחים נפש מפני נפש שמא יחלוש וימות וגם בחתיכת יד ורגל יצא הנפש מן האבר אין דוחים נפש מפני נפש ורמז המשנה אין נוגעים בו כלל ולא מבעי שאין הורגין נפש מפני נפש אלא אפי' אין נוגעים נפש מפני נפש והבן. אמנם אם יאמר הרופא שימותו שניהם אז בודאי מותר לחתוך אבר אחד כדי להציל אותו דמציל אותו באחד מאבריו דממנ"פ אם ימות מחמת חולשה הלא עשה הרופא בהיתר ואם לא יחתוך ימות בודאי ואם יחתוך אולי יוצל אבל אם הולד יוצל בכל אופן רק בחתוך אבר יכול הרופא להציל אמו בזה רמז רבינו קדוש אין נוגעים בו דאין דוחים נפש מפני נפש ברישא כל זמן שהעובר במעיה לא נקרא נפש הוה הדין דאפי' מחתכין הולד כדי להציל האם ומשיצא רובו אין נוגעים בו כלל אפי' לחתוך רק אבר ממנו ודוק. וכהיום מצאתי בכפת תמרים ביומא דף פ"ב אם הגוי אומר לישראל שידקר עין חבירו ואם לאו יהרגהו והרופא מבטיח שלא יבוא ע"י סימת העין סכנה לחבירו ח"ו שחקר הגאון שדווקא נפש מפני נפש אין דוחים אבל אבר דוחים מפני נפש חבירו יעו"ש אבל בעובר אשר הרופא לא מבטיח בודאי אין נוגעים בו פן ימות ואין דוחים נפש מפני נפש ולפמ"ש כאן בודאי אסור לחתוך לאיש אחד אבר אחד כדי להציל עצמו [וגם] טוב שימותו שניהם בידי שמים מאשר יסבב איש אחר מיתה לולד בפעולתו טוב לבטוח בד' אשר ממנו לא יפלא גם להחיות מתים כנלענ"ד בעזה"י נכון וברור. ולא אמנע מלהציג אשר עלה במחשבה לפני במה שחדשתי שאת"ל אם בכל אופן יהרגו שניהם מותר אחד להציל עצמו אם יבוקש מחבורה זה דווקא הוא יוכל להציל נפשו אבל איש אחר לא יתערב להציל זה האיש בדם חבירו וה"ה במקשה בלידה מי יערב נפשו להרוג את הולד בעבור להציל האשה אמו ולכאורה יש לחקור כיון דהיא האשה עכ"פ תהיה מותר לחתוך את ולדה להציל עצמה כיון דבלא"ה ימותו שניהם כמו בשבע בן בכרי א"כ איש אחר תהיה שלוחה בתורת זכיה והוה כאלו היה בעצמה חתכה את ולדה וכי תימא אין שליח לדבר עבירה זה אינו כיון דהיא רשאי לעשות כן א"כ אם השליח הוה כמשלח אין כאן עבירה כלל דבשלמא אם הוה עבירה אם המשלח עושה בעצמו אז שייך לומר אין שליח לדבר עבירה אבל כיון דלא הוה עבירה למשלח א"כ יש שליחות וצע"ג. אך באמת נ"ל כיון דגוף הריגת הולד משיצא רובו הוה רציחת נפש מישראל והגם דהיא בעצמה היתה מותרת לחתוך הולד להציל עצמה היינו דהיתה אנוסה על העבירה ולא שייך כאן מאי חזית דדם דידך סומק טפי וכל זה היא בעצמה תוכל לעשות אבל אין שליחות על דבר עבירה דלולא דגילתה התורה שליחות אפי' בדבר המותר כגון תרומה ושחיטת פסח וגט לא הוה כלל שליחות בעולם רק משם ילפי' שליחות ודווקא בדבר המותר ולא בדבר עבירה הגם אם המשלח לא יענש אם עושה בעצמו עכ"פ אין לו כח שליחות דחכז"ל אמרו אין שליח לדבר עבירה ולא אמרו אין שליחות לעבירה וכבר הערותי במקו"א הגם דחקר המ"ל דנרדף יכול להמית הרודף אפי' יכול להציל באחד מאיבריו היינו הוא בעצמו אבל שליח לא יכול לעשות על זה דביכול להציל באחד מאיבריו הוה המיתה דבר עבירה והגם שהרודף מפני פחדו הוה אנוס אפי' להרוג את הרודף אבל שליח לא מצי משוי ועיין חדושי הר"ן בסנהדרין דף מ"ה בד"ה מנין שאם אין לו גואל הדם כנלענ"ד בעזה"י:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה