אור ברסלב
שות מחנה חיים ח › סימן מט

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ח · סימן מט

סימן מח

שפע ברכות ורב הצלחות לאיש הרבני המאור לממשלת התורה שבע רצון מלא ברכת ד' מחותני כבוד מוה' אלי' שענקעל ב"י. אחד"ש תכריך מכתביו קבלתי שנית לברר שהסופר הידוע גנב תורת אחרים והתלבש בו נא אל יטריח עלי בדברים כאלה אוי לנו מעלבונה של תורה ובכל זה לא אתערב עמו לרדוף אותו ולולא שמעלתו נ"י ביקש לפסול ספריו ותפילין ומזוזות שכתב הסופר לא השבתי לו כלל ובעבור כבוד קדושת כתבי קודש אודיע לו דעתי ולא באתי לשפוט שפוט רק להודיע שזה דעתי. שאלה אודות הסופר דוד הוא הקטן אשר הגדיל לעשות לזוד בערמה לגנוב תשובות אשר השיג מגדולי תורה והתלבש עצמו בטלית שאינו שלו ששלח התשובה שקבל מגדול אחד בתורת שאלה על שמו כאילו הוא האיש הגדול בתורה כן נהג כמה וכמה עד שחפץ הקב"ה לגלות האיש מרמה שנתגלה קלונו ברבים כי הוא עם הארץ רק למד מלאכת סת"ם וע"י שנגלה זה נשתרבב עוד כמה ערעורין עליו אשר מורים קלת שדר בין הגוים ויושב שם בחדר הגוי וכותב סת"ם וכאשר יבואר אי"ה מהו לפסול הסופר וגם הס"ת ותפילין ומזוזות שכתב זה השנים אשר נודע שהיה גנב חדושי דאורייתא עם ספיקות הדינים כי זה המבוקש מן יראי ד' אם הוא עפ"י הדין עכת"ד. תשובה הגם שהדבר פשוט בעיני כי לא אדע איך ובמה לזכותו על הנבלה הגדולה עם צירף קלות ראש אשר נגלה ממנו חלילה לי לשים יד לפה מלהזהיר אותו לאמור ח"ו לשלוח יד בכתבי קודש לגנוז אותם וד' יהיה עמדי וישמרני שלא אכשל בדבר הלכה בעזה"י. הנה לכאורה החטא גדול עד מאד דעבר על לאו בתורה לא תסיג גבול רעך ספרי פ' שופטים וז"ל מנין למחליף דברי ר"א בדברי ר' יהושע ודברי ר"י בדברי ר"א לומר על הטהור טמא ועל הטמא טהור שהוא עובר בל"ת ת"ל לא תסיג גבול רעך עכ"ל הרי שאפי' שלא גנב לעצמו רק החליף דברי ר"א בדברי ר"י עובר בלאו לא תסיג גבול רעך ק"ו אם התלבש בטלית שאינו שלו גונב חדושי דינים ופסקי התורה לעצמו שעבר על לאו דלא תסיג גבול רעך. אמנם יש לחלק דספרי לא לחנם נקט דברי ר"א ודברי ר"י רק יען דקיי"ל ר' אליעזר שמותי ואין הלכה כר"א אלא כר' יהושע א"כ המחליף דברי ר' יהושע עם דברי ר"א הסיג גבול עולם אשר גבלו ראשונים ע"כ שמחליף הדברים שאומר בשם ר"י מה שאומר ר"א א"כ יהי' נפסק הלכה כר"א ומסיג בזה גבולי ראשונים להיות הלכה כר' יהושע וא"כ יהי' הדין על טמא טהור ועל טהור טמא אבל אם לא יבוא נ"מ בדין אם ראובן אמר הדין או שמעון אמר הדין הלא יקובל האמת מפי כל אז לא מיבעי אם החליף שם בשם דלא עבר על לאו אלא אפי' התלבש בו בעצמו ג"כ אינו עובר על לאו דמאי גבול הסיג את הטוב יקובל והקב"ה ישלם שכר טוב לבעליו ודוק. וראי' לזה מדברי הגמ' בעירובין דף נ"א דרבה אמר שדי אם אחד מכיר את האילן בשם ר' יוסי דנמוקו עמו יעו"ש והובא במג"א סי' קנ"ו וז"ל אם שמע דין ונראה שהלכה כך מותר לאמור בשם אדם גדול כי היכי דלקבלי' מיניה עכ"ל וקשה מספרי הנ"ל דעובר על לא תסיג גבול רעך אם מחליף דברי ר"א לר"י או דברי ר"י לר"א וצ"ע אלא הוא הדבר אשר דברתי דשם יש נ"מ בדין אי ר"א אומרו אי ר"י אומרו אבל כאן שנראה לו הדין כן אז מותר לומר בשם אדם גדול ודוק. ולא תאמר שדווקא באיש מעולה מתיר להחליף השם האומר הדין כגון התם שאמר בשם ר"י דנמוקו עמו אבל להפך הדברים מן המעולה לקטן ממנו אסור להחליף השם אמרו וא"כ בנידן דידן שהעתיק הדברים בשם עצמו והוא קטן בודאי מן הגדולי תורה אשר חדשו הדברים והוא התלבש בו וא"כ עבר על הלאו דלא תסיג נ"ל להביא ראי' דגם בזה ליכא משום לא תסיג דעיין בקדושין דף מ"ד דקטנה שנתקדשה שלא מדעת אביה אמר שמואל צריכה גט ומיאון וקרנא אומר דברים בגו אם גט למה מיאון הפכוה ושדרו לקמיה דרב ופי' רש"י משום דרב אוהבו של שמואל יעו"ש וקשה איך הפכוהו הא הוה כאלו אמרו דברי ר"א על דברי ר"י או דברי ר"י על דברי ר"א ועברו חלילה על לא תסיג אך הוא הדבר דעיין בפנ"י שם דחששו אם רב ישמע ששמואל החמיר לא יקיל כנגדו אבל אם שמואל הקיל ורב יבין שאין הדין כן לא יחוש על כבודו של שמואל להקל יעו"ש א"כ חזינן דמותר להחליף הגם שלכבוד שמואל הי' חושש לחומרא ולכבוד קרנא לא היה חושש רב הגם שקרנא הי' מחמיר הי' רב מקיל כשמואל אם הדין עמו ואעפ"כ הי' מחליפין הדברים של שמואל על שם קרנא ודברי קרנא על שם שמואל ודוק. ומצאתי סמך קצת בדברי אלי' רבה שתי' על קו' מג"א שם הא מבואר בברכות דף כ' מי שאומר בשם חכם שלא אמרו גורם הסתלקות השכינה ותי' בא"ר היינו אם אמר סברתו ודינו על שם חכם שלא אמרו אבל מה ששמע מחכם אחד יוכל לומר בשם חכם אחר כי היכי דלקבליה מיניה וציין דברי תויו"ט פ"ה משנה ז' ביבמות שהשיב בזה על הברטנורא כי איך יאמר תורתו על שם חכם גדול הלא יסמכו עליו יעו"ש משמע מדבריו אפי' מחליף מחכם קטן על שם חכם גדול לית לן בה דדווקא סברת עצמו אין רשאי לתלות באדם גדול בענקים אבל חכם בחכם ושניהם ראוים להורות לא גורם הסתלקות השכינה ודוק (ודעת ברטנורא הוא הגם ששמע הסברה מן רבותיו והוא לומד הדין מן סברה שלהם אעפ"כ לא יאמר הדין בשמם רק יאמר זה סברת רבותי ואני לומד מן הסברא הדין וסברא לא צריך קרא והבן). וראי' ברורה מדברי ספרי עצמו דאל"כ הי' לספרי לקצר אם אמר דברי ר' יהושע בשם ר"א או דברי ר"א בשם ר"י א"כ הסיג גבול עולם אלא פשיטא דווקא אם נ"מ במה שהחליף את בעל המאמר שנפסק טמא או טהור כדברי ר"י ובאמת הי' ר"י אומר על טמא טהור ועל טהור טמא א"כ הסיג גבול עולם בהלכה אבל אם אמר על דבר טהור שאמר ר"א ולא חלק עליו ר"י או על דבר טמא שאומר ר"א ולא חלק ר"י ואומר בשם ר"י או היפוך לא עובר על תסיג גבול רעך ודוק. ולדעתי אם אחד מתלבש בתורת חבירו ולא אמר בשם אומרו הוא גנב הגם שזה נהנה וזה לא חסר אטו יש רשות ליקח דבר של חבירו שלא מדעתו ולהנות בו חוץ אם הוא דבר שאין בעל הבית מקפיד בו ומי הוא זה ואיזהו אשר יחפץ שלא להקפיד שהוא יעמול בלמעלה מן השמש ומי שלא עמל בה יתענג בו וכיון שיש הקפדה בו גזל הוא ועיין ח"מ סי' שס"ג. וראי' ברורה לזה דשייך בחכמה גזילה דהא בסנהדרין דף נ"ט אמרו דגוי שלמד תורה חייב מיתה ופריך ולחשוב בהאי ז' מצות ומשני דהטעם משום דכתיב משה מאורשה קהלת יעקב מורשה לנו ולא להם והוה בכלל גזל יעו"ש והגם דלא חסר לנו מאומה אם הגוי ילמד תורה שלנו אעפ"כ כיון שחמדה גנוזה נותן לנו מן השמים לירושה כל השולח בה יד ולוקחה להנות ממנה הוה גזלן וה"ה בכל איש השולח יד בחכמת תורת חבירו אשר זכה בחלקו מן השמים הוא גזלן גמור כי זה הוא תורת האיש אשר נפל בגורלו ועיין נדרים דף ל"ח ע"א דמשה נהג עין טובה בישראל בפלפול התורה עי"ש בר"ן ודוק. אך קשה במאי יהיה התשובה על גניבה וגזילה הזה מאי ישוב לבעליו בשאר גנב וגזלן משיב החפץ או שווי' של החפץ אבל אם התלבש בחכמת תורה של חבירו מה ישוב לבעליו הלא אי אפשר להשיב גם אם יתודה ויאמר שהוא תורתו של פלוני איכא דשמע בהאי ולא שמע בהאי וכמעט אין תקנה לפניו. ואחר העיון שב ורפא לו בתוספתא פ"ז בב"ק ר"ש אומר הרי הוא אומר חולק עם גנב שונא נפשו וכו' ואח"כ כתבו וז"ל אבל המתגנב מאחר חכם והולך ושונה פרקו אעפ"י שנקרא גנב זוכה לעצמו שנאמר לא יבוזו לגנב כי יגנוב וגו' סוף שנתמנה פרנס על הצבור ומזכה את הרבים וזוכה לעצמו ומשלם על מה שבידו שנאמר ונמצא וגומר ואין שבעתים אלא דברי תורה שנאמר אמרות ד' אמרות טהורות וגומר עכ"ל הכוונה אם ע"י שהתלבש בטלית של חבירו זכה להיות פרנס על הצבור ומזכה את הרבים וזוכה לעצמו ומשלם על מה שבידו לזכות את הנגזל שעל ידו זכה להיות פרנס וגם אומר אח"כ תורה בשם בעליו אשר גזל מאתו ומשלם שבעתים כי עושה בגזילה טובת רבים הן בתורת עצמו מחלק אח"כ זכות להנגזל והן שאומר אח"כ התורה בשם אומרו ועיין בילקוט משלי ק' ז' בנוסחה אחרת יעו"ש ודוק. בכל זאת נפש רשע איותה רע לחמוד ולגנוב את אשר לרעהו אשר נפש עמלה עמלה לו במסירת הנפש אשר קיים בעצמו אדם כי ימות באוהל עד שגל ד' עיניו למשפט ויקרה היא מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה אם יתן איש כל הון באהבה בז יבוזו לו מי הוא זה ואיזהו ירא אלקים אשר ימכור את בתו לאמה לאיש נכרי הלא טוב לו תורת פיו מאלפי זהב וכסף הלא זהו שמלתו לעורו ובמה ישכב אם אחרים יבוזו יגיעו ועמלו כמעט הוא לא נותן למחול על צער זה איש יעמול ויצבור ולא ידע מי אספם רק דרך צדיקים לאמור והוא רחום יכפר עון. ולפ"ז דווקא דמהני גם על גניבת התורה תשובה אם הגנב הוא תלמיד חכם שיתמנה פרנס על הצבור אשר על ידו הגניבה עלה לגדולה ויש לבעל החכמה יתרון בזה שעל ידו יזכה האיש לזכות את הרבים תלוי בו וגם הגנב ישלם שבעתים שברוב ימים ידבר בשם בעל התורה חכמתו ותורתו ברבים דבר בשם אמרו אבל בנידן דידן שהגנב אינו ת"ח ולא יוכל להיות פרנס להשיב את הגניבה א"כ כמעט אין רפואה למכתו גדול עונו מנשוא לגנוב חדושי דינים מגדולי חקרי לב לעשות לעצמו שם הוא רשע גמור ר"ל. וחשבתי למצוא מזור לפניו בשלומא מי שאומר ברבים תורה גניבה אז הוא גנב דבדבוריו עביד מעשה שהשמיע קולו אבל בכתיבה בלבד לא הוה כאמירה וכן אפשר בגוי הלומד תורה במחשבה ואפי' מלמד תורה בכתב אינו חייב מיתה וכן אפשר שישראל הלומד לגוי תורה בכתב אינו עובר על מגיד דבריו ליעקב לא עשה כן לכל גוי עיין חגיגה דף י"ג דכתיבה לא הוה כאמירה כי ברית כרותה לשפתים בתורה שבעל פה אשר לא נתנה בכתב מן השמים רק בעל פה דכתוב כי על פי הדברים האלה ופרט לפי דברי הזוהר שילפינן מן דבר אל בני ישראל ולא לאו"ה עיין במ"ח ח"ש יו"ד סי' מ"ו ועיין בדברי אחרונים אי מהני שבועה בכתב רק דבר זה צריך התבוננות רב מאוד. ועלה בדעתי עוד דדווקא מי שהוא תלמיד חכם הגונב תורה הוא נקרא גנב כי גנב למלאות נפשו ונהנה משל חבירו בלא רשותו אבל מי שהוא בור שלא נהנה מן דברי תורה כלל רק עשה מעשה קוף בעלמא שהעתיק האותיות וחתם שמו בסוף לא נקרא גנב כי לא לקח מחבירו ולא נהנה בה בחכמת תורת חבירו כי לא נמצא בידו וברשותו מאומה מן הגניבה (דוגמה דפסק הרמב"ם בהל' ממרים פרק ג' הל' ה' מי שהוא תלמיד שלא הגיע להוראה לא נעשה זקן ממרא דכתיב כי יפלא ממך דבר) וכן הוא בשלמא ת"ח יוכל להיות גנב על חכמת התורה ולא איש בער אשר לא השיג מאומה ולא לקח אזנו שמץ מנהו רק עשה מעשה קוף מעשה צייר אותיות ולא דמי לגנב בעלמא שגנב ממון הגם שלא יוכל להנות מן החפץ הוה גנב שאני התם דעשה חסרון ממון להנגזל וצריך להשיב לו חסרונו אבל כאן לא חסרו מידי רק שצריך לשלם מה שנהנה משל חבירו כמבואר בח"מ סי' שנ"ה וסי' שס"ג וזה הגנב לא נהנה כלל ומאי ישלם והבן. סוף דבר הגם שהעיז האיש וחטא מאוד לעשות נבלה כזאת להתלבש במעטיף אשר לא ראוי לו לגנוב חכמת התורה של גדולי תורה בכל זאת לא נפסל מסופר ויקבל תשובה באמת ובלב שלם על החטא אשר חטא לאלקים ואדם ושב ורפא לו והוא רחום יכפר עון וגם הרבנים ימחלו לי כי אין דבר עומד בפני תשובה כנלענ"ד. ובכל הדברים אשר סיפר על הסופר (א) שהוא דר בשכונת עכו"ם ועם עכו"ם ופתח שלו הוא אצל פתח עכו"ם ובימי הקיץ שהפתח עומד מבחוץ והוא כותב נגד הבילדער (ב) שכל השבוע אינו שומע קדיש וקדושה וברכו וקריאת התורה (ג) קלות ראש בשעת תפילה משיח שיחות בטילות וממהר תפילתו ברגעים מעוטים (ד) פוסל תפילין הרבה וכדומה, תמה אני איך שתקו היראי ד' עד עתה הלא זה מורה על מיעוט יראת ד' אבל על כל זה אין לפסול כתבי קודש שיצאו בחזקת קדושה מלפנים ומכאן והלאה חושבנא אם יתנהג כראוי כסופר ירא אלקים די בזה אשר פעל מעלתו נ"י לפרסם אותו לאיש ערמה ולקל הדעת ושומר נפשו ירחק ממנו עד שיקרב עצמו ליראי ד' ולחושבי שמו שיהיה תהלוכיו בקודש ולקבל בב"ד התנהגות חבירות כראוי לאיש העוסק במלאכת הקודש כנלענ"ד בעזה"י וכל זה אני אומר שאני מבחוץ ולא מכיר האיש ולא תהלוכיו אבל גדולי פולין אשר מכירין ערכי האיש ודרכי מדינתם המה יורו וישפטו ולא אני. וראה זה מצאתי בספר חסידים סי' תקפ"ו באחד שצוה לבנו שיכתב על פי' אחד על ספר שמו למען שיאמרו עליו לאחר מותו ז"ל לא יכתב הבן אלא פלוני הרב שעשה אותם פרושים על הספר וסיים וז"ל וכן דורש בספרי לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים שלא ייחס דברי ר"א לרבי יהושע ומה שאמר ר"י לר"א ואם אמר דברי ראובן בשם שמעון או שלא בשם אומרו הכל בספר הכבוד עכ"ל ופליאה דעתי ממנו שאני התם דהלכה כר"י ולא כר"א א"כ עיקל הדין ע"י שמחליף שם ולא לחנם נקט אם זה מטהר וזה מטמא ודוק אבל אם אמר ראובן בשם שמעון תלי' אם בעבור לקבל מיניה מותר ואל"כ גורם הסתלקות השכינה כפי הבנת תוס' יו"ט ואלי' רבה אבל אינו עובר על לאו דלא תסיג גבול רעך ואם לא אמר בשם אומרו שלא הזכיר מי שאומר הדברים תלי' בחקירת פנים מאירות אם צריך להזכיר בשם אומרו כאשר רמז החיד"א בשם הגדולים ח"ב אות ז' שהאריך כדרכו בקודש בבקיאות נפלא והבן:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה