שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ח · סימן מג
שלמא רבא מן שמיא לחד מן קמיא בי דינא גברא דדיינא ה"ה הרב הגאון המושלם במעלות כבוד הרב ר' יהודא ן' עטר ב"י בק"ק לווארנא יע"א. אחד"ש מכתבו הנעים קבלתי אחרי אשר שלחתי לו ל"ב הערות והשגות על מחברתו ואולם משאלתו לא אוכל למלאות כי חכז"ל אמרו אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך ודל"ב ולכן ידי מסולקת מלהסכים ואחלק לו אשר העלתי שם ברמז. אודות אשר אמרתי במכתב שני ברמז מעט שגם אם מהני מה שהעביר שמעון המנוח את בן אחיו חנוך מירושתו והנחיל הכל לשני אחיו חצרון ואליאב ואמרתי שהועיל רק על הנכסים אשר הי' לו אבל על חובות אשר הניח המנוח לא מהני מה שהנחיל הכל לשני אחים והדין הוא שחנוך יורש עם אחיו. עתה באתי בעזה"י לברר לדינא הנה הרשב"א בגיטין דף ל"ז בד"ה רבא אמר הפקר ב"ד הפקר כתב וז"ל ומינה שמעי' דכח ב"ד יפה להפקיר ממון מזה ולזכותו לזה אפי' קודם שבא לידו וכן מוכח מקרא דאלה הנחלות אשר נחלו דמה אבות מנחילין ואומרים שדה פלוני לפלוני וזכה לו מיד ואף קודם שבא לידו אף ראשים מנחילין לכל מי שירצה ממון ראובן יהי' לשמעון וזוכה בו מעתה שמעון עכ"ל והנה מה שנקט הרשב"א שהאבות מנחילין ואמרי' שדה פלוני לפלוני עכ"ל לאו דווקא שדה שהוא קרקע דה"ה אף בממון ג"כ מהני אם האבות מנחילין דהא יליף מינה שאף ראשים מנחילין ואומרים ממון ראובן יהי' לשמעון וא"כ ע"כ שגם האבות מנחילין אפי' מעות או שאר מטלטלין רק זאת נשמע מה שדה שהוא קרקע ואינה נגזלת והוה תמיד נכסיו אשר יש לו ה"ה מטלטלין אשר נמצא בידו יוכל להנחיל לאחד מבניו אבל אם יש לו חובות או שטרות אשר אינם גופן ממון אלא יהי' ראוים לו לבוא ולגרום לו ממון לא יוכל אב להנחיל לאחד מבניו דמה שאינו ברשותו כעת לא יוכל להנחיל וכן משמע ברשב"ם בב"ב דף קל"א ע"א בד"ה בבריא האיך וז"ל בריא שאמר פלוני ירש שדה מי אמר ריב"ב דקנה כיון דראוי ליורשו עכ"ל הרי שנקט ג"כ שאמר פלוני ירש שדה פלוני והוא בודאי לאו דווקא שדה שהוא קרקע אלא אפי' במטלטלין רק נקט שדה שהוא שלו גם ברשותו אבל במלוה שהיא ראוי' לגבות לא אמר ריב"ב דמהני אפי' בשכ"מ ומכ"ש בבריא לכן נקט שדה וה"ה מטלטלין הדומין לשדה שהמה ברשותו ודוק. ועלה בדעתי ראי' מדברי רשב"ם דף קל"ג ע"א בד"ה רואין שכתב וז"ל רואין אם אותו מקבל מתנה ראוי ליורשו כגון בן בין הבנים נוטלין בתורת ירושה כריב"ב דכיון דראוי ליורשו מסתמא להוריש לו נתכווין הואיל ולא פירש לשון מתנה אבל גבי ירושה אין צריך לפרש דממילא קא ירית הילכך כל היכי דאיכא לאוקמוה בירושה דתפסה מן התורה לא מקני ליה מסתמא במתנה למעיקר נחלה דאורייתא עכ"ל ואי נימא דמהני אם מנחיל לאחד מבניו אפי' לגבי ראוי כגון חובות ושטרות א"כ קשה דלמא הוא לא רצה להוריש לו רק נכסיו אשר יש לו אבל החובות רצה להוריש לשאר בניו ומסתמא דעתו לשם מתנה שלא ירש אפי' החובות ועוקר משאר בניו כל הנחלה אלא פשיטא גם אם מנחיל בתורת ירושה לא יכול להנחיל ראוי אלא מה שנמצא בידו א"כ כיון שאמר כל נכסיו לפלוני והוא ראוי לירש בתורת ירושה מהכ"ת שנותן בתורת מתנה לעקור נחלה דאורייתא לגמרי שלא ינחיל אחד מבניו ופשיטא שנתן לזה בתורת ירושה אשר התורה נתנה לו רשות להנחיל לאחד מבניו ודוק. אמנם יש להשיב דרב הונא אמר רואין אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ואם לא נוטלן משום מתנה משמע דבכל אופן לוקח הנכסים רק יש לדון אם ראוי ליורשם נוטל אותם הנכסים משום ירושה ואם אינו ראוי ליורשם נועל אותם משום מתנה א"כ לא איירי כלל שיש כאן חובות רק נכסים שהמה ברשותו אבל לעולם אם יש ג"כ דבר שיורש יזכה אותם ומקבל מתנה לא יוכל אז הוה אמרי' דהוה מקבל מתנה אבל רב הונא איירי שלא הי' חובות ורק על הנכסים דן אם יזכה בם המקבל בתורת ירושה או בתורת מתנה ונ"מ כדאמרי' לקמן בס"ד דרבא אי אלמנתו ניזונית מנכסיו ובסוף אמרו נ"מ אי אמר אחריך לפלוני אבל בכל אופן לא הי' נשארו חובות ודוק. ומצאתי לנתיבות המשפט סי' רפ"א סק"ג שישב על מדוכה זאת וחקר אי פועל הנחלת אבות אם הנחיל לפשוע פי שנים בנכסים הבא לאחר מכאן אי נימא כיון שעשאו יורש יכול להנחילו אפי' דשלב"ל ופושט מגמ' הנ"ל דחקרו נ"מ אי נוטל משום ירושה או משום מתנה ולא אמרו בגמ' דנ"מ בדברים שמתנה אינו מועיל וירושה מועיל אלא ודאי כל דבר שאינו מועיל במתנה לא מהני אם האב הנחיל לבנו יעו"ש. ולע"ד לא דיבר על נכון דגמ' חקרו שהמקבל נוטל הנכסים בכל אופן וחידש ר"ה דיש לפעמים שנועל אותם הנכסים בתורת ירושה אם הוא ראוי ליורשו ולפעמים נוטל הנכסים בתורת מתנה אם האי מקבל אינו ראוי ליורשו ע"ז חקרו בגמ' למאי הלכתא נ"מ בין אם זוכה בהם בתורת ירושה או בתורת מתנה ואמרו נ"מ אם אמר אחריך לפלוני אבל אם יש נ"מ אשר ירושה פועל יותר ממתנה מזה לא איירי ר"ה דממנ"פ אם הי' להנותן השכ"מ גם חובות והדין הוא שמהני ליורש ולא לקבל מתנה א"כ זה שלא פי' בלשון ירושה אמרו דלכך לא נתן בירושה כדי שלא ינחיל גם החובות רק ר"ה איירי דלא הי' לו חובות כלל וליכא נפקותא אי אפי' נתן בתורת מתנה יקח ג"כ הכל אז אמרי' אם ראוי להוריש בודאי היה דעת השכ"מ בתורת ירושה א"כ מגמ' הנ"ל אין ראי' כלל ודוק. עוד הביא הנתיבות ראי' דלא מצי אב להנחיל לאחד מבניו דבר שלא בא לעולם דאל"כ קשה דבדף קכ"ז פריך הגמ' יכיר לרבנן למה לי אי למיתבא לו פי שנים לא יהי' אלא אחר אלו בעי למיתב ליה מתנה מי לא יהיב ומשני בנכסים שנפלו לו אח"כ ולר"מ דסובר אדם מקנה דבר שלב"ל בכשנפלו לו כשהוא גוסס והקשה הנתיבות א"כ מאי נסתפק הגמ' בדף קל"א אי אמר ריב"ב אפי' בבריא שיכול להנחיל ותפשוט ליה דלא יכול להנחיל דאל"כ הדרה קו' הגמ' לדוכתא הא יכול להנחיל לו אפי' כשהוא בריא ויקח פי שנים אפי' בראוי לבוא אלא ע"כ דריב"ב חידש שיכול להנחיל בכל אשר יש לו נכסיו אבל לא בראוי לבוא עכ"ד בקיצור ויעו"ש שהאריך. ולפמ"ש דיש לחקור דלמא אין המוריש רוצה להוריש אלא בכל אשר נמצא לו אבל באשר יבוא לו אח"כ איזה זכות לא חפץ להוריש א"כ אם הוא אומר שהוא בכור אז מוריש לו דווקא נכסיו אשר נמצא לו בחייו אבל בנכסים אשר יבואו לו אחר מיתה לא יזכה פי שנים דהא הבכור אינו נוטל בראוי וכאשר ביאר הרשב"ם שם בדף קכ"ז בד"ה כשהוא גוסס שכתב וז"ל ובלאחר מיתה לא מצי לשנויי דאין בכור נוטל בראוי עכ"ל ועיין בדף ק"ל דכתיב בכל אשר ימצא לו היינו במוחזק אבל לא בראוי וא"כ לא קשה קושית הנתיבות אי מהני אפי' בבריא להנחיל קשה הא יכול להנחיל לו פי שנים בתורת ירושה זה אינו דאמרי' דלא יכול לומר כן דא"כ ירש אפי' בראוי כמו כל יורש שזוכה אפי' בראוי והאב רוצה לזכות לזה הבן דווקא במוחזק לכן אומר שהוא בכור שלא יטול בראוי ולא נשאר לגמ' להקשות רק דיכול ליתן לו מתנה בכל אשר ימצא לו כמו שנותן לאיש אחר וא"כ יכיר למה לי ומשני דנ"מ דנאמן שהוא בכור באמת שיזכה בנכסים שנפלו לו אח"כ שאז לא היה יכול ליתן לו במתנה וכיון שהוא נאמן שהוא בכור זוכה ג"כ בזה או כשנפלו לו כשהוא גוסס דלא מהני אפי' לר"מ ובתורת יכיר זוכה בו אעפ"י שאביו לא רצה ליתן לו זה או לא יכול ליתן לו זה אבל עכ"פ לא קשה שהיה יכול לעשות אותו ליורש פי שנים כריב"ב דאז יזכה אפי' בראוי לבוא אפי' אחר מיתת האב ודוק. והוסיף הגאון נתיבות להביא ראיה דאפי' שט"ח לא יכול להנחיל בתורת ירושה דאל"כ בדף קנ"א דמביא הגמ' מעשה מאימא דרב עמרם חסידא דאמרה האם כי קא שכבא האי מלוגא דשטרי להוי לעמרם ברי אתו אחוה קמי' דרב נחמן אמרו ליה הא לא משך אמר להו דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין הקשה הגאון הנתיבות למה לא השיב ר"נ דזוכה בתורת ירושה כיון שר' עמרם הי' יורש ואם הוא יורש זוכה משום ירושה כמבואר בדף ק"ל אלא פשיטא כיון דמכירת שטרות דרבנן ואין ראוי להקנאה מן התורה אינו יכול להנחיל אבל בתורת דברי שכ"מ זכה יעו"ש. ועלה בדעתי ליישב דלמא דווקא לאב נתן התורה רשות להנחיל בבן בין הבנים דכתיב ביום הנחילו את בניו ואמרו בדף ק"ל מכאן שנתנה התורה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה וכן אמרו בגיטין ובקידושין מה אבות מנחילין את בניהם אף נשיאים מנחילין אבל לאם לא נתנה התורה הכח ורשות להנחיל לבן בין הבנים בתורת ירושה אלא אם מתה יורשין אותה בניה שוה בשוה וכן גוי יורש אביו דבר תורה אבל אין ביד גוי להנחיל לבן בין הבנים דלאו בני נחלה נינהו עיין יבמות דף מ"ו והארכתי בזה להעיר במקו"א ליישב קו' התוס' שם ודוק וא"כ כאן שהיתה מעשה באימא דרב עמרם חסידא ולא שייך לומר שיזכה בתורת ירושה לפי דברי ריב"ב ואמר ר"נ דעכ"פ דברי שכ"מ כמסורין ודוק. ואולי כיון דמצינו דרי"ף ורמב"ם פסקו שה"ה שאח בין אחים יכול להנחילו עיין רמב"ם פ"ו מהל' נחלות וכן מבואר בש"ע סי' רפ"א ה"ה דהאם תוכל להנחיל לבן בין הבנים ולכן לא ניחא ליה להגאון נתיבות לחדש דין זה לתרץ קו' שלו ודוק. ואולם הקו' פלא בעיני דאם של רב עמרם חסידא אמרה להוי לעמרם ברי ולשון להוי הוה מתנה כמו שמביא הש"ך בחו"מ סי' רנ"ג ס"ק ב' וז"ל או יזכה וה"ה אם אמר יהיה דבר זה לפלוני הוה מתנה מבי"ט ח"א סי' קצ"ג עכ"ל א"כ ה"ה להוי הוה לשון מתנה בפירוש ועל כן דן ר"נ רק מטעם דברי שכ"מ ולא משום דזוכה בתורת ירושה דבדף קל"ג בשכ"מ שכתב כל נכסיו ביאר הרשב"ם דדווקא שלא ביאר בפי' לא לשון מתנה ולא לשון ירושה אז אמרינן אם ראוי ליורשו הוה בתורת ירושה אבל בשכ"מ שאמר להוי הוה לשון מתנה דתיבת להוי הוה כמו יהיה דבר זה לפלוני ולפי גרסת הרשב"ם שם בדף קנ"א דאם עמרם אמרה הני לעמרם ברי עכ"ל וא"כ הוה בודאי לשון מתנה וכן מצאתי במבי"ט שם סי' הנ"ל שדייק מדברי נמ"י וכתב וז"ל משמע דאם אמר בית פלוני לפלוני או נכסים אלה לפלוני הוה לשון מתנה כדאמר בכמה דוכתי נכסי לפלוני עכ"ל א"כ לגירסת הרשב"ם שאמרה הני לעמרם ברי הוה כאלו אמרה בית זה לעמרם דהוה לשון מתנה ועי' ברמ"א סי' רנ"ב סעיף ב' שכתב וז"ל אמר רוצה אני שיהיה מטלטלין לשמעון הר"ז לשון מתנה אבל אמר מטלטלין אלו לשמעון או יש לשמעון בידי הוה לשון הודאה עכ"ל ועיין בש"ך סי' רנ"ב ס"ק ג' שציין על סי' רנ"ג ס"ב א"כ אין ראית נתיבות בתוקף ודוק. ולולא דמיסתפינא אמרתי לחדש דבר בעזה"י דיש הבדל אם האב מנחיל כל הנכסים לבן בין הבנים שאומר שבן זה לבד ירש אז הוה אתו הבן כבן יחיד שיורש את הכל אפי' דבר שלא בא לעולם כמלוה על פה דהא יורש נוחל מדינא הלואת אביו אבל אם אינו נוחל לו כל נכסיו אלא נותן לפשוט פי שנים מכל נכסיו אז לא יוכל להנחיל לו בראוי היינו מלוה יען ששאר בניו ג"כ נשארו יורשיו וא"כ אי אפשר לומר דהוה כבן יחיד שיורש ממילא אפי' מלות אביו דהא יש ג"כ שאר אחים אשר יורשין ממילא וליתן לו יתר שאת בירושה זה דווקא בכל אשר ימצא לו ומצאתי און לי מדברי ש"מ בשם הר"ן בב"ב דף קל"א בד"ה בברי האיך שמביא דברי הראב"ד שכתב וז"ל ואני תמה אם בע"פ היתה השאלה דאפי' שכ"מ לא עשו דבריו ככתובין וכמסורין אלא כדי שלא תטרוף דעתו עליו הא בריא לא ואינו רואה הפרש בדבר זה בין הראוין לירש ובין האחרים שאינם ראוין לירש שאם אתה אומר כן מתנת שכ"מ במקצת למי שראוי ליורשו לא תהיה צריכה לשון קנין אם אמר בלשון ירושה ואי נמי מקצת נכסי לראובן בני שאין זה לשון מתנה אלא לשון ירושה ואם נפשך לומר כן לא היתה הגמ' שותקת בכך אלא מסתברא דבמקנה נכסיו בשטר קאמר ובלשון ירושה הרשב"א ז"ל ולי נראה דאפי' בע"פ מצינו לאוקמי' דכי צריכין לטעמא דשלא תטרוף דעתו הני מילי כשהוא נותן מתנה אבל מה שהוא מדין ירושה בכל מה שנתנה התורה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה כשהוא מנחיל בן אחד בין הבנים הרי הוא כאלו אין לו אלא אותו בן בלבד שבדבור בעלמא סגי לי' כן נראה לי הר"ן ז"ל עכ"ל וא"כ בשלמא אם מנחיל כל נכסיו לבן אחד והוה כאלו אין לו עוד יורש אפילו בראוי כמו בן אחד שיורש הכל אך אם מנחיל לבן רק פי שנים אבל גם שאר אחיו נשארו בתורת יורשין אז אינו יורש בראוי דהא יש שאר יורשין אשר יורשין הראוי ממילא והוא יהי' יורש רק בתוספות כח ירושה אשר נתן לו אביו דילפי' מן ביום הנחילו את בניו דיוכל האב להנחיל כל מה שירצה ליתן לבן אחד שכם אחד על אחיו ודוק. ובזה יהיה מיושב קו' הנתיבות מגמ' דף קכ"ז דשם דרוצה ליתן לבכור רק פי שנים אבל גם שאר בניו יהיו נשארו ליורשיו אז אי אפשר להנחיל לו בראוי וצריך התורה לגלות שנאמן האב בתורת הכרה ודוק וכן מיושב קו' הנתיבות מדף קנ"א מרב עמרם חסידא דשם נשאר שאר נכסין לשאר בניה א"כ אי אפשר להנחיל בתורת ירושה רק בתורת דברי שכ"מ ועיין רשב"ם שם ודוק ואנכי אשבע כי אחרי ימים מצאתי במחנה אפרים בהגהות על הרמב"ם ה' נחלה שכ' על פ"ו דין ה' וז"ל אבל אם נתן מתנה נ"ב וכי אמרו כל לשון מתנה ליורש הוה ירושה היינו היכא דנתן כל נכסיו וה"ט כמ"ש הרשב"ם יעו"ש וכ"נ מהאי דאימא דרב עמרם דהו"ל מלוגא דשטרי ודוק עכ"ל שמחתי כעל כל הון. ובזה יהי' ניחא מה שהבאתי בריש דברי שמדברי רשב"ם דף קל"א ומדברי רשב"א משמע שדווקא דומיא דשדה יכול להנחיל דשאני התם דכתב הרשב"ם שמוריש רק שדה אחת אבל השאר יהי' נשאר בניו א"כ נא יכול להנחיל בראוי ודוק וכן מה שכח ב"ד יפה להנחיל דילפי' מן האבות מנחילין את בניהם באופן שכולם יהי' נשארו יורשין עכ"פ א"כ לא יוכלו להנחיל אלא במוחזק ולא בראוי ודוק. וחפשתי באוצר נחמד של אדמ"ו חת"ס ז"ל בח"מ ומצאתי כתוב בסי' ק"נ שפלפל על הנתיבות הנ"ל ובד"ה לכאורה יצא להביא ראי' דלא מצי להנחיל מלוה לבניו דאל"כ קשה לדברי הרי"ף באיסר גיורא בב"ב דף קמ"ט שכתב דגבי בן לא תיקנו מתנת שכ"מ כיון שיכול להוריש לבנו כל מה שירצה וקשה א"כ איך השיב ר"נ לאחוה דרב עמרם חסידא שזכה ר"ע מכח מתנת שכ"מ והא היתה יכולה להנחיל לבנה ולא תיקנו מתנת שכ"מ אלא עכ"ח דשטרי הלואה אי אפשר להנחיל על כן מהני שכ"מ אך קשה א"כ לפי דברי מהרי"ט ח"א סי' ל"ט דרוב ממון של אדם הוא בהלואה א"כ הי' לחכז"ל לתקן דמהני מתנת שכ"מ באב לבנו אנא ע"כ דיכול אדם להנחיל אפי' הלואה עכ"ד שם. ודבריו נפלאים בעיני אדברה וירויח לי בעזה"י מה שחקר שהי' לחכז"ל לתקן מתנת שכ"מ באב לבנו כדי שיוכל ליתן במתנה אפי' הלואה אשר לא יוכל ליתן בתורת ירושה הוא פלא בעיני הכי טוב וישר הוא ליתן יתרון לבן אחד על אחיו דהא לרבנן לא מהני אם נותן לבן אחד יותר דהוה מתנה על מה שכתוב בתורה עיין רשב"ם בדף ק"כ ע"ב בד"ה ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום שכתב וז"ל לא אמר כלום דמתנה עמ"ש בתורה שאינו יוכל לעשות יורש אלא כמשפט הכתוב דלא כריב"ב לקמן במתני' דף ק"ל אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין עכ"ל וא"כ הגם דפסקינן כריב"ב דסובר דתורה נתנה רשות לאב להוריש לכל מי שירצה ויוכל האב להעדיף לבן אחד מבניו בכח ירושתו הואיל ויורש במקצת יוכל להוריש לו אפי' הרבה או אפי' כל נכסיו זה הוא אם האב ממעט ירושת אחד מבניו בעבור להוסיף לבן אחר אבל מהכ"ת יהי' חכז"ל מתקנים שיכול ליתן מתנת שכ"מ להעדיף לבן אחד ולהמעיט לבניו האחרים הגם שחששו שלא יטרוף דעת שכ"מ היינו אם יחפץ ליתן לאיש אשר אינו יורשו כלל ותיקנו כדי שלא תטרוף דעתו של שכ"מ שיהי' דבריו ככתובין וכמסורין וזכה האיש זה והזהרו שלא יהי' אדם עד אצל מי שחפץ להעביר נחלה מבניו וליתן לאחרים כל נכסיו ומעביר מבניו אבל להרבות לאחד מבניו לא תיקנו דהא יטול הראוי לו לחלוק נחלה בתוך אחיו חלק שוה בשוה ומה טירף הדעת יש באותו שכ"מ אם יטלו כל בניו שוה בשוה שהוא כדת של תורה בישא יטול כבר טבא ומהכ"ת יתקנו חכז"ל תקנות מתנת שכ"מ כנגד רצון הקב"ה די שנתנה התורה רשות לאב לעשות כן אבל החכמים לא יעמדו לתקן לעשות יתרון לבן בין הבנים וממילא אם לא יוכל האב להנחיל לבן אחד בהלואה שלו מה טוב ומה נעים אם יזכו כל הבנים יחדיו שוה בשוה ואוסיף נופך הלא להבנים יש אחיזה בנכסי האב בחייו עיין ר"ן פרק הכותב בכתובות ודוק. ואעתיק דברי רמב"ן בחדושיו לבב"ב דף קמ"ט וז"ל הא דאמרינן מתנת שכ"מ כירושה שווי' רבנן הוי בה רבינו הגדול ז"ל הכי לא מצי שכ"מ ליתן מתנה למי שאין ראוי ליורשו כלומר שאינו קונה בדיבור בלבד והא דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין לכל אדם וניחא ליורשה אמרי' הכי אלא בראוי ליורשו כלומר כשהוא בנו אעפ"י שהוא גר ואינו יורש מן הדין מ"מ כלשון ירושה הוא ולא קנה והיינו דשלח רב אחא בר אילא לדברי ר"י נכסי לך ואחריך לפלוני ראשון הראוי ליורשו אין לאחרון במקום הראשון כלום לפי שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לו הפסק פי' לפירושו שלא תיקנו חכמים מתנת שכ"מ בבנו שאין קונה אלא מטעם ירושה גמורה שהתורה נתנה לו רשות להנחילו לפיכך כאן שהוא בנו לא תיקנו לו חכמים מתנה ואינו קונה הואיל וליתא בירושה אבל מתנת שכ"מ אפי' בגר שנותן לאינשא דעלמא מתנתו מתנה זהו דעת רבינו אלפסי ז"ל והגאון ז"ל מכאן יש ללמוד דאפי' היכא דאמר בלשון מתנה מפורש שווי' רבנן כירושה כדכתיבנא בפ' יש נוחלין עכ"ל הרי שביאר דלא תיקנו חכז"ל מתנת שכ"מ מאב לבנו שאינו קונה חלק אחיו אלא בירושה גמורה אשר התורה נתנה לו רשות להנחילו אפי' אומר מתנה בפי' הוה רק ירושה גמורה מן התורה מכח ביום הנחילו את בניו ואם ימצא אופן שלא יוכל להנחילו לא יעקרו ירושה מן אח להעדיף לאח דלא שייך בזה טירוף דעת שכ"מ אבל לולא שגילתה התורה שהאב יוכל להוריש לו ירושה גמורה לא הי' מהני דהא חלק אחיו הוא ומשו"ה לא תיקנו מתנת שכ"מ מאב לבן דהא מתנת שכ"מ הוא כירושה שיהי' מהני אחר מיתה והלא אז אחיו עומדים לזכות בירושה מאביו כמו שהבן זה עומד בירושה אבל אם הגר מנחיל לאחרים מהני דהא חכמים תיקנו מתנת שכ"מ כדי שיהי' יכול איש לזכות בלא קנין כיורש גמור שלא יטרוף דעתו של שכ"מ שמבקש שינחיל איש זה מנכסיו ובבנו דלא שייך טירוף דעתו לא תיקנו אלא יורש עם אחיו וה"ה אפי' בבן הגר לא תיקנו יען שהוא בנו והגם שלידתו בקדושה והגם שלא יורש אותו לא חלקו חכמים בין בן הגר אשר לידתו לבד בקדושה ובין בן הגר אשר גם הורתו בקדושה ודוק (ועיין בסוף דברי רמב"ן בהבנת רבותינו החולקים על הרי"ף). ואדמ"ו הבין בדברי הרמב"ן יען שיכול האב להנחיל לו בתורת ירושה אם יחפץ להעדיף לו לכן לא עשאו חכז"ל אצלו כח מתנות שכ"מ ועל כן חקר שמוכח דיוכל להנחיל הלואה דאל"כ הא גופיה קשה למה לא תיקנו שיהיה מהני בו דברי שכ"מ בהלואה ולפמ"ש נהפוך הוא דלא תיקנו דברי שכ"מ יען דסברא החיצונה היה כדברי רבנן דאב לא יוכל להנחיל לעקור ירושת התורה שכל הבנות ירשו שוה בשוה והגם דפסקינן כריב"ב דיליף מקרא והיה ביום הנחילו שהאב יכול לעקור רצון ירושת התורה זה דווקא האב יכול לעשות כן לעשות אותו יורש דאורייתא בהעדפה אבל חכמים לא יעקרו ירושה דאורייתא מפני ירושה דרבנן אבל איש זר דלא הוה יורש כלל עשאו חכז"ל כיורש מפני שלא יטרף דעתו של שכ"מ ואם עשאו מכח ב"ד איש זר כיורש לא הוה עקירה בכח נחלה דאורייתא אבל אם יעשו יורש דאורייתא בכח העדפה להיות לו יתרון בהעדפה נראה כאלו עשאו לעקור ירושה דאורייתא [עיין זבחים ג' מינו מחריב ושאינו מינו אינו מחריב ודוק] . אך א"כ קשה קו' אדמ"ו ז"ל איך אמר ר"נ דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי הא האב לבנו לא תיקנו חכז"ל דברי שכ"מ והי' טוב מזה אם השיב הלא כתיב ביום הנחילו את בניו כקו' הנתיבות וצע"ג. ואולי דווקא באב אצל בנו אמרי' אפי' אומר בלשון מתנה דעתו ליתן בכח ירושה ואז הוה ירושה גמורה מדאורייתא עיין רמב"ן בחדושיו בדף קכ"ט א"כ לא משכחת באב לבנו אלא לשון ירושה וחכמים תקנו על מתנת שכ"מ אם החולה רוצה ליתן במתנה שיהיה מהני בלא קנין וממילא לא הוה תקנת חכמים שמתנת שכ"מ יהיה ככתובין וכמסורין אם האב נותן לבנו דהם תקנו למי שנותן מתנה ואב לבנו נותן ירושה דתורה אמרה ביום הנחילו את בניו שגם שיאמר שנותן לבנו הוה רק ירושה וזה דווקא מן אב לבנו אבל האם שמנחילה את בנה הוה רק כאלו אח נוחל לאחד מאחיו עיין רמב"ם פ"ו מהל' נחלות שם לא אמרי' שאפי' אם יאמר בלשון מתנה דעתו רק על ירושה אלא אמרי' דעתו דווקא על מתנה וא"כ התקינו אצלם ג"כ מתנת שכ"מ יהיה ככתובין וכמסורין ושם אצל רב עמרם היתה האם אשר אמרה להוי האי מלוגא דשטרא לר"ע ברי ולהוי הוה לשון מתנה כמו שהבאתי בשם המבי"ט ואם כן מהני בכח דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין ודוק. סוף דבר בנידן שלפנינו נראה שלא ירש לחנוך מאומה שמסתבר שמהני להנחיל אפי' חובותיו לחצרון ואליאב בלבד ובפרט שאדמ"ו הגאון ז"ל מביא בשם עבודת הגרשוני דיכול להנחיל אפי' הלואת עכו"ם לאחד מבניו ולדבריו דעת אדמ"ו ז"ל נוטה א"כ לא ינחל חנוך אפילו חלק בחובות ודוק ובפרט שהמנוח לא הנחיל לחנוך מאומה א"כ בודאי אלים כח חצרון ואליאב כאלו הם בלבד יורשיו וחנוך לא הנחיל להיות יורש אותו כמו שהערותי למעלה ליישב דברי רשב"ם ורשב"א שלקחו על לשונם אם מנחיל מן אחים שדה ודוק ואוסיף עוד אם הם שטרות אשר מחויבים ליקח כמו כסף בכל אמטער של המלך הוין כמעות שחריפא זבינא וכאלו הם מעות ודוק. ולולא דמסתפינא אמרתי פי' חדש ברב אלפס אשר מתוק בהבנת הרמב"ן שמפרש דבריו והוא אם הדין ששכ"מ שאמר בפי' שנותן מתנה לבנו אעפ"כ הוה ירושה דאורייתא דמן האב לבנו אמרה התורה ביום הנחילו את בניו בכל לשון שיאמר אפי' אם בפה מלא יאמר מתנה יהיה בתורת ירושה א"כ משכחת מתנה שיהיה ירושה עשאו חכמים דוגמא בכל שכ"מ שמתנתו לא יצרך קנין כמו ירושה אינו צריך קנין יען וביען דמשכחת ירושה בשכ"מ אעפ"י שאמר האב בפירוש שנותן משום מתנה אבל בגר שלא יוכל להוריש לבנו ממילא אינו במתנת שכ"מ וכל זה בגר אבל באימא דר"ע דיכולה להוריש יכולה ליתן במתנת שכ"מ ודוק: