אור ברסלב
שות מחנה חיים ח › סימן מב

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ח · סימן מב

סימן מא

שלמא רבא מן שמיא לחד מן קמיא משלשלת יחוסיא אור החיים המאור הגדול לממשלת התורה הרב הגאון ר' יהודא ז' עטער נ"י בעמ"ח מחברת זכות יוסף בק"ק ליוארנא באיטאלי. מכתבו הגיעני שנית אשר בו אץ עלי להשיב וטרם שקבלתי אגרת השנית שלחתי שורתים עב"ד כי זה ימים אשר שמתי עיני ולבי על הפסק ורבו לי ספיקות רבות היעמדו דברי מנוח בצוואתו כי עניני נחלות המה כהרים התלוים בשערה ובקשתי העתקה הצוואה וכהיום גמרתי בלבי לשלוח פסק הראשון אשר לי שלא הי' כח ביד שמעון המנוח לאמור שחצרון ואליאב ירשו ולהעביר ירושה מחנוך ויען כי היא מלאכת שמים לא אחשוך מלהודיע כי יש דברים בגו ואשר יתן ד' בלבי אשמור לדבר בפי קסת הסופר וכטוב וישר בעיני אלקים כן יתן בלבכם לעשות. שאלה אודות ראובן ושמעון בני לאה אשת יעקב תושב דמשק אשר גדלו והצליחו אשר שמעון פרש להתקרב לחצר המלכות להתעסק בעסקי מלכות ובהתקרבו קרב את ראובן אחיו להיות גבאי מנת המלך על איזה שבטי ערביאים וכל אשר ראובן עשה הי' תחת יד שמעון אין שר בית האוצר יודע מאומה עם ראובן רק כל החשבונות הי' ע"י שמעון ושמעון הי' גדול עד מאוד כל בני הארץ באו ומבקשים פני שמעון כאחד המלכים והי' צדיק בענין שהיתה שלימה עבודתו ויראתו את ד' בשלימות היותר מפליאה את שמעו ואיננו חסר רק זרע אנשים כי בן וגם בת לא הי' לו וגירש את אשתו ונשא אשה שנית היא צלה ולה בת שמה נעמה ולאחיו ראובן הי' שלושה בנים חנוך ופלוא וחצרון ויתן שמעון את בת חרגתו נעמה לבן אחיו חנוך לאשה ותהר נעמה ותלד לחנוך בת ושמה צפורה וגם לפלוא לקח אשה ובני פלוא אליאב ואביגיל וימת פלוא כבן עשרים שנה ויגדלו על ברכי ראובן זקנם וישארו חנוך וחצרון וימת ראובן אביהם ויהי' חצרון כהולך בתומו צדיק לשמור דברי דודו שמעון וחנוך הי' מעקש דרכיו הי' סורר ומורה נגד דודו המטיב לו וכל כך הי' דרכיו מקולקלים עד שסבבו שדודו ישנא אותו שנאה עזה מאוד ותגדל צפורה בת חנוך ויתן שמעון אותה למשה בן עמרם לאשה ותהר ותלד בן ויקרא שמו אליעזר ויהי' כאשר קמו שבטי הערב על מלכם וירא שמעון לנפשו ויעש חשבנותיו עם ראש בית האוצר וד' נתן חינו בעיני המלך והשרים ויתנו לו מכתב על צדקת חשבנותיו ומכתב רשיון ליציאתו מעירו ויקח כל רכושו וכסף וזהב ומרגליות יקירי הערך וילך באניות המריץ עם צפורה ובנה אליעזר ומשה אישה וירד יפו ומשם נסע תרשישה דרך הברזל וישב שם וחנוך התודע לרשות תחת דודו שמעון ויגדל גם הוא מאוד מאוד רק לא ארכו לו ימי גדולתו כי ד' אמר להשפילו ולהורידו ובכל זאת לא שב חנוך מדרכו הרעה וכאשר נתן שמעון אל לבו דרך כל העולם הנחיל כל רכושו לאשר ישר בעיניו אך את חנוך העבירו מנחלתו ואעתיק הלשון של השאלה במחברת זכות יוסף וז"ל וככה היתה החלוקת נחלתו על פיו בחייו החצי מכל נכסיו אשר תחת כפת רקיע לצפורה אשת משה ולבנה אליעזר בשוה והחצי השני מחציתו לחצרון ומחציתו לאליאב בן פלוא וממחצית החצי אשר לחצרון יתן לחנוך אחיו סך חמשה ועשרים אלף פראנקס וכן הטיל על כל נוחל מהשלשה יורשים האלה איזה סך אשר יחולק לאנשים ולקופות שונות זה בכה וזה בכה וכתב בסדר וחתום בכתב יד שמעון הנזכר כל סדר אופני צוואתו הנזכר ויפקדנה תחת יד ערכאותיהם לעשות משפט הכתוב בה ביום הפקודה והרוח תשוב אל אלקים אשר נתנה וכאשר שבק שמעון הנזכר חיים לכל ישראל וכאשר הלך בעוף השמים טעלעגראף אל חנוך דמשקה זה השוכן על חוף אמנה ויודע לו ע"י הציר בית האוצר בדמשק כי דודו העבירו מנחלתו כי הציר דמשק בעיר יפו הודיע לו כל הצוואה אז התלבש רוח ערמה בחנוך לדבר אל חצרון ואליאב פן ואולי העביר הדוד המנוח את אחד מנחלתו או מיעט לאחד וריבה לאחד כל צוואתו יהי' בעל רק כל אחד יטל חלקו ואם לא יעשו כן אז יביאם במעקה והרכוש לא יצא מתחת הממשלת ולא יוכלו לנגוע בהירושה וכדומה מהפחד עד שחצרון עשה עמו שטר בהכרח ע"י השר אלמדינה ויבוא השר עם חנוך לפני הב"ד וכתבו השטר כמבואר במחברת זכות יוסף והב"ד קיימו הכל רק חצרון מסר מודעה מקדם והכל כתוב וחתום בידו שטר מודעה ועל זה נתחבר מחברת זכות יוסף כי השטר בטל הגם שביטל אח"כ כל מודעה שעשה בכל זאת מודעה קיימת והדר"ג נ"י שאל מאתי להסכים עם הפסק שאין זכות לחנוך כלל כאשר דודו העבירו כן יקום והאריך במחברת זכות יוסף בפסק גדול אשר חתמו גדולי ספרדים וכבר הודעתי במכתב שלא דבר נקל הוא כי רבו לי הספיקות אם הצוואה קיימת ואחד מהספיקות הוא ששמעון המנוח לא היה יכול להעביר חנוך מירושתו ואבאר בעזה"י ואשר יתן ד' בפי אותו אשמור לסדר לפני הדר"ג נ"י ולפני רעיו החתומים על הפסק ולא באתי חלילה לשפוט שפוט רק לגלות דעתו כפי אשר חנן אלקים אותי אשר אני תפלה אליו תמיד שלא אכשל בדבר הלכה ולא יצא תקלה מתחת ידי רק יגל עיני למשפט צדק שלא אבוש בעוה"ז ולא אכלם בעוה"ב כמאמר אדונינו המלך דוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ד' היה עם פי והורני את אשר אדבר לפני יודעי דת ודין. תשובה אבאר בעזה"י שלבי נבוך מאוד אם הי' ביד שמעון המנוח כח להוריש לחצרון ולאליאב בן פלוא ולהעביר חנוך מירושתו והגם שעשה כן אין דברים קיימין וזה החלי בעזה"י. נסתפקתי בראובן ושמעון שני אחים ומת ראובן והניח אחריו שלושה בנים ואח"כ מת שמעון בלי בנים ופקד על רכושו שיהיה הכל לבן אחיו בכור ראובן אי מהני צוואתו אשר צוה הגם דפסקינן שיוכל האב להנחיל לכל מי שירצה דכתיב ביום הנחילו את בניו עיין בגמ' בב"ב דף ק"ל ובטש"ע ח"מ סי' רפ"א זה דווקא באב שמנחיל לבניו דבאים הבנים לנחול מכח האב ונתן לו הקב"ה שיוכל להנחיל לאחד בבן בין הבנים אבל בבני אחים שלא יוכלו לירש דודם מכוחם רק יען שאביהם יורש בקבר בנו שהלך מעולמו בלי זרע וזרע זרע וחזרה הירושה לאביו כמבואר ברשב"ם וברמב"ם פי' משניות דף ק"ל א"כ הלא אביהם לא הנחיל לבן בין הבנים ואין לשמעון כח להנחיל הירושה לאחד מבני אחיו וצע"ג. ולכאורה יש לפשוט מדברי רמב"ם פ"ו מהל' נחלות הל' ב' שכתב וז"ל אבל היו לו יורשין רבים כגון בנים רבים או אחים או בנות ואמר כשהוא שכיב מרע פלוני אחי יירשני מכלל אחי או בתי פלונית תירשני מכלל בנותי דבריו קיימין בין שאמר בעל פה בין שאמר בכתב אבל אמר פלוני בני יירשני לבדו אם אמר על פה דבריו קיימין אבל אם כתב כל נכסיו לבנו לא עשהו אלא אפוטרופוס כמו שביארנו עכ"ל וקשה בשלמא מה שיוכל להנחיל לא' מבניו בין הבנים או אחת מבנותיו בין הבנות שפיר דילפי' ביום הנחילו את בניו אבל מנ"ל דיוכל להוריש לאחד מן האחים מכלל אחים הלא הירושה חוזרת בקבר לאביו והאחים יורשין מאביהם והלא אביהם לא הנחיל לאחד מבניו הכל וע"כ כשם שאביו יוכל להנחיל לכל מי שירצה ה"ה כל מוריש יוכל להנחיל לאחד מן הבאים לירש וה"ה בנידן אם אין כאן רק בני אחים יוכל המוריש לאמור שהבכור מבני אחיו ינחל הכל ודוק. אך הדבר יפלא מנ"ל לרמב"ם דין חדש הנ"ל הלא בגמ' דף ק"ל אמרו ר' ישמעאל בנו של ריבב"ר אמר שאביו לא פליג רק על בן בין הבנים ובת בין הבנות א"כ דלמא דווקא שם פליג ריבב"ר יען דאביו מנחיל לבניו ומכוחו באים לירש גילתה התורה שיוכל להנחיל לכל מי שירצה אבל אחים שלא באים לירש מכח המת רק שהירושה חוזרת לאביהם בקבר ואח"כ יורשים הבנים מאביהם כמבואר ברמב"ם בפי' המשניות דנחשב כאלו קהת נפטר א"כ מנ"ל שיוכל השכיב מרע להוריש הכל לאח אחד הלא המה לא יורשים מכוחו רק מאביהם והוא לא הוריש הכל לאחד מבניו וצע"ג. ונ"ל דרמב"ם יליף מלשון המשנה שריבב"ר אמר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין והדבר יפלא למה לא אמר ריבב"ר אם אמר על מי שיורשו דבריו קיימין דהא בן בין הבנים או בת בין הבנות המה יורשים באמת כל אחד במקצת והוא אמר שירש הכל מאי זה שבחר ריבב"ר לומר ראוי ליורשו שמכח זה יצמיחו שני טעותים חדא דס"ד בגמרא שם לאמור שיוכל לעשות אח ליורש במקום בת דאם ימות הבת יהיה האח היורש ורק אם אמר על אחי אביו שיורש לא מהני לריבב"ר וגם בדף קמ"א רצה הגמ' לומר דלריבב"ר יוכל לזכות לעובר יען דריבב"ר אמר אם אמר על מי שראוי ליורשו הוה הפי' ראוי ליורשו כשיולד עיון רשב"ם שם הרי שכמעט הצמיח שני טעותים בדין הלא באמת דמודה דמזכה לעובר לא קנה וגם אם אמר להוריש לאח במקום שיש בת לא מהני רק בבת בין הבנות או בן בין הבנים א"כ היה לו לומר לשון ברור אם אמר על מי שיורשו היינו שיורש עכ"פ במקצת כמבואר באר היטב ברשב"ם בדף ק"ל וצע"ג. אמנם הוא הדבר אשר גילה ריבב"ר דלאו דווקא בבן בין הבנים או בת בין הבנות אשר יורשים אותו באמת שהם יורשים ראשונים באדם בשלשלת הזרע לירושה למטה אלא אפי' אם לא נשאר בן ובת ולא יוצאי חלציהם דחוזרת הירושה בשלשלת למעלה לאביהם או לאבי אביהם עיין רמב"ם בפי' משניות ואח"כ יורשים בניהם מכוחם עכ"פ הם ראוים לו ליורשו דאלו לא עשה צוואה כלל היו הם יורשים אותו הגם שלא מכוחיהם באים רק מכח אביהם עכ"פ ראוים הם לירש אותו מכח אביהם דבריו קיימין כיון דעכ"פ לא חסר דבר דהלא אביהם כבר מת א"כ המה אחריו לירש וראוים הם ליורשו ומהני דבריו לריבב"ר ודוק. ולפ"ז ה"ה אם אמר על אחד מבני אחיו שיורש אותו מהני כיון שאין להמצווה זרע או זרע זרע ואין לו אב וגם אח אין לו רק בני אחים א"כ אם לא עשה צוואה היה בני אחיו יורשיו בכלל ונקרא האיש אשר נתן לו כל נכסיו ראוי ליורשו וקיימים דברי המנחיל הוא דודו ודוק. אמנם כל זה אמרתי בחפזי ואחר העיון נראה שעדיין יש להפליא מנ"ל הא כאשר אבאר בעזה"י ואקדים ספק אחד. נסתפקתי במי שאין לו בנים אשר אביו ראוי ליורשו כי כי הוא הקרוב לו כמבואר בריש יש נוחלין אם הבן יכול להעביר נחלה ממנו לאמור שאחין יהי' יורשין אותו וממילא לא יוכל אביו ליורשו מי נימא כשם שהאב יכול להעביר בנו מן הירושה כך יוכל הבן להעביר אביו מן הירושה או נימא בהיפך הלא האב יכול להעביר הירושה הוא רק בבן בין הבנים או בת בין הבנות יען וביען שאותו בן או אותה הבת בלא"ה תירש מקצת ויכול האב לומר שירש כל הירושה אבל אם אביו חי א"כ אין לאח חלק בירושה א"כ אינו יכול להנחיל האח במקום אביו הוה האח אם אביו חי כמו אחר כאלו יחפץ להנחיל בת במקום בן או אח במקום בת וצע"ג. ונלע"ד לחדש סברא דיכול הבן להעביר הירושה מאביו לאחיו דבשלמא אם יש לו בן ורוצה להעביר הירושה לבת לא יכול הגם דריב"ב אמר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין וחקרו בגמ' בדף ק"ל דבת נקראת ראוי ליורשו דאם ימות הבן היא אחריו לירושה או אם אמר שאחיו ירשו במקום בת יהי' דבריו קיימין דאם ימות בת האח אחריה רק שר' ישמעאל בנו של ריב"ב אמר שלא חולק אביו בזה על הרבנן יעו"ש שאין בת יורשת במקום בן או אח במקום בת דאלו יש להם זרע או זרע זרע לעולם לא יבוא מהבן ירושה להבת או מהבת לאחיו א"כ לא נקראת הבת במקום בן או אח במקום בת ראוי' ליורשו דמי ימר שיבוא ירושה מהם אליהם דלמא יהי' לה בן או להבת זרע או זרע זרע אשר ירש אחריהם נמצא דהוה הבת במקום בן או אח במקום בת אחר ולא נקרא ראוי ליורשו אבל הבן במקום אביו הוא בודאי נקרא עכ"פ ראוי ליורשו דמי יבוא אחרי אב הלא הבן דהוא יוצא יריכו הקרוב לו מוקדם לכל קרוביו שאפי' אם ימות האב ויבוא לו ירושה בקבר יזכה הבן בהירושה מהאב א"כ הבן הוה עכ"פ ראוי ליורשו לו יהי' שיזכה אביו בו מתחילה הוא ראוי לירש אחריו וא"כ אם אמר האיש שאחיו ירשו במקום האב מהני לריב"ב דהא אמר על מי שראוי ליורשו דאם ימות האב בנו שהוא אחיו יבוא אחריו לירש ונמצא שאמר על מי שראוי ליורשו ודבריו קיימין והבן זה מאד כי נכון בסברה בעזה"י. ואם כנים הדברים מיושב קו' אחת אשר קשה לי למה לא נקט רבינו קדוש האומר אחי ירשיני במקום שיש לו אב לא אמר כלום דהא האב קודם לאחי המת כמו שקודם הבת לאחי המת והבן לבת המת ולמה לא הזכיר המתני' גם דין זה שאם אמר אחי ירשיני במקום שיש אב לא אמר כלום דהוה מתנה על מ"ש בתורה וצע"ג. ולפמ"ש נהפוך הוא דאם אמר אחי ירשיני במקום האב מהני דזה נכלל בדברי ריב"ב בסיפא אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין דבן אצל אביו הוא נקרא ראוי ליורשו דהוא בודאי ירש את אביו אבל אח במקום בת ובת במקום בן לא נקרא ראוי ליורשו דהא אם יהי' להם זרע או זרע זרע לא יבוא להם ירושה כלל והבן. ובזה הערותי במקו"א בנידן השאלה בתולדות אדם סי' ק"כ שנשאל על אשה שהנחילה נכסיה לראוי לירש את בעלה והי' לבעל בן מאשה ראשונה וטוען הבן שאביו יתן לו נכסי אשתו השניה ואביו טוען כל זמן שהוא חי לא נקרא הבן ראוי ליורשו והביא התולדות אדם בשם הרמב"ם שהביא ראי' מסנהדרין דודו או בן דודו וכל הראוי ליורשו דגם בחייו נקרא ראוי ליורשו ורשב"א מביא ראי' מן ב"ב דף ק"ל מדאמרו מדאמר ר' ישמעאל לא נחלקו ש"מ דתנא קמא סבר נחלקו ומהני אפי' אח במקום בת ובת במקום בן לריב"ב דאמר אם אמר על הראוי ליורשו דאם ימות הבן תירש הבת או אם תמות הבת ירש האח והגם דלא קיי"ל כת"ק ועכ"פ נגלה דאין הפי' מי שראוי ליורשו עכשיו אלא ראוי ליורשו אח"כ וצע"ג. ואמרתי דלו יהי' שאח במקום בת לא נקרא ראוי ליורשו דשאני התם דאפשר שלא יבוא לידי ירושה לעולם להבת דהבן וזרע זרעו אפי' קודם לבת המת כנודע וכן הבת וזרע זרעה קודם לאחי המת ואפשר שלא יבוא לעולם לירושה מן המת הזה ואיך יהי' נקרא ראוי ליורשו אחר שימות הבן או אחר שתמות הבת אבל הבן בודאי נקרא ראוי ליורשו דהא בכל אופן יבוא אחרי האב לירש הלא הוא בנו אשר הוא יורש הגדול שביורשים הוא קודם לאביו ולאחיו ולבתו וגם אם יבוא ירושה לאביו אחר מותו יורש בקבר והוא אחריו אז בודאי נקרא הבן ראוי ליורשו אפי' בחיי אביו ועיין ר"ן פ' הכותב שלא יכול הבן לסלק בחיי אביו מירושתו דכבר יש לו בהם אחיזה ודוק. ומעתה מה דנקט ריב"ב אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין ולא אמר אם אמר על מי שיורשו באמת עכ"פ במקצת לא בא לרבות אם אמר על אחד מאחיו שירשנו או אמר אחד מבני אחיו שירשנו דמהני דזה חוץ לסברה דהלא הירושה חוזרת לקבר והוא לא הנחיל לאחד מבניו ומכח הירושה בקבר ראוי דכל אחיו או כל בני אחיו ירשינו רק בא לרמז אם אמר על מי שראוי ליורשו היינו דהי' לו אח ואמר אחי ירשני הגם שיש לו אב מהני דבן נקרא ראוי ליורשו הגם דאביו חי דאפי' אם אביו ירש אותו יבוא אחיו אחריו לירש את אביו דהוא יוצא יריכו ולא דמי לבת בין הבנים דהבת נקראת אחר נגד הבן דמי יאמר שתזכה בירושה כלל דהלא אם יהי' להבן זרע או עיין עליו היינו זרע זרע לא יבא ממנה ירושה לאח של אביה אבל אחיו מן האב הוא בודאי יבוא אחרי אביו א"כ נקרא האח מן האב ראוי ליורשו דאם ימות האב הוא אחריו ליורשו והבן וא"כ זה בודאי נרמז בדברי ריב"ב אלא אפי' בן בין הבנים ובת בין הבנות הי' בס"ד שלא יוכל האב לעשות אחד ליורש דהא כבר יש קצת זכות בנכסים לבן או לבת אם אין לו זרע זכר בחיי אביה עיין ר"ן ריש פ' הכותב שבעבור כן לא יוכל הבן לסלק עצמו מירושת אביו בחייו וז"ל ולאפוקי ירושת אביו שראוי ליורשו בכל שעה הרי הוא כאילו זכה בה לענין דלא סגי בסילוק אלא או במכר או במתנה וא"א שלא זכה בה לגמרי ולא באה ברשותו שיוכל להקנות עכ"ל ה"ה לא יוכל האב לסלק אותו מירושה קמ"ל דיוכל להנחיל לבן אחד כל נכסיו או רוב נכסיו וממילא אין לשאר בניו דבר לירש דכתיב ביום הנחילו את בניו ודוק. ואוסיף נופך כי עדיין יש להפליא אם יוכל להוריש לאחיו במקום שיש אב דעכ"פ הוא מתנה על מה שכתוב בתורה עיין רשב"ם במשנה בד"ה לא אמר כלום וז"ל שעקר את הירושה ממקומה עכ"ל וא"כ אם מוריש לאחיו אם יש לו אב עכ"פ הוא עוקר הירושה ממקומה ולא דמי לבן בין הבנים דשם בכל אופן היה בא מקצת ירושה לבן הזה עיין רשב"ם שם וז"ל ודייקינן הא בן בין הבנים דראוי לירש קצת קנה גם הכל עכ"ל א"כ באח במקום אביו שלא היה יורש כלום א"כ לא מהני אם אמר שאח ירש אותו במקום אביו וצע"ג. אך באמת לק"מ דרשב"ם בד"ה לכל מי שירצה כתב וז"ל ולשנויא קמא דמשנינן לעיל דפליג ריב"ב אפי' באחר במקום בת איכא למימר נמי דמהכא נפקא ליה ובניו לאו דווקא אלא יורשין ואפי' הראוי ליורשו יורש קרינן ביה עכ"ל וא"כ הגם דשנויא בתרא פליג דריב"ב מודה דלא מהני באח בין הבנות היינו דאין זה נקרא ראוי ליורשו דמי ימר דיבוא אחריה לירש דלמא יהיה לה זרע אבל בבן אחרי האב בודאי נקרא ראוי ליורשו א"כ נתנה התורה רשות ולא הוה מתנה על מה שכתוב בתורה ובפרט לסברת הר"ן בכתובות אם יזכה אביו בא מיד זכות בנכסיו לבניו א"כ בודאי נקרא אחיו ראוי ליורשו דאפי' בכח אביו הוה יורשו ויש לו אחיזה בכל הנכסים במקצת ויוכל לעשות אותו יורש לגמרי כשם שאמרי' ממקצת בכמות מהני על כולו ה"ה מקצת באיכות מהני על כולו ודוק. המורם מזה דאין ראיה מלשון ריב"ב שבחר לאמור אם אמר על מי שראוי ליורשו היינו שיוכל לעשות יורש אח בין האחים או אחד מבני אחים בין שאר בני אחים אשר הוא חוץ למושכל קרוב מזה שרמז בזה שיוכל לעשות אח ליורש הגם שאביו חי אבל אם מת האב ונשארו אחי המת או אם מת האח ונשארו בני אחים מנ"ל שיוכל להוריש אחד מהם כמובן. והאמת יורה דרכו דיש לדקדק במשנה בב"ב דף ק"ל ריב"ב אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין ואם אמר על מי שאינו ראוי ליורשו אין דבריו קיימין ולכאורה הך אם אמר על מי שאין ראוי לו ליורשו הוא כשפת יתר חלילה דבגמ' מפרשינן דכל המשנה כריב"ב וכן שנה רבינו הקדוש האומר על אחר במקום בת או על הבת במקום בן לא אמר כלום הא בן בין הבנים או בת בין הבנות דבריו קיימין שריב"ב אמר אם אמר על מי שראוי ליורשו א"כ די בתחילת דבריו שאם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין אבל בזה שאם אמר על מי שאין ראוי לו ליורשו לא אמר כלום לא השמיענו דבר גם בגמ' לא מזכיר רק שר"י אמר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין ולא הזכירו בגמ' סוף דבריו שאם אמר על מי שאינו ראוי ליורשו אין דבריו קיימין דבה לא פליג ר"י על רבנן וא"כ לאיזה תכלית אמר ר"י הך סיפא ולאיזה צורך הביא רבינו הקדוש אף דברי ריב"ב וצע"ג. ונלע"ד כי דבר גדול נרמז בסוף דברי ריב"ב על כן הביא רבינו הקדוש את דבריו ריב"ב גילה כי הירושה יש בשני אופנים (א) מי שיורש את המת עצמו בכח הקרבות הראשון המה הבנים את האבות והאב את הבנים ואח את אחיו (ב) מי שיורש במשמוש נחלה ה"ה אחי האב או בני אחות או בני אחיו וכל הנתרבה מעיין עליו שהירושה משמשת מדור דור הן למעלה או למטה כמבואר בפרק יש נוחלין. וההבדל מבואר דכל הבא מכח הראשון המת הוא המוריש אותם בלי כח האמצעי כי האב הקרוב מהבן והבן הקרוב מהאב ובני בנים תחת אבותיך יהיה בניך המה קרובים זה את זה והתורה הצריכה לעשות קדימה שהבנים קודמים להבנות והבנות קודמים להאב המת וזרע זרעם קודם מהאב ועכ"פ כולם קרובים בעצם להמת ונקראו שיורשין אותו אבל אחי אב המת או אחות אב המת ובני אחי אב המת ובני אחות אב המת וכדומה כולם יורשין ע"י אמצעי שמתחילה בא הירושה לאבי אב המת ואח"כ מכוחו יורשים בניו או שאר קרוביו סוף כל סוף אין זה יורש המת בעצם כמובן במושכל. וא"כ ריב"ב אומר אם אמר על אחד שירש כל נכסיו אם האיש הלזה ראוי לו ליורשו שהמצווה הוא המורשו ומכחו זוכה בירושה אז יוכל להנחילו כל נכסיו אבל אם האיש הזה אשר נעשה ליורש כל נכסיו אין ראוי לו ליורשו מכח עצמו אלא מתחילה צריך לבוא הירושה בקבר להקרוב לו יותר ומכח אותו הקרוב יבוא הירושה לו אז אי אפשר לעשות אותו ליורש כל נכסיו להעביר שאר קרוביו כמותו ואם יאמר על אחד מבני אחות אבי המת שיורש אותו לא מהני דהא בני אחות אבי המת לא ראוי לו ליורשו כי הם ירשו מאמם היורשת בקבר ולמד ריב"ב דתורה אמרה ביום הנחילו את בניו דגילתה התורה שכל מי שיורש בכח הראשון בלי משמוש יכול להנחיל וזה הוא בן בין הבנים ובת בין הבנות דאז יש תרתי למעליותא (א) דראוי לו ליורשו בלי משמוש נחלה (ב) לו זכיה בכח עצמו עכ"פ במקצת יוכל להנחיל לו אפי' כולו אבל אח במקום בת או בת במקום בן הגם שראוי לו ליורשו אעפ"כ לא אמר כלום דהוא הירושה אין מגיע לו רק להבת או להבן ומתנה על מ"ש בתורה ונקט אח במקום בת ובת במקום בן לאשמעי' הא בן בין הבנים או בת בין הבנות מהני כריב"ב והבן בעזה"י. העולה מזה אם נשאר לאיש לירש אותו בני אחי אבי המת והוא אומר על אחד מהם שירש הכל הי' בסברה לומר מכח שירש מקצת יכול להנחיל לו הכל קמ"ל ריב"ב דלא אמר כלום דעכ"פ אין האיש אשר עשה אותו ליורש הוה ראוי לו ליורשו בכח קרבתו אלא הראוי לו לירש הוא בקבר ומכח המונח בקבר יזכה האיש הלזה בהירושה ולא יוכל להנחילו דריב"ב סובר דומיא דאב המנחיל בן בין בניו דהמה יורשיו והמצווה הוא המוריש אותם ה"ה לכל הראוי לו ליורשו בלא משמוש איש אחר יוכל להנחילו אבל מי שאין ראוי לו ליורשו רק ירש ע"י משמוש אין דבריו קיימין ודוק. ובזה יובן דברי הגמ' אמר רבא מ"ט דר"י בב"ר אמר קרא והי' ביום הנחילו וכו' אמר אביי הא מלא יוכל לבכר נפקא וקשה לי למה אמר מ"ט הי' לו לומר מנ"ל לר"י הא דהא סברה חיצונה שלא יכול לשנות ועיין ברשב"ם וא"כ הי' לרבא לומר מנ"ל לריב"ב הא וצע"ג וגם אביי הקשה הא מלא יוכל לבכר נפקא הי' לו לומר האי מלא יוכל לבכר יוכל ללמוד דהא באמת נפקא מוהי' ביום הנחילו את בניו וצע"ג. ולפמ"ש ניחא והוא בודאו אם אמר על מי שיורש בלי משמוש נחלה אז הוא בסברא דמהני דהא הוא ראוי לירש מעצמו בכח קרבות שלו וגם יורש במקצת דלא הוה עקירת ירושה ממקומה מהכ"ת דלא יוכל להוריש לו בכולו וראי' דהוא סברה חיצונה דהא התורה הצריכה לגלות שלא יוכל לבכר בחלק בכורה ואי לא הי' בסברה שאפילו היורש מחמת קרבות וגם יורש במקצת שיוכל להוריש לו הכל למה לי לא יוכל לבכר הא סברה הוא ולמה לי קרא אלא בודאי שסברה הוא שמי שיורש במקצת מחמת קרבות בלי משמוש יוכל להוריש לו כולו והו"א דיוכל להוריש גם חלק בכורה אגב השאר קמ"ל דלא יוכל להנחיל חלק בכורה עם שאר נכסיו לאחד ועיין רשב"ם בד"ה לפי שנאמר והבן בדבריו אבל שיהי' אדם יכול להנחיל לשאר יורשיו אשר יורשין ע"י משמוש נחלה הוא ספק אי נימא שלא יוכל להנחילו דהא מה הוא יורש אינו בכח עצמותו אפי' במקצת ואיך יעשה אותו יורש בכולו או נימא כיון דעכ"פ ירש במקצת ע"י משמוש יכול להוריש לו בכולו וזה שרבא חקר מ"ט דר"י שמחלק בין הראוי לירש בכח עצמם ובין הבאים לירש בכח משמוש הלא עכ"פ ראוי לו לירש וירש במקצת ויהי' יכול להוריש לו הכל וא"כ מ"ט דמחלק ביניהם בשלמא רבנן פליגי דלא יוכל לשנות מחק דין נחלות אפי' בבן בין הבנים אבל מ"ט דריב"ב דמחלק ע"ז אמר רבא דיליף מן ביום הנחילו את בניו דתורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה היינו דוקא אב לבניו אשר יורשים בכח ירושה בלי משמוש נחלה משם יליף לחלק ביניהם ע"ז הקשה אביי הא מלא יוכל לבכר נפקא מה שאב יוכל להוריש מי שבא לירש אותו בכח עצמו ידעינן מסברא דלולא דהוה סברא חיצונה שיוכל להוריש למה לי קרא דלא יוכל לבכר ואם כן היה לו ללמוד מן ביום הנחילו את בניו את לרבות הטפלים לבניו המה כל הבאים לירש אפילו על ידי משמוש ומשני דהי' מקום לטעות ללמוד חלק פשיטות מן חלק בכורה או להיפך לילף חלק בכורה מחלק פשיטות ודוק. ועתה אבוא לבאר מה שרמז ריב"ב ואקדים לחקור בעזה"י שורש גדול לדעת אם אח יורש את אחיו המת בתורת משמוש שהאב יורש בקבר ירושת בנו שלא הניח זרע או זרע זרע אשר אם האב חי הוא קודם לאחיו המת ה"ה אם מת האב הוא קודם לבניו ומידו הוא מנחיל לבניו הנשארים אשר הם אחי המת או נימא בהיפוך הא אנשים אחים הם עצמו ובשרו והי' ראוי ליורשו אפי' קודם לאביו דהא נכנס תחתיו ליבום רק הקב"ה גילה יען שהמת הוא יוצא ירך אב האב קודם לאח זה דוקא אם האב חי יש לו קדימה אבל אם מת האב אז אח המת יורש את אחיו בכח אח ולא צריך לירש מכח אביו בקבר והוא ספק עצום מאוד לדינא כאשר יבואר אי"ה. ונלע"ד לבאר כי לדעתי הוא אשר רמז לנו רבינו הקדוש במשנה פרק י"נ דף ק"ל דתנן התם האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת בתי תורשני במקום שוש בן לא אמר כלום ופי' רשב"ם איש פלוני ירשני וז"ל אפי' אחיו במקום שיש לההוא מצווה בת עכ"ל והוכרח לפרש כן מגמ' דרצה לומר דר"י פליג דמהני אפי' באחר במקום בת ופי' רשב"ם באי בעית אימא הראשון שם דראוי ליורשו הוה הפי' אח במקום בת שאם תמות בתו יהיה אחיו היורש לאפוקי אם אמר דודו ולתנא קמא אפילו אחיו לא ור"י פליג באחיו דמהני אבל דווקא אחיו במקום בת ולאבעית אימא השני כולו ר"י ופירוש הרשב"ם אבל דווקא בבן בין הבנים ולא מהני אחיו במקום בת אפי' לר"י ודוק. ולכאורה קשה לי מה אם בת במקום הבן דלא מהני הגם שאם ימות הבן תירש הבת בכח ירושה בלא משמוש נחלה אשר בודאי נקראת שהיא ראויה ליורשו דאם ימות הבן אז הבת יורשת שלו אעפ"כ לא מהני וכ"ש שאם אמר אחיו במקום בת שאפי' אם תמות הבת ירש אחיו רק מכח משמוש דאביה ירש ומנחיל לאביו בקבר וממנו יבוא הירושה לאחיו א"כ לא נקרא שאמר על מי שראוי לו ליורשו דבכל אופן לא יהי' יורש שלו רק יורש אביו ופשיטא דלא מהני וא"כ כיון דאשמועינן דבת במקום בן לא מהני כ"ש אחיו במקום בת דלא מהני וצע"ג ועוד דגמ' הקשה מאי איכא בין ת"ק לריב"ב וחקרו דר"י סובר אפי' אחר במקום בת ובת במקום בן מהני וקשה דלמא פליג רק על בת במקום בן אבל על אחיו במקום בת לא מהני דלא הוה ראוי לו ליורשו אבל בת במקום בן מהני דהוה ראוי לו ליורשו הבת הוה יורשת שלו ולא בכח משמוש וצע"ג. ונלע"ד דדבר גדול רמז דמה דאחים יורשים את האח המת אם אין לו זרע ואביו כבר מת אינו מפני שהאב יורש בקבר והמה יורשין מן האב מכח משמוש נחלה אלא דהאחים יורשים מכח המת עצמו דהא הי' ס"ד בגמ' דאחים יהיו קדומין להאב שכן אח עומד ליבם והאב אינו עומד ליבם רק דקרא גילה הקרוב אליו כל הקרוב קרוב קודם והאב קרוב יותר כמ"ש הסמ"ע בס"ק ב' יען דכתיב לשארו והאב הוא שארו ביותר יעו"ש או שאחי המת המה יוצאי יריכו של האב וגם המת הי' יוצאי יריכו כמ"ש הרמב"ם פ"א מנחלות וז"ל ואבי המת קודם לאחי המת מפני שהם יוצאי יריכו עכ"ל א"כ עכ"פ אם האב מת מקודם האחים הם השארו הקרוב והם הקרובים ביותר דהא הם עומדים ליבום אם נשאר יבמה ויורשין את אח המת מכח עצמם ולא בתורת משמוש דלו יהי' שהתורה לא גילה משמוש נחלה הי' האחים יורשים מכח ירושת הקרבות כמו שהאב יורש את הבן בכח הקרבות כך הם ירשו אחיהם מכח שארות וקרובים ליורשו ואם האב קוים הוא קודם להם אבל אם האב מת המה קרובים של מת ודוק. ונ"ל מזה ראיה דהי' מקובל ביד רבינו הקדוש דאח יורש אחיו בלא כח משמוש אלא בירושת אחים א"כ אם תמות הבת יהיה אחיו יורש שלו ראוי ליורשו מקרא והוה אחיו במקום בת כמו בת במקום בן ראוי לו ליורשו ובעבור כן משוה אחר במקום בת ובת במקום בן דכולם יורשין בלא משמוש ודוק. ובזה מיושב מה שהקשתי למה אמר ריב"ב אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין ועל מי שאין ראוי לו ליורשו אין דבריו קיימין שיש לטעות בדבריו דהך ראוי הוה אפי' אח במקום בת או יש לטעות דהך ראוי לו ליורשו היינו עובר עיין דף קמ"א ולמה לא אמר בפי' אם אמר בבת בין הבנות או בן בין הבנים דבריו קיימין וצע"ג. אך הוא הדבר אשר דברתי ריב"ב אמר כלל בראוי לו ליורשו היינו אם אמר על אח בין האחים כיון דאחים יורשו מכח אחוה בלי משמוש מהני דברו דהא הוה יורש שלו (וה"ה בבת בין הבנות או בן בין הבנים דכולם ראוים לו ליורשו) דזוכה עכ"פ במקצת אשר יורש אותו ויוכל לעשות אותו יורש בכל נכסיו וזה שסתם רבינו הקדוש האומר על האחר במקום שיש בת או האומר על בת במקום שיש בן לא מהני הגם שהי' ראוי ליורשו בלי משמוש ונקרא ראוי לו ליורשו שיהיה יורש שלו בלי משמוש שיתערב בו כח אחר אשר על ידו יזכה בירושה אעפ"כ לא אמר כלום דכיון דירושה שייך בהקדימה להבת כנגד האחים או לבן כנגד הבת הוה הוא מתנה על מ"ש בתורה דעוקר הירושה ממקומה כמ"ש רשב"ם וז"ל לא אמר כלום שעוקר הירושה ממקומה עכ"ל רמז הרשב"ם בודאי יורשיו הוין ושייך בהם מה שאמר תורשני דהא באמת הם ראוי לו ליורשו בכח עצמם רק כיון שיש בת אין הירושה להאח במקומה או אם יש בן אין ירושה להבת במקומה אבל נשמע מזה הא בת בין הבנות ובן בין הבנים מהני דהא הוא יורש וגם הירושה במקומה עכ"פ לירש חלקו והמוריש מוסיף לו יתרון כח לירש הכל וביאר רבינו קדוש שריב"ב אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין היינו באח בין האחים וה"ה בבת בין הבנות ובן בין הבנים ולכן אמרו בגמ' חסורי מחסרא וכו' שריב"ב אמר כלל שתליא על מי שראוי לו ליורשו וע"ז אמרו בגמ' שר"י אמר שמואל וכן רבא אמרו הלכה כריב"ב לרבות אפי' אח בין האחים מהני וכן פסק הרי"ף ביש נוחלין וכן הרמב"ם פ"ו מהל' נחלות שאם אמר על האח בין האחים מהני כי מלשון ריב"ב משמע כן ונפסק הלכה כוותיה בגמ' והבן. ולפ"ז יש לחדש דין הגם דמבואר דיכול לעשות אח בין אחיו ליורש כמבואר בריש פ' יש נוחלין וברמב"ם פ"ו מהל' נחלות יען דפוסקים כריב"ב דאב יכול להנחיל בן בין הבנים ה"ה יוכל השכ"מ לעשות יורש אח בין האחים זה דווקא באח בין האחים יען דאחים מכחו ירשו כמו הבנים שירשו מכח האב ויכול גם האח לעשות אח אחד ליורש כמו שהאב יכול לעשות בן אחד ליורש אבל בבני אח שהם באים רק מכח אביהם שיורש בקבר את האח אז אי אפשר לעשות בן אח אחד ליורש כי הבני אחים לא באים מכח המת אלא מכח משמוש נחלה שיורשים אביהם בקבר וממנ"פ אם ירש אביהם בקבר כל הבנים יורשין כי הוא לא הנחיל דווקא לאחד מבניו ודוק. ואבוא היום על העיון להביא ראי' מתורת ראשונים ופוסקים שהאח יורש את אחיו לא בתורת משמוש אלא בכח עצמו בתורת קרבות כאשר אסדר בעזה"י. (א) נ"ל לבאר מלשון הרמב"ם דסובר דאח יורש מאחיו ולא מאביו שהוא בקבר דכתב בפ"א מנחלות הל' ג' וז"ל לא הי' אביו קיים מעיינין על זרע האב שהן אחי המת נמצא לו אח או זרע אח יורש את הכל ואם לאו חוזרין אצל אחות נמצאת לו אחות או זרעה יורש הכל ואם לא נמצאת לו זרע אחים ולא זרע אחות הואיל ואין לאב זרע תחזור הירושה לאבי האב עכ"ל ולכאורה כן הי' לו לכתוב לא נמצא אביו בעולם מעיינין בזרעו של האב נמצא לו בן או זרע בן יורש את הכל ואם לאו חוזרין אצל בתו נמצאת לו בת או זרע בת יורש הכל ואם לא נמצא לו זרע בן ולא זרע בת הואיל ואין לאב זרע תחזור הירושה לאבי האב דהא אם יש אחים או אחות כולם יורשו רק יען שהם בנים להאב שירש את בנו בקבר וצע"ג וכן כתב אח"כ נמצאת אומר וכו' וז"ל ואבי המת קודם לאחי המת מפני שהם יוצאי יריכו והאח קודם לאחות וכל יוצאי יריכו של אח קודמין לאחות ואחות קודמת לאבי אביה עכ"ל והי' לו לכתוב ואבי המת קודם לאחי המת ובנו קודם לבתו וכל יוצא ירך בניו קודמין לבתו ובתו קודמת לאבי אביה וצע"ג. ולפמ"ש נכון דאשמועינן דאח וזרעו או אחות וזרעה יורשין את אחיהם מכחו ולא שירשו מאביהם בקבר רק אם לא נמצא אח ואחות או זרעם אז יירש אבי המת בקבר להנחיל לאביו בקבר כי אין משמוש ירושה אלא אם הועתק הירושה מדור דור אבל האח והאחות יורשין מכח המת כמו שאביהם יורש את המת רק האב קודם להם אם הוא בחייו מפני שהם יוצאי יריכו על כן הוא קרוב ביותר להיות לו קדימה אבל אם האב מת אז אח המת והאחות המת יורשין מכח המת ואין כאן משמוש נחלה ולכן לא כתב מעיינין בזרעו כי הם לא ירשו מחמת שהם זרעו רק ירשו מחמת שהם אחי המת ולכן דייק שמעיינין על זרע האב ומה אנחנו מעיינין ומפרש שאנו מעיינים שהם אחי המת ואח יורש את אחיו והבן זה וכן כתב אח"כ וז"ל לא הי' אבי האב קיים מעיינין על זרעו של אבי האב שהן אחי אביו של מת עכ"ל לא שמעיינין בזרעו אלא מעיינין על זרעו וביאר מה הוא ומעיינין וביאר שהן אחי אביו של מת ודוק. ובזה יובן לי למה כתב הרמב"ם בנמצאת אמר וז"ל ואבי המת קודם לאחי המת והאח קודם לאחות וכל יוצאי יריכו של אח קודמין לאחות עכ"ל וקשה למה צריך לכפול הדברים הלא כתב בתחילה וז"ל נמצאת אומר הבן קודם לבת וכל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת עכ"ל א"כ כבר גילה שבמקום בן או יורשיו אין לבת כלום וצע"ג. אמנם נכון אם הבן והבת באים לירש מכח אביהם אז אין לבת במקום הבן כלום כי התורה אמרה ובן אין לו והעברתם נחלתו לבתו והי' בס"ד אם באים לירש אח והאחות את אחיהם שמת יהי' להם כח שוה לירש ביחד קמ"ל הגם שבא להם הירושה מכח האח בכל זאת הבן קודם לבת שאפילו במשמוש נחלה הבן קודם לבת וכ"ש בעוקר הנחלה ודוק. (ב) ואביא ראי' מדברי הרמב"ם פ"ו הל' ב' וז"ל אבל הי' לו יורשין רבים כגון בנים רבים או אחים רבים או בנות רבות ואמר כשהוא שכ"מ פלוני אחי יירשני מכלל אחים או בתי פלונית תירשני מכלל בנות דבריו קיימין עכ"ל ויש לדקדק למה הפסיק בינתים בין הבנים ובין הבנות וכתב או אחים רבים הי' לו להקדים בנות קודם האחים כי הבנות המה יורשיו ואחים המה יורשו אביו שהמה מכח משמוש נחלה וצע"ג ועוד קשה דלמא ריב"ב גילה דיוכל להנחיל הבן בין הבנים או הבת בין הבנות שהם באים מכוחו אבל מנ"ל דיוכל להנחיל לאח בין האחים שיורשין מאביהם בקבר והלא אביהם לא הנחיל לאחד מן האחים וצע"ג. אך הוא הדבר אשר דברתי שאחים יורשין מכח אחיהם המת ולא מכח משמוש שאביהם יורש בקבר והם יורשין את אביהם ולכן העמיד הרמב"ם דין של אח בין האחים בתוך להודיע שהם יורשין אחיהם כמו הבן והבת יורש אביהם ודוק. (ג) וכן נ"ל ראי' מדברי הרמב"ם שם פ"א הל' ז' וז"ל כל הקרובין בעבירה יורשין ככשרים כיצד כגון שהי' לו בן ממזר או אח ממזר הרי אלו כשאר בנים וכשאר אחים לנחלה עכ"ל והוא מיבמות דף כ"ב במשנה ובגמ' שם וקשה אם האח אינו יורש מן האח המת אלא האב יורש בקבר ומנחיל לבניו א"כ הי' למשנה וכן להרמב"ם לכתוב רק שבן ממזר יורש כבן כשר וממילא ידעי' שאח ממזר יורש אחיו דהא בן ממזר יורש וצע"ג אלא פשיטא דאח יורש אחיו ולא מכח שאביו מנחילו א"כ הוצרכו לאשמועינן דאח ממזר יורש כמו אח כשר ודוק ואין להקשות למה מסיים הרמב"ם שבן משפחה אינו בן ואינו יורש ולא כתב ג"כ שאח מן השפחה אינו אח לירושה לק"מ יען דצריך להיות אחיו מן האב וכיון דאינו נחשב בן לאביו לא יוכל להיות אח בירושה ועיין במ"ל. (ד) וכן משמע מרמב"ם פ"א מהל' נחלות הל' י"ג וז"ל וכן אין הבן יורש את אמו בקבר כדי להנחיל לאחיו מאביו כיצד וכו' עכ"ל וכתב הרה"מ וז"ל פי' וה"ה שאינו יורש להנחיל לאביו כגון שנתגרשה אמו דבר פשוט הוא שכשהזכירו לאחין מן האב לאו דווקא אלא שדברו בהווה וכן מתבאר מלשון רבינו וכ"כ הרשב"א בתשובה וברור הוא עכ"ל כוונת הרה"מ מדכתב הרמב"ם שם וז"ל אין אומרין הואיל ואילו הי' הבן קיים הי' קודם אף יורשין של בן קודמין ליורשיה של אשה זו ונמצאו אחיו מאביו יורשין את אמו של זה אחר מותו של זה עכ"ל מדנקט אף יורשיו של בן קודמין רמז על כל יורשיו אפי' אביו אינו יורש מבנו בקבר ירושת אמו ודוק ואם נאמר דבן מנחיל לאביו בקבר וממנו יורש את המת א"כ כיון דאינו מנחיל לאח ממילא ידענו דע"כ דגם אביו לא ירש אלא ע"כ דירושת אח הוא מעצמו מכח אחוה ודוק. (ה) עוד נ"ל ראי' דאח מן האב יורש בכח עצמו בתורת אח ולא שינחל האב בקבר מתשובת הרשב"א סי' תשכ"ו שכתב וז"ל אמרת עוד שאין הבן יורש את אמו אפי' לאביו כן יראה הלכה כמו שאמרת בכל וכבר השבתי אני כן לרבני אשכנז עכ"ל ואי כל היורש את אחיו צריך להוריש רק מכח אביו שהאב יורש בקבר ובן הקיים יורש מהאב א"כ כיון שאין הבן יורש בקבר להנחיל לאחיו ממילא ידענו שע"כ אינו מוריש לאביו דאל"כ דאביו יורש מבנו ירושת אמו א"כ הלא בניו אחריו ומאי ספק יש בעולם אי אינו מוריש אפי' לאביו אלא ע"כ דאח מאב יוריש מכח עצמו מכח אחוה וא"כ הגם שאין יוריש בקבר ירושת אמו להנחיל לאחיו מן האב הי' ס"ד שלאביו מנחיל קמ"ל ודוק. (ו) ונראה לי ראי' דגם תוס' סברו יען דכתיב ונתתם את נחלתו לאחיו היינו שיורש מכח אח לא שאביו צריך לירש בקבר להנחיל לבניו דתוס' בדף ק"ח בד"ה ואחין הקשו למה חשב במתני' אחים מן האב נוחלין הלא שמעי' לזה מן מהאב את בנים ע"י משמוש נחלה שהאב יורש את בנו להנחיל שאר בניו הקיימין שהן אחי המת ותי' וז"ל וי"ל דנקט אגב דבעי למיתני אחים מן האם לא נוחלין ולא מנחילין דההוא איצטריך למיתני אע"ג דתנא האשה אינה נוחלת את בנה סד"א ניהו דאינו יורש אחיו מן האם מכח אמו מכח אח הו"א דיורש דכתוב ונתתם את נחלתו לאחיו לא שנא מן האב לא שנא מן האם עכ"ל הרי שחדשו תוס' מדכתיב ונתתם את נחלתו לאחיו הוא מכח אח לא מכח האם וקמ"ל דאחים מן האם אינם יורשין זה את זה דמשפחת אם לא חשוב משפחה אבל אחים מן האב באמת יורשין מכח אח ולא שירש האב בקבר והוא ינחיל לבניו ודוק. וכן נראה לכאורה מתוס' שכתבו שם עוד וז"ל וכי תימא דמכל מקום לא איצטריך למיתני דשמעי' מרישא אחין מן האב דווקא ולא מן האם איצטריך דהו"א אחין מן האב לרבותא נקט אעפ"י שאין כל כך ודאין כמו אחין מן האם עכ"ל ולכאורה יפלא אם האב יורש בקבר ואחי המת יורש מאביהם א"כ כיון שהאב יורש הגם דאיכא חשש דלמא לאו אביו הוא ואעפ"כ יורש אותו וממילא בניו יורשין מאביהם נכסי של אח המת כמו שירשו שאר נכסי אביהם וצע"ג. אמנם לק"מ דתוס' אזלו עכשיו דיורש אחי האם מכח קרבת האח וממילא גם אחי האב יורשין מכח קרבת אח ולא מאביהם א"כ יש רבותא באחי האב דלא הוה ודאי כמו באחי האם דהוא ודאי אח מהאם ודוק. (ז) וגם ראיה למה כתבו תוס' ומשמוש שמעי' מבני אחות ולא נקטו מן האחין שנוחלין ומנחילין אלא בודאי דמשם אין ראיה דלמא אח יורש אח בלי משמוש אבל אחי האב הוא רק ע"י משמוש של אבי המת ודומה לבני אחות ודוק. עוד ראיה מתוס' בב"ב דף ק"ח ע"ב בד"ה יכול שהקשה אחי אביו למה לי תיפוק ליה מכח משמוש דכתיב אין לו עיין עליו ותי' הר"י וז"ל ואומר ר"י דמאין לו לא הוה שמעינן נחלה ממשמשת למעלה אלא למטה כגון בן הבן ובת הבן ובן בת הבן אע"ג דעלה קאי לקמן דנחלה הולכת וממשמשת עד ראובן דהיינו למעלה אהאי קרא דאחי אביו סמיך עכ"ל וקשה הא כתיב מקודם בפסוק ירושת אחים שיורשין את אחיהם אם לא נשאר בת א"כ ידעי' משמוש מכח אם המת ואכתי קשה אחי האב למה לי אלא פשיטא דאחי המת יורשים בלי משמוש אלא יורשים בכח קרבות ודוק. (ח) עוד נ"ל ראיה דתוס' סברו דאח יורש מכח אחוה שבדף ק"ח ע"ב בד"ה יכול כתבו וז"ל וא"ת א"כ לא יירשו בן ובת ואח לעולם אם האב קודם לבן שהרי האב יורשו בקבר ואם יקדים אבי המת לבנו ולבתו ולאחיו נקדים אחריו אבי אביו דנחלה ממשמשת והולכת עד ראובן עכ"ל ולכאורה יפלא למה הזכיר תוס' אח כלל הלא אח יורש רק בתורת בן שאבי המת יורש בקבר ואחר כך יורשו בנו שהוא אח המת והיה לתוס' רק להזכיר בקו' א"כ לא יירשו בן ובת לעולם אם האב קודם לבן שהרי האב יורשו בקבר ואם נקדים אבי המת לבנו ולבתו יקדים אחריו אבי אביו דנחלה ממשמשת למה הזכירו תוספות שני פעמים בן ובת ואח וכן לבנו ולבתו ולאחיו אלא משמע דאח יורש את המת מעצמו בתורת אחוה כמו שבנו ובתו יורש את המת בעצמם אבל אם האב קודם לבנו ממילא קודם לאח ויזכה תמיד אחר אב ולא יירשו בן ובת ואח לעולם ודוק. (ט) וגם ממה שתירצו תוס' שם בתירוץ השני שכתבו וז"ל אי נמי היכא דאיכא בן ובת ואח לא נאמר דממשמשת והולכת כיון דדריש מקרא לקמן (דף ק"ט) שאין לך מעביר נחלה משבע לשבט אלא בת הואיל ובנה ובעלה יורשה דא"כ נמצא כל נחלות מעבירות משבט לשבט דממשמ' נחלה עד יעקב אבינו ומוריש לכל ישראל כיון שהאבות קודמין לבן ולבת ולאח רשב"א עכ"ל וקשה למה הזכירו שני פעמים האח כיון דידענו דבמקום בן לא נאמר ממשמשת והולכת עד יעקב א"כ כבר ידענו שאח ירש דהא ירושתו בא מתורת בן דאביו יורש בקבר ומנחיל בנו ובמקום בן לא אמרי' ממשמשת והולכת וגם למה צריך תוספות להזכיר דנמצא כל הנחלות מעבירות יען דקודמין לבן ולבת ולאח וקשה הא אח כבר נכלל בכלל שהאבות קודמין לבן אלא פשיטא דתוס' סברו דאח הוא יורש אחיו לא בתורת ירושת בן מאביו א"כ הזכירו האח כמו שהזכירו הבת ודוק. אך מה הקשה תוס' בסוף ד"ה יכול אחין דכתב רחמנא למה לן הא יורשין מכח משמוש האב יעו"ש קשה דלמא גילה התורה דאחין יורשין מכח עצמן ונ"מ אם יוכל לומר שאח בין האחין ירשו אותו או נ"מ אם בע"ח יגבה ואפשר שיוכל תוספות לתרץ כן רק עדיפא משני והארכתי במקו"א. (י) וראה זה מצאתי במהרש"א דף קי"ג ע"ב על תוס' בד"ה מקיש שכתבו דא"כ מירושה שניה לא שמעינן דבני אחות קודמין לבנות אחות וז"ל משום דבני אחות לא ירשו רק ע"י משמוש אמם ולא שמעינן ליה מירושת אחין דהוה נמי ירושה בלא משמוש כמו בן מאב אבל מבן הבן ובת הבן וכו' שפיר שמעינן בני אחות דהוה ירושה שניה כמו אלו וק"ל עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו דאחין יורשין מכח אחוה בלי משמוש שיחזור הירושה בקבר אל האב אלא יורש אח החי מאחיו המת כמו שיורש בן מאב כך יורש אח מאחיו והוה בכלל ירושה ראשונה ואין למידין ממנו דבני אחיות קודמין לבנות אחיות אבל מבן הבן ובת הבן הבאין מכח גוף אחר היורש הוה ירושה שניות כמו בני אחות ודוק. (יא) וכן נראה מדברי מהרש"א בדף ק"ח בתוס' ד"ה ואחין מן האב שנתקשה המהרש"א על גירסת התוס' שכתבו להנחיל לבנו שהוא אחי אביו של מת שע"כ הפי' אם היה אביו קיים היינו אבי אביו של המת והוא מנחיל לבנו שהוא אחי אביו של מת וכתב מהרש"א וז"ל וגם קשה מי הכריחן לזה דכיון דאחין מן האב קתני בהדי' במתני' הרי אחי האב נפקי שפיר בלא משמוש אבי אביו של מת אלא כיון דהאבי המת אינו קיים ואין לו בן ליורשו דהיינו אחי המת הרי הוא יורשו בקבר להנחיל לאחיו שהוא אחי אביו של מת עכ"ל הרי משמע שאחי אביו יורש אחיו בלי שיחזור הירושה אל אבי אביו אלא אח יורש אחיו בכח אחיו האב ודוק וכן משמע ממ"ש וז"ל כיון דאבי המת אינו קיים ואין לו בן ליורשו דהיינו אחי המת עכ"ל הרי דלא הזכיר כלל שיורש אב בקבר אם היה לו בן להנחיל לו רק כתב המהרש"א שאין לו בן ליורשו היינו אחי המת אחר כך כתב המהרש"א וז"ל הרי הוא יורשו בקבר להנחיל לאחיו שהוא אחי אביו של מת עכ"ל דשם צריך שאבי המת ירש בקבר להנחיל לאחיו שהוא דוד המת אבל אם יש לו בן ליורשו שהוא אחי המת לא צריך כלל שאביו ירש בקבר מתחילה רק אח יורש את אחיו מאביו ודוק (ודברי מהרש"א שם שמביא שמצא בכתיבת ידי א"מ להגיה בדברי תוס' המה פלאים שסותר עצמו בדבריו מיניה וביה והערותי עליו בחדושי). (יב) ויש לי להביא ראיה עוד מלשון הטור בחו"מ סי' רע"ו שכתב שם בריש דבריו כאשר סידר סדר הנחלות שכתב וז"ל מי שמת בניו ירשו לא נמצא לו בן רואים אם יש לו זרע לבן זכר או נקבה עד סוף כל הדורות עומד במקומו ויורש הכל עכ"ל וכן כתב אח"כ בירושת הבת וז"ל לא נמצא לו בת רואים אם יש לה זרע בין זכר בין נקבה עד סוף כל הדורות יורש הכל ואחר כך כאשר כתב הדין אם לא נמצא לה זרע כתב וז"ל לא נמצא לה זרע תחזור הירושה לאביו של מת ואם אין אביו קיים תחזור לזרעו שהן אחי המת אם יש לו אח יורש הכל עכ"ל וקשה למה לא כתב ואם אין אביו קיים רואים אם יש לו זרע לאב בן זכר או נקיבה עד סוף כל הדורות יורש הכל למה האריך בלשונו לכתוב תחזור לזרעו שהן אחי המת מאי היחוס שהן אחי המת הלא המה יורשין משום שהם בנים לאבי המת ולמה צריך לכתוב אם יש לו אח יורש הכל ואח"כ ואם אין לו אח יש לו זרע זרעו הלא הוא כשפת יתר וצע"ג. אמנם הוא הדבר אם היה כותב אם אין אביו קוים רואים אם יש זרע זכר או נקבה עד סוף כל הדורות היה במשמע דאביו יורש בקבר ובניו יורשין מכח אביהם יען שהמה בנים לאבי המת ויהי' כחם מכח משמוש נחלה קמ"ל הטור כמו שתחזור לאביו אם לא נשאר למת בת כמ"ש ואם לא נמצא לה זרע תחזור הירושה לאביו של מת כך הוא אם אין אביו קיים תחזור לזרעו שהן אחי המת אם יש לו אח יורש הכל מכח המת ולא מכח משמוש נחלה ודוק וכן משמע מלשון הטור בסוף דבריו שכתב וז"ל ועל זה הדרך הנחלה ממשמשת למעלה עד ראובן ולעולם כשאין האב ולא זרעו ממשמשת דור אחר למעלה עכ"ל ולכאורה הוא כשפת יתר ח"ו מה שכופל בלשונו ולעולם כשאין האב ולא זרעו ממשמשת דור אחר למעלה הלא כבר כתב כל הסדר וסיים ועל זה הדרך הנחלה ממשמשת למעלה עד ראובן ובש"ע סי' הנ"ל השמיט הך ולעולם וצע"ג ולפי מה שבארתי דטור סובר אחין יורשין מכח עצמן בלי משמוש ע"י אביהם בקבר א"כ זה שגילה הטור דכח משמוש נחלה מתחיל כשאין האב ולא זרעו בעולם אז מתחיל כח ירושת משמוש נחלה דור אחר למעלה ודוק. ומה שהאריך הטור לכתוב לזרעו שהן אחי המת ולא כתב בקיצור תחזור לאח המת כיון דירשו מכח עצמם יען שהם אחין של המת ולא ירשו מכח אביהם לק"מ דאם הי' כותב תחזור לאחי המת הי' מקום לטעות אפי' לאחיו מן האם הגם שאינם מזרע אביו קמ"ל דווקא לזרעו שהן אחי המת דאחיו מן האם אינם יורשין אפי' אם ליכא בעולם יורש מן האב והוה נכסיו הפקר כמבואר בד"מ בשם תרומות הדשן בסעיף קטן ב' ודוק. ובזה יהל אור להבין בדברי רמב"ם בפ"ו מהל' נחלות הל' ב' וז"ל איש פלוני יירשני במקום שיש לו בת בתי תירשני במקום שיש לו בן לא אמר כלום וכן כל כיוצא בזה אבל הי' לו יורשין רבים כגון בנים רבים או אחים או בנות ואמר כשהוא שכ"מ פלוני אחי יירשני מכלל אחי או בתי פלונית תירשני מכלל בנותי דבריו קיימין עכ"ל וכתב הרה"מ מבואר בגמ' דהלכה כריב"ב יעו"ש ונפלאתי על המראה הזאת איך מצא הרה"מ בגמ' דין זה שאם אמר על אח מכלל אחים דבריו קיימין דלמא דווקא האב יוכל להנחיל לאחד מבניו כי הוא המוריש לבניו ומכוחו ירשו אבל מנ"ל שאח יוכל ליתן הכל לאח הלא האב היורש את בנו בקבר וממנו יזכו בניו הקיימים והוא לא הנחיל לאחד מבניו וצע"ג ולא עוד שהקדים הרמב"ם דין אח בין האחים שלא נזכר בגמ' לדין בת בין הבנות שנזכר בגמ' בפירש ואמרו חסורי מחסרי והכי קתני הא בת בין הבנות דבריו קיימין וצע"ג וכן בפי' המשניות על המשנה דף קל"ג שכתב וז"ל ריב"ב אומר כי יש לו לאדם רשות להוסיף לאחד מאחיו אם הוא מורישם וכמו כן יוסיף בירושת אחד מבניו כשמוריש את בניו אלא אם הי' אחד מהן בכור שאינו יכול לומר על אחר משום ירושה ואם אמר כן אין שומעין לו אלא יטול חלק בכורה לפי שנאמר לא יוכל לבכר ונאמר בבנים ביום הנחילו התורה נתנה רשות לאב להנחיל מי שירצה עכ"ל והדבר יפלא דלמא דווקא באב לבניו גילה הקרא ביום הנחילו את בניו שיוכל להוריש את אחד מהן כמו שהארכתי על הרמב"ם בחיבורו וצע"ג ועוד קשה לו יהי' שלאו דווקא שהאב יוכל להנחיל לאחד מבניו אלא גם אח יוכל להנחיל לאחד מאחיו עכ"פ הי' בפי' המשניות ולהקדים הדין שהאב יוכל לעשות כן ואח"כ יאמר שגם אח יוכל לעשות כן למה שכל את ידיו להקדים דין שהאח יוכל לעשות כן להוריש לאחד מאחיו אשר לא נזכר במשנה או בגמ' טרם שהודיע הדין שהאב יוכל לעשות כן לאחד מבניו אשר נזכר במשנה ובגמ' וצע"ג. ולפמ"ש ניחא דאחים מרומז בדברי ריב"ב דהמה יורשין זה את זה בכח עצמם ויוכל לעשות לאחד מי שראוי לירש אותו שירש את הכל ורבינו קדוש הוסיף לומר שלדברי ריב"ב יכול להנחיל גם בת בין הבנות או בן בין הבנים ודוק. המקובץ מזה בעזה"י קרוב לאמתו אשר בפשט המשנה והגמ' דריב"ב פליג על רבנן שיוכל אדם להוריש לאחד מבניו דווקא יען שראוי לו ליורשו בעצמו מכח קרבות שלו בלי משמוש נחלה וה"ה יכול להוריש לאחד מאחיו יען דאחים יורשין אותו בעצמם בלי משמוש נחלה וכן נראה דעת בעלי תוס' ורמב"ם וטור ורה"מ ורשב"א וכן משמע דעת רשב"ם במתני' בד"ה אחין מן האב הובא גם בתוי"ט וז"ל יורשין זא"ז בשביל שהן אחין מן האב וכגון שמת יעקב אביהן אבל אם יעקב חי הוא קודם עכ"ל נראה בעליל שהן יורשין זה את זה בשביל שהן אחין ולא שירש בעבור שאבי המת הוא אביו ויורש ממנו ודוק. ולפ"ז בנידן שאלתינו שחנוך ופלוא וחצרון הם בני ראובן שהיה אח לשמעון ובאים לירש רק מכח משמוש נחלה לא הי' יכול שמעון המנוח לאמור פלוא וחצרון ירשו לבדם ולהעביר חנוך מירושתו. ולא אכחד תחת לשוני כי דעת רמב"ן בתורה שאין ירושה לאחיו אלא בשלשלת הזרע וירושת אחים הוה מכח משמוש אעפ"כ נראה לי ברור דלא יוכל לצוות לירש לאחד מבני אחיו כאשר אבאר בעזה"י. הרמב"ן בתורה פ' פנחס על פסוק ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו כ' וז"ל קבלו רבותינו כי האב יורש את בנו כאשר אין למת זרע והכתוב לא הזכיר זה והטעם כי במשפטי ירושה כל המנחיל נוחל כי הקורבה שוה וכיון שאמר הכתוב שהבן יורש את אביו גם האב יורש את הבן ועוד כי הירושה היא בשלשלת הזרע ביוצאי חלציו לא בצדדין אם כן ונתתם את נחלתו לאחיו משמוש נחלה שהאב יורש בקבר וממנו תבא לאחים אבל לא רצה לומר ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאביו כי דרך ברכה ידבר ולא בנכרתים ואולי לא הי' זה בבאי ארץ שינחול האב את הבן שבהם ידבר וטעם והיתה לבני ישראל לחוקת משפט שיהי' המשפט הזה לדורות לא בנחלת הארץ עתה בלבד עכ"ל הזהב. דבר גדול גילה שאין ירושה אלא בשלשלת הזרע ביוצאי חלציו ולא בצדדין א"כ אי אפשר שאחי המת יהי' יורשין מהמת גופיה אלא האב של המת יורש בקבר וממנו יבא הנכסים של המת אשר זכה האב לבניו ולכן כתב וז"ל מה דכתבה התורה ונתתם את נחלתו לאחיו משמוש נחלה עכ"ל אבל הדבר פלא אם האב יורש בקבר נכסי בנו המת והוא מוריש לבניו אשר עודנו חיים נכסים שזכה למה יהי' זה נקרא משמוש נחלה הלא זה נחלה הגדולה נחלה המובחרת שהאב מנחיל לבניו רכושו ואת כל אשר לו הלא אפי' בגוי הבן יורש את אביו דבר תורה דכתיב כי לבני עשו נתתי את ער ירושה שלא הוה בר נחלה עי' קידושין דף י"ח ועי' רמב"ן פ' דברים על פסוק כאשר עשו בני עשו יעו"ש ואם כוונת הרמב"ן מה שאביו יורש בקבר הוה משמוש נחלה ג"כ פלא כיון שמשפט ירושה הוה כל נוחל מנחיל וכיון שהבן יורש את אביו בקבר גם האב יורש את בנו בקבר דהא קורבתם שוה. אך לק"מ שגם הבן היורש בקבר להנחיל לבניו הוה ג"כ רק מכח משמוש נחלה דילפי' בב"ב פ' יש נוחלין מדכתיב ובן אין לו ואם אין לו בת ואם אין לו אחים עיין עליו וכל מה דילפינן מעיין עליו הוא בכח משמוש הן למעלה מה שהאב יורש בקבר להנחיל לבניו והן למטה מה שהבן יורש בקבר להנחיל לבניו עיין רשב"ם דף קט"ו בד"ה הא כיצד ודוק. שוב מצאתי מפורש בתוס' בב"ב דף קי"ד ע"ב בד"ה מה שהקשה למה פשיטא לגמ' טפי שהבעל אינו יורש את אשתו בקבר כדי להנחיל לאחיו יותר מזה שהבן אינו יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב ותירצו בשם הר"י וז"ל ואומר ר"י דהיינו טעמא משום דאין אדם יורש בקבר להנחיל לקרובין אלא ע"י משמוש נפקא לן לקמן מובן אין לו דהיינו הנהו דיורשין מחמת קורבה אבל בעל לא ירית מחמת קורבה ולא אשכחת משמוש עכ"ל הרי מבואר כמ"ש ודוק. ולשיטת הרמב"ן נראה אפי' אם אומר השכ"מ אחד מאחיו ירש אותו לא מהני דהא השכ"מ אינו מוריש את האחים והאחים יזכו מכח אביו בקבר היורש אותו והתורה גילתה רק שהאב המנחיל לבניו אשר הוא המוריש את בניו יוכל להנחיל לאחד מבניו אבל האח לא יוכל להנחיל אחד מאחים כנלענ"ד. ואפי' אם נאמר דרמב"ן מודה דיוכל להנחיל לאח בין האחים יען דאביו בקבר יורש אותו ויהיה נחשב כאלו האב צוה שאחד מבניו ירשו אותו זה דווקא דמהני דברי השכ"מ על אחד מאחיו אבל על אחד מבני אחיו אם היה לו אח ומת והניח בנים רבים והשכ"מ יאמר אחד מבני אח הנ"ל ירש אותי לא מהני דכיון דאח הנ"ל מנחיל מאביו בקבר לבנו אחד יזכו עמו שאר בניו דממנ"פ אם העביר אבי המת בן זה הוא אחי המת מנחלתו לא ירש אחד מבני בניו ואם יזכה אחד מבני בניו דלא העבירו אבי האב את אביו מנחלתו א"כ יזכו כל בניו בנחלתו ודוק. ולפ"ז בנידן שאלתינו דבני ראובן המה חנוך ופלוא וחצרון ושלשה בנים המה בני אחי שמעון המנוח איך יוכל שמעון להנחיל לחצרון ופלוא בני ראובן וחנוך אחיהם בן ראובן לא ירש ממנ"פ אם ירש ראובן בקבר להוריש לפלוא וחצרון איך לא ירש חנוך בנו הכי העביר ראובן חנוך מירושת עצמו והבן זה (ולא נעלם ממני דברי רמב"ן בב"ב דף ק"ח שהקשה הלא ידעי' משמוש נחלה מן אחי האב אחי אב דכתב רחמנא למה לי ותירץ וזה לשונו ואחים יש לומר מכח עצמן הן באין ולא מכח האב עכ"ל הרי שרמב"ן בעצמו העיר על החקירה שיש לומר שאחים יורשין זה את זה בלי משמוש והגם שהוא כתב שיש לומר כן משמע במסקנא סובר כמו בנמוקי חומש שלו שירושת אחים הוא רק בכח משמוש נחלה). ומצאתי בב"י ח"מ סי' רנ"ג שהעיר על דברי רש"י שפי' על מי שאמר אם מתו יטלו אחרים תחתיהם ופי' רש"י אם מתו בלא בנים ונתקשה הב"י למה לא פי' אם מתו בלא יורשים וחידש דבר אשר רמז רש"י הא דאמרינן ירושה אין לה הפסק הוא דווקא בנותן לבנו ויש לזה בנים או אחים דלאו מכח האב הנותן ירשו אז אין להירושה הפסק אבל אם מת בלא בנים ונשארו רק אחי האב והמה באים מכח האב הנותן לכן יוכל להתנות שירשו אחרים תחתיהם והתקשה עוד הלא אצל אחרים לא מהני לשון ירושה אלא ע"כ דאיירי בראוי להוריש כגון דהנך אחרים המה האחים רק היו יורשים כולם וצוה הוא שאחד בלבד ירש עכ"ד וכתב עליו בד"מ ס"ק ז' וז"ל וצ"ע דהא אחיו גם מכח אביו הם באים לירש וכמו שיתבאר בהל' נחלות בס"ד וא"כ אין חילוק בין אחיו לאחי אביו ואף בין בניו לשאר יורשים אינו נראה לחלק בכך כמו שנתבאר סי' רמ"ח עכ"ל. ולפי מה שבארתי דבר גדול דיבר הב"י דאחי המת המה יורשים בכח עצמם דהלא בגמ' חקרו שיהי' קודם לאב בירושה דאח עומד תחת אחיו ליבום רק דתורה אמרה שאם אביו חי יש לו קדימה שהוא יוצאי יריכו אבל אם מת אביו הוא בא לירש את אחיו מעצמו וא"כ אין כח לאב הנותן לאמור אם ימות בן זה בלא בנים ירש אח אחד מן האחים דירושה אין לה הפסק כי אחיו של בני המת לא יבואו בכח אביהם אם בנו יצווה לאח מן האחים יהיה יורש זה מהני אבל אביו לא יוכל לצוות על נכסי בנו שאחד מהאחים ירש אבל אחי אב אשר יצרכו לבוא במשמוש נחלה שאחי אבי המת ירש בקבר והמה ירשו מכוחו אז כיון שבאים מכוחו יוכל לומר אחד מאחיו ירש אותו ודוק. וראיתי בקצו"ח סי' רנ"ג שהתפלא על הב"י כיון שסובר באם מתו בלא בנים וחזר הירושה לו יוכל לומר לירש אחרים תחתיהם ה"ה אם יש להמת אחים ג"כ חוזר הירושה לאביו בקבר ויוכל לומר לירש אחרים תחתיהם יעו"ש ובמכת"ה הקדושה לא דבר נכונה הב"י סובר דאחים יורשי אח המת בלי שתשוב הירושה לאביהם בקבר א"כ הב"י הוא יוסף הצדיק בדבריו ודוק. ומצאתי בקצוה"ח סי' רפ"א שהתפלא על דין הזה שפסק הרמב"ם דיוכל לומר אח בין אחים יירשני דמהני והתפלא הלא הירושה חוזרת בקבר להאב דהוא קודם לכל יוצאי יריכו א"כ איך יוכל השכ"מ להנחיל בירושת אביו לאח בין האחים ותי' יען דהאב יורש מכחו יכול הוא להנחיל לכל מי שירצה וסיים וז"ל ולפ"ז נראה דה"ה היה לו בן ומת ויש לו ממנו בני הבן יוכל להנחיל לאחד מבני הבן ולומר פלוני בן בני יורש מכלל שאר בני הבן ואע"ג דבני הבן מכח אביהם הם יורשים מכל מקום כיון דמכחו הוא דירש הבן לבניו יכול להנחיל לבן בנו בין שאר בני בנו עכ"ל ונלע"ד זה אינו דדווקא על אח בין האחים יכול להוריש לאחד מכלל אחים יען כי הוא המוריש אותם ולא בכח משמוש נחלה והוה דומה כמו האב שמוריש לבניו שיכול להנחיל לאחד מבניו אבל בני בניו דבאים מכח אביהם בכח משמוש נחלה מדכתיב עיין עליו שאם יש לבני המת זרע ינחלו בניו הגם שאביהם בקבר אז לא יוכל אבי אביהם להנחיל לאחד מבני בניו כי אביהם היורש בקבר ומכחו ירשו הם והוא לא הנחיל לאחד מבניו ודוק. וגם זה פלא הלא בני בנים יורשים בודאי רק מכח משמוש נחלה דכתיב עיין עליו א"כ אם האם יורש בקבר איך יהיה אחד מבני בניו בלבד יורש בשלמא אם הי' לו בני בנים רבים מבנים רבים מראובן ושמעון ולוי שמתו והי' לכל אחד בן יכול לומר בן שמעון בלבד ירש דהא אם בניו חיים וקיימים הי' ג"כ יוכל להוריש לשמעון בלבד אבל הקצו"ח מחדש שהיה לו בנים רבים מבן אחד ואעפ"כ יוכל להנחיל לאחד מבני שמעון הוא פלא אם האב יורש בקבר איך לא יזכה בירושה רק אחד מבניו הלא הוא לא העביר שאר בניו מירושה ואביו לא העביר אותו דהא אחד מבניו יורש ודוק. ואין לומר בני בנים הם כבנים או תחת אבותיך יהיו בניך עיין בגמ' קנ"ט זה דווקא לטובתם בכלל יכולים לומר אנו תחת אבי אבינו קמנו ויהיה בני בנים כבנים אבל שיהיה כח לאבי אביהם להעבירם מנחלתם יוכלו הם לומר אנו מכח אבינו באנו שהוא יורש בקבר ואנו מכחו נירש ולא נחפץ להיות תחתיך להרע לנו דלא כתוב תחת בניך יהיו בני בניך שיהיה תלוי באב הזקן שיהיו בני בניו כבניו אלא דבר הפסוק עם האיש תחת אבותיך יהיו בניך אם יהיה לטובה יוכלו הם לומר תחת אבי אבינו אנו ודוק:

(הג"ה ואפשר ליישב דנ"ל הטעם משום תחת אבותיך יהיו בניך ונחשב בן זה מן הבנים אשר מנחיל לו כאלו הוא בני אחי אביו ואב יכול לומר על בן בין הבנים שזה לבדו ירש א"כ העביר האב של היורש שהוא בנו ממש מן הירושה וממילא אין לשאר בניו לירש הגם אם יאמרו אנו מכח אבינו נבוא לנחול לא מהני דגם אביהם אינו יורשו ואחיהם יורש יען דהוא יחפץ להיות תחת אביו ויהי' נחשב כבן לאביו הזקן ודוק):

ונפלאת בעיני שיותר מזה הראני אלקי' בנתיבות המשפט להגאון מליסא בסימן רפ"א ס"ק א' שרמז על קצו"ח הנ"ל והוסיף עוד על דבריו וכתב וז"ל דביום הנחילו את בניו שכתבה רחמנא לאו דווקא והכוונה ליורשים הראוים ליורשו ולפ"ז ה"ה בבני אחין כשיש הרבה בני אחין יוכל להוריש לאחד מהן הכל עכ"ל ואני אומר לא כן אבי בחכמה אמת הוא שלאו דווקא אביו לבנים יוכל להנחיל לאחד מאחיו אם הוא מורישם שהם ירשו ממנו אבל בני אחים דירשו רק מחמת משמוש נחלה שאביהם יורש מאחיו בקבר שהוא יורש בנו אז בודאי לא יוכל השכ"מ לומר אחד מבני אחיו ירשו כי הוא אינו מורישם והם לא הוה יורשיו מכחו ודוק. ואולי כוונת הגאון הי' למשל ראובן הוא שכ"מ ולו בני אחים הרבה כגון בן אח מאחיו שמעון ובן אח מאחיו לוי ובן אח מאחיו יהודא יכול לומר בן אחיו מלוי הוא בלבד יירשני דאלו אחיו הי' בחיים עודנה הי' ג"כ יוכל לומר לוי בלבד יורשני ה"ה יוכל לומר כן על אחיו בקבר לוי בלבד יירשני והזכיר בנו הבא מכחו אבל אם יש בני אחים רבים מאחד כגון שהי' ללוי בנים רבים והוא אומר על אחד מבני לוי יירשני אין דבריו קיימין דלו יהי' שעושה לאחיו בקבר למוריש ג"כ זוכין כל בניו ודוק ולכן כתב וז"ל כשיש הרבה בני אחין עכ"ל ולא כתב כשיש הרבה בני אח אלא בבני אח אחד מודה דלא יוכל להנחיל לאחד מבני לוי דממנ"פ אם לוי ירש כל בניו יורשים ודוק. פסק הלכה נלענ"ד בעזה"י דשמעון לא הי' יכול להנחיל לבני ראובן אחיו משני טעמים (א) אם אחים הווין יורשים בעצמם בכח הראשון בלי כח משמוש א"כ מעולם לא שמענו לריב"ב שיוכל איש להנחיל לאחד ביורשים שווים אלא דווקא דומיא דאב לבניו היורשים בכח קרבות בלי משמוש המה נקראו ראוי לו ליורשו אבל בני אחים דיורשים בכח משמוש לא נקראו ראוי לו ליורשו ולא יוכל להנחיל לאיש שאינו יורשו בעצמו אלא יורש מכח אביו בקבר אשר יורש מן השכ"מ ודוק (ב) ואפי' אם נאמר דאחים גופא יורשים רק בכח משמוש שאבי המת יורש בקבר ובניו הנשארים ירשו ממנו ואעפ"כ חידש הרמב"ם והרי"ף דיוכל לומר אחד מאחיו ירשו אותו הוא דווקא שיוכל השכ"מ לומר שאח אחד ירש הכל והשאר אחים לא ירשו שיהי' נחשב כאלו האב יעמוד חי ואמר אחד מבניו ירש והשאר לא ירשו אבל כיון שמורש האב בקבר לבנו בקבר ובן הזה יש לו בנים רבים לא יוכל לצוות השכ"מ שאחד מבני אח הנ"ל ירש דממנ"פ כיון שאח הנ"ל ירש בקבר מאחיו אז זכה בנכסים וממילא יזכו כל בניו בנחלתו דאטו יוכל אב להוריש לבנו נכסים ויצווה לו כאשר ימות שהוא לא ינחול אלא לאחד מבניו הא ירושה אין לה הפסק עיין תשובת הרא"ש הובא בטור דלא משכחת שיצוה איש שלעולם לא ינחל אלא אחד מהבנים דור אחר דור כנלענ"ד ברור בעזה"י להלכה ואם יסכימו הדר"ג נ"י עם אחוזת מרעיו בחסד עזרת חונן הדעת אשר הגה מפיו יצא דברי הדש"ת. בשולי מכתב עוד אדבר להעיר אזן הדר"ג נ"י להסתכל באיזה הלשון העביר נחלה מחנוך בן אחיו וזה החלי בעזה"י. ראיתי בבעל עיטור בדף נ"ד שכתב וז"ל גרסי' בפ' י"נ האומר איש פלוני בכור לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא ירש עם אחיו לא אמר כלום שהתנה עמ"ש בתורה ומסתמא כל היכא דעקר ירושה בפומיה ואמר לא יעול לא ירש אפי' אמר פלוני לא ירש אלא אחיו ירשו או שאמר ינתן להם לא אמר כלום ואפי' לריב"ב דעד כאן לא קאמר ריב"ב אלא היכא דאמר בני ירש סתמא ולא אמר לא ירש אבל אמר פלוני בני לא ירש מתנה עמ"ש בתורה ואי אמר פלוני לא ירש ולא הזכיר בני אלא פלוני ופלוני ירשו לאו מתנה עמ"ש בתורה הוה דאפשר דלאו בריה הוא ואיכא מאן דס"ל דאי אמר פלוני לא ירש אלא אחיו ירשו דבריו קיימין לריב"ב ולא נהירא לו עכ"ל. דבר גדול דבר הבע"ט שאפי' לריב"ב דיוכל להוריש בן בין הבנים הוא דווקא שאמר רק איזה הבן ירש אותו בכל נכסיו ולא הזכיר על שפתיו שם הבנים אשר לא ירשו דלא עקר הירושה בפומיה אלא מכח שהוסיף כח לאחד שירש הכל לא נשאר כלום לשאר הבנים אבל אם מזכיר שם הבנים אשר לא ירשו בזה העלה על שפתיו עקירת דבר תורה הגם שהזכיר אח"כ אלא אחיו ירשו לא מהני דבריו שהתנה עמ"ש בתורה. ולכאורה קשה לי על מ"ש וז"ל אפי' אומר פלוני לא ירש אלא אחיו ירשו או שאמר ינתן להם לא אמר כלום עכ"ל וקשה כיון שלא הזכיר פלוני בני רק אמר פלוני לא ירש ודלמא גילה בזה דלא הזכיר אותו בשם בני לגלות דלאו בריה הוא ולכך לא ירש בנכסיו והאב נאמן לומר זה הוא לאו ברי כאשר כתב הבע"ט בעצמו אח"כ וז"ל ואי אמר פלוני לא ירש ולא הזכיר בני אלא פלוני ופלוני ירשו לא מתנה עמ"ש בתורה הוא דאפשר דלאו בריה הוא עכ"ל וא"כ יפלא על ראשית דבריו וצע"ג. שוב ראיתי דלק"מ דשאני אם בסוף דבריו אמר אלא פלוני ופלוני ירשו הגם דלא הזכיר עליהם שהם בניו עכ"פ לא אמר אלא אחיו לגלות בדבריו שהם אחים לפלוני הנ"ל אשר צוה שלא ירש א"כ אפשר שאותו פלוני לאו בריה אבל אם אמר פלוני לא ירש הגם שלא הזכיר עליו שהוא בנו כיון שאמר אלא אחיו ירשו כיון שהזכירם בשם אחיו א"כ אמר בפה מלא שהפלוני שלא ירש הוא בנו דאל"כ איך הזכיר היורשו בשם אחיו שלו ואי לומר שהם אחיו מן האם ולא מאב וזה הפלוני אינו בנו אלא חוץ ממשפחתו אם אינו משפחה למה לו להזכיר כלל שהם אחיו הי' לו לומר אלא פלוני ופלוני בני ירשו והי' במשמע שהמה בניו ופלוני אשר לא הזכיר בשם בנו כי לאו בריה הוא ומדאמר אלא אחיו גילה שהמה אחים לו כי אותו פלוני ג"כ בריה הוא וא"כ לא מהני דבריו אפי' לריב"ב דעקר בפיו דבר מן התורה ואח"כ הביא הבע"ט וז"ל דאיכא מאן דסובר דאי אמר פלוני לא ירש אלא אחיו ירשו דבריו קיימין עכ"ל נראה דווקא אם אמר פלוני לא ירש ולא הזכיר בנו הגם שאמר אלא אחיו ירשו לא הוה עקירת דבר תורה דבדבור אשר אומר פלוני לא ירש לא הזכיר עקירת דבר תורה רק אח"כ במה שאמר אלא אחיו משם נשמע שהאי פלוני ג"כ בנו הוא והלא אז במה שאומר שאחיו ירשו לא נחשב לריב"ב עקירת דבר תורה אבל אם אמר בפה מלא פלוני בני לא ירש אלא אחיו גם איכא מאן דס"ל דלא מהני אפי' לריב"ב דהא הזכיר פלוני בני לא ירש ודוק. אך מה שכתב הבע"ט אם אמר פלוני לא ירש אלא פלוני ופלוני ירשו לאו מתנה עמ"ש בתורה דאפשר לאו בריה הוא הוא פלא כיון שזה הפלוני הי' מוחזק לבנו וא"כ נשאר בכח זכותו לירש את אביו דמה שאמר לא ירש דבריו בטלים דהוה מתנה עמ"ש בתורה וכי מפני הספק דאפשר גילה בזה דלאו בריה הוא נוציא אותו מחזקת כשרותו וירושתו וצע"ג (וגם לפי' דברי תשובת מיימונית אם השליח אומר טעיתי בדבורי ואמרתי הרי את מקודשת לי תחת שם משלח נאמן הוא דע"א אינו נאמן לסתור החזקה אבל לעקור חזקה נאמן שאני התם דבודאי קא עקר אבל כאן הוה רק אפשר דגילה דלאו בנו הוא). ונלע"ד דבודאי נשאר הבן בחזקת כשרותו דהגם דנאמן האב לומר זה בני ממזר היינו אם אמר בפירוש שהוא ממזר אבל כאן דהוה ספק אם גילה בזה שלא הזכיר אותו בשם בנו לאמור שהוא לאו בריה וספק ממזר מותר מן התורה וכ"ש כאן שהוא מוחזק לבנו מספק אי האב אומר שהוא ממזר לענין ירושה עכ"פ לא ירש דאחיו הם בודאי יורשים והוא ספק יורש והוה כמו ספק ויבם דיפה כח היבם דלו עכ"פ חלק בהירושה של נכסי סבא והספק הוא בספק דלמא אין לו כלל לתבוע בהירושה ה"ה כאן פלוני ופלוני יש להם עכ"פ חלק בהירושה והאי פלוני אשר אמר לא ירש הוא ספק יורש דדלמא לאו בריה הוא ודוק. וגם נ"ל מה דכתב הבע"ט דאפשר דלאו בריה הוא דהוה רק ספק זה דווקא יען שאלו אשר עשה ליורשים הזכיר ג"כ רק פלוני ופלוני ירשו ולא הזכיר גם אצלם שהם בניו אז מספקים אי זה שאמר פלוני ירש אי גילה בזה שלאו בריה הוא דהא להיורשים ג"כ לא קרא בשם בניו אבל אם הי' אומר פלוני לא ירש ופלוני ופלוני בני ירשו אז הוה כאלו פי' פלוני זה לא ירש יען שאינו בנו אלא מי ירש אותו פלוני ופלוני בניו ודו"ק. ואמרתי להביא ראי' לדברי בעל העיטור דגם לריב"ב מהני דווקא אם לא הזכיר את שם מי שלא ירש אבל אם הזכיר פלוני בני לא ירש אלא אחיו לא מהני דבמתני' דף ק"ל קתני האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום ולכאורה תיבת במקום אין לו הבנה וכך הי' לרבינו הקדוש לומר האומר פלוני ירשני תחת בתי משמע דהשכ"מ לא מזכיר בתו אלא אנן ידענו שיש לו בת וכן במקום שיש בן משמע דהשכ"מ לא מזכיר הבן אלא אנן ידעי' שיש לו בן עיין רשב"ם שכתב וז"ל במקום שיש לההוא מצווה בת עכ"ל וכן כתב בד"ה בתי וז"ל ויש לו בן עכ"ל הרי מבואר שפי' כך שהוא לא מזכיר רק אנן ידעי' שיש לו בת או אנן ידעי' שיש לו בן וקשה למה לא אמר פלוני ירשני תחת בתי או בתי תרשני תחת בני וצע"ג. ולפי דברי בעל עיטור נכון דמזה יהיה נשמע בסופא הא בן בין הבנים או בת בין הבנות דבריו קיימין ואם הזכיר ראובן ירש תחת שמעון א"כ הזכיר ששמעון לא ירש ולא היה דבריו קיימין לכן נקט במקום שיש בת או במקום שיש בן שלא הזכיר הבת ובן כלל אעפ"כ באחיו במקום בת ובת במקום בן לא מהני דמתנה עמ"ש בתורה דעוקר הירושה ממקומה ובאופן זה דלא הזכיר שלא ירש מהני בבן בין הבנים או בת בין הבנות ודוק. לפ"ז נ"ל דין חדש הגם דהרמב"ם ורי"ף סוברים דיוכל לומר פלוני אחי ירשני מכלל אחי דהוה כמו בתי פלונית תרשני מכלל בנותי זה דווקא אם לא אמר פלוני לא ירשני אלא אמר פלוני אח ירשני בלבד אבל אם אמר פלוני לא ירשני אלא פלוני ופלוני עוקר ירושה ממקומו דכאן לא שייך לומר דגילה דזה לאו אחיו הוא זה טעות רק לאב נתן הקב"ה רשות והכח לאמור זה בני ממזר אבל אח אינו נאמן לומר אח זה לאו אחי הוא ודוק וה"ה בבני אחים אם הזכיר פלוני לא ירשני אלא פלוני ופלוני לא מהני בבני אחים דאין אדם יכול לומר על בן אחיו לאו בריה הוא. סוף דבר הכל נשמע שיש לחקור בהצוואה על איזה אופן העביר לחצרון אולי באחד מן הלשונות כאלו אשר לא מהני כפי דיני נחלה בתורתינו הקדושה ועיין בש"ע סי' רפ"א בסמ"ע ס"ק י"ד ובנתיבות ס"ק ה' ולדעתו דברי בעל העיטור דבר גדול ולא מנעתי להעיר עליו בעזה"י הגם שלא ידעתי אם נ"מ הוא כעת כי לדעתי די בפסק הלכה אשר למעלה, ועל שאר הספיקות אשר הודעתי לו לא אשיב כעת וגם על הפסק זכות יוסף לא אשיב כי לדעתי די במה שהודעתי שלא היה ביד המנוח להעביר נחלה מחנוך בן אחיו א"כ לא צריך לפלפול אי השטר שעשו האחים מהני או לא ואם יהיה מהצורך אקוה להשיב בעזה"י באריכות גדול כי הוא צריך בירור וצירוף מאד מאוד ואני אומר יישר כחו וחילו של הדר"ג נ"י כי מחברת הנ"ל הוא בכל אופן מעשה אומן קסם על שפתי קסתו אשר הדריך בהשכל ודעת ויהיה ד' אלקיו עמו להעמיד דין נחלה בישראל ולהרים קן התורה אמן:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה