אור ברסלב
שות מחנה חיים ח › סימן מא

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ח · סימן מא

סימן מ

העתק מכתב מאחי נ"י וז"ל שלום לך אהובי אחי הגאון נ"י ראיתי בספרך פלס חיים כלל אודייתא חקירה ה' שחקרת אם אדם יוצא באתרוג אשר חבירו עשה הודאה ששלו הוא וכבר הקדים אותך בחקירה זו בספר מוצל מאש [סימן י'] מובא בברכי יוסף ג"כ בח"מ סי' מ' ואתה אהובי אחי הגנ"י הלכת בגדולות ובחקירות רמות ונשגבות בסוגי' זו והלכתי אחריך דרכתי בנתיבותוך אולי אמצא לקט שכחת אומר מלא חפנים, בתורתינו הקדושה מאירות עינים, מצאתי עוללת באשכול התבונה בכפלים, גם ליתוש כמוני הניחו מן שמים, בזכות אבינו הקדוש אפרים. וזה החלי בעזרת צורי וגואלי להסביר ולהבין לקרב אל השכל מהות קנין אודייתא לצאת באתרוג אשר בעצמו ידע שלא הי' שלו רק ע"י דיבור של חבירו יהי' שלו וגם להבין דברי חכמים אשר כל ראשונים ואחרונים האריכו למעניתם האיך ע"י קנין דרבנן יוצא מדאורייתא ואשה מתקדשת ע"י קנין דרבנן והיא אשת איש לחייב מיתה עלי' וכדומה ואקדים הגמ' ב"מ דף יו"ד אר"ל משום אבא כהן ברדלא ד"א של אדם קונה לו בכל מקום פרש"י אם יש סביבותיו דבר הפקר אין אחר רשאי לתפסו והוא פלא למה נקט רש"י הלשון בשלילות ולא כתב בפשטות דבר שמונח תוך ד"א שלו הוא ממילא ידענו שאין אחר רשאי ליטול ממנו ותוס' הקשו שם למה בגנב לא קונה לו ד' אמות כאמור בכתובות ל"א ותי' שחכמים לא תיקנו ד"א לגנב יעו"ש והנה כל הראשונים הקשו האיך בגט מתגרשת ע"י ד"א שקונה לה ע"י דרבנן ותי' מצד הפקר ב"ד הפקר אבל מצאתי בשמ"ק במקומו כתב היכי שרו רבנן א"א לעלמא וי"ל כיון דתקינו רבנן ד"א שלה הם מדאורייתא דהפקר ב"ד הפקר והוי כמו ירושה עכ"ל ופלא שלא ראיתי בשום אחרון שהרגיש בסיום דבריו מה רצה בזה דהוי כמו ירושה. והנה פשטות נ"ל שכיון למ"ש רשב"א גיטין דף ל"ו מאיזה פסוק שלמדנו שיש כח חכמים להפקיר אם מפסוק יחרם כל רכושם משם למדנו שיש כח להפקיר ממונו ונעשה הפקר אבל אין להם כח להעמיד הדבר ברשות אחר כחקירת אחרונים כידוע אבל מפסוק אלה הנחלות וכו' משם נלמד שיש לחכמים כח להעמיד ברשות אחר יעו"ש היטב בחידושי רשב"א א"כ כוונת השמ"ק כירושה שנשיאים היה להם כח להנחיל כך כח חכמים להעמיד ד"א ברשותה ונעשו כחצירה. ויש לי פשט אחר אשר יהיה הלשון מדויק ביותר ואקדים סברא אחת הלא נודע שאין דבר יבא לרשות אדם בעולם אם לא עשה בו קנין או הוא או שלוחו אבל רק בדבר אשר גם אחר יש בעולם שהיה לו כח ליטול דבר זה כמציאה והפקר מכ"ש בחפץ שיש לו בעלים לא יוכל איש אחר לקנותו בלי קנין אבל בדבר אשר אין שום אדם בעולם יוכל ליטול חפץ זה רק איש אחד למשל אם אחד אוסר כל נכסיו בהנאה לכל העולם חוץ מראובן ואח"כ הפקיר נכסיו אז נ"ל פשוט שראובן לא צריך לעשות שום קנין כי רק הוא לבדו בעולם שיוכל ליטול וממילא שלו הוא בלי קנין (ואולי בעבור בעלים) וכן אדה"ר שהיה לבדו בעולם ואמרו חכז"ל אדם כי יקריב מכם קרבן כאדה"ר בלא גזל כי אדה"ר לא היה צריך קנין שהכל שלו הארץ נתן לבני אדם והנה ירושה צוה השי"ת קרוב קרוב קודם וע"כ אם רק בן יחיד היורש לא צריך לעשות קנין ורק בשני אחים צריך קנין וכן יורש קטן זוכה ולא שהתורה הקנה לו רק התורה צוה על אחרים שאין להם זכות בנכסי אביו של יורש קטן ממילא שלו הוא (עיין רא"ש יבמות ס"ז אם עובר יורש מובן בזה) וכן כתב הבית אפרים סי' ס"ו ביו"ד במכירי כהונה ממילא זכו בהם כיון דשארי כהנים אסחי דעתייהו כמו אין בן לוי אחר בעולם ממילא שלו בלא קנין. והנה כל רעש של פוסקים רק האיך ע"י קנין דרבנן נעשה קנין מד"ת אבל להפקיר בודאי יש להם כח להעמיד ברשות אחר אינו מובן בפשוטו ע"כ הקשה בשמ"ק ד"א במה נעשה חצירה ותי' יען הפקר ב"ד הפקר ויש כח לחכמים שאין שום אדם בעולם יכול לזכות בד"א אלו כל זמן שהוא שם ואז לא צריכה קנין וממילא שלה כירושה שלא צריך קנין יען שאין לאדם זכות בנכסים אלו ממילא של יורש הם כך ד"א, ובזה מיושב הרבה קו' של אחרונים גם קו' שלך במע"ש אשר הארכת בספר פלס חיים ואכ"מ. וזה כוונת רש"י ל"א שכוונת אבא כהן ברדלא ד"א קונות לו שחכמים הקנו לו המציאה ע"י ד"א כי אין להם כח להקנות רק פירש"י מה שמונח בסביב של ד"א אין אחר רשאי ליטול כי חכמים הפקירו ממנו וכח זה יש להם מי שיטול יהיה הפקר ממילא תיכף שלו הן ומיושב קו' התוס' למה לא קונה הגנב בד"א יען אם גם חכמים הפקירו בד"א שאחר אין רשאי ליטול אבל הנגזל בודאי רשאי ליטול משם א"כ אין הגנב לבדו בעולם אשר יש לו זכות בזה ממילא לא קנה ולהקנות לגנב אין להם כח (ועיין בשבילי דוד א"ע קל"ט מש"כ בשמי). וא"כ מובן כל קניני דרבנן שנעשו דאורייתא וכן מי שקידש ע"י מעמד שלשתן שב"י סכ"ח סובר שמקודשת וז"ל כ' ר"י דלמ"ד מקודשת היינו מדרבנן כיון דמע"ש תקנתא דרבנן הוא עכ"ל ואינו מוכרח דהא א"ל כיון דתקינו רבנן וקנו לה המעות וכיון שיקנו לה הו"ל כאלו נתן כסף והוה מקודשת מד"ת ראה לשונו הדק היטב שכפל כיון דתקינו רבנן וקנו לה המעות ולא כתב כיון שהקנו לה רבנן הכסף יען שסובר ג"כ שאין כח להקנות שיהיה אח"כ קדושין מד"ת רק דתיקנו רבנן קנין זה וממילא נקנה לה יען שאין אחר רשאי ליעול ממנה ועיין. ובזה נ"ל ליישב הרמב"ן בב"ב שכתב נגד הסוברים שמכירת שטרות דרבנן ע"כ יכול למחול כי מקדושין משמע שמקודשת מד"ת וצעקו עליו אריות פנ"י ואב"מ סי' כ"ח כי שם תנינן גם במע"ש פליגא ומע"ש דרבנן ואפ"ה כתב מקודשת ונראה שגם הרמב"ן סובר במע"ש מקודשת מד"ת כיון שהחכמים תיקנו והפקירו לכל אדם הפקדון או המלוה וממילא שלה הוא כי היא לבדה בעולם ואין לאחר רשות בו אבל במוכר שט"ח בעבור מכירת שטרות דרבנן יכול למחול א"כ עוד איש אחד בעולם שיש בו כח ממילא אינה שלה רק ע"י קנין דרבנן שהקנה לה ואז לא שייך מקודשת מד"ת ומדויק לשונו מאוד בודאי אם לא יכול למחול גם אם מכירת שטרות דרבנן היא מקודשת מד"ת אבל במע"ש סובר הרמב"ן כאשר העיד האב"מ שם שסובר שלא יוכל למחול שפיר מקודשת מד"ת ובאמת פלא בעיני על האב"מ כי ר"ן בגיטין מביא בשם רמב"ן שיוכל במע"ש למחול) וב"י סי' קכ"ו פסק במע"ש שאינו יכול למחול ע"כ כתב שמקודשת מד"ת. ומיושב ג"כ סתירת תוס' ב"מ דף מ"ו שהקשה תוס' שיודה שמעות שלו וב"ק דף ק"ו הקשה תוס' שיקנה המעות ע"י ד"א שיודה שיש לו קרקע ותי' תוס' שקנין אודייתא דרבנן לא מהני לפדות המעשר עיין פנ"י וחת"ס סי' ש"י ונראה אם מודה שמעות שלו הגם אודייתא רק מצד הפקר ב"ד אבל המעות שלו מדאורייתא כיון שאין לאדם בעולם עוד כח במעות הזה ממילא שלו אבל בב"ק הקשה תוס' שיודה שיש לו ד"א קרקע מה שבאמת אין לו ואז לא שייך סברא שלי גם אם אודייתא דרבנן מצד הפקר ב"ד בכ"ז הקרקע שלו מד"ת כיון שאין הקרקע באמת שלו רק הוא יכול להתחייב עצמו אבל לא מהני לענין ד"ת לפדות ודוק ומיושב קו' קצו"ח קצ"ד מה הקשה שם בעומד בגורן שיקנה באגב וכו' הלא קנין אגב דרבנן ומובן מאליו. והנה החת"ס סי' שי"ד הקשה סתירת תוס' בגיטין דף ס"ד כתבו שקנין דרבנן רק להפקיע ובב"מ דף מ"ו הקשו דליקנהו באודייתא משמע שקנין דרבנן מועיל לפדיון מד"ת ע"ב גם קו' הקצו"ח שאגב רק דרבנן ונ"ל הלא נודע שאין המזכה יכול לזכות ע"י עצמו או ע"י חצרו למקבל יען שלא יצא מרשות לרשות אבל איש אחר יוכל לזכות כמבואר בסי' ר' אצל הלה מופקדין אצלו א"כ זה העומד בגורן לא היה לו כח לזכות ע"י ביתו שמונח המעות בתוכו כי במה יזכה לו כמובן אבל אם לכה"פ קנין אודייתא פועל הפקר ב"ד הפקר או ע"י קנין אגב פועל מצד הפקר שאין זה עוד מעות שלו אז יוכל לזכות בחצירו המעות שמונח שם בעבור חבירו המקבל וקונה מד"ת ומיושב הכל בעזה"י. ועוד דרך לפני ליישב כל הקו' הנ"ל יען שעומד בגורן ולא היה לו דבר לעשות קנין להשכיר ביתו כדי לקנות במעות שמונח שם ע"כ אם קונה המעות ע"י קנין דרבנן ומדרבנן לכה"פ שלו אז קונה הבית מצד קנין שימוש שמשתמש מעות שלו שם וזה חזקה לקנות הבית ואז קונה מד"ת ועיין קצו"ח קפ"ט שקנין שימוש קנין טוב וחצר המשכיר קונה לשוכר אם מרוצה עיין ש"ך שי"ג ודוק. נחזור לחקירה ראשונה אם כנים דברי שע"י הפקר ב"ד שאין אחר רשאי ליטול ממילא שלו ולא צריך קנין מובן קנין אודייתא גם שרק מדרבנן בכ"ז שלו מד"ת ויצא באתרוג זה, אצפה לתשובתך תאיר עיני במאור תורתך ואם שגיתי תדוני לזכות כי אני בעוה"ר עמוס התלאות ד' יחזקני לתורתו ולעבודתו ויקוים בי מקרא שכתוב לא ימושו מפיך וכו' בזכות אבותינו הקדושים שמסרו נפשם על תוה"ק אחיך הקטן המנשק ומשתחוה מרחוק בלב קרוב. הק' זוסמן באאמ"ו מ"פ סופר תשובה שפעת ברכות ורב הצלחות לראש גבר ה"ה אחי הרב הגאון ר' זוסמאן סופר נ"י אב"ד דק"ק האלאש. אחד"ש אודיעך כי כעת פניתי מכל טרדותי לעיין במכתבך הנעים כי חקירה גדולה העמדת והפלפול נאה שר בו הגדלת מעשיך בכל זאת אציג לפניך רעיוני ואשר תבחר תקרב כאות נפשך ואצפה לשמוע קולך פעם שנית בדבר הזה. ראשית מה שהבאת דברי שמ"ק שכ' וז"ל כיון דתקינו רבנן ד"א שלה הם מדאורייתא דהפקר ב"ד הפקר והוה כמו ירושה עכ"ל והפלאת דהנך תיבת כמו ירושה המה כמיותר אלא להורות בא כשם שהאבות היה להם כח להנחיל כך גדול כח חכמים אפי' להכניס ברשות אחר ע"י ד"א כמ"ש רשב"א בגיטין דף ל"ו עכ"ד. אהובי אחי נ"י זה רבות בשנים נפלאת לי דברי רשב"א הנ"ל דכח ירושה הוא מאב לבנים אפי' אח אינו יורש אחיו אלא חוזר הירושה לקבר ומן האב בקבר בא הירושה לבנו שהוא אחיו של מת עיין רמב"ם [פיה"מ[ בפ' יש נוחלין ורמב"ן בפ' מטות שהאריכו בדבר זה וכח ירושה מתפשט על כל מה שזוכה בו האב בא לבן ואם יש בנים רבים בא הכח ירושה שוה בשוה רק הקב"ה גילה ביום הנחילו את בניו שיוכל להרבות בבן בין הבנים עיין בב"ב דף ק"ל אבל לא בת בין הבנים יען דמי שיש לו כח ירושה מדאורייתא יוכל האב לומר עליו להרבות הירושה אבל מי שאין לו כח לירש היינו בת בין הבנים אשר הבת במקום בן אינה יורשת א"כ לא יוכל האב להפקיע כח ירושה מן הבן דלא יוכל לעשות האינו יורש ליורש ועיין ברשב"ם שם. ולפ"ז אחרי נודע כי ירושת הארץ היה ירושת שבט בקבר עיין בב"ב א"כ בא הירושה מראש השבט ואב מוריש לבנו עד דור רביעי שבא לארץ א"כ אם ראשי השבטים חלקו ובחרו לקטנים היינו שהפקיעו הנכסים מכל הקטנים שבאותו שבט וממילא נשאר אותו חלק להך קטן אשר לא הפקיעו ממנו וירש הוא בלבדו דהא הוא היורש דאורייתא מן האב בקבר ואין כאן באותו שבט אשר יוכל לזכות בו דהפקיעו הראשים חלקיהם וכן עשו בקטן אחר שלא יוכל איש משבט לזכות ונפל כל שדה ושדה לכל קטן בתורת ירושה כאלו הוה חד בר חד בכל הדורות וממילא זכה בתורת ירושה אבל מנ"ל שיוכלו חכמים גם לזכות לאדם הפקר אשר אין בו מבוא לזכות בתורת ירושה למשל אם חכמים מפקיעים מאדם רכושו ונעשה הפקר עכ"פ ע"י ההפקר לא זכו האבות בקבר שנאמר שבא לאדם ידוע הירושה מאבותיו וא"כ מנ"ל שיוכלו החכמים להפקיר מזה ולזכות לזה וצע"ג. ואמרתי לתרץ בעזה"י דהא האב יוכל להנחיל לאחד מבניו הוא משני פנים (א) כגון יעקב יאמר ראובן בני לא ירש וממילא יורש שמעון הכל (ב) כגון שיאמר יעקב ראובן בני ירש הכל וממילא לא יהיה דבר לירש לשמעון וההבדל מבואר בפנים הראשון לא מדבר האב מי שינחיל רק מדבר ממי שלא ינחיל ובפנים השני השני מדבר האב מי שינחיל ושותק ממי שלא ינחיל והתורה אמרה ביום הנחילו את בניו היינו שאומר על בן בין הבנים מי שינחיל משמע שיש לו כח להנחיל לזכות ולא שמדבר ממי שאינו ינחיל היינו שמפקיע ממנו הירושה ודרשו מה אבות מנחילין את הבנים היינו שמזכה לאחד ה"ה הראשים מנחילין לזכות דתורה לא דברה לאמור ביום שיעבור מבניו היינו לאמור שראובן לא ירש הוא הפקעת ירושה דלא מהני עיין בש"ע ח"מ רמ"ח ובסמ"ע ודוק אלא אמרה ביום הנחילו לאמור שראובן ירש הכל ודוק. וזה לשון הרשב"א גיטין דף ל"ו בד"ה רבא אמר הפקר ב"ד הפקר וז"ל ומינה שמעי' דכח ב"ד יפה להפקיר ממון מזה ולזכותו לזה אפי' קודם שבא לידו וכן מוכח מקרא דאלה הנחלות אשר נחלו דמה אבות מנחילין ואומרים שדה פלוני לפלוני וזכה לו מיד ואף קודם שבא לידו אף הראשים מנחילין לכל מי שירצו ואומרים ממון ראובן יהיה לשמעון וזוכה בו מעתה שמעון עד כאן לשונו הרי שדייק שאבות מנחילים ואומרים שדה פלוני לפלוני הרי שהזכיר האבות בשדה פלוני לפלוני במנחיל ולא במפקיע ודוק. ולפ"ז נאמר דדווקא דומי' דאב דיוכל להנחיל הכל לבן אחד עכ"פ היה לבן חלק בירושה ויוכל האב להרבות לו לזכות הכל ה"ה יוכלו האבות ליתן חלק הארץ לקטן דבלא בירור עכ"פ יש לו איזה חלק בו בכח ירושה א"כ בחרו האבות שיהיה לו כח הכל אבל לזכות לאיש אחד בכח הפקר ב"ד שבלי פעולת הב"ד לא היה לו בו שום חלק מנ"ל שיוכלו לזכות לו רק מכח הפקר נשאר לפניו לזכות בו אבל החכמים לא יוכלו לעשות שכבר זכה בו וכפירש"י שאם יש סביבותיו דבר הפקר אין אחר יכול לזכות בו אבל גם הוא לא זכה עד שיבא בידו או ברשותו לקנות אותו ודוק ודברי שמ"ק שמדמה קנין ד' אמות לירושה הוא פלא וצע"ג. ואפשר דשמ"ק סובר כדברי רמב"ן בחדושיו לבב"ב דף קל"ג שנתקשה לרב אחא דירושה אין לה הפסק מגמ' דהאי אמר ארבעה מאה זוזי לפלוני ולנסוב ברתא כיון דלא ירית אלא מדין תנאים הא כבר חל הירושה וירושה אין לה הפסק ותי' וז"ל ואפ"ל דלא דייקינן כולו האי אלא התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה ולהעביר מן היורש ובכלל זה נתנה רשות להנחיל לאחר זמן וירושה עוברת ונפסקת מן היורש ור"א בר רב עווי' בנכסי לך דווקא קאמר דכיון דמתחיל בירושה דתורה והנחיל בה שוב אינה נפסקת ממנו הלכך בשותק ואומר סתם אם מתו בניו ירש פלוני זכה בהן וצע"ג עכ"ל הזהב וא"כ צדקו דברי השמ"ק מה אבות מנחילין לכל מי שירצה ה"ה הראשים מנחילין לכל מי שירצה ותלי' רש"י ושמ"ק בפלוגתא של רמב"ן ודעימי' ודוק ועתה אחקור על דבר חדש שחדשת שמי שאוסר כל נכסיו על כל העולם בהנאה חוץ מראובן ואח"כ הפקיר נכסיו א"כ המה ממילא שלראובן יען שלא יוכל איש לזכות בו חוץ מראובן א"כ ממילא הם שלו בלי קנין אפי' [מה שרמזת דצריך קנין בעבור בעלים משכחת שאסר בהנאה גם על עצמו אם יפקירם שלא יוכל לזכות בהם עוד] כחכז"ל באדם הראשון כאדה"ר בלא גזל שלא הי' צריך קנין דכתיב והארץ נתן לבני אדם וסיימת וז"ל והנה ירושה ציוה השי"ת קרוב קרוב קודם ע"כ אם רק בן יחיד היורש לא צריך קנין ורק בשני אחים צריכים קנין וכן יורש קטן זוכה ולא שתורה הקנה לו רק התורה צוה על אחרים שאין להם זכות בנכסי אביו של היורש הקטן וממילא שלו הוא עכ"ל והארכת לבאר בזה שרש"י ושמ"ק עולים כאחד עכ"ד. אהובי אחי נ"י דבר חכמה דברת בהשכל אבל לא נראה לי לדינא לפי דבריך אין ירושת התורה אלא שהתורה הקפידה שלא יזכה בו אחר וממילא זוכה בו הבן כי הוא אדם יחידי בעולם לנכסים האלה ונהפוך הוא הקב"ה מנחיל הנכסים ליורשים ירושה חוזרת בקבר משם בא ירושה מאבות לבנים אפי' ולא שהאבות מנחיל אלא הקב"ה מקנה ליורשים עיין רשב"א נדרים דף ל"ד בד"ה א"ה שכתב וז"ל א"ל פשיטא דאע"ג דיהביה ניהלה במתנה אסור דאע"ג דככרי אמר ליה ואלו מת או שנתנה לו במתנה לאחר הר"ז מותר כיון דנפק מרשותיה וכדאמרי' נמי בסמוך ותנן נמי לקמן בפרק השותפין קונם ביתך שאני נכנס שדך שאני לוקח מת או שמכרן לאחר מותר וביתך וככרי לא משמע אלא כל זמן שהוא שלו הא נפק מרשותו שרי היינו דווקא בדנפק מרשותו עד שלא בא לרשותו של מודר ואפי' מת ירשנו משום דאין היורש יורשו אלא לאחר מיתה דכבר נפק מרשות מדיר ולא מן המוריש בא לו הירושה אלא שהתורה זכתה לו עכ"ל וכן כתב הר"ן נדרים דף מ"ב סוף ע"א שכתב וז"ל אם מת יירשנו דלא מדידיה מתהני אלא מירושתו דזכי ליה רחמנא עכ"ל מלשונם משמע דזכה היורש מכח שהקב"ה מקנה ליה ממון היורש שהתורה זכתה לו ולפי דבריך נהפוך הוא התורה הפקיע כח אחרים וממילא הוא שלו. ועתה לפי דבריך אם האב הי' אוסר נכסיו על בנו א"כ גם הבן אסור ליקח אותן נכסים א"כ נשארו הפקר ממילא כנכסי גר שאין לו יורשים והלא מפורש יוצא בנדרים דף מ"ז דבע"ח באין ונפרעין מהם וביאר הר"ן שם בד"ה והוי יודע שנכסים שלו הם רק אסור להנות מהם יעו"ש וכל זה אם הקב"ה מזכה אותם לו שהם שלו אבל אם הקב"ה אינו מזכה לו רק בזה שהקב"ה גזר שלא יוכל לזכות בו איש או אדם בעולם ממילא הם שלו להאיש היורש שיוכל ליקח אותם ואם כן באופן שאוסרתם עליו האב בעודנו חי א"כ אין הנכסים עומדים לפניו לזכות בו במאי הווין הנכסים דידיה אלא פשיטא דהקב"ה מזכה הנכסים להיורש א"כ הגם דאסור להנות מהם עכ"פ זכה בנכסים האסורים עליו אפי' ודוק. ונחזי אנן אם יאסר אדם עיסה שלו בערב פסח על עצמו ועל כל עולם חוץ מראובן יהיה ראובן עובר על בל יראה ויהיה מוזהר עליו לבערו בעשה דתשביתו דהא עיסה זו שלו שלא יכול לזכות בו אלא ראובן וכאשר נתחמץ אח"כ יהיה ראובן עובר וכי תימא דיוכל ראובן לומר גם לי לא ניחא לזכות בעיסה הנ"ל א"כ אפוא ראה ראינו הגם דלא יוכל לזכות בו שום אדם רק הוא אעפ"כ לא הוה ממילא שלו עד שיעשה בו קנין הלא אפי' בתלוי וזבין דמהני מביא בב"י בחו"מ סי' ר"ה בתלוי וקנינה לא מהני יעו"ש ואיך יהיה לאדם חפץ ממילא בלי קנין וכי תימא אם כיון לבו לקנות קונה בלא מעשה קנין זה אינו דכל דבר שצריך עכ"פ מחשבת קנין צריך ג"כ מעשה קנין חוץ אם הקב"ה מקנה לו דלא צריך לא מעשה ולא מחשבה דאלים קנין הקב"ה ועיין בקצו"ח סי' ל"ט ודוק. ומה שהבאת ראיה מן חכז"ל שאמרו אדם כי יקריב מכם קרבן כאדה"ר אהובי אחי נ"י אעתיק מילקוט שם וז"ל אמר ר' ברכי' אמר הקב"ה יהיה קרבנך דומה לקרבנו של אדם הראשון מה אדם הראשון שהיה הכל ברשותו ולא הקריב מן הגזילות ומן החמסים אף אתה לא תקריב מן הגזילות ומן החמסים ואם עשית כן ותיטב לד' משור פר מקרין מפרים עכ"ל הרי שדייק שהיה הכל ברשותו ליקח ולא היה שייך באדם להביא גזל או חמס כי ממי יגזול הרי ברשותו ליקח איזה בהמה שירצה וכיון שמשך לקרב קרבן נעשה שלו ועכ"פ לא הקריב מן גזל וחמס כך כל אדם לא יקרב מן הגזל וחמס אבל יוכל להביא מן ההפקר וקונה במשכו לקרבן או בקריאת שם זו לקרבנו אבל שלו לא הוה לאדם הראשון כי אין הפקר בעולם יוכל להיות של אדם אלא בקנין וכן ברבה הוא הגירסה שהיה הכל ברשותו ועיין בידי משה שם ועיין רש"י פסחים דף ל"א ובבעה"מ אך רש"י פ' ויקרא פסוק ב' כתב וז"ל מה אדה"ר לא הקריב מן הגזל שהכל היה שלו עכ"ל הוא פלא כי כדי שלא הקריב מן הגזל די שהיה הכל ברשותו כדברי המדרש ומנ"ל לרש"י לכתוב שהיה הכל שלו וצע"ג כעת. וגם בשורש הדבר אשר חדשת מי שאוסר נכסיו על כל העולם חוץ מראובן ממילא הם לראובן נפלאת בעיני הלא יוכל לזכות בו כל מי שלבו חפץ אפי' אם נימא אין באיסור הנאה קנין היינו אם שם איסורו איסור הנאה כגון ערלה וחמץ בפסח ושור הנסקל דאם עבר ונהנה עבר שם איסור הנאה אבל מי שעבר ונהנה מן מי שאסר נכסיו על חבירו או נהנה הוא בעצמו אם אסר נכסיו על עצמו לא עבר שם איסור הנאה רק עבר על לאו לא יחל דברו הוא איסור נדר עיין ר"ן נדרים דף ט"ו בל יחל דידיה או בל יחל האחרים אבל לא עבר על איסור הנאה ושלו אכל וכבר ישבתי על חקירה זו בספרי פלס חיים דף ע"א ע"א בד"ה ונלענ"ד וכמה גדולים קלסו לסברה הנ"ל בעזה"י ובפרט הגאון ר' אהרן זינגער ז"ל אמר לי שהיא אמת מאוד. ואוסיף עוד במה שפרשת שהשמ"ק הסביר דהוה כמו ירושה שאחרים אינם יכולים לזכות וממילא הוה של היורש ה"ה כיון שחכמים עשו בד' אמות שאחר לא יכול לזכות ממילא הוה שלו לדעתי לא דמי דעיין ר"ן ריש פרק הכותב דמפרש דברי ר"כ נחלה הבא לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה שלא יורישנה וחידש הר"ן אבל הבן לא יוכל לסלק דכבר יש לו אחיזה בנכסים גם בחיי אביו שלא מהני סילק ולא זכה בהם שיהיה יכול למכור יעו"ש וא"כ דנימא ביורש שהיה לו אחיזה בנכסים גם בחיי אביו לכן כשמת אביו ואיש אחר לא יוכל לזכות בו נשאר הוא באחיזה שלו נגמר הכח להיות שלו לכל דבר אבל מנ"ל בקנין ד' אמות שלא היה בו אחיזה מקודם הגם שאחר לא יכול לזכות בו עכ"פ גם שלו לא הוה ממילא ודוק. ולא עוד לפי דבריך יהיה קנין ד' אמות אפי' לקטן קנין דאורייתא הגם שלא יכול לקנות במעשה ומחשבת הקנין ה"מ אם צריך לעשות קנין אבל בד' אמות כיון דאין אחר יכול לזכות בו ממילא הוה של הקטן והלא הלכה פסוקה דאין לקטן קנין ד' אמות עיין בש"ע חו"מ סי' רכ"ח סעיף ה' ועיין בסמ"ע ובנתיבות סי' רמ"ג לפעמים גם לקטנה אין לה ד' אמות ולפי חקירה שלך הלא ד' אמות אינם קונים רק חכמים תקנו שלא יזכה בו אחר וממילא הוא לאיש פרטי והוה כמו ירושה שזוכה קטן יען שאין אחר רשאי לזכות בו בשלמא אי ד' אמות פועלים קנין בתורת חצר א"כ אין שליחות לקטן אבל לפי חקירתך יהיה ד' אמות פועלים קנין לקטן ודוק. ולפי חקירתך יהיה יכול אדם להקנות לקטן שהגיע לעונת נדרים אתרוג ביו"ט ראשון שאחר שיצא הקטן הנ"ל יאסור האתרוג על עצמו ועל כל העולם חוץ מראובן אשר קנה לו האתרוג ויהיה ממילא של ראובן דבהגיע לעונת נדרים נדרו נדר והקדישו הקדש עי' תוס' נדה דף מ"ו ואולי הוא אינו לוקה אם עבר על נדרו א"כ עדיין יש לו אחיזה בו ודוק. והנה אשר חדשת בחקירתך לתרץ קו' וסתירה אין רצוני לפלפל כיון שאני אינו מודה לך בעיקר החקירה אבל על אשר תרצת בחקירתך קו' תוס' מגונב כיס שהקשה תוס' למה לא קונים לו הד' אמות ותרצת יען דנגזל יכול ליקח ממילא פסק כח ד' אמות יען שיש עוד אחר שיוכל לזכות בו עכ"ד אפלפל עמך בדרך הלימוד חכמים עשו תיקון אם אותן ד' אמות לא יזכו לשום אדם זכות חדש א"כ ממולא נפעל לאיש העומד בד' אמות וא"כ כל קנין הגנב אפי' אם מכניס בביתו ממש לא קנה הגניבה אלא דפטור משום קילב"מ א"כ גם ד' אמות יזכו לו ויהיה פטור משום קילב"מ ומה שהנגזל היה יכול לחטוף גניבתו אינו זכות חדש אשר יזכה דממנ"פ אי פסקי' אם איתא בעינא לא פטור עיין סנהדרין דף ע"ב א"כ הוה בתורת השבה ואי אפי' איתא בעינא פטור א"כ גם הנגזל לא יכול לחטוף ועיין בתוס' סנהדרין שם ובדבר נחמד של הקצו"ח סימן שנ"א שחידש בקיל"מ ואיתא בעינא אינו מחויב בהשבה רק הנגזל יכול ליקח את שלו יעו"ש כי נעים והיה בו לפלפל להצדיק דבריך. סוף דבר יש לי עוד לדון על חקירתך בד' אמות אם אין הד' אמות קונים לו א"כ איך יהיה שלו הלא יוכל לתפוס את ההפקר איזה גוי וקונה אותו מן התורה והלא ב"ד של ישראל אין להם כח לאמור אם אמרו חכמים לא יזכה אם עבר והגביה לא זכה עיין כתובות דף פ"ו ר' יוסף אומר כיון דאמרו חכמים לא לזבון לא מהני דזה בבר ישראל דמחויב לשמוע דברי חכמים אבל גוי לאו בר קבול תקנתא דרבנן הוא וממילא יוכל לזכות בו הגוי ומהני קנינו ואיך יהיה של ישראל ממילא הא יש בעולם גוי שיוכל לזכות בו וכי תימא דחכמים יפקירו אותו חפץ ממנו זה בורכא כיון שצריך אח"כ להפקיר ממנו עכ"פ זכה בו הגוי לרגע ומוכח דלא היה של ישראל העומד בתוך ד' אמות של החפץ ודוק. וגם זאת יש לי במקו"א חקירה גדולה אי הב"ד יכולין להפקיר ממון גוי דמפסוקי של ראשי אבות או מפסוק כל אשר לא יבוא בעצת זקנים מוכח רק דמהני הפקירם בממון של ישראל אבל מי נתן להם כח על ממון של נכרים הכי המה שופטים ושוטרים על האומות העולם ודוק. ואזכיר עוד לפי דבריך שאין ד' אמות קנין רק שלא יכול איש לזכות בו וממילא הוא שלו א"כ צא ופרנס לי סוגי' דנדרים דף ל"ד היתה לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זה להקדש מעל יעו"ש ועיין ר"ן שם ועיין בקצו"ח סי' ס"א שנתקשה איך משכחת מעילה רק בחצר הדיוט קונה להקדש יעו"ש וזה תינח אם ד' אמות קונים אבל אי הוה רק ממילא להקדש יען דלא יוכל עוד אחר לזכות בו א"כ אין כאן חצר הדיוט אשר יזכה להקדש רק ממילא בא זכיה להקדש ודוק. והרהרתי עוד לפי חקירתך יהיה משכחת לעבד ממון באחד שאסר נכסיו חוץ מעבד ראובן דאז נכסים ממילא הן שלו והאדון לא יכול לזכות מכח מה שקנה עבד ועיין תוי"ט ספ"ג בב"מ ודוק. ומצאתי אחרי שכתבתי עד כאן דבר נפלא לאדמ"ו שר התורה בספרו שערי תורה ח"ב כלל כ' פרט ד' אות ט' שחידש קנין ד' אמות הוי קנין דאורייתא קנין חצר ממש דבסמטא ובצידי רה"ר או אפי' ברשות הרבים יש לכל אדם חלק בו והוה חצר שלו רק יש לשאר בני אדם ג"כ חלק בו והפקיעו חכמים חלקם ונשאר אותן ד' אמות שלו דהא היה חצירו מכבר ולא צריך לעשות קנין מחדש בד' אמות וא"כ קנין ד' אמות הוא קנין חצר דפח"ח ויש לי לעיין עליו מדברי רמב"ן פ' ויקרא הבדל בין שותפות וצבור ודוק. ואהובי אחי נ"י רבות מחשבות עלה בלבי לפלפל ולחקור בחקירות הנאה רק בעוה"ר יש לי הרבה בטילים כי נשמות ערב רב עזי פנים שבדור המה מפירי תורה ע"כ קצרתי במקום שהיה ראוי להאריך ואעתיק לך דבר מחדושי אשר כתבתי זה רבות בשנים שפני יהושע קידושין דף מ"ב מחדש שכח ב"ד יפה מהני אפי' לדאורייתא הוא תוספתא מפורשת כאשר אבאר בעזה"י. יבמות דף ס"ז ע"ב דאי האי דמעברא ברא לא עדיף מהאי הקשה הרשב"א קו' נפלאה בשלמא בהאי דקמן דמן התורה כל הנכסים לבן ומותרים העבדים בתרומה ולכן גם אם הפקיעו ליתן לבת מותרים בתרומה אבל אם העובר הוא זכר ויש לו חלק בעבדים והוא זר במעי אמו ואז העבדים אסורים מן התורה בתרומה ואיך יעקרו חכמים בקו"ע ומתירים לאכול והוא קו' נפלאה ותי' דיוכלו חכמים לעקור אפי' בקו"ע ועושין התרומה לחולין יעו"ש ולכאורה נפלא בעיני הלא הפקר ב"ד הפקר והמה הפקיעו הנכסים מהעובר וזכה בהם הבת וא"כ העבדים המה קנין כספה ומותרים באכילת תרומה ולמה הרעיש הרשב"א את העולם. ונלע"ד לבאר עומק הרשב"א בעזה"י דנ"ל לחדש דבר דבגיטין פ' השולח למדו הדין דהפקר ב"ד הפקר מב' פסוקים (א) מפסוק כל אשר לא יבוא בעצת זקנים יחרם כל רכושו (ב) מה האבות מנחילין את הבנים אף הראשים מנחילין יעו"ש בגמ' וברשב"א שם ונ"ל דנ"מ לדינא מאיזה פסוק ילפי' דאי ילפי' מפסוק כל אשר לא יבוא וגו' ודאי משמע שהפקר ב"ד הפקר הוא דווקא אם איש ההוא אוטם אזנו משמוע לבוא בעצת זקנים אז יוכלו להפקיר וא"כ עובר זה מה פשע שיפקיעו זכותם ואפי' אם נולד והוא קטון אין עליו מצוה לשמוע דברי חכמים ולא יוכלו להפקיר נכסיו אבל אי ילפי' הפקר ב"ד הפקר מפסוק ראשי אבות מה אבות מנחילין אף ראשים מנחילין א"כ אמרי' כמו שהאב יוכל להנחיל לבן בין הבנים אפי' אם הבנים לא פשעו כנגדו יוכל ליתן לאחד מבניו רוב או כל נכסיו ה"ה הראשים יוכלו להפקיע ממון אדם אפי' אם לא פשע כנגדם כלל ויוכלו לתקן במיעוט נכסים להפקיע חלק הזכר. אך אי יפקיע אפי' בעובר תלי' אי אמרי' דגם האב לא יוכל להוריש עובר יתר שאת בירושה אז ממילא גם הראשים לא יוכלו להפקיע ממון של עובר דאין כחם יפה משל אבות ולפ"ז לר' יוסי דסובר דיש לעובר זכי' אפי' אמרי' בב"ב דף ק"מ דווקא ירושה דממילא אבל האב שנתן אפי' בתורת מתנת שכ"מ לא מהני בעובר ועיין בתוס' שם ד"ה נכסי להאי דמעוברת ועיין עוד במהרש"א שם בגמ' וסבר לה כר' יוסי יעו"ש היטב ממילא גם הראשים לא יוכלון להפקיע מהעובר וא"כ הך ר' ישמעאל בר' יוסי לא פליג בדין זה עם ר"י דעובר יש לו זכי' אבל דווקא בירושה הבא ממילא אבל האב לא יוכל להנחיל ממילא לא שייך בעובר הפקר ב"ד הפקר ודוק הוטב בזה. אמנם דברים אלו טעות הם בידי דאין אנו ילפינן הפקר ב"ד מן אבות מנחילין במה שהמה מזכין לא' בין הבנים רק יען שע"כ כיון שהוא נותן לאחד הרבה הוא מפקיע הירושה משאר בנים ה"ה שהב"ד יכולין להפקיע ולזכות וא"כ כיון דפשיטא דאפי' מן העובר יוכל האב להפקיע וליתן מחלקו לאחד משאר בניו וא"כ ה"ה שב"ד יכול להפקיע מן העובר ולזכות לאחרים. אך לפ"ז קשה לי מנ"ל מפסוק זה הפקר ב"ד הפקר בשלמא האב יש לו כח להעביר נחלה שלא יבוא ירושת ממונו ברשות בן זה רק יבוא לבן האחר שלא יתחיל הירושה בכל אחד אבל אם אמר נכסי לך ואחריך לפלוני באמת לא מהני דירושה אין לה הפסק כמבואר בב"ב דף ק"ל וא"כ מנ"ל דב"ד יכולין להפקיע מאדם ממון וצע"ג. ונלע"ד מזה מוכח סברת רמב"ן שדווקא אם האב אומר נכסי לך ועשה אותו יורש אז ירושה אין לה הפסק אבל אם אמר שאחר עשר שנים יפלו כל הנכסים לבן אחד אז נפקע ירושת התורה וחל נחלות אבות מזה נדע כי האב יוכל להפקיע חלק ירושה הגם שהבן זכה בו מכבר וה"ה הב"ד ודוק וא"כ דברי רשב"א נפלאו מאי קו' הלא הב"ד יוכלו להפקיע נכסי עובר וצע"ג ועוד קשה לי דהלא מוכח כן דמתחילה משני הגמ' לעולם חוששין למיעוט ורק עבדי' לי' תקנתא מזה מוכח הב"ד יכולין להפקיר נכסי עובר לטובת היתומים כדי שיהי' עבדים אוכלים בתרומה ודוק ועוד ראה זה מצאתי בתוספתא פ"ט וז"ל חשו"ק שקנו עבדים אין אוכלין בתרומה אבל אם קנו לה ב"ד או שמנו אפוטרופין או שנפלו להן בירושה ממקום אחר הרי אלו אוכלין בתרומה עכ"ל א"כ מבואר אם ב"ד קונין להם עבדים אוכלין בתרומה והלא מדאורייתא אין להם שליחות לזכות בעבורם רק הב"ד עושין תקנה ומהני הקנאת ב"ד שיהי' נחשב קנין כהן ודוק ותוספתא זו נעלם לשעה ממאור ישראל הגאון פנ"י בקדושין דף מ"ב בד"ה אמר ר"נ אמר שמואל שלמד זה מתוס' והלא הוא דין מפורש בתוספתא ודוק. דברי אחיך הדש"ת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה