אור ברסלב
שות מחנה חיים ח › סימן מ

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ח · סימן מ

סימן לט

שאלה באחד שמכר כרמו לחבירו ואחר חצי שנה בא המוכר עם שטר מודעא שמסר לפני עדים כפי זמנו של שטר שלושה ימים קודם שביקש שיכתבו לו מסירת מודעא שהוא מוכרח ע"י אונס גדול למכור הכרם לשכינו ואי אפשר לגלות האונס כדי שיעידו עליו רק ביקש לכתוב ולחתום דבריו שהוא אמר זה לפניהם ולא יכלו מלראות בצרות נפשו אשר בכה לפניהם על כן חתמו שמם לעשות ועכשיו הביא עוד עדים אשר שמעו [מהלוקח] אם תקבל השש מאות בעד כרמך אשר דברתי עמך טוב ואם לא תדע כי מרה יהיה לך וברתת ידים קבל המעות שש נאטען כל אחד מאה זהובים וחתם שמו על שטר המכירה ואמר הלוקח כחכם עשית כי מה יהיה לך מכרמך אם תשב בבית כלא ומי יודע אם יצאת משם כל ימי חייך וכעת אשר עזר לו ד' שאין לו לירא עוד על בלבול פחד בית הכלא מבקש כרמו בעד שש מאות בחזרה אם הוא כדת וכדין. תשובה הדבר צריך עיון גדול לברר הדין תורה אם מסורת מודעא כזה נעשה כדת של תורה וגם אם אפשר לבטל המכירה הנ"ל וד' יאיר עיני להוציא לאור דין אמת לאמיתו ולעשות שלום בין שני אנשים עברים נצים המוציאים נצוצות בעקבותיהם גל עיני ד' ואביטה מתורתך נפלאות שלא אבוש בעולם הזה ולא אכלם בעוה"ב. הנה לכאורה הדין פשוט דהכרם חוזר לבעליו שבח"מ סי' ר"ה סעיף ה' כתב המחבר וז"ל ויש מי שאומר שאפי' אמר כתבו לי שמסרתי מודעא בפניכם וכשיודע על פי עדים האונס שאנסוהו יצטרף עדותכם לבטל המקח אין שומעין לו וכתב רמ"א וז"ל ומיהו אם כבר נכתבה המודעא והביא אח"כ ראיה דאונס היה המכירה בטילה עכ"ל ועיין בסמ"ע ס"ק י"ג בטעם הדבר ואם כן בנידן שאלתינו שכתבו לו המודעא שהוא אמר לפניהם שהוא מוכרח ע"י אונס גדול למכור כרמו לשכינו וא"א לגלות אנסו לפניהם וגם הביא עדים ששמעו מפי הלוקח שהמוכר עשה כחכם שמכרו לו כי מה יבצע בכרמו אם ישב בכלא כל ימי חייו וראו שמוכר היה חותם שמו ברתת ידיו וגם אמר הלוקח אם לא תמכור מרה יהיה לך א"כ יש עידי אונס לכן אעפ"י שקיבל המעות מצרפין המודעא עם עידי אונס והמכר בטל ודוק. אמנם לכאורה טעמא בעי למה יהיה מועיל צירוף שתי כיתות עדים הלא עידי מסירה הוה חצי דבר דדלמא לא היה אונס כלל רק אומר שהוא אונס כדי שיוכל אח"כ לבטל המקח הגם שמכר לו עכשיו בלי אונס עיין רשב"ם בד"ה גלוי מילתא בעלמא שביאר כן ועוד אפילו את"ל עכשיו הוא בפחד אונס דלמא בשעת הקנין כבר נתרצה לו למכור בלב שלם וגם הרבה פעמים עבד אינש דגזם ולא עביד ולא ברור אם היה לו לירא מפניו כלל ועיין במהרי"ק הובא ברמ"א סעיף ז' עכ"פ זה ברור המודעא שכתבו עדים בלי ידיעת אונס לאו כלום הוא וגם עידי האונס בשעת מכירה לא מהני דהא תלוי וזבין זבינא זבינא א"כ כל כת מעידה על חצי דבר והתורה אמרה על פי שנים עדים יקום דבר ולא חצי דבר וצע"ג. אך עידי אונס מעידין דבר שלם דממנ"פ אי ליכא עידי מודעא א"כ הוה עדותן דמכירה מהני דאגב אונס גמר ומקני בזוזי שקבל ואי איכא עידי מודעא א"כ מעידים דהיה מכירה באונס דיהיה המקח בטל ודומה לשלשה כיתי עדות על שלוש שנים של חזקה שהסביר רב אלפס הובא בתוס' בב"ק דף ס"ט דהוה דבר שלם דכת שמעידה שזה אכל שנה הפירות אם לא יהיה עוד עדים אחרים שאכל עוד שתי שנים יוצרך לשלם הפירות שאכל ונחשב דבר שלם יעו"ש ה"ה כאן עדותם עדות שלם דאגב אונס גמר והקנה והמקח קיים וממילא אפי' יש עידי מודעא נחשב עדותם לצרף שהמקח יהיה בטל והבן אבל עידי המודעא פלא איך מהני עדותם הא עדותם לא מהני כלל בלי עדים שיבואו אח"כ ויעידו שהיה אונס בדבר שתלוי וזבין וצע"ג. ונ"ל הא דבעינן דבר שלם עפ"י עדים היינו אם מחדשים דבר כגון לחייב על גניבה או לעשות מקטנה גדולה וכדומה וכן כאן עדים המעידים מגידים האונס שהיה המכירה בטל והוה דבר שלם רק סתמא אמרינן אגב אונסי זוזי גמר ומקנה ואי מסר הודעה גילה שהוא איש חזק ואמץ הלב שאין מקנה את שלו אפי' אגב אונס עם זוזי וממילא המכירה בטל ע"י עידי האונס אז גם עידי מודעא מעידים דבר שלם לגלות האיש אשר אומץ לב אבל על ביטול המכר אינו פועל כלל ודוק. ובנותי בראשונים וראיתו שהוא פלוגתא של אבות עולם והמה בכתובים בש"מ בבא בתרא דף מ' ע"ב בד"ה אלא שכתב וז"ל וכי קאמר רבא לא כתבי' מודעא אזביני כגון דלא ידעי' ביה באונסי' ולשון מודעא הודעת דברים שזה מוסר מודעא בפנינו וה"ק אע"ג דכתבי' מודעא אגיטא ומתנה ואע"ג דלא אניס אזביני מיהת לא כתבינן אלא היכא דאנוס אבל בסתמא לא כתבי' משום דבסתמא לית לן לאחזוקי דאניס ואיצטריך דרבא דאי מנהרדעי ה"א נהי דלאו מודעא הוא אבל מ"מ כותבים מסירת דבריו של זה שמא ימצא עדים שיודעים באונסו וע"י עדות ומסירת המודעא שמסר ובטל המקח קמ"ל רבא דלא כתבי' דכיון שאין לנו להאמינו על האונס בלי שום אמתלא ויש לתלות דמשום דאיצטריך לזוזי הוא אנוס על המכר ומפני כן הוא מוסר מודעה לבטל המכר אין לנו לכתוב חנם מסירת מודעא שמוסר ולאורועי כח המכר שהמכר ודאי ואחזוקי עלי' אונסא בלא שום אמתלא לא מחזקי' ואי כתבי' עלי' מודעא תתזיל ארעי' ואעפ"י שלא יעידו אלא שמסר דברים אלו בפנינו מפני שיאמרו לא לחנם חתמו עדים על מודעא זו ויחושו בני אדם שמא ימצא לו עדות על האונס ויתבטל המכר ע"י מודעא זו כ"נ בעיני פי' דבר זה וראיתי בה הרבה לשונות ולא העמדתי עליהם עכ"ל ובפסק הלכה שם בד"ה עלה בידינו כתב וז"ל מי שמוסר מודעא על גט או על מתנה אעפ"י שאין העדים יודעים באונסו של זה המגרש והנותן הגט בטל והמתנה בטלה ואפי' אם נתברר להם כי דברי המודעא שמסר דברי שקר הם שהרי גילה דעתו במסירת המודעא שאינו נותן הגט או המתנה בלב שלם אבל המכר אין כותבין מודעא עליו עד שיודע להם אונסו של המוכר ואעפ"י שיאמר כתבו שמסרתי מודעא זו בפניכם וכשיודע עפ"י עדים האונס שאנסוני תצטרף עדותכם לבטל המקח אין שומעין לו לפי שיש בכתיבת המודעא הורעת כח מקחו של זה ויזולו נכסיו שבני אדם אומרים לא לחינם חתמו העדים על דברי מודעא זו אלא מפני שהכירו שדברי אמת הן והן יעידו על האונס ויבטל המכר או המקח וכל מודעא דזביני שאין כתוב בה אנן יודעים באונסו של מוכר אינו כלום וכשהעדים יודעים שנאנס המוכר במכירה ומסר מודעא בפניהם המכר בטל ואעפ"י שאמרו תלוי אותו ומכר ממכרו קיים אבל אונס עם מסירת המודעא מבטלים המקח עכ"ל. ראה בעיניך כי בד"ה אלא כתב וז"ל ויחושו בני אדם שמא ימצא לו עדות על האונס ויתבטל המכר ע"י מודעא זו עכ"ל הרי מפורש יוצא מפיו שאם באמת המצא תמצא בידו עידי אונס מצרפים עידי אונס עם עידי מודעא ונתבטל המכר באמת אבל בד"ה עלה בידינו שכ' וז"ל שבני אדם אומרים לא לחנם חתמו העדים על דברי מודעא זו אלא מפני שהכירו שדברי אמת הן והן יעידו על האונס ויבטל המכר או המקח וכל מודעא דזביני שאין כתוב בה אנן יודעים באונס של מוכר אינו כלום עכ"ל הרי שדייק שזלזל נכסיו יצמיח יען שבני אדם אומרים שהעדים לא חתמו על המודעא רק יען שהם יודעים באונסיה והם בעצמם יעידו על האונס וע"כ יבטל המכר והביא ראיה דבמודעא צריך להיות כתוב אנן יודעים באונסו של מוכר שהם בעצמם עדים על האונס ואם לא כתב בו אנן יודעים אין המודעא כלום ואי ראוי' לצרף המודעא עם עדים אחרים על האונס לא שייך לומר שהיא אינה כלום הגם דמודעא גמורה לא הוה עכ"פ יש בה כח לצרף עם עידי אונס וכן מסיים וז"ל וכשעדים יודעים שנאנס המוכר במכירה זו ומסר מודעא בפניהם המכר בטל עכ"ל הרי שאמר בפה מלא שדווקא אם עידי אונס הם הם עידי מודעא אז המכר בטל ודוק. ואם יפלא ראש דבריו שכתב וז"ל ואיצטריך דרבא דאי מנהרדעי ה"א נהי דלאו מודעא הוא אבל מ"מ כותבים מסירת דבריו של זה שמא ימצא עדים שיודעים באונסו וע"י עדות מסירת מודעא שמסר יבטל המקח קמ"ל רבא דלא כתבי' וכו' יעו"ש דמשמע דמצרפים רק רבא חושש על זילו נכסים לק"מ דבנהרדעי יש לנו לחשוב כן וקמ"ל רבא כאן דאין לנו להאמינו על האונס דנימא אנן סהדי דקושטא קאמר א"כ אין רשאין העדים לפייס דעתו ולכתוב על חנם יען דע"כ יגרמו היזק ללוקח דהעולם יאמינו הן הן ג"כ עידי אונס וזה שכתב וז"ל אין לנו לכתוב חנם מסירת מודעא שמוסר עכ"ל הרי שדייק הגם שיבקשו לכתוב ולא יועיל לו מ"מ אין רשאי לעשות לו נחת רוח יען שמזיקין ללוקח ודוק. וחקרתי במקור הפוסקים וראיתי להעור בח"מ סימן ר"ה כתב וז"ל וכתב ה"ר יונה אפי' יאמר כתבו לי שמסרתי מודעא בפניכם וכשיודע עפ"י עדים האונס שאנסוני יצטרף עדותיכם לבטל המקח אין שומעין לו ולפיכך כל מודעא שאין כתוב בה והכרנו אונסו אינו מודעא עכ"ל והב"י כתב עליו וז"ל והיכא שמסר מודעא ולא ידעו באונסו וכתבוה ואח"כ בא זה ותבעו לדין והביא עדים שאנוס הי' נ"ל שאפי' לרבינו יונה חשבי' לה מודעא דלא מיעט הרב ז"ל אלא שלא יכתבוה משום דחיישינן שמא לא יצריכו את זה לברר שהיה אנוס ומצאתי סעד לדבר ממה שאמר רבינו ירוחם אם מסר מודעא בכולן אפי' על פה וידעו העדים האונס בעל המקח עכ"ל ומשמע דכ"ע מודו בהכי דודאי אין המודעא צריכה ליכתב אלא כיון שהעידו העדים שמסר להם והם יודעים באונסו סגי עכ"ל. ולדעתי דבריו נפלאת מאד הן אמת כדברי ב"י דאין קפידה בכתיבה אלא אפי' על פה מהני אם העדים מעידים שמסר מודעא והם בעצמם מעידים על האונס שנעשה לבעל המודעא וזה שכתב הרבינו ירוחם וז"ל אם מסר מודעא בכולן אפי' על פה וידעו העדים האונס בטל המקח עכ"ל הרי שביאר שהם עצמם ידעו מהאונס אבל לצרף העדים שאמרו בעל פה שמסר מודעא עם עדים אחרים שאומרים שידעו מהאונס שכפאו למכור לו שדהו וקיבל המעות מזה לא הזכיר רבינו ירוחם ואפשר דלא מצרפים דכל עדות הוה חצי דבר ואת"ל דמצרפים אותם ה"מ כשמעידים השני כיתות בעל פה אבל לקבל עדות בכתב היינו שטר מודעה עם עדים המעידים על האונס אימא לא מצרפים דכל שטר מודעא דלא כתיב ביה אנן יודעים מאונסיה לאו מודעה הוא כלל דהוה עדות בכתב והתורה אמרה מפיהם ולא מפי כתבם והגם שחכמים תקנו שטר מודעא כדי לשבר זרוע רשע היינו אם נכתב כמטבע שטבעו חכמים אם הם מעידים דבר שלם שיודעו אונסיה והוה כשטר חוב ושטר מכר הגם ששם נכתב מדעתו שהוא לחובתו וכאן נכתב שלא מדעתו כל זה תקנו חכז"ל כדי לשבר זרוע רשע ורע שלא תמצא רשען קיים לעד אבל אם עדים כותבים שלא כרצון חכמים שלא יודעים באונסיה ואין ברור לפניהם זרוע רשע אז שטר זה חספא בעלמא ולא יצורף לשום דבר דהוה כאלו שלחו העדים עדותם בכתב ולא מהני כלל וכן הוא פסק הלכה בש"מ שהבאתי למעלה דדווקא אותן עדים בעצמם צריכים לידע מהאונס אז בטל המקח והוא מעליות רבינו יונה ז"ל דסובר ג"כ דלא מצרפים שטר מודעא לעדים אחרים המעידים על האונס שכתב וז"ל וכל מודעא שאין כתוב בה אנן יודעים באונסו אינו כלום עכ"ל הרי ששטר מודעא כזה אינו נחשב לכלום ודלא כב"י שהבין שרבינו יונה מודה דאם כתבו העדים מצרפים ומרבינו ירוחם אין ראיה כלל ודוק מאוד. ובזה יובנו דברי הטור שהעתקתי למעלה שכתב וז"ל ולפיכך כל מודעה שאין כתוב בה והכרנו אונסו אינו מודעה עכ"ל והתפלא הב"י מאי לפיכך דמשמע לר"י דווקא והלא גם לרשב"א אינו מודעה גמורה לבטל על ידו לבד המקח ואם יש עדים על האונס גם לר"י מהני יעו"ש ולפמ"ש נכון לשיטת ר"י דסובר שאין שומעין לו לכתוב מודעא אם אין העדים מכירים באונסו יען דהוא בחינם דלא יגרום לו טובה כלל דהא אין מצרפים מודעה כזאת לעדים ועל כן אין שומעין לו לעשות רצונו דיוכל לבוא ממנו נזק ללוקח וע"כ דאפי' נכתבת לא הוה מודעה שאין מקבל מכתב זה שם מודעא אבל לרשב"א דסובר מצרפים מודעה כזאת עם עדים אחרים א"כ לא שייך לומר לא הוה מודעה דהא אם יבואו עידי אונס הוה מודעא רק דלא הוה מודעה גמורה בכל תוקף ועוז להיות בכח מודעה כזו לבטל המקח ודוק. גם זה מצאתי בהגמ"י פ"י מה' מכירה וז"ל כ' רבינו אפרים בתשובתו אמר רבא לא כתבי' מודעא אזביני משום טעמא דאין אדם יכול לבטל מה שעתיד לעשות ואח"כ נותן ואפי' הוא אנוס דכיון דעדים ראשונים ראו אונסו ועשה בפניהם מודעא ואח"כ מכר בפני אחרים בשתיקה וכתבו וחתמו הרי אלו מעידים שהיתה מכירה זו גמורה ושנים הראשונים מעידים שהי' קודם לכן אונס הואיל ונוכל לקיים דברי כולן דאמת בסוף נתרצה הלכך לא כתבי' מודעא אזביני אלא כהאי מעשה דפרדיסא שאותם עדים עצמם שיודעים אונסו הם החתומים על המכירה הלכך נראה לומר כל אדם שעושה מודעא על מחילה או על קנין שעתיד לעשות ואח"כ מוחל או הקנה בפני שנים אחרים אין המודעא כלום כ"ז כ' רבינו אפרים בתשובתו עכ"ל לפום רהיטא משמע ג"כ דסובר דמודעא עם האונס צריך להיות מכת אחת אבל לא שיצרפו שני כיתי עדים כת אחת על מודעה וכת אחת על האונס. שוב התבוננתי וראיתי כי נהפוך הוא דודאי מודה הגהת מיימונית שמצרפים כת עדים של מסירת מודעה עם כת עדים על האונס רק מחדש אם כת עידי מודעא ידעו מאונסו שהלוקח מאנס למוכר שימכור לו החפץ דהוה הדין לרוב הראשונים הרמב"ן ודעמיה עיין ב"י באריכות בראש הסימן הגם דלא ראו האונס בשעת מכירה כיון שמסר מודעא באנסו וידעו שכח המאנס לא נשתנה בשעת המכירה המכר בטל ועיין בסמ"ע ס"ק ז' ובנתיבות המשפט ס"ק ו' פי' דבריו שידעו שלא תש כחו של המאנס בשעת המכירה יעו"ש על זה פליג רבינו אפרים אם מכר אח"כ בפני עדים אחרים בשתיקה וכתבו וחתמו מכירה גמורה אמרי' דשניהם אמת דמתחילה הי' אונס ואח"כ נתרצה ומכר ברצון טוב כאשר העידו העדים אחרים שמכר בשתיקה ונא הרגישו שום אונס אבל בודאי אם הלוקח עשה כפיה בשעת מכירה עד שמכר לו א"כ העידי מכירה הם בעצמם עדים שהי' המכירה באונס רק דפסקי' דתלוי וזבין זבינא זבינא דאגב אונס דזוזא גמר ומקנה ואם יש מסירת מודעה גילה בדעתו שהוא איש אמיץ הלב דלא מזבין אפי' אם יתלה אותו א"כ בודאי רבינו אפרים מודה דמצרפים עידי מודעא עם עידי המכירה דכולם אומרים שלא הי' כאן רצון רק דנימא אגב אונסי דזוזא גמר ומקנה זה נתבטל ע"י עידי המודעא ודוק. וראי' ברורה לזה דכתב הב"י באות ז' לשיטת רבינו אפרים דגם דבמתנה הדין כן וז"ל ולפי טעם זה ה"ה לגט דכשאין עידי המודעא הם עידי הגט אין המודעא כלום דכיון דעידי הגט מעידים על גט ויש לקיים דברי עידי המודעא שלא יסתרו הכי עבדי' דכי אמרינן במתנה וגט דבגלוי בעלמא סגי לבטלם היינו כשעידי הגט ומתנה הם עידי הגילוי הא לאו הכי לא עכ"ל ובגט בודאי אין מגרש אלא ברצונו ועכ"ח דעידי גט לא ראו אונס כלל ואמרינן הגם דנמצא אח"כ עידי מודעה אמרי' הן אמת שהי' אונס מתחילה כאשר מעידים עידי המודעא רק אח"כ נתן גט ברצון גמור דהא עידי גט לא ראו אונס כלל ובעבור כן לא נזכר בגמ' דצריך לבטל מודעא רק בהנך שכופין להוציא דשם הב"ד ועידי גט ידעו מאונס אבל בעלמא דעידי גט לא רואים אונס אפי' אם הבעל מסר מודעא לא מזיק כלל יען דעידי גט לא ידעו מאונס ורואים בעיניהם רק רצון ואמרי' דשני כיתות אומרים צדק שהי' תחילתו באונס טרם שקרב למעשה הגט ואח"כ בשעת מעשה הי' ברצון גמור ודוק. היוצא מזה באופן נידן שאלתינו הגם דעדים עשו שלא כהוגן לכתוב שטר מודעה בלי ידעו האונס כיון שהביא המוכר לפנינו עדים אשר מעידים בעל פה לפני הב"ד שרתת ידיו בשעת חתימתו ולקיחת מעות ושמעו דברי הלוקח שאמר כחכם עשית שמכרת מה יהי' לך מכרמך אם תשב בבית כלא כל ימי חייך א"כ הוכיח סופו על תחילתו דהם עדים על האונס ומצרפים המודעא והמכר בטל ודוק. והגם שהלוקח טוען לפני הב"ד אמת כזאת וכזאת עשיתי אבל הכרם הזה לקחתי לפני שנים מערל אשר הי' לו והוא האיש אשר אנסתי עשה בערמה שהערל כפר במקח יען שהי' בית ערכאות אשר יכתב שם בגרונדבוך כחק המדינה ובא הוא בערמה ולקחו הכרם לעצמו אין הוא נאמן כיון שמוכר כפר בו שלא עשה אז מקח עם הערל והכרם הי' מוחזק איזה שנים להמוכר ועל הלוקח להביא ראי' כיון שהוא לא ירד כדין בכרם חבירו ולא נקרא מוחזק כלל ועיין תשובת רשב"א הובא בב"י סי' ק"ט כנלענ"ד הלכה למעשה בעזה"י:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה