שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ח · סימן לז
רב שלומים לאיש הלוחם במלחמות ספר תורת ד' הרבני המופלג מורג חרוץ כמוה' ר' יהודא בנימן קאנאריק ב"י בק"ק ראדאווישעל גאליציען. אחד"ש קבלתי מכתבו בחג העבר בעת שאין הסופר יוכל למשוך בקסתו וכעת אשיב רק מפני הכבוד על קו' אחת כי מוטרד גדול אני. אודות אשר נתקשה וז"ל בש"ס קדושין דף ו' מאי קסבר אי קסבר מתנה עמ"ל שמה מתנה אפילו כלהו נמי ואי קסבר ל"ש מתנה אפי' תרומה נמי לא וקשה לי דנימא דסבר דל"ש מתנה ורק כיון דט"ה לא הוה ממון דרבא סובר כן ואם כן אם תפיס לא מפקינן מיניה ולקבל במתנה עמ"ל בתרומה יצא כיון דהוא מועיל גם אם לא יחזור דהא מועיל מתורת תפיסה ולכך יצא אף אם החזיר אבל בפדיון הבן דל"מ תפיסה משום דתורה תלאו בהפודה דהלא כתוב ביה תתן וכל שלא רצה ליתן לא יצא ול"מ בתפיסה אף שט"ה אינו ממון ויעיין במחנה אפרים בסוגיא דט"ה שכתב כעין זה והוא קו' גדולה עכ"ל. הנה נראה לי דבר חדש דתרומה הוא קודש אשר נתן ד' מחלקו למשרתיו חלף עבודתם וכל תרומה מיד שנפרשה היא לשבט הכהנים בכלל והוה תרומה דבר של שותפות ואין לכהן בו אלא אם אכל הוא אכל משלו ואם אכל חבירו גם הוא אכל משלו דוגמא לדבר מבשר קדשים שהוא לכל הכהנים בכלל עיין תוס' חולין דף ק' בד"ה שאני חתיכה שהקשה תוס' אמאי חתיכת חטאת טמאה שנתערבה בטהורות תעלה הא הוה חתיכה הראויה להתכבד ולא בטלה ותי' וז"ל ויש לומר דכל דבר הראוי להתכבד אם היה מתבטל חשוב ולא בטל אבל בהערל אפי' תתבטל בחטאת טהורות התם אינה ראויה אלא לכהנים ולא חשיבא דכהנים אין מחזיקין טובה זה לזה שכולן שווין דכל בני אהרן תהיה איש כאחיו כתוב אבל של חטאת בשל חולין קאמר התם דלא תעלה עכ"ל וה"ה היה הדין כן בתרומה שהוא לכלל הכהנים רק התורה אמרה ואיש את קדשיו לו יהיה שיש טובת הנאה לבעלים שיכולים ליתן לאיזה כהן שירצה ויקיים מ"ע ונתן לכהן את הקודש ומאז הבעלים נותנים התרומה לכהן ידוע אז נעשה התרומה ממון של כהן ואם אחד גוזל ממנו את התרומה צריך לשלם לו ממונו עיין פסחים דף ל"ב פשיטא מעיקרא שווי' ד' ועכשיו זוזא צריך לשלם לו ארבע דלא גרע מגזלן ופירוש ברש"י דהא גוזל ממונו של כהן יעו"ש וכל זה אם זכה בתרומה ע"י נתינה מישראל אבל אם חוטף הכהן התרומה מישראל לו יהיה שטובת הנאה אינו ממון ולא יצרוך לשלם לישראל דמי טובת הנאה עכ"פ הישראל לא נתן לו התרומה ונשארת התרומה לכל שבט הכהן מדמעיקרא דנעשית תרומה זכו בה הכהנים דהבעלים יוכלו לזכות אותה לכהן מיוחד בנתינתו אבל בלא נתינת הבעלים נשארת התרומה לכל הכהנים ביחד. ולפ"ז מיושב קו' מעלתו נ"י בשלמא אם מתנה עמ"ל שמיה מתנה א"כ קיים מצות נתינה וזכה בה הכהן להיות ממונו ויוכל להחזיר לבעלים בתורת מתנה כאלו נותן לו שאר חפץ אבל אם מתנה ע"מ להחזיר לא שמיה מתנה רק יוכל לחטוף משל ישראל לעכב עצמו ולאכול אותה אבל אין בו כח שיוכל ליתן במתנה להבעלים ראשונים שהוא ישראל דהא יש לכל הכהנים חלק בו ואיך יתן במתנה למה שאינו שלו הא התרומה נשארת לכלל הכהנים אלא ש"מ דבכל מקום מתנה עמ"ל שמה מתנה אם כן קיימו הבעלים ונתן לכהן את הקודש וכבר הוא ממון של כהן זה (ועיין ירושלמי פ"ד ופ"ו דתרומות ועיין בלח"מ פ"ו מפסולי מוקדשין) וקצרתי מאוד והוא דבר חדש בעזה"י. וראיה לדברי דאל"כ קשה קו' מעלתו נ"י אפילו אי אמרי' טובת הנאה ממון הלא מבואר בתוספות בב"מ דף ו' בד"ה והא דאפי' אי טובת הנאה ממון מהני אם תקפו כהן דאין להבעלים לתבוע אלא דמי טובת הנאה ולא שיוכל לתבוע גוף החפץ וליתן לכהן אחר יעו"ש וא"כ קשה לכ"ע מאי הקשה הגמרא דלמא שאני בתרומה דעכ"פ יוכל לעכב החפץ רק שחייב לו דמי ט"ה ולא הוה גזל בידים אפילו לא החזירו לכן יצא במחזירו דלא גרע הגוף החפץ מאלו שילם לו טובת הנאה וצע"ג ולפי מה שכתבתי נכון הגם דאין מוציאין החפץ מידו ולא נקרא שלו שיהיה יוכל להקנות לבעלים ראשונים שהוא ישראל ודוק. העולה מזה מתנות עניים אשר הקב"ה צוה הנח לפניהם אז אם זכו בו עניים הוה ממון שלהם אבל תרומות ומעשרות מתנות כהונה זכו השבט בכלל משעה שחל עליו הקדושה כזכו הכהנים משולחן גבוה ועיין ר"ן נדרים בדף י"ב כחלת אהרן] בע"כ אבל להיות ממון כהן פרטי הוא רק ע"י נתינת בעלים לכהן אבל אם אסר הנאתו עיין נדרים דף פ"ה אז יטלו הכהנים בע"כ דהוה כמו מתנות עניים ויש להאריך והזמן בוגד בי כעת דברי הד"ש: