אור ברסלב
שות מחנה חיים ח › סימן לה

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ח · סימן לה

סימן לד

שלום וכ"ט להרבני המופלג כמהו' ר' משה ציטראן נ"י בק"ק אוהעל יע"א. אחד"ש כאשר היה פה וביקש שאשים עיני לטובה על הפסק אודות חזקה שלו והבטיח בנאמנות שאין הרב הגאון הגדול דקהלתו רוצה להתערב בו על כן כתבתי אשר הנראה לי על תנאי כפול שיהיה כחד"ת אם לא יציע הדבר לפני שני גדולים אם הרב דקהלתו לא יחפץ ליתן בו יד ועל חד"ת שלו אין לי פנאי לראות ולפלפל עליהם. העתק הפסק ב"ד על דין ודברים אשר בין ראובן ושמעון וסדר טענותיהם כך הם שראובן הנ"ל בא בטענה בחזקת אביו המנוח ז"ל שהיה דר בטייס וו"ה שנים רבות רצופים שהחזיק בשכירות משר א' ששייך לו ועתה זה כמו ט' שנים קם אינו ישראל א' ושכר את הראנדע הנ"ל משר הנ"ל על שמו על ג' שנים רצופים והוא החזיק את האראנדע הנ"ל כמו ח' חדשים ואחר כלות הזמן השכיר הערל הנ"ל את הראנדע הנ"ל לשמעון מישוב הנ"ל על משך זמנו והוא חלק את הג' וו"ה לשלשה אנשים יהודים שהי' דרים בהם מקודם באופן שהמה יהיה תחתיו לשלם לפי ערך ההשוואה שהשוו ביניהם אך שם האראנדע יקרא על שם הערל מאחר שהוא ערב בעד סך השכירות לשר הנ"ל ואחר כלות ג' שנים הנ"ל שכר שמעון הנ"ל מהשר הנ"ל את האראנדע על שמו כי אמר אחרי שאינו ישראל החזיק אותה על שמו והוא לקח לעצמו את הטייס וו"ה אשר דר בה מקודם ג' שנים ועתה דר בה ששה שנים רצופים ועכשיו תובע ראובן את שמעון הנ"ל שיחזור לו את הוו"ה שהיה אביו דר בה מקודם שלא ירד בה בהיתר וכן תובע משמעון את הריוח מה שמגיע לו על השלשה שנים האחרונים כי מהשלשה שנים ראשונים קיבל מאה זהובים ממנו כפי הכתב אשר הראה לפנינו וע"ז טוען שמעון שהאראנדע בא לידו בהיתר גמור אחרי שהערל הנ"ל החזיק בה ג' שנים והיתה נקראת על שמו ומה שנתן לאביו מעות בג' שנים ראשונים לא היה בתורת חיוב רק בתורת מתנה והחזקה היתה בידו מן היום ההוא בהיתר ואינו צריך לשלם מן השנים שעברו והנה אחרי העיון בדבריהם יצא הפסק מאתנו הח"מ אחרי שדבר זה מפורש ברשד"ם סי' ר"ל אם הג' שנים מוחזקים ביד אינו ישראל יצא מחזקתו הראשונה שהיתה ביד ישראל ומותר לכל אדם לשכור אח"כ וכל מי שיעלה החזקה או ירצה ליקח אותה מיד המחזיק הר"ז שלא כדין עושה ועובר חרם וראוי' הוא לעונשו ואעפ"י שאחר ח' חדשים שכר שמעון הנ"ל מהערל הנ"ל את הראנדע מ"מ מלשון הרשד"ם שכ' שכל יהודי שהניח חצר או בית או השליכה וכו' עד לזמן ג' שנים שהניח אותו המחזיק או השליכוהו באיזה אופן שיהיה אין לו תקנה רק שלא יבוא יהודי תוך ג' שנים אבל לאחר ג' שנים אבד המחזיק את זכותו ומלשון באיזה אופן שיהיה נשמע נמי בנ"ד אם גם שהשכיר ערל הנ"ל לאחר הרי יהודי הראשון אבד זכותו וחזקתו שהרי נקרא שם הגוי עליו ועוד שהוא ערב לשררה בעד השכירות אעפ"י ששמעון הנ"ל ערב בעד תשלום השכירות מ"מ לא יצא הערל מאחריות מעל הגוי אשר קבל עליו מן השררה כיוצא בזה ביו"ד סי' קס"ח וקס"ט וכן באורח חיים סי ת"מ סעיף א' במג"א שם ועוד יש לנו להביא ראיות מהפוסקים בענין זה אך שאין הזמן מספיק לנו וכלל הדבר שהתקנה שהתקינו היה בין לטובת המחזיקים מכבר ובין לטובת הבאים להחזיק מחדש על כולם ניתנו גבול וקנין עד כמה תעמוד החזקה והבו דלא להוסיף כמו שכ' הרשד"ם כללא דמילתא החזקה הוא לע"ע ביד שמעון בהיתר גמור ומי שיבא להסיג גבולו עובר. פה במקום פלוני טבת שנת תרכ"ב לפ"ק נאום הק' פלוני אב"ד דפה הק' פלוני בן פלוני הק' פלוני בן פלוני ע"כ העתק הכתב והפסק דהגאון אב"ד והדיינים הנ"ל. תשובה הדבר צריך התבוננות ופרט לסתור מה שפסק רב גדול וזקן בכל זאת האמת אהוב מכל ואשר יתן ד' בפי אשמור לדבר בעזה"י. ראשית אעתיק מה שמצאתי בתשו' לחם רב סי' קס"ד בד"ה ומה שכ' וז"ל ומה שטען כי עברו שני חזקה בהיותה מושכרת לתוגר איברא דהרב מהרי"ן לב ז"ל בח"ב מתשובותיו נסתפק אם צריך שתהיה ג' שנים ריקנית מכל וכל כדי שיאבד חזקתו או אפי' שתהיה ריקנית מיהודים ולא מגוים אבד חזקתו ואעפ"י שהרב ז"ל נסתפק אני מעיד שאמר לי הרב הגדול מורי ורבי מר שמואל זלה"ה שהסכמה כך היא שתהא ריקנית אפילו מגוים ושכן נתקנה אעפ"י שבפסקיו המודפסים נראה לי שמצאתי היפך מזה ומפני שאני בכפר ואינם בידי אינו מזכיר המקום בכל זה על פה אמר לי כן ואפשר שתקנום אחר אשר כתב פסקיו המודפסים שהיה בימי בחרותו כשכתבם באופן שצריך שתהיה ריקנית אפי' מגוים ג' שנים כדי שיאבד ראובן חזקתו מה שלא היה כן בנידן דידן שמעולם היתה מושכרת כפי הנראה מדברי השואל ואפי' שיהיה בדבר ספק הרי ההסכמות נתקנו בחרם וכתב הרשב"א ז"ל דספק חרם להחמיר וא"כ יש להחמיר ולומר שכל זמן שאין החזקה ריקנית ג' שנים אפי' מגוים לא יכנס אדם בה כדי שלא יכנס בספק חרם עכ"ל הרי עדות ברור שהרשד"ם בעצמו היה חוזר מדבריו והודה שצריכה שתהיה ריקנית אפי' מגוי. ולא די שנאמן הגאון לחם רב שרבו מהרשד"ם חזר בו בזקנותו כי צריך להיות ג' שנים ריקנית אפי' מגוי אלא גם מפורש מצאתי ברשד"ם סי' רמ"ו אודות ראובן שמכר ביתו לתוגר ומתוגר זה קנה תוגר אחר ועבר כ"ה שנים קנאה שמעון מתוגר ובא ראובן ותובע משמעון חזקתו ושמעון משיב כבר אבדת חזקתך והשיב הרשד"ם וז"ל תשובה מודעת זאת כי ישראל המוכר חצרו לגוי נשאר לו זכות החזקה גם ידעתם כי ישראל להפסיד חזקתו אשר ביד גוי צריך שתעמוד פנוי וריקנית שלשה שנים כפי ההסכמות ראשונות אלא שעתה יש קצת יותר מט"ו שנה הסכמנו שבמקום ג' שנים יהיה עשר שנים פנוי וריקנית מבלי יושב ונ"ד שכפי הנראה לא היתה פנוי כי לעולם היה דר בה בני אדם מהיכי תיסק אדעתן שיפסיד חזקתו עכ"ל. הרי מפורש יוצא מדבריו שדייק שצריך להיות עומד פנוי וריקנית מבלי יושב ולכן כתב בנידן שלו כפי הנראה לא היתה פנוי לעולם היה דרים בה בני אדם היינו התוגרים זה אחר זה וסיים וז"ל מהיכי תיסק אדעתן שיפסיד חזקתו עכ"ל ומאי קו' הא עכ"פ לא דרו בה יהודים ג' שנים וכפי תקנה אחרונה דרים בה גוים יותר מעשר שנים א"כ ס"ד דראובן הפסיד חזקתו אלא פשיטא כבר הוה נפשט הוראה שצריך להיות פנוי וריקן מבלי יושב הן יהודים או ערלים מי ששמו בן אדם לא היה בו הרי מה שהלחם רב מסופק אם תיקן הדבר בזקנותו כנגד מה שהדפיס בנערותו נפשט מתשובה הנ"ל ודוק. והגם שיפלא הלא הרשד"ם הדפיס ספריו פעם שנית וסדרם על סדר ש"ע אח"כ למה לא תיקן בסי' ר"ל שחזר בו מפסקיו אשר פסק שם שצריך להיות ריקן רק מיהודים נ"ל דלא היה ברור לו כאחותו שאסורה רק היה ספק בהבנת התקנה אי תיקנו ריק מיהודי או ריק אפי' מגוי רק ספק לחרם לחומרא כאשר הביא הלחם רב ואסור מספק על כן פסק בסי' רמ"ו שלא אבד חזקתו יען שלא היה ריקן מכל אבל בסי' ר"ל שכבר פסק הדיין שדי שלא היה יושב בה יהודי והעיז האיש והעלה בדמים שפיר פסק הרשד"ם דאי אפשר ליהדר פיסקא של הדיין דלא מבורר בתקנות שאפי' גוי לא ידור בו והוה המעלה בדמים עבריין או שסבר דספק חרם להקל ובזקנותו חזר בו ומשנה ראשונה לא זז ממקומו שלא ברור שיצרך לחזור מפסקו שהיה כבר מודפס בעולם ודוק. ועלה בדעתי בעזה"י לתרץ סתירת מהרשד"ם דבסימן רמ"ו שקנה שמעון הבית וראובן תובע חזקתו ושאלו הדין אז פסק מהרשד"ם דבעיקר קנין הבית לא נעשה איסור דהא מותר לקנות הבית רק האמין שמעון שממילא ישתמש בתוך שלו ועכשיו שבא ראובן ותובע חזקתו לכן פסק מהרשד"ם ששמעון לא יוכל להחזיק בו בספק חרם אבל בסי' ר"ל איירי דראובן שכר החנות מן הגוי ועשה בשכירות חזקה ושמעון בא להוציא ממנו מה שזכה ע"י השכירות חזקה מכח התקנה והלך שמעון והוסיף בשכירות דדלמא הדין עם ראובן דדי שהיה ריק ג' שנים מיהודי א"כ עבר שמעון ספק חרם ואמרינן מאי חזית להחמיר בספק חרם אצל ראובן או אצל שמעון דבסי' רמ"ו הקונה הבית לא בא מכח התקנה על כן יפה כח של בעל החזקה שיש ספק אם נפקע זכותו של חזקה והקונה את הבית לא קנה חזקה מכח התקנה אך ישב בחנות דלמא לא נפסק כח החזקה ראשונה והוה ספק חרם לחומרא והוא דבר עמוק בעזה"י. ולפ"ז היה מקום להצדיק דברי רב הזקן הפוסק אשר סמך על דברו רשד"ם סימן ר"ל ופלא איך נשא לבו לזה הלא ראה שגם רשד"ם חזר בו בסי' רמ"ו ולפמ"ש בשוכר ושוכר דשניהם באים מכח זכות התקנה ויש בכל אופן ספק חרם שב ואל תעשה עדיף ודוק. אמנם הדרני בי דבודאי מה שפסק מהרשד"ם בסימן רמ"ו הוא שהיה ברור לו שצריך להיות ריק ופנוי אפי' מגוי דאל"כ מכח ספק תקנה פסק כן יקשה דכבר העיר המהרי"ט ח"ש בסי' כ"ה ובסי' ל' כלל גדול דבשוכר ושוכר אם יש ספק הדין עם מי הוה שוכר הראשון המוחזק דדין חזקות הוה כקרקע או מטלטלין דלא ניידי ונקרא שוכר הראשון המוחזק ואוקי על חזקת מרא קמא אבל שוכר הראשון כנגד מי שקנה גוף הבית הוה הקונה את הבית המוחזק ואי אפשר להוציא מידו מכח ספק יעו"ש וא"כ איך פסק רשד"ם מהיפך להיפך בשוכר ושוכר הצדיק את השני ובקונה ושוכר הצדיק את השוכר הלא בספק הקונה את הבית נקרא מוחזק כנגד השוכר אלא פשיטא דנאמן הלחם רב בעדותו שרשד"ם בילדותו היה ברור לו שדי אם ריק ג' שנים מיהודי ובזקנותו חזר בו והורה שצריך להיות ריק ופנוי אפי' מגוי ודוק. שוב מצאתי מפורש יוצא מפי גדול הספרדים הוא המהרי"ט בסי' כ"ה שכתב וז"ל ובא החמירו כל רבני שאלוניקי האחרונים ז"ל לומר שלא הפסיד חזקתו עד שיהיה המקום פנוי באותם השנים מכל וכל אף מעכו"ם או תוגר כמו שמוכיח בתשובות הרב המובהק כמהו' שלמה כהן ז"ל עכ"ל א"כ הרי לא טוב הורה הזקן היושב על מדין דכבר הורו גאוני ספרדים שצריך להיות ריק מכל אפי' מיושבת גוי ואם לא כן אבד הבעל החזקה את חזקתו ודוק. אמנם בלא"ה האי פסק הוא אינו לפי כבודו של אותו זקן לו יהיה שדברי הרשד"ם אמת דדי להיות פנוי ג' שנים מיהודים וישיבת גוי לא מזיק היינו אם הגוי משתמש בו אבל אם יהודי משתמש בו בודאי לא נאבד מבעל חזקה חזקתו דאל"כ מה פעלו חכמי ספרדים בתקנתם כל משיג גבול רעהו יעמיד גוי בחשאי שישכור הוא ואח"כ יכנוס הוא בחזקת רעהו וגם אם ישבע איש הנ"ל שהוא לא העמיד את הגוי לשכור האראנדע הנ"ל הלא ממילא כל גוי יעשה כן ונתבטל כל תקנת חזקה מה לי שנקרא שמו של הגוי הערל זה שיבש גדול עכ"פ שימש בו ישראל ולא היה פנוי מישיבת ישראל הכי זה נקרא שלא שימש בו יהודי ועיין במבי"ט סי' רכ"ה העיקר נעילת דלת שלא יכנס בו יהודי ולא ישמש בו כלל כי בזה יפסיד הגוי אשר הוציא ישראל מגבולו ודוק. ומה שחיזק בריחו היתר שלו הגם ששמעון קיבל אחריות מהערל השוכר אעפ"כ לא נפקע שמו של הערל והביא ראיה ממג"א בסי' ת"מ ואעתיק דברי מג"א שם ס"ק א' על דברי רמ"א שכתב וז"ל אפי' חזר והפקידו ביד עכו"ם אחר עכ"ל וכתב המג"א וז"ל שאינו בעליו שהרי היא כשלו והו"ל כמפקיד חמצו ביד עכו"ם עכ"ל ש"ג וכתב שם בס"ק הנ"ל וז"ל ואם ישראל הפקידו אצל עכו"ם אחר וקבל עליו העכו"ם השני אחריות נ"ל דשרי דהא י"א אפי' חמצו של ישראל שהפקידו ביד עכו"ם וקבל העכו"ם האחריות שרי ואף דלא קיימ"ל הכי מ"מ בחמצו של עכו"ם שרי כנ"ל עכ"ל תמצית סברת מג"א הוא כך טוט אסור וטוט שרי דאמרו חכז"ל כיון שחיוב של ישראל יבוא מכח קבלת אחריות הוה כדידיה א"כ אם העכו"ם קיבל עליו על החמץ האחריות נקרא מכח האחריות חמץ של נכרי דשם אחריות מוציא משם אחריות אבל אם מסר ישראל חמצו לגוי אעפ"י שנכרי קבל עליו אחריות אינו מוציא מידו שם שלו שגוף החמץ הוה קנין ממון של ישראל אבל אם החיוב יבוא מכח קבלת אחריות יצא החמץ משם ישראל ע"י קבלת האחריות של גוי וזה פשוט (ועיין דוגמא בזבחים דף ג' מינו מחריב בה). ולפ"ז נחזה אנן בנידן שלפנינו הראנדע נקראת על שם הערל יען שאחריות השכירות עליו ואח"כ השכיר הערל לשמעון וקבל שמעון האחריות עליו והוה כאלו שכרה שמעון דשם אחריות מוציא משם אחריות והוה של שמעון וקבל שמעון האחריות בחזקת חבירו ולא הפסיד בעל החזקה את חזקתו א"כ הביא הזקן ראיה לסתור אשר פסק חלילה. ואוסיף עוד אפי' לחק יעקב שם דחולק על המג"א דלא מהני מה שקיבל נכרי אחר אחריות יען דעל כל פנים אי מגנב או נאבד היה ישראל צריך לשלם לגוי הגם שהוא יתבע לגוי שני עכ"פ הישראל צריך לשלם לבעל החמץ הוא הגוי הראשון יעו"ש היינו דסובר הח"י דגם שם ישראל עליו אבל בודאי דגם שם גוי השני עליו אשר קבל אחריות על החמץ להיות חייב באחריות לישראל רק כיון שגם שם ישראל עליו אסור בפסח מכח לא ימצא אבל כאן לו יהיה שגם השם הגוי עליו על שהוא קבל אחריות אצל השררה אבל גם שם ישראל עליו דהא קבל אחריות אצל הערל השוכר ונקראת גם על שם ישראל א"כ לא היה הבית פנוי ג' שנים אפי' מיהודי ולא הפסיד הבעל החזקה את חזקתו ואטו אם בתוך ג' שנים ישתתפו גוי ויהודי לשמש בו יהיה מהני ודוק. אך הגאון הזקן כתב מתחילה וז"ל שהרי נקרא שם הגוי עליו עכ"ל באומר מעט הזה רמז נכון דהגוי הוה שכר הראנדע מהשררה ומכח השכירות נקרא שמו עליו דשכירות ליומא ממכר הוא ומכח פעולת השכירות נקרא שמו עליו ודומה לחמצו של ישראל אשר קבל הנכרי עליו אחריות אשר פסקינן דשם אחריות אינו מבטל שם בעליו אשר לו החמץ קנינו וה"ה כאן אין שם אחריות אשר קבל שמעון מפקיע שם בעליו הוא הגוי השוכר מן השררה א"כ נקראת על שם הגוי כל ג' שנים א"כ נפקע מבעל החזקה את חזקתו ודוק. אמנם במחילת הרב הזקן שהוא בעלמא דקשוט וחכז"ל אמרו אין משיבין את הארי לאחר מיתה לבי אומר לי ששגג שגיאה גדולה מאוד כפי הנזכר בפסק ששמעון השוכר את הראנדע מן הערל אשר שכרה מן השררה היה מיטב להשכיר ג' ווירעסהייזער לשלושה היהודים אשר היה דרים בהם מתחילה היינו שהשכיר לכל אחד את חזקתו אשר ישב מתחילה יהיו יושבים בחזקתם כל אותן ג' שנים המה שלמו לו והוא שילם להערל כמובן. ולפ"ז נחקור על הדבר דחכמי ספרד התקינו כח חזקות בכל תוקף להיות חזקה כקרקע להשכירן ולמכור ולהנחיל מאבות לבנים ועיין במהרי"ט ח"ש סי' ל' דמסביר הדבר דהוה כמו דאמרו בנדרים מקבל בטסקא שהסביר הר"ן בדף מ"ו דהוה קנין עצם רק עליו לשלם עסקא בכל שנה וא"כ קרקע אינו נגזלת וגם דנין בחזקה חזקת מרא קמא אם הספק הוא בין שוכר לשוכר חוץ אם יש ספק בין הקונה עצם הבית ובין השוכר יעו"ש אמריו כי נעמו וכן מפורש יוצא מפי כל ספרי חכמי ספרד דאמרינן בו קרקע אינה נגזלת לעולם ובשו"ת לחם רב סי' קס"ד בד"ה וכל כתב וז"ל וכל שאר הטענות שטען דנפקע זכותו מפני שמכרה לתוגר אחר וכו' כל זה הבל ורעות רוח דקרקע אינה נגזלת ואפי' נמכרה אלף פעמים לעולם הנגזל נוטלה ממי שמצאה בלא דמים כמ"ש בח"מ סי' שמ"א עכ"ל. ומעתה כיון שבאו בחזרה אותן ג' היהודים שהיו דרים שם מתחילה א"כ חזרו לקרקעם וישבו בנחלתן ומה שהוצרכו בכל שנה לשלם שכירות ליד שמעון לשלם להערל אשר שכר מהשררה הוא היה בגזילה כל פרועה אשר שלמו יותר מאשר שלמו מתחילה להשררה ושמעון היה שליח ליתן את האלמות ליד הערל אשר תובע המעות באלמות ואם יבא הערל ומקבל לדון בדינינו עיין בכורות דף י"ג בודאי אנו פוסקים לו שחיוב להשיב את העשק אשר עשק עפ"י דין תורתנו את ג' יהודים הללו כי לא היה עליהם רק לשלם עסקא הידוע בכל שנה ולא יותר ומה שלקח יותר הוא גזילה בידו רק הערל לא מוכרח לבוא ולציית לדין תורה ולקח מהם מעות ביד חזקה התקיפה עלינו ובכל פעם ששלמו למשל אם שלמו בכל רבע שנה היה אלמות והתעשקות מחדש כי הלא שבו בנים לגבולם וישבו על נחלתם כפי אשר זכו בכח זכות תקנות חזקות. ורק אחר עבור ג' שנים אשר שכרם הערל ובא שמעון ושכר הראנדע מן השררה הוא נעשה עבריין עובר על חרמות ותקנות עולם לבוא בגבול רעיו ולגזול את נחלתם וקרקעתם המה החזקות שלהם ולו יהיה שהניח אותם איש על חזקתו עבר החרם עכ"פ דאין רשות לישראל לשכור חזקת חבירו גם אם יניח אותו במקומו בעד השכירות ששילם לגוי דבר זה מבואר באר היטב בשו"ת מבי"ט ח"ש סי' רכ"ה דיוכל לקנות הבית ולהניח השוכר בחזקתו לשלם לו כפי אשר שילם מקדם לגוי אבל לשכור שכירות רעהו הוא בחרם גדול יעו"ש וכן כתבו כל חכמי ספרד אשר ראיתי בחסד ד' בספרים אשר בידי אבל עדיין לא גזל מג' יהודים את חזקתן דהא ישבו על אדמתן ונחלתן וקרקע אינה נגזלת אבל אח"כ מיום אשר שילח אותם מביתם מחזקתם התחיל הגזילה שיהודי שכר מן השררה חזקת חבירו וצריך להיות ריקם ג' שנים שלא ישתמש בו יהודי עכ"פ ואיך שגג הרב הפוסק במה שחישב שעברו ג' שנים אשר הופקעו הג' יהודים מחזקתן נהפוך הוא בכל אותן ג' שנים ישבו בחזקתן והערל לקח מהם מעות באלמות אבל משעה ששכר שמעון הראנדע מן השררה התחיל גזילת חזקתם וצריך להיות פנוי לרשד"ם בסי' ר"ל ג' שנים מיהודים ולרוב גאוני פוסקים צריך להיות ריקן אפי' מגוי ושמעון היושב בה הוא גזלן וחמסן ועליו רובצים כל החרמות שהחרימו חכמי ספרד כנלענ"ד ברור בעזה"י. ולא עוד אני מפליא על הפסק הנ"ל איך היה נעלם ממנו שחכמי ספרדים תיקנו אח"כ שצריך להיות ריקנית עשר שנים דווקא כמו שהעתקתי למעלה בדברי הרשד"ם סי' רמ"ו יעו"ש וכן כתב מהרי"ט בסי' ל' וז"ל וגדולה מזו אמרו אפי' הוציאוהו בעול וחמס ונמשך הדבר כך והשכירוהו לעכו"ם ועברו עליה עשר שנים הפסיד חזקתו ויש רשות לכל איש מישראל לזכות בה עכ"ל א"כ מפורש יוצא שצריך להיות ריקנית עשר שנים ואחר כך בא רשות שגם ישראל מותר לכנוס בו ולמה פסק הרב הנ"ל שדי בג' שנים ודוק. היוצא מזה פסק הנ"ל לדעתי בטל ומבוטל בביטל דמעיקרו משמע מכמה יסודות (א) דלא היה ריקן ג' שנים בלי שימוש שום יהודי ולא נתבטל החזקה (ב) דהדין הוא שצריך להיות ריקן אפי' מגוי ולא מהני אם היה ריקן רק מיהודי (ג) שלא היה ריק כלל דהא ישבו בעלי חזקות לגבולם ושמשו בהו בחזקות ורק בשעה ששמעון שכר הראנדע מהשררה התחיל להסיג גבול ולגזול את החזקות וקרקע אינה נגזלת לעולם (ד) דהדין הוא שצריך להיות ריקן מיהודים וגם גוים עשר שנים רצופים זה אחר זה בלי יושב כנלענ"ד ברור דהאיש היושב בה ישב עד עתה ע"י שגגת הפסק של הרב וד' יסלח לו אבל מכאן והלאה חושבנא כנלענ"ד להלכה אם יסכימו רבנים מפורסמים גם אני מצרף עמהם להוציא הגזילה מיד שמעון היושב בה. וקבלתי מכתב שני אשר שלח לי העתק אשר כ' הגאון הגדול מלעמבערג ואעתיק מכתב השואל וז"ל ועתה הנני מעתיק כתיבת יד הרב המאה"ג הג' רשכב"ה מהו' יוסף שאול נ"י אב"ד דק"ק לעמבערג אשר השיב לדודי הרב החריף מוה' צבי גינצלער ז"ל מק"ק ערדובענויע בהשיבו על ח"ת שכתב לו ובתוכו רצוף ג"כ תשובה העתק הנ"ל וז"ל הטהור. ובדבר שאלתו בראובן שהיה לו חזקה בהיתר בווירצהויז מאדון א' והלך נכרי א' והסיג גבול היהודי ושכר הווירצהויז מהאדון על ג' שנים ואחר עבור ח' חדשים מהג' שנים הנ"ל השכיר הנכרי את הו"ה לשמעון ואחריות הנכרי היה עדיין אצל הנכרי בקאנטראקט שלו ואחריות שמעון היה אצל הנכרי השוכר על הו"ה לתשלומין וע"ז שאל אי היה שמעון רשאי לשכור מהנכרי השוכר או לא ואם אחר רשאי לשכור שוב מהאדון בתוך ג' שנים הנ"ל וע"ז הביא שצורבא מרבנן א' אמר כיון שהאחריות כל הג' שנים היה על הנכרי הרי כאלו היה ג' שנים ביד הנכרי ומעלתו חולק עליו והנה יפה כתב מעלתו והדברים מבוארים בשו"ת דברי ריבות סי' ת"מ ושו"ת ד"ש סי' ל"א שאין אחריות מועיל להוציא מרשות שהיה שלו יעו"ש היטב דברים מבוארים כמ"ש מעלתו והנני ידידו הד"ש באהבה הצעיר יוסף שאול הלוי נאטאנזאהן האבד"ק לבוב והגליל. שמחתי כל הון שראיתי שהגאון הגדול חולק על פסק הנ"ל וספרים הנ"ל דברי ריבות וד"ש אין בידי ולא אוכל לעיין טעמם ונמוקם מדוע לא מהני ויפלא מאוד שלא עמד הגאון על הדברים אשר הערותי דהיה מקום לפסק הרב מכח שכירות דהוה כמכירה שמו של הגוי עליו אך בלא כל זה לא היה פסק כדת מכל ד' טעמים ואקוה שכל המעמיק יראה שכנים דברי בעזה"י:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה