אור ברסלב
שות מחנה חיים ח › סימן לא

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ח · סימן לא

סימן ל

שאלה בגר אחד שנשא אשה בת ישראל ולא הולידו בנים והיא טוענת שהמניע מיניה ולא ישבו בשלום עד שהשווה עצמם שהוא ישלח לה גט והנדן שלה יהיה עליו חוב כי קבל בשבועה אם יהיה לו ממון אחר שישא אשה אחרת ישלם לה מעט מעט ונתרצית לזה כי ידעה שהוא ירא שמים ביותר אם יהיה לו בודאי יקיים שבועתו ונסעה היא לבית אביה ואחר י"ד ימים בא שליח וגט בידו וגירש אותה בב"ד כדת וליום מחרת בא פקודה מן השוטר שנמצא בשדה איש מוטל על הארץ מת ר"ל והוא מהול שיבואו לראות אותו להכיר מי הוא זה האיש ונסעו לשם ג' יהודים והוגד להם מיהודים דשם הסמוכים שזה קרוב ג' ימים מעל"ע אשר מצאוהו מת על פני השדה ועשו מיד הזכרה אצל השופט וספרו ליהודים שהדבר פלא בעיניהם כי הם מצאוהו מת בשדה לפני ג' ימים בשעה תשיעי היינו א אוהר פארמיטאג ובאשמורת הבוקר ביום ההוא ראוהו יושב על הדרך באותן בגדים אשר מצאוהו אח"כ וכאשר הראה השופט את המת לפני ג' היהודים אמרו זה הגר אשר היה דר אצלנו איזה חדשים כאשר נשא אשה בת איש פלוני ואתמול גירש השליח את אשתו ואחר יום או יומים באו היהודים לפני הב"ד וספרו שמצאו אצלו ג' מאות זהובים ולא לקחוהו להחזיק בגזל אלא להשיב לקרובים אם יוודע מי הוא האיש ועכשיו ששמעו שהוא הגר ולו אשה תהיה היא קודמת כי הגט היה לאחר מיתת הגר או אין מחויבים ליתן לה המעות כיון שנתרצית לקבל גט בלי נדוניתה א"כ נשאר הנדוני' חוב עליו והם זכו במעותיו כי נכסי גר המה הפקר וזכו המה במעותיו. תשובה הדבר עמוק והוא בסבך החקירה לדעת אם מחויבים ליתן הממון להאשה בנדוני' שלה או לא ואני תפילה שלא אכשל בדבר הלכה גל עיני ד' ונפלאות מתורתך אביטה. הנה לפום רהיטא מחויבים הם לשלם לה נדוניתה הגם שהתרצה לזקוק נדוניתה בחוב שישלם כאשר ירחיב ד' לו אחרי אשר יקח אשה אחרת ויברך מעשה ידיו זה היה אם יגרש אותה אז תמחול לו השיעבוד ממון אבל עכשיו שנתברר שלא גירש אותה כי הוא מת מקודם ונשארת אלמנתו וצריכה להתאבל אחריו א"כ ברגע שמת בא החיוב עליו לפרוע כתובת אשתו כמו בכל גר שמת שאשתו תובעת כתובתה ולא נוכל אחר לזכות בנכסי גר אשר משועבדים לבע"ח כמבואר בש"ע ח"מ סי' ער"ה סעיף ל"א וברמ"א סעיף כ"ח ועיין בש"ך ובסמ"ע שם ודוק. אמנם אחר העיון הדבר צריך התבוננות גדול כי יש לחקור בו שני דברים (א) שהיא נאסרת לישא לכהן מחשש גרושה (ב) אם היא תוכל לגבות כתובתה מהנך דזכו במעות שהם כהפקר ואבאר בעזה"י. הנה בש"ע א"ע סי' י"ז סעיף כ"ו וז"ל אין מעידין עליו אא"כ מצאוהו תוך ג' ימים אחר הריגתו או אחר מיתתו אבל אחר שלשה אין מעידין עליו מפני שהפרצוף פניו משתנה עכ"ל וכתב הב"ש וז"ל אבל אחר ג' אין מעידין משום שהפרצוף נשתנה וסבור שהוא פלוני שחסר ובאמת אפשר אותו פלוני הלך לדרכו ומת זה הוא איש אחר עכ"ל ולא פירש אי דווקא אחר ג' פעמים מעל"ע אין מעידים היינו אחר עבור ע"ב שעות אבל קודם עבור ג' פעמים מעל"ע מעידים או נימא מקצת היום ככולו ובמתני' תנן אין מעידים אחר ג' ימים וא"כ אם מת ביום א' שעה קודם הלילה אין מעידים ביום ג' שחרית דמקצת היום ככולו והוה בכלל אין מעידים אחר ג' ימים עיין בנוב"י ח"ר א"ע סי' מ' והשואל חקר בזה אי בעינן ג' ימים של מעל"ע או נימא דלא מחשבי' שעות אלא ימים ולפעמים אפי' בחמשים שעות נעשה ג' ימים והוא ספק עצום ואם כן בנידן שאלתינו בשעה שראו הנך שני אנשים והכירו שהוא הגר פלוני כבר עברו קרוב ג' פעמים מעל"ע ואם הדין דלא צריך ג' פעמים מעל"ע א"כ אין הכרת אנשים הכרה ואפשר המת הנמצא הוא איש אחר רק נדמה אח"כ להגר הנ"ל והגם שממנ"פ מותרת לעלמא דאם מת הנמצא לא היה בעלה א"כ נשאר בעלה בחזקת חי ומתגרשת בגט ואי הנמצא הוא בעלה ולא חל הגט נעשית עכ"פ אלמנה ומותרת להנשא לישראל רק לכהן אסורה דדלמא זה המת הנמצא הוא אינש בעלמא ובעל האשה הזו חי וקבלה גט ואסורה לכהן וכן אם תחפוץ לגבות נדוניתה וכתובתה אמרינן דלמא בעלה חי וקבלה גיטה והנמצא מת הוא אינש דעלמא דלא ידעינן מי הוא והמעות הפקר דלא ידעינן מי המת ולא היה בו סימן שיוכל להוודע וזכו בו האנשים המוצאים את המת על פני השדה כנלענ"ד. ועלה בדעתי שמותרת לכהונה וגם נוטלת כתובתה ממעות הנמצא אצלו והוא דיש כאן ספק ספיקא להקל דלו יהיה שכבר הוא מת ג' ימים מעל"ע אשר הם מעידים הוה רק ספק שמא נשתנה פניו של המת הנמצא שיהיה דומה לבעל האשה אשר העדים מעידים שהכירו שהוא האיש המת אבל אפשר שלא נשתנה פניו ואז ע"כ הוא הבעל של האשה אשר העדים מעידים וא"כ יש כאן ספק ספיקא דלמא הוה הפי' אין מעידים אחר ג' ימים היינו אם הוא מת כבר ג' פעמים מעל"ע וא"כ בנידן שאלתינו דלא היה הוא מת ג' פעמים מעל"ע א"כ ע"כ הוא בעל האשה הזאת שהיה גר ואת"ל דלא צריך ג' פעמים מעל"ע אבל הוה רק ספק שמא נשתנה א"כ יש ס"ס שמא לא נשתנה פניו ומותרת אפי' לכהונה וגם תיקח כתובתה דהא מספר כתובה נלמד שכתב כשתנשאי לאחר תטול מה שכתב לכי ואפי' אין מוציאין ממון בס"ס כאן שמותרת לכהן ומחליטין שהיא אלמנתו תיקח כתובתה ודוק. אך הדבר צריך עיון אם הא דאין מעידים אחר ג' ימים הוא רק דחיישינן שמא נשתנה פניו או דנימא דבודאי נשתנה פניו ויען דעדים אומרים שמכירים בו שהוא האיש כאשר נראה פניו בחייו הוא האות והמופת שהוא איש אחר דכל איש שכבר מת ג' ימים נשתנה פניו וע"כ מת הנמצא היה לו צורה אחרת ונשתנה פניו לבעל אשה הזאת וראיתי שהוא תליא באבות עולם. הנה הרב הברטנורא כתב ביבמות פט"ז משנה ג' אין מעידים אלא עד ג' ימים וז"ל אם לא ראהו עד לאחר ג' ימים למיתתו אין מעידין עליו דחיישינן שמא נשתנה מראית פניו ואינו זה שהם סבורים עכ"ל משמע שהוא רק ספק שמא נשתנה אחר ג' ימים וכן בחלקת מחוקק בסי' י"ז ס"ק מ"ז כתב וז"ל דלאחר ג' חיישינן שמא נשתנה צורת המת וסבור שהוא המת ואינו אלא אחר עכ"ל אבל הרב בית שמואל כתב שם בס"ק ל"ח וז"ל אבל אחר ג' ימים אין מעידים משום שהפרצוף נשתנה וסבר שהוא פלוני שחסר ובאמת אפשר אותו פלוני הלך לדרכו ומת זה הוא איש אחר עכ"ל משמע שמחליט שפניו נשתנה אחר ג' ימים דלא כתב משום שמא נשתנה הפרצוף אלא משמע שסובר שבודאי נשתנה רק מסוף דבריו שכתב ובאמת אפשר אותו פלוני הלך לדרכו וכו' והיה לו לקצר ולומר ובאמת מת זה הוא איש אחר דהא אם נחליט שנשתנה פניו והעדים מעידים שהוא האיש אשר פניו היה כך בחייו א"כ ע"כ הוא איש אחר ולמה האריך הב"ש לספר שאפשר אותו פלוני הלך לו לדרכו אלא בודאי דאם אין לנו לתלות שהלך לדרכו היינו אומרים דלא נשתנה והוא האיש אשר מעידים העדים עליו שמכירים בו שהוא בעל האשה המבוקש רק יען דיוכל להיות שבעל האשה הלך לדרכו אז חיישינן שהוא איש אחר ועדיין קשה להבין. ונ"ל לבאר כוונת הב"ש דלכאורה קשה דלו יהיה שחיישי' על שינוי פנים אבל מהכ"ת נאמר דהוא היה איש אחר רק נשתנה פניו לבעל האשה אשר עומדת לפנינו הלא רבוא רבבות פרצופין אשר בעולם בבני אדם יארע שהמת אשר נוטש מהעולם נשתנה פניו להיות דומה לפניו של אדם פרטי בעל האשה הזאת דלמא היה לו להשתנות להיות דומה לאחד מן רבוא רבבות צורות שאר בני אדם בעולם כמו דלא חיישינן בעלמא לנפילת דיחיד מכ"ש דלא ניחוש שנתדמה בשינוי לפני אדם יחיד והוא פלא גדול. לכן החכים הב"ש לכתוב וז"ל וסבור שהוא פלוני שחסר עכ"ל רצה לומר דבאמת לא נשתנה פני איש אחר שנמצא מת לבעל האשה הזאת הנצבת לפנינו דומה ממש בקולע אל השערה ולא יחטא רק יען ששומע שחסר בעל האשה הזאת ולאיש הנשתנה פניו יש לו איזה דמיון לבעל האשה החסר א"כ מעיד שהיה דומה ממש לאיש החסר אבל באמת בעל האשה הלך לו בעלמא ואיש הנמצא הוא איש אחר ולא דמי ממש לבעל האשה הזאת רק העד מעיד בדדמי לו שהוא האיש החסר דנקל הוא לטעות בדמיון פנים באיש המת אבל בודאי נשתנה אחר ג' ימים ודוק. וראה שמהרי"ט הובא בנוב"י ח"ר א"ע סי' מ' כתב וז"ל איברא דמסתברא לי דהיכי שמעיד עליו שלא נשתנה גופו משעת מיתה בנפיחה או במראה לא חיישינן דהא דאמרו לאחר ג' ימים אין מעידים עליו היינו מטעם חזקה דלאחר ג"י גופו נופח כדמוכח מלשון תוס' ובירושלמי מייתי עלה כל תלתא יומי וכו' ולפיכך אעפ"י שנראה בט"ע שזה פלוני אין סומכים על עדות זה דחזקה משתנה ולא ידעו עכ"ל הרי שסובר חזקה דנשתנה פניו ופלא על הנב"י שבסי' מ"ט כתב שהוא חוץ לשכל דנאמר ודאי נשתנה יעו"ש על הרשב"א עכ"פ אין הדבר ברור דיש כאן ס"ס שמא ג' ימים צריך מעל"ע ואת"ל אפי' בלי מעל"ע דלמא לא נשתנה צורת פניו ועיין בבית מאיר בסעיף כ"ז שהאריך והכריח מדלא נאמנים תרי סהדי דמעידים דלא נשתנו פניו ש"מ שהכריעו חכמים שהוא חזקה ברורה דאחר ג' ימים משתנה וא"כ אזל הך ס"ס לומר דמותרת לכהונה וגם נוטלת כתובה ודוק. ונהפוך הוא דיש ספק ספיקא להחמיר דדלמא הוא אחר ג' פעמים מעל"ע כסברת הט"ז בסימן שצ"ז ביו"ד מדהשתא מת מעיקרא נמי מת מיד כשעברו על הדרך באשמורת הבוקר והוא ישב שם הוא נפל ומת פתאום ואת"ל שלא עברו עדיין ג' פעמים מעל"ע דלמא הוה הדין דמיד שהוא יום ג' הגם דלא עבר ע"ב שעות אי אפשר דלא נשתנה פניו ואמרינן דהגר חי והיא מגורשת והמעות הנמצא אצל המת הוא איש מרובא דעלמא ודוק. והלום ראיתי בשאגת אריה החדש סי' י"ז דעמד על החקירה הזאת אי הנך ג' ימים דאין מעידים אח"כ הוה ג' ימים מעל"ע או אפי' אי מת ביום א' בערב קודם הלילה אין מעידים עליו ביום ג' והכריע דלא מעידים ביום השלישי הגם דלא עבר ג' ימים מעל"ע דהא אמרינן במ"ק דף כ"א דאבל אסור במלאכה ג' ימים ראשונים וכן אסרו לאבל שאילת שלום בג' ימים ראשונים וכן אמרו אבל ג' ימים אינו הולך לבית אבל ובודאי בכל הנך בימים תלי' ולא בג' ימים מעל"ע אלא אפי' מת שעה קודם חשיכה נחשב ליום וכדתנן קובר מתו קודם הלילה חשבינן ליום אחד ושורש העיקר זה הוא מירושלמי שמביא רמב"ן בת"ה וז"ל ירושלמי אבל שאין לו בראשון ובשני לאכול אין עושה מלאכה ובשלישי עושה מלאכה בצנעה אבל אמרו תבוא מארה לשכניו שהצרכוהו לכך בר קפרה אומר אפי' ביום ג' לא יעשה מלאכה כל עיקר בר קפרה כדעתו דב"ק עביד אבל ג' ימים דאמר ר' אבא ברי' דרב פפא ר"י דסכנין בשם ר"ל תלתא יומין טייסא נפשא על גופא סבירא ההיא חזרה גביה כיון דאיהו חמייא דאישתני זיווהן דאפוהו שבקה ואזלה לה לאחר ג"י הכרס נבקעת על פניו ואומר לו טול מה שגזלת ונתת בי ומסיים רמב"ן וז"ל וגמ' דילן דקתני שלשה מתניתא דבר קפרה הוא וכן הלכתא עכ"ל ולמד הגאון שאגת אריה דמכח האי דנפשא טייסא על גופא ג' ימים וסבירא דחזרה לכן החמירו חכמים בכל דבר בג' ימים ראשונים ואח"כ מדראתה דאישתני זיווהין דאנפוהי שבקא ואזלא לה הקילו אח"כ וכיון דמוכח דהקילו אפי' בג' ימים בלי ג' מעל"ע וע"כ דביום ג' נשתנה פניו ואין מעידים עליו אחר יום ג' הגם שלא עברו ג' מעל"ע עכת"ד. ולע"ד נראה דאין מכאן השגה על הסוברים דבעינן ג' ומים מעל"ע נהפוך הוא דיש להם עוד סמך מירושלמי הנ"ל דצריך דווקא ג' ימים מעל"ע דאל"כ לא מחליטין לומר דעדים טעו בדמיונם אלא נאמנים לומר הוא האיש. ואבאר בעזה"י דהנה יש לחקור על השתנות פנים במת כי חכמת אדם תאיר פניו נר אלקים נשמת אדם היא פועלת ליתן לאדם תואר זיו וקלסתר פנים איש ואיש כפי מעלתו ומדרגתו כחכז"ל תנחומא פ' פנחס וז"ל אבל אם ראה אוכלסין הרבה של בני אדם אמר ברוך חכם הרזים כשם שאין פרצופיהם שווין זה לזה כך אין דעתם שווין זה לזה אלא כל אחד ואחד יש לו דעת בפני עצמו וכן אמר (איוב כ"ח) לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה כל בריה ובריה יש לו דעת בפני עצמו עכ"ל כי כפי הדעת אשר בקרב איש ולב עמוק כך פרצופו ועל כן כיון שאין פרצופיהן שווין זה לזה ממילא אין דעתם שווין זה לזה אלא כל אחד ואחד יש לו דיעה בפני עצמו וכפי דעתו ושכלו וחכמתו תאיר פניו ובזיו ובקלסתר יוכר לעיני כל רואה שמש וכמבואר בגמרא סנהדרין דף ל"ח וז"ל תנו רבנן להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה וכו' ומפני מה אין פרצופיהן דומין זה לזה שלא וראה אדם דירה נאה ואשה נאה ויאמר שלי הוא שנאמר וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר כתב רש"י בד"ה וימנע מרשעים אורם וז"ל קלסתר פניו ומתוך כך שלא יהיה קלסתר פניו דומה לשל חבריהם וזרוע רמה תשבר שאינו יכול לומר שלי הוא עכ"ל מבואר שכל אדם יש לו קלסתר פניו הוא זיו ותואר עצמיות אשר בו נבדל איש מרעהו אדם מחבירו יהיה מובדל באותיותיו ועיין בזוהר פ' יתרו דף ל' רזא דאנפין לאינון מארי דחכמתא וכו' עד שכתב וז"ל ורזא דאינון אתוון חד איהו כי תרין אחרנין ר"ת אינון וכן לסטר שמאלא וסימנא דא ההוא דכתיב הכרת פניהם ענתה בם עכ"ל ועיין עוד שם ברזי דרזין ד"ה מתניתין שכתב שם וז"ל נפש כלילא בעפרא וההוא נפש איהו יסודא לעובדי גופא וכפום עובדין דההוא נפש בגופא הכי אתחזי במשכא לבר רוחא דא אתטמר לגו וההוא אחזי לבר סליק ונחית ובטיש באנפוי ואחזי דיוקנין ורשימין בטיש במצחי' אחזי' דיוקנין רשימין בטש בעינוי אחזי דיוקנין ורשימין הה"ד הכרת פניהם ענתה בם עכ"ל הרי יש דבריו בגו על הזיו וקלסתר פנים של אדם איש ואיש לפי ערכו נשמתו אשר בקרבו היא שמלתו לעורו כפי רוח קדישין אשר בלבו כן הוא בפני רשע וטמא העיז איש רשע בפניו עיין בזוהר בזה שמפנים יוכל להכיר שהעיז איש רע מעללים ועיין רמב"ן על פסוק סר צלם מעליהם וד' אתנו אל תראום וכלל גדול בתורה כי בצלם אלקים ברא אותו ואך בצלם יתהלך איש אמר דוד המלך ועיין רמב"ן על פ' כי קללת אלקים תלוי יעו"ש. ועתה נחזי על עיקר הבנת זיו אדם הוא החשיבות יקר נפשו ונשמתו אשר הוא נותן לאדם הדר והוד מאור וקלסתר כפי שלימות מעלותיו ומדותיו והן הן עדיו אשר בו יובדל מרעהו גם בגופו כי כשם שאין דעותיהם שוות גם הפרצופין אינם שוות וממילא יש טביעת עין להכירו מי הוא זה הגוף ראובן או שמעון וכל רואהו יודע להכיר אם הוא ראובן או שמעון ויען כי הצדיק בעירו פועל על כל אנשי המקום שילמדו ממנו צדק ומשפט ומישרים אמרו חכז"ל וז"ל יציאת צדיק מן המקום עושה רושם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה עכ"ל שמיד שסר צלם יוכר בהם שנזרו אחור מן השלימות אשר הוא הוד וזיו וההדר שלהם עיין רבה וילקוט בראשית אלה תולדות שמים והארץ וז"ל כל תולדות שבמקרא חסר בר מן תרין אלה תולדות פרץ והדין ומפני מה אינון חסרין מפני ששה דברים שנטלו מאדם הראשון זיוו וחייו וקומתו וכו' עכ"ל עוד שם וז"ל ועוד אינן חוזרין לתקונן עד שיבא בן פרץ שנאמר אלה תולדות פרץ זיוו מנין ואוהביו כצאת השמש חייו מנין כימי העץ ימי עמי קומתו מנין ואולך אתכם קוממיות בקומה זקופה ולא יראים מכל בריה עכ"ל הרי שהזכירו תחילה שהקב"ה נטל זיוו ואח"כ הזכירו שנטל ממנו חייו וכן בהחזרה מזכיר תחילה שיתוקן הזיו ואח"כ מזכיר שיתוקן חייו הרי שפתיו ברור מללו דיש נטילת זיו קודם נטילת חייו ויען וביען שהזיו הוא שאוהביו יאירו כשמש בגבורתה היינו שחכמתם יאירו פניהם בהוד והדר וקלסתר פנים כל רואיהם יכירם כי המה זרע קודש כהני ה' משרתי אלקינו בני אלים בני עליון כולם ולכן מתחילה נטל הקב"ה מאדם הזיו יען שאדם ביקר בל ילין והלך התואר והדר וקלסתר פנים ממנו ואח"כ נטל ממנו גם חייו וקומתו כי הזיו הוא היקר האדם והבן. ואוסיף וברבה פ' וירא ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו וז"ל מלמד שהיה זיו איקונין שלו דומה לו עכ"ל רמזו חכז"ל לא די שאקונין של יצחק היה דומה לאברהם אלא אפי' זיו אקונין היה דומה לאברהם זה הוא האות שהוא זרע קדוש בקלסתר וזיו הפנים ודוק וכן בתנחומא פ' וישב וז"ל וכי תעלה על דעתך שנער יפה כמוהו ימכר בעשרים כסף אלא כיון שהושלך לבור מתוך פחד נחשים ועקרבים שבו נשתנה זיו פניו וברח ממנו דמו ונעשה ירוקות מכ"ל ועיין רבה וזאת הברכה וז"ל אמר לו משה אני נתעלתי יותר ממך אתה כבוד שניתן לך נוטל ממך שנאמר ואדם ביקר בל ילין אבל אני זיו הפנים שנתן הקב"ה עמי הוא מנין שנאמר לא כהתה עינו ולא נס לחה עכ"ל מבואר מזה דזיו פנים היה ג"כ מה שהפנים נעשה ירוק או מה שעיניו נעשו כהות או מה שנס לחות הגוף ולא נראה עוד במותו כמו שהיה עיניו נוצצים בחייו ובשר הפנים מלא בריאות הוא נקרא ג"כ שניטל זיו פנים ואם הבן דומה בכל הוד והדר כמו אביו נקרא זיו אקונין דומה לשל אביו וק"ל. על כן אני אומר בבטח בודאי הגם אם נשתנה זיו הפנים ונעשה אקונין בתאר חושך ואפילה או ירקרק או הבשר נופל ואינו מלא עוד העור ונדע שהוא מת ואינו עילוף לא כהתה עינו ולא נס לחה בפנים ולא נעשה ירקרק בתכלית הירוק ולא חשך משחור תארו כי כל אלה באו אחר יום או יומים אחר מיתה אבל עכ"פ בודאי לא נשתנה צורתו לצורת איש אחר שזה בא ע"י נפוח שהבשר בא לרקבון ונתפח ומקבל צורת איש זה הוא דווקא אחר ג' פעמים מעל"ע אז הגוף הפנים מקבל חליפות ותמורות צורות עד שנראה צורת ראובן כצורת שמעון אבל קודם ג' פעמים מעל"ע ביום השלישי כבר הלך זיו הפנים ונראה בו שאינו יוכל עוד לעמוד חי שיודעת הנפש שלא תשוב עליו עוד להיות חבור אחד. ומעתה בא ברוך ד' כך אמרו בירושלמי וז"ל תלתא יומין טייסא נפשא על גופא סבירא ההיא חזרה גביה כיון דאיהו חמייא דאישתני זיווהון דאפוהו שבקה ואזלה לה עכ"ל הרי שלא כתב הירושלמי כיון דאיהו חמייא דאישתני אפוהו דהוה משמע שגוף הפנים נשתנה אלא אמרו כיון דחמייא דאישתני זיווהון דאפוהו עכ"ל היינו הגם דהפנים לא נשתנה לצורה אחרת עד אחר ג' מעל"ע אבל זיו הפנים נשתנה ביום הג' ותדע שלא תשוב אליו עוד כי אין זה עילוף אלא מיתה גמורה ולא תשוב אליו עוד להחיותו כעת ושבקה ואזלא לה שמתיאשת מן הרחמים ולכן נחשב באבל ג' ימים אפי' בלא ג' פעמים מעל"ע רק כל זמן שהנפש טייסא על הגוף אבל אם אנו דנין שאין מעידים עליו אחר ג' ימים הגם שעדיין מעידים שזהו אעפ"כ אנו אומרים שמא נשתנה או בודאי נשתנה וקבל הפנים דמות וצורה אחרת ופני ראובן בחייו נראה אחרי מותו כפני שמעון וכדומה זה לא נעשה רק אחר ג' פעמים מעל"ע דאטו כאשר נוטל זיו פנים מאדם או שנוטל זיו פנים מיוסף היה נדמו בפנים לאדם אחר אלא פשיטא זיו אנפוהו נשתנה בג' ימים אבל עדיין ניכר שזה הפנים הוא ראובן אבל אחר ג' פעמים מעל"ע אז פני ראובן נדמה לפני שמעון אפי' ואין עדים נאמנים עליו והבן זה כי לדעתי מקום הניחו לי מן השמים לזכות בזה. היוצא מזה דבודאי ניכר אם לא עברו ג' פעמים מעל"ע ואמרינן דעדים מכירים היטב וע"כ דלא עברו ג' פעמים מעל"ע ולא הוה ס"ס לחומרא וביותר אם שני אנשים אשר מצאו אותו מת יאמרו שלא נשתנה פניו משעה שמצאוהו עד אותו השעה שהראוהו לפני אנשים אשר הכירו אותו אז בודאי מצרפים אותם לאמור שט"ע של אנשים אשר הכירוהו הוא טוב וא"כ לא היה גט מעלי' דאין גט לאחר מיתה והות אלמנה ומותרת לכהן והגם שדבר זה עדיין צריך עיון אם לא נחזיק מחזקת אשת איש לחזקת איסור גרושה ולכל הפחות לענין ריח הגט אבל לענין ממון מחזקי' אותה שהיא אלמנת גר וצריכים לשלם לה כתובתה דהיה לה חזקת שיעבוד על הנכסים ומספק אל תוציאנה מזכותה ועיין רא"ש בב"מ פ"א מי שעשה ספק קנין אסור לאחר לזכות בו ודוק. אחרי ימים מצאתי ברבה פ' ויחי ר"ב ור"י בשם ריש לקיש בשם ר"י הנשיא כתיב ויתמו ימי בכי אבל משה ימי שנים בכי ז' אבל שלשים ואית דמחלפין ימי שבעה בכי שנים אבל שלשים מהא ז' ושלשים שמא ימי אלא שאם היה עני מדוקדק בראשון ובשני אין עושה מלאכה ובשלישי הוא עושה בצנעה אבל אמרו תבא מאירה לשכיניו שהצריכוהו לכך בר קפרה אמר אפי' בשלישי לא יעשה כל עיקר מפני שהוא תוקפו של אבל תני בר קפרה כל תקפו של אבל אינו אלא בשלישי עד תלתא יומין נפשא טייסא על קברה סבורה היא שהיא חוזרת כיון דהיא חמי דאישתני זיווהון דאפוי אזלה לה ושבקה לי' הה"ד אך בשרו עליו ייכאב וגו' עכ"ל וכ' המתנות כהונה בד"ה כיון דשהיא רואה וז"ל שהיא רואה שנשתנה זיו קלסתר פניו הולכת לה ומניחהו עכ"ל מזה יראה הרואה שביום הג' נראה דאישתנו זיווהון דאפיהון ולכן אז עיקר האבילות בכל יום ג' אבל לעולם לא יקבל הפנים צורה אחרת ודוק. וראה זה מצאתי רבה קהלת על פסוק עד אשר לא ירתק חבל הכסף וז"ל בר קפרה אמר עד ג' ימים תקפו של אבל שעדיין צורת הפנים נכרת תנינא אין מעידים על פרצוף פנים וכו' עכ"ל וכ' המתנות כהונה וסיפא דמתני' אין מעידים אלא עד ג' ימים ומשנה היא בפ' בתרא ביבמות עכ"ל וד' יגלה עינינו ויטהר לבבינו לכוין אמיתת תורת אמת בעזה"י:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה