אור ברסלב
שות מחנה חיים ח › סימן כט

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ח · סימן כט

סימן כח

שלום וכל טוב להרבני מורג חרוץ שכלו שנון וחדוד בעל פיפיות כבוד מהו' ר' לוי מנטור נ"י בק"ק בעלזא יע"א בגאליציאן. מכתבו הגיעני אשר הודיע כי כעת בא לידו ספרי מ"ח ח"ר ושם עיניו על סי' ק"ב אשר חדשתי סברה אחת בעזה"י דבעבור זה מתיר הר"ן לשחוט בעבור חולה ולא שייך אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו דהוא נעשה שליח החולה ולא שייך אין שליח לדבר עבירה דנהפוך הוא אם נחשב השליח כמשלח לא נעשה עבירה ואי לא נחשב השליח כמשלח אז נעשה עבירה ואמרי' דיש שליחות ולא יהיה עבירה דאם השוחט כהחולה אז אין כאן עון וחטא כלל ומעלתו נ"י שמח בסברה רק התקשה מגמרא מפורשת מכות דף י"ב דאין הבן נעשה שליח לב"ד להכות או לנדות לאביו וקשה הא כיון שהבן נעשה שליח להב"ד והם מותרים לענוש לחוטא וא"כ הא אי אין שליחות הבן עושה עבירה אבל אי יש שליחות ונחשב כאלו הכהו הב"ד ואין כאן עבירה כלל ונימא יש שליחות ולא חטא הבן כלל וצע"ג. נלע"ד דלק"מ בשלומא בחילול שבת דמעשה שחיטה בשבת הוה פעולת עבירה להחולה כמו לבריא דהא החיוב הוא או משום צובע או משום נטילת נשמה עיין שבת דף ע"ה ואעפ"כ מותר להחולה לשחוט ולעבור הל"ת ועשה של שבת ה"ה יש שליחות שהבריא יעשה המלאכה איסור עשה ול"ת דשבת ונחשב כאלו החולה ישחוט אבל כאן אם הב"ד לוקין אין נעשה מעשה עבירה דהא הם אינם בניו ומכין לאיש אשר אינם מחויבים בכבודו ואם הבן יכה לאביו עובר על כיבוד אב וא"כ אמרי' שלא יהיה השליח איש אשר יעשה בשליחותו עבירה ואותו עבירה לא משכחת אם המשלח עושה בעצמו ודומה למה דאמרי' בשבת דף קל"ג אי איכא אחר ימול אחר ולא ימול אביו אשר בדעתו לתקן הצרעת ועושה אצל המצוה עבירה טוב לבחור באיש אחר אשר לא יעשה אצל המצוה עבירה ה"ה כאן ילקה אחר אשר אינו מחויב בכבוד הנלקה ולא ילקה הבן אשר בהכאתו נולד עבירה אבל בשוחט בשבת כיון דהחולה ג"כ יעבור אותו עבירה ואעפ"כ מותר לשחוט בעצמו א"כ נחשב מעשה השליח כמשלח ולא שייך אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו ודוק. ולפ"ז אם החוטא אין מסור ביד הב"ד להמית אותו במיתה שהוא מחויב שהוה הדין להמית אותו בכל מיתה שאפשר וכל מוצאו יהרגו עיין תוספות מכות דף ב' בד"ה כל הזוממין אז באמת גם הבן מחויב להמית אותו אפי' בתורת שליחות מן הב"ד דהא אי אפשר באחר ודוק. אך באמת אין כאן קו' כלל בשלומא בחולה שיש בו סכנה שיש חיוב על כל ישראל להחיותו רק אנו חוקרין אם ליתן להחולה נבילות או כשירות ואמרי' כיון דבתורת שליחות אין כאן עבירה א"כ לא הותר לחולה נבילה ואז ממילא בא חיוב על כל איש מישראל לא תעמוד על דם רעיך וצריך להיות שלוחו להחיות את החולה אבל בשליח ב"ד הגם אם נעשה שליח והכה לאביו לא עבר עבירה דנחשב כאלו הכה הב"ד בעצמם עכ"פ הוא מחויב בתורת כיבוד אב שלא יחפוץ להיות שליח בכך ומחויב לסרב בב"ד שמחמת מ"ע של כיבוד אב לא יחפוץ בשליחות חוץ במסית דכתיב לא תחמול אבל בשאר העבירות יש על הבן חיוב שלא יחפוץ להיות כמשלח דבזה שימלא לבו להיות שליח כבר עבר על כיבוד אב ודוק. ואוסיף בסברה כבר הסביר הרא"ה על קו' גדולה למה לי קרא דאם אמר לו אביו בשל בשבת דלא ידחה העשה דכיבוד אב הל"ת דשבת עיין פ' אלו מציאות תיפוק ליה דהאב יכול למחול על כבודו והוה דומה למאי דאמרי' בכתובות דף מ' אי אמרה לא בעינא ליכא לעשה כלל ותי' הרא"ה דמחילת האב מהני שיפטור הבן ולא יהיה לו עונש אם לא יכבד אבל עכ"פ נשאר עשה אם מכבד לאב עיין בש"מ שם בב"מ מתוק מדבש וא"כ לו יהיה אם נעשה השליח כמשלח אין עליו עונש דאין כאן עבירה הלא לו יהיה דהאב מחל לו ג"כ אין שם עבירה עכ"פ העשה נשאר בתורת מצוה לכבד האב ואין זה כיבוד אב אם הבן נדבה לבו למלאות רצון הב"ד להיות שלוחם להכות או לבזות את אביו ודוק. ואם יאמר שיש מצוה לשמוע דברי הב"ד ובפרט אם הוא שליח ב"ד קבוע ועיין ברמב"ם פ"ה הל' ממרים דמשמע כן שהבן היה שליח ב"ד קבוע וא"כ נימא בהיפוך האי עשה לשמוע דברי הב"ד והאי עשה לכבד לאביו נ"ל דלק"מ דטוב לבחור לעבור על מצוה לשמוע לדברי השופט שהוא עובר בשב ואל תעשה מלעבור על מצות כיבוד אב בקום ועשה עיין ר"ה דף כ"ח בבל תוסיף ובל תגרע בנתערב הדם יתן במתן אחת ולא במתן ארבע ודוק. ועלה בדעתו ליישב בזה לשון הגמרא לכל הבן אין נעשה שליח חוץ ממסית ולא אמרו לכל אין עושין הבן לשליח שהוה במשמע שיש איסור על הב"ד לעשות שליח לדבר עבירה למה תפסו בלשונם שאין הבן נעשה שליח ולפמ"ש נכון דאין על הב"ד איסור דאם יהיה שלוחם ונחשב כאלו הב"ד עשו א"כ לא עשו שליח לדבר עבירה אלא למצוה לכן נקטו חכז"ל אין הבן נעשה שליח דעליו יש חיוב מכח כיבוד שלא יהיה נעשה שליח וכן דייק הרמב"ם וז"ל ולא יהיה שליח לנדותם ולא ידחוף אותם ולא יכה אותם בשליחות ב"ד אעפ"י שהן ראוין לכך ולא עשה תשובה עכ"ל הרי שדייק אעפ"י שהב"ד מצווין אותו הוא לא יתן גופו לשליחות זה ודוק. וראיתי שהעיר מעצמו דבכיבוד לא מהני שהוא שליח הב"ד דהוה מ"ע שבגופו דוגמה סברת תוס' רי"ד עם דברי קצו"ח סי' קפ"ב הדמיון אינו עולה יפה דמחשבת תוס' רי"ד כי שליחות שייך על פעולה אבל לא לעשות שפיו כפיו ויד כיד שנאמר אכול בפיך ויהיה כפי או תניח תפילין על ידך ויהיה כידי או שב בסוכה ויהיה נחשב כאלו ישבתי דתורה חפץ שכל איש יהיה מקיים בידו או בגופו מצוה הנ"ל אבל לעשות פעולה אשר תפעל תיקון כשחיטת קדשים או הפרשת תרומה או נתינת גט מהני פעולות השליח כפעולת המשלח וכאן יהיה נחשב הלקאת הבן כהלקאת הב"ד ודוק. בכל זאת אמת שיש כיבוד בגוף הבן אם הוא מכבד לאב בגופו דבודאי לא יוכל הבן לעשות שליח לכבד לאביו דזה הוא המצוה שהוא בעצמו יכבד לאביו ולא יעשה שליח דהא מצינו בחכז"ל שחשבו הכיבוד בעשו ששימש בבגדיו החמודות וממילא שיש מ"ע של כיבוד שלא יהיה גופו שליח ב"ד ללקות ויכול למאן בב"ד ודוק. גם ראיתי שהשיב על דברי הא עכ"פ גופו לא שבת ומאי מהני שהוא שליח החולה עכ"פ לא נח בשבת פלא בעיני הלא רואה שחקרתי שם בתשובה מאי מהני מצות מילה שהמול עושה מצוה הלא מבטל שביתות גופו ותשובתי שם יען דעכ"פ שובת כל היום רק אם עושה מלאכה מכח העבירה נחשב לביטול שביתה אבל אם אין כאן עבירת מלאכה אינו עובר שביתה דומיא דכהן העובד בביהמ"ק ודוק בקצירת אומר. ואעתיק מכילתא אשר ציינתי שם בספרי בפ' ויקהל וז"ל כל העושה בו מלאכה יומת ריב"ב אומר הרי גוים שהקיפו את ערי ישראל וחללו את השבת שלא יהיה ישראל אומרים הואיל וחללנו את השבת מקצת נחלל כולו ת"ל מחלליה מות יומת כהרף עין עכ"ל הרי מבואר שהיה מקום לומר מי שחילל שבת רגע בהיתר אינו עובר עוד אפי' על הל"ת וצריך קרא שעובר על השאר היום וא"כ בעשה יש לחקור כאן שביטל רגע אחת א"כ אינו עובר עוד על העשה כאשר חקרתי שם אבל האמת שגם השביתה יש עליו כי כל רגע מצוה לשבות ודוק. ואשים קנצי למלין הגם שראיתי במכתבו דברי שנונים בונה וסותר בסברה שלי ומפלפל פלפול נאה יישר חילו לאורייתא אבל אני מוטרד גדול הלואי שאוכל להשיב לכל השואלים דבר הלכה למעשה ואין פנאי להשיב על חדושים ורק מעט השבתי להצדיק דברי בספרי דברי הטרוד הדש"ת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה