שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ח · סימן כז
שפע רב הצלחות לתלמידי החשוב הרב המאור הגדול בתורתו ומפורסם ביראתו ובמע"ט כבוד ר' עמרם ישי סג"ל נ"י אב"ד דק"ק סערענטש יע"א. אהובי תלמידי נ"י מכתבך עם שאלות נפרדות קבלתי וכולם היה באים בשעה שלא יכולתי לעיין בהם כי הייתי טרוד בטרדות מצוה וכעת פניתי מכל עמלי ואכתב לך בקצירות אומר על נידן השאלה של הישוב עם היחיד אשר לו הס"ת. שאלה ישוב א' שאין ס"ת לציבור רק ליחיד א' אשר דר שמה הוא השאיל ס"ת שלו לקרות בו זה כמה שנים ועתה הגיע העת אשר הס"ת שלו לקרות צריכה תיקון אשר יעלה לסך כ"ד כסף והיחיד הבעה"ב טוען למה אני לבדי אשלם הלא אתם ג"כ נהנים בס"ת כמוני וכולנו כבני איש אחד וגם אני כאחד מכם יתן להוצאות הזה והציבור בני הישוב טוענים הכי אנחנו נשלם בעד ס"ת שלך הלא בזה התיקון יהיה הס"ת שלך יפה אף נעים ומה גם אולי תיסע לישוב אחרת אחר שנים ולמה נהי' אנחנו מתקן דבר שלך ותקח לך ספרך ותלך ולפע"ד הלא מבואר בחו"מ קס"ג דכופין בני עיר לקנות ס"ת וא"כ לכאורה כולם כ"א מחוייבים להתקין דהא אין להם ס"ת כשר אמנם לטענותיהם יכתוב להם היחיד שלכה"פ על ג' שנים מוכרח ליתן להם ס"ת שלו וא"א לקחת מהם עכ"ל. תשובה אהובי תלמידי נ"י אודיעך אשר עלה ברעיוני שבני הישוב מחויבים לשלם שכר התיקון עפ"י דין תורה אעפ"י שלא ירצה היחיד לחייב עצמו שאם יסע משם להניח ס"ת שלו אצלם וזה החלי בעזה"י. הנה בתשובות הרא"ש כלל צ"ג הסכים שכופין ליחידים שיש להם ספרים שצריכים להשאילם לאחרים שאין להם ספרים ללמוד מתוכם הובא להלכה בח"מ סי' רצ"ב יעו"ש וא"כ הגם שאמת הוא שכופין בני העיר שיקנו להם ס"ת היינו אם אין שם ס"ת ליחיד וא"כ לא יהיה להם ספר תורה אז כופין לכולם שיקנו להם ס"ת אבל אם יש ליחיד ס"ת בודאי כופין אותו שישאיל הספר לציבור דלא גרע ס"ת לקרות בו משאר ספרים שכופין ליחיד להשאיל אותם ליחידים וכמו בשאר ספרים שפסק בתשובת הרא"ש דמחויבים היחידים לשלם הנזק המגיע לספרים ה"ה בס"ת מחויבים כל הציבור לשלם הנזק המגיע ליחיד בס"ת שלו כמבואר וא"כ אותו היחיד אשר השאיל ס"ת שלו לציבור עשה כדין למה ימתין עד שהב"ד יכוף אותו להשאיל לציבור יכוף עצמו להשאיל לעשות כדין וא"כ עכ"פ מחויבים כל הציבור לשלם ההיזק היינו שכר תיקון וגם הוא בתוכם ליתן חלק לזה שגם הוא נהנה ומגיע גם לו חלק כמו שארי בעלי בתים ורוח חכמה בו שחפץ לשלם חלקו וזה ברור בעזה"י. ולכאורה יש להשיב בשלומא אם משאיל ספריו צריכים לשלם לו ההיזק יען דבשעה שהם לומדים אין הוא לומד אבל בס"ת דהיחיד לא יכול לקרוא בו ביחיד דקריאת ס"ת רק בציבור א"כ הוא נהנה מספרו כל השנים ששמע קריאת התורה בה וגם הם נהנים א"כ הוה זה נהנה וזה לא חסר ולא צריכין לשלם לו עיון רמ"א סימן רס"ד סעיף ד' במי שהציל ספריו וספרי חבירו ודוק. אמנם זה אינו דמבואר שם ברמ"א בסוף וז"ל וכן כל אדם שעושה עם חבירו פעולה או טובה לא יכול לומר בחנם עשית עמדי הואיל ולא צויתיך אלא צריך ליתן לו שכרו עכ"ל ומבואר בנתיבות שם ס"ק ז' דדווקא כשמצילו מן ההיזק פטור אבל כשמשביח דבר ונהנה ממנו חייב לשלם כמבואר בר"ן פרק שני דייני גזירות יעו"ש ועיין בש"ע ח"מ סי' רמ"ו ברמ"א סעיף י"ז ועיין בש"ך שם ובקצ"ח שם הסביר בטוב טעם ודעת אשר שבח דבריו הנתיבות דאם נהנה חייב הגם שהיה יכול להתענות דעכ"פ נהנה מאכילה רק בתרומה דהוה ממון שאין לו תובעים פעור חוץ אם נשאר הריוח עדיין בביתו דפח"ח ואם כן בנידן דידן דהיה חיוב על כל בני הישוב להיות להם ס"ת והיה נהנים מס"ת הגם שמצות לאו להנות נתנו אבל עכ"פ הי' הפעולה חיוב עליהם להיות להם ס"ת לקרות בו והיחיד נתן ס"ת שלו ומחויבים הם אפי' לשלם אם יתבע היחיד שכר תשלומין אשר רגילים בני ישוב לשלם בעד ס"ת בכל שנה ושנה דהוה כאלו אמר דר עמי בבית דקם למיגר וגברא עביד למיגר ולכל הפחות צריכים לשלם ההפסד כאשר פסק תשובת הרא"ש כנלע"ד ברור בעזה"י (ועיין בח"מ סי' קע"ח). ואין להשיב דנימא בשלומא באכול עמי או דר עמי לא אמרי' דמחל ונתן בתורת מתנה אבל בס"ת אמרי' בודאי היה ניחא ליה ליעבד מצוה בממונו כיון דנתן הס"ת מדעתו לקרוא בו בציבור זה אינו דנהפוך הוא דא"כ יכלה קרנו ולא יהיה לו אח"כ ס"ת כשר לקרוא בו ובודאי לא מחל להם שלא יתקנו הס"ת אם יופסל ויעיין דבר מתוק באדמ"ו חת"ס ז"ל בא"ח סי' ב' בשם השיטה מקובצת מתוק מאוד כלל גדול שבני ישוב מחויבים עפ"י הדין לתקן הס"ת אפי' אם יסע למקום אחר כנלע"ד בעזה"י. ואשר שאלת אודות מי שמת לו אשתו בשנת ג' לנשואיו ונשאר בת ואחר איזה חדשים מת גם הבת וחמיו נתמסכן כעת ותובע משום תם לריק כוחו חלק מנדן ונכסיו שנתן לבתו בשעת נשואין וחקרת הגם שתקנת שום לא היה אם נשאר זרע אבל עכ"פ מצד ועשית את הישר ואת הטוב כיון דנשאר סברת ותם לריק כוחכם ר"ל א"כ הגם שבעל יורש את אשתו יצרך לפשר עמו זה דבריך בקיצור ולדבריך נפלאת מדוע לא תקנו חכמי דורות תקנתם גם בנידן שאלתך. דע דאיש הזה אם לא יזכה מכח ירושת הבעל וגם לו יהיה שאין הבעל יורש אשתו כלל לא מדאורייתא ולא מדרבנן עכ"פ ברגע שמתה אשתו אז היתה הבת קטנה יורשת דאורייתא דכתיב והעברתם את נחלתו לבתו וה"ה באשה שמתה ויש לה בת היא היורש דאורייתא ולא האב של האשה המתה עיין כל זה בב"ב וברמב"ם וש"ע הל' נחלות וא"כ אי אין הבעל יורש אפי' מדרבנן הות הבת היורש דאורייתא ועכשיו שמתה יורש אותה אביה בכלל גדול כל המנחיל נוחל אם מת בן או בת ולא הניח זרע אז האב של המת היורש דאורייתא וא"כ נוחל האב את בתו הקטנה שמתה ולא אבי אמה של הבת שמתה וא"כ כאן בכל אופן הבעל ויורש או מכח ירושת הבעל ואפי' אם לא היה בעולם דין ירושת הבעל נפלו הנכסים לבת הקטנה ועכשיו שמתה יורש אותה אביה מדאורייתא ואיך יש לחקור כאן על ותם לריק ר"ל א"כ עפ"י דין אין כאן תביעה אפי' על פרוטה אחת ודוק. בכל זאת תשלח אחרי האיש העשיר שירחם על חמיו אשר מידו ובגללו עשה את כל הכבוד הזה עושר ונכסים ואין לך מצות צדקה גדולה מזה אם יגמול עמו חסד דחייב אדם גם בכבוד מי שהיה חמיו והוא מוקדם לצדקה וד' ישלם לו דברי הטרוד הדש"ת: