אור ברסלב
שות מחנה חיים ח › סימן כו

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ח · סימן כו

סימן כה

שאלה ילמדנו רבנו הגאון האב"ד דקהלתינו נ"י במה שנסתפקנו בדין דבא לפנינו היום באחד שקנה זה ט"ו שנים חצי טעליק [מגרש] מנכרי אחד ואחר ערך ג' שנים או ד' לקניותו הנ"ל הלוה להנכרי הנ"ל מעות על חצי טעליק השני להשתמש בו בעד ריבית מעותיו כנהוג אמנם המוכר הנ"ל הי' עדיין רך בשנים ולא היה יכול לעשות קאנטראקט [חוזה] עמו כדין ערכאותיהם וזה ערך ששה שנים הוסיף עוד להלות לו עד ערך שיווי הטעליק הזה ועשה עמו קאנטראקט טוב כנהוג ואחר משך איזה שנים התחיל להשתדל עם הנכרי שיתן לו שטר מכירה על החצי הטעליק הזה והוא יוסיף לו עוד מעות ובין כך לכך נזדמן יהודי אחר והוסיף להנכרי יותר וקנה החצי טעליק הזה וכעת רוצה המלוה לסלקו מטעם מצרנות בהיות שהוא ממושכן אצלו זה שנים הרבה כנ"ל ומשתמש בו בריבית מעותיו, והנה לכאורה הדין מבואר ברמ"א סי' קע"ה סעיף נ"ז המלוה לעכו"ם על שדהו או על ביתו ובא אחר וקנאו המלוה מסלקו, אמנם ידוע שבקונה מעכו"ם אין דין מצרנות דמצי למימר ארי' אברחית ממך ועיינינו במקור הדין והוא מתוס' ב"מ ע"ב ע"ב ד"ה נטר וכו' ומרדכי פ' המקבל סי' שצ"ב והנה במרדכי שם התנה ג' תנאים בדין זה אשר הראשון והשני ישנם גם כאן אמנם התנאי השלישי אינו כאן והנה הרמ"א סתם הדין בלי שום תנאי והיה לפלא בעינינו ועיינינו בטור וב"י וראינו שהב"י העתיק לשון המרדכי בשינוי לשון קצת והרמ"א בד"מ ציין עיין בתשובת מוהר"ם מיימיניות סוף ספר קנין סי' י"ז ושם מבואר הענין בלי שום תנאי רק הואיל והישראל משתמש בו לא מצי למימר ארי' אברחית וכו' ואדרבה הפסיד אותו כי ע"ע הוא משתמש בו בריבית מעותיו ובאמת שגם בתוס' הנ"ל כתבו זה אמנם במרדכי כשהביא שם דברי ר"י לא כתב לשון זה ועלה ברעיונינו אשר לפי תשובת מהר"מ הנ"ל שכשהישראל משתמש בו לא מצי למימר ארי' אברחית וכו' אדרבה כשיש להמלוה שדה סמוך לזה כח מצרנותו יותר חזק כי הוא מצרן אליבא דכ"ע לא מכח משכנתא לבד שיש בו מחלוקת כנזכר בסעיף הנ"ל בתחלתו ובפוסקים, ועתה יורינו רבינו איך לפסוק הלכה למעשה בכיוצא בזה לדינא, אמנם בנידן דידן נתקלקל הדבר אשר המלוה עם הקונה הנ"ל התפשרו את עצמם ויצא הפשר שיחזיר הקונה חצי הטעליק למלוה והוא ישלם לו הוצאותיו וכן עשו וקיימו הדבר בכל מיני תוקף שחצי הטעליק הנ"ל הוא של המלוה ונותן לו שטר מכירה ע"ז כראוי' ומחמת איזה סיבה יצא הפסק עפ"י דתוה"ק שהפשר הנ"ל הוא בטל וטוען הקונה שיחזיר לו המלוה חצי טעליק שלו ועתה יורינו רבינו מה לפסוק הלכה למעשה ובקשותינו שטוחה מול הדר"ג למהר תשובתו בכל היכולת כי הבעלי דינים הנ"ל אצים ודוחקים עלינו ובאמת זה זמן רב שמתעצמים בדין זה והרבה קטטות ומריבות היה ביניהם כידוע לאדמו"ר החכם ויבין מדעתו. הק' שמואל צבי ווייס הק' אברהם בר"ד ז"ל הק' שלמה בר"ש הכהן. תשובה שלומים אלף לדייני קרתא היושבים על מדין לשפוט שפוט שכל איש על מקומו יבוא בשלום ה"ה הרבנים היקרים הרב ר' שמואל צבי נ"י והרב ר' אברהם נ"י והרב ר' שלמה נ"י דייני דקהלתונו נ"י ק"ק מונקאטש יע"א. אחד"ש אודיע למעלתכם כי שמתי עיני לטובה על הספק הגדול בדבר המשפט אשר בא לפניכם בנידן שישראל אחד קנה חצי טעליק זה רבות בשנים והחצי האחר אשר לא היה יכול אז ליקח כי הטעליק היה לשני אחים נכרי אחד היה גדול והיה רשות בידו למכור חלקו והשני היה עוד קטן לא מועיל מכרו בדיניהם רק הלוה לו מעות שני פעמים עד ערך שווי' חצי הטעליק שלו וכאשר נתגדל הגוי והשתדל המלוה שיתן לו שטר מכירה דאל"כ יתבע מעותיו עם הריבית בערכאותיהם והזדמן ישראל אחר והוסיף לו מעות וקנה ממנו החצי טעליק ויפרע להמלוה וכעת ישראל הראשון אשר לו חצי טעליק מאח הגדול וגם חצי השנית ממושכן אצלו על חובו ואוכל הפירות בריבית טוען טענת בר מצרא והשני מתעצם שאין דנין בר מצרא רק בישראל מישראל ולא אם קנה מישראל גוי והמה מדברים לפניכם כבעלי דינים קשים. ודייני ישראל כבודכם נ"י הרגשתם כי רוח חכמה מתנוסס בקרבם שכל אחד טוען דין מפורש שבש"ע חו"מ סי' קע"ה סעיף נ"ז ברמ"א וז"ל המלוה לעכו"ם על שדהו או ביתו ובא אחר וקנאה המלוה מסלקו עכ"ל הרי מפורש יוצא כדברי הטוען שהוא בעל מצרא מלבד שחצי טעליק הוא שלו גם אותו החצי שקנה חבירו ישראל הוא ממושכן אצלו ומסלק לחבירו הקונה וגם טענת השני מפורש בש"ע שם סעיף ל"ח במחבר וז"ל הקונה מעכו"ם אין המצרן יכול לסלקו עכ"ל הרי מפורש יוצא שאין בקונה מן הנכרי דין בר מצרא והוא פלא ששני הדינים סותרים זא"ז וצע"ג. ויצאתם לדין כי במקור הדין במרדכי סי' שצ"ב בפ' המקבל שביאר המרדכי אם יש ג' תנאים אז ראובן המלוה יוכל להוציא מיד שמעון (א) שהלוה על ביתו ודר בו (ב) שלא מצי לסלק ליה בגו שתא (ג) שלא היה שם לראובן קרקע הממושכן שלא יוכל לומר ארי' אברחית ממך א"כ הך דסעיף נ"ז איירי באין לישראל קרקע במיצר הנכרי דאז ל"ש ארי' אברחי ממיצרך ובנידן דין הבא לפניכם הגם שהלוהו על הקרקע וגם אוכל הפירות זה רבות בשנים אבל יש למלוה שם במיצר קרקע יוכל הלוקח לומר לו ארי' אברחי אך יפלא איך סתם רמ"א ולא ביאר הא דמלוה לעכו"ם מסלק הלוקח הוא דווקא אם אין לו שם קרקע על מיצר ומדסתם משמע אפי' אם יש לו קרקע מסלק ללוקח והוא פלא דהוא נגד מקור הדין שציין הרמ"א מרדכי פרק המקבל ותוס' פ' איזהו נשך וצע"ג. והכל הולך אחרי החתום שכתבתם ז"ל ועיינינו בטור וב"י וראינו שהב"י העתיק לשון המרדכי בשינוי לשון קצת והרמ"א בד"מ ציין עי' בתשובת מהר"מ מיימונית סוף ספר קנין סי' י"ז ושם מבואר הענין בלי שום תנאי רק הואיל והישראל משתמש בו לא מצי למימר ארי' אברחית וכו' ואדרבה הפסיד אותו כי ע"ע השתמש בו בריבית מעותיו ובאמת שגם בתוס' הנ"ל כתבו זה אמנם במרדכי כשהביא שם דברי ר"י לא כתב לשון זה, ועלה ברעיונינו אשר לפי דברי תשובת מהר"ם הנ"ל שכשהישראל משתמש בו לא מצי למימר ארי' אברחית וכו' אדרבה כשיש להמלוה שדה סמוך לזה כח מצרנותו יותר חזק כי הוא מצרן אליבא דכ"ע לא מכח משכנתא לבד שיש בו מחלוקת כנז' בסעיף הנ"ל בתחלתו ובפוסקים עכ"ל. והנלע"ד ליישב בעזה"י דברי הרמ"א שהכל יפה עשה בעטו עט סופר מהיר כי רוח ד' דבר בו משה אמת ותורתו אמת שלא עשה תנאים בהלכה ובנידן שאלתכם הדין עם המלוה שכל הטעליק הוא שלו שמסלק ללוקח וכל אשר יתן ד' בפי אשמור לדבר בעזה"י. הנה בגמרא אמרו ב"מ דף ק"ח זבן מנכרי לית דין בר מצרא אמר ארי' אברחי לך ממיצרך ולכאורה משמע דווקא אם עשה טובה בקנין שלו לבעל המיצר דהבריח ארי' ממצרו ופי' רש"י ונמ"י אין לך לעשות הישר והטוב גדול מזה יעו"ש א"כ אם עשה טובה במקחו לבעל המיצר הגם שמצד אחר לא עשה טובה דאולי אם לא היה קונה הוא היה הגוי מוכר לו השדה אעפ"כ אין ספק מוצא מידי ודאי דבמה שקנה בודאי עשה לו טובה שהבריח הארי ממנו והפסידו הוא ספק דפן היה הגוי מוכר לו כמפורש בנמ"י פרק המקבל דלא יכול לטעון הבעל המיצר אני הברחתי את הארי ממיצר שלו דחיישי' דלמא היה מוכר לגוי חבירו יעו"ש וא"כ יפה עשה הלוקח הישר והטוב שהטיב עם בעל המיצר בודאי ואם היה מושך ידו ולא לקח היה ספק אם יפה עשה דשמא ימכור לגוי א"כ לא פעל מאומה לטובת בעל המיצר ודוק. ונסתפקתי איך יהיה הדין בישראל הלוה לגוי על ביתו ולמלוה אין לו קרקע במיצר הגוי ואח"כ בא חבירו ישראל ולקח קרקע הממושכן מיד הגוי ויש לו קרקע במיצר קרקע של גוי ובא המלוה לסלק הלוקח כפי פסק הרמ"א דיכול לסלק מי שקנה משכון שלו וטוען הקונה ארי' אברחית ממצרי כי לא אחפוץ שיהיה גוי בעל מיצר שלי מה אעשה אם ימכור לגוי וישלם לך על כן הקדמתי לקנות מי נימא דלא מהני רק אם יאמר ארי אברחית לך ממיצרך שעשיתי טובה לך אבל שיאמר עשיתי טובה לי לברוח ארי' ממצרי זה לא מהני דיימר לו דאטו משום לעשות לך טובה הזקת אותי או שמא דכ"ש הוא שעושה ישר וטוב בזה שיבריח ארי מגבולו דאם לא לקח אולי המשכיר אוהב לגוי חבירו ויהיה לו ארי במיצר שלו וצע"ג. ומסברא נ"ל דמהני קנינו דהלא מצינו בגמרא למכור ברחוק ולגאול בקרוב אין בו דינא דבר מצרא ופי' רש"י וז"ל לפי שאין לנו להפסיד להמוכר משום טוב וישר דמצרן דכשם שעלינו לעשות טוב לזה כך עלינו לעשות טוב לזה עכ"ל וכן במכר כל נכסיו לית ביה דינא דב"מ עיין רש"י בד"ה לית בהו וא"כ נראה ק"ו מה אם הלוקח אין צריך לעשות טוב וישר למצרן אם עושה במקחו טוב וישר מכ"ש שאין צריך לעשות טוב וישר למלוה אם יוכל לעשות טוב וישר לעצמו להבריח ארי מן מיצר של עצמו אין לך טוב וישר מזה להבריח נכרי ממיצר שלו וזה פשוט. שוב מצאתי במרדכי פ' המקבל סי' שצ"ד וז"ל ודאי אם הלוהו על הבית ודר בו ולא הוה מצי מסלק ליה בתוך שנה ואז בא שמעון וקנאה הוה מסליק ליה לשמעון משום דינא דבר מצרא כיון דמשכנתא הוא ביד ראובן איהו הוה מצרן דידיה אם לא היה לשמעון קרקע סמוך לזה הקרקע של עכו"ם דלא דמי לזבן מהעכו"ם דלית ביה משום דינא דב"מ דה"מ היכא דראובן היה ליה קרקע סמוך לזה הקרקע של עכו"ם דמצי א"ל ארי' אברחית לך ממצרך אבל אם אין לראובן קרקע אצל זה הקרקע הממושכן לו דלא שייך למימר ארי' אברחית לך ממיצרך הוה מפקינן משמעון עכ"ל מבואר הגם שלא היה קרקע ללוקח אצל קרקע של גוי וא"כ הוה הדין דראובן מוצא משמעון אעפ"כ אי הוה לשמעון קרקע אצל קרקע של גוי לא יוכל ראובן להוציא מידו וע"כ יען דשמעון אמר הגם דלא אברחת ארי מן מצרך הלא הברחתי ארי ממיצר שלי ודוק כי הוא ברור בעזה"י. וא"כ יפלא לכאורה בסעיף נ"ז דכתב הרמ"א דהמלוה מסלק ללוקח היה לו לבאר ה"מ אם אין ללוקח שם קרקע על המיצר דלא יוכל לומר ארי אברחת מן מיצר שלו אבל אם היה לו קרקע על המיצר קנה הלוקח דעשה הישר והטוב דהבריח ארי מן מצרו וצע"ג. ונלע"ד לברר דברי הרמ"א בעזה"י ואקדים לעיין במה שהבינו הדיינים הרבנים נ"י שהתשובת מיימונית חולק על המרדכי ותוס' דכיון דמשכונתא גבי' ואוכל הפירות בריבית מעותיו לא מצי למימר ארי אברחית דאדרבה הפסידו עכ"פ עכ"ד בעיני אין הדבר ברור דתשובת מיימונית חולק עם דברי המרדכי ותוס' שיוכל להיות דברים אחדים הגם שאינו שפה אחת ואעתיק דברי תשובת מיימונית הנ"ל בסי' י"ז שכתב וז"ל ומיהו משום דב"מ סבר רמב"ם דליכא דדמי כאילו מעכו"ם זבן כדאמרי' בהמקבל ואפ"ה אמר ליה רבא אי ידענא דמשכון ליה למר לא הוה זבינא פירש משום דינא בר מצרא ולא דמי לזבן מעכו"ם דהתם א"ל ארי אברחי לך ממצרא שהעכו"ם דר בשכנתא אבל כאן במשכנה העכו"ם לישראל וישראל דר בה ואין לו היזק אית בה דינא בר מצרא עכ"ל. והשתוממתי על שכתב וז"ל וישראל דר בה ואין לו היזק עכ"ל נהפוך הוא שיש לו היזק כמבואר בתוס' בב"מ דף ע"ג בד"ה נטר שכתבו וז"ל אדרבה הפסיד שכל זמן שלא קנאה רבא היה דר בו רב מרי בשביל ריבית עכ"ל וא"כ היה לתשובת מיימונית לומר ויש לו היזק ואיך כתב ואין לו היזק וצע"ג וגם הוא מהשכל הלא הוא מפרש למה אמר רבא שלא הי' מזבן אלו ידע דהוה משכון ביד רב מרי וע"כ דהא מהפך בזכותיה דרב מרי שהוא עשה היזק לרב מרי וצע"ג. אמנם אחר העיון נכון מאוד מה שכתב וישראל הדר בו אין לו היזק דהנה תוס' בב"מ דף ע"ג בד"ה אגר נטר כתבו בקושייתם למה לא הוציא רב מרי הבית בכח בר מצרא הגם דבזבן מן הגוי ליכא בר מצרא משום ארי אברחי ממצרך וסיימו וז"ל אבל הכא רב מרי שלא היה לו בית אצל הנכרי לא שייך האי טעמא עכ"ל וכן כתב המרדכי בסי' שצ"ג וז"ל ולא הי' לרב מרי קרקע אצל העכו"ם עכ"ל והדבר פלא מי הגיד להם שלא היה לרב מרי אצל העכו"ם בית כדי להקשות קו' ולתרץ בדוחק גדול שלא חפץ רב מרי לקנות הבית שמכח לחץ הקו' באו לידי הדחק שלא חפץ רב מרי לקנות הבית והי' להם לכתוב בהיפוך אבל אין להקשות למה לא הוציא רב מרי בכח דינא בר מצרא דאפשר דהי' לו שם בית ואז ליכא בזבן מגוי דין בר מצרא והוא פלא גדול. אך כד מדייקי' באורם נראה אור דהא סיפרו בגמ' דאמר רבא לרב מרי אי הוה ידענא דהות ממושכן ליה למר לא הוה מזבנא ליה ופי' בש"מ וז"ל פי' דה"ל כעני מהפך בחררה ובא אחר ונטלו ממנו נקרא רשע עכ"ל ובתשובת מיימונית שהבאתי כתב וז"ל פי' משום דינא בר מצרא עכ"ל ואי"ה אבאר במאי פליגי הש"מ עם תשובת מיימונית שש"מ מפרש משום עני מהפך בחררה ותשובה מיימונית מפרש משום בר מצרא, ולכאורה פלא הכי אנוש מאלקי יצדק הלא החכמים תקנו משום דכתיב ועשית הישר והטוב שלא יקח אדם בית או שדה על מיצר חבירו רק ימשוך ידו מן המקח כדי שיבוא חבירו בן המיצר ויקחנו אבל הם אמרו והם אמרו אם השדה הוא של עכו"ם אז יקחנו דאין לך עשית ישר וטוב גדול מזה אם מבריח עכו"ם ממיצר ישראל דאם לא יהיה זריז ויקח מן העכו"ם נקל הוא שימכור לעכו"ם חבירו ויהיה ארי' רובץ על מיצר ישראל חבירו עיין רש"י ובנמ"י שם וא"כ איך השיב רבא אי הי' יודע שממושכן למר לא הי' קונה וקשה הכי רבא לאו בר חיוב לעשות הטוב והישר בעבור חבירו רב מרי בר רחל אלא בודאי דלא היה לרב מרי שם בית או שדה רק הלוה מעות על קרקע או בית של גוי וא"כ לא הבריח ארי ממנו דאם ימכור לגוי ג"כ יצרך לשלם לו נהפוך הוא דבגוי נשאר בבית חינם אין כסף עד שישלם לו כאשר אמר רבא עכשיו כדיניהם דיינינא לך יעיין בגמ' וא"כ שפיר אמר רבא אלו הוה ידע לא הוה קנה דלכל הפחות לא קיים בקנין שום עשיה של ישר וטוב נהפוך כיון שממושכן למרי עבר בשוגג או על ענו המהפך בחררה או שעבר בשוגג על ועשית הישר והטוב שהי' לו למשוך יד דרב מרי הוא בר מיצר וא"כ שפיר כתבו תוס' ומרדכי שע"כ לא היה לרב מרי שם בית ודוק כי זה אמת בעזה"י. וא"כ אפשר שגם דברי הגמ' שכתבו שרבא אמר אלו הוה ידע שממושכן למר לא היה קונה אותו משום דינא דבר מצרא דלא דמי לזבין מעכו"ם דשם אמר ארי' אברחי לך ממצרך שעכו"ם דר בשכונתך אבל כאן שממושכן ביד ישראל וישראל דר בה רק אלו היה לרב מרי שם בית יפה עשה שקנה שלא יצמיח היזק לישראל פן ימכור הגוי לגוי חבירו אבל ברב מרי דלא היה לו בית שם כדמוכח מגמ' א"כ לא עשה רבא הישר והטוב וזה שסיים וז"ל ואין לו היזק עכ"ל הכוונה לא היה לרב מרי היזק אם לא היה רבא קונה אותו או הכוונה ואין לו היזק קאי על הלוקח אי היה לרבא שם קרקע על המיצר ורצה להציל עצמו מהיזק הארי היה מותר לו לקנות המשכון כדי שלא יוזק כמבואר דין זה ג"כ במרדכי שהבאתי למעלה בד"ה שוב וא"כ תשובת מיימונית עם תו' דברים אחדים שאם יש לישראל המלוה שם במיצר העכו"ם קרקע אז הגם שממושכן קרקע הגוי ביד ישראל מ"מ מי שזבין קרקע העכו"ם עשה טוב וישר שהבריח ארי ממיצר חבריה ודוק אך שטחיות לשון תשובת מיימונית משמע כאשר הבינו הדיינים נ"י שהכוונה כיון שהגוי לא דר שם אין לישראל היזק אם לא יבריח הגוי ודוק. אך באמת הגם מה שגרם רבא במקחו לרב מרי שלא דר בחנם בריבית מעותיו הוה מניעת ריוח על להבא ומפסיד רב מרי אבל לא נקרא היזק דמניעת ריוח לא נקרא היזק רק נקרא הפסד ולכן דייקו תוס' והגהת אשרי בלשון וז"ל אדרבה מפסידו עכ"ל ולא נקטו מזיקו וא"כ התשובת מיימוניות דנקט ואין לו היזק נגלה מבואר דמבדיל בארי אבריח הוא מצילו מן היזק הארי שעכו"ם דר בשכונתא אבל כאן שהוא ממושכן ביד ישראל וישראל דר בה א"כ אין לו היזק דהלא הנכרי אין רואה במעשיו וחולק על המרדכי ותוס' כהבנת הדיינים נ"י. וגם אביא שני ראשונים דסברי כתשובת מיימוניות דמטעם משכנתא בלבד לא שייך לומר ארי אברחית דמצאתי בש"מ דף ע"ג וז"ל תלמוד רבינו פרץ הקשה בתוס' מכח דב"מ הי' לו מרי וכו' וי"ל דרבא מגוי זבנה ואמרי' לקמן זבנה מגוי לית בה משום דב"מ ואפי' לא שייך הכא טעמא דלקמן מכל מקום לא פליג רבנן א"נ לפי' ר"ת א"ש דפי' בפ"ה דבתים לית בהו דדב"מ והכא הוה בית עכ"ל הרי שסתם דלא שייך הכא טעמא דלקמן ולא הזכיר כלל שלא הי' לרב מרי בית אצל מיצר הגוי אלא פשיטא דסובר כתשובת מיימוניות יען דרב מרי הי' דר בה ואין שם שכונת גוי שוב לא שייך ארי אברחית ודוק עוד הביא הש"מ בשם ריטב"א וז"ל אמר ליה אי הוה ידענא דהוה מושכן ליה למר לא הוה מזבנא ליה וכו' פי' דהו"ל כעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלו ממנו נקרא רשע וא"ת ואי ניחא ליה לרב מרי בהאי ארעא השתא נמי לשקלו משום דב"מ דהא משכנתא עדיפא מב"מ לפום חד פי' דפרישנא לעיל ואע"ג דקיי"ל זבן מגוי לית ביה משום דב"מ התם דיכול למימר ליה ארי אברחי לך והכא דהא ממשכנא לרב מרי ליתא להאי טעמא תי' בתוס' דלא פלוג רבנן בכל מאן דזבין מגוי א"נ לפי' ר"ת שאין בבתים משום דב"מ והנכון שרב מרי לא הי' רוצה לקנותה אלא שתהי' אצלו במשכונתא בלבד שיאכל פירותיה ורבא הוא שהי' חושש שהי' רוצה רב מרי לקנותה עכ"ל הרי מבואר דרק מטעם דהוה ממשכון לרב מרי ליתא עוד טעמא דארי אבריחא והוא מפורש כתשובת מימוניות כיון שהמלוה דר בו בתורת משכונתא לא שייך עוד טעמה ארי אבריח ממצרך ודוק. היוצא מזה לדינא דתוס' ומרדכי והגהת אשרי סברו דאם יש למלוה שם קרקע שייך לומר ארי אברחי מינך וא"כ בנידון דידן זכה הלוקח אבל לפי' הגהת מיימוניות ותלמידו ר"פ וריטב"א זכה המלוה דלא שייך הכא בנידון השאלה ארי אבריח דהא הגוי מסולק והוא ממושכן ביד ישראל ואוכל הפירות בתורת ריבית כמבואר בהשאלה והגם דמבואר בש"מ דיש דיעה לומר לא פליג רבנן בשל גוי הגם דלא שייך טעמא ארי אברחי אעפ"כ לא שייך דב"מ אותו דיעה חלקו עליו כולם יחד דגם המרדכי ותוס' והגהת אשרי מודים אלו לא הי' למלוה קרקע שם אמרי' לדין בר מצרא ומוציאין מיד שמעון וע"כ דלא קיי"ל (עיין ברמ"א ח"מ סי' כ"ה סעיף ב' דאפי' אין הרבים מסכימים מטעם אחד אעפ"כ אזלינן בתר רוב אשר הוא לתכלית הנרצה לפעור או לחיוב ויעיין אורים שם ס"ק כ' ויעיין ביו"ד סי' רמ"ב וצע"ג) הכא דלא פלוג רבנן רק אזלי' בתר טעמא דארי אבריח אז קיים הלוקח ועשית הישר והטוב דאין לך עשיות ישר וטוב גדול מזה אבל אי לא שייך ארי אבריח א"כ נשאר מצוה ועשית הישר והטוב ודוק וא"כ נידן שאלתינו ספיקא דרבוותא ספיקא דדינא לכאורה. ונתתי ללבי לדרוש ולחקור במאי פליגי הראשונים הנ"ל למה למרדכי וסייעתי' שייך ארי אבריח ממצרך אם יש למלוה שם קרקע ולתשובת מיימוניות וסייעתי' לא שייך במלוה במשכנתא ארי אבריח הלא דבר הוא ואבאר בעזה"י. ואקדים להבין דברי מרדכי בפשטות אשר הפלאתם אתם הדיינים נ"י אשר הוא כנגד השכל אם לא הי' למלוה שם עוד קרקע שהי' גם בעל מצרן הי' זוכה בשדה ומוציא ללוקח מקנינו ועכשיו שיש לו שני כוחות שהוא המלוה ומשכנתא גביה ג"כ יפסיד זכותו נהפוך הוא אז כח מצרנותא יותר מוחזק והוא דבר שצריך התבוננות. ונלע"ד להסביר בעזה"י הנה בגמ' דף ק"ח אמר רב האי מאן דאחזיק ביני אחי וביני שותפי חציפא הוי סלוקי לא מסלקי' ור"נ אמר נמי מסלקי' ואי משום דינא דבר מצרא לא מסלקי' נהרדעי אמרי אפי' משום דינא דבר מצרא מסלקי' ליה משום דכתיב ועשית הישר והטוב בעיני ד' ורש"י בד"ה ואי משום דב"מ לא מסלקי' כתב וז"ל דלא איכפת לן לדינא דבר מצרא כלל עכ"ל והוא פלא אם לא איכפת לן לדינא בר מצרא וא"כ מעולם לא נשנה כח מצרן בבית המדרש שיהי' כח מצרן דין בישראל ואיך שייך לומר דלא איכפת לן לדינא בר מצרא מי שם בישראל כח מצרן לדין ואי הי' פלוגתא בבית המדרש אי כח מצרן דין הוא הי' לרש"י לומר לא קיי"ל לדינא דבר מצרא והוא פלא גדול עוד נפלא בעיני לשון חכז"ל דינא דבר מצרא מי הוא הבן מיצר הי' להם לומר נ"מ למצרן דאם יש בן מיצר ע"כ יש בעולם אב מצרן וכל הש"ס מלא רק בר מצרן וצריך התבוננות לדעת לשון ערומים של חכז"ל. אמנם עמוקים אמרותיהם אמרו בגמ' משכנתא לית בה משום דינא דבר מצרא דאמר רב אשי אמרו לי סבי דמתא מחסי' מאי משכנתא דשכונה גביה מאי נ"מ לדינא דבר מצרא וכתב רש"י בד"ה משכנתא אם מכרה למי שממושכנת לו עכ"ל ובד"ה לית בהו וז"ל שזה שכן מצרן מכולן שכולו שכונה בידו עכ"ל יש לדייק למה לא כתב רש"י שכן בן מצרן כמו לשון הגמ' נ"מ לדינא בר מצרא וצ"ע וכן בגמ' יתמי שותפי לית בה משום דינא דבר מצרא כתב רש"י בד"ה לאשה ליתמי ולשותפים וז"ל מכר לאשה לא מסלקי' ליה דלאו אורח ארעא לאהדורי ולבקש מי שיש לו קרקעות למכור ומה שבאה לידה ראשון אין לנו לומר ועשית הישר והטוב להרחיקו מעליו וכן יתמי ושותף שמכר לו לחבירו חלקו בשדה אין לנו לסלקו משום דינא דבר מצרא ולומר אין אתה בא בחלק חבירך אלא כאחד המצרנין ויקחנה עמך אלא כיון דלא נתברר חלקו והרי הוא כשכן בכולה עכ"ל והוא פלא גדול מתחילה כתב רש"י וז"ל אין לנו לסלקו משום דינא בר מצרא עכ"ל משמע שס"ד שמחמת דינא בר מצרא נסלק השותף ויהי' גרע מבר מצרא ואח"כ מסיים רש"י וכתב וז"ל אלא כאחד המצרנין עכ"ל וא"כ לא ס"ד שיגרע מבר מצרא ועוד הכי ס"ד שיגרע השותף משאר מצרנין הלא בהס"ד ביאר רש"י שעכ"פ יחלק עם שאר מצרנין רק קמ"ל דנשאר הקרקע לבדו וצע"ג. ואמת יורה דרכו בעזה"י המלוה על בית או שדה במשכנתא אשר כח מעותיו רובץ על קרקע הנ"ל שעל הקרקע הלזו נתן מעותיו והלוה השכין את קרקעו בכח משכון בשעת הלואה אז המלוה הוא נקרא מצרן שהוא רובץ על מיצר של חבירו בכח הלואה שלו על פני כולו והאיש אשר לו בית אצל בית של לוה או שדה אצל שדה של לוה אפי' אם מקיפו האיש את הלוה מכל צדדים אבל עכ"פ על גוף השדה של הלוה אין לו רביצה הוא נקרא בר מצרן שלא יפה כחו ככח המלוה על משכנתא ואם בא לפני הב"ד למשפט השכן עם המלוה שכל אחד יבקש לקנות את הקרקע ישפוט הב"ד אתה השכן אשר שדך או ביתך עומד בצד שדהו או ביתו של לוה כוחך גרע ממלוה כי המלוה שוכן עליו על השדה ועל הבית על פני כולו ואתה שכן מן הצד במקום שכלה כח של הלוה שהוא המוכר א"כ הוה מצרן ואתה בר מצרן ומצרן קודם לבר מצרן וזה שכתב רש"י במשכנתא לית בה משום בר מצרן וז"ל שזהו שכן מצרן מכולן שכולו שכונה בידו עכ"ל רמז שהמלוה הוא שכן מצרן הוא נקרא מצרן מכולן שהשכנים נקראו בר מצרן והמלוה נקרא מצרן שכולו בידו והשכנים מצרנים מן הצדדים המה רובצים מצדו והמלוה רובץ עליו א"כ ליכא במשכון דין בר מצרא דמה יבקש בר מצרא נגד מצרן וכן בשותף שמכר לחבירו אין לנו לסלקו מן כח שלו שהוא נקרא מצרן בעבור בר מצרא ולומר שלא יהי' לשותף כח אלא כאחד המצרנים דהא השותף יש לו חצי מצד חבירו והוה הוא ג"כ רק בר מצרא מן הצד זה אינו דהוא שותפו ומשתמש בכולו דהא לא נתברר חלקו והרי הוא שכן בכולו עיין ר"ן נדרים ריש פרק השותפין דנכנס בתוך שלו הגם שחבירו הדירו בהנאה יעו"ש א"כ הוה השותף על חלק חבירו כמו משכנתא ואפשר דעדיף מינה ואיך ירים בר מצרא ראש נגד המשכון ודוק. והנה בדף ס"ח ע"א דשכוניה גביה כתב רש"י וז"ל אין שכן קרוב ממנו ואם בא הלוה למוכרה אין בבעל מצרא שכן טוב לקנותה כזה עכ"ל היינו אם שאל הלוה לב"ד למי ראוי' למכור יאמרו לו הב"ד המלוה הוא המצרן שכן קרוב ושאר המצרנים המה רק בר מצרא שכן רחוק מן הצד אז שורת הדין למכור למלוה כדי שיקיים הלוה ועשית הישר והטוב ולכן נקט הגמ' נ"מ לדינא בר מצרא שהב"ד יפסוק שהמלוה ידחה לבר מצרא אבל בדף ק"ח נקט הגמ' משכנתא לית בה משום דינא בר מצרא כתב רש"י וז"ל משכנתא אם מכרה לזה שממושכנת לו עכ"ל לא מיבעי דאם המוכר ישאל לב"ד למי ראוי למכור בודאי אמרי' דיש לו למלוה קדימה אלא אם אירע שמכר הלוה והמצרנים באים לשפוט ומבקשים להיות להם חלק בו לא יזכו בדין וכן אמרו לית בה משום דינא בר מצרא להוציא דבר מידו אבל בדף ס"ח דהלוה שואל מי יש לו קדימה אמרי' ליה הקדימה היא למלוה ולכן נקט נ"מ לדינא דבר מצרא ולא אמרו לית בה דינא דבר מצרא ודוק. אך אם יחפץ הלוה למכור לאחד מן המצרנים אם יוכל המלוה למחות בידו או אפי' אם כבר מכר הלוה לאחד מן המצרנים אם יוכל המלוה לסלקו מן המקח יש שערוריה בראשונים ובפוסקים הרא"ש בדף ס"ח כתב וז"ל מאי נ"מ לדב"מ פי' רש"י אין שכן קרוב ממנו ואם בא הלוה למכרה אין בבעלים מצרן שכן וטוב לקנותה כזה ואם קנה אחד מן המצרנים בעל המשכונא מסלקו עכ"ל וכן פסק בקיצור פסקי רא"ש בד"ה סי' ל"ו יעו"ש וכן כתב הטור בסי' קע"ה בשם אביו הרא"ש דהמלוה יוכל לסלק להמצרן. ובשטה מקובצת בדף ס"ח הביא בשם ריטב"א וז"ל דשכונה גביה פי' שדירתו חשובה שכונה גמורה שאין לך כמוהו למאי נ"מ לדינא דבר מצרא עיקר הפי' דשכונה כולה גביה שאם קנה הוא אותו קרקע אין שום מצרן יכול לסלקו משם ואפי' באו ביחד עמו ואע"ג דאמרי' בעלמא דאי אתו בני מצרא בהדדי פלגי לה הכא איהו עדיף מכלהו ולא עוד אלא דאי קדים חד מבני מצרא וזבין לאו זביניה זביני ואתי איהו מפיק מיניה וכדאמרי' בפ' המקבל דמשכנתא לית בה דדב"מ כלל כלומר לבני מצרא דלאו בני מצרא דמפיק מאינש דעלמא וטעמא דמילתא דכיון דאיהו קאי בגווה ושכונה כולה גביה הרי הוא כמצרן מד' רוחות אבל רש"י כתב אין שכן טוב ממנה לקנותה ע"כ ולפיכך אם קדם המצרן וזבין זביניה זביני הריטב"א עכ"ל הרי מבואר דעת ריטב"א כרא"ש שהמלוה יוכל לסלקו רק רש"י סובר שלא יוכל המלוה לסלק המצרן אח"כ הביא הש"מ בשם שטה וז"ל למאי נ"מ משום דב"מ פירש"י אין לך שכן טוב קרוב ממנו ואם בא הלוה למוכרה אין בבעלי המצרנים שכן טוב לקנותה כזה נראה מדבריו שאם מכרה לאחד מן המצרנים בעל המשכונא מסלקו ולא ניחא לי דהא אמרן לעיל משכן לו בית (ואמר לכשתרצה למוכרן לא תמכרנו אלא לי בשויה מותר) ואם איתא הכי מאי נפ"מ בתנאי זה אפי' שימכרנה למצרן יכול לסלקו כ"ש לאחר לכך נ' לפרש שאין המצרן יכול לסלקו אם מכרה לו או אם מכרה לאחר שאינו מצרן בעל המשכונא מסלקו ואפשר שזה דעת רש"י ג"כ ובמה שכתב הרשב"א לעיל דהתם היינו שהלוהו על תנאי שכל זמן שימכרנה ואפי' לאחר שיפרענו וכו' מתורץ זה עכ"ל מבואר דהשיטה הבין דעת רש"י כרא"ש שבעל המשכון מסלק למצרן וכן כתב הנמ"י בד"ה מרי בתו וז"ל אבל רש"י ז"ל עדיף ליה משכנתא דלעיל שכולו שכונה בידו ובמהר"ם שם מוסיף וז"ל ואין שכן קרוב ממנו ואם בא לוה למכרה אין בבעלי מצרן שכן טוב לקנותה כזה ואם קנאה אחד מן המצרנים בעל המשכונא מסלקו עכ"ל. היוצא מזה הרא"ש בפי' וכן הש"מ בשם השטה וכן הנמ"י כולם הבינו בדעת רש"י שבעל המשכונא מסלק למצרן ומכ"ש שיוכל למחות שמצרן לא יקח ומיושב הבנת רש"י שכתב לר"נ דלא איכפת לן בדינא דבר מצרא עכ"ל הכוונה כח מצרן הוא דינא דבעל משכונא יש לו קדימה כנגד כל עולם ואפי' אם קנה בר מצרן מסלקו וכל זה למכור למלוה ששכונה גביה וה"ה לשותף ואם עברו שמכר הלוה אפי' לבר מצרן או השותף לאיש אחר בא המצרן להשותף ומסלקין ללוקח שעשה שלא כהוגן למכור ולקנות שכונתא של חבירו וכח מצרן בודאי דינא הוא על המוכר שלא ימכור אלא למלוה או לשותף ודוק. רק בר מצרן אשר קרקעו נוגע בקרקע של המוכר שם אין חיוב על המוכר כלל דמה לו עם השכן הא אי בעי לא אמכור כלל רק אנו אומרים שהלוקח ימשוך ידו ולא יקנה כדי שיבא המצרן ויקח את הקרקע דסמוך לו כי נוח לאדם שיהיה קרקעותיו ביחד כמבואר ברש"י בדף ק"ח כמה פעמים דלא חל החיוב על המוכר שימכור למצרן רק הלוקח משוך ידו ויהיה בשב ואל תעשה סובר ר"נ דאין זה דינא דהא קרא ועשית הישר והטוב כתיב משמע שיעשה פעולה בטוב וישר היינו במשכנתא יש חיוב על המוכר לעשות הוא דינא אבל להיות שב ואל תעשה וממילא יבוא טובה לחבירו הוא רק ראוי' ונכון וכל בר לבב ימשוך ידו אבל אם עבר ועשה לא מסלקי' ליה דלא איכפת לב"ד לרדות מי שאינו נוהג בישרות למשוך ידו ממה שאינו טוב וישר אבל במשכן יש צוה עליו לעשות בפעולה טוב וישר שמצוה הוא שהמוכר ימכור למי שיש כח בקרקע וזה שרמז רש"י לר"נ לא איכפת לן בדינא בר מצרא אבל בדינא מצרן איכפת לן אבל בנהרדעא אמרו מסלקי' ליה דכתיב ועשית הישר והטוב הפי' אם תחפץ לעשות עשה קנין שיהיה טוב וישר ומכלל הן נשמע לאו מה שאינו טוב וישר אל יעשה ואם עבר מסלקי' ליה וק"ל. ומיושב קו' התוס' איך אמר ר"נ אין הנאה לקרקעות על מצרנא קאי יעו"ש בדף ק"ח ולפמ"ש קאי אי הלוה מכר משכנתא שלו והמלוה או השותף מכר לאחר דבא המלוה והשותף ומסלקין בכח מצרן אבל על כל פנים אין הנאה בו ודוק. ואוסיף נופך דבגמרא בב"ב דף י"ב אמרו הבכור מקבל חלקו פי שנים ביחד יבם מאי אביי אמר היא היא דבכור קראו רחמנא האי דזבין ארעא אמצרא דביה נשיה כי פלגו אמר פליגו לי אמצראי אמר רבה כגון זה כופין על מדת סדום ובש"מ שם כתב וז"ל אמר רבה כגון זה כופין על מדת סדום ולא פי' טעמא משום ועשית הישר והטוב כדאמרי' גבי דינא דבר מצרא דהתם לית ליה ללוקח מידי בהאי ארעא ומשום ועשית הישר והטוב אמרי' ליה שיקנה במקום אחר ויניח לזה לקנות אצל מיצר שלו אבל כאן שיש לו חלק בגוף הקרקע ואנו אומרי' לו לוותר את דינו לא שייך כאן הישר והטוב אלא משום זה נהנה וזה לא חסר תוספי הרא"ש ז"ל עכ"ל היוצא מדבריו מפסוק ועשית הישר והטוב ילפי' רק שלא ישלח יד לזכות מחדש בו אלא יניח לחבירו מי שהוא במיצר לקנות אבל מי שיש חלק בגוף הקרקע אין צריך לוותר דינו רק אם שייך לכופו על מידת סדום שזה נהנה וזה לא חסר כמובן ואם כן מה ששותף מסלק את הלוקח אפי' הוא מצרו הוא הטעם דמכח ועשית הישר והטוב לא צריך להניח דינו וזכותו מה שיש לו בגוף הקרקע חלק והוא חסר בזה במה שאחר יהיה שותפו ולכל הפחות אין בו מדת סדום אם הוא יחפץ במקח הזה ודוק. ולכאורה יש להשיב זה תינח שרשאי ליקח הוא השותף ולא צריך לחוש על זכות בר מצרא שבא רק מכח ועשית הישר והטוב אבל אם כבר קנה המצרן לא יהיה השותף יכול לסלקו דגם הוא עשה כהוגן במה שקנה יען שהוא בר מיצר לק"מ כיון דהוא שותף ויש לו חלק בכל הקרקע מכח השותפות א"כ מכר שותף חבירו דבר שאינו שלו כמבואר בעור סי' קע"ה בשם הרא"ש וז"ל דכל זמן שלא חלקו יש לו חלק בגוף השדה ועדיף טפי ממצרן עכ"ל וכן הביא הב"י בשם הרה"מ בביאור יותר וז"ל וכן הדין נותן שמאחר שיש לו חלק בקרקע בכל חלק וחלק שמוכר הוה המחצית שלו אחרי שלא הוברר והוא קודם לכל אדם עכ"ל מבואר דהמוכר לא יכול למכור לולא דהיינו דנין דהשותף ימשוך ידו בעבור לעשות טוב וישר להמצרן והוא אינו צריך לוותר משלו וממילא לא מהני המכר שמכר דבר שאינו שלו נהפוך הוא הלוקח שהוא מצרן צריך לעשות הישר והטוב שימשוך ידו ולא יקח קרקע אשר כח אחר של שותף השני מעורב בו ועל כן מסלק השותף למצרן ודוק וכן משמע ברמב"ם פי"ב מתחילה מביא דין שותף שמסלק אפי' בן המצר ואח"כ מביא כמה דינים מדין בר מצרא. ונראה במשכנתא דלא יוכל לסלקי' הוה ג"כ כנמכר ביד המלוה דכתב הנמ"י באיזהו נשך על מה דאמרי' משכנתא באתרא דלא מסלקי אלא עד דמשלים זימניה בע"ח גובה הימנה ובכור נוטל בה פי שנים ואין שביעית משמטתה כתב הנמ"י וז"ל הלכך נקטינן לפום מנהגא דילן ולפי שיטת רש"י דבנכייתא בין באתרא דמסלקי ובין באתרא דלא מסלקי שרי ובלא נכייתא באתרא דמסלקי ריבית קצוצה ולא מיבעיא בבתים דלא שכיחי דמקלקלי אלא אפי' בשדות וכרמים כעובדא דהאי אתתא וכו' דזבין ארעא מקריבאי וכו' ובאתרא דלא מסלקי הוה אבק ריבית אפי' בלא נכייתא דכיון דפסיק זמן ואיכא זמן ידוע למשכנתא דלא מצי פריק לה הוה כמכירה ובכל משכנתא אפי' לאחר משלם זימניה אם כתב לו כל זמן שתמשך משכונא זו בידך מסתברא דאי אכיל ומנכה ליה שרי עד שימחה בו כ"כ הרשב"א עכ"ל וכתב עוד שם וז"ל באתרא דלא מסלקי כאילו היה מכור לו וא"כ גוף הקרקע כאילו היה שלו הילכך בע"ח גובה ובכור נוטל דלאו ראוי הוא אלא מוחזק ואין שביעית משמטתה דאעפ"י שמשלם זמן המשכונא כיון שהיתה מכורה אצלו כל זמן המשכונא גם השתא הוה ברשותו עד שיפדנה וכמכורה בידו הוא ואין שביעית משמטתה עכ"ל היוצא מזה באתרא דלא מסלקי אפי' בלא נכייתא הוה כמכורה בידו ועיין בטור יו"ד קע"ב פלוגתא דרש"י וראב"ד עם רב אלפס ובב"י שם ועיין ברמב"ן במלחמות בסוף דבריו ביאר היטיב. ולפ"ז מסתברא כיון דהוה כמכורה בידו אם כן מה דמסלק המלוה למצרן הוא מטעם דמלוה יש לו כח בגוף הקרקע דהא כיון דלוה לא יוכל לסלקו קודם זמנו אז אפי' משלים כל זמן שלא פרע למלוה הוה הקרקע ברשות מלוה ולא מהני מכירת הלוה להוציאה מידו כמו בשותף אלא יפרע לו תחילה ואח"כ יוכל למכור ואם יחפץ למכור מקודם שפרע המלוה מוקדם בו דהוא מכורה בידו מכח הלואה והוה כשני אחין או שני שותפין ולא צריך קרא משום ועשית הישר והטוב דלא יקח המצרן אלא מדינא לא הוה הלוקח אלא כשלוחו של המלוה ולכן לא מביא הגמ' בדף ס"ח במשכנתא לית בה דינא דבר מצרא משום דכתיב ועשית הישר והטוב אלא בדף ק"ח אי יש כח לבר מצרן כנגד איש אחר שם אמרו נהרדעא דכתיב ועשית הישר והטוב. ומעתה אני אומר דין חדש אם ראובן הלוה לעכו"ם על קרקעו ושמעון יש לו שדה על המצר של גוי הלוה וקנה שמעון מן הגוי המשכן הנ"ל יוכל המלוה לסלקו הגם דיוכל שמעון לטעון ארי אברחי ממצרי שלא יהיה לי גוי במצרי שיראתי פן ימכור לגוי אחר או יפדה ממך ואין לך עשית ישר וטוב אלא זה לאבריח ארי ממצרי כמו שכל ישראל מחויב למשוך ידו שלא ליקח אפי' מישראל אם יש לו ישראל בן מיצר אעפ"כ אם קנה מן הגוי אומר לו עשיתי הישר והטוב שהברחתי ארי ממצרך מכ"ש שעשיתי הישר והטוב שהברחתי ארי ממצרי דחייך וחיי חבירך חייך קודמין ולא פעלתי און בקנין שלי כאשר כתב באמת המרדכי סי' שצ"ג הבאתי למעלה בד"ה שוב יעו"ש. ולפמ"ש זה אינו דדין בר מצרא ילפי' מן ועשית הישר והטוב אז אמרי' שאומר לו במה שהבריח ארי ממצר עשה הישר והטוב מאוד אבל אם קנה משותף של ישראל אשר הוא גוי או אם הלוה ישראל לעכו"ם על משכנתו דיש לשותף ישראל או למלוה כח קנין בגוף הקרקע הגם שהבריח הלוקח ארי ממצר ישראל לא מהני לקנות קרקע אשר יש לו בה זכות וכח קנין אטו במה שחדשת לעשות הישר וטוב אבדתי זכותי בקרקעו בודאי טוב עשית במה שקנית מן הגוי אבל רק בתורת שליחות ולא לזכות בעצמך ודוק. ואסברא טעמא דמלתא בעזה"י דלכאורה הקשתי (א) אי בזבין בגוי כל הטעם דאומר לו ארי הברחתי ממצרך ופי' רש"י ונמ"י אין לך ישר וטוב מזה שעשה לו טובה א"כ אם המצרן היה מוחה בו מאז שלא יבריח ארי ממצרו דישראל הקונה הוא שונא לו מאז ומקדם ואנן סהדי דנוח לו לבעל המיצר שישאר הגוי במצרו מאשר יבוא ישראל הארב לו וקם עליו תמיד במסירות א"כ אם קנה ישראל השונא לו. ואמר לו בעל המיצר שקול טיבותך ושדי' אחיזרי עיין בב"מ דף ס"ג לא מעוקצך ולא מדובשך וא"כ יוכל לסלקו ולא מצינו בשום פוסק שיחלק בכך וצע"ג (ב) ועוד דלו יהי שאוהב קנה מן הגוי אם היה בעל המיצר מגלה דעתו שלא יחפץ בטובה שיבריח אדם ארי ממצרו כי הוא עם הגוי היושב במצרו כאשר היה יהודה עם רעהו העדולמי יהיה יוכל לסלקם הבר מיצר מי שקנה מן הגוי הלא סתמא אמרו זבין מגוי לית בי' דין בר מצרא וצע"ג (ג) ועוד איך יהיה אם יש לאותו גוי עוד שדה במיצר שלו ויאמר הבר מצרן איזה טובה עשית לי במקחך שהברחת הארי ממצראי הלא נשאר שם הארי כמאז ומקדם ולמה אפסיד כח בר מצרא וצע"ג (ד) ועוד איך יהיה אם הבר מצרא ואמר ראו כי הגוי כבוש תחת ידי שיש לאל ידי לעשות עמו רעה כי יש לי עליו שברזל יבוא נפשו וגם אני גדול וחשוב בבית המלך אין לי מורא מפניו אין הוא ארי רק קורי עכביש והכי יוכל בכה"ג לסלק הלוקח וצע"ג. והנלע"ד בעז"ה ואקדים דברי ש"מ בב"מ דף ק"ח ארי אברחי לך ממצרך וז"ל ולא מצי אמר ליה המצרן גם אני אם קניתיו הייתי מבריח ארי מעלי דאמר ליה אלמלא מהרתי לקנותו שמא היה מכרו לגוי אחר ומיהו תמיהא לי וכי בשביל שעשה עמו טובה אחת אינו מחויב לעשות לו אחרת אכתי איכא טעמא דהישר והטוב תמצא הרבה קרקעות לקנות במקום אחר יתן לי זה שבמצראי אטו עני שהוא ערום ורעב וכסוהו אינו חייב גם להאכילו אתמהא עכ"ל הרא"ש ונ"ל שכיון שבשעה שקנה לא חל עליו חיוב דין בן המיצר כיון שעשה מצוה יותר גדולה להבריח ארי ממיצר הישראלי תו לא מחייב בעשיית מה שאינו מוטל עליו עכ"ל השיטה מקובצת ודבריו נפלאים בעיני מאוד (א) שכתב שמא היה מכרו לגוי אחר עכ"ל א"כ הוה רק ספק אם עשה למצרן טובה דאינו ברור שהיה מוכר לגוי ואם היה משך ידו מן המקח היה ג"כ ספק עשה הישר והטוב שלא חפץ לקנות על מיצר רעהו וא"כ היה לו להיות שב ואל תעשה (ב) למה לא משיב הלוקח למצרן אמת אם אתה קנית אותה היית מבריח ארי מעליך ועכשיו הייתי מן הזריזין מקדימין למצות וזכיתי אני להבריח ארי ממצרך עכ"פ קיימתי ועשית הישר והטוב ואטו אם ארי בא על אדם אשר יוכל בעצמו להכות את הארי ובא רעהו והכהו לא עשה מצוה גדולה שהציל את רעהו מפי הארי (ג) תי' הש"מ על קו' הוא מחוסר הבנה ח"ו דהרא"ש הקשה אטו שעשה עם רעהו טובה אחת אינו מחויב לעשות טובה אחרת והביא משל מעני שהוא ערום ורעב ותי' הש"מ יען שבשעת קנין לא חל עליו דין בן המיצר יען שעשה מצוה יותר גדולה תו לא מחויב מה שאינו מוטל עניו והוא פלא הא גופיה היה קו' הרא"ש למה לא יהיה חייב לעשות גם טובה אחרת (ד) שסיים וז"ל תו לא מחייב במה שאינו מוטל עליו עכ"ל הוא הפלא ופלא מי הגיד שאינו מוטל עליו הא הקו' היה שיהי' מועל עליו הי' לו לומר תו לא מחייב אבל תיבות מה שאינו מוטל עליו אין לו הבין (ה) שכתב שעשה מצוה גדולה להבריח ארי ממיצר ישראל עכ"ל הי' לו לומר שהבריח ארי ממיצר חבירו כלשון הגמ' ארי אברחי ממצרך ולא אמרו ארי הבריח ממיצר ישראל משמע שעשה טובה לבר מצרן ואמר לו מה לי שעשיתי טובה לך אם משכתי ידי אחור או שעשיתי לך טובה שהברחתי ארי ממצרך וצע"ג. אמנם עמוקים דבריו בעזה"י דיש לחקור בשורש דין בר מצרא שסמכו חכז"ל על פסוק ועשית הישר והטוב דנראה דשורש דין בר מצרא אינו משום ואהבת לרעך כמוך שיהי' מצוה לעשות נחת רוח לחבירו ישראל א"כ הי' החיוב מוטל על המוכר שימכר רק למצרן ולא להטיל על הלוקח הלא מבואר כמה פעמים ברש"י ונמ"י דאין על המוכר חיוב לעשות הישר והטוב ואם מכר לנכרי מהני דעל המוכר ליכא חיוב ועשית הישר והטוב למכור דווקא לבר המיצר כמבואר ברש"י בד"ה נכרי לאו בר עשיית הישר והטוב וז"ל ואין לנו לומר על דינא בר מצרא ועשית הישר והטוב אלא ללוקח שהמוכר אומר לו מה עשיתי לך אם ארצה לא אמכרנה לך ותהא בידי אבל ללוקח נאמר משוך ידיך ויקחנה זה עכ"ל וקשה אטו המוכר אינו מחויב לקיים ואהבת לרעך כמוך אלא פשיטא דישוב המוכר השומר אחי אנכי לעשות לו נחת רוח בקרקעו אדם יוכל לעשות בשלו מה שלבו חפץ ויוכל למכור לכל איש שלבו חפץ אפי' לגוי יוכל למכור רק שצריך לקבל אם יבוא מזה היזק לחבירו שישלם לו רק הטילו חכמים על הלוקח אם תחפץ לקנות קרקע קנה באופן שתעשה טוב בעיני ד' וישר בעיני אדם ולא תקנה במיצר חבירך ותקיים בזה קדושים תהי' כי קדוש אני ד' קדש עצמך במותר לך שלא לעשות קנין הגם שמותר לך עפ"י דת ודין של תורה לקנות במיצר חבירך כי המוכר חפץ בך אתה לא תשלח ידך בו לעשות דבר אשר עי"ז לא ישיג חבירך משאלות לבו אבל העיקר הוא גדר קדושה שהלוקח יתקדש עצמו במעשיו ואם זבין מגוי עשה דבר טוב וישר במעשיו שזכה לברוח ארי ממיצר ישראל חבירו. וראה זה מצאתי בעזה"י ברה"מ פי"ד הל' ה' שכתב וז"ל וענין דין בר מיצר הוא שתורתנו התמימה נתנה בתיקון מדות האדם ובהנהגתו בעולם כללים באמרת קדושים תהי' והכוונה כמו שאמרו רז"ל קדש עצמך במותר לך שלא יהי' שטוף אחרי התאות וכן אמרו ועשית הישר הטוב והכוונה שיתנהג בהנהגה טובה וישרה עם בני אדם ולא הי' מן הראוי בכל זה לצוות פרטים לפי שמצות התורה הם בכל עת ובכל זמן ובכל ענין ובהכרח חייב לעשות כן ומדות האדם והנהגתו מתחלפות כפי הזמן והאישים וחכמים ז"ל כתבו קצת פרטים מועילים נופלים תחת כללים אלו ומהם שעשו אותם בדין גמור ומהם לכתחילה ודרך חסידות והכל מדבריהם ז"ל ולזה אמרו חביבים דברי דודים יותר מיינו של תורה עכ"ל הזהב היקר מפז רב. ורמב"ן בפ' ואתחנן על פ' ועשית הישר והטוב בעיני ד' כתב וז"ל ולרבותינו בזה מדרש יפה כי אמרו זו פשרה ולפנים משורת הדין והכוונה בזה כי מתחילה אמר שתשמור חקותיו ועדותיו אשר צוך ועתה יאמר גם באשר לא צוך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו כי הוא אוהב הטוב והישר וזה ענין גדול לפי שאי אפשר לזכור בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינת כולם אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה כגון לא תלך רכיל לא תקום ולא תטור ולא תעמוד על דם רעך לא תקלל חרש מפני שיבה תקום וכיוצא בהן חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא ואפי' מה שאמרו פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות עד שיקרא בכל ענין תם וישר עכ"ל. היוצא דדין בר מצרא דילפי' מן הפסוק ועשית הישר והטוב הוא מצוה על הלוקח שיעבוד בזה להקב"ה ועשית הישר והטוב לפני ד' שיתן האדם ללבו לעבוד ד'

בהתנהגות טוב וישר כי ד' אוהב הטוב והישר כי אי אפשר לפרט כל הטוב והישר אשר ביקש ד' שיעשה אותם האדם וחי בהם נתן כלל בעבודת ד' כמו שנתן כלל בעריות קדושים תהיו וכן כתב הרמב"ן בריש קדושים וז"ל וזה דרך התורה לפרוט ולכלול בכיוצא בזה כי אחרי אזהרת פרטי הדינים בכל משא ומתן שבין בני אדם לא תגנוב ולא תגזול ולא תונו ושאר האזהרות אמר בכלל ועשית הטוב והישר שיכנס בעשה היושר וההשויה וכל לפנים משורת הדין לרצון חבירו כאשר אפרש בהגיעי למקומו ברצון הקב"ה וכן בענין השבת אסר המלאכות בלאו והטרחים בעשה כללי שנאמר תשבות עכ"ל הטהור והנקי והבהיר. ועתה יובן הדבר בעזה"י כיון דגוף הקנין אשר קנה הלוקח הוא פעולה אשר עשה טוב וישר שהבריח ארי ממיצר ישראל שירא פן ימכור אותו לגוי חבירו א"כ הגם שמשכחת אם לא קנה ומשך ידו היה ג"כ עושה טוב וישר כיון דהוה ספק השקול אם לא יעשה טוב וישר בקנין שלו כמו אם לא היה קונה א"כ אין בקנינו שום דבר שעשה שלא כהוגן דמאי חזית הלא התורה צותה רק זאת שאראה לעשות מעשה שתהיה הפעולה בטוב וישר ועליך בר מצרן להביא ראיה שלא עשיתי טוב וישר בפעולותי הלא היה חשש שמא ימכור לגוי ויהיה ארי על מצרך והצלתי מפי הארי כי היה שדה של גוי וגם שמא הברחתי ארי אשר בא מחדש להיות מצרן שלך בשלומא מי שקנה מישראל אמרו חכז"ל שהלוקח לא עשה הטוב והישר בפעולתו דכל אופן אין בר המיצר מרויח בו דמה לי ישראל זה או זה אבל בקונה מגוי בכל אופן עשיתי טובה וישרנות שהברחתי ארי הישן ואם תשוב הלא ארי הישן היה בורח בכל אופן וא"כ מה טוב וישר עשית ע"ז משיב דלמא היה מוכר לגוי חבירו והיה בא ארי מחדש כמבואר בב"ק דף קי"ד אם מכר לגוי נקרא שהרביץ ארי על מצרו יעו"ש וא"כ נשאר שעשיתי בקניני טוב וישר שהברחתי ארי ממיצר ישראל והיה פעולה טובה ומה איכפת לי אם [לא] נייחא עוד לך הכי שומר אחי אנכי לשאול אותו במה יחפץ הוא הלא אני צוותי לעשות טוב וישר בעיני ד' וזה עשיתי וזכיתי במקחי רק הקשה הרא"ש שיתנו אותו אח"כ ע"ז השיב הש"מ אטו מוטל על אדם לעשות טוב וישר בשלו למה אינו מחויב המוכר למכור דווקא לבן המיצר יען דכל אדם יוכל לעשות בשלו מה שיחפץ כסברת ש"מ בב"ב דף י"ב דמכח ועשית הישר והטוב לא צריך אדם לוותר את דינו יעו"ש וה"ה כאן כיון בשעת הקנין היה מותר לו לקנות דעכ"פ הבריח ארי ממיצר ישראלי שוב כיון שהקנין היה בהיתר מי יאמר לו לוותר מכח ועשית הישר והטוב משלו מה שאינו מוטל עליו דאין מצות ועשית הישר והטוב בעבור לזכות חבירו אלא הוא מצות קדושה ללוקח שיהיה פעולתו ישר וטוב וכיון שהוא טוב וישר לא מוטל עליו לעשות נחת רוח משלו לחבירו אבל לא יכול להשיב לו הגם שהיה ברור שיכלת אתה להבריח ארי אני זכיתי תחילה זה לק"מ דאז היה עדיין על הלוקח מצוה ועשית הישר והטוב שלא לעשות קנין אשר בו לא משכחת טובה בו לבן המיצר אבל אם היה ספק שמא ימכור לגוי חבירו א"כ יש משכחת שעשה בה קנין טוב וישר שהציל מיצר ישראל מפי ארי שוב אין לו להסתכל על בן המיצר אם הוא חפץ בו או לא ודוק. ולפ"ז מיושבים ד' קושיות שהקשתי בד"ה ואסברא והוא דהך מצוה של ועשית הישר והטוב אינה נעשית לטובת חבירו שיוכל הוא לומר אי אפשר בתקנת חכמים עיין כתובות פ' הכותב רק הוא חיוב מצות קדושה והנהגה על כל איש ישראל החפץ לעשות קנין שיסתכל שיהיה פעולתו טוב וישר וכיון שיש בקנין טוב וישר הברחת ארי מה איכפת לן אם הגוי נייח לך יותר ממני לאמור לו ישראל טיבותך שקלי ושדי' אחיזרי הכי נצטויתי בעבורך הלא בעבורי צותה תורה שיהיה מעשי בפעולת טוב וישר וגם אם אפי' הגוי הוא אוהב נפשך כחירה העדולמי עכ"פ יש טוב וישר להסיר ממיצר ישראל ארי וגם אפי' נשאר עוד קרקעות לגוי הנ"ל ולא הברחתי ארי מקרקעך עכ"פ הברחתי ממצרך מאותו צד שבאת לטעון שאתה בר מצרן וגם אפי' אין לך פחד מגוי הנ"ל שהוא כפוף תחתיך עכ"פ פעולתי היה טוב וישר להבריח ארי ממיצר ישראל וגם פן אולי היה מוכר לגוי אחר אשר מפניו יש פחד וגם לא יהיה אוהבך כרעהו העדולמי הלא אין אני מצווה למשוך ידי מן מקח על מיצר שלך שלא לקנות מישראל אפי' בעבורך כי אז הצרכתי לשאלות פיך אם נייח לך בו אם לא אבל זו מצוה שבגופו ותכלית פעולתי היה טוב ואין עלי חיוב להיות עבדך לעשות קנינים בעבורך ודוק. ובזה מיושב לי קו' גדולה אשר הקשתי דבגמ' אמרי ארי אברחי ממצרך ופי' רש"י ונמ"י וז"ל ואין לך ישר וטוב יותר מזה עכ"ל משמע אבל אי לא היה הברחת הארי ישר וטוב גדולה היה יכול לסלק ללוקח וקשה לי למה יהיה יכול לסלקו הלא אפי' אם קנה מישראל קשה יאמר הלוקח לבר מיצר מאי הפסדתיך הלא ידעת דעל המוכר ליכא מצוה לעשות הטוב והישר למכור לך דהא יש לו מגו שלא למכור כלל כמבואר ברש"י שאין על המוכר חיוב לעשות הישר וטוב למכור לבר מצרן רק יוכל למכור לכל מי שיחפץ וגם זאת ידעת אם קנה אותו גוי שאינו חיוב על הגוי להחזיר לך שאין הגוי בר חיוב לעשות הטוב והישר וא"כ מאי הפסדתיך תחת שהיה יכול למכור לגוי לקחתי אני והברחתי ארי ממצרך ויטעון שמא היה מוכר לנכרי כמו אם קונה מגוי אומר לו שמא היה מוכר לגוי חבירו עיין ש"מ ה"ה בקנה מישראל יטעון שמא היה מוכר לגוי ומאי הפסדתיך ומספק אל תסלקני. אך משבשתא היא הלא אם ימכור לגוי צריך המוכר לקבל לשלם כל אנסיה דמתיילד ומהכ"ת ימכור ישראל לגוי ויקבל עליו לשלם כל אנסין הלא יודע כי במכירה מרביץ ארי על מיצר חבירו ויצרך לשלם ואפי' אם ימכור לגוי עכ"פ יקבל עליו כל אונס דמתיילד ולא יהיה לו היזק א"כ מה הרוחתי לי במה שקנית נהפוך הוא אם לא קנית בודאי מכר לי א"כ לא עשית במקחך שום טוב וישר ואסלק אותך כמובן. אמנם לפ"ז בקנה מגוי יטעון הלוקח לו יהיה שלא עשיתי טוב וישר במה שהברחתי ארי ממצרך אבל עכ"פ היה ביד גוי המוכר למכור הקרקע ליד גוי חבירו וא"כ מאי הפסדתיך במה שלקחתי טוב תתי אותה לי מלאיש אחר גוי חבירו של מוכר תברר אתה שלא היה חשש שימכור לגוי אז יהיה לך עמי דין ודברים אבל מספק לא תסלקני ממקחי ולמה הצריכו חכז"ל לומר שהלוקח משיב לו אין לך עשית ישר וטוב גדול מזה וצע"ג. ולפמ"ש לק"מ דמצות ועשית טוב וישר הוא חיוב אשר הטילה התורה על בר ישראל שאם יחפץ לעשות פעולה במסחר וקנין יהיה

פעולותיו בהנהגה ישרה וחקרו חכז"ל שאין זה הנהגה ישרה ליקח שדה על מיצר חבירו כי בר המיצר ממתין ומצפה ליקח שדה אשר יהיה במצרו שיהיה שדותיו שלו ביחד ואין נכון שיבא איש ויקח מן האיש הרוצה למכור וממילא ימכור המוכר לבן המיצר ולכן חל על כל בר ישראל חיוב לעשות טוב וישר בעיני ד' וימשוך ידו מלקנות שם רק יקח במקום אחר והגם שאפשר שיבוא גוי ויקנה ולא יקיים ועשית הטוב והישר כי גוי לא נצטוה רק שלא יגזול אבל על ישרות לעשות טוב וישר אינו מצווה וישראל מצוה לעשות טוב וישר וא"כ לא יוכל לפטור את עצמו שלא לקיים לעשות טוב וישר יען שגם הגוי אינו מקיים טוב וישר כי גוי לא צריך לעשות טוב וישר וישראל מצווה לעשות הטוב והישר כי עכ"פ מודה הישראל שגם אם יקנה הגוי לא עשה טוב וישר ואיך יפטור ישראל עצמו יען שהוא משכחת שגוי יקנה השדה בשלומא אם היה כל התקנה בעבור שישראל לא יעשה הפסד לחבירו אז יוכל לומר מאי הפסדתיך אבל באמת אין חיוב עשית טוב וישר בעבור לעשות טובה לבר מצרא רק שחיוב על ישראל שתהיה פעולת טוב וישר ועכ"פ אין זה טוב וישר לקנות על מיצר חבירו יען שהגוי יוכל לעשות פעולה שאינו טוב וישר לכן החכימו חכז"ל לאמור שבגוף הקנין עשה טוב וישר שהבריח ארי ממיצר ישראל אז אין לך עשית ישר וטוב גדול מזה ודוק. ואוסיף נופך בשלומא אם לקח שדה מישראל אז יוכל לטעון הבעל מצרא לו יהיה שלא היה ברצונך ליקח אותו קרקע ג"כ לא עשית לי טובה בקנינך דמה לי ישראל הראשון או ישראל השני הלוקח ונהפוך הוא שאחפץ לקחתיה אבל בלוקח מגוי אז בודאי בגוף הקנין עשה טוב וישר לעיני כל רואי שמש שהבריח ארי ממיצר ישראל רק אם ברור שהיה בידך ג"כ להבריח ארי הלזה אם כן לא עשיתי טוב וישר במה שהברחתי הארי ממיצרך דכל שבידך לאו כמחוסר מעשה דמי והיה דומה כאלו לקחתי מישראל חבירך דבכל אופן לא עשיתי לך טובה אבל כיון שהיה לחוש שמא ימכור לגוי א"כ בכל אופן עשיתי הישר והטוב והיה המעשה קנין מותר וא"כ מאי איכפת שהנכרי חביב עליך כמוני או יותר ממני ודוק. אך אם מכר שותף לאיש אחר אפי' הוא מצרן השותף השני קודם וכתב הטור וז"ל כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל ששותף מסלקו דכל זמן שלא חלקו יש לו חלק בגוף השדה ועדיף טפי ממצרן עכ"ל וכתב הב"י שם וז"ל ואין בזה ספק וכן הדין נותן שמאחר שיש לו חלק בקרקע בכל חלק וחלק שמוכר היה המחצית שלו אחרי שלא הוברר והוא קודם לכל אדם עכ"ל יעו"ש בב"י ובסמ"ע ס"ק ו' בסוף כתב וז"ל ולא עוד אלא אפי' אם זה הלוקח הוא מצרן לזה השדה שיש לו שדה סמוכה לזה שהיה של שותפין מסלקו השותף דעדיף כחו ממצרן דעלמא מפני שכל זמן שלא חלקו יש לכל אחד חלק בכולו והרי מה שמכר האחד כאלו מכר חלק של זה שבא לסלקו עכ"ל הן לפי מה שהביא הב"י דמכר מחצית של השותף חבירו אשר חפץ בקרקע והן לפי' הסמ"ע דהוה כאלו מכר חלק השותף אשר חפץ בקרקע לבדו ועיין היטיב בר"ן בנדרים ריש פרק השותפין בשותפין שחלקו אפי' אחר החלוקה אמרי' אין ברירה ואחין שחלקו לקוחין הן וה"ה שותפין עיין שם בד"ה אבל יש בה דין חלוקה דאפי' אחר החלוקה אסור לכנוס בחלק שלו אשר נפל בגורלו דדלמא הוא חלק חבירו יעו"ש כי מתוק וה"ה כאן קודם החלוקה אם מכר שיש לומר שמכר חלק חבירו או עכ"פ חצי חלק חבירו והגם אם הקדיש השותף חלקו או אסרו בהנאה חל ההקדש או האיסור הנאה יען דקונמות והקדש מפקיעין מידי שיעבוד וסופו לחלוק אבל כאן דשותף חבירו קודם לקנין דעדיף כחו וא"כ כנגדו לא מהני קנין דלא יחפץ לחלוק ולהיות לוקח חלק חבירו תחת חלקו אלא ישלם חלק חבירו להמצרן דהא כל כח המצרנות משום דלקיים ועשית הישר והטוב ואין מחויב השותף לעשות ישר וטוב בחלקו ששייך לו כסברת הש"מ בב"מ דף י"ב ולכן חלקו עדיף ממצרן כי לא חל עליו לעשות הישר והטוב בחלקו וליטול תחתיו חלק חבירו כדי שיבוא חלקו להמצרן ודוק כי נכון וישר בעזה"י. ובזה יובן דברי רמ"א בסי' קע"ה סעיף מ"ז וז"ל ודווקא מצרן אינו יכול לסלק אותה אבל שותף יכול לסלקה דשותף עדיף ממצרן עכ"ל בשם מהרי"ל הכוונה מבואר דדין בר מצרא לא שייך כנגד אשה דלא תקנו חכז"ל ולא צווה עליה לעשות הישר והטוב כנגד המצרן אבל כנגד השותף אטו הואיל והיא אשה יכולה לקנות חלק השותף אשר לא מכר לה ולא רוצה לחלוק להחליף חלקו עם חלק חבירו בתורת לקוחות כי יאמר אם אחפץ להיות לוקח אעכב את שלי ואקח חלק חבירו ודוק. ואם תקשה הא תינח שהוא קודם למצרן שלא צריך לקיים בשלו לעשות הישר והטוב למצרן אבל עכ"פ אם קדם המצרן וקנה יהיה מהני קנינו דיאמר לו המצרן גם אני אינו צריך למשוך ידי מליקח ולעשות עמך הישר והטוב הלא אני מצרן ואעשה טוב וישר בעדי ומהכ"ת יהיה לך יתרון שתוכל אתה השותף לסלקני וצע"ג. ואחר העיון לק"מ דבשעה שהשותף המוכר רוצה למכור שותף חבירו קודם להמצרן דיאמר לו דלו יהיה שאחלק עם שותפי אז מכח אין ברירה יהיה רק לקוחות שאני אמכור לו חלקי תחת חלקו ואין אני מחויב ליתן חלקי לעשות עמך טוב וישר למכור שלי כדי שתשיג אתה שדה על מיצרך וא"כ מכר המוכר דבר שאינו שלו דהוה כולו לשותף ובשלומא במודר הנאה או הקדיש אז חל עליו ההקדש או איסור הנדר ומפקיע מידי שיעבוד בסוף דהא עומד לחלוק אבל כאן הוה כאלו אינו עומד לחלוק דהא השותף קודם ליקח מבעל מהמצרן וא"כ ממילא לא היה המוכר יכול למכור דאין ברירה והשותף אינו רוצה לחלוק להיות לוקח להחליף חלק בחלק דיאמר אקח גם חלקך ודוק. והנה הנמ"י בב"מ דף ק"ח כתב וז"ל ארי אברחי לך ממצרך ולא מצי למימר המצרן גם אני הייתי קנהו והייתי מבריח ארי דקאמר ליה האי אלמלא מהרתי לקנותו היה מוכרו לעכו"ם אחר אמר המחבר מכאן היה נראה לי שהלוקח בית רעוע מעני שאין בה דינא בר מצרא שיאמר לו הלוקח ארי אברחי לך שקניתי אותו שאלמלא לקחתיו אני לא היה מוכרו לאחר והיה נופל הבית על ביתך והיה מזיק לך וכ"ש אם המוכר עצמו אומר גם כן שלא היה מוכרו אלא לזה עכ"ל וחקר עוד אי שייך לומר ארי אברחי אם לא נעשה בריחת הארי מיד דבשלומא בקנה מגוי נסתלק הארי מיד אבל בקנה בית רעוע מגוי עדיין הבית עומד (וצ"ע דעכ"פ מכר לעושר ואם יזיק ביתו יש לו לשלם אבל המוכר שהיה עני שאין לו לשלם ואפשר אברחת הארי הוה דווקא שלא יתחיל הנזק ולא שיצרך עכ"פ לדין עמו לשלם לו נזקו) והאריך וכתב וז"ל אלא וודאי לא מצי למימר כיון שדעתו למכור לא הייתי מוכרו אלא לזה וא"כ יכול המצרן לומר ללוקח היה לו להודיעני והייתי לוקח אותו ובניתי וסלקתי את הארי אבל זבן מעכו"ם אמר אם לא מהרתי ליקח היה מוכרו לעכו"ם אחר שאין בו ועשית הישר והטוב כדי שתאמר סוף סוף היה בא לידי עד כאן כנ"ל עכ"ל ודברי נמ"י נפלאים מתחילה כתב על הקושי' שיאמר המצרן אני הייתי קונהו וסלקתי את הארי וז"ל אלמלא קניתי היה מוכרו לעכו"ם אחר עכ"ל ולא הזכיר כלל שאין על הנכרי חיוב לעשות הישר והטוב ואח"כ כתב וז"ל אם לא מהרתי ליקח אותו היה מוכר לעכו"ם אחר שאין בו לעשות הישר והטוב וצע"ג עוד נפלאים בעיני מה שכתב וז"ל שאין בו ועשית הישר והטוב עכ"ל בין שהפי' שאין בעכו"ם המוכר מצוה לעשות הישר והטוב או הפי' שאין על עכו"ם הלוקח חיוב לעשות הישר והטוב עכ"פ משמע אלו היה החיוב על עכו"ם לעשות הישר והטוב יהיה דינא בר מצרן בזבין מעכו"ם וקשה הא עכ"פ העכו"ם לא יקיים ועשית את הישר ואת הטוב וסוף סוף לא יבוא לידו וא"כ עשה הלוקח הישר והטוב שהבריח ארי ממיצר ישראל חבירו וצע"ג ועוד נתקשתי במה שכתב הנמ"י וז"ל וא"כ יכול המצרן לומר ללוקח היה לו להודיעני והייתי לוקח אותו ובניתי וסלקתי את הארי עכ"ל תיבות היה לו להודיעני מחוסרי הבנה אי על הלוקח קאי היה לו לכתוב היה לך להודיענו שהיה הוא מדבר עמו שכתב מקודם יכול המצרן לומר ללוקח אם כן לך מיבעי ליה לכתוב ועוד הכי הלוקח סרסר שיהיה מודיע לו שהשכן רוצה למכור ביתו וטוב לו שיקנה כדי שיבריח ארי מביתו השומר בית אחיו הוא ואי תיבות היה לו להודיעני על המוכר קאי שהמצרן יאמר ללוקח שהמוכר היה לו להודיעני לו שרוצה למכור ביתו הוא ג"כ מחוסר הבנה הלא המוכר יאמר לא חפצתי למכור אלא לזה שמכרתי לו והגם שלא נאמן לומר כן לדחות בן המיצר דמסתמא כיון שרוצה למכור היה מוכרו גם לבן המיצר אבל עכ"פ אין חיוב עליו למכור דווקא לבן המיצר דועשית הישר והטוב לא תקנו אלא על הלוקח ולא על המוכר דמהאי טעמא יוכל למכור אפי' לגוי אם מקבל עליו לשלם כל נזק דאתו מחמתיה ומכ"ש שאין חיוב עליו לשקוד על פתח המצרן שיקנה ממנו וצע"ג. וד' האיר עיני לברר דברי נמ"י כשמלה בעזה"י והוא הגם דועשית טוב וישר לא נאמר על המוכר שימכור לבר מצרא הטעם ביאר רש"י ונמ"י וז"ל שהמוכר יאמר מה עשיתי לך אם ארצה לא אמכרנה ותהיה בידי עכ"ל ולכן הגם שגמרתי למכור לא ארצה למכור לך אבל בודאי יש חיוב על כל ישראל שישמור עצמו וממונו שלא יזיק חבירו בגופו ובממונו ואם לא עשה כן עובר על מצות עשה ואהבת לרעך כמוך ודבר זה מתורת הרא"ה בספר החינוך למדנו דכתב בפ' קדושים מצוה רמ"ג וז"ל ואהבת לרעך כמוך ואמרו ז"ל דעלך סני לחבריך לא תעביד ואמרו בספרי אמר ר"ע זה כלל גדול בתורה כלומר שהרבה מצות שבתורה תלוים בכך שאוהב חבירו כנפשו לא יגנוב ממונו ולא ינאף את אשתו ולא יונהו בממון ולא ישיג גבולו ולא יזיק לו בשום צד עכ"ל וכתב עוד שם בסוף וז"ל ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן והעובר עליה ולא נזהר בממון חבירו לשמרו וכ"ש אם היזק אותו בממון או שצערו בשום דבר לדעת ביטל עשה זה מלבד החיוב שבו לפי הענין שהזיקו כמו שמפורש במקומו עכ"ל מבואר מזה מי שלא ישמור את עצמו שלא יבא לחבירו היזק הוא עובר על עשה ואהבת לרעך כמוך וכן ברמב"ם פ"ו מהל' דיעות הנ' ג' דכתב הרמב"ם מצות עשה הנ"ל וכתב במגדול עז לעיין בשבת דף ל"א כל מה דסני לך לחברך לא תעבוד משמע דעיקר מצוה זו שלא לעשות לחבירו דבר הסני לו יעו"ש (ומה שלא ציין בסנהדרין דף מ"ה ובסוטה ובכמה מקומות דמביא הגמ' פסוק ואהבת לרעך כמוך ובשבת דף ל"א לא מביא זה בפסוק ואהבת לרעך אין כאן מקומו לבאר). ולפי"ז אני אומר איש עני אשר ביתו רעוע ואם יפול ביתו יזיק בית חבירו ולא יהיה לו לשלם ההיזק ואפי' אם יש לו לשלם עכ"פ מצער חבירו שיפול ביתו ויצטער לשפוט עמו ולשלם לו ולבנות מחדש הוא רק ארי על מצר דחבירו וכמו שגוי נקרא ארי יען דיזיק לישראל שלא כדין כך ישראל עני כזה אשר בנקל יזיק בית חבירו ונא יוכל לשלם לו ומזיק לו בודאי יש חיוב על ישראל עני למכור ביתו לאיש שיוכל לבנות הבית הרעוע שלא יפול ויזיק לחבירו ואם הוא לא יחפץ למכור לשמור עצמו שלא יבוא נזק על ידו וביתו הוא ארי על מיצר חבירו ועכשיו ישראל לקח אותו ובא השכן וטוען אני בר מצרא ומשיב נו הלוקח לולא לקחתי ממנו לא היה מוכר כלל והיה בא לך היזק וארי אברחי ממצרך אז משיב לו המצרן אלו היית מושך ידך לקיים הישר והטוב שלא ליקח על מצרי ולא היה נמצא בר ישראל הלוקח ממנו היה בא חיוב על המוכר לבוא אצלי למכור לי ביתו כדי שלא יבוא נזק על ידו וממונו לי וקניתי וסלקתי את הארי ואעפ"י שאומר אלמלא זה לא מכרתי כלל מלבד שאינו נאמן לעשות עצמו רשע שיהיה עובר על מ"ע ואהבת לרעך כמוך שלא יבוא היזק על ידו דאם כל לוקח היה מושך ידו היה בא הבית ברשותי דהיה בא אצלי המוכר כדי שלא יהיה כארי עלי ואפי' שלא היה בא העני אצלי והיה עובר עבירה שלא היה בא לידי א"כ חפצת אתה לזכות בבית אשר על מצרי יען שאם המוכר עובר על מ"ע ואהבת לרעך לא היה בא לידי אין זה דרך ישר והטוב אבל בזבין מעכו"ם משיב לו הלוקח בודאי אם היה חיוב על לוקח גוי לקיים ועשית הישר והטוב רק שהוא אלם ולא מקיים הייתי מחייב להחזיר לך דגם הגוי היה מחויב ליתן לך ואם היה ביכלתך לכופו היית מוציא ממנו וא"כ איך אהי' טוב שלא אצרך להשיב לך הא אפי' הגוי היה מחויב ליתן לך ותסלק בעצמך הארי אבל כיון דהוא אינו בר חיוב לעשות הטוב והישר א"כ אפי' אם בידך לגזול ממני הבית אסור לך לעשות כן דגזל גוי אסור א"כ ארי הברחתי ולא הזקתי לך כלל. ומעתה נכונים הדברים מתחילה סבר הנמ"י דפי' ארי הברחתי ממצרך היינו שהציל מנזק אשר היה יוכל לבוא ע"י הגוי אשר היה על מצרו והגם שאותו נזק היה שלא כדין אבל עכ"פ גוי גברא אלם והיה מזיקו שלא כדין והישראל הקונה הציל הזיקו והקשה הנמ"י יאמר בר מצרן הלא אם קניתיו הייתי בעצמי מסלק הארי והשיב הנמ"י דיאמר לו שהיה מוכרו לגוי חבירו וא"כ הגיע לו נזק מחדש ע"י הלוקח דאטו לוקח נכרי יחזור לך שדה לקיים ועשית טוב וישר והיה מגיע לך הפסד והצלתיך וממילא רצה לחדש ה"ה באיש עני אשר הלוקח טוען שהיה בא לבר מצרן היזק שלא כדין שהעני לא רצה למכור ביתו הגם שיפול ביתו ויזיק לשכינות הקרוב אליו והלוקח הציל לבר מצרן שלא יבא לבר מצרן הזה שלא כדין ואח"כ חזר בו הנמ"י שיאמר המצרן ללוקח שהמוכר היה עפ"י דין מחויב לבוא אלי למכור שאסלק אני את הארי ואטו יען שהוא אלם ולא עשה כדין תרויח אתה זה לא אמרי' ואם כן קשה למה לית דין בר מצרא בזבין מעכו"ם והוסיף הנמ"י בפי' דנכרי לאו בר מצות ואין עליו חיוב לקיים הישר והטוב דנאמר סוף סוף היה בא בידו דאפי' אם הנכרי כבוש תחתיך יש בו משום גזל ליקח הבית או השדה אשר קנה וא"כ יוכל הלוקח לומר ארי אברחי ממצרך כי לולא שקניתי היה קונה גוי אשר אין חיוב עליו לעשות עמך ישר וטוב ומאי הפסדתיך נהפוך הוא עשיתי עמך רק טוב להבריח הארי החדש ואקוה שמקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו בעזה"י. היוצא מזה דהך דזבין מעכו"ם ג"כ נבנה על זה דעכו"ם לאו בר ועשית הישר והטוב הוא דאם היה הגוי מחויב בעשית הישר והטוב לא היה ישראל הלוקח מעכו"ם פטור מדין בר מצרא דאמר הבר מצרן גם אני הייתי מסלק הארי אשר רבץ עליו מכבר ואם תאמר שהיה מרביץ עליו ארי מחדש הא גם הוא היה מחויב לסלק לו רק היה אלם ולא קיים המצות לעשות הישר והטוב וא"כ תהיה אתה פטור לעשות אלא ע"כ דלכך הישראל פטור יען דגוי אינו בר חיוב לעשות הישר והטוב ויובן בזה דברי הגמ' זבין מעכו"ם וזבין לעכו"ם לית ביה משום דינא בר מצרא ולכאורה זבין מעכו"ם הטעם יען דהלוקח עשה הישר והטוב וזבין לעכו"ם יען דגוי אינו עושה הישר והטוב והיה גמ' לחלק אותם זבין מעכו"ם לית דינא בר מצרא ואחר כך ליתנא וזבין לעכו"ם ג"כ לית דינא בר מצרא וצע"ג ולפמ"ש נכון דהך זבין מעכו"ם דיוכל לומר ארי אברחית ממצרך הוא נבנה ג"כ רק יען דהיה יכול למכור הגוי לעכו"ם חבירו ועל עכו"ם לית דינא בר מצרא ולכן כללו אותם יחד דמחד טעמא נבנה השתים ודוק. ובזה יובן דברי נמ"י שם דסומך על התי' של דין שני המוכר לאיש אחר דיש דין בר מצרא פי' בגמרא וכתב וז"ל והאי זבין מעכו"ם וזבין לעכו"ם תלמודא הוא דקמפרש טעמא מאי אמרי' זבין מעכו"ם וזבין לעכו"ם לית ביה משום דינא בר מצרא משום דכשלקחה מעכו"ם לא מצי לאסלוקי משום דדב"מ דאמר ליה ארי אברחי וכו' וכשמזבין לעכו"ם נמי עכו"ם הלוקח ודאי לאו בר ועשית הטוב והישר הוה ואין לנו לומר על דינא דב"מ ועשית הישר והטוב אלא ללוקח שאלו המוכר יאמר מה עשיתי לך אם ארצה לא אמכרנו ותהיה בידי אבל ללוקח נאמר משוך ידך ויקחנה זה עכ"ל הנצרך לעינינו והוא פלא מאי אשמעי' דגמ' הוא דמפרש מי לא ידע בכל אלה וגם מה זה שכתב וז"ל וכשמזבין לעכו"ם נמי עכו"ם הלוקח ודאי לאו בר ועשית הישר והטוב הוא עכ"ל תיבת נמי הוא בלי הבין כך היה לו לכתוב עכו"ם הלוקח לאו בר עשית הטוב והישר אבל תיבות נמי משמע שכבר נודע דעכו"ם לא בר עשית הישר והטוב ואשמעי' אם ישראל מזבין לעכו"ם אז גם כן העכו"ם לא הוה בר עשית הישר והטוב וצע"ג. אמנם נדרש כמין חומר בודאי אי אמרי' פי' ארי אברחי היינו שגרש גוי המוכר אשר היה יכול להזיקו א"כ עשה הישר והטוב וכמזבין לגוי הוה הטעם דגוי אינו מקיים ועשית הישר והטוב ועל המוכר לא בא לעשות הישר והטוב אבל לפי מה שפי' הנמ"י ארי אברחי דלא יקנה הקרקע גוי אחר וע"כ דנבנה הטעם דגוי אינו מחויב לעשות הישר והטוב וכן בזבין לגוי הטעם דגוי אינו מחויב לעשות הישר והטוב א"כ תרתי דינים מחד טעם יען דגוי אינו מצווה לעשות הישר והטוב ובזבין מגוי אומר מכח האי טעם דגוי אינו מצווה לעשות טוב וישר ארי אברחי ובזבין לגוי הוה הטעם דעיקר התקנה לא היה על המוכר דיוכל לומר מה עשיתי לך והגוי אינו מחויב לעשות הטוב והישר לכן דייק הנמ"י דגמ' מפרש דבזבין לגוי הוה נמי עכו"ם לאו בר ועשית הישר והטוב ודוק בעזה"י כי נכון מאוד. תבנא לדינא דכל הטעם דגוי אינו מחויב לעשות טוב וישר על כן יכול לומר ארי אברחית אבל בשותף דהוא טוב מבר מצרן דלא יכול המוכר למכור קודם החלוקה דנחשב כאלו היה כל הקרקע לשותף השני והמוכר מכר שאינו שלו והשותף הוא ראשון לקנין דלא צריך לחלוק ולהיות לוקח חלק הנכרי תחת שלו דבדאורייתא אין ברירה והיה השותף מוציא אפי' מידי אשה אשר אין בה דין בר מצרא אעפ"כ גדול כח השותף א"כ מה יאמר הלוקח משותף עכו"ם לאיש אשר טוען אני בר מצרא ארי אברחית ממצרך שהוצאתי מיד גוי שלא ימכור לגוי וקיימתי ועשית הישר והטוב זה מהני נגד כח בר מצרא אבל יטען השותף ישראל אני שותף וכולה שלי כאלו מכר שותף נכרי שלו דבר שאינו שלו והגם אם היה מוכר לנכרי חבירו הוא מוציא ממנו באלמות אבל הכי אתה ישראל ג"כ תוציא ממני באלמות הא הקנין לא היה מועיל ואני אבריח הארי ממצרי שאקח אותו מיד גוי ולא אחפץ למכור חלקי ולהיות לוקח משותף נכרי אלא אקח אותו כולו ולא עשית טוב וישר כלל כי אפי' הגוי אם קנה לא עשה כדין רק מחזיק באלמות ואתה ישראל לא תחזק באלמות אני בר מצרן וגם שותף. היוצא בזה בנידן שותף ישראל עם נכרי בטעלעק ועדיין לא חלקו אם קנה ישראל מיד גוי לא יוכל לומר ארי אברחית מינך דזה מהני כנגד כח מצרנות אבל לא כנגד כח שותפות שחזק מכח מצרנות ודוק כי אמת בעזה"י. ועתה נחזה לו יהיה שלא הוה בשותפות כגון ששרי קאמידאט היה חולקין הטעלעק לשני אחים נכרים מיד בשעת ירושה אשר נחלו מאבותיהם והעמידו ציונים שזה חלק אח גדול וזה חלק של אחיו הקטן א"כ מעולם לא היה שותף בקרקע זה של אח הקטן רק היה לו במשכנתא שלקח חלק הגדול ועל חלק אח קטן הלוה מעות שיהיה לו במשכנתא ויאכל פירות בריבית הגם שבעבור משפט של ששה פרצענט אשר היה חק עשה בלא שטר שכירות על הפירות וכבר שילם כל השכירות אבל עכ"פ היה המשכנתא בידו שלא יוכל לסלקו רק יעברו שנים ועכשיו כאשר נתגדל הגוי בא ישראל ולקח מיד גוי הנ"ל שדה המשכנתא וטען ישראל אני בר מצרא וגם אני מלוה על אותו שדה איך יהיה הדין בזה. ונלע"ד לבאר בעזה"י הנה המרדכי חידש שני דינים (א) אם היה לשמעון הקונה שדה על המיצר לא מסלקינן ליה ממקחו (ב) אלו היה לראובן המלוה שדה על המיצר ג"כ לא מסלקי' ליה רק אם אין לשמעון שדה על המיצר וגם לראובן ליכא שדה על המיצר אז מסלק ראובן לשמעון והטעם דמרדכי סובר מה דאמרי' משכנתא לית ביה דינא בר מצרא אין הכוונה דשכונה גבי' הוה הפי' דעדיף מכולן כמו שפי' ר' יהודא ממגנצא שהביא במרדכי שם סימן שצ"ב שיוכל להוציא מיד המצרן אם קנה מיד הלוה דנהפוך הוא הוא גרע ממיצרן דעיקר תקנות בר מצרא היה שלא יהיה לאדם קרקעותיו בשתי מקומות ולכן אם אחד קנה קרקע על מיצר חבירו יכול המצרן לבוא ולסלקו כדי שיהיה לו קרקעותיו במקום אחד אבל גבי משכנתא דהלוה מעות על הקרקע ודר בו וגם לא יכול הלוה לסלקו בתוך השנה אז הלוקח את הקרקע ישלם למלוה מעותיו לא שייך לומר דמצרן ימשוך ידו לאחור ולא יקנה משום ועשית הישר והטוב דמאי חזית דדמיו סמוק טפי הוא הוה כמצרן שהלוה עליו וגם אני מצרן כמוהו למה אמשוך ידי מלקנות וגם המלוה יכול לומר לא אמשוך ידי מלקנות לעשות ישר וטוב עם בר מצרן שגם אני מצרן שהלותי עליו והוים כשני מצרנים מי שלקח הראשון זכה בו הוא לא יכול לסלק המצרן וגם המצרן לא יכול לסלק המלוה מי שהיה שלקח ראשון היה זריז ונשכר. רק אם בא איש אחר שאינו מצרן אז יכול המלוה להוציא מידו כמו דהוה הדין דכל מצרן יכול להוציא מיד הלוקח שאינו מצרן כך נחשב המלוה מצרן שיכול להוציא מלוקח שאינו מצרן ולכן בעובדא דמרדכי שראובן היה מלוה ושמעון קנה מיד הלוה שפיר פסק המרדכי אלו היה שמעון הלוקח קרקע על מיצר לא היה יכול ראובן המלוה לסלקו יען דהלוקח הוא מיצרן כמו המלוה א"כ היה שמעון זריז ונשכר וה"ה אם היה לראובן המלוה שם קרקע על מיצר המשכנתא אומר לו שמעון ארי אברחית ממצרך דכן הדין אם לקח איש שאינו מצרן מיד גוי לית ביה דינא דבר מצרא דאומר לו ארי אברחית ממצרך ה"ה כאן אומר לו ארי אברחית ממצרך במה שקניתי חלק הלוה אשר הוא עומד במיצר קרקע שלך ודוק. והמרדכי ידע דיש לחלוק על דינא שחידש אם המלוה יש לו קרקע אצל המשכנתא לא יוכל לסלק ללוקח אשר אין לו שם קרקע משום דאומר לו ארי אברחית ממצרך דדלמא הטעם ארי אברחית ממצרך מהני דווקא אם הגוי שכן אצלו ודר עליו בצדו שיוכל להצמיח לו היזק ממנו בכל יום ובכל שעה אז עשה לו ישר וטוב מיד אבל אם חלק הגוי ממושכן בידו שאין דר שם הגוי ואין לו היזק אם היה נשאר ביד הגוי הגם שיוכל להצמיח ברוב שנים שיפדה הגוי המשכנתא ויבוא עליו הארי אז אבל עכ"פ עכשיו לא הבריח ארי ממנו וא"כ אכתי נשאר המלוה בעל המצרן מכח שדה שלו אשר עומד בצד המשכנתא וגם בעל מצרן מכח המשכנתא גופא דכנגד איש אשר אינו מצרן נקרא הוא מצרן בכפלים ע"ז עמד המרדכי וכתב וז"ל וכל היכא דזבן מעכו"ם כיון דהוציא הבית מכח העכו"ם שאין הבית חלוט לו עוד אע"ג דחוזר ומשכירה לאותו עכו"ם או לעכו"ם אחר (דהשתא ליכא למימר כולי האי ארי אברחי ממצרך אפ"ה) שכירות לא קנאה ליה ולית ביה משום דינא בר מצרא עכ"ל והיש"ש בפ"י דב"ק סימן כ"ד נתקשה בהבנות דברים האלה דהבין יען דשכירות לא קנה לכן אין בו דין בר מצרא משמע אלו שכירות קניא הוה בו דין בר מצרא והקשה אי קניא הוה זבין לעכו"ם וג"כ אין בו דין בר מצרא וצע"ג (ונדחק מאוד שם דשכירות לא קניא ולכן לא משמתינן ליה ואין בו דין בר מצרא קאי בפני עצמו שבשכירות לא תקנו דין מצרנות). ולפע"ד דמרדכי הביא ראיה מזה על דבריו מתחילה דלא תימא כיון שישראל דר כעת במשכנתא לא שייך עוד ארי אברחי ממיצרך דבר מצרא המלוה יאמר לו מאי הברחת ממנו הלא אינו דר במשכנתא ואין לו היזק במה שהיה גוף המשכנתא של גוי וא"כ אני בעל המיצר מכח שדה שלי הסמוכה אצל המשכנתא והסכים המרדכי דאין אנו אזלינן בתר שעתא אם דר בו גוי עכשיו רק אזלינן אם יש אפשרות שהגוי יוכל לדור שם לעולם לכן בזבין מעכו"ם לית בו דין בר מצרא הגם שהשכיר הלוקח מיד בחזרה לעכו"ם אחר ואפי' לאותו גוי ואי אזלינן בתר שעתא לא הבריח עכשיו הארי מהנאת תשמיש א"כ בכה"ג יטעון הבר מצרא הלא שכירות אינו קונה ולא הוי כמזבין לגוי דהא עדיין הקרקע נשאר לישראל א"כ אני טוען בר מצרא דלא תוכל לומר עשיתי ישר וטוב דאברחת ארי ממצרך דהלא נשאר הגוי שם ויוכל להזיק לי ומה פעלת לי וזה שקר דאף ע"פ דשכירות אינו קונה לית ביה דין בר מצרא דאומר לו הלוקח אעפ"כ ארי אברחית ממך דגוף הקרקע אינו עוד של גוי בעתיד להנחיל לזרעו אחריו ה"ה אפילו ישראל דר במשכנתא ואין לו פחד היזק מן הגוי כעת הזאת עכ"פ יאמר לו הלוקח ארי אברחית ממך במה שלא נשאר הקרקע לגוי להיות חלוטה בידו אפי' להנחיל זרעו אחריו ודוק. ועוד יש להשיב על דין החדש של המרדכי הגם דמצינו בגמרא דמהני טענת ארי אבריח לך ממצרך היינו כנגד טענת בר מצרא שכל כוחך עלי שהיה לי לעשות הטוב והישר למשוך יד שלא לקנות ע"ז אמרי' דעשה טוב וישר במה שהבריח ארי ממצרך וא"כ במה שבא המלוה לטעון שהוא בעל מצרא מכח שיש לו שדה סמוכה לשדה המשכנתא לא מהני ליה דהבריח ארי ממיצרא אבל הלא יטעון המלוה הלא משכנתא טוב ממצרנות ולא מהני טענת ארי אברחית לסלק כחי אשר לי בתורת משכנתא הגם שאבדתי תורת מצרן ע"י שיש לי שם קרקע סמוכה כח משכנתא לא האבדתי וא"כ אי אפי' יש ללוקח שם שדה סמוכה על מיצר אסלק אותו ואפי' יש לו שם שדה סמוכה אסלק ללוקח דגדול כח משכנתא ולא מהני כנגדו ארי אברחית ע"ז החכים המרדכי וכתב וז"ל דשכונה גביה פי' רש"י הוא שכן ומצרן יותר מכולן אבל רבי משה הכהן פי' דניהו דשכונה גביה לענין זה שהמצרן אינו יכול לסלקו מידו אחר שקנאו המלוה מיהו לא מצי המלוה לסלקו דדוקא משום מצרן שטורח לו להיות שתי קרקעותיו מופלגים משו"ה תיקנו לו משום ועשית ישר והטוב דמסלק את הקונה אבל גבי מלוה אין צריך הקונה להחזיר משום ועשית הישר והטוב אך היכא דקנה המלוה אין המצרן יכול לסלקו עכ"ל. שפתיו ברור מללו דבשלמא אם פי' משכנתא כפי' רש"י דגדול כח משכנתא מכח מצרן אז אין דינו אמת דלא מהני ארי אברחית ממצרך רק כנגד כח מצרן וכח משכנתא עדיף ממצרן אבל רבי משה הכהן פי' דשכונה גביה פועל רק זה שגם הוא יהיה מצרן ולכן אם קנה תחילה אין המצרן מסלקו אבל אם המצרן קנה תחילה אין בעל משכנתא מסלק למצרן וכיון דהוה מכח משכונא רק כמצרן וא"כ מהני כנגדו ארי אברחית ממצרך הגם שיש לו שני פעמים כח מצרן מכח שדה סמוכה וגם מכח משכנתא דגדול הכח שהבריח ארי מכח מצרן בכלל וה"ה אם היה ללוקח שם שדה במיצר וקנה המשכנתא מהני קנינו דאלו קדם מצרן אחד וקנה מהני קנינו ודוק. והוסיף המרדכי שם וז"ל גם מסקינן בגמרא דלא שייך דינא בר מיצר בעכו"ם ל"ש זבין מעכו"ם ול"ש זבין לעכו"ם מכר לאשה וליתמי ולשותפי פי' רבינו מאיר בתשובתו אין לפרש דה"מ אשה כנגד איש אבל אשה כנגד אשה אית בה משום דינא דב"מ דלא היא דכל היכא דקאמר תלמודא לית בה משום דינא דב"מ הוה הפי' בשום ענין אין המצרן יכול לסלק להא דקאי ביה דומיא דזבין מעכו"ם לית בו משום דינו דבר מצרא לא בו ולא כיוצא בו אבל אין לומר לגבי כיוצא בו אית ביה משום דינא דב"מ דא"כ מצרן יאמר אתה קנית מהעכו"ם גם אני אתן לעכו"ם להסתלק אלא ודאי רבנן לא גזרו על אשה יתמי ושותפי משום ועשית הישר הטוב עכ"ל ולכאורה מה שכתב וז"ל גם מסקינן בגמ' דלא שייך דינא בר מצרא בעכו"ם עכ"ל הוא בלי הבין לדעת מה ביקש מזה להוסיף על מה דמפורש לעיל והוא פלא וגם מה שכתב אח"כ וז"ל דומיא דזבין מעכו"ם לית בו דב"מ לא בו ולא כיוצא בו עכ"ל מה יהיה הפי' כיוצא בו וצריך ביאר רחובות. אמנם הוסיף בזה דבר לו יהיה יען שהמלוה דר בו במשכנתא א"כ לא שייך לומר כל כך ארי אברחית ממצרך כיון דסתם בזבין מעכו"ם יש בו הברחת ארי אז לא חלקו חכז"ל ותיקנו בסתם בזבין מעכו"ם לא שייך דיני בר מצרא דהא רבינו מאיר בתשובה חקר איך יהיה באשה כנגד אשה איך שייך שם דין בר מצרא והשיב כיון דאמרו באשה לא תיקנו בר מצרא יען דכל כבודה בת מלך פנימה ואין דרכה לחזור לקנות קרקעות א"כ אפי' אשה אחרת בר מצרא אעפ"כ אין אשה הלקחה שדה על מוצר אשה אחרת מסתלקת ממקחה הגם דהיא הבעלת מצרנית הות כיוצא בה דהוא ג"כ אשה והביא מזבין מעכו"ם הגם דארי אברחית ממצרך דסתמא עושה לו טובה הגם דמשכחת בכיוצא בו אשר היה יכול לסלוק את הארי כגון שהיה כבוש תחתיו וכדומה דאל"כ בכל פעם יאמר גם אני אתן לעכו"ם להסתלק כקו' נמ"י שיאמר גם אני הברחתי את הארי אלא ודאי כיון דמשכחת שיש בו תכלית בקנינו להבריח ארי שוב לא תקנו חכז"ל דין בר מצרא אפי' אם יפול הטעם וה"ה כאן הגם אצל המלוה לא הוה הברחית ארי עכ"פ בזבין מעכו"ם לית דין בר מצרא יעו"ש היטב. העולה מזה דשני הדינים של המרדכי אשר חידש (א) אם יש ללוקח שם שדה לא יוכל המלוה לסלקו (ב) אם היה למלוה שם שדה במיצר ג"כ לא יוכל לסלק ללוקח המה מיוסדים רק על זאת דמשכנתא גביה הוה הפי' דע"כ גם הוא נחשב כמצרן אבל עכ"פ לא עדיף ממצרן כמו שבארתי בעזה"י. אך שיטת תשובת מיימונית הוא בהיפוך דפי' דשכונה גביה הוה הפי' דהוא מצרן גדול דכיון דהלוה לו על שדהו והוא דר שם הוה כמצרן גדול וגם סובר עיקר פי' ארי אברחית יען שמתחילה דר על מצרו גוי אשר יוכל להזיק בכל עת ובכל רגע יש לו פחד היזק ממנו ואומר לו לוקח ארי אברחית ממצרך שהיה ארי עומד על מצרך ושלחתי אותו שלא יוכל להזיק לך וא"כ אין השני דינים של המרדכי אמת אפי' יש לשמעון שם שדה על המיצר לא מהני לסלק כח משכנתא דהוה כשותף וגם אי אפי' היה למלוה שם שדה במיצר לא יוכל לומר ארי אברחית כי לא היה לו פחד ארי כלל ואעתיק דברי תשו' מיימונית. תשובת מיימונית בספר הקנין סימן ט"ז וז"ל וסתם משכנתא שאמרו חכמים הוא שלא יכול לסלקו המלוה קודם שנה ואז היא שכונה גביה לענין דינא דב"מ שאמרי' בהמקבל ובאיזהו נשך גרסי' אמר רב אשי סתם משכנתא שתא למאי נ"מ דאי אכיל ליה שתא מצי מסלק ליה ואי לא לא מצי מסלק ליה ואמר רב אשי אמרי לי סבי דמתא מחסי' מאי משכנתא דשכונה גביה למאי נ"מ לדינא דב"מ ועלה דלעיל קאי מאי משכנתא דאיירי בשתא שהלשון מוכיח מאי משכנתא זו שכונה שהוא נראית כאלו היא של דאין לך שכן גדול ממנו ודכוותא אשכחנא בבתי ערי חומה שנחלטין לשנה דכתיב ואם לא יגאל וכו' אעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר אבל פחות מכאן לא הוה שכונה לגביה לדינא דב"מ כיון שהתנה שזה יוכל לסלקו קודם שנה ובסוף איזהו נשך דגרסי' רב מרי בר רחל משכן ליה ההיא עכו"ם ביתא וכו' עד האי דלא אייתי למר אגר ביתא עד האידנא דסתם משכנתא שתא ולא הוה מצי לסלק ליה וכו' ומיהו משום דינא דב"מ סבר רב מרי דליכא דדמי כאילו מעכו"ם זבין כדאמרי' בהמקבל ואפ"ה אמר ליה רבא אי הוה ידענא דמשכן ליה למר לא הוה זבינא פירוש משום דינא דב"מ ולא דמי לזבין מעכו"ם דהתם א"ל ארי אברחי לך ממצרא שהעכו"ם דר בשכונתא אבל כאן שמשכנה העכו"ם לישראל והישראל דר בו ואין לו היזק אית ביה דינא דב"מ וכו' עכ"ל הקדים שלשון משכנתא מוכיח מאי משכנתא זו שכונה ששם מקום שכונת המלוה שנראת כאלו הוא שלו ואין לך שכן גדול ממנו שכח מצרן שקם רק שכנים אצלו אבל זה השכן הגדול שאלים כחו יותר מכח המצרנים רק רב מרי סבר דהוה הדין גם במשכנתא כאלו זבין על מיצר ישראל מעכו"ם דלית ביה דינא ב"מ דמלוה הוה רק כשאר מצרן וא"כ יוכל לומר ארי אברחית והשיב רבא דלא הוה זבין משום דינא דבר מצרא דלא דמי לזבין מעכו"ם דשם א"ל ארי אברחית ממצרך אבל כאן שמשכנא העכו"ם לישראל ואין לו היזק אפי' אם הניח רבא הקרקע ביד גוי ולכן אית ביה דב"מ וחולק על המרדכי. אך קשה א"כ למה לא הוציא רב מרי השדה מיד רבא צ"ל דס"ל הגם שהוא מצרן גדול אבל עכ"פ אם קנה אחר לא יוכל לסלקו כמו שהביא שם בתשו' מיימונית הנ"ל בסוף וז"ל ומיהו מורי הכהן אמר לי בשם ר"ת שנראה בעיניו שאינו יכול למחות ומיהו קדם המיצר וקנה או אפי' אחר אין המלוה יכול להוציאן מידם וזה אינו נ"ל אלא כמו שקבלתי ממורי רבי יהודה ממגנצא כיון דשכונה גביה עדיף מכולהו ויוציא מידם עכ"ל ר"ב ממגנצא עכ"ל א"כ סובר מורי הישיש אבי"ה שכתב תשובה הנ"ל דמלוה הוה רק מצרון גדול ולא שותף וא"כ אם קדם אחר וקנה לא יוכל המלוה לסלקו ולכך אמר רבא שלא היה הוא קונה מכח ב"מ של רב מרי אבל כיון שקנה בשוגג הוה שלו א"כ יהיה דעת תשובת מיימונית הנ"ל כנגד דעת המרדכי בחדא דלמרדכי יש למלוה עכ"פ זכות כנגד איש אחר כמו שכ' אם אין לשמעון הקונה שם שדה במיצר וגם למלוה אין שם שדה במיצר אז ראובן מוציא מיד שמעון ולתשובת מיימונית הנ"ל לא יכול לסלק אפי' לאיש אחר שאין מצרן א"כ מקיל יותר ממרדכי ופליג על המרדכי בחדא להחמיר דלמרדכי שייך במשכונא ארי אברחית ממצרך שאפי' אם יש למלוה שדה במיצר של משכנתא לא יוכל לסלק ללוקח מכח בר מצרא אבל לתשובת מיימונית יכול לסלקו מכח ב"מ דלא שייך בו ארי אברחית ממצרך וא"כ אם היה לרב מרי קרקע היה רב מרי יכול לסלקו לרבא אבל לא היה לרב מרי קרקע שם מדאמר רבא לרב מרי אלו הוה ידענא דמשכן ליה למר לא הוה זבינא משמע אבל עכשיו שקנה לא מהדר ליה וקשה למה הא יש לרב מרי כח מצרנות שיש לו שם קרקע על מיצר המשכנתא ועכשיו דנודע לו שהיה הקרקע שקנה משכנתא א"כ לא היה מבריח ארי ממצרו והיה לו להשיב הקרקע מכח מצרנות אלא פשיטא דלא היה לרב מרי קרקע שם אצל המשכנתא וא"כ מתחילה לא היה זבין יען דמשכנתא הוה עכ"פ מצרן שראוי למשוך יד ולא יקנה אדם אותו אבל אם קנה אפילו מי שאינו מצרן לא צריך להשיב לו ודוק. ולפ"ז נכון מאוד דלא הזכיר תשובת מיימונית כלל קו' התוספות למה לא הוציא רב מרי הקרקע מרבא מכח ב"מ דלפי' תשובת מיימונית לא היה יכול להוציא מידי רבא ולא צריך לדוחק של תוס' ומרדכי שרב מרי לא היה רוצה לקנות המשכנתא ודוק אבל אי סובר קבלת ר' יהודה ממגנצא דמלוה יכול להוציא מיד הלוקח א"כ נשאר הקו' למה לא הביא תשובה הנ"ל הקו' למה לא הוציא רב מרי מכח משכונתא אחר שנודע לו דברי רבא דשייך בו דב"מ יען דלא יוכל לומר ארי אבריח ממצרך ולתרץ כתי' התוס' דלא היה רוצה ליקח משמע דתשובת מיימונית לא ס"ל דהוא עדיף ממצרן להוציא רק דהוה מצרן גדול ולא צריך למשוך יד מכח בן המצר אבל אי הוי הקדים בעל המיצר וקנה לא יוכל המלוה לסלקו ודוק. היוצא מזה דדעת תשובת מיימונית הנ"ל הוא היפוך דעת המרדכי דסובר המרדכי אם אין למלוה שם קרקע על המיצר יוכל לסלקו ללוקח ואם יש לו למלוה שם קרקע במיצר לא יוכל לסלקו דאומר לו ארי אברחית ממצרך ולתשובת מיימונית הוא בהיפוך כשיש לו למלוה שם קרקע על המיצר יוכל לסלק ללוקח מכח ב"מ דלא שייך כאן ארי אברחית אבל אי לית ליה למלוה קרקע על המיצר אז הוה המלוה רק מצרן גדול דיוכל ליקח ולא צריך לחוש על לעשות ישר וטוב למשוך ידו אבל אי קנה איש אחר אפי' אינו מצרן אין יכול המלוה להוציא מידו ודוק ותוס' באיזהו נשך כדעת המרדכי דאם אין לו למלוה קרקע על המיצר יוכל להוציא מיד הלוקח ואם יש לו קרקע על המיצר אומר לו הלוקח ארי אבריח ודוק. והוספתי טעם לשבח בעזה"י לבאר דעת מרדכי ותוס' דסברו אם אין למלוה שדה אצל המשכנתא יכול המלוה להוציאו מן הלוקח דלכאורה קשה לי על תוס' ומרדכי דסוברים דמלוה יכול לסלקו קשה יאמר לו הלוקח ג"כ ארי אברחית ממצרך למשל שיש לך השדה במשכנתא מן הגוי על עשר שנים בתנאים ידועים כמה בלבולים וכמה משפטים אשר היה הגוי עושה לך כי סתם עכו"ם גברא אלם וע"י שקניתי מהגוי לא מצר לך דבר רע כי הלא אנשים אחים במצות אנחנו וא"כ ארי אברחית ממצרך וצע"ג. אמנם לק"מ הלא חזינן בזבין מעכו"ם והשכיר מיד לאותו גוי או לגוי אחר אעפ"כ אמרי' דלוקח אומר למצרן ארי אברחית ממצרך והטעם דעכ"פ גוף השדה הוציא מיד עכו"ם ומה דגוי משתמש בו בשכירות לא הוה ארי רובצת במצרו דדווקא אם זבין לעכו"ם יוכל לומר ארי רובצת במצרי כמבואר בב"ק דף קי"ד אבל אם השכיר לעכו"ם לא הוה רביצת הארי עיין במרדכי שם בב"ק דאזלי' רק בתר קנין גוף של הקרקע וא"כ ה"ה ארי אברחית ממצרך אם יש לישראל שדה על מצרו של עכו"ם וקנה ישראל והשכיר לו לגוי בחזרה הוה ארי אברחית ממצרך וא"כ ה"ה במשכנתא יכול הלוה לסלקו ולא יכול לומר ארי אברחית ממצרך בעבור הנאת משכונה לזמן ועל כן המלוה מוציא מיד לוקח וכן לשיטת התוספות בב"מ כן דכתבו דרב מרי היה יכול להוציאו מיד רבא יען דלא היה לרב מרי שם שדה וא"כ דהנאה שהוציאו מיד גוי ולא יוכל לעשות רע עם המלוה על זמן משכנא זה לא נקרא ארי אברחית ודוק. ובזה יובן לי לשון הרמ"א בש"ע סי' קע"ה סעיף נ"ז וז"ל המלוה לעכו"ם על שדהו או ביתו ובא אחר וקנאו המלוה מסלקו ממרדכי פרק המקבל ותוספות פרק איזהו נשך עכ"ל ולכאורה יפלא למה לא ציין הרמ"א דברי תשובת מיימונית אשר ציין הב"י ולפי הבנת הפשטיות אשר הרמ"א לא הזכיר הבדל אם יש לו קרקע על המיצר א"כ בוודאי היה לו להביא דברי תשובת מיימונית הנ"ל שלא מחלק כלל כאשר כתבו הדיינים נ"י שרמ"א סמך על תשובה הנ"ל וא"כ בודאי פלא למה ציין המרדכי ותוספות ושביק תשובת מיימונית הנ"ל וצע"ג. ואחרי העיון נראה משה אמת ותורתו אמת דהנה הב"י כתב וז"ל ועוד במרדכי שכ' הר"מ בתשו' שאם הוא משכנתא ביד ראובן בתנאים דהיינו שהלוהו על הבית ודר בו ולא מצי מסלק ליה בגו שתא אם בא שמעון וקנאה מסלקי' לה אא"כ ה"ל קרקע סמוך לזה דלא דמי לזבין מגוי משום דינא דב"מ כיון דראובן ה"ל קרקע הממושכן לו לא שייך למימר ארי אבריח לך ממצרך וצ"ע בלשון זה של המרדכי שצריך הגהה (ועיין בתשובת מיימונית ס"ס קנין סי' י"ז), כתבו התוס' פ' איזהו נשך גבי עובדא דרב מרי בר רחל עלה ע"ג שאם היתה בית ביד ישראל ממושכנת מגוי וקנאה אחר זה שממושכנת בידו מסלקו משום דינא דב"מ ולא שייך למימר ביה ארי אברחית ממצרך כיון שאין לו קרקע סמוך לאותו קרקע עכ"ל ועיין בהגהת ר' ליב חנליש שביאר שהיה קשה לו לב"י על המרדכי למה פסק שאם אין לו לראובן קרקע על המיצר יכול לסלק ללוקח יעו"ש. לכאורה היה נפלאת בעיני דהמעיין בב"י יראה שהודיע בשם מרדכי ותוס' רבותא זה שאם ראובן אין לו קרקע על המיצר יכול לסלק ללוקח כמובן למעיין ונהפוך הוא בעיני דעיקר החידש הוא דאם יש לו קרקע במיצר וחלק הגוי הוא במשכנתא תחת ידו דהוה מצרן מכח חלקו וגם יש לו כח משכנתא על חלק הגוי אעפ"כ אלים כח של לוקח דיאמר לו ארי אברחית ממך הגם שבלאו קנינו לא יצמיח לו היזק אעפ"כ אזלינן בתר העיקר דהוציא הקרקע שלא תהיה חלוטה לגוי עולמית אבל אם אין לו קרקע על מיצר משכנתא שיוכל לסלק ללוקח אין בו רבותא דהלא אמרי' מאי משכנתא דשכונה גביה וצע"ג. אך דבר גדול דיבר דלא נאמר דגם על משכנתא של נכרי ביד ישראל שייך ארי אברחית ממשכנתך דסתם גוי אלם ומי יודע כמה היזיקות הי' עושה לך הגוי בכח משכן אשר לך בידך ממנו הגם שהמלוה הוה מצרן גדול יותר משאר מצרנים ולא יוכל מצרן לטעון כנגדו כח מצרות אבל עכ"פ אם קנה איש לא הי' יכול להוציא מידו דיאמר לו ארי אברחית ממך קמ"ל דלדעת מרדכי ותוס' לא אמרי' ארי אברחית כיון שאין לישראל שם קרקע אשר הוא קנין עולמות אבל בעבור שהבריח ארי מקנין לזמן לא נקרא הברחת ארי ודוק. ולפ"ז משה אמת ותורתו אמת שהשמיע בש"ע כדעת תוס' ומרדכי דמלוה יוכל להציאו מיד הקונה ולא יוכל לומר ארי אברחית ממצרך שלא יהי' לו דינים ומשפטים עם הגוי על כח משכנתא שלו אבל לא יוכל לציין תשו' מיימונית יען דלתשו' מיימו' אפי' אם יש למלוה קרקע במיצר המשכנתא לא שייך ארי אברחית ממך יען דגוי אינו דר שם שהוא ממושכן ביד המלוה ואין לו היזק במה שגוף המשכנתא הוא של גוי ונשאר כח המצרנית למלוה מכח קרקע שלו אשר סמוכה לקרקע הממושכן ואם אין לו למלוה קרקע סמוך למשכנתא אז אפי' בישראל מישראל לא פועל כח משכנתא רק אם קנה המלוה מקודם דלא יוכל המצרן להוציאו מידו אבל אם הקדים המצרן או אפי' איש אחר לא יוכל המלוה להוציאו מידו וזה הוא כשיטות הרה"מ ור"ן אשר פסק הב"י כמותם והביא דעתם להלכה בסעיף נ"ז הנ"ל אבל הרמ"א דהביא שם דעת הרא"ש והטור ודעמיה דמלוה יוכל להוציא מיד הלוקח וכתב וז"ל וכן נראה לי לדין ולהורות רק השכיל דלמא יבוא איש ויטעה לומר דווקא בישראל מישראל הוה הדין כן דמלוה עדיף ממצרן אפי' שאם קנה המצרן המלוה מסלקו אבל במשכנתא של גוי ביד ישראל ובא ישראל ולקחה לא יוכל המלוה לסלקו דיאמר לו ארי אברחית ממך קמ"ל דלא יוכל לומר לו ארי אברחית ממך כמבואר במרדכי ותוס' ודוק. ועתה נביא לעומק דבר רמ"א שקשה עליו ב' קו' (א) למה לא ביאר דאם הי' למלוה קרקע סמוך למשכנתא לא יוכל לסלקו דיאמר ארי אברחית ממצרך (ב) למה לא ביאר דאם הי' ללוקח קרקע על מיצר משכנתא לא יוכל המלוה לסלקו כאשר הבאתי הקו' למעלה וצע"ג. אמנם באמת לק"מ דמרדכי בעצמו שסובר הדין שלו ביאר הטעם ויען וביען דשכונה גבי' הוה כפי' הרב ר' משה הכהן דמשכנתא גבי' הוה הפי' דבמצרן אם הוא הקדים וקנה אבל המצרן באמת שיש לו שם קרקע במיצר עדיף ממלוה דמצרן יוכל להוציא מיד הלוקח ומלוה לא יוכל להוציא מיד הלוקח ודלא כפי' רש"י שמשכנתא גביה עדיף ממצרן ולכן אם הי' הלוקח ב"מ לא יוכל המלוה להוציא ממנו ורמ"א שפסק מפני דמלוה עדיף ממצרן ומוציאו ממנו א"כ דין זה של המרדכי אינו להלכה וגם מה דפסק המרדכי שאם יש למלוה קרקע סמוך שם לא יוכל לסלק ללוקח דיאמר לו ארי אברחית ממצרך זה דוקא אם המלוה הוא מצרן ואז זבין מעכו"ם לית ביה דינא דב"מ אבל אם נימא דמלוה עדיף ממצרן א"כ יאמר המלוה אין אני בא מכח מצרנות שיש לי שם קרקע בסמוך אבל עכ"פ על גוף קרקע של גוי אני בא מכח משכנותא שכח משכנתא גדול כמו שותף דלא מהני כנגדו ארי אברחית ממצרך דזה מהני כנגד כח ב"מ שהוא מצד ועשית ישר וטוב וארי אברחית הוה ג"כ ועשית ישר וטוב אבל כנגד כח משכנתא לא מהני רק המרדכי סובר דכח משכנתא גרוע מכח מצרנות וכיון שמצרנות לא פעל גם כח משכנתא לא פועל אפי' א"כ ברור דלא יוכל לומר ארי אברחית ממך ולכן לא מזכיר הבדל אם יש קרקע סמוך או לא וזה ברור בעזה"י ואקוה שמקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו (ועי' בעיר שושן סעי' נ"ז וז"ל המלוה לגוי על שדהו או על ביתו ובא אחר וקנאו המלוה מסלקו דמשכנתא גביה הוא עכ"ל מבואר דטעם רמ"א משום דשכונה גביה ודוק). פסק הלכה אשר אבאר לפניכם דיינא קרתא נ"י בקיצרת אומר בנידן השאלה האיש אשר הי' קונה מכבר חצי הטעלעק מאח הגדול וחצי השנית הי' אצלו במשכנתא אשר לא הי' יכול לסלקו ואכל פירות בריבית רק בעבור מלפנים עשה גם שטר שכירות ואח"כ בא איש וקנה חצי טעלעק אשר הי' במשכנתא אצלו הוא יכול לסלק ללוקח משני טעמים אשר כל אחד כדאי לעצמו עפ"י תורתינו הקדושה מפי ראשונים ופוסקים וש"ע בעזה"י. (א) הדין ברור בעזה"י הגם דמהני ארי אברחית כנגד דין ב"מ אשר תקנו חכז"ל מכח ועשית הישר והטוב אבל כנגד שותפות לא מהני לכן מקודם שחלקו ובררו איזה חלק נפל לזה ואיזה חלק לזה הוה כל הקרקע לכל אחד ואחד לגמרי ומי שמכר חלקו הוא מכר שאינו שלו ולא מהני שום ארי אברחית שיוותר השותף משלו דכל ועשית הישר והטוב הוא די שישיב הלוקח ידו ולא יקנה הם אמרו והם אמרו שבמקום ארי אבריח לא צריך למשוך ידו אחור אבל משום שהלוקח רצה לקיים לעשות הישר והטוב בודאי לא יבטל השותף כחו והוא ברור כאשר חקרתי בסברה בתשובה בארוכות ובד"ה תבנא לדינא יעו"ש. והיום זכיתי שד' האיר עיני לראות שהלכה לאמת כוונתי דמצאתי לתשובת מיימונית סי' ל"ה וז"ל ולא דמי לההיא דפ' בתראי דכתובות בארבע דאתו מכח חד כ"ע לא פליגי דמצו מדחו ליה ולא אמר להו לא עדיפיתו מגברא דאתיתו מיניה דאיהו לא הוה מצי לדחוי' דשאני התם דכל חד אמר לי' דרכך הי' מבורר ומסויים אלא שעכשיו אין ידוע הילכך כל חד מצי אמר ליה לית לך גבאי ולא מידי דדרכך כולה שמא היא אצל אחד מחבירי אבל הכא כל זמן שלא חלקו חלק ראובן מעורב בכל הקרקע שלשה רביעיות ליעקב והרביעית לראובן ולא כל הימנו דיעקב למכור משל ראובן מזכותו כלום ודמי ממש להא דאמרי' התם האי דאמר דיקלא לברת אזיל יתמי ופלוג וכו' וכ' עוד וז"ל והיינו נמי טעמא דשותפין שנדרו הנאה זמ"ז דמותרים ליכנס לחצר לראב"י דכל משהו ומשהו שבו יש למודר חלק כל זמן שלא חלקו וקיי"ל כוותיה עכ"ל וכו' וכ' עוד וז"ל אבל תמהני מה זה שכתבת ולאשה וליתומים מאי טעמא נקטת לאשה או ליתמי מסתמא משום להפקיע כח מצרנות דראובן א"כ איפוא צלל במים אדירים והעלה חרס בידו דהא דאמרי' לאשה או ליתמי לית בה משום דינא דב"מ הנ"מ לגבי מצרן אבל שותף עדיף ואי זבין לאשה או ליתמי אתי שותף ומפיק וכן אני אומר בכל הני דאמרי' לית ביה משום דינא דבר מצרא מצרן דווקא אבל שותף לא וכבר פרשתי כה"ג לעיל עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו שבכל הני דאמרי' בגמ' לית בה דינא ב"מ היינו מצרן דווקא ושותף עדיף ומבואר דבזבין מגוי דאמרי' בגמ' לית בה דינא דב"מ דווקא מצרן אבל שותף לא וזה ברור ואמת שישו בני מעי שזכיתי לזה מעצמי כאשר בארתי מילתא בטעמא דעכ"פ הוא קודם ליקח דלא צריך לוותר משלו בעבור שחבירו יקיים ועשית ישר וטוב כדברי ש"מ כאשר בארתי (ואין להשיב בנידן שאלתינו איך זכה הבעל משכנתה בחלקו כיון שלא חלקו האחים את הטעלעק מלבד שבארתי למעלה בלא"ה קנה מעכו"ם הקרקע עפ"י דינא דמלכותא ויש לו כח משפט ועיין בח"מ סי' קע"ו). ונפלאתי שהב"י ורמ"א [סמ"ז] מביאים דין זה דשותף מוציא מיד אשה לוקח בשם מהרי"ו ולא הביא בשם תשובת מיימונית הנ"ל אבל עכ"פ מדהביא המחבר דין זבין מגוי בתוך שאר דינא דבר מצרן ולא הביא דין הנ"ל בראש הסי' שהשותף מסלק אפי' למצרן ולא כתב אבל אם הי' שותפין ישראל ועכו"ם אחד וקנה ישראל חלק הגוי אפי' אינו מצרן יכול לומר ארי אברחית ש"מ דגם הב"י מודה דאצל שותפין לא מהני ארי אברחית ממך כאשר רמז שם הסמ"ע דמכר שותף שאינו שלו ודוק (ומה שכלל הלבוש שם דיני שותפות עם מצרנות משום ועשית הישר והטוב הוא פלא גדול לפום רהיטא אין מובן לפי מה שבארתי בתשובה דלא יוכל לומר נחלק עתה ויבורר חלקי יען דאם יברור הוה כאלו השותף עומד שם דיש לו דין מצרנות דלא שייך כאן שמא ימכור לנכרי דהא לא מהני עד שיחלוק השותף ברצונו ואז יאמר השותף הא לך מעות ולא אחלק בשום אופן להחליף קרקעי בקרקעך רק אקח גם חלקך ודוק) ועיין בלשון הב"י וסמ"ע בריש הסימן וק"ל. (ב) רוב הפוסקים הכריעו דמשכנתא הוה כשותף כי גדול כחו ממצרן דשכונה גביה רובץ עליה ולכן מלוה מסלק למצרן וא"כ גם כנגד המלוה לא שייך ארי אברחית דרק כנגד בר מצרן אמרו חכז"ל מהני עשית הישר והטוב דהבריח ארי ממצרו אבל לא מי שכוחו עדיף אשר יוכל לסלק המצרן כי הבדל גדול יש המלוה על המשכן הוא מצרן ממש אבל מה ששדה סמוך לשדה חבירו הוא רק שכנות מן הצד (ואפי' מי שסובר אין בבתים דין ב"מ אבל דין מצרן מלוה שיכול לסלק בר מצרן מהני אפי' בבתים ופלא שרמ"א כתב וז"ל המלוה לעכו"ם על שדהו או על ביתו עכ"ל רמז כיון דמשכנתא עדיף א"כ אין הבדל בין בית ושדה ודוק) וא"כ לו יהי' שמכח מצרן לא הי' יכול לסלק ללוקח יכול לסלקו מכח מלוה דעדיף ממצרן וזה ברור בעז"ה. וגם בזה מצאתי להעיר לפי מסקנא דרבא לא לקח מרב מרי שכר יען דבדיניהם הוה כמוכרה לו וא"כ הדרי' לכלל במכר לא שייך ארי אברחית וראה פסק המחבר במשכנתא ביד ישראל מגוי שבש"ע יו"ד סי' קע"ב סעיף ה' וז"ל עכו"ם שמשכן חצרו לישראל וחזר העכו"ם ומכרו לישראל אחר אין הממושכן חייב להעלות שכר להישראל מעת שקנה מהישראל אלא דר בחצרו בלא שכר עד שיחזור לו הכותי את המעות שיש לו על חצר זו שהרי הוא ברשות הממושכן בדיניהם עד שיתן מעותיו ויסתלק עכ"ל וכ' ש"ך ס"ק ל' וז"ל ואפי' הי' על הקונה להדחותה מותר לפי שבדיניהם הרי הוא כמכירה עד שיהי' נפרע ולא יהי' יפה כחו מכח העכו"ם וכשפודה אותם הרי המלוה כחוזר ומכרו לו כן כתבו הפוסקים עכ"ל ויעיין בט"ז ס"ק י"א שכן מסיק הב"י לדעת רמב"ן ורשב"א וא"כ כיון דהוה כמכירה ואין בו איסור ריבית א"כ לא מהני כנגדו טענת ארי אברחית (אפי' הב"י בש"ע סי' נ"ז יהי' מודה דמלוה על משכנתא לגוי יפה כחו ממצרן) ודוק. ומצאתי היום מפורש יוצא בתשובת מיימונית סי' ל"ב בד"ה ארי' וז"ל וששאלת אם משכנתא מוציא מיד המצרן נ"ל וודאי דבתר דהוה משכנתא גביה שתא אם שוב קנאה המצרן מפקינן מיניה ויהבינן ליה למאן דמשכנתא גביה דמשכנתא הוה שכונה גביה וחשוב כשותף באותו שדה גופה ושותף מפקי ממצרן לר"נ דאמר האי מאן דאחזיק בני אחי ובני שותפי סלוקי מסלקי ליה ואי משום דב"מ לא מסלקי' לי' פי' דלית ליה לר"נ דין מצרנות (הגה ולר"י דפי' לר"נ אית ליה נמי דין מצרנות והאי דהתם במי שקבל לעסקיה אפ"ה יש ראי' דשותף עדיף ממצרן וק"ל) וא"כ לדידי' שותף ומצרן אפי' קדם מצרן וזבין מצי שותף לסלוקי א"כ לדידן נמי דאית לן מצרנות אין לנו לבדות מחלוקת השדה דכיון דלר"נ מסלקי' ליה ויהבי' לשותף ה"נ לדידן ואם הי' מעשה בא לידי הייתי דן כך עכ"ל. ראה ד' עמלי וגילה בזה עיני שמבואר שהן בשותף והן במשכנתא מסלקי' למצרן דשותף ומלוה טובים ממצרן דשכונה גביה הוה כשותף ושותף מפקי' אפי' לר"נ דלית ליה דין מצרנות ולא מסלקי' אבל שותף ומשכנתא עדיף דיכול לסלקו וה"ה לדידן ועל זה רמז בסי' ל"ה דשותף עדיף מכל הני דאמרי' לית ביה דין ב"מ ונגלה כי משה אמת ותורתו אמת וא"כ בנידן הטעלעק דידן אין ספק שהמלוה מסלק ללוקח ממשכנתא כן נראה לענ"ד להלכה למעשה בעזה"י. (ג) עוד הרהרתי שהמלוה יזכה בטעלעק הנ"ל ויסלק ללוקח יען כי המלוה טען בעל פה כאשר הי' לפני עומדים שניהם יחדיו שהוא נתן אז כבר ג' זהובים לדראנגאבא על הקנין חצי טעלעק אשר הי' ממושכן אצלו רק אח"כ כאשר בא הלוקח וקנה הי' הוא אונס והוכרח לקבל בחזרה ג' זהובים מגוי ולא הי' יכול לצאת כנגד הלוקח לעמוד במשפט א"כ הי' כאן קנין כסף הגם דיש ספק אי כסף קונה בישראל מגוי עיין ח"מ ועיין יו"ד בהל' בכור ובש"ך דצריך שני קנינים דהוא ספק בדין אי בנכרי כסף קונה או לא אז אמרי' קי"ל כהנך ומספק אין יכול להוציא הגם דמבואר בכל ספק אמרי' הקרקע בחזקת הלוקח עיין בסעיף מ"ה ובש"ך שם היינו אם הוא רוצה לסלוק בכח מצרנות אז אמרי' הלא בבטח מדאורייתא קנה הלוקח רק מתקנתא מדרבנן צריך להחזיר אז בכל ספק הוה הלוקח מוחזק אבל כאן דמכח משכנתא הוה המלוה מוחזק ויש גם ספק קניין דאורייתא פשיטא דמלוה הוה מוחזק ועל הלוקח להביא ראי' ועיין ברא"ש בב"מ מי שזכה מתחילה בספק קנין אז הבא אחריו לא יוכל לזכות מכ"ש כאן דהוה ספק קנין כסף וגם ספק בדין מכח משכנתא ודוק כי קצרתי ועיין תומים בתק"כ ובקונטרס הספקות בזה יעו"ש וקצרתי. גם הרהרתי בלבי דלכאורה קשה יאמר הבר מצרן אי אפשי בתקנת חכמים שהוא עושה טובה לי כאשר הערותי בתשובה אך כבר כתב המרדכי פ' שני דייני גזירות דאי אפשי בתקנת חכמים מהני להחזיק ולא להוציא ועיין בתשובת מיימונית בספר הקנין סי' י"ד ובתומים סי' קכ"ג ובקונטרס תקפו כהן וא"כ כיון דלוקח הוא מוחזק לא יכול להוציא ממנו אבל במשכנתא דמלוה מוחזק כמבואר למעלה א"כ יטעון הוא אי אפשי בתקנת חכמים ויש להאריך בזה ואין פנאי וגם אין צריך כי די בכח שני עיקרים ראשונים ויש להאריך ג"כ למה אין דב"מ בזבין לגוי דבר מצרא מטעם שליחות ואין שליחות לעכו"ם ומצאתי שזכיתי לכווין לתשובת מיימונית סי' ל"ב ודי בזה בעזה"י. ועתה דייני קרתא נ"י אם תשבו יחדיו לב"ד ותעיינו בפסקי אקוה שתמצאו מרגוע ותוכלו לצרף דעתי להלכה ולמעשה לפסוק הדין עפ"י תורתינו הקדושה להחזיר הטעלעק ביד המלוה שהוא שותף וגם מלוה בעל משכנתא לסלק הלוקח ואקוה שכן הדין לאמיתו בעזה"י הדש"ת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה