אור ברסלב
שות מחנה חיים ח › סימן כד

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ח · סימן כד

סימן כג

שאלה איש ירא אלקים אשר בנה בית חדש לדור בו ונשאר גם בית דירה אחת להשכיר לאיש אחר ובא לפניו שני שוכרים אחד הוא ערל ואחד מזרע ישראל אבל אינו נוהג כדת שהוא מחלל שבת בפרהסיא וכדומה ומבקש ג"כ לשכור הדירה למי יש קדימה מי נאמר אעפ"י שחטא ישראל הלא ראוי להקדימו שיבוא בשכרו בדירה הנ"ל או נימא שהגוי הוא הערל קודם מישראל שהוא חוטא מחלל ושבת וכדומה מן העבירות. תשובה לכאורה יש לישראל קדימה כמבואר בתורת כהנים פ' בהר וז"ל מנין כשתהא מוכר לא תהא מוכר אלא לעמיתך ת"ל וכי תמכרו ממכר לעמיתך מנין כשתהא קונה לא תהא קונה אלא מעמיתך ת"ל או קנה מיד עמיתך אין לי אלא קרקעות שבהן דבר הכתוב מנין לרבות כל דבר ת"ל ממכר לרבות כל דבר עכ"ל ואם כן פשוט דשכירות כמכר דמי א"כ ראויה להשכיר לישראל מלהשכיר לגוי ועיין בגמ' בע"ז דף ט"ו ובהגהת אשרי שם ובמג"א סי' רמ"ו ובח"מ סי' ר"י ודוק. אך הא בורכא לעמיתך כתיב עמיתך במצוה ולא למחלל שבת בפרהסיא דהוא מומר לכל התורה כולה ולא הוה בכלל עמיתך שיהיה מוקדם לערל ואם אמרו חכז"ל בשבת דף ס"ג אם עם הארץ הוא חסיד אל תדור בשכנותו ורש"י בד"ה ואל תדור וז"ל שאינו יודע דקדוקי מצות ואין חסידתו שלם וסופך ללמוד ממנו עכ"ל וא"כ שחששו שלא ידור איש עם ע"ה חסיד פן ילמד ממעשיו וכ"ש שלא לדור בשכונת פושעי ישראל המחלל שבת ועובר כמה עבירות פן ילמד ממעשיו הרעים טוב להיות בשכונתו גוי וערל אשר לא ילמד ממעשיו והבן. ואולי בהיפוך שעם הארץ חסיד נוהג במצות רק שאינו יודע דקדוקי מצות ילמד ממנו לעשות גם כן המצות בלא דקדוק להיות מכוונים לשמים אבל אין לחוש שילמוד מפושעי ישראל אשר סר לגמרי מדרכי ד' כי שבתם וראיתם בין עובד אלקים ללא עבדו ואיך ילמד ממעשה איש תהפוכות. אמנם ראה זה מצאתי כתיב ברמב"ם פ"ו מהל' דעות הל' א' וז"ל דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחרי ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך כדי שלא ילמד ממעשיהם הוא ששלמה אמר הולך את חכמים יחכם ורוע כסילים ירוע עכ"ל הרי מבואר מלשונו הזהב שצריך ירא ד' להתרחק מן הרשע כי אוי לרשע אוי לשכינו שילמד ממעשיו וא"כ אסור לישראל ירא אלקים לקבל שכן רע ורשע ודוק. ומצאתי בספר יראים סי' פ"ו שכתב וז"ל יוצרנו יודע לב האדם והזהיר בהיות יד ישראל תקיפה שלא ינוחו לשבת אנשי רשעים ומחטיאי אדם בארץ ישראל דכתיב בפ' ואלה המשפטים לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי אעפ"י שכל הענין אינו מדבר אלא בז' אומות כיון דכתיב פן יחטיאו אותך לי למדנו שריבה כל המחטיאים תולדה אמרו חכמים בגוי עד שישכור גזירה שמא ילמוד ממעשיו עכ"ל הרי שהזהיר שילפי' לרבות כל המחטיאים וכ"ש אפיקורס ישראל שיחטיא אותו ואת ביתו ועל כן אסור להשכיר לו דירה בבית עבדי ד' ודוק ועיין רמב"ן פ' וישלח על פסוק למה זה אמצא חן בעיני אדני והביא פי' רש"י שכתב למה זה תעשה לי שאינו צריך לה אמצא חן בעיניך ולא תשלם עתה שום גמול עכ"ל רש"י וכתב הרמב"ן וז"ל והכוונה ביעקב כי לא היה חפץ בהם ובחבורתם כלל עכ"ל יעו"ש. סוף דבר הכל נשמע שטוב להשכיר הדירה להערל אשר לא ימשך אחריו הוא וביתו כי ידעו שהוא גוי וגם הערל לא יבקש לפתות ולהסית בני ישראלים אבל הישראל רוצה להצדיק מעליו הרעים ומחוקר באפיקורסת להסית ולהדיח לכן שומר נפשו לא ידור בשכונתו כנלע"ד בעזה"י לדינא. ואגב גררא דאעסיק בזה כמה ראוי' להרחיק ממחלל שבת בפרהסיא כי הוא כגוי גמור אמרתי להציע מה שהערותי בחדושי בעזה"י. נסתפקתי במחלל שבת בפרהסיא היינו ישראל הפותח בשבת חנותו אשר לעיני כל רואה שמש נגלה שהוא מחלל את השבת אם יוכל ישראל אחר להעלות בדמים את השכירות כדי שהגוי המשכיר יוציאו מחנות וישכיר לישראל השומר שבת אם יש בו איסור מכח תקנת גדולי ספרדים שחדשו דין חזקות מי נימא אעפ"י שחטא ישראל הוא אסור לפגוע בכל אשר יש לו וא"כ יגזול חזקתו מידו או דלמא בשלומא מה שקנה בדין קניני תורה אשר גם לגוי יש קנין בממונו רק לישראל בכסף ולנכרי במשיכה או לישראל במשיכה ולנכרי בכסף הוא הדין דגם למחלל שבת יש קנין בממונו דלא גרוע מנכרי אבל קנין חזקות הוא תקנת גדולי עולם אשר אזנו וחקרו ותיקנו עוז ותעצומות לישראל שיהיה לו מכח שכירות גם קנין הגוף בחנות או ראנדעס או רחים וכדומה שלא ישיגו רעהו גבולו וכל זה עשו לישראל המשמר שבת עכ"פ שכל שומר שבת כהלכתו אפי' עע"ז כדור אנוש מוחלין לו אעפ"י שחטא בשאר עבירות ישראל הוא אבל המחלל שבת הרי הוא כגוי גמור לכל התורה שחיטהו שחיטת עכו"ם ואפי' לענין קידושין אם קידש בת ישראל יש ספק אי אהני קדושין שלו עיין ב"י א"ע סי' מ"ד והגם שמחמירין לענין קדושין היינו שאומר הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל ואמרי' שמא הרהר בתשובה ברגע זו וכפיו כן לבו אבל לשאר דברים הוה כגוי וה"ה לענין חזקות הוה כגוי ואין איסור להשיג גבולו ע"י שכירות עלוי בדמים וצע"ג. ונלע"ד בעזה"י לחקור בקוצר אמרי' הנה הרמב"ם בפ"ט מהל' זכיה הל' י' כתב וז"ל אבל שכ"מ שצוה ליתן לעכו"ם מתנה אין שומעין לו דזה כמו שצוה לעבור עבירה מנכסיו עכ"ל וכתב בכ"מ שם וז"ל נתבאר פרק כ' שאסור לתת מתנה לעכו"ם וכיון שכן הוא אין שומעין לו לעבור עבירה ופשוט הוא אבל לא מצאתי מבואר בגמ' עכ"ל ובמ"ל שם הל' י' הביא דברי תשובת הר"ן הגם דחכמים תיקנו לפעוטות שיהיה מקחן מקח משום כדי חייהם אם מכרו בנכסים מעוטין כדי שיהיה הבנות מחזירין על הפתחים לא מהני דהוה רשע ערום ובמקום איסור לא תקנו חכז"ל והביא שם קו' בשם הגאון ר' חיים קמחי ז"ל א"כ בב"ב דף קל"ח בנכסי לך ואחריך לפלוני שלא ימכור אם מכור מהני אבל אם נתן במתנת ש"מ לא מהני דאין מתנה ש"מ אלא לאחר מיתה וכבר קנה אחריך וקשה בלא"ה במקום איסור לא תיקנו חכז"ל ותירץ סברה ישרה אם כל המקח וממכר לא היה לו קיום רק מדרבנן או במקום איסורא לא תיקנו אבל אם היה משכחת במתנת בריא מן הדין אז מהני אפי' במתנת ש"מ יעו"ש. ולפ"ז בנידן החזקות בשכירות דלולא חזקת הגאונים אשר החזיקו בתקנה הלא לא היה לו זכות ומהכ"ת לתקן במקום איסורא להחזיק ידי עוברי עבירה המחלל שבת. אך לא דמי דשם בגוף המתנת שכ"מ לעכו"ם הוה העבירה להרוות הרוה את הצמאה וכן שם במכירת נכסין מועטין הוה בגוף מכירה פעולת העבירה וכן בב"ב שפיר הקשה הגאון דגוף המכירה הוה איסור שלא יוכל עי"ז לזכות האיש אשר הוא אחריו לזכות בנכסים אבל כאן בחזקות בגוף אשר תיקנו שיזכה השוכר בחנות כקנין הגוף ליכא גרם עבירה רק רשע זה פותח החנות בש"ק ומחלל בתוכו את השבת ואטו זכות החנות גורם זה הוא מעצמו בעצמו מחלל שבת בחנות והלא יכול לחלל שבת חוץ לחנות וגם יוכל לזכות בחנות ובשבת לא יפתח א"כ אין בגוף תקנת רבנן עול עזרת עבירה א"כ אעפ"י שחטא ישראל הוא וחזקה שלו ודוק. ולא מיבעי אם בשעה ששכר את החנות היה משמר שבת רק אח"כ נפתה ליצה"ר פשיטא שכבר זכה בו בהיתר ונעשה קרקע שלו מי יפקיע ממנו ממונו אלא אפי' אם שכר ופתח החנות פעם ראשון בשבת אשר דעיקר כח חזקה בא רק ע"י ששימש שם עכ"פ יום אחד או שעה אחת עיין בשו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' ה' אעפ"כ הלא יכול לפתוח ולשמש בו דבר שאינו מלאכה רק הוסף מעצמו לפרוע בגופו לחלל שבת אבל אין בתוך זכיות קנין החזקה עזר לעבירה ומהני לכל הפוסקים לאמור שלא תחלוק בתקנת חכמים ודוק. אמנם יש לחקור הגם שתקנות חזקות הוה רק משכירות ישראל מגוי אבל לא בשכירות ישראל מישראל א"כ אם ישראל כשר שכר חנות מישראל מומר לחלל שבת בפרהסיא אם נימא שיהיה לישראל השוכר חזקה כמו אם ישכור מגוי דמומר לחלל שבת בפרהסי' הוה כגוי גמור עיין רמב"ם הל' שבת פ' ל' הל' ט"ו וז"ל אבל המחלל שבת בפרהסיא כעובד עבודת כוכבים ומזלות ושניהם כעכו"ם לכל דבריהם עכ"ל וכן מוכח בהרבה מקומות ברמב"ם וש"ע כאשר נראה פרטם בספרי שערי חיים יעו"ש א"כ יהי' לישראל השוכר חזקה בחנות עובד עכו"ם ובחנות מחלל שבת בפרהסי' ולא מותר לישראל אחר לכנוס לגבול ישראל השוכר היושב בו דמהכ"ת נעשה בו דין ישראל המחלל שבת שיוכל להרויח בחנותו יותר מגוי דיהיה לו ממון יותר עיין רא"ש קידושין פ"א סי' כ"ג שכתב במומר וז"ל מ"מ אם אפשר טוב לתתו ביד ב"ד דלא יהבינן ליה דאזיל ואכל בעמים עכ"ל וה"ה כאן מהכ"ת להקל בו יותר מבגוי וצע"ג. ונלע"ד דאין להשוכר חזקה בחנות מחלל שבת בפרהסי' דעיין בתשובת מבי"ט ח"ב סי' רכ"ה דכל כח חזקה היא יען דגוי לא התנה עם ישראל שאין נותן לו החזקה או מסתמא מקנה לו בשכירות החזקה דיודע הגוי שאסור לשום בר ישראל לירד בתוכו עוד אבל אם התנה הכל כפי תנאו כאשר הארכתי בזה במקו"א לבאר דבריו אם כן אם שוכר ישראל מישראל המחלל שבת בפרהסיא הוה כהתנה עמו שלא מקנה לו החזקה כי המחלל שבת בפרהסי' בעיני עצמו הוא ישראל גמור בשאר מצות כי לא יבין את זאת ששקולה שבת כנגד כל המצות שבתורה ומשכיר על דעת כאשר הוא כח שוכר ישראל ממשכיר ישראל והוה כאלו התנה עמו בפירוש שלא יהיה להשוכר זכות חזקה ודוק ועוד היום ומחר ישוב אל ד' בכל לבבו ובכל נפשו ועונותיו יתהפכו לזכיות ואיך יהיה לחבירו החזקה הא מעיקרא הוה ישראל מעלי' לכן הי' תקנת חכמים רק על ישראל מגוי דליכא גירות למפרע ומחוסר מעשה אבל פושעי ישראל שעומד לשוב בכל עת ורגע כי ממקור ישראל הוא ויצרו תקפו בעבור חמדת ממון אבל בודאי ישוב אל ד' וממילא יובן שמכ"ש שיש מהאי טעמא למחלל שבת חזקה בחנות גוי אשר שכר ודוק והגם שבכל לבבי הייתי מחפש להמציא חוב למחלל שבת בפרהסיא לא עלה בידי וחלילה לעות אדם במשפט תורה כי זאת תורת אדם שד' יגל עיניו למשפט וצדק ואמת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה