אור ברסלב
שות מחנה חיים ח › סימן כג

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ח · סימן כג

סימן כב

שאלה אירע שלפני איזה שנים העלו שרי מדינה ראנדעס שלהם מטעם כי עלה ביושבי על מדון בלאנדטאג שישלמו להשרים דמי שווים זכות שלהם שיהי' המכירת המשקאות חרות מתשלומים להחיות בו דלי הארץ והחכימו רבים להעלות שכר הראנדעס כדי שישיגו בתשלומיהם סך מרובה ונתרצו היושבים בראנדעס איש ואיש כפי אשר ידע כמה הרויח בו שהי' השנים טובים מאוד ואחר כך באו שנים שלא כסדרן דלים ורעים ר"ל ולא הרויחו כשנים ראשונים ולא די שלא שלמו ההוספה אלא לא שלמו כלל והיושב תחת השר פה בעירנו הקשה ערפו שהנחה אינו עושה רק יעזוב ראנדע שלו והוא ישכירנה לאחר ובכל זאת ישראל קדושים הם לא השיגו גבול איש את רעהו רק אחד שהי' בע"ח גדול ועזב את הראנדע שלו ומכר חזקתו לרעהו בעד כמה מאות והקדים איש אחד אשר בידו סירב מדיינא קרתא שלא חפץ הבעל חזקה לשמוע אשר פסקו הב"ד עליו לשלם לשותפו בעסק אחד שנשתתפו ועשה לו שלא כדת על כן הקדים האיש ושכר מן השר ראנדע שלו והקונה החזקה צועק לפני ב"ד דפה כי הוא קנה החזקה והשוכר טוען שהתרה בו שלא יקנה החזקה כי הוא ישכיר אותה כי יש סירב בידו והקונה החזקה משיב שהי' אז החזקה כבר קנוי בידו וכדומה ועמלתי עמהם שיקחו בוררים שיחשבו ההיזק אשר גרם המוכר החזקה ולשלם לו ולא עלה בידי וסלקתי עצמי ואמרתי שאין ערבות עלי לשפוט על איש חוץ מגבולי וכשאני לעצמי עמלתי לראות אם האיש היושב בראנדע זכה בחזקה בהיתר או באיסור וד' יאיר עיני בהלכה אמת לאמיתו של תורה. תשובה לכאורה בלא האי טעמא שיש ביד השוכר סירב שבעל חזקה אמר בפה מלא שאינו שומע לדין תורה וקבל השוכר רשות מב"ד מפורש בסירב שלו להושיע לעצמו בכל אשר יכול מבלעדי הזה אין בו איסור כיון שהשוכר היושב בו לא שילם דמי שכירות נפקע חזקתו. הנה מקור החזקה דאיתא במכירה לאיש אחר שורשו דאלומי אלמי גאוני גדולי ספרדים דיהי' זכות חזקה כקרקע כאלו גוף הקרקע קנוי לשוכר יען דתיקנו ששום אדם לא יכנוס בגבול חבירו ולא יעלה דמי שכירתו ממילא אין לגוי לקבל אלא סך ידוע ודמי למקבל בטסקא דלא יוכל המשכיר לאסור עליו הקרקע עיין ר"ן נדרים דף מ"ו כן הסביר המהרי"ט ח"ש סי' ל' יעו"ש וכל זה אם משלם השכירות אז הקרקע שלו אבל אם לא משלם השכירות אז הדרה ארעא לבעלים ראשונים כמבואר שם בר"ן נדרים דף הנ"ל וה"ה כאן כל זמן שהשוכר משלם יש לו אחיזה בקרקע אבל אם לא משלם השכירות אז כל מי שמחזיק בו ומשלם הטסקא הוא שלו כמבואר בב"ב דף נ"ד מלכא אמר מאן דמשלם טסקא יאכל פירות וה"ה מלכי רבנן אמרו מאן דיהב טסקא יאכל הפירות אם השוכר משלם יהי' קרקע הגוי כשלו אבל אם אין משלם השכירות א"כ אבד חזקתו דאטו יתקנו רבנן לגזול ארעא דנכרי הלא גזל גוי אסור וגם קרקע אינה נגזלת ולא זוכה בגזילה בקרקע הנכרי וממילא כל איש ואיש המשלם להגוי יזכה בו דאטו עלמא דהפקירא יש שישכור מן גוי קרקעו ולא ישלם לו הטסקא ולא יהי' רשאי לאדם אחר לזכות בו ולשלם להנכרי שכירותו חס מהלזכיר כזאת דיהי' תקנתא דרבנן כמכס העומד מאליו והלא דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ולא יעשו תקנה בלי נתיבות משפט דא"כ לא שבקת חי שאחד ישכור כמה בתום כמה חנויות כמה רחיים כמה בתי משקאות ולא ישלם דמי השכירות עד שיוצרך הגוי להוזיל לו השכירות כאשר יחפץ השוכר ואם לאו יהי' אסור לישראל לכנוס בו ויופסק החיות ח"ו שאיש את רעהו חיים בלעו אלא פשיטא מי שאינו משלם השכירות והגוי מוציאו יוכל כל איש לשכור אותו ואפי' אם אחר שנים רצה הבעל החזקה לחזור ולשלם השכירות אשר קבל עליו ישראל השני אין צריך להחזיר לו דכבר פקע חזקתו ונתהוה החזקה להשני ודוק. וראי' לזה מב"ב דף נ"ד דאמר שמואל נכסי נכרים הרי הם כמדבר כל המחזיק בהן זכה דנכרי דכי מטו זוזי לידיה אסתלק ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה ואמר אביי לר"י הלא דינא דמלכותא דינא אלא עובדא ידענא בדורא דרעותא בישראל דזבן ארעא מנכרי ואתא ישראל אחרינא רפיק בה פורתא אוקמה רב יהודא בידא דשני א"ל דורא דרעותא קאמר התם באגי ממטרי הוי דאינהו גופייהו לא יהבו טסקא למלכא ומלכא אמר מאן דיהב טסקא ליכול ארעא ובתוס' בד"ה באגי דמטמרי הקשו מנזקין דף נ"ח דאזיל מרוותייהו ואיזל גידול יהב טסקא ולכי אתי מרוותייהו הדרא להו ולא אמרי' כיון דלא יהבי טסקא הופקעה מידם וזכה בה גידול ותירצו שם וז"ל דהתם מיירי כגון שאמר מרוותייהו לבני באגי שיחרשו הקרקע ויזרעו ויאכלו פירות ויפרעו טסקא עד שיחזרו ונתרצו להם בני באגי ונתנוה לגידול הלכך לא הופקעה מידם וכשיחזרו חזרו להן אבל הכא הוו מטמרי בשביל המס שלא רצו לפרוע עכ"ל. הרי מפורש יוצא מדבריהם דוקא אם מתחלה דברו מרוותייהו עם גידול שישלם טסקא ויעבד הקרקע כל זמן שלא יהי' בביתם אז לא אבדו חזקתייהו אבל אם לא העמידו איש לשלם הטסקא ובא אחר ושילם בעבורם והחזיק בו הוה החזקה להשני ה"ה הך כח תקנות גאוני ספרדים דדימה מהרי"ט שהוא דין טסקא הנ"ל להיות להשוכר קנין הגוף בטסקא השכירות אשר שכר ליתן שנה בשנה א"כ אם לא יהב עסקא שלא משלם השכירות ובא השני ושכר ויהב טסקא זוכה השני בהחזקה בודאי מי שמניח חנות שלו ומושיב איש אחר שם שישלם השכירות כל שנה ושנה אז אם הדר ומבקש חזקתו צריך השני לצאת שיחזרו הבעלים לחזקה כמו שעשה גידול אבל מי שאינו משלם השכירות אבד חזקתו מיד ואין לו ליישב אחר תחתיו ואין לו כח למכור החזקה שלו כי נפקע חזקתו בזה שלא שילם השכירות ועיין רשב"ם שם בד"ה דאינהו גופייהו וז"ל בעלים ראשונים לא יהבי טסקא ומדינא דמלכותא לא הי' בידם דבעלים כח למכור ומכרן בטל וזה השני שהחזיק קנה בדינא דמלכותא שהתנה בחזקתו על מנת ליתן הטסקא למלך ומלכא אמר מאן דיהב טסקא ליכול ארעא בחזקה בלא שטרא עכ"ל וה"ה בחזקה דתקנו מלכי רבנן הוא למאן דיהב טסקא השכירות אבל מאן דלא יהב עסקא אבד חזקתו והשני שהתנה לשלם השכירות קנה החזקה דחזקה לא פקעה בכדי אבל זה שלא שילם השכירות פקעה בשכירות שלא שילם ודוק. אמנם עדיין אין הדבר מוכרח דתוס' בגיטין דף נ"ח ע"ב בד"ה אנן הקשו קו' מב"ב ותי' וז"ל התם הי' נשמטין מלפרוע אבל כאן שהבעלים הלכו ולא להשמיט דין הוא דכל הנהו שני מאן דיהב עסקא אכל וכי הדרי אהדרו ארעא למרא עכ"ל הרי דהסברו אם הי' בידם לפרוע ומשמט עצמו אז נפקע קרקע ממנם אבל אם הבעלים הלכו ולא השמיטו מלפרוע אז לכי הדרו הדרא ארעא וא"כ מכ"ש אם הוא אנוס מלפרוע שהי' שנים לא כסדר הטבע ולא השיג ידו לפרוע מהכ"ת יפסיד חזקתו אע"ג דלא העמיד אחר תחתיו ודוק. הן אמת שרשב"א בחדושיו בגיטין בד"ה אלא הקשה ג"כ קו' הנ"ל מב"ב ותי' וז"ל ויש לומר דהתם הוא דמטמרי ולא יהבי טסקא וכי לא משכח מלכא מאן דפרע ליה טסקא שקול ארעא גופה דארעא דידיה הוא ואדעתא דיהב ליה טסקא יהב ליה לניהלייהו וכי מטמרי שקיל ומזבין לה לאחרינא דאדעתא דהכי יהבה לניהלייהו אבל הכא כולהו בני באגא קבלוה בטסקא אלא דחלקוה ביניהן ומלכא כל אימת דמשכח חד מינייהו מיניה קשקיל כולי' טסקא דכולה באגא לא מזבין לה אלא אינהו הוא דזבנוה משום דנעשו אחראין זה לזה ואינהו לית לזבוני כעין קבלן שפרע לבע"ח עכ"ל הרי דהבדל אם היחיד חייב ולא פורע או שקיל מלכא ארעא כי אדעתא דטסקא יהב וכי מטמרי ולא יהבו טסקא מזבין לה לאחרינא יעו"ש וא"כ ה"ה הכא דהשר לא נתן אלא לשלם לו וכיון דלא משלם נוטל הקרקע היינו מקום החזקה דדומה לקרקע בטסקא ומאן דמשלם הוא זוכה בחזקה ודוק. אך מדברי רמב"ם הובא בש"ע ח"מ סי' שי"ט סעיף י' שכתב וז"ל מלך שהי' דינו שכל שלא יתן המס שעל השדה תהי' השדה להנותן המס וברח בעל השדה מפני המס ובא זה ונתן מס שעליה למלך ואכל פירותיה אין זה גזל אלא אוכל פירות ונותן המס עד שיחזרו הבעלים עכ"ל הרי מבואר אפי' ברח אעפ"כ לא זכה בגוף השדה והולך כפי' הרה"מ דמיירי דהחזיק בעצמו ולא בא לו מיד המלך וא"כ בנידון דידן דהשר משכיר לאיש אחר אפשר דלא צריך להחזיר החזקה לבעלים ראשונים ובפרט לפי הבנת הסמ"ע שם דלא זכה בקרקע המלך אבל זכות חזקות הוא חשיב כקרקע ישראל ולא נפקע הגם שחייב שכר שכירות לא אבד חזקתו ולכל הפחות אם יחפוץ לשכור צריך הישראל להחזירו ודוק. רק בלא"ה נראה לי דאפי' תוס' ורשב"א מודים כאן דשאני התם דשילם למלך הטסקא וזכה מכח המלך אפי' בחזקת קרקע אבל כאן אטו הנכנס בשכירות שילם בעדו מה שחייב הוא להשר הלא אשר נמצא בידו לקח השר והשאר נשאר חוב עליו וכי ישיג ידו שיתעשר יבוא השר ויגבה החוב וא"כ אטו נאמר יען שנשאר בע"ח על השכירות אבד חזקתו וא"כ נשאר החזקה לבעלים ראשונים ודוק. בכל זאת הוא דבר חוץ מסברא כפי פי' המבי"ט בסי' רכ"ה דאם התנה הגוי בפי' שלא יזכה ישראל בהחזקה מהני רק מדהשכיר סתם ולא התנה א"כ הקנה לו גם החזקה יעו"ש וממילא כל זה אם משלם השכירות אבל אם לא משלם השכירות בודאי לא הקנה לו החזקה אם לא ישלם השכירות והוה כאנן סהדי דאדעתא דהכי לא השכיר לו והוה כאלו פי' בתנאי גמור הך החזקה יהי' כל זמן שישלם ומעת שלא ישלם שכירתו יהי' נפקע גם חזקתו ודוק. וראה זה מצאתי מה דפשיטא ליה למבי"ט דמהני תנאי שהתנה הגוי שלא יהי' להשוכר חזקה הובא בתשובת לחם רב סי' קס"ב בהיפך בשם מהריב"ל שכתב שם על שאלתו דהדין עם הגביר בן עזרא מכמה טעמים וז"ל חדא דהרב מהריב"ל ז"ל בריש כלל ז' מהסכמת חלק א' שאלו ממנו דשמעון החזיק בחזקתו של ראובן בטענה שהוא התנה עם הגוי אדון החנות שאם יצא מהחנות שהפסיד חזקתו וזכותו ושיהי' רשות לכל יהודי ולכנוס בחנות תיכף ומיד שיצא מבלתי שיצטרך להמתין ג' שנים וראובן טוען האמת כי הוא כדברי שמעון וכו' אך אך אמנם שמעשים בכל יום שהתוגרמים והגוים שואלים מאת היהודים שיסלקו ידם וזכותם מעל החזקה ויתנו רשות שיכנסו בחצרות ובחנויות באופן שלא יצטרך להמתין ג' שנים ולפעמים קונים זה הזכות מאת היהודי ועם כל זה אינו מועיל להם וההסכמה במקומה עומדת והשיב הרב הנזכר דהדין עם ראובן דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן כל אדון החצר או החנות יתחכם לשאול מאת היהודי כשישכיר לו חצירו או חנותו שיסלק ידו וזכותו מעל החזקה וא"כ מה הועילו מתקני ההסכמות בתקנתם א"כ גם אני אומר בנ"ד אם לא הי' עושה כן ר' עזרא לתוגרמים והי' מודה להם דבר זה לא הי' עושין לו תוגי"ט מהשכירות בערכאות ולכך הודה להם בכך אבל מפני כך לא הפסיד חזקתו אשר החזיק בפני ישראל כדת וכהלכה בכל החצר עכ"ל הרי שביאר בפי' דאפי' תנאי לא מהני לבטל חזקה וא"כ הדרה החקירה לדוכתא שאפי' אם לא משלם השכירות אם יפסיד חזקתו וצע"ג. ואחר העיון אפשר בנידן דלא משלם השכירות גם מהריב"ל מודה דבשלומא תנאי לעקור תקנת חכמינו ז"ל שגודרו גדר שיצרך להיות לישראל כח חזקה לא יוכל הגוי להתנות בהיפך דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם אבל תנאי שאם לא ישלם השכירות לא יהי' לו חזקה לא שייך לומר מה הועילו חכמים בתקנתם הלא הועילו אם ישלם לא ישיג איש גבולו ואם לא ישלם למה יזכה בחזקה הכי יפקעו ממון גוי חינם הכי אין זה בכלל גזל גוי שאסור ודוק. שוב התבוננתי בספרים וראיתי המובא מתקנות אשר תיקנו חכמי הדור ללמוד מהם הדין אם לא ישלם השוכר השכירות מה יהי' בחזקה ומצאתי שמהרי"ט בח"ש סי' כ"ה כתב מתחילה וז"ל אבל מי שאין בידו ראי' האיך הניח מקום חזקתו שמא מרצונו הפשוט או שלא הי' פורע השכירות ומעבירם זמן רב בזה נתנו מתקני התקנות בו שיעור ליושב בעיר שלשה חדשים שאם עברו שלשה חדשים ולא פרע שכירות כלל ולא נמצא בידו פסקא מיד מעידים איך אנוס ומוכרח עזב מקום חזקתו אבדה חזקתו עכ"ל מזה משמע דווקא בתרתי לטיבותא אבד חזקתו שיושב בעיר ולא פרע ג' חדשים שכירות שנית שאינו יושב בה בחזקתו שהעבירו עכו"ם ממנו מחזקתו משמע כל זמן שיושב בה אעפ"י שלא פרע ג' חדשים השכירות לא נפקע חזקתו אעפ"י שחייב לגוי והוה השכירות מלוה עליו עכ"פ אין רשות לישראל אחר לשכור חזקתו שעי"כ יוציאנו הגוי מחנותו רק אם ע"י שלא שילם שכירותו הוציאו הגוי מביתו וחנותו ועבר אח"כ ג' חדשים שלא פרע לגוי ומבקש חנותו בחזרה הוא האות שהתיאש מחזקתו ונפקע לגמרי מחזקתו אבל אם מביא בתוך ג' חדשים השכירות שחייב נשאר לו חזקתו וגם יוכל למוכרו לאחר כיון ששילם לגוי השכירות שחייב ואחר ג' חדשים נפקע מחזקתו ואין לו מה למכור עוד אבל כל זמן שיושב ומשמש בה אעפ"י שחייב לגוי השכירות אסור לאיש אחר לכנוס בגבולו דמחמת חוב השכירות בלבד לא נפקע חזקתו ודוק. והגם דמהרי"ט כתב אח"כ שם בסי' כ"ה וז"ל ואמרו כל שעברו שלשה שנים ולא ערער על חזקתו ולא בירר אונסו בטענות נאמנות ומספיקות זכה בה המחזיק וזה מפורש בפנקס התקנות אשר גבלו ראשונים וחתומים בו הרב הגדול מהו"ר יוסף ן' לב וזקני הדור שעמו ולא מן התקנה בלבד הוא זה אלא אף שורת הדין הכי נותנת אעפ"י שנסתפקו רבני הדור שלפנינו ז"ל בחזקות אם נותנים להם כח היפה שבקרקעות ולפ"ז אית לן לאוקמי' בחזקת מרא קמא ואעפ"י שהיתה ביד עכו"ם יותר משני חזקה הא קיי"ל דעכו"ם והבא מחמת עכו"ם לית לי' חזקה מ"מ זהו לענין אחר שבא להחזיק בו דלעולם מוקמי' בידה דמחזיק ראשון דאיהו מרא קמא אבל לגבי בעלים גופן שעיקר הקרקע שלהם אין ישראל המחזיק עליו בתורת שכירות יפה כחו אצלו שנקרא מוחזק בי' טפי מן הבעלים שאין חזקת המחזיק עליו מועלת אלא כל זמן שהוא בתוכו ופורע שכירותו ויש לברר זה אלא שאין להאריך עכ"ל. ולכאורה ממ"ש וז"ל שאין חזקת המחזיק עליו מועלת אלא כל זמן שהוא בתוכו ופורע שכירותו עכ"ל משמע תרתי בעי שהוא יושב בתוכו וגם פורע שכירותו ואם חסר אחד לא מהני אך באמת המהרי"ט דן על ענין אחר דלכאורה דבריו בלי הבין מה שכתב אבל לגבי בעלים גופן שעיקר קרקע שלהם אין ישראל המחזיק עליו בתורת שכירות יפה עכ"ל הוא פלא הא הנידן הוא בין שוכר ראשון לשוכר שני היינו בין יתומים שבא מכח שוכר ראשון וראובן הוא שוכר שני וצע"ג. אמנם דבריו אמתיים דבנידן דשאלתו היה הספק אם אבי היתומים לא הניח מעצמו לפני כמה שנים דלא היה בידו כתב מחאה שמחה בתוך ג' שנים אבד חזקתו כך עשו מנהיגי תקנה והוסיף מהרי"ט דהוה דינא דהא ראובן היושב בחנות אח"כ בא מכח הגוי כל זכות הגוי שייך לו וא"כ הגוי הוא בעלים אמיתיים שגוף החנות שלהם וא"כ אבי יתומים שהיה שוכר שלו נקרא מרא קמא כנגד בעל הממון כאשר מבואר במהרי"ט בסי' ל' באריכות ראיה מגמרא כתובות דיתומים בעל ממון הווי' מרא קמא כנגד שיעבוד אלמנה יעו"ש ה"ה כאן אם יש ספק אם הניח אבי יתומים את החזקה הוה הגוי בחזקה כנגד השוכר וממילא זכה ראובן השוכר השני מכח הגוי בעל ממון גוף החנות ודוק היטיב. ולפי"ז נכון מה שסיים המהרי"ט שאין חזקת המחזיק עליו מועלת היינו שיהיה חזקת השוכר חזק מחזקת בעל הממון רק באופן אם השוכר פורע שכירתו שאז יש לחזקות דין קרקע וגם הוא יושב בתוכו ומשמש בו אז יש להשוכר מעלה דהוא תפוס ואוחז בו אז הוא טוב יותר אפי' מבעל הממון למשל אם יטעון בעל ממון החנות שמחל לו החזקה או איזה ספק אחר יש להשוכר היושב בו מעלה כנגד בעל ממון מהגוף החנות ודוק. וא"כ אפשר דמהרי"ט מודה אעפ"י שאין פורע לגוי השכירות רק יושב בה לא אבד חזקתו כלל כי נשאר לו בע"ח ומותר לגוי להשכיר לאחר כדי שלא יפסיד שכירתו אבל גוף החזקה נשאר לו בכל עת שירצה שיצרך השוכר השני לפנות והוא יחזור לחזקתו צריך השוכר השני לצאת מפניו כמו בטסקא מי שמשלם הטסקא אוכל פירות עד שיקבלו הבעלים לירד בתוכו ודוק. וכן משמע מדברי מהרי"ט בסי' ל' בסוף התשובה וז"ל וכבר דקדקו המתקנים האחרונים ופי' בתקנות החזקות שאם יעברו ג' חדשים שלא פרע שכירות ולא נמצא בידו כתב דבאונס עזב חזקתו אבדה זכותו עכ"ל משמע ג"כ בתרתי לריעותא דוקא אבד חזקתו היינו שכבר עזב חזקתו דהוא מבחוץ שאינו יושב ומשמש בה וגם שלא פורע שכירות ג' חדשים אבל בודאי אם יושב בה הגם שלא פרע השכירות עדיין חזקתו קיימת ודוק. ובכל זאת אני על משמרתי אעמוד אם ישראל לא משלם השכירות משנים שעברו נפקע ממנו החזקה ולא יוכל למכור לאחרים רק הדרה החזקה לגוי דמי שמע כזאת שאחד ישכור חנות וחצר או רחים או ראנדע משקאות ולא ישלם להמשכיר השכירות וילך לדרכו בלי תשלומים וימכור חזקתו לישראל בעד אלפים לפעמים כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו כיון שלא משלם השכירות איך יהיה לו חזקה הכי יעשו חכמים דבר כזה אין זה בכלל הפקעת הלואה אין חילול השם גדול מזה בשלומא אם פרע השכירות כל זמן שיושב בה ונאנס דלא יוכל לעסוק בחזקתו והניח החנות שגוי ישכירנה לאחרים אז לא אבד חזקתו ג' שנים כמבואר בחכמי ספרדים עיין מהרי"ט סי' ל' בשאלה שכתב עיין בתשובת אדרבי סי' ע"ה וכו' וז"ל וכתב שם שהתקנה תקנו והסכימו באופן זה שאם יניח המחזיק הבית או החנות מעצמו או שישליכהו ממנו העכו"ם אם כבר עברה ממנו ג' שנים מיום יציאתו באיזה אופן שיהיה כבר נאבד חזקתו והמחזיק אח"כ הוה מוחזק עכ"ל וכן כתב הרשד"ם בסי' ר"ל הדבר ברור ששמעון עבר וחייב עונש כעובר על החרם וכו' ומסיים וז"ל והטעם שאני אומר כי שמעון הוא עבריין שהרי כתוב בסי' ראשון שכל יהודי שיניח החצר או בית או ישליכו אותו וכו' עד לזמן ג' שנים מיום שיניח אותו היהודי המחזיק או ישליכו מאיזה אופן שיהיה ע"כ הרי אתה למד שאין הפרש בין שיניח היהודי החצר או הבית או שישליכהו על איזה אופן שיהיה אין התקנה רק שלא יבוא שם שום יהודי תוך ג' שנים עכ"ל הרי מפורש יוצא דכל אנפין שוין שאפילו הניח מעצמו שייך לו החזקה ג' שנים ואפי' אם השליכהו אותו הגוי לאחר ג' שנים הפסיד חזקתו כמובן כל זה דווקא אם עזב חנותו אבל לא הפסיד לגוי שישלם לו השכירות כל זמן שישב בה אבל לשכור חנות ובית ולא לשלם השכירות ולמכור החזקה יפלא בעיני מאוד לא מצאתי מפורש בשום ספר גדולי ספרדים שבידי והסברא ודאי מסתבר שאין לו מה למכור חוץ אם ישלם השכירות שחייב טרם שיזכה בו השוכר החדש ואם לא שילם אין לו מה למכור וזכה בחזקה השוכר השני כן נראה בעזה"י. ועדיין צריך לבאר דלכאורה בנידן שאלתינו שפקיד השר עשה עילוי בשכירות לפני שתי שנים אשר על פי דין תורה כבר זכה הישראל בחזקה שלו באותן דמים ששכרו ממנו לפני כמה שנים רק מי ידין את שתקיף ממנו והוצרכו לקבל עליהם כל שוכרו ראנדעס שכירות בכפלים שהאמינו שיכולין שאת וכיון שהיו שנים שלא כסדרן לא היה יכולין לשלם וא"כ באמת אינו חייב עפ"י דין תורה ביתרון השכירות ומהכ"ת יפסיד חזקתו בעבור שלא היה יכול ליתן לפקיד השר מה שלא היה מחויב ליתן עפ"י דין תורה ולא מיבעי אם שילם עכ"פ כסך אשר שילם מלפנים בשנים ראשונים בודאי אין לפקיד השר תביעה עליו מן הדין כלל ואיך יפסיד חזקתו מכח אלמות אשר הפקיד לא יפנה עצמו לדין בדיני וישראל אלא אפי' אם לא שילם כסך אשר שילם מלפנים בשנים ראשונים ג"כ יש לצדד שלא אבד חזקתו כי בכל רבע שנה אם הביא סך הישינה הפקיד לא יקח השכירות אלא כחשבון השכירות החדש וזה לא היה סיפק ביד השוכר ליתן א"כ אונס רחמנא פטרי' ומהכ"ת שיפסיד חזקתו ודוק. אך במקום אחר הערותי דחכמי ספרד עשו חק זאת אם יעלה הגוי המשכיר בדמי שכירות והישראל יעזוב עי"כ חזקתו אסור לישראל לירד בחזקה הנ"ל אבל אם הישראל לא עזב הראנדע או חנותו רק קבל עליו עילוי בשכירות א"כ מחל על תקנות חכמי ספרד ואמר אי אפשי בתקנת חכמים ומי יודע אם חכמי תקנת תקנו שגם באופן זה שיהיה נשאר חזקתו אם לא ישלם שכירות וכל ספק במחשבת התקנה יד השוכר על התחתונה כמבואר בכל ספרי ספרדים ודוק. והלום ראיתי בספר מאמר מרדכי סי' ע"ח שכתב וז"ל וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דתקנה זו נתקנה שיש להמחזיק חזקה זו לעולם ואף הוא בכלל ירושה שבנו יורש אחריו חזקה זו כמבואר במקור דיני חזקה זו בשו"ת וגאוני הספרדים ויבואר לקמן ברצות ד' א"כ אין זה דומה לשכירות בעלמא רק קנין הגוף יש לו בבית יכול אימת שרוצה לפרוע דמי שכירתו אינו מסולק לאלומי אלמוה דאף אם אינו פורע שכירות אין שום בר ישראל רשאי לשכרו מן העכו"ם כי אם ברשותו או באופן שמייאש ממנו כמבואר בספריהם עכ"ל פלא בעיני בודאי יוכל הגוי לשכור החנות שלא יפסיד שכירתו רק כל אימת שחפץ לחזור לחזקתו צריך השוכר לפנות את החנות דמי שמע שאם אינו יפרע שכירתו ישב שם בחנם הלא השכירות עם חזקה תרי דברים נינהו כמבואר במבי"ט ח"ב סי' רכ"ה יעו"ש וגם לא ביאר מנ"ל שאם לא יפרע השכירות ולא ירצה לשלם לגוי מנ"ל דנשאר לישראל השוכר החזקה בכל ספרי הספרדים אשר נמצאו בידו לא מצאתי רק אם עוזב חנותו והגוי ישכיר את החנות לא הפסיד הישראל הראשון חזקתו חוץ אם יהיה ריק ג' שנים אפי' מגוי היינו למהרי"ט ולהרב לחם רב אבל להרשד"ם די שלא ישב בו יהודי אבל שלא יהיה רשות לישראל לשוכרו מן העכו"ם עד זמן שישיג ישראל בעל חזקה קונה על חזקתו לא ידעתי מנ"ל הא ויש לי להאריך ואין הזמן מסכים ויען כי אני נבוך בדין זה סלקתי ידי באיש אשר נתן כתף סורר לדין ישראל ועד שכח ידי השיג הערותי כעת עד שירחב ד' לי אעיין בו אי"ה:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה