שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ח · סימן כב
שאלה איש אחד פה קנה בית מן ערל אחד בעד סך רב ובבית זה היה דר ישראל בחדרים וגם היה לו שם חנות כמה וכמה שנים בכל פעם ופעם שכר אותו על שש שנים וכאשר היהודי קנה הבית בעד כמה אלפים בא השוכר לפנינו כי מזלו חזה וטען בכפלים ראשית כי שכר הבית על ו' שנים ועדיין לא כלו הו' שנים שנית כי הלא הוא חזקתו גם על לאחר ו' שנים ופסקנו הב"ד יען כי אין לו שטר שכירות והלוקח טוען שגוי אשר מכר לו הבית אמר לו שעל תנאי זה השכיר את הבית בשנים אחרונים בע"פ בלי שטר שאם ימכר הבית לאחר לא יהיה לו דין ומשפט עמו ע"כ אם ישבע ששכרו על שש שנים בלי תנאי אין הלוקח רשאי להוציאו ולא להעלות דמי שכירתו עד כלות הו' שנים ואח"כ נסתכל על גוף החזקה ובא השוכר שאינו חפץ לישבע רק מבקש פסק בעבור חזקתו ופסקנו שאסור ללוקח להוציאו אבל רשאי להעלות דמי שכירות כפי ערך שאר דירות וחנות באותו שוק אבל הלוקח לא שמע בקולינו והלך לערכאות ושלחו קינדיגונג שצריך להוציא השוכר את כליו מכל הבית עד זמן ידוע כפי נמוסי מדינה והלוקח שכר בונה וסתר את כל הבית הישן ובנה מחדש בית גדול עם חנות גדול והשכיר החנות למי שלבו חפץ וזה בעל החזקה אינו מניח לי למה לא יעשה רושם באיש היושב בגזילה בדירתו ובחנותו אמרתי לו שכבר סר שבט מיהודים מי יכול לדון עם בעלי זרוע אשר לא שומעים לקול הב"ד ואחקור על הדבר מה אשיב אם יבוא אלי ירא אלקים וישאלוני אם מותר לשכור החנות ההוא אם לא. תשובה הדבר עמוק ומכוסה לדעת אם יש איסור בדבר הזה לשכור את החנות וד' יעזרני למען שמו לברר הלכה לאמיתיות של תורה ואני תפילה גל עיני ד' ונפלאות מתורתיך אביטה. הנה אי זכות חזקות אשר תקנו אבות עולם גאוני הספרדים שיהיה לישראל השוכר בית פרנסה כחנות או ראנדעס מגוי זכי' וקנין בו להנחיל גם לבניו אחריו או במכירה אפילו לאיש אחר פליגי גדולי פוסקים אי אותו זכות הוה כמטלטלין או כקרקע ומהריב"ל ודעימי' ספוקי מספקי להו וגדול הפוסקים המהרי"ט הכריע מסברא וגמ' דהוה כקרקע עיין בתשובותיו ח"ב סי' שאם יש ספק אם היושב בו זכה בחזקה או לא אשר המהריב"ל קורא לו מוחזק ועל הראשון להביא ראיה המהרי"ט פליג וסובר שבעל חזקה מקודם נקרא מוחזק מכח חזקת מרא קמא ועל השני להביא ראיה ומסביר דהך חזקה הוה כמקבל בטסקא שביאר הר"ן בנדרים דף מ"ו דיש שכירות דהוה כקנין הגוף יעו"ש אבל בכל זאת חידש דזה דוקא אם אנו דנין על שוכר כנגד שוכר למי יהיה החזקה אבל אם אנו דנין להזוכה בזכות שיעבוד כנגד מי שיש לו באמת הקנין הגוף אז בעל קנין הגוף נקרא מוחזק כנגד הזוכה בשיעבוד והוכיח זה מגמ' כתובות. וכתב שם בד"ה ואיכא למידק וז"ל ואיכא למידק מהא דאמרינן פ' הנושא גבי מדור אלמנה דחשבי' לי' שהאלמנה מוחזקת ותפוסה בו מחיים כדאמרי' התם יתומים שמכרו מדור אלמנה לא עשו ולא כלום ופרכי' מ"ש מדאמר רב אסי אמר ר"י יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו התם לא מישתעבדי לה מחיים הכא משתעבדי לה מחיים ואפ"ה איבעי לן התם אלמנה מהו שתשפיץ וסלקו בתיקו וכתב הרי"ף ז"ל הלכך לא תשפץ אלמא אע"ג דמוחזקת היא בקרקע זה של בעלה ותפוס מחיים מ"מ מספק לא מזבינן לה כלל התם ודאי לגבי יתומים שגוף הקרקע שלהם לא מקרי היא מוחזקת ומינה נילף שפיר דמי שיש לו קנין בגוף הקרקע דבעל החזקה לא חשוב מוחזק לגביה דומיא דאלמנה לגבי יתומים אבל לגבי אחרים חשוב מוחזק עכ"ל. היוצא מזה דין חדש דבעל החזקה לא מקרי מוחזק נגד איש אשר גוף הבית שלו והגם דקנין הגוף של הבית בא אחר שכבר היה הוא בעל החזקה אעפ"כ נקרא הקונה הגוף הבית מוחזק כנגד בעל החזקה השוכר דומיא דיורשים הווי' מוחזקים נגד האשה אשר היה שיעבודה מחיים והלא אז כאשר בעלה היה חי לא היה ליורשים קנין הבית אעפ"כ נקראים עכשיו מוחזקים כנגד האשה וה"ה כאן הקונה אח"כ גוף הבית נקרא מוחזק כנגד השוכר מאז ודוק. והערותי במקו"א אפשר דשא"ה דהנכסים הווין קצת בחזקת היורשים בחיים דלכך לא מהני סילוק על הירושה כמ"ש הר"ן ר"פ הכותב נחלה הבא לו לאדם ממקום אחר וז"ל לאפוקי ירושת אביו דכיון שראוי' לירשו בכל שעה הרי הוא כאלו זכה בה לענין דלא סגי בסילוק אלא או במכר או במתנה וא"א שהרי לא זכה בה לגמרי ולא בא לרשותו שיוכל להקנותה עכ"ל וא"כ מה ראיה יש למהרי"ט דלמא היורשים נקראים מוחזקים דהא בחיי מורישם ג"כ נחשבים כאלו זכו בה אבל קונה בית מגוי שהקדים השוכר בזכותו דלמא נקרא השוכר מוחזק וצע"ג. אמנם אמרתי לתרץ שדברי הר"ן המה דווקא בבן אצל אב שהוא יורש מכחו אז נחשב הבן כאלו זכה בו בחיי אביו דלא מהני סילוק אבל שאר יורשים דחוזר הירושה בקבר לאבי המת ואח"כ אחר שזכה בקבר חוזר ומנחיל לבנו עיין כל זה באר היטב ברמב"ם בפי' המשניות פ' יש נוחלין ובה' נחלות א"כ לא הווין היורשין כאלו זכה בנכסים בחיים וזה שדייק לאפוקי ירושת אביו כיון שראויה ליורשו בכל שעה אבל ירושת שאר יורשים דלא יהיו יורשים אותו אלא מכח אחר שירש אבי משפחתם בקבר א"כ איך יהיה להם זכות בחיי האיש אשר אינו מנחיל אותם והבן זה וא"כ שם בכתובות (ק"ג ע"א) דנקטי מדור אלמנה שנפל אין היורשים חייבים לבנותו ולא עוד וכו' בעי אביי שיפצה מאי ועלתה בתיקו ראה שלא אמרו אין היתומים מחוייבים לבנותו כמו שנקטו מתחילה יתומים שמכרו מדור אלמנה אלא התם רבותא דאפילו יתומים שמכרו לא מהני וכאן נקטו רבותא שאפי' יורשים המה הבאים לירש מכח הקרבות אין חייבים לבנות ואעפ"כ נקראים מוחזקים ה"ה הביא המהרי"ט ראיה על הקונה הבית שנקרא מוחזק כנגד השוכר ודוק (ועיין בתוספות בפרק הכותב וברה"מ פ"א מנחלות ויש בדבריהם ג"כ לפלפל בדברי מהרי"ט ואין להאריך כעת). והנה בגמ' בב"ב דף ל"ו אמר רב יהודה אמר רב ישראל הבא מחמת נכרי הרי הוא כנכרי ופליגי הראשונים אי דווקא לגריעותא יש לו דין נכרי דלא מהני חזקה אלא בשטר אבל לטיבותא לא דנימא לטובת ישראל יהיה לו כח הגוי מה שהי' הגוי יכול לעשות גם הוא הבא מכחו יכול לעשות עיין בטור ובב"י ח"מ סימן קנ"ד באריכות ובש"ע סי' הנ"ל סעיף ח"י כ' וז"ל ראובן שיש לו בית אצל עכו"ם ופתח חלון על גגו של עכו"ם לאחר ימים מכר העכו"ם ביתו לישראל ובא הלוקח להגביה ביתו בענין שסותם החלון של ישראל וטוען ראובן אתה מאפיל על אורות חלוני אעפ"י שהלוקח בא מחמת עכו"ם אסור לו לסתום כדין ישראל עם ישראל דלא אשכחן דקאי במקום עכו"ם אלא לגריעותא הג"ה וי"א דהואיל והעכו"ם היה יכול לסתמו גם הלוקח הבא מכחו יכול לסתמו וכן כל כח עכו"ם יש לישראל הבא מכחו וכן הורו מהר"ם ורא"ש וכן נ"ל להורות עכ"ל וא"כ יוכל הקונה את הבית לומר הלא בוודאי אי הגוי היה רוצה להוציא את ישראל מביתו לא ימצא לו עון בדבר הזה דנאמר דעובר על גזל או חמס דמי הטיל עליו איסור הכי יוכלו ב"ד של ישראל לעשות תקנות על הגוי הב"ד יש להם כח לעשות תקנות בין ישראל לישראל אבל מי שם אותם לב"ד על גויי הארצות נהפוך הוא אמרו בילקוט פ' שופטים וז"ל תתן לך ולא לאומות עולם עכ"ל שאין שופטי ישראל שופטים לאוה"ע והיה הגוי רשאי להוציא את ישראל אפילו הוא חסיד אומות עולם שומר ז' מצות שלו א"כ גם ישראל הקונה את הבית הבא מכחו זוכה בכל זכות הגוי וא"כ יכול להוציא את הישראל בעל החזקה והגם דיש פלוגתא אי אמרי' ישראל הבא מגוי הוה כגוי לטובתו או דלמא דווקא לגריעותא והוה ספק השקול הדרי' לדין מהרי"ט דבעל חזקה הוה בחזקת מרא קמא רק כנגד שוכר אבל לא כנגד הזוכה בגוף הבית נהפוך הוא למי שגוף הבית שלו הוה המוחזק והוא זוכה כמו שזוכים היתומים כנגד האלמנה וה"ה כאן הקונה הבית הוא המוחזק והשוכר הוא בא להוציא ממנו ושפיר עביד הקונה הבית שהוציא השוכר מן הבית ודוק. אך עדיין צ"ע דהב"ש בסי' צ"ד ס"ק ז' נתקשה מדברי הרא"ש דפוסק דנכסים בחזקתה עיין סי' צ"ג סעיף י"ד וחקר אפשר יען דרצו ליתן דירה אחרת וכ' אח"כ וז"ל ובש"ע פסק דהיא מוחזקת וא"י היורשים לעכבה ואם החזיקה משמע מתוס' ורמב"ם דלא תצא מבית דבעי בש"ס היא לכתחילה אם יכולה למחות דלא כרש"י עכ"ל ועיין בח"מ שם סק"ח שכתב ג"כ שאם שיפצה מהני יעו"ש ואם כן יש ס"ס דלמא היושב בו בשיעבודו הוה המוחזק כמו שם דאלמנה נקראת מוחזקת כנגד היתומים אשר גוף הבית שלהם דלא כמהרי"ט ואת"ל שמי שהגוף שלו הוה מוחזק דלמא ישראל הבא מכח הגוי לא הוה כגוי לטובתו רק לגריעותא וא"כ רשאי להקונה הבית לסלק להבעל חזקה ודוק. אמנם כן שכל דברי המהרי"ט שם שפוסק שבעל החזקה נקרא מוחזק ויש לו חזקת מרא קמא רופף בידי כבר הארכתי במקו"א דמי שאין לו חזקת קנין בגוף הממון לא שייך לדון עליו חזקת מרא קמא והצדקתי דברי מהריב"ל שבכל ספק חזקה איש היושב בה הוא נקרא מוחזק וא"כ אפשר שהבעל החזקה היושב בו ומשמש בו יפה כחו אם יש ספק אפי' כנגד בעל הממון שקנה גוף הבית מיד הגוי וכיון שיש ספק בדין אם ישראל הבא מכח גוי הו"ל דין גוי לטובתו א"כ מכח ספק לא יכול להוציא את השוכר הבעל חזקה היושב בו ויפה היה הפסק אשר פסקנו שאין רשאי להוציאו אבל כיון שהוציאו ע"י ערכאות והשכיר כעת לישראל החנות ואנו רוצים לאסור שלא יכנס השוכר בו זה א"א דמי יימר לנו שהוא בגזילה ביד הקונה את הבית דלמא כמו שפסקו הרבה פוסקים והרי"ף והטור בכללם דיתומים נקראים המוחזק א"כ זכה הקונה הבית בזכות החנות דבא מכח הגוי ובפרט דרמ"א הכריע להורות כן שיש לישראל זכות הגוי אפי' לטובתו ובפרט כמ"ש בבאר הגולה סי' קנ"ד דדווקא בהיזק ראיה אמרי' דהבא מכח הגוי לא הוה כגוי לטובתו דהיזק ראיה הוה איסור אבל הנוגע לממון הוה ישראל כגוי אפי' לטובתו יעו"ש שהביא כמה ראיות, וא"כ רשאי לכל איש ירא אלקים לשכור החנות ההוא מן הקונה את הבית כנלע"ד בעזה"י. אך כאשר ירדתי בעומק העיון הדבר צריך עמק הלכה כאשר אבאר בעזה"י בודאי ברור הדבר אי היה הגוי אשר היה לו הבית הנ"ל מכר בפירוש החזקה לישראל השוכר שלא יכול להוציאו לעולם מן הדירה והחנות וגם שלא יכול להעלות אותו בדמי שכירות כלל ובא ישראל הנ"ל וקנה הבית מן הגוי הכי יוכל להוציאו מן הבית וחנות או להעלות אותו בשכירות יען שאם היה חפץ הגוי הי' יכול לעשות זאת באלמות ובגזילה כי בערכאות לא מהני קנין כזה או יען שמכר לו החזקה בכתב אותיות יהודית או יען שלא נכתב בפנקס בתי משפט שלהם זה לא יעלה על דעת נפש מישראל שנאמר יען שגוי יכול לעשות אלמות גם הוא זכה ממנו להיות גבר אלם העושה באלימות הא יבוזו לכל בעל שכל מליו ומלבד שהוא מסברא אביא ראיה מדברי שמ"ק בתשובה סי' ל"א בד"ה הא קמן שכתב שם בנידון דידן שהשוכר קנה בפני עצמו החזקה מגוי המשכיר בעד כ"ה פרחים ואח"כ קנה ישראל את הבית והקונה טוען שבא מכח הגוי וחקר מתחילה לזכותו מכח תשובת הרא"ש שהביא הטור בסי' קנ"ד וכתב וז"ל ונ"ל דבנ"ד אפי' הרא"ש ז"ל יודה דע"כ לא קאמר הרא"ש ז"ל דאהני לן דיניהם של עכו"ם לענין ישראל הבא מחמת העכו"ם אלא לומר דלא להני ליה חזקת חלונותיו שהחזיק משום שהעכו"ם אלו היה רוצה לבנות בפני חלונותיו לא היה יכול למחות נמצא דלא החזיק מעולם וישראל הבא מכחו נמי יכול לבנות כנגדו אבל לבטל שטרותינו העשויה כדין וכהלכה זו אין לנו דאם העכו"ם אנס ואינו רוצה לקבל את הדין ומבקש תואנות על שטרותינו לפני ערכאותיהם הפוסלים שטרותינו באמרם אשקרא קא חתמינן ותהי האמת נעדרת הכי בו נימא דישראל הבא מכחו ויודע האמת כיון למרוד בנו ובשטרותינו העשויה וכדין וכהלכה עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו דלא מהני לישראל לבוא מכח גוי רק אם בא בצדק ובמשפט כפי הדין אבל לא אם בא באלימות להיות גזלן תחתיו וזה פשוט. ומעתה אבוא לחקור דלכאורה אשר תקנו גדולי עולם כח חזקות יש לחקור על מי הטילו תקנתם אם על הכלל ישראל הגם שגוי המשכיר מותר להוציא את ישראל השוכר דהלא לא השכיר לו רק על איזה שנים ומה און ימצאו בו אם יוציאו רק גזרו על כל ישראל שלא יכנס איש בגבול רעהו שלא ירד לאומנתו של חבירו כי הוא עני המהפך בחררה וחזקו הדבר שגם אם ישכיר לא מהני וחדשו כח חזקה או נימא דהחכימו בדבר שאין לו לגוי כח למכור החזקה אשר זכה בו השוכר בשעת שכירתו ואם עבר ומכר הוא מכר דבר שאינו שלו ולא מהני מכירתו כלל כי לא היה לו דבר למכור. ולכאורה מסברא הוה התקנה רק על כל בר ישראל שלא ישכור חזקת חבירו כמש"ל דאין ב"ד של ישראל שופטים ומנהיגים על אומות עולם ועכ"ח דתיקנו רק על בני ישראל והי' מקום לחקור אי עבר ושכר דמהני דלא אמרי' כ"מ דאמרו רבנן לא תזבון אי עביד לא הוה זבינא והערותי במקו"א זה דווקא אי רבנן חדשו איסור אז הוה דאורייתא בכלל לא תסור מדבריהם אבל אי רבנן לא חדשו דבר רק בררו לדעת שזה לא ישר בעיני אלקים לעשות אז אי עבר מהני דתורה לא כתבה עליו ורבנן לא חידשו בו איסור ואזהרה וא"כ באותן חזקות דמיוסדים רק על דין עני המהפך בחררה כמבואר בתשו' מהרי"ט סי' ל' א"כ יהי' הדין אי עבר מהני ומכל ספרי קדושים לא משמע כן דיהי' מהני אם עבר ועכ"ח משמע דאין חל בו קנין דאין לגוי להשכיר ולמכור וא"כ אפוא יפלא לדעת במה נסתלק הגוי מממונו הכי אין לגוי חזקת ממון הלא גזל גוי אסור ומה שחידש הא"ז שאין לגוי חזקת ממון הוא ענין אחר עיין בספרי על יו"ד סי' ו' אבל מה ראו חכז"ל להפקיע מגוי ממונו ובאיזה כח יכולין לעשות כן והדבר צריך התבוננות. ומצאתי בחסדי ד' מקור לדבר הזה ואעתיק דברי המבי"ט בח"ב סי' רכ"ה שחקר על אותו ענין שהובא בשמ"ק סי' ל"א שהושאל לפניו וכתב שם כאשר דן שמה שלקח ישראל החזקה מן המשכיר הגוי הי' בחנם כי הגוי לא יכול למכור החזקה לבד רק ישראל יכול למכור חזקה לחבירו וכתב וז"ל גם מה שמוכר הגוי חזקה אין ממשות באותה מכירה כי גוף הבית וכל זכותה הוא שלו והחזקה אינה מופרשת מן הבית ביד הגוי כי הגוף וחזקה בידו והכל שלו אינו כמו כשיהודי שוכר מן הגוי הבית שיש ליהודי חזקה מכח התקנה שלא יוכל שום יהודי לשוכרה וגוף הבית לבד היא לגוי כי חזקה לחוד ליהודי וגוף הבית לחוד לגוי ואם לא היתה התקנה היתה החזקה ג"כ לגוי שהי' יכול להשכירה ליהודי אחר ולפעמים מתנה הגוי עם השוכר שלא יהי' לו חזקה אלא שיוכל הוא להשכירה לאחר וכשאינו מתנה כך ידוע הוא ששום יהודי לא ישכירנה ממנו וא"כ על הסתם כשמשכיר ליהודי יודע הגוי כי בכלל השכירות הוא החזקה עכ"ל הכוונה כיון דתיקנו חכמי הדור שאסור לאדם מישראל לשכור דירת חבירו או חנות חבירו מטעם כי השוכר הוא העני המהפך בחררה והוה המשיג גבולו רשע ע"כ חזקו הדבר שיהי' בתוקף עוז כאלו החנות או בית פרנסתו כשלו ואפי' הוציאו הגוי בכל זאת אסור לישראל אחר לכנוס בתוכו א"כ ידע הגוי ששום יהודי לא ישכירנה ע"כ יודע הגוי כי בכלל השכירות הוה החזקה ונעשה בסוף כאלו מכר לו החזקה בכלל השכירות חוץ אם יתנה הגוי שחזקה לא יהי' שלו ואז הכל כפי תנאו שבאמת לא יזכה השוכר בהחזקה כלל ויש להמתיק הדבר בדברי ר"ן פ' הכותב ואין פנאי להאריך ולפ"ז דנחשב כאלו הגוי מכר לישראל החזקה א"כ מכר הנכרי דבר שאינו שלו דלא היה מכירה והגם דגוי באלימותו הי' יכול להוציאו השוכר מחזקתו אבל שלא כדין ושלא כדת התורה דאנן סהדי כי בכלל השכירות הוה החזקה ולא שייך עוד לחקור שישראל הבא מכח גוי הוה כגוי דאמת כן הוא כשם שהגוי הוה גזלן בדינינו אם הוציא לישראל כן הוא הישראל הבא מכחו גזלן אם הוציא השוכר. וראה זה מצאתי שם במבי"ט שכתב אח"כ שם בתשובה וז"ל ועתה נחזור לעיקר הדין מה שבין שמעון ללוי והוא דבר פשוט שהחזקה קיימת ביד שמעון ולא נגרעה לחזקתו דבר במה שקנה לוי הבית מן הגוי ואין ללוי כח בבית כי אם מה שהי' לגוי שמכר לא' שהרי הוא מודה כי ביד הגוי היתה לו לשמעון חזקה ולא הי' יכול הגוי להשליכו מן הבית והוא שבא מכחו כ"ש שלא יוכל להשליכו מן הבית עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו שגם הגוי אם יבוא לשאול אותנו אם הדין תורה הוא שיש רשות להוציא את ישראל השוכר מרשותו בודאי השבנו לו כי אין רשאי להוציאו והוא חמסן וגזלן אם מוציאו רק הנכרי אינו שואל לנו על דין תורה אבל בודאי ישראל הבא מכוחו צריך לשמור דיני תורה ולא רשאי לגזול מישראל חבירו אשר קנה החזקה מן הגוי בכלל השכירות ודוק. ועדיין יש לחקור כיון דבררנו דעיקר כח החזקה הוא מכח דגוי יודע ששום בר ישראל לא ישכיר ממנו אותו חנות אם יוציאו לישראל השוכר בעכ"ח א"כ הקנה לו גם החזקה בכלל השכירות זה ניחא דהקנה לו החזקה כנגד ישראל אחר הבא לשכור אבל בודאי הניח הגוי לעצמו החזקה אם הוא יחפץ להשתמש בחנות דהא עליו על הגוי ליכא תקנה שלא יהפך בחררה של עני ויהי' אסור לדור בגבול ישראל ונחשב כאלו אמר לישראל שגם החזקה משכיר לו עד שיצרך הוא לחנות ההוא דבודאי מהני וא"כ אפילו לא התנה עמו ממילא ידענו זה דהא אם השכיר סתמא אנו אומרים יען דידוע דאסור לישראל אחר לבוא בשכירות רעהו א"כ הקנה לו החזקה ולגבי עצמו דליכא איסור להכניס בו א"כ לא הקנה לו החזקה ויוכל הגוי לירד לחנות ההוא בדין בלי אלימות ויוכל ישראל הלוקח לומר עכשיו אני בא בכח גוי ההוא וגם אני אוכל לכנוס בו בהיתר והדרה החקירה לדוכתיה אם יש איסור על ישראל להוציא את ישראל השוכר מן החנות. והנראה דיש עוד כח באותן תקנות דלו יהי' שהשוכר לא קנה קנין החזקה הלא מראש כאשר תיקנו חזקה הי' כח התקנות רק זה ששום יהודי לא יכנס בגבול רעהו לירד לאומנתו ולקפח פרנסתו הגם שגוי מותר מן הדין להוציא את ישראל השוכר עכ"פ אנו אוסרים ששום ישראל לא יכנס בו כי אנו אוסרים על כל בר ישראל שלא יבוא להשתמש בו והוה איסור גברא וממילא יצמיח טובה שלא יבוא גוי להוציא הישראל השוכר משכירתו שירא שיהי' החנות סגור בלי שוכר וגם פעלנו שלא יבוא בר ישראל להעלות בדמי שכירות או כדי שלא יבא לנקום נקם ברעהו וכדומה ואחר שנודע בעולם איסור גברא על בר ישראל נתהוה שבכלל השכירות הוה מכירת החזקה דהלא ידע הגוי דמיום שישכיר חנותו לישראל לא ידור בו ישראל אחר אם יוציאו לראשון בעל כרחו ועי"כ נתהוה קנין חזקה שיש להשוכר זכות בהקרקע שיש בירושה דור אחר דור מאבות לבנים ויש במכירה ובמתנה כאלו השוכר הוא בעל החנות כמבואר במהרי"ט סי' ל' דדומה לדברי ר"ן בנדרים דף מ"ו דיהב טסקא דהוה קנין הגוף או כקנין הגוף יעו"ש אבל מתחילה הוה רק איסור גברא שלא יכנס איש בגבול רעהו כמו חזקת הישוב שעשה ר"ג מאוה"ג וא"כ בישראל שקנה הבית מן הגוי הוה כגוי וכשם שהתקינו שכל איש ישראל לא יכנוס בחנות אשר הי' ביד ישראל בשכירות ה"ה גם עכשיו שישראל קנה את הבית אסור לבר ישראל לכנוס בו הן ישראל אחר או הוא בעצמו אשר קנה את הבית דאיסור גברא הוא אשר רובץ על כל ישראל ודוק. ואורו עיני בדברי המבי"ט סי' הנ"ל ואעתיקם וז"ל וגם שנאמר שכמו שהגוי אם לא הי' לתקנותינו הי' מוציא את היהודי מהבית וזה הבא מכחו יוכל להוציאו ג"כ ונאמר שהבא מכח הגוי הרי הוא כגוי אפ"ה שמעון עומד קיים בחזקתו כי כמו כשהי' מוציאו הגוי מן הבית אנחנו סוגרים בפניו הבית ששום יהודי לא יכנס בה כן זה שקנה מן הגוי אם ישליך את המחזיק מן הבית אפי' שלא יהי' נכשל בעונש התקנה מפני שבא מכח הגוי נסגר הדלת לפניו ששום יהודי לא יכנס בה מפני התקנה אפי' לסברת הרב דא"ז לפי הלשון שכתבו בשמו שלא היתה שלא יוכל היהודי לקנות הבית מן הגוי שגם שיוכל לקנות לא כתב שיוציא היהודי וידור הוא בה או ישכירנה לאחרים מה שלא הי' יכול הגוי שבא הוא מכחו להשכירה לאחרים כי מצד התקנה לא ישכירנה שום יהודי עכ"ל כמה מוקשה לשונו בלי הבן ח"ו ולפמ"ש מתוקים דבריו שחידש המבי"ט הגם אם נאמר כמו שגוי אם לא הי' תקנותינו כגון שגוי יצרך לעצמו דליכא שוב לתקנותינו ויוכל להוציא את היהודי מהבית ולדור בו ה"ה יוכל לבא ישראל מכח הגוי לדור בו והשיב דזה אינו דלו יהי' דליכא עליו איסור עונש התקנה אבל עכ"פ אם הגוי הי' מוציא את ישראל השוכר היינו סוגרים הדלת ששום יהודי עכ"פ לא יכנס בתוכו ה"ה אם קנה יהודי את הבית אנו סוגרים הדלת ששום בר ישראל לא יכנס לדור בו מה לי איסור גברא על ישראל אחר או על ישראל הקונה הגם דליכא עונש התקנה יען שהוא בא מכח הגוי ויוכל להוציא את השוכר אבל עכ"פ נשאר הצד שישראל לא יכנס בו הגם שעל השלכת השוכר לא חטא דיוכל לעשות מה שגוי יוכל לעשות אבל לדור בו או להשכיר לאחרים לא יוכל הקונה דהא נעלנו הדלת ששום בר ישראל לא ידור בו ולכן גם הרדב"ז לא כתב שמותר הקונה את הבית לדור או להשכירה לאחרים דרדב"ז חידש שלא נעשה תקנה בישראל הקונה את הבית ויש לו כח גוי ויוכל להוציא ישראל מביתו ולא עובר התקנה בזה ולא ישיגו לו עונש על זה ויוכל להשכירה לגוי או להניח ריקם אבל נשאר עכ"פ ששום בר ישראל לא ידור בו שזה הי' ההתחלת התקנה לעשות איסור גברא ודוק. ולפ"ז מיושב מה שחקרתי דעכ"פ שייר הגוי הזכות לעצמו אם יחפץ לדור בו וא"כ יבוא ישראל הקונה מכח אותו גוי ויחפץ לדור בו (או אפי' להשכיר לאחרים מכח שזה לעצמו יוכל נמי להשכיר לאחרים) זה אינו דזכה מכח הגוי שאין עושה עון אם יוציא את השוכר מביתו אבל עכ"פ נשאר עליו התקנה שבר ישראל לא יבוא בגבול רעהו אשר הי' יושב לבטח עליו לפרנס עצמו בו ודוק. ושמחתי בחקירה שלי להבין דברי רדב"ז אשר שם המבי"ט אותו כמטרה לחץ שחידש הרדב"ז במי שקנה הבית מגוי יוכל הקונה הישראל לדור בו ואפי' להשכיר לאיש אחר ועיין בשו"ת שמ"ק ג"כ בזה שהוא לא רצה לחתום כנגד דברי רדב"ז וכל גדולי עולם חלקו עליו וכבר הביא המבי"ט ג"כ שכל בעלי הוראה חלוקים עליו ולפמ"ש יש פנים בהלכה להבין דרכו בקודש דסובר כמו שאם התנה הגוי המשכיר בשעת השכירה שחזקה יהי' נשאר לו הי' מהני ורק אם השכיר סתם ידע שישראל אחר לא ישכיר אותו עוד א"כ נכלל בשכירות החזקה אבל עכ"פ נאמר דשייר לעצמו החזקה אם יצרך הוא והוה לגבי עצמו כאלו התנה וממילא יהודי הקונה הבא מכח הגוי יש לו דין גוי שזכה בזכות הזה לעצמו לדור בו וממילא יוכל גם להשכיר לישראל זכותו והבן רק המבי"ט עם החולקים עליו סברו דהתחלת התקנה הי' ששום בר ישראל אסור לבוא בגבול רעהו דאנו סוגרים הדלת לפניו ועי"ז נתהוה קנין החזקה ורק אם שכרו ישראל בתנאי שלא יהי' לו חזקה ונתרצה לזה א"כ גילה דעתו בפה מלא שמרוצה ואפי' בתקנת חכמים כגון זה שומעין לו (ועיין במרדכי בכלל זה ואכ"מ) אבל אם לא התנה הגוי עם הישראל הגם שגוי לא הקנה לו החזקה אבל עכ"פ הישראל לא אמר אי אפשי בתקנת חכמים א"כ נשאר עכ"פ תקנת חכמים שאסור לשום בר ישראל לדור בו והבן זה מאוד. ולהשלמת הענין להבין הדבר אמרתי להעתיק דברי המבי"ט שם שכ' וז"ל ואם נאמר שגם רדב"ז ז"ל סובר בפי' שיוכל קונה מן הגוי להוציא את יהודי המחזיק בה לדור בה או להשכירה מה שהוא סברא רחוקה לא נעשה בו מעשה כי בכל תוגרמא שנתפשט בה הסכמה זו של החזקות בפי' כתוב שאם יקנה שום יהודי הבית שחבירו יש לו חזקה מן הגוי שיפרע הקונה למחזיק מה שישומו ב' שמאים כמ"ש הריב"ל ז"ל בתשובה וזה עשו לזכות הקונה כי בכלל הסכמה ראשונה שלא יוכל שום יהודי לשכור מן הגוי הבית שיש חזקה לחבירו בה גם הקונה הוא בכלל שלא יוכל לקנות שאם יוכל לקנות ולהוציא את המוחזק בבית מה הועילו בתקנתן ועם כל זה נתנו כח לקונה שיוכל להוציאו אחר שיפרע מה ששוה החזקה עפ"י ב' שמאים משא"כ במי ששוכר מן הגוי הבית שיש לחבירו חזקה בה כי אפי' שיפרע לו מה ששוה החזקה אינו יכול להוציאו ואם במצרים יש איזה שינוי בכתב כתקנת החזקות ואינו כתוב בפי' שהקונה מן הגוי הבית שיש חזקה לחבירו בה חזקה שקנינו קנין ושיכול להוציאו מן הבית מה שאינו סברא כלל פשיטא שאינו יכול להוציאו אלא א"כ יפרע מה שישומו ב' שמאים כמו שתקנו בתוגרמא כי משם נמשך תקנות החזקות לכל המקומות וע"ז הסכימו כל בעלי הוראה במצרים בשנים שעברו הלכה למעשה שלא הפסיד הלה חזקתו כמו שהאריכו בפסקיהם עכ"ל הזהב ויוצא מדבריו כמה דינים כאשר אבאר אותם בעזה"י. (א) דהקונה הבית מגוי אסור אפי' בעצמו לדור בדירת וחנות השוכר כי להרדב"ז לא עבר על התקנות וליכא עונש עליו על שהוציא השוכר מביתו אבל עכ"פ אסור אפי' הוא בעצמו לדור שם ומכ"ש שאסור לאחרים לדור בו (ב) לחכמי מצרים עם המבי"ט עובר ג"כ על התקנה ויענש בכל חומר העונשים כי בכלל שעשו שלא ישיג איש גבול רעהו בשכירות הי' נכלל גם שלא יקנה בית מגוי אשר יש לישראל בו חזקה ואם קנה עבר על התקנה וד' יחשב עמו (ג) אם עבר וקנה הבית תקנו באחרונה שיוכל להציל עצמו אם ישומו ב' שמאים כמה הי' שוה החזקה וישלם לו מה ששמאו שווי' החזקה ואח"כ יוכל לסלק אותו בעכ"ח מן ביתו ויקח החזקה מידו בעכ"ח של השוכר (ד) אבל מי ששוכר חזקת חבירו אפי' אם ירצה לשלם לו שווים של החזקה כל הון דעלמא בוז יבוזו לו ואינו יכול להוציאו או להעלות בשכרו כמבואר במבי"ט שם מקודם דהוה כאלו שכרו על עשר שנים שלא יוכל לסלקו מן השכירות תוך הזמן ולא יוכל להעלות אותו בדמים דטוב זכות חזקה משכרו סתם דשם יוכל להעלות השכירות וכאן לא יוכל להעלות השכירות יעו"ש. (אך אם נודע מקום שכתוב בפי' התקנה שלא ישכור איש את חנות אשר חבירו יש בו חזקה אז הקונה הבית יכול לומר קים לו כרשד"ס סי' רכ"ט ובמקו"א אבאר אי"ה). ולפ"ז בנידון שאלתינו אסור לישראל לשכור החנות מן הקונה את הבית עד ששילם לבעל החזקה השווי' שלה בדמים אפילו בעכ"ח אז מותר החנות בשכירות כנלע"ד ברור. והלום ראיתי במבי"ט שם שמביא קו' בשם חכם אחד שאין יקובל בשכל שהקונה הבית לא יכול לדור בו ומי שיש לו רק כח תקנה יכול לדור בה לא יהי' כהנת כפונדקית וכ' המבי"ט וז"ל אין זה תימא שהרי לפי הדין מי ששכר בית מחבירו לה' שנים או לעשרה ומכרה אח"כ לאחר אינו יכול להוציאו מן הבית עד תשלום זמן שכירתו וכמו כן אחר שתיקנו שיהי' חזקה לשוכר בית מן הגוי בתקנה זו הוא מוחזק בבית יותר ממי ששוכר בית מחבירו סתם שהמשכיר יוכל להוסיף בשכירות אם עלה שכירות הבתים באותו זמן כמו שהוא הדין וזה שדר בה מכח התקנה אין המשכיר יכול להוסיף עכ"ל ובער אנכי מהבין הדמיון בשלומא מי ששוכר על ה' או י' שנים דלא יוכל המשכיר לסלקו עיין בש"ע ח"מ סי' שי"ב דהתם כשם ששוכר לא יוכל לצאת לעזוב את אשר שכר בתוך הזמן ואם יצא צריך לשלם השכירות והוה שכירות לזמן קנין ליומא כן המשכיר לא יוכל להוציאו בתוך הזמן אבל כאן הלא השוכר יכול לצאת אחר כל שנה או אחר ג' שנים א"כ אם הדין שמשכיר לא יוכל לסלקו והשוכר יכול לעזוב אותו כאן הבן שואל הכי הקונה הבית יהי' גרוע מהשוכר את הבית וגם איך יהי' לבעל החזקה כח למכור חזקתו לאחר אשר לפעמים השוכר לא יוכל להשיב אחר במקומו ועיין ברמ"א ח"מ סי' שי"ב סעיף ז' ובחזקה יוכל למכור לכל מי שירצה ואין כאן מקומו להאריך. סוף דבר הכל נשמע שאסור לשום בר ישראל לכנס בחנות הנ"ל אשר ישראל הקונה את הבית מגוי הוציא לבר ישראל מחזקתו וגם מה שפסקנו שיוכל להעלות בדמים כשאר בתים אשר נתייקרו בשכירות הוא רק מפני דרכי שלום ברצון השוכר אשר יתפייס בזה שלא לעקור ממקומו אבל אם יחפץ לשלם לו החזקה בדמים צריכה שומא כמה שוה הך חזקה כפי אשר שילם להגוי כי מן הדין אין ישראל הקונה יכול להעלות השכירות ביוקר כנלע"ד הלכה למעשה. ובספר מאמר מרדכי סי' ע"ח ראיתי שנשאל על מעשה כזה שיהודי קנה הבית ורצה להוציא השוכר וחידש מעצמו לדמות זה לדין דהמשכיר לא יוכל להוציא השוכר מביתו בתוך הזמן יפלא שנעלם ממנו שכבר דן על דין זה בשו"ת שמ"ק ובפרט המבי"ט כאשר העתקתי דבריו וגם חקר דהוה קנין קרקע והביא שמצא במהרי"ט והפריז שם להחמיר שאפי' אם השוכר לא משלם השכירות לא אבד בעל השוכר את חזקתו והוא דבר פלא ואכ"מ ויש לי הרהורי פלפול על שהפליג את הדבר אכן התכלית הוא אחד בעזה"י: