אור ברסלב
שות מחנה חיים ח › סימן כא

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ח · סימן כא

סימן כ

רב שלום ורב ברכה ליושב על מדין העוסק בהליכות עולם ה"ה המה"ג בתורה הרב ר' יצחק הלוי איש האראוויץ נ"י אב"ד דק"ק ראדי מישלע. אחד"ש אודיעהו כי קבלתי כמה שאלות ממנו בקוצר אמרים אבל אני חלוש ומוטרד גדול ולא אוכל למלאות משאלות לבו ורק על אשר הפציר בי בענין חזקות אגלה דעתי בו וד' יאיר עיני בתורתו אמן. שאלה ראובן שהשיג גבול שמעון בחזקת אוראנדע שהחזיק שמעון מאז ובא ראובן והוסיף בשכירות האוראנדע להאדון והסיג גבולו אם ההפסד של נתינת הוספה על ראובן מדין מוסר ויעיין בשו"ת נאות דשא שהאריך מאוד ובשו"ת חת"ס לא כ"כ בהרבה ענינים וכעת שכיחא טובא הנך אינשי דלא מעלי ומסיגים גבול אחרים שמוסיפין על השכירות עכ"ל. תשובה הקשה לשאול ממני כי כמעט א"א לידע דבר ברור כי יסודתן פורחת באויר כאשר כתב בשו"ת פרח מטה אהרן כמה גדולים מקילין וכמה גדולים מחמירין כמה סוברים דיש להם דין קרקע ויש סוברים דין מטלטלין וכמה סוברים שהוא רק איסור חרם ואם עבר מה שעשה עשה שקנה הדבר באיסור ויוכל להעלות דמי שכירות לבעל החזקה ויש מחמירין שצריך להחזיר לו מה שנהנה דהוא גזל ביד המשיג הגבול שורש התקנה נבנה על עני המהפך בחררה והיא גופא בסבך החקירות עיין שו"ת מהרש"ל סי' ל"ו והשגות גדולות אשר השיג עליו הגאון שארית יוסף גופי החזקות יצאו מהספרדים ולהם יש תקנות ראשונות ותקנות אחרונות כמובא בספרים ואין לפנינו לראות שורש התקנות על מה אדני' הוטבעו וגם מי יודע אם נתקבלו מאבותינו במדינתינו ועל איזה כח נתקבלו לנו בכל פעם שבא לפני לעשות משפט על חזקות נסתמרו שערות בשרי כי כמה וכמה עשו מזה מכס העומד מאליו לשכור בדמים יקרים מן הגוי בפעם ראשון ואח"כ יעשו בו מסחר שלא יוכל עני להחיות נפשו עד שישלם לעשיר ואמרתי רק לדון שגאון אדמ"ו ז"ל בעל חת"ס שמקיל אינו חולק על גאוני הספרדים. טרם אדבר אקדים הנ"ל בשורש פלוגתא של אבות הפוסקים אי אותן חזקות יש להם דין קרקע או דין מטלטלין אי יש להם דין קרקע ונולד ספק זכות החזקה למי הוא ספק הודאה או ספק מכירה או ספק ירושה אז הוה הדין עם בעל החזקה מקדמת דנא אבל אי דין מטלטלין להם אז הוה הדין עם האיש המחזיק בחזקה עכשיו ובדרכי נועם סי' י"א הביא דמהריב"ל האריך בהנ"ל ופסק דמספק לא מוציאין מן המוחזק בו עכשיו ואפי' אי יש ג"כ איסור חרם על החזקות וספק חרם לחומרא מ"מ יש להקל וחידש סברה מתוקה וז"ל ואף אם בהסכמות החזקות אפשר שהטילו חרם וקיי"ל דספק חרם להחמיר מ"מ כתב שיש להקל כי לא נתחייב מחמת החרם אלא לקיים מה שהוא מחויב מן הדין ואין החרם חל אלא על מה שהוא מחויב מן הדין וכיון שמחמת הדין זכה ראובן בהחזקה משום דהוה פלוגתא דרבוותא ומסתפקי אם הן כקרקע לכל מילי או לאו כלומר דמחמת זה זכה ראובן דאין ספק מוציא מידי ודאי א"כ גם מחמת החרם אינו חייב לצאת מהחזקה כלומר דהחרם הוא שלא להחזיק במה שאינו שלו ודאי אבל בספק החזקה אין כאן החרם אין כאן עכ"ל בשם מהריב"ל וא"כ בנידון שיש שני כיתות עדים המכחישים זא"ז ויש ספק גדול אם עזב החזקה או לא אבל בכל אופן היושב בו נכנס בהיתר מספק אין אנו יכולין להוציאו הן מן המכס או בית או רחים או בית משקאות אשר שכר בלי שהתובע יביא ראיה ודוק. אמנם ראיתו במהרי"ט ח"מ סי' ל' שהביא דברי המהריב"ל אשר רצה לומר אם החזקות דין מטלטלין להם אוקמי בספק בחזקת היושב בתוכה ומהרי"ט השיג עליו בהשגות רבות וגדולות וכאשר בינותי עליהם נ"ל לחקור על ראיותיו ואסדר הדברים על האותיות בעזה"י. (א) הנה ראשית השיג בסברה דמה איכפת שהחזקות דין מטלטלין להם כל הטעם דפסקי' במטלטלין אין מוציאין מיד המוחזק הוה הטעם דיש כנגד חזקת מרא קמא חזקה כל שתחת יד אדם הוא שלו דמאליהן לא באו ביד המוחזק בהם והאי חזקה מפיק מחזקת מרא קמא וקרקע אשר לעולם עומדת ואפשר לו ליכנס בתוכה בלי הקנאה ונשאר חזקת מרא קמא ובעבור כן הגם שעבדים הוקשו לקרקעות אעפ"כ יש בהן חזקה לאלתר ויש מטלטלין כגון דברים עשוין להשאיל ולהשכיר או כלים ביד אומן אוקמי' בחזקת מרא קמא יען דאין לומר אצל כלים עשוין להשאיל או אצל אומן חזקה מה שתחת ידם הוא שלהם ונשאר חזקת מרא קמא וא"כ בחזקות אוקמי' בחזקת מרא קמא וסיים וז"ל והכי נמי אפי' תימא חזקה זו כדין מטלטלין דיינוהו לה כיון שידוע שהיתה של ראובן מפקעי' לי' משמעון שנכנס לתוכה עד שיברר זכותו דהא איכא עדים וראי' עכ"ל. ולע"ד יש לחקור להצדיק דברי מהריב"ל בעזה"י (וספר מהריב"ל אינו בידי לעיין באותיות מחכימות) ואבאר דבר דלאדם יש בחפצו ב' דברים (א) קנין העצם שהוא שלו ממש (ב) הוא הנאת תשמיש אשר נהנה מהחפץ ואפי' הגזלן אשר השימוש לו בכל זאת נשאר החפץ לו להנגזל כחכז"ל שניהם אינן יכולין להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו ואפי' אם א' יעזוב ביתו או חפציו וילך בעולם הכי יוכל איש לזכות בהם בודאי לא אפי' אם יאמר א' אי אפשי בנכסי לא מהני עד שיפקירם הפקר גמור בכל חקותיו ומשפטיו עיין ערוכין. אמנם זכות חזקות בא בשימש ששכר את החנות או הבית לפירות היינו להשתמש בו להנות ממנו או להרויח בו במשא ומתן וכדומה אבל מעולם לא קנה העצם להיות שלו ממש דהא אם יעזוב המקום ויניח אותו בלי להשתמש בו מותר לאחר לשכור ולהנות בו הגם שלא הפקיר אעפ"כ ממילא פקוע זכותו לגמרי לעולם וכן אם הגוי יגרש אותו בעכ"ח ולא יבוא בתוכו ישראל ג' שנים או עשר שנים מדינה ומדינה כפי תקנתם נפקע זכותו בכדי א"כ נגלה מעיקרא לא הי' קנין בעצם הבית או החנות דקנין עצם לא נפקע בו להפקר או לייאש או ע"י זמן אשר יעבור עליו הרי ההבדל גדול בין זכות בעצם השווי' ובין בזכות חזקה. ומעתה אני אומר בכל הנך ראי' שהביא מהרי"ט בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר או בכלים ביד אומן שם הי' לבעלים ראשונים קנין עצם הדבר שאותן כלים היו שלהם ממש שנגבל בשם קנין שלו ממש ואוקמי' אותו בחזקת מרא קמא כיון דמה שנמצאו עכשיו ביד אחר ליכא חזקה כל מה שתחת אדם הוא שלו דהא עשוין להשאיל ולהשכיר או לתקן ולבעלים הי' חזקת מרא קמא שהי' שלהם ממש ועדיף חזקת מרא קמא על שם שלו כי התפיסה של כלים הוה חזקה על רשות שימוש בתורת שאלה או שכורה או לנסות אם הכלי טוב בפעולתו אבל בחזקות אשר לא הי' מעולם לראשון קנין שלו רק חזקת שימוש הי' לו ועכשיו מצינו אחר שמשמש בו אשר טוען שנפסק זכות הראשון לשמש בו והוא משמש בהיתר ועכ"פ עין בעין נראה שמשמש בו מהכ"ת לומר שמשמש באיסור נימא ג"כ כל מה שתחת יד האדם הוא שלו היינו כח השימוש דאין לראשון עוד כח שימוש והבן זה. ואוסיף נופך לחלק בשלומא בכלים העשוין להשאיל ולהשכיר או כלים ביד אומן דהוה לבעלים ראשונים קנין שלו היינו קנין שווי' על עצם הכלי והחפץ וא"א לבוא ברשות אחר חוץ אם הבעלים הקנו אותו להזוכה בהם בתורת מקח או מתנה א"כ אמרי' אייתי ראי' דבעלים ראשונים הקנו אותם הכלים וכל זמן שאין ראי' אוקמי' אחזקה שלא נעשה דיבור הקנאה מהם וממילא נשאר הכלי שלהם אבל בחזקה אם עקר דירתו וחישב לעזוב המקום נפקע החזקה בלי פעולה או דבר ועין בעין נראה דעקר דירתו ועזב מקומו רק יש ספק אי הי' דעתו לחזור למקומו או פן בשעה שעקר דירתו משם עזב אותו מקום לגמרי ואז ממילא נעקר זכות חזקתו א"כ העקירה משם הי' בודאי א"כ עליו להביא ראי' דלא הי' עקירה גמורה דהמשתמש בו טוען שהי' עקירה גמורה אבל בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר או כלים ביד אומן לא ראינו שום דבר אשר יעורר שנעשה גם דיבור ופעולה להקנות לו הכלי כי מה שנראה הכלי ביד אחר הוא משום דדרכו להשאיל או להשכיר או ליתן ביד אומן לתקנו ואין התפיסה מורה ספק השתנות רשות וההבדל עמוק וברור בעזה"י. (ב) עוד יצא לחלוק על מהריב"ל דמי שיש לו חזקת מרא קמא נקרא מוחזק נגד השני וראי' מגמ' מדאמרי' בפ' השואל המחליף פרה בחמור וילדה ולא נודע אם מקודם ילדה יחלוקו דאוקמי' בסימטא ופריך אוקמי' בחזקת מרא קמא ומשני ר"מ סומכס היא אלמא לרבנן מרא קמא הוא המוחזק אפי' במטלטלין ואידך המע"ה וסיים דבריו וז"ל ונהי דאי הוה ברשות לוקח הוה מוקמי' ברשותו משום דמטלטלין בני תפיסה נינהו אבל מידי דלאו בר תפיסה כגון יורד לחזקת חבירו אי נמי דעשוי להכנס בתורת שכירות הו"ל כדברים העשוין להשכיר ולהשאיל וכל היכא דקיימו ברשות מרא קמא קיימא עכ"ל. ולדעתי יש להשיב דשם הי' למרא קמא חזקת ממון ממש הגם דלא הי' לו מעיקרא ולד אבל עכ"פ הי' לו עובר אשר כבר הוכר ועיון בח"מ סי' ר"ט אם יכול למכור עובר כמו פירות שחנטו ועיין בנתיבות שם דבר נפלא בתורת ולד לא יכול למכור אבל בתורת בשר כמו טחול וכבד בודאי יוכל למכור דפח"ח עכ"פ חזקת ממון ממש הי' למרא קמא בעובר הנ"ל ועכשיו נולד הספק אי ילדה אחר המכר או קודם המכר א"כ אוקמי' העובר בחזקת מרא קמא שהי' שלו ממש וגם עכשיו הוא שלו והגם דמכר האם אבל ולד לא מכר ולא נולד ריעותא כלל לאמור דאיתרע חזקת קמא נגד העובר ומש"כ המהרי"ט שם וז"ל ואע"ג דהתם הספק הוא במכירה וחזקה קמייתא איתרע לה שהרי מכר לפנינו אמרי' השתא הוא דמכר אחר שילדה עכ"ל דברים הנ"ל נפלאים בעיני הכי נאמר אם אחד מכר בודאי חפץ אחד ויש ספק אם מכר עוד באותו קנין חפץ שני אנו נאמר אוקמי' החפץ השני בחזקת מרא קמא דנחקור דחזקה איתרע דהא עכ"פ מכר חפץ אחד זה אינו חקירה כלל הגם דאיתרע בחפץ זה לא איתרע בחפץ השני וה"ה כאן הגם דאיתרע חזקת מרא קמא בפרה אבל אין רעותא בולד דדלמא כבר הי' הולד בעולם ולא נכלל במכר האם איזה ריעותא יש לומר דאיתרע חזקת מרא קמא של הולד אפי' אי יהי' הדין במקוה טמא בלי תרתי לריעותא לא דמי למקוה דנמצא ריעותא בגוף הדבר אשר הי' שלם מעיקרא ועכשיו נולד ריעותא אבל כאן דמכר הפרה ולא מכר ולד אנו אומרים אוקמי' העובר בחזקת מרא קמא שהי' שלו מעיקרא וגם עכשיו שלו דכבר ילדה קודם המכירה והגם שאם לא היתה יולדה מקודם הי' העובר בכלל המכירה הלא ע"ז אנו דנין דילדה כבר ולא נולד ריעותא כלל על חזקת מרא קמא של העובר דעכ"פ הי' לו בעובר ממון ממש למכור אותו בתורת בשר כמו טחול וכבד והבן מכ"ש שלא נאמר חזקת מרא קמא בחזקות אשר לא הי' לראשון קנין עצם קנין ממון שיהי' החפץ נקרא שלו רק הי' לו חזקת שימוש להרויח בו אם יושב בו אבל אם בא השימוש ביד איש אחר בהיתר בתורת שכירות עכ"פ וטוען שהשימוש הזה הוא שלו דהראשון הודה לו שהוא שלו ויש ספק לפנינו א"כ איזה חזקת מרא קמא יש לראשון והגם שהי' לו מקודם כח שימוש עכ"פ אינו נקרא מוחזק דכל חזקות מרא קמא הוא רק חזקת עצם הממון ולא שנקרא כך מוחזק וכאן דלא הי' לו מעולם חזקת מרא קמא על עצם הממון רק חזקת מוחזק א"כ עכשיו השני מוחזק בשימוש ודוק. ובזה יש לחקור על כל ראי' מהרי"ט שם מספק קנין בבהמה וכלים שעלי' וכן בספק באויר שאין סופו לנוח דיש חילק אי הי' לכלים בעלים אוקמי' בחזקת מרא קמא אבל בהפקר המה של הראשון והבא אח"כ לא יוכל לזכות בו אלמא שמרא קמא אפי' מספק נקרא מוחזק יעו"ש. ונראה לי לפמ"ש שאני התם אי הי' לכלים בעלים הי' להם חזקת ממון ממש ואוקמי' הממון על החזקה והשני לא יוכל לזכות בו דהוה אצלו ספק גזל ולראשון יש חזקת קמייתא דמהני אפי' באיסור דילפי' בכל איסורין אוקמי' אחזקה ובהפקר זכה הראשון ג"כ מהאי טעמא דהשני לא יוכל לזכות בהם דהוה אצלו ספק גזל והראשון זכה בהם דהי' הפקר ועשה ספק קנין ומי יוכל עוד לזכות בו דלמא הוא גזלן דכבר זכה בהם הראשון בספק בהיתר והשני לא יוכל לזכות אלא בספק איסור אבל עכ"פ הוה לראשון חזקת מרא קמא בעצם הממון דהוה שלו מספק ודוק. (ג) עוד יצא המהרי"ט לחלוק על המהריב"ל דחזקות הוה כקרקע או קרקע ממש ואעתיק לשונו שכ' וז"ל וכח חזקות אלו בנכסי עכו"ם אע"ג דבדין שכירות נחו להו מ"מ כיון שאין הישראל יוכל לכנוס לה וזוכה הוא ומנחיל ליורשיו אחריו כקנין הגוף דמי כאותה שאמרו בנדרים פ' השותפין המודר הנאה מחבירו ויש לו מרחץ ובית הבד מושכרין בעיר אם יש לו בהם תפיסת יד אסור אין לו בהם תפיסת יד מותר ומפרש בגמ' דנקט המקבל בטסקא והקשה הר"ן דהא מ"מ גוף המרחץ של משכיר ויוכל לאסור על השוכר עד ואחרים תירצו דמושכרין דהכי לאו כעין שכירות דעלמא שנותן דבר ידוע לבעלים ומורישו לבניו וכל כי האי קנין הגוף מקרי ולא שעיבוד ה"נ כיון שיש לו זכות להורישו לבניו לגבי אחרים הו"ל קנין הגוף עכ"ל. ולע"ד אחרי נשיקות כפות רגלי תורתו הקדושה והנוראה נ"ל הבנה אחרת בדברי ר"ן בעזה"י ואעתיק לשון הר"ן הנ"ל בנדרים דף מ"ו בד"ה היכי דמי שכ' וז"ל ואחרים תירצו עוד דהאי מושכרין דהכא לאו מושכרין כעין שכירות אחר דעלמא דהא אמרי' בגמ' ה"ד דשרי דמקבל בטסקא ומקבל בטסקא לאו היינו שכירות אלא הקרקע הרי הוא של מחזיק לעולם ומורישו לבניו אלא שנותן דבר ידוע בכל שנה לבעלים ראשונים וכל כה"ג קנין הגוף מיקרי ולא שעיבוד בלבד שיפקענו קונם והאי דנקט משכירין במתני' משום דעסקא זו כעין שכירות הוא שאם אינו פורע המוטל עליו שנה שנה הדרה ארעא למרא וכדאמרי' בעלמא ארעא לטסקא משעבדא ומלכא אמר דיהב טסקא ליכול ארעא ואפ"ה כיון דכל אימת דבעי למפרע לא מצי מסלקי לי' אידך קנין הגוף יש לו בקרקע ומשו"ה לא מצי אסר אבל בשכירות דעלמא מצי אסר כל זה פלפלו ראשונים ז"ל עכ"ל. ראיתי לפרש דברי ראשונים אלו דמקבל טסקא היינו ששר העיר הי' לו מקומות קרקע עולם ומכר לאיש חלקת השדה בשווי' למשל שאותו מקום פנוי' שוה מאה זוז מכר אותו לאיש בעד מאה זוז ותחת שיקח השר העיר המעות מידו נשאר המעות ביד הקונה ונתחייב ליתן בכל שנה ושנה כך וכך זהובים כאלו לקח השר העיר את המעות ונתן אותו ברווחים הי' לו ג"כ סכום הזהובים הנ"ל בכל שנה ושנה ולכן אם לא יפרע אותן זהובים בכל שנה הדרי' ארעא לשר העיר בעד מעות אשר קנה חלקת השדה ההוא דכך הי' הקנין מתחילה למשל אם המקום הי' שוה מאה זהובים ורווחים שמשלמים בעד מאה זהובים הוא חמש זהובים נתחייב הקונה ה' זהובים בכל שנה שבעד מאה זהובים עולה הרווחים ה' זהובים ואם לא משלם הה' זהובים הדרי' ארעא גופי' לשר העיר דהא לא שילם בעדה מעות קנין שלה. ולכן דייק הר"ן וכ' וז"ל אלא שנותן דבר ידוע בכל שנה ושנה לבעליו ראשונים עכ"ל ולא כ' שנותן דבר ידוע בכל שנה ושנה לבעליו למה הוסיף לכתוב עוד תיבת ראשונים והוא כדבר שפתים ח"ו אלא שמבאר עומק דברי ראשונים שאותו מקום הוא נמכר למקבל עסקא וכתב על שמו כי הקרקע שלו לעולם ומורישו לבניו והוא בעל הקרקע אלא שצריך ליתן בכל שנה דבר ידוע לבעלים ראשונים אשר הי' מלפנים בעל הקרקע הזאת אבל עכשיו הנותן טסקא הוא בעל הקרקע כי נמכרת לו לקנין עולם ולהוריש לבניו וע"כ לא יוכל קונמות להפקיע מידו דהא יש לו קנין הגוף בקרקע ולא שעיבוד רק א"כ קשה איך נקט במתני' משכירין הא זה קנין ולא שכירות ותי' וז"ל משום טסקא זו כעין שכירות שאם אינו פורע המוטל עליו שנה שנה הדרא ארעא למרא עכ"ל יען ששר העיר אינו נוגש על המגיע לו שנה שנה אלא כיון שאינו פורע הדרי' ארעא למרא שחוזר הקרקע לבעליו ראשונים נראה כעין שכירות דהשוכר אם אינו משלם נפקע השכירות אבל כיון דעכ"פ אם הוא משלם בכל שנה לא מצי מסלקי לי' אידך אפי' אם יחפץ ליתן לו כל הון בעד קרקע זו דהא גוף הקרקע שלו הוא א"כ נגלה דגוף הקרקע שלו הוא ומשו"ה לא מצי אסר לי' והבן. אך כל זה אם נמכר לו המקום ונכתב על שמו שהוא קנינו קנין עולם ואם ישלם בכל שנה ושנה כך וכך לבעלים ראשונים אז הוה קנין הגוף ולא שכירות אבל אם מתחילה בא לו רק בשכירות שנכתב בפנקס שאותו מקום נשכר לו לעולם בעד שכירות שנה בשנה כך וכך הגם שנשכר לו לעולם בעד סכום ידוע עכ"פ שכירות הוא דנקרא הקרקע על שם בעלים ראשונים ונאסר בודאי ע"י קונם ודוק. וראי' לדבר כפי שיטת הרמב"ם הובא בש"ע סי' שי"ג דסובר דחצר קונה למשכיר את ההפקר הזבל ועיין בנתיבות סי' ר' ישוב מסי' ר"ס דיש הבדל אם השוכר יודע מן המציאה חצרו המושכר קונה לו אבל בלא ידיעת השוכר החצר קונה למשכיר יעו"ש כי נכון וא"כ אם המקום מוקנה לראובן ונכתב על שמו רק שצריך לשלם בכל שנה סכום ידוע המציאה לראובן דהוא בעל החצר שקונה לו אפי' שלא מדעתו אבל אם חצר רק מושכר לראובן הגם שיהי' לעולם בידו בשכירות סכום הנ"ל אבל עכ"פ בתורת שכירות החצר בידו וא"כ המציאה למשכיר ודוק (ועיין בתוס' בב"ק דף נ"א בד"ה השותפים). וא"כ אפוא פלא בעיני דברי מהרי"ט איך מדמה חזקת חנות לדברי הר"ן בנדרים דשם הקרקע הוא לצמיתות להקונה רק אם לא ישלם חק הקבוע שנה בשנה הדרי' ארעא לשר העיר לבעלים ראשונים אבל אם משלם חק הקבוע א"כ הוא הבעל הקרקע דנכתב על שמו ונקרא על שמו והוא קנינו באמת ולא מצי לאסור עליו בקונם אם יש לו ארעא בטסקא אבל בשכירות בעלמא דלא נכתב על שמו ולא נקרא על שמו ולא הוה קנינו באמת אלא בא בשכירות בודאי שמשכיר יכול לאסור עליו בקונם וגם לא הוה קנין הגוף שלו דנימא בספק אוקמי' ארעא על חזקת מרא קמא כנלע"ד בעזה"י. ומה שיש להפליא בדברי המהרי"ט שמתחילה כ' וז"ל מ"מ כיון שאין הישראל יכול לכנוס בה וזוכה הוא ומנחיל ליורשיו אחריו כקנין הגוף דמי עכ"ל משמע דלא הוה קנין הגוף רק שדומה כקנין הגוף ואח"כ מסיים וז"ל ה"נ כיון שיש לו זכות להורישו לבניו לגבי אחרים הו"ל קנין הגוף עכ"ל משמע דהוה באמת קנין הגוף א"כ דבריו סותרים זא"ז וצע"ג. נראה דסובר דאם היה נידן של החזקה כנגד האיש אשר קנה את הבית מן הגוי ובעל החזקה יש לו משפט עמו על חזקתו אז הוה הבעל חזקה בכח חזקתו רק כקנין הגוף אבל כנגד אחרים אשר אין להם קנין הגוף בגוף הבית או החנות אז הוה החזקה קנין הגוף ממש ומצאתי לי ראיה דהוא עצמו שם בד"ה ואיכא למידק הקשה קו' מפ' הנושא דאלמנה הגם דמוחזקת ותפוס מחיים מ"מ מספק לא מזבינן ותי' דשא"ה וז"ל התם ודאי לגבי יתומים שגוף הקרקע שלהם לא מיקרי היא מוחזקת ומינה נילף שפיר דמי שיש לו קנין בגוף הקרקע דבעל החזקה לא חשוב מוחזק לגבי' דומי' באלמנה לגבי יתמי אבל לגבי אחרים חשוב מוחזק עכ"ל א"כ כבר רמז בתחילת דבריו שיש חזקה דהוה רק כקנין הגוף ומי שיש לו באמת קנין הגוף עדיף ממנו אבל לגבי אחרים הוה חזקה קנין הגוף. והיוצא מדברי מהרי"ט דמי שקנה גוף הבית או החנות או בית המשקאות מן העכו"ם אשר הוא באמת בעל הקרקע לא חשוב בעל החזקה מוחזק כנגדו רק לגבי אחרים אשר אין להם אחיזה בגוף הקרקע נקרא בעל החזקה מוחזק ודוק אבל לא אכחד דיש לי לדון בזה מנ"ל למהרי"ט זה דלמא שאני ביתומים דגם בחיי אביהם היה להם אחיזה בקרקע עיין ר"ן ריש פ' הכותב דלכך לא מהני סילוק של הבן מנכסי אביו בחיי אביו יעו"ש אז לא הוה האלמנה מוחזקת כנגדם אבל בחזקות אימא לך אפי' אם ישראל יש לו עכשיו קנין בגוף הקרקע הבעל החזקה הוה נקרא מוחזק דע"כ חזקת חזקה היה קודם שהיה לישראל קנין בגוף הקרקע דאל"כ מאין בא לישראל חזקה הא בנכסי ישראל ליכא דין חזקות א"כ לשיטת מהרי"ט מנ"ל דין החדש הזה צע"ג. (ד) גם יצא המהרי"ט לחקור אם מהני בחזקות אם מתו בעלים ראשונים אשר להם הקרקע וישראל יושב בו בשכירות אשר השואל שם מדמה חזקות בקרקע לחזקות בהלואה אשר דן מהרי"ק עליו בשורש קי"ז בהלואת חנות דאם מתו בעלים ראשונים נפקע החזקה וה"ה חקר השואל בחזקה על קרקע וכדומה ומהרי"ט השיב דשאני חזקת הלואה שאין חזקה בעצמה של חנות כל החזקה הוה רק רשות מהמושל שיוכל להלות לעכו"ם אבל אין קפידה אם בחנות זה או בחנות אחרת וכל זמן שיש רשות לישראל זה להלוות אין רשות לאחרים להלוות עובר על חרם שנכנס בגבולו וזה שאנו קורין חזקת הישוב ולכן כיון ששכר רק רשות כשמת שר הראשון פקע רשותו וצריך לשכור מחדש מהשר הבא אחריו א"כ כשמת שר הראשון פקע כחו וכל מי שיחפוץ יוכל לשכור אותו רשות מהשר החדש וראיה מבב"ב דף נ"ד מישראל שקנה קרקע בכסף עד שקבל השטר יוכל כל איש לזכות וע"ז דן המהרי"ק אבל שאני עניני חזקות בחנות וכתב וז"ל אבל בחזקות שלנו המחזיק בגוף קרקע זה מחזיק ויש לו שיעבוד עליו דשכירות מכירה ליומא שווי' בעלי תקנות וכשם שעומד חזקה זו בפני בעלים אחרים שאין צריך לחזור לקנות מהם כך עומדת לו בפני כל אחד מישראל הבא להחזיק בגבול זה דחזקה בכדי לא פקעי עכ"ל. לכאורה לדברי מהרי"ט יש לחדש דבר הגם דשכירות מכירה ליומא שווי' בעלי תקנות וכשם שעומד חזקה בפני בעלים אחרים שאין צריך לחזור לקנות מהם כך עומדת בפני כל אחד מישראל הבא להחזיק בגבולו זה דוקא בשכירות קבוע אשר שכר בשכירות סך ידוע לשנה אשר כל זמן שהשוכר ישנם שכירות בעתו ובזמנו אין רשות למשכיר להעלות דמי שכירותו כאות נפשו והוא בא' משני אופנים (א) אם הקרקע הבית או החנות כתב על שם ישראל והוא שלו אם ישלם בכל שנה ושנה הקצבה הנזכר שם (ב) אפי' אם לא נכתב על שמו ישראל אבל כך הוא החק בהשר מי שישכר בסך ידוע לשנה אותו סך יעמוד ימים ימימה ואין רשות להעלות אותו בשכירות ביותר מאשר נקבע עליו ואפי' ימותו בעלים ראשונים יבוא היורש תחתיו ואין לו כח להעלות השכירות או לסלק השוכרים אם משלמים הסך הקבוע בזמנו אז שפיר סברת מהרי"ט כשם שעומד חזקה זו בפני בעלים אחרים שאין צריך השוכר לחזור ולקנות מהם אותו זכות בסך אשר יוקבע עליו אלא הוא משלם לבעלים חדשים כאשר ישלם לבעלים הישנים בלי שכירות וקנין מחדש כך מהני כנגד כל ישראל אם בא להחזיק בגבולו הגם דבעל החזקה הניח לאחר לשכור אותו חנות או אותו לא אבד הראשון החזקה חוץ אם לא הניח אדם שישלם השכירות תחתיו אבל אם הניח אדם שישלם השכירות או הגוי היה אלם והוציאו מחזקתו באלמות לא מהני. אמנם בשכירות אשר נהוגים בזמנינו שהשוכר בא בשכרו שהיה נשכר מתחילה כאשר השוו עצמן על שלש או שש שנים סך ידוע לכל שנה במשלים שנין צריך לשכור מחדש כפי אשר ישוו עצמם על סך ידוע אבל אין המשכיר מחויב להשכיר לו כלל אם השוכר לא ירצה ליתן לו כסף אשר יחפץ וגם אם ישוו עצמם צריכין קנין על להבא או בכתב או בכסף כאלו באו היום מחדש להמשכיר לשכור אז אם מתו בעלים ראשונים ובאו בעלים אחרים תחתיהם יוכל כל איש ואיש מישראל לשכור אותם כשם שצריך קנין חדש עם הבעלים יכול כל איש ואיש מישראל לשכור אותו גבול כמו בחנות ההלואה שחידש המהרי"ק כיון שמת המלך יוכל כל איש לשכור אצל המלך החדש ודוק. אך אם הבעלים קיימים רק שנשלם זמן השכירות וצריך לשכור מחדש מבעלים אשר דנין בו דין חזקה צריך התבוננות לדעת כח של חזקה הנ"ל והנה במבי"ט ח"ש סי' רכ"ה כאשר דן על ישראל ששכר מן הגוי או החצר וגם קנה מן הגוי החזקה כ' המבי"ט שקנין החזקה מן הגוי הוה שלא לצורך וכ' וז"ל ואינו יודע למה הוצרך לקנות מן הגוי חזקה ולהוציא בלא לצורך כי בהיותו שוכר הבית או החצר מן הגוי ניקנית לו החזקה כי עיקר התקנה לא היה אלא כל מי שישכור בית מן הגוי יש לו חזקה שאין שום יהודי יוכל לשכור אותה מהגוי לא בכמה שהיתה שכורה ליהודי ולא בתוספת שכירות עכ"ל וכ' אח"כ עוד וז"ל ולפעמים מתנה הגוי עם השוכר שלא יהיה לו חזקה אלא שיוכל הוא להשכירה לאחר וכשאינו מתנה כך הוא יודע ששום יהודי לא ישכירנה ממנו וא"כ על הסתם כשמשכיר ליהודי יודע הגוי כי בכלל השכירות הוא חזקה עכ"ל הזהב. אורו עיני בדבריו הקדושים אשר היה נפלאת בעיני מעולם על הך תקנת חזקה הלא גזל גוי אסור והפקר ב"ד הפקר לא שייך בזה כי אין ב"ד ישראל ב"ד על הגוי שיוכלו להפקיר מעותיו ואפילו בישראל דהוה הפקר ב"ד הפקר הוא אם איש עשה שלא כהוגן שלא בא בעצת זקנים יוחרם כל רכושו אבל בחנם על לא דבר מי יפקיע רשות חבירו וא"כ איך יש מקום לתקנות חזקות להפסיד לגוי שלא יוכל למשול על רכושו לעשות כאות נפשו בממונו מה חטא הגוי שהשכיר ביתו וחנותו על שנה שוב לא יוכל להעלות בדמים או להשכיר לאיש אחר כאלו מכר זכותו לישראל זה לעולם. ונראה לבאר הדבר בעזה"י כפי דברו המבי"ט ואקדים דברי הר"ן פ' הכותב שכ' על פסק הרי"ף שם דגם בזמן הזה במטלטלין ויש עליו כתובת אשה ובע"ח לבע"ח יהבי' ולאשה לא יהבי' והקשה הר"ן וז"ל וא"ת כיון שהדין נותן דיחלוקו האיך גוזלין את האשה ונותנים לבע"ח י"ל דלוה ולוה אם קדם א' וגבה מה שגבה גבה דבע"ח מאוחר דווקא אמרינן שלא גבה אבל בשווים מה שגבה גבה וכן כתב רמב"ם ז"ל פכ"ב מה' מלוה ולוה הלכך כיון שקדם ובא בע"ח לב"ד והגבוהו ראשון מה שגבה גבה מן הדין אנו מגבין לבע"ח תחלה משום טעמא דיותר ממה שהאשה רוצה לישא וכו' ולאחר גבייתו זכה בהן מן הדין עכ"ל הרי אם ראו חכמים תיקון בדבר עשו התחכמות שיהיה אח"כ מן הדין כמובן א"כ ה"נ עשו חכז"ל תקנה וחדשו כח חזקה שיזכה השוכר בחנות או בבית כפי השכירות אשר שכר כן יהיה שלו לעולם ששום ישראל לא יהיה רשאי לשכרו עוד א"כ יודע הגוי שאם ישכיר ביתו או חנותו לישראל לא יהיה רשות לישראל אחר לשכור אותו עוד ואעפ"כ השכיר לו הבית או החנות א"כ הקנה לו בשכירות הך קנין חזקה דאם לא נייח לי' היה לו להתנות עם ישראל השוכר שלא יהיה לו חזקה ויהיה לו כח ורשות להשכיר אח"כ לישראל אחר וכיון שלא התנה א"כ היה בכלל השכירות הקנאת החזקה והוה כדין ולכן אם התנה הגוי שלא יהיה להשוכר החזקה לא תיקנו חכמי הדור שיהיה לישראל חזקה באלמות מן הגוי כי במה יפקירו זכות הגוי והבן זה בעזה"י. רק מה שיש לחקור באותן ראנדעס שיש לכהני עכו"ם להשכיר או בכל ראנדעס אשר יש לעיר להשכיר או בראנדעס אשר מנהיגי מדינה משכירין שהמה לטובת המדינה בכלל וכדומה אשר יש חק המדינה שאין רשות למנהיגי' וכח ויכולת להשכיר רק על ג' או שש שנים ואח"כ צריכין להיות נשכרין מחדש בפומבי כפי נמוסי המדינה והמשכירין המה רק שלוחי כהני עכו"ם או שלוחי עיר או שלוחי מדינה ואין להם רשות להשכיר אלא על ג' או ו' שנים א"כ הוה כהתנה שלא יהיה להשוכר חזקה בבית או בחנות או בגשר או ברחים וכדומה א"כ אין מקום לכח חזקות כלל דהא התנה מעיקרא וצע"ג. ונראה דבאמת דליכא חזקת התקנות דנימא דזכה בו זכות קרקע אבל עכ"פ הדר בו הוא עני המהפך בחררה שהוא יושב בו כעת ומבקש שיהיה נשאר ת"י גם מכאן והלאה ויש עכ"פ חדר"ג על כל איש או אשה מישראל שלא יכנוס לגבול חבירו לקפח פרנסתו ולירד לאומנתו להזיקו ויש ק"ו אם אנו דנין דין עני המהפך בחררה ודיני מערופי' ודיני ישוב בין ישראל לחבירו לא נדון בין ישראל לישראל יען כי הנכסים הם של גוי נכסי עיר או נכסי שר הכי עושין אנו דבר חלילה יען שנכסי גוים המה אנו דנין דינים ותקנות אשר מוטל על כל בר ישראל לשמור נגד חבירו ישראל מכח חוקי התורה אשר כל ישראל מחויבים לשמור שלא להיות כמסיגי גבול ולקיים תקנות וגדרות גדולי עולם אשר החרימו על הדברים אשר שורשן בתורה ובנבואה עי' מכות כ"ד לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות של חבירו ובפ' אלו הנשרפין אמרו אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות של חבירו וחזקו ר"ג בחרם ליתן יתר תוקף על כל דברים כאלה א"כ פשיטא על כל אראנדעס יש איסור זה ודוק: ולא אמנע מלעורר כי הדבר צריך בירור לדעת אם נדין בחזקה דין קרקע שמהרי"ט בעצמו סי' ל' הזכיר אשר הגאונים הרב ר' שמואל סבע גם הרב מהריב"ל התחזקו זה כנגד זה אם יש לחזקות דין קרקע או דין מטלטלין יען שהוצרך לפרש בתקנה שיהי' לחזקות דין קרקע משמע מדין אין להם רק דין מטלטלין וכ' המהרי"ט וז"ל ומ"מ נראה מאחר זה חמשים שנה שבקוסטא ושאלוניקי עיירות גדולות לאלקים כך מפורש להם וכל שאר מדינות שבמלכות נגררו אחריהם בסתם גם בבודן שהוא בקצה הגבול מסתמא אחריה נגררים בהסכמתם עכ"ל הנצרך ונודע כי בודן היא העיר אובין במדינות אונגארען ועיין בטיב גיטין מהגאון מהר"ז מרגליות בשמות עיירות אות ו' שמביא שח"צ כתב בהקדמה שלו בספרו בודן דמתקריא אובן יעו"ש ויען כי בהשאלה בסי' ל' כתב וז"ל שאלה ראובן תושב בודן החזיק בחנות אחד עכ"ל א"כ לא רצה מהרי"ט לדון ולפסוק שיש לחזקה דין קרקע עד שבירר שבודן היא קצה גבול מלכות טירקייא אשר בודאי נגררין כמו בעיירות גדולות שבמלכות קוסטא ושאלוניקי אבל בלא"ה לא היה סומך שיש לחזקה דין קרקע ודוק. ומעתה בזה אביא לתכלית המבוקש בודאי אדמ"ו הגאון ז"ל אשר נראה מתשובתו שפסק בספרו על ח"מ סי' ק"ד דמהני הקנין וסיים וז"ל ה"נ המשכיר הזה היה יכול להעלותו כנכסי דבי מר מרין עכ"ל יעו"ש שקורא אותו עבריין ועבר על החרם רק מהני מה ששכר חזקת חבירו אפשר דהיה המעשה באחד המקומות אשר לא היה אז במלכות טירקיא ולא ידענו אם קבלו תקנות שאליניקי וא"כ לא נשאר רק איסור החרם יעו"ש כי חסר לדעת למי כתב תשובה הנ"ל באיזה העיר היה השאלה ויותר מסתבר דהיה ראנדע משרי מדינה אשר להם חק כתוב אשר נותנים רשות למשרתיהם להשכיר על שנים ידועים ולא יותר ואירע שא' שכר כל הכפרים ביחד ובתוכם היה גם כפר אשר יש ליהודי חזקה חזקת הישוב אבל חזקת קרקע לא שייך בו א"כ לא פליג אדמ"ו ז"ל על גאוני ספרדים אבל מה שרמז מעלתו נ"י שבנאות דשא מחייבו לשלם הוספה אשר הוסיף השני זה א"א ועיין בתשובות מהרש"ל ואפי' השארית יוסף בשו"ת שלו סי' י"ז שחולק על מהרש"ל ופוסק שצריך להחזיר הראנדע אבל מודה שאין צריך לשלם הוספה ועיינתי בנאות דשא סי' נ"ג הביא בעצמו שלא צריך לשלם הוספה אשר העלה בדמים ואולי בסי' אחר פסק כן ואין פנאי לחפש ולראות המון ספרים אבל ח"ו לפסוק כן וכמה פעמים שבא לפני ולפני ב"ד דפה נ"י ולא פסקנו לשלם כי מהכ"ת לגזור כן שיחטא ישראל ולא לו, די בדיני חזקות שצריך להחזיר לו הארענדע שאפי' בשעת עולמי' לא הו"ל מסור מדלא כיון להזיק ח"ו (מכ"ש בזמה"ז שהרחיב ד' לנו ופרינו בארץ) ומעלתו נ"י שגג בכתיבתו ורצה לכתוב כי לחכמי ספרדי' עכ"פ המשיג חזקת חבירו לא קנה אותה ולאדמ"ו בעל חת"ס ז"ל קנה הקנין הגם שהוא באיסור ולא היה צריך להביא ספר נאות דשא רק חכמי ספרדים אשר מהם יצא שורש חזקות הנ"ל ואמרתי להשוות דברי אדמ"ו ז"ל עם כל גאוני ספרד ולא מנעתי למלאות משאלתו לשמוע מה שנתן לי ד' בזה הדש"ת. ואגב גררא אעתיק מה שנכתב אצלי בגליון החת"ס על איזה תשובות אסדרם זא"ז באותיות חלילה לא באתי כתלמיד חולק על רבו רק נפלאת מעיני ואולי אשמע פתרון הדברים ואשמח בהם בעזה"י (א ) בסי' ע"ט ד"ה תו שורה כ"ב ובא אחר ונטלו מוציאין מידו דהרי אמרי רבנן לא ליזבן כתבתי וז"ל לדעתי יפלא כיון שאמר ובא אחר ונטלו נקרא רשע ע"כ אם נטלה זכה בו דאל"כ דלא אהני מעשיו אמאי נקרא רשע הא לא מהני מעשיו אלא ודאי דזכה בו לכן נקרא רשע ול"ד להא דכתובות דף פ"א דשם אמרו לא ליזבן אבל כאן לא אמרו שלא יטול אדם חררה אשר העני מהפך בה רק אמרו כל מי שנטלו יהיה נקרא רשע כמו שאמרו מי שפרע מי שחוזר מדבורו ואעפ"כ יוכל לחזור ולקבל מי שפרע ה"ה יוכל לקבל להיות נקרא רשע והזכות שזכה יהיה שלו כי בזה יפרע מה שלוה ולא יהיה לוה רשע ולא ישלם ומעיקרא לכך תיקנו שהזכות שלו רק רשע נקרא ודוק עכ"ל. (ב) בסי' הנ"ל ד"ה ועיין שורה ח' כתב המרדכי בשם מהר"ם דלא מקרי היפוך מכ"ש הא כ' וז"ל לדעתי בשלומא במשא ומתן דתלה בדעת המוכר אז בלא פסק לא הוה מהפך בחררה דאל"כ ילך עני ויעמוד על המקח שהוא קונה זה ואח"כ יעמוד על מקח אחר ויהיה אסור לאיש אחר לקנות א"כ יפסיד המוכר ולא שבקת חי לכל אדם ע"כ בלי גמר פיסוק דמים לא נקרא מהפך בחררה כי משחק הוא אבל בראה את המציאה וביקש שחבירו יתננה לו אם הבטה יהיה קנין עשה כל שבידו רק שחסר הקנין דהבטה לא קנה אבל אינו תלוי מדעת אחר הוה שפיר עני מהפך בחררה ודוק עכ"ל. (ג) בסי' הנ"ל ד"ה ולכאורה מדברי שורה ו' שהרי כבר זכה לו וחוזר ועושקו כ' וז"ל לדעתי כוונת הרדב"ז פשוט דלא היה למתני' לומר זכה בה דמשמע אפילו אם החפץ אינו בידו עוד ומקדש בו אשה היא מקודשת או אם מקדיש אותו או קונה בו מהני דהא המשנה מחליט זכה בו היה לנו לומר דאינו נאמן לעשות עצמו רשע שזכה בו ויהיה גם עכשיו כהפקר שלא זכה בו איש עדיין הגם דאפשר שלא זכה לחבירו מתחילה דאח"כ צריכין אנו לחשוד אותו שרוצה לגזול מחבירו אבל גם זאת לא מאמינים לו שהוא זכה בו תחילה שאינו נאמן לעשות עצמו רשע ויהיה עדיין החפץ הפקר קמ"ל דבהפקר ליכא דין עני המהפך בחררה וממילא נאמן שכבר זכה בו לעצמו ודוק עכ"ל. (ד) בסי' הנ"ל ד"ה ולכאורה בפשיטות שורה ד' שיבוזו אחרים יגיעו כ' וז"ל ולדעתי בשלומא אם חופר קרקע בעבור להשיג מציאה שייך לומר שמהפך בחררה אבל זה שקנה בית מן הגוי ונתן מעות על דעת לקנות ואח"כ הפקיר הגוי ביתו מהכ"ת לא יזכה אדם מן ההפקר הכי הלוקח נתן מעותיו שהגוי יפקיר ביתו הוא נתן מעות לקנין ופשע בנפשו שלא עשה חזקה ע"כ הצריך מהרש"ל לומר הא איכא פסידא דממונא ע"כ נקרא רשע מי שמחזיק בבית הנ"ל ודוק עכ"ל. (ה) בסי' הנ"ל ד"ה מהפך שורה כ"ח כאלו הרגו וירד לחיי חבירו וכ' וז"ל תמה אני על ראית מהר"ם כיון דגוף הריגת כהנים הוה עבירה גם הנגרר נחשב לעבירה אשר נפסק חיות הגבעונים בהריגת הכהנים אבל אם שוכר להנאת עצמו מערופי' שיהיה לו פרנסתו הגם שנפסק עי"ז חיות של פרנסת חבירו יאמר חיי קודמין אצלי לחיי חברי ומנ"ל שאין רשאי לשכור פרנסה לעצמו יען שמפסיד בו חבירו מה אולמי' דדם חבירי סומק טפי מדם דילי ואנשי ביתי והגם דחבירו יאמר לו מנ"ל דדם דידך סומק טפי מדם דידי יאמר לו א"כ אנן שווין או נשתתף בינינו או כל דאלים גבר מי יצליח שיעלה בידו לשכור מן השר וצע"ג, וע"ק לי מי יימר אם היה לגבעונים די ספוקם להחיות אם הקרא היה אומר אשר המית הגבעונים דבאמת לא היה לגבעונים פרנסה ע"י שהרג הכהנים ומנ"ל אם העני בא לשכור מערופי' וחבירו הוא עשיר שיש לו פרנסה להחיות משדותיו מנ"ל שזה יאסוף עושר וחבירו ימות ברעב ודוק עכ"ל. (ו) שם בע"ב שורה ד' אבל בעלמא מותר להתקלס בו ולקרוא בשם גנאי כ' וז"ל דברי אדמ"ו ז"ל נפלאים בעיני דלמא מותר לקפח מערופי' של חבירו לטובת עצמו שחייו קודמין לו לחיי חבירו היינו להרווחת עצמו אבל להזיק מערופי' של חבירו להטיב לראובן ולהזיק לשמעון זה אסור דמה חזית להטיב לראובן ולהרע לשמעון שם התקלסו באלישע שריפא את המים ולא יהיה להם עוד פרנסה למכור מים טובים אבל לטובת עצמו שאין לעני פרנסה ושוכר חנות חבירו או פרנסת חבירו מנ"ל שאסור הא הוה לא אפשר לי' שקשה פרנסה כקריעת ים סוף ובפרט אם חבירו עשיר ויש לו ברכת הבית והוא יושב חסר לחם ועיין יש"ש פ"ג דקדושין אם מבטל מקחו של חבירו חוטא ולא לו גרע יעו"ש עכ"ל. (ז) בסי' ק"ד ד"ה ועוד שורה י"ב אחר שיצא הישראל מהבית עכ"ל לענינינו כ' וז"ל נ"ל פי' חדר"ג הנ"ל אעפ"י שהגוי גירש את היהודי יהיה מאיזה טעם שיהיה והבית עומד בלי שוכר אעפ"כ אסור לישראל לשכור אותו עד שעבר שנה תמימה בלי יושב בו שעבר שנה אשר הישראל הראשון הלך מהבית או אפשר אפי' אם עזב הישראל ביתו יען כי הגוי העלה השכירות בדמים ועזב ישראל דירתו אעפ"כ אסור לישראל לשכור את הדירה כדי שלא יהיה נקל לגוי המשכיר להעלות השכירות ביתר משווי' אבל שלא להסיג גבול בשכירות בתים הביא רמ"א שיש מי שאומר מי ששכר בתים רבים מן השר והוא עושה בזה סחורה שמשכיר החדרים לראובן ושמעון ולוי א"כ ישראל הראשון עושה משא ומתן בשכירות בתים רבים או חדרים רבים אעפ"כ לא ישיג אדם גבולו ולבוא ולשכור אותם זה דומה לשכר הלואה מן השר ע"ז כ' רמ"א יש מ"ש שיש גם על זה חדר"ג אבל לשכור דירת חבירו הדר בו הוא נזכר במהר"ם ודוק. (ח) שם שורה כ' לא הועיל קנינו מהשר כלל כ' וז"ל לדעתי יפלא הלא קנה כל הדברים ביחד ומגו דחל הקנין על השאר חל נמי אהך דירה של היהודי כמו דחל שבועה בכולל מגו דחל על ההיתר חל על האיסור ועיין בח"מ סי' ר"ג ודוק עכ"ל. (ט) בסי' הנ"ל בד"ה ומעתה שורה ו' שבידו לתקן כ' וז"ל הדבר נפלא איך נקרא בידו לתקן דלמא הבעל חזקה לא יחפץ ליקח מידו אפי' בשכר אשר שילם לגוי כי לא חפץ להיות שכירו של החוטא עיין מבי"ט ח"ש סי' רכ"ה וא"כ לא נקרא בידו ונשאר חקירת אדמ"ו ז"ל שיהי' המעשה בטל וצע"ג עכ"ל. (י) שם שורה ח' ולא מהני שכירות להשני כ' וז"ל פליאה בעיני הכי אין מוטל חדר"ג גם על ישראל השני שאסור לו לשכור דירת חבירו והלא אין בידו להשכיר לבעל החזקה דאין השוכר רשאי להשכיר וא"כ לא מהני שכירתו מכל מילתא דא"ר לא תעבוד וא"כ גם החוטא השוכר מהשר לא שבר כנפי' וא"א לו להשכיר לאחרים עכ"ל. (יא) שם שורה ח"י בסוף ד"ה כ' וז"ל לא ידעתי למה לא נאמר עד שכופין אותו בגוף נכוף אותו בממונו שלא יהי' רשאי ליקח יותר ואפשר כיון שעבר העבירה לא מהני עד שיאמר רוצה אני ודוק עכ"ל. (יב) בסי' קי"ח ד"ה הנה שורה ד' אלא שע"י נתינת מעותיו גרם כ' וז"ל קשה לי דא"כ לקבל שם מהפך בחררה לא היה לו לרשב"ם לדייק דיהב זוזי דלו יהיה שגרם ע"י איזה תחבולה שיפקיר הבית הוה ג"כ מהפך בחררה והיה לרשב"ם לומר יען שהוא גרם שיפקיר הגוי ביתו ומדדייק דיהב זוזי משמע יען דיש פסידא ודוק עכ"ל. (יג) שם שורה ז' אינה זוכה מההפקר כ' וז"ל פלא בעיני דלמא הבית שוה בכפלים מאשר נתן הישראל הראשון מעות בעדו א"כ א"א לישראל השני לקנות במקום אחר בית כזה ומותר לר"ת דמה לי מציאה מב' אלפים או מציאה מאלף במכר זה יש מציאה מאלף זהובים שנתן בעדו אלף ושוה אלפים ודוק עכ"ל. (יד) שם ובקנין הוה רשע לכ"ע כ' וז"ל לא הבנתי דברי אדמ"ו ז"ל הגם שמשלם לחברו הפסידו אבל אין חבירו צריך להקנות לו המקח דקנה אותו מהפקר בלי דעת מקנה ויען דקנה מהפקר וגרם הפסד צריך לשלם לו מעותיו אבל אם לא יחפץ ליטול מעותיו אז בוודאי אעפ"כ השני קנה את הבית או השדה ואפי' אין לו מעות לשלם לראשון אעפ"כ קנה הבית ונשאר עליו מעות חבירו לחוב שאפי' הידיר הראשון אותו מכבר בהנאה אעפ"כ זוכה בהבית מהפקר ולאו מדידיה מתהנה ומהכ"ת יהיה נקרא רשע לשיטת ר"ת ודוק עכ"ל. (טו) בסי' הנ"ל ד"ה אמנם שורה ט' לא שייך לחלק בין נגמר הפיסוק או לא כ' וז"ל לא ידעתי מנ"ל לאדמ"ו ז"ל דלמא בהפקר שאני דלא תלוי מדעת אחר אבל במכר אי אפי' לא נגמר פיסוק נקרא הקונה הבא אחריו רשע א"כ לא שבקית חי למוכרים כל אחד יפסוק איזה סכום על כמה ממכרים ושוב לא יוכל אדם אחר ליקח ויפסיד המוכר שיוזל ממכרו אבל פשיטא במקח צריך להיות נגמר פיסוק דמים דאל"כ מותר לכל אדם ליקח אותו ודוק עכ"ל:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה