אור ברסלב
שות מחנה חיים ח › סימן ט

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ח · סימן ט

סימן ח

העושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום וישלח שפע ברכה והצלחה לראש המאור בתורה החו"ב כבוד הרב ר' חיים הנתקבל לק"ק יאבלאנאב ב"י. אחד"ש אודיעהו כי נתעכב מכתבו עב"ד כמה ימים ואחר שבועות העבר קבלתי מכתבו ואני טרוד ליסע למרחץ לבקש רפואה מעם ד' ולא הי' בדעתי להשיב כלל רק נתעכב הדבר וראיתי ביום א' שאלתו עם פלפול הנעים ואשיב רק על פרט אחד מתורתו והשאר יהי' מונח עד שיודיע לי פרטי הדברים איך הלך הרב הראשון מקהלתו אם הוא לבדו או עם אשתו ובניו אם דרש תודה בשבת לפני נסיעתו ואם לא כתב לקהל ק"ק יאבלאנאב מיד שנעשה שערוריה בק"ק סקאליע או אם לא עשה מחאה או הודעה שישוב למקומו כל אלה המה דחוקים לדינא. שאלה אשר שלח וז"ל הנה זקני הוא אבי אם אבי הרב המאה"ג מהו' אברהם יוסף ז"ל הי' אב"ד דק"ק יאבלינאב הוא סטאפשעט במחוז קאלאמעא ואחרי שקיעות שמשו מילא מקומו דודי הרב הגאון הצדיק מוה' ישראל דוב זללה"ה בעה"מ ספר רביד הזהב על התורה ובחיים חיותו מילא מקומו חותני ה"ה הגאון אב"ד דק"ק קיטוב הוא חתן דודי הרב המפורסם מוה' רי"מ ז"ל שעקר דירתו לק"ק יאצניצא בקרייז סאניק וזה כ"ד שנה אשר עקר דירתו לק"ק קיטב ונתקבל שמה הרב מוה' אהרן מילדי ק"ק סקאליע להיות לרב ומורה להם והנה בחורף זה אחר פטירת הגאון המנוח אבד"ק סקאליע עזב הוא את עיר יאבלינאב ונסע לסקאליע במחלוקות כי הגאון אב"ד שם הניח בן למלאות מקומו כאשר בלי אפונה יודע הד"ג נ"י או שמע והנה גאוני מדינת גאליציא כתבו שהדין עם בן הגאון ז"ל והוא לא אבה לשמוע להם והלך בנזיפה משם בירח העבר והנה קודם ימי פסח העבר מדי עברי בעיר יאבלינאב תפסו בי אנשים קראו באזני לאמור שמלה לך קצין תהי' לנו וגם יש לך חזקת אבותיך קום תסע להגאון אב"ד דק"ק לבוב לעמוד לפניו על המיבחן ואנחנו נקבלך לרב ומורה לנו והנה נסעתי ללבוב להגאון נ"י ועמדתי לפניו על המיבחן ונתן מהודו עלי הרמנא ורשותא להורות כדת של תורה ונסעתי עם חותני הרב נ"י לק"ק יאבלינאב ונתקבלתי שמה לרב ומורה ורובם ככולם נתנו ח"י על הקאנסעס ויהי' כי ארכו הימים עד ירח העבר והנה הרב ר' אהרן הנ"ל שב למקומו ורוצה לדחות אותי והנה כבר קיבל שמה בסקאליע שכר הקצוב מידי שבוע בשבוע כמשפט רב דמתא ואנשי יאבלינאב התיאשו ממנו וגם הוא התיאש מהם כאשר יתנו עדיהן אנשי יאבלינאב אשר דברו עמו בעת היותו בק"ק סקאליע וגם בלא זה בסקאליע נודע ומפורסם לכל כי רצה לעזוב את מקומו עיר יאבלינאב יען כי פרנסתו הוא מועטת וגם איזהו מנכבדי אנשים מאנו אותו מבלי לשמוע לו והמרו את רוחו וגם עדיין אדירים ואצילים הגבירים והפרנסים אומרים שאף אם אעקר דירתו משם גם לי וגם לו לא יהי' ואנכי הוצאתי כל רכושי העולה איזה מאות רו"כ וגם עד כאן למדתי בצירוף תלמידים וקבלתי שכרי ויותר מדי עד החג וכעת כבר חלוף ועבר זמן המוגבל ואין לי לעשות פרנסה במקומי וגם לא בעיר קוטב וגם אני טוען חזקה שיש עמה טענה חזקת אבותי הרבנים הנ"ל הן מצד זקיני הרב הג' ודודי הרב הג' המפורסמים זללה"ה והן מצד חותני הרב הגאון אב"ד דק"ק קיטב נ"י שהי' מלפנים אב"ד דשם בהנ"ל וכמו שהאריך הגאון מהו' שאול אב"ד דק"ק קראקא בתשובת שבסוף שו"ת הרמ"א דפוס אמשטרדם דגם חתנו כבנו לענין זה וכמו שכ' ג"כ הגאון אב"ד דק"ק לבוב בחבורו שואל ומשיב ראיה ברורה מש"ס שבת דף כ"ג דאמרי נפיק מינייהו רב שיזבו ופרש"י דחתנו כבנו והיינו דבי נשא פרש"י לחד לישנא חמיו וא"כ מבואר דאמר דנפיק מינייהו גברא רבה ויצא חתנו ע"כ דחתנו כבנו ואם כי אין אדם רואה חובה לעצמו עכ"ז אמרתי להעיר מה שנראה לי לפע"ד והדר"ג נ"י דון ידין על הדבר והכל אשר יצאו מפיו אעשה בל"נ עכ"ל. תשובה הדבר קשה כי על שלשה דברים השאלה עומדת על הכבוד הנשיאות שקשה לאדם לירד מגדולתו כחכז"ל שהי' שופך אחריו קומקמים של חמין ועל הפרנסה שקשה לאדם להשיגו שקשה מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף ועל תכלית אם עלה להיות לרב ומורה אז כל המזכה את הרבים זכות רבים תלוי בו ולא נקל לאדם למחול אשר לאו בכל יום מתרחש ניסא שיאמר העם שמלה לך קצין תהי' לנו לקיים תחת אבותיך יהי' בניך זה זכות החיים וזכות המתים על כן הקשה לשאול ממני כי לדעתי הוא דיני נפשות הן להדר"כ נ"י והן להרב אשר הי' שם לפניו כחכז"ל הכל מתקנאין חוץ אב בבנו ורבו בתלמידו וגם על זה אמרו חכז"ל ברבה פ' וילך וז"ל "הלך משה אצל יהושע ואמר מה אמר לך הדיבור ואמר לו יהושע כשהי' הדיבור נגלה עליך יודע הייתי מה מדבר עמך אותה שעה צעק משה ואמר מאה מיתות ולא קנאה אחת ושלמה מפרשה כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה אהבה שאמר משה ליהושע ומה שקינא משה ביהושע עכ"ל" והגם שיש עמוק עמוק איך שאל משה אם ד' העלים ממנו הדבור ואיך ענה יהושע שגם הוא לא הי' יודע אם ד' דיבר עם רבו ולא השיב שאין רשאי לגלות דברי עתיקים פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה ואיך יהפך כחומר חותם להיות מחמה לבנה ומלבנה חמה בכל זאת גם הפשוט הוא אמת כי קשה כשאול קנאה לפני הרב הזקן ר"ל וגם נוגע בכבוד נשיאתו וגם בפרנסתו וגם בתכלית נשמתו כלל גדול הוא בכלל דיני נפשות ר"ל על כן לא אפסק רק אגלה דעתי שיש לעיין בו וד' יאיר עיני בתורתו לכווין הלכה לאמת לאמיתו בעזה"י. הנה מעלתו נ"י התחיל לחקור דהרב הזקן איבד זכותו מרבנות מק"ק יאבלינאב וכתב וז"ל ויותר נראה לפע"ד שאף אם נדין אותו אונס וליכא ראיה שהתיאש וליכא עידי חזקה שלא ערער בל"ז אבד חזקתו ואין לדחות אותי דהנה מקור ושורש דין זה נובע מש"ס יומא דף י"ב דגרסינן שם כהן שאירע בו פסול ומינו אחר תחתיו כשיעבור פסולו חוזר לעבודתו ושני כל מצות כהונה גדולה עליו דברי ר"מ רי"א שני אינו ראוי לא לכ"ג ולא לכהן הדיוט כ"ג משום איבה כהן הדיוט לא משום מעלין בקודש ולא מורידין ומסקי' הלכה כר"י ותמהו תוס' שם דהוא הלכתא למשיחא ותירצו דאיכא נ"מ גם בזמן הזה לפרנס הממונה על הצבור ועבר מחמת אונס דכשיעבור האונס חוזר לשררותו יעו"ש א"כ לפי מה דמבואר הטעם משום איבה נראה לפענ"ד דדווקא בהתמנות אצל מצוה וכבוד הוא דאמרי' משום איבה דזה לא יעשה המצוה ויעשה זה את המצוה אבל בנ"ד דאיכא פסידות ממון לא אמרי' משום דאיבה דראשון לפסוד לזה ממון וראיה לפענ"ד מכמה דוכתא בש"ס בב"ב דף קנ"ד גבי מעשה בני ברק דייקינן אא"א לקוחות קמערערי אמאי אשתקו לימרי ליה אנן זוזי קיהיבנא ליה לינוול ולינוול עכ"ל והביא עוד ראיה מכתובות דף פ"א ובב"מ דף קי"ב ומתוס' יבמות דף צ' והאריך מעט סתירה מתוס' בב"ב דף קל"ט עכ"ד בקיצור. ראה ראיתי שכה"ת נ"י לא דבר בכל דבריו על נכון ואקוה שיודה על האמת כאשר אבאר בעזה"י. הנה בכהן שאירע בו פסול ועבר הפסול חוזר לשררותו והשני הוא לא ככה"ג ולא ככהן הדיוט יש לחקור בטעם על שני אופנים (א) מי נימא כיון שהראשון הופסל מגדולתו ומעבודתו על יוכ"פ אחד ונכנס אחר תחתיו וקבל שם כה"ג א"כ יש לומר כיון שהודחה הראשון הודחה דהא השני זכה בגדולתו מן הדין ונתמנה כה"ג ומהכ"ת ליקח מהשני גדולתו אח"כ ולהחזירו להראשון הגם שהראשון הי' אונס ולא יוכל לעשות עבודתו אז כשאירע בו פסול עכ"פ הודחה ונשאר בדחיתו עד שימות השני וישוב הוא לאיתנו על מקומו הראשון דניהי דאונס רחמנא פטרו אבל עכ"פ אונס רחמנא לא חייבו למי שזכה בו בכהונה גדולה בדין קמ"ל דהראשון חוזר לשררותו יען דמתחלה ידענו דפסולו של הראשון יעבור ויוכל לחזור לשררותו להיות חוזר ונראה לכה"ג ודוק. (ב) אם נחליט דפשיטא דראשון לא אבד גדולתו וכבודו וזכותו ע"י שאירע בו אונס שלא יוכל לעבוד יוכ"פ ההוא בו שאירע בו קרי או טומאה דהא אונס רחמנא פטרי ומהכ"ת יפסיד גדולתו וכבודו וזכותו אבל עכ"פ נימא גם השני יהי' כה"ג דניהו דאונס רחמנא פטרי לזה אבל אונס רחמנא לא חייבי להשני עיין ש"ך ח"מ סי' כ"א שהביא דברי ירושלמי ור"ן כתובות יעו"ש שהוא מתוק כדבש וא"כ עכ"פ יהי' גם השני כה"ג וישמש ג"כ בשמונה בגדים ויטול חלק בראש וכדומה לכל זכיות כה"ג קמ"ל משום איבה דיהי' צרה לכה"ג הראשון לכן לא ישמש השני כלל בתורת כה"ג ודוק. אך ברור כשמש בודאי במקום דהצמיח להראשון הפסד ממון או בזיון או הפסד מצוה פשיטא דהשני לא מדחה להראשון דהא הראשון היה זוכה בו קודם בכל זכות כה"ג ואיך יפסיד השני לו רק חקרו חכז"ל במקום דלא יוגרם לכה"ג שום הפסד ממון או בזיון או הפסד מצוה אז יהיה גם להשני זכיה של כה"ג כגון אם יעבוד עבודה אשר לא יעבוד הראשון ויבוא ליד כהן הדיוט יהיה יוכל כה"ג השני לעבוד בתורת כה"ג קמ"ל דלא משום איבה דהראשון יצער עצמו אם רואה עוד אחד מאחיו בגדולתו כה"ג אבל במקום שיגיע היזק להראשון לא צריך להשמיע משום איבה תיפוק ליה איך יקפח השני לזכות הראשון והוא ברור כשמש בעזה"י. ולזה אמר ר"מ הראשון חוזר לעבודתו והשני כל מצות כה"ג עליו היינו שהראשון חוזר לכל הזכויות והשני קונה מעלה שאינו מזיק לראשון ור"י פליג משום איבה אינו זוכה במעלה הגם שאינו מזיק לראשון ודוק. ולפ"ז ישמע אזני של הדר"כ נ"י מה שחקר משום איבה של זה הרב דהראשון יפסיד מעלתו נ"י דבריו נפלאים שם דנין משום איבה הגם דלא יגיע היזק או בזיון להראשון אבל בנידון דשאלתינו אם נחליט דהרב הראשון הי' אונס ולא התייאש ולא אבד חזקתו א"כ איך חקר מעלתו נ"י משום איבה של הראשון לא יפסיד הוא מאי שאטי' דאיבה לכאן הלא במקום הפסד לראשון לא צריכין לטעמא דאיבה ודוק. והמעיין בתוס' ביומא בד"ה כה"ג בעינים יראה דחקרו דהאי פי' דאיבה יהיה לאחר מיתת הראשון אפילו לא יהיה כה"ג רק השיבו דמודה ר"י דאח"כ השני נעשה כה"ג א"כ הוה הפי' משום איבה במקום דלא יגרום היזק וזלזול לראשון ה"ה באמת דהוה משום איבה בעודנו חי כה"ג הראשון אבל עכ"פ הפי' משום איבה אם לא מזיק לראשון היינו שגם השני ישמש בח' בגדים ודוק ובזה יובן דברי ירושלמי שהביא בתוס' שהמלך קצף על כה"ג השני ששאל פר ושעיר שמקריבין היום משל מי ואמר לו המלך לא דייך ששמשת שעה אחת לפני מי שאמר והיה עולם וכו' וידוע שהוסע מן הכהונה יעו"ש ולמה הי' חמת המלך גדול כל כך אם מן הדין גם הוא כה"ג לעולם א"כ מה חטא יוסף בן אלם רק הוא הדבר שרצה להיות כה"ג במקום שגורם זלזול לראשון לעבוד ביום כפורים אפילו ולהקרב משלו יעו"ש בפירושים א"כ חטא ושסע אותו מן הכהונה כי יש כח למלך לעשות כן כאשר הביא תוספות ראיה מיבמות דף ס"א שכה"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה ודוק. וממילא יבין כבודו נ"י שכל ראיותיו נתהפכו כנגדו שאפי' אם יחפוץ מעלתו נ"י לזכות במקצת כבוד עכ"פ לא יוכל לזכות בו דמשום איבה דמעלתו נ"י לא יחוש הרב הראשון ומכ"ש במקום פסידתו דמה איכפת לו באיבתו אם יגיע מזה לו שום הפסד או שפלות ואפי' אם לחלוק למעלתו נ"י רק כבוד לקרוא בשם מורה מורנו תלי' בתוס' במג"א ועיין במג"א סוס"י קנ"ג ודוק. ויען שהמהרש"א ומג"א התפלאו על דברי תוס' יומא דף י"ג דחקר ממה דפסקו כר"י שמעי' נ"מ ממי שנסתלק מפרנס מחמת אונס שחוזר להיות פרנס ונתקשו הנ"ל הא זה שמעי' גם מר"מ דראשון חוזר לעבודתו והוא קו' עצומה. ואמרתי לתרץ בעזה"י דיש לחקור על שני פנים אם חוזר לשררותו אופן (א) כה"ג שאירע שראה קרי או נטמא דידענו שמשך אונס יהי' על איזה ימים דאחר ימי טהרתו יהי' ראוי לעבודתו והוא נדחה רק לפי שעה דהא בידו לטבול ואם נטמא במת הלא יש אפשר להזות עליו וגם לטבול כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ועיין זבחים דף י"ב ודף ל"ג ע"ב) וזה בוודאי חוזר לשררותו כיון שעבר האונס דהשני נכנס תחתיו רק על זמן ידוע וקצוב ובהא ידענו דבוודאי שהראשון ישוב לאחוזתו ושררותו זה כהונתו אופן (ב) כגון אחד הי' פרנס ובא עליו עלילה מן המלך והוצרך לברוח ולא חשב עוד לראות ארץ מולדתו רק נעשה לו אח"כ נס שמתו המלשינים עליו עכ"פ בשעה שנבחר השני הי' צד שהוא יהי' פרנס לעולם (דנקל) [דחשב] הוא דהראשון לא ישוב לעולם או אם אחד הי' לו חזקה במצוה והעני ולא הי' סיפק בידו לשלם בעד המצוה ומי יודע אם לא יהי' נשאר עני לעולם דקרוב שלא ישוב עוד להיות עשיר כל ימי חייו כחכז"ל [גיטין ל'] חברך נתעשר אל תאמין א"כ יהי' נשאר השני בהמצוה לעולם וכדומה כמובן. והנה כל משכיל יבין דהשכל גוזר באופן שהי' אונס גלוי שנדחה רק על זמן ידוע ובידו לטהר עצמו להיות טהור אז מהכ"ת יאבד שררותו אבל אם בא עליו אונס ממלך או אונס עניות אשר אפשר שלא יוכל לשוב עוד להיות פרנס או קונה מצוה הי' מסתבר שיהי' של השני דהא כאשר אחז בשררותו הי' נראה שישאר בגדולתו או במצותו לעולם דלאו בכל יומא מתרחיש ניסא שימותו המלשינים או שיעשיר שנית כחכז"ל חברך העשיר אל תאמין א"כ הי' בס"ד דאם אירע נס לראשון לא יפסיד השני וק"ל. אך ר"י דפסק דהשני אינה ראוי להיות כה"ג משום איבה א"כ ע"י ששב הראשון נעשה אונס להשני שלא יוכל לשמש בכהונה גדולה הגם שהוא כה"ג דהא שאם עבד עבודתו כשירה אעפ"כ משום איבה לא יוכל לשמש בכה"ג ולכן אם מת הראשון חוזר הוא לעבודתו ולא חיישי' משום איבה דהוא צרה בחייו של הראשון א"כ בשעת מיתה של כה"ג הראשון נסתלק האונס ושב השני להיות כה"ג הגם שהי' באפשרות שכה"ג הראשון יחי' יותר מהשני א"כ יהי' הנדחה השני כל ימי חייו אעפ"כ אמרי' אם מת הראשון שנסתלק האונס שב השני להיות כה"ג ה"ה אם עבר הפרנס מחמת אונס אשר הי' באפשרות שלא יפטר מן האונס כל ימי חייו אעפ"כ שב לשררותו ומביא המרדכי מרוצח דשב לשררותו הגם דהי' באפשרות שכה"ג יאריך ימיו יותר מהרוצח אעפ"כ שב הרוצח לשררותו ואפי' לר"י דפליג ברוצח דלא שב לשררותו שאני התם דגלי קרא וה"ה בפרנס שעבר מחמת אונס הגם שהי' משכחת שלא ישוב עוד כל ימי חייו ומיושב קו' מהרש"א ומג"א מדר"מ אינו ראי' על פרנס שברח שלא הי' דחוי על כל ימיו דמשכחת שלא יוכל לשוב לעבודתו אבל מדר"י נשמע שהשני חוזר לעבודתו אשר הי' באפשרות שיהי' נדחה לעולם דאם יחי' כה"ג הראשון הוא נדחה לעולם משום איבה והבן. נחזור לענינינו שרק אם אמת הדבר שהרב אשר הי' שם לפניו עזב את מקומו ק"ק יאבלינאב ולקח אשתו ובניו ונכסיו והלך לסקאליע ודרש בבה"כ דרשת תודה כדרך רב שעוזב קהלתו א"כ עזב מקומו בלי אונס כלל ובפרט אם התייאש בסקאליע לפני עדים מן יאבלינאב וכבודו נתקבל מן אלופי קהל אז בודאי שזכה מעלתו נ"י ברבנות דמאי איכפת ליה באונסו עיין נב"י מהד"ת יו"ד סי' ר"י ונב"י ח"ר יו"ד סי' נ' כלל הדברים (יש לעיין בכתובות דף מ"ז בתוס' ובקדושין דף נ' ובב"ב דף י' בדברים שבלב) לא אכתוב לדין עד אקבל אי"ה פרטי דברים איך הי' המעשה וגם אי לא הי' מחאה בדבר דברי הד"ש הטרוד:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה