אור ברסלב
שות מחנה חיים ח › סימן ז

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ח · סימן ז

סימן ו

רב שלומים ורב ברכות על איש האברך העוסק במלאכת מחשבת תורת ד' תמימה מורג חרוץ בעל פיפיות כמה"ו ר' מנחם מענדל שטערן נ"י בק"ק טארנאוו גאליציען. מכתבו קבלתי בהתעוררות שנית להשיבו ואני עמל ת"ל בלמעלה מן השמש הנצרך לשעה רק מכותלי מכתבו ניכר שלומד תורה באף והיא שעמדה לו כחז"ל "אף חכמתי עמדה לי" על כן אשלח לו דבר ת"ל כיד ד' הטובה עלי שאלה ראובן תובע משמעון נ' זהובים בב"ד והביא ע"א אשר העיד ששמעון חייב לו אבל שמעון כופר ופסקו הב"ד ששמעון צריך לשבוע כנגד העד וכן עשה שנשבע ואחרי ימים בא לוי ותובע משמעון נ' זהובים והביא ג"כ אותו העד אשר הביא ראובן ושמעון כופר הכל והי' מן הדין ששמעון צריך לשבוע כנגד העד אך יש ספק אם יש בכח עד הנ"ל לזקק לשמעון לשבועה דממנ"פ א' מהם שקרן או שמעון הנתבע מראובן מתחילה נשבע לשקר ממילא הוא פסול עכשיו להשבע כנגד העד הנ"ל אשר הביא אותו לוי ואם שמעון נשבע אז באמת א"כ העיד העד אז בשקר ואיך יהי' זוקק עכשיו לשמעון לשבועה הלא הוא פסול לעדות ואיך לדונא להאי דינא עכ"ה. תשובה דבר נאה חקר מעלתו נ"י וד' יאיר עיני בתורתו לברר דבר ולא חצי דבר ולא אכשל בדבר הלכה ח"ו. הנה עלה בדעתו סברה בעזה"י דהלא מבואר דדווקא אם עבר עבירה שיש בו מלקות נפסל העד לעדות אבל אם עבר עבירה שאין בו מעשה לא נפסל לעדות עיין ח"מ בסי' ל"ד ובתומים ס"ק א' חוץ ברשע דחמס יעו"ש וא"כ לכאורה קשה למה נפסל לעדות מי שהעיד שקר הא לא קעביד מעשה כי רק דיבר בפיו אך לק"מ שאני עדים דבדיבורם קעבדי מעשה ועיין בתוס' בב"מ דף צ"א ע"ב בד"ה ר"י אמר חייב עקימת שפתיו הוה מעשה ועיין בלח"מ פרק ח"י מסנהדרין הל"ב והנה בגיטין דף ס"ז פסלו אומר אמרו שמא תשכור עדים ופריך מעדים החתומים על השטר מקח או על הגט לא חשו חכמים בדבר ומשני דיבורא אמרו מעשה לא עבדו והקשה בתוס' שם בד"ה דיבורא א"כ מה הקשה ביבמות דף כ"ה למה בחלצה ומיאנה צריך ב"ד הא תרי לא הא תנינא עדים החתומים על שטר לא חשו לישני הגמ' דיבורא אמרו מעשה לא עבדו ותי' התוס' וז"ל כיון דהתם ע"י דיבורם נגמר הדבר שע"י כך ניסת לשוק מעשה גמור חשב ליה אבל הכא אין נגמר על ידם ואינה אלא דיבור בעלמא עכ"ל היוצא מזה יען דבדיבור העדות נגמר הדבר שניתרת האשה לשוק נחשב למעשה גמור יע"ש. ולפ"ז אני אומר דבר חדש כיון דתורה אמרה לא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת ודרשו חכז"ל דע"א לא קם לחייב ממון רק לשבועה הוא קם א"כ יודע העד כיון שהוא באחד לא יתחייב הנתבע ממון רק שבועה שהוא ההיפך אשר הוא מעיד כי הוא בא לחייב לשמעון לשלם לראובן נ' זהובים ואמרה התורה שמעון ישבע שאינו חייב ולא צריך לשלם א"כ כל ע"א המעיד לא נגמר דבר בעדותו דהוא בא להעיד שישלם ממון ויכול הנתבע לישבע כנגדו א"כ לא נחשב דיבורו למעשה ולא עבר עבירה שנתחייב עליו מלקות וממילא לא נפסל לעדות הגם שהעיד שקר דבשלמא עדים אשר יתעביד מעשה ע"י דיבורם נחשב הגדת עדות למעשה ללקות עליו וממילא נפסלו אבל בע"א לא הוה דיבורו מעשה ולא נפסל ודוק. ואין להשיב דגם כאן נגמר הדבר בדבורו דממנ"פ או שהנתבע ישלם או ישבע ועכ"פ נגמר בדבורו דבר והוה מעשה והגם דלא יודע מה יבחר הנתבע אעפ"כ הוה עדות שלם אשר נגמר בדבורו דוגמת סברת רב אלפס הובא בתוס' בב"ק [ע' ע"ב] דמהני ג' כיתות עדים על חזקה וכל כת מעידה רק על שנה אחת שאכל הפירות וקשה הא הוה חצי דבר דהא לפעול חזקה צריך אכילת פירות ג' שנים ומ"ש משני כיתות עדים שכל כת מעידה על שערה אחת ותי' דשם אם לא יביא כת שניה לא פעלו כלל בעדות שערה אחת אבל אם אמרו שאכל שנה אחת פירות אם לא יהי' עוד עדים שאכל שני שנים אחרים א"כ צריך לשלם הפירות שאכל בשנה הזאת והוי עדות שלם יעו"ש כי מתוק וה"ה כאן הגם שמעיד שחייב נ' זהובים עכ"פ אם לא יפעל ממון יפעל שבועה בעדות שקר והוי מעשה. נלע"ד זה אינו דהכא יוכל הנתבע להביא עד המסייע ופטרו מן התשלומין ומן השבועה א"כ לא פעל דבר כלל וממילא לא היה עדותו מעשה דעדיין לא נגמר כלל ודוק ועוד הגם דהנתבע יתחייב שבועה אשר הטיל עליו הקב"ה לברר הדבר דהאמת עם הנתבע המכחיש את העד ולא יתחדש דבר ע"י עדותו של העד ואיך יהי' עדותו נחשב מעשה שאני בשני עדים המעידים על האשה שחלצה או שמיאנה שניתרת לשוק ע"י עדותם מיד שהעידו א"כ נחשב מעשה אבל כאן מי יאמר דיתחדש דבר בעדותם הלא יכול להיות שהנתבע ישבע ויפטור וממילא לא הועיל העד בעדותו וממילא לא נחשב עדותו מעשה אבל שם חידש הרי"ף כיון דמשכחת בעדות אכילת פירות דבר שלם א"כ לא הוה עדות של חצי דבר אשר ממועט מפסוק עפ"י שני עדים יקום דבר ולא חצי דבר דזה דווקא אם לא משכחת דבר שלם לא מקבלים שם עדים דאין כאן ע"פ שנים עדים יקום דבר ודוק. ולפ"ז בנידון שאלתינו אמרי' דבאמת דהנתבע נשבע בפעם הראשון באמת והעד העיד בשקר ואעפ"כ לא נפסל מלהעיד עוד הפעם יען דידע דע"א אינו מחייב רק שבועה ולא עשה מעשה בעבירת לאו שלא הי' רק דיבור אשר לא נחשב למעשה וכשר לעדות אחרת ומחייב אותו גם בפעם שנית שבועה אבל הנשבע אוקמי' אחזקתו שלא נשבע לשקר ועבר על לאו שיש בו מלקות דהא נשבע ומימר ומקלל חייב מלקות הגם שאין בו מעשה כמבואר בגמ' וברמב"ם פרק ח"י סנהדרין הל' ב' יעו"ש ואוקמי' אותו בחזקת קמייתא שהו' כשר לעדות מנעוריו מסתמא נשבע באמת ולא נפסל לעדות בעולם וא"כ מחויב גם עכשיו לישבע כנגד העד המחייב אותו פעם שנית שבועה והבן כי הוא דבר עמוק בעזה"י. וממילא נפשוט גם ספק שני שלו שכתב וז"ל וגם נסתפקתי אם מצטרפין העד והנתבע לעדות אחרת יחד עכ"ל במכתבו ולפמ"ש יש הבדל אם העד יודע בנפשו שהעיד בשקר ראוים להצטרף עם הנתבע דהא הוא לא נפסל במה שהעיד שקר והנתבע נשבע באמת אבל אם העד יודע שנשבע בשקר א"כ נפסל הנתבע ואיך יצטרף עם רשע להעיד הא התורה אמרה אל תשת ידך עם רשע הגם שהב"ד לא יודעין מרשעתו אעפ"כ אסור להצטרף עמו אעפ"י שהדבר אמת שראה עמו העדות ביחד עיין ש"ך סי' ל"ד ס"ק ג' ובאורים סי' הנ"ל ס"ק א' בטעם הדבר אבל אם באו ביחד להעיד לפני הב"ד מקבלין עדותם דמוקמי' שניהם בחזקת קמייתא דהי' ראוי' להעיד וגם עכשיו ראוי' להעיד ואמרי' מסתמא זה העיד בשקר וזה נשבע באמת ונשארו שניהם כשירים להעיד ודוק. ואוסיף נופך דמוקמי' העד המצטרף עתה עם הנתבע להעיד ביחד על חזקת כשרות דלא הצטרף עצמו עם רשע להיות עד חמס אלו ידע בנפשו שנשבע הנתבע בשקר והוא פסול לעדות אפי' אם המעשה אמת ויוציא מחבירו ממון שלא כדין אלא בודאי יודע שאז נשבע באמת ולכן מצטרף עמו ביחד להעיד עמו ולא שייך לומר א"כ עכשיו הוא מודה שהעיד אז בשקר ואין אדם משים עצמו רשע זה אינו קשה כלל דהלא אין אומר ואין דברים להעיד על עצמו שעבר עבירה שיש בו מלקות להיות רשע דהא לא נפסל במה שהעיד שקר לפעול רק שבועה וגם כבר התורה הכריעה דפלוני הנתבע נאמן בשבועתו כנגד העד וגם הלא הוא אינו אומר רשעות על עצמו רק אנו מבינים מה שבלבו ומכשירין עדותם ודוק (עיין אורים סי' כ"ח). אך מה שפליגא חכמי בריסק בש"ך ח"מ סי' ל"א בהכחשת ע"א נגד ע"א שם אפשר דנפסל דממנ"פ אם לא ידעי' שהיתה אשת איש א"כ הי' לה חזקת פנוי' וחזקת היתר א"כ העד שהעיד שנתגרשה אומר שהיתה אשת איש רק הותרה בגט והעד שאומר לא נתגרשה מודה ג"כ שהיא אשת איש ולא הותרה ותשאר באשת איש א"כ מי שהעיד נגמר עדותו והוה מעשה ואי העיד בשקר נפסל לעדות דעבר על לאו שיש בו מלקות וממילא נפסל ע"א כדברי הש"ך ועיון בתומים להכריע דברי הש"ך והי' לי להאריך הרבה בענין זה אבל לא אוכל כי טרדותי רבו עד מאוד. סוף דבר הכל נשמע שהעד מחייב לו עוד הפעם שבועה וגם יכול לצרף עמו הנתבע בעדות אחד אם יודע בנפשו שהעד העיד בשקר אבל אם העד יודע בנפשו שהנתבע נשבע לשקר אסור לצרף עמו אבל אם באו שניהם יחד לפני הב"ד רשאין לקבל עדותם דמסתמא הנתבע נשבע באמה והעד העיד בשקר או בדדמי ודוק:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה