אור ברסלב
שות מחנה חיים ח › סימן ד

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ח · סימן ד

סימן ג

שאלה אם דיינא קרתא רשאין לגדור גדר על איש רשע אינו שומע לדין תורה ועובר עבירות חמורות ביד רמה וגם מזיק רבים בהשגות גבול לנדות אותו שאם לא יסור מדרכיו אחר שהתרו בו אם יולדו לו בנים אסור לשום מוהל לימול אותם אפי' אם ימות הרשע אעפ"כ לא יכנסו זרעו לבריתו של אברהם אבינו שראו הב"ד שיכינו בזה מטבח לבנים בעון אבותם וכל ישראל ישמעו ויראו ולא יזידון עוד. תשובה אם אמנם גדולה מצות מילה כנודע מחכז"ל וגם אם האב אינו רוצה למול את בנו חל החיוב על הב"ד שהם ימולו כל זכר בישראל עיין רמב"ם פ"א מהל' מילה ועיין ברמ"א יו"ד סו' רס"א בכל זה כח ב"ד יפה לגדור גדר לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה להיות אות לבני מרי ולא יוסיפו בני עולה לענות ולהזיק אלפים מישראל ועיין בח"מ ברמ"א סי' י"א מי שאומר שאינו חושש על גזירות ב"ד מנדין אותו יעו"ש. וראיה לדבר מצאתי מן מדרש עשרת הדברות הובא בילקוט אליעזר אשר חיבר אחי היקר נ"י שמביא בערך בנים מדרש משם וז"ל פ"א הי' רע"ק מהלך בדרך ומצא אדם אחד שהי' מכוער ביותר והי' נושא משאוי גדול של עצים וכו' א"ל רע"ק משביע אנו אותך שתאמר אם אתה בן אדם או שד א"ל רבי אדם הייתי וכבר נפטרתי מעולם ובכל יום ויום אני מביא משאוי כזה ומכניס אותי בתוכו ושורפין אותי בתוכו ג"פ ביום א"ל רע"ק מה עשית שעושין לך כך א"ל באתי על נערה מאורסה ביו"כ א"ל בני שמעת אם יש לך שום תקנה באותו עולם א"ל כך שמעתי שבזמן שיעלה בני לספר תורה ויאמר ברוך ד' המבורך מוציאין אותי מגיהנם ומכניסין אותי לג"ע א"ל רע"ק הנחת אשה או בן א"ל בן אחד נולד לי לאחר מיתתי ונמנעו ישראל למולו מיד כתב רע"ק שמו ושם עירו עכ"ל יעו"ש עד שלקח רע"ק הבן ומל אותו. מזה נראה דנהגו בני ישראל למנוע עצמם שלא למול בן רשע מפורסם אפי' אם נולד לו זרע אחרי מותו והלא ביתום מוטל מצות מילה על הב"ד ועל כל אחד ואחד מישראל עיין בט"ז ביו"ד סי' כ"ח ובתב"ש שם היטב ומהכ"ת שנמנעו ישראל מלמולו לקיים מ"ע שמוטל עליהם אלא משמע שלמגדר מילתא יכולין לעקור מ"ע בשב ואל תעשה שלא למול זרע רשע אפי' אחר מות הרשע למען שלא יהי' גואל לפדותו משחת רק ר"ע חמל עליו יען כי סיפר לו ששמע אם יהי' לו בן מברך על התורה יוצל הוא האות שחפץ ד' שיהי' לו גאולה ועמל ר"ע בעבורו ומל אותו הבן וקרבו לתורה ודוק (ואין להשיב דאין למדין הלכה מאגדה עיין תוי"ט ברכות פ"ה ועיין נב"י מהד"ת יו"ד סי' קס"א שאם המדרש מספר מעשה מישראל למדין ממנו וראי' דלמדו הפוסקים דין ממה שספר המן למלך ודוק). ובזה יש מקום לתרץ דברי רמ"א ביו"ד סי' של"ד סעיף ו' שכתב וז"ל ויש רשות לב"ד להחמיר עליו שלא ימולו בניו ושלא יקבר אם ימות עכ"ל וכתב הש"ך בס"ק כ' וז"ל שלא למולו צ"ע דהא כבר כתבו המחבר בסעיף י' עכ"ל ולפי מש"כ שם בסעיף י' כתב המחבר וז"ל אם ראו ב"ד לנדות שלא יזמן בג' ולא יתפלל בעשרה ולא יקברו לו מת ולא ימולו לו בן רשאין הם עכ"ל היינו כל זמן שהוא חי לא יקברו נו בן ולא ימולו לו בן דוגמא שלא יזמן בג' ולא יתפלל בעשרה דקאי עליו על המנודה כך לא ימולו ולא יקברו לו בן דבחיותו מוטל עליו מצות מילה ומצות קבורה והוא רשע ולא יעזור לו איש מישראל אבל אם כבר הוא מת ונולד לו בן אחרי מיתתו או מת לו בן אחרי מיתתו צריכין הב"ד למולו ולקברו הוא שלא יוכל הב"ד לגזור שגם אחרי מות רשע יכינו לבניו מטבח בעון אבות קמ"ל הרמ"א שיש רשות ביד הב"ד להחמיר עליו שלא ימולו בניו ולא יקברו אם ימות הגם שכבר מת האב אעפ"כ לא ימולו בניו אחרי מותו וגם לא יקברו אפי' ימותו הבנים אחרי מותו לכן השמיע רמ"א דיכולין להחמיר עליו ועיין בהגהת רמ"א א"ע סי' קנ"ז משמע כן שלא יקברו לו בניו רק שם איירי שהוא חי וכופין אותו לגרש והוסיף רמ"א שיוכלו להחמיר גם על אחרי מותו אבל ברמב"ן שהובא בב"י כתב ולא ימולו בן משמע בחייו דווקא א"כ מנ"ל לרמ"א לחדש שיוכלו הב"ד להחמיר שגם אחרי מותו לא ימולו ולא יקברו בניו וצע"ג. ושבתי וראיתי שגם ממדרש שהבאתי אין ראי' דשאני התם שנמנעו בני ישראל מעצמם ולא מלו הבן רשע כי זרו רשעים מרחם אבל לא הי' ציווי ב"ד שלא למולו את בן הרשע כי הלא לפעמים תחת הסרפד יעלה הדס רק המון בני ישראל הדרים בעיר הזאת הי' מונעים למולו פן ימות ע"י מילה ותעולל אמו אשר היתה חבור לרשע לאמור אתם המיתם אותו אבל מנ"ל שיוכלו לעכב מילת בן רשע בעבור אביו ולגזור בחיי רשע שלא ימולו בניו גם אחרי מותו הגם דהקטן אינו בר חיוב מצות ולכשיגדל ימול את עצמו בכל זאת למה נבטל מצות עשה המוטל על כל בני ישראל והגם שיכולין לעקור מ"ע בשב ואל תעשה כדי לגדור גדר מכל מקום רחוק הוא לאמור כן שיתבטלו עשה דרבים דהא מצוה למול היתום מונח על כל איש ואיש מישראל ודוק. וכן משמע מדברי ט"ז שם סי' של"ד ס"ק ג' שמביא בשם מהרש"ל הטעם דגזרו שלא למול ולא לקבור יען דעיקר המצוה מונח על האב וכופין אותו עד שיעשה תשובה וימולו אח"כ או יקברו אח"כ יעו"ש וא"כ לאחר מות הרשע שמונח המצוה על הב"ד וגם אם ימתינו עד שיגדל וימול עצמו נתבטל לגמרי המצוה אשר הי' מוטלת על הב"ד א"כ מהכ"ת שנבטל מהב"ד ומכל ישראל המצוה והגם לדברי ט"ז שהתפלא על הדין שלא לקבור בניו שקשה מה חטא נפש המת ותי' דהגאון איירי בבנים קטנים שמתו שאין לעצמן זכות אלא תלוים ועומדים בזכות אביהם לכן מעכבים אותם אפי' מבית הספר יעו"ש קשה הא יש חיוב על הב"ד שילמדו לבני ישראל הקטנים תורה ואעפ"כ מבטלים למגדר מילתא וה"ה שמבטלים מצות מילה אשר מונח על הב"ד בכל זאת נ"ל דט"ז חידש רק זאת כל זמן שהוא חי ועומד במרדו אז עושין כן עם בנים הקטנים שלו כדי ליסרו ויעשה תשובה אבל אם מת ברשעתו ואין תקוה עוד מהכ"ת שיבטל מ"ע שמונח על הב"ד ועל כל איש מישראל ודוק. הן אמת שדברי מהרש"ל שמחדש שאסור לבטל בני הרשע מת"ת יען דהיא מצוה עוברת אם תעזבני יום יומים אעזבך אבל למול ולקבור יש זמן אחר שיעשה תשובה יעו"ש הדבר פלא בעיני הלא עכ"פ יהי' בטל מ"ע של ביום השמיני וכן מ"ע כי קבור תקברנו ביום ההוא והגם שהוא מונח עיקרו על האב עכ"פ הוה מצוה עוברת ומה הבדל יש בין מ"ע של ת"ת ולמדתם את בניכם או ביום השמיני ימול בשר ערלתו או של קבור תקברנו ביום ההוא הלא כל הג' מ"ע המה מצות עוברות ונ"ל דסובר דבמילה וקבורה דאי אפשר למול ולקבור אלא פ"א א"כ שורש המצוה יש לו תשלומין אח"כ והמצוה לא נתבטל רק שלא נעשה ביום המיועד אבל ת"ת אשר יש מצוה כל יום בפני עצמו ואי אפשר לו בתשלומין שאם יעשה תשובה וילמד הבן אח"כ הוא מצות יום ביומו אבל אי אפשר לשלם בזה מה שלא למד מאתמול דהא יום אתמול כבר עבר שלא למד ומה שילמוד היום הוא בעבור חיוב של אותו היום ודוק. וסעד לזה מדברי תה"ד שפסק אם אין שהות למול ולקרוא המגילה מגילה קודם ומילה נדחית ובמג"א סי' תרפ"ז ס"ק ה' מביא טעם בשם כ"ה דיכול למול בתשיעי יעו"ש וקשה הא נתבטל מ"ע של וביום השמיני ימול ולפמ"ש דשם יש ביטול מ"ע על שלא נעשה המצוה בזמן המיועד לה אבל עיקר המצוה יעשה בתשיעי ומגילה יתבטל לגמרי כי אין זמנה רק ביום ההוא ודוק. ולחקירת הט"ז שיש הבדל שדעת הגאון דווקא על הקטנים יש למנוע יען של עצמן אין להם זכות רק תלוי' בזכות אביהן יש ראי' מדברי הרמב"ם פ"ו מהל' תשובה שבנים הקטנים הם קנינו של אדם ועיין בסדר המשנה שהביא ראי' מספרי יעו"ש והאריך בזה ליישב דעת רמב"ם ורמב"ן שפסקו בעיר נדחת להמית הקטנים ופר"ח צעק שזה שגיאה להמית קטנים והגאון מצדיק דבריו יעו"ש וה"ה צדקו דברי ט"ז למנוע כל המצות מהקטנים וא"כ אם מת אביהם דפקע ממנו כל קנין ממון עיין רש"י גיטין דף ט' ועיין נדרים דף מ"ז דגם ירושה בא רק מהקב"ה להיורשים דבמיתה פקע ממנו כל קנינים א"כ אין תלוים עוד באביהם המת אלא הקב"ה הוא אבי יתומים א"כ בודאי לא ימנעו מהם שום זכות מצוה אשר מגין עליהם ומה אם קטן עובר עבירה הוא פגם לפניו ועיין במג"א שמ"ג לענין אם הזיק בקטנותו מכ"ש שיש זכות במקצת אם עוסק בקטנותו במצות ת"ת ומעוטר במצות מילה כמובן ודוק. סוף דבר הכל נשמע שנראה לי שאין כח ב"ד יפה לעשות למגדר מילתא שלא למול את בן הרשע אחרי מות אביו כי אז פקע קנינו ולא ישא הבן בעון האב להיות בלי מצות מילה עד שיגדל וימול את עצמו כנלענ"ד. וכמוצא שלל רב שמחתי כאשר ראיתי שהגאון ר' ברוך פרענקעל ז"ל בהגהותיו ביו"ד סי' של"ד הביא בשם תשובת אלפס שלא נכון לנדות שלא למול בניו ואפי' עשו זאת לא מהני דאין כח לב"ד לעשות יעו"ש וא"כ בודאי שאין כח ב"ד לעשות שלא ימולו בניו אחרי מותו אפי' ודוק וגם הלום מצאתי לאדמ"ו ז"ל בספרו חת"ס ביו"ד סי' שכ"ב שהאריך בהבדל בין להציל קטנים מבעל עבירה או קטנים מכת הארורים שבתי צבי ימח שמו וזכרו ששם מצוה לטמא את בניהם וגם העלה תי' על דעת הגאון שצעק עליו היש"ש יען דחישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשה מעלה עליו הכתוב כאלו עשה א"כ אין הפסד לקטנים ולאשה אבל מרבה עונש על האי גברא שעל ידיו נתבטלו הם ממצות יעו"ש דפח"ח ולדעתי דעת מהרש"ל בלומד התורה הוה אם תעזבנה יום אחד היינו בלי הפסד מצוה עכ"פ יהי' חסר תכלית השגה בתורה אשר אין לשער לפעמים אם הי' יודע דין זה מה פעל בו וגם להאשה היא צריכה תפילת רבים אשר ד' כביר לא ימאס ופן ואולי ע"י תפילתה ישלח ד' רוח טהרה בבעלה שישמע לקול הב"ד ודוק. ועיין ברמב"ם פ"ב מעכו"ם הל' ה' וז"ל ישראל שעבד עכו"ם הרי הוא כעכו"ם עכ"ל וכתב הראב"ד וז"ל אעפ"כ אסור לאבד ממונו בידים מידי דהוה אמסור אבל אם נשא גויה ואין לו זרע כשר ודאי מותר לאבדו בידים או ליטלו מעצמו עכ"ל וכתב עליו המגדל עוז וז"ל ומה שהתיר ראב"ד ז"ל מפני שהוא כמציל מידו והא כמה דלא נפק מינה זרע דמעלי' אלא שקשה לי הא קיי"ל עכו"ם יורש את אביו דבר תורה וכן נמי אפשר דנפיק מזרעו ומזרע דזרעו זרע דמעלי אא"כ יהיה כמשה וירא כי אין איש וכמו שדרשו רז"ל עכ"ל וק"ו לחוש על זרע מעלי' למול אותו ודוק כנלע"ד:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה