אור ברסלב
שות מחנה חיים ח › סימן ג

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ח · סימן ג

סימן ב

אלקים יענה את שלום אחי הצדיק המפורסם הרב הגאון חו"ב כבוד הרב ר' נפתלי נ"י אב"ד דק"ק פ"ח יע"א. הגיעני גלילות ידך פלפול נאה אף נעים על מכתבי שמחתי בו מאוד ואבוא בקיצור אמרים לגלות דעתי גם בפעם הזאת ואשר תבחר תקרב וזה החלי בעזה"י. ראשית כל באתי להצדיק דברי שהפי' פלוני ופלוני עדיו היינו שאותן עדים בעצמם עומדים בב"ד האחר ואומרים שהם העידו לפני הב"ד פלוני כפי' התוי"ט להזימם ולהכחישם והשגת עלי דאי אפשר לפרש שהעדים שם דא"כ קשה בכפלים (א) למה לא יהרגו הנך עדים שהעידו עליו מתחילה לקיים יד העדים יהי' בו בראשונה (ב) א"כ למה יעמדו שנים אחרים להעיד יהי' המה עצמם מעידים אלא ודאי דהעדים אינם כאן ומה שדקדקתי דלא אמרו פלוני ופלוני היו עדים תרצת שעכ"פ צריכים לומר שאותן עדים חיים עודנה והכוונת תוי"ט להזימם דהזמה שלא בפניהם הכחשה מיהו הוי עיין כתובות דף כ' ומכ"ש שיוכל להכחישם שלא בפניהם והבאת ראיה דלא צריכים להיות העדים שם דאל"כ מאי הקשה בסנהדרין דף מ"ה על שמואל דאמר דנקטעו יד עדים מעכב מהך מתני' דיעמדו שנים ויעידו וקשה הא ע"כ איירי דעדים שם משום שיכולים להכחישם ולהזימם עכ"ד. אהובי אחי נ"י אודיעך דעתי בפי' הבנת הגמ' והרמב"ם כי יש ב' אופנים בעדים (א) דהעידו העדים ועדותם בב"ד כדת המבואר בגמרא וברמב"ם בהלכות סנהדרין פי"ב ואח"כ הוה הדין כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והלכו להם העדים ולא המתינו כלל לדעת מה יעשה בו אם לחיוב או לזכות (ב) שהיו העדים שם ושמעו גמר דין שיצא האיש חייב בב"ד א"כ הם העדים אשר העידו עליו על העבירה הם שמעו שנגמר דינו בב"ד ההוא אשר העידו שם כמובן וא"כ בשאר חייבי מיתות דהוה הדין דהעדים יתחילו להמית אותו עיין רמב"ם פי"ג מהלכות סנהדרין הלכה א' וז"ל ועדיו הם ההורגים אותו בכל מיתה שיתחייב בהם עכ"ל אם שמעו מהב"ד שהעידו עליו שנגמר דינו למיתה אז יוכלו להמית אותו לקיים יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו אבל אם הם לא שמעו גמר דין רק עכשיו באו שנים אחרים ומעידים שפלוני נגמר דינו בב"ד של פלוני והן הן העדים אשר מעידין שהמה העידו עליו בב"ד פלוני רק לא שמעו גמר דין כי ברח הרוצח ולא באו שהב"ד יעשה כרוז מרוכב על סוס ושנים אחרים היו אז בב"ד ושמעו גמר דין א"כ יומת הרוצח בב"ד אחר על פי עדות השנים שמעידין על גמר דין אבל אין כאן מקום שהעדים יתנו יד בראשונה להמיתו דהא הם לא שמעו גמר דין אבל בשאר מיתות ב"ד צריכין דווקא יד העדים תהיה בו בראשונה אז צריכין לבוא אותן עדים עצמם אשר העידו על העבירה המה בעצמם מחויבים לומר שנגמר דינו בב"ד פלוני להמיתו דאם לא ידעו מגמר דין איך יהי' המה יד העדים בו להמיתו הא לא שמעו הגמר דין מפי הב"ד אשר העידו עליו ובזה מדויק לשון הרמב"ם בפי"ג הל' ז' שמתחילה כתב ברוצח מהני ששנים מעידים המה שמעו שנגמר דינו בב"ד פלוני ופלוני ופלוני עדיו הגם שהעדים שהעידו לא ידעו שנגמר דינו בב"ד פלוני אבל בשאר חייבי מיתות כתב וז"ל עד שיבואו עדיו הראשונים ויעידו שנגמר דינו ויהרגהו עכ"ל ודוק ומיושב קושיות שלך דידעו שצריכין להיות שם אבל לא ידעו שנגמר דינו רק שנים אחרים מעידין שנגמר דינו בב"ד פלוני א"כ הוה כאלו נקטעו יד העדים ומשני שהן הן עדיו שהעידו דאמרו שנגמר גם דינו ודוק. ומה שהפלאת למה מקפיד הרמב"ם שעדים שהעידו צריכים להיות באים עכשיו לאמור שנגמר הדין הלא די שאותן עדים שהעידו המה שם ויקיימו יד העדים תהיה בו וצע"ג לפמ"ש י"ל כיון דהם לא שמעו הגמר דין ע"י עדותם מפי הב"ד אין עליהם המצוה יד העדים תהי' בו בראשונה כיון שלא ידעו שנגמר דינו כי אם מפי העדים אשר מעידים עכשיו שהוא בן מות לכן הצריך הרמב"ם שהם בעצמם יעידו שנגמר בב"ד אשר העידו עליו ודוק. ויש לי להעיר עוד דאם לא ידעו המה שנגמר דינו בב"ד פלוני רק כת אחרת מעידים אם כן בשאר חייבי מיתות דצריך דווקא יד העדים תהיה בו א"כ הוה כל כת עדים עדות על חצי דבר דזה מעידים על שנגמר דינו בעבור עבירה פלונית וכת אחרת מעידים שהמה עדים שעשה עבירה פלונית שיהרגו אותו דלולא הם אין איש רשאי להרגו והתורה אמרה עפ"י שנים יקום דבר כולו היינו העדות המיתה דהוה גם עידי עבירה ביחד דבר שלם ולא חצי דבר אבל ברוצח דלא צריך יד העדים דווקא אם כן אותן שמעידים שנגמר דינו בב"ד פלוני הוה דבר שלם ועיין תוספות גיטין דף ס"ג ובפנ"י בסוגיא דשליש. והערה שלך אם היו כמה עדים ונקטעו ידם ונשארו שנים מהם שלא נקטעו ידם אי ממיתין אותו דהא יש שני עדים שלא נקטעו וגם אי נימא כל העדים צריכין להיות ליתן ידם בו והוא הערה נאותה נ"ל מדכתיב יד העדים ולא כתיב יד עדים משמע כל שהעידו עליו אפילו הי' עשרה צריכין ליתן בו יד דכתיב העדים ה' הידיעה והקיש הכתוב שלושה לשנים תרי כמאה ומאה כתרי ועיין סנהדרין דף כ"ז בתוס' ובמשנה במכות הנטפל לעבירה והנטפל למצוה ועיין בתוי"ט ודוק. וכן מה שהערות דלו יהיה דב"ד הורגין משום ובערת הרע עכ"פ צריך אותו ב"ד לישב עליו בדין ולא להרגו מבלי לדון עליו וכתבת לעיין בריטב"א ד' י"ב אין מדברי הריטב"א הכרח שצריכין הדינים והחוקים כאלו ב"ד ידון איש במיתה שחקקה לו התורה אבל עיין סנהדרין דף י"ט בעבדא דינאי מלך שהרג נפש ואמר ר"ש בן שטח תנו עיניכם בו ונדוננו ומצאתי להגאון נב"י מהד"ת ח"מ סימן ז' פירוש שצוה ר"ש בן שטח להרגו משום ובערת הרע דבעבד א"א לקיים כאשר זמם ולא מהני בו עדים רק ראית ב"ד ולכן אמר תנו עיניכם בו ונדוננו שהם עצמם יראו ובראיה ידונו יעו"ש א"כ משמע דצריך גם משום ובערת הרע עכ"פ שאותו ב"ד ידונו הרי כדבריך אחי נ"י אך עיין רש"י שם דפי' שלא יחניפו יעו"ש אבל לדעתי שמצות השופטים בארץ לראות לבער הרעים מן הארץ והבטה שלהם גורם לבלעות הרשע התעיף עיניך בו ואיננו ולכן אמרו בסנהדרין שראו כי המה שופטי ישראל ודוק. ובתוך פלפולך הבאת לי מס' נקרא ערוך לנר (מעולם לא ראיתיו) שתי' קו' רשב"א למה צריך קרא שלא יהיה שריפת בת כהן דוחה שבת מכח עשה דוחה ל"ת הא לא הוה בעידנא ותי' הגאון ערוך לנר דבערת רע הוא מצוה דרבים ולא צריך בעידנא עכ"ד לדעתי רחוק הדבר מאוד כל זמן שהב"ד ממית אותה במיתה אשר צוה ד' לעשות על העבירה אשר עברה כי זנתה א"כ לא שייך שיש במיתתה מצות ובערת הרע הן אמת שרמב"ן בהשגותיו על הרמב"ם בשורש י"ד בספר המצות חידש דכל הממיתים נכללו בכלל ובערת הרע מקרבך בער עושי רע בישראל רק אח"כ פרט ד' סקילה או שריפה הוא חלק מהמצוה והוה כל המומתים מצוה אחת אבל לדעתי אין זה מצוה דרבים כי מצות ב"ד הוא רק אם אי אפשר להמיתו אז נעשה מצוה דרבים כמו במילה אם אין האב מל חל המצוה על כל ישראל עיון רמב"ם פ"א בכל זאת צריך במילה הטעם דהוה בעידנא עיין שבת דף קל"ז וביבמות דף ז' דעשה דרבים הוה כמו תקיעת שופר דחל המצוה על כל איש ואיש מישראל ביחד או בחמץ עיין מג"א סי' תמ"ו הגם שאין אחד מוציא רבים יעו"ש אבל אטו יהיה כיסה דם עשה דרבים דהא אם השוחט לא יחפץ לכסות חל המצוה על כל ישראל עיין ט"ז יו"ד סו' כ"ח דודאי אין זה עשה דרבים יען דלא חל מתחלה על כל איש ואיש ה"ה בכל המומתים חל מתחלה המצוה רק על העדים והא ראיה אם נקטעו ידי עדים פטור לגמרי עיין רמב"ם פי"ד מהלכות סנהדרין הלכה ז' ורק אם ברח מב"ד אז חל מצות ובערת הרע על כל ישראל דלא כתוי"ט פי"א מסנהדרין דצריך גם כן יד העדים אבל נ"ל ברור דכל זמן שבת כהן תחת יד ב"ד ומחייבין אותה מיתה הכתובה בה אין כאן עשה על כל ישראל רק על הב"ד על ידי עדים שהעידו עליה רק אם ברחה אז בא המצוה של ובערת הרע א"כ אין זה עשה דרבים שידחה ל"ת שלא בעידנא ועיין פלפול מגילת אסתר שם בהבנת רז"ל חולין דף ק"מ בעוף שהרג את הנפש ושם מצאתי שהרגיש המג"א שבגמרא סנהדרין דף ע"ח בטריפה שהרג מביאים הפסוק ובערת הרע יעו"ש כנלענ"ד בעזה"י. וראיתי שהצעת לפני קו' גדולה על הגמ' סנהדרין דף מ"ה דשמואל אמר נקטעו יד העדים פטור דכתיב יד העדים תהיה בו ופריך הגמרא אלא מעתה גידמין דמעיקרא הכא נמי דפסולי וכתב רש"י בד"ה גידמין וז"ל וא"כ נימא עדי גידמין פסולין עכ"ל והקשית דלמא אשמועי' שמואל רבותא לא מיבעי נקטעו מקודם לא מקבלין עדות דהא אי אפשר לקיים בו יד עדים וכי תימא דיש מצות עשה ובערת הרע זה אינו דכיון דלא מקבלים עדים וידענו שהוא חייב מיתה לא חל מצות עשה של ובערת הרע דמי יימר שהוא עושה רע בישראל אבל אם כבר קבלנו העדות וידענו שחיוב מיתה הו"א דנמית אותו משום ובערת הרע קמ"ל דבעינן קרא כדכתיב והוא קו' גדולה. ונלענ"ד לתרץ בעזה"י דהא גופיה קשה למה לא נמית אותו עכ"פ באיזה מיתה משום ובערת הרע (ולפמ"ש למעלה כיון שרצה לקבל מיתתו אשר חייב אותו התורה א"כ ליכא מ"ע של ובערת הרע רק חיוב מיתה ע"י עדים יען שחילל שבת או בועל אשת איש וכדומה והא עדים אין להם יד ובערת הרע ליכא) ונלענ"ד להמתיק בלא"ה בעזה"י. ואקדים דנאמנות העדים הוא חק מחקי התורה דשני עדים נאמנים על צדיק מפורסם אפילו ועיין בירושלמי מעשה ששני אנשים העידו על חסיד שבעל כלב והמעשה היה בהפך והרגו דוד ועל זה אמר "ומיד כלב יחידתי" ועיין רמב"ם בהל' יסה"ת דנאמנות עדים מכח חזקת כשרות הבא מרוב ישראל כשירים לא יעידו שקר ועיין ברבינו בחיי פ' שופטים כלל גדול שהוא חק התורה וחכז"ל אמרו כאשר זמם ולא כאשר עשה הרגו אין נהרגין והוא פלא גדול וכ' הרמב"ן פ' שופטים על פסוק כאשר זמם וז"ל ולא כאשר עשה מכאן אמרו הרגו אין נהרגין לשון רש"י מדברי רבותינו והטעם בזה כי משפט העדים המוזמים בגזירת השליט שהם שנים ושנים והנה כאשר יבואו שנים ויעידו על ראובן שהרג את הנפש ויבואו שנים אחרים ויזימו אותם מעדותן צוה הכתוב שיהרגו כי בזכותו של ראובן שהיה נקי וצדיק בא המעשה הזה אלו היה רשע בן מות לא הצילו השם מיד ב"ד כאשר אמר כי לא אצדיק רשע אבל אם נהרג ראובן נחשב שהיה אמת כל אשר העידו עליו ראשונים כי הוא בעונו מת ואלו הי' צדיק לא יעזבנו ד' בידם כמש"ה ד' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו ועוד שלא יתן ד' השופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי כי המשפט לאלקים הוא ובקרב אלקים ישפט והנה כל זה מעלה גדולה בשופטי וישראל בהבטחה שהקב"ה מסכים על ידם ועמהם בדבר המשפט וזה טעם ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ד' כי לפני ד' הם עומדים בבואם לפני הכהנים והשופטים והוא ינחם בדרך אמת עכ"ל הזהב היקר מפז. ולפ"ז אני אומר אם נקטעו ידי עדים אחר שנגמר דינו הוא האות בכפלים שמאת ד' היתה זאת שהאיש אשר העידו עליו העדים הוא נקי וצדיק אין לאיש משפט מות וחפץ הקב"ה להצילו מרדת שחת וגם חפץ הקב"ה להציל הב"ד שלא ישפכו דם נקי חנם ולכן שלח הקב"ה עזרו שנקטעו יד העדים אשר עליהם מוטל לשלוח יד מראשון לשפוך דמו של האיש למען לא ישלחו רשעים בעולתה ידיהם ונתקיים ד' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו ואיך נאמר דעכ"פ נמית אותו משום ובערת הרע מקרבך הלא נותן אות משמים כי הוא איש נקי איזה נקי אבד ופטור לגמרי אבל ברוצח דאין קפידה דדווקא יד עדים תהיה בו בראשונה להמיתו א"כ אין אות ומופת יען שנקטעו ידי עדים על כרחך האיש צדיק תמים יען שהקב"ה הסיר ידי העדים כי הלא העדים הווין רק כאיש אחר ואטו אם יש להמית רוצח בישראל ונקטעו שני אנשים ידם יהיה אות שרוצח הוא נקי והבן זה. אך כל זה אם נעשה השתנות בין העדות לבין המיתה הוא אות שהקב"ה בא להציל האיש מיד עדים רשעים אשר זממו לשפוך דמו בידם אבל אם היו גידמים מעיקרא ולא היה מתחילה עדותם על דעת לשפוך דמו בידם וגם לא נעשה שום השתנות בין שעת הגדת עדות ובין שעת גמר מיתתו א"כ קשה מהכ"ת שלא לקבל עדותם כדי לקיים ובערת הרע א"כ היה לשמואל לומר גידמין פסולין להשמיע דלא מקבלין עדות אפילו לקיים ובערת הרע אלא פשיטא דגידמין באמת כשרים לעדות ודוק כי נכון בעזה"י. וראיתי שהפלאת עלי שהשגתי במכתבי בד"ה וראיתי שלא איכפת לן אם העדים ראשונים קרובים לב"ד השני כיון דעדים המעידים לפניהם אינם קרובים וכתבת להפליא הלא כפי דברי תוי"ט הוה הטעם להגיד העדים ראשונים כדי להכחישם ולהזימם ואם ישמעו הב"ד השני כי העדים ראשונים קרובים לא יקבלו הזמה עליהם עכ"ד לדעתי שם הוה מכח זה דעדות שאי אתה יכול להזימה והרבוי מקרא הוא דווקא אם עדים המעידים עכשיו הוה עדות שלא יקבלו הזמה עליהם דהא הם קרוביהם אבל כאן עדים המעידים לפניהם שנגמר הדין המה אינם קרובים ויוכלו לקבל הזמה עליהם רק לחשוד אותם שלא יחפצו לקבל הזמה עליהם או להכחישם אפי' שלא בפניהם כדי שלא לפסול קרוביהם מעדות ויבחרו ח"ו לשפוך דמי נקי חנם לא שמעתי חס ליה לב"ד ישראל לעשות כן אקוה שתודה לי בזה. גם מה שאמרתי דסמכי' על רוב העולם שאינם קרובים וכאן לא שייך והצילו העדה כיון שכבר נגמר דינו וכתבת על זה הלא אפי' ב"ד ראשון אשר גמרו דינו אם יחפצו להמיתו יעיינו בזכותו כמבואר ברמב"ם אחי נ"י הלא כתבתי לחוש על פן ואולי המה ממיעוט קרובים והמ"ע לקיים ושפטו העדה והצילו העדה נאמר על שעה שגומרין אותו למיתה דבשעה ששפטו העדה צריך והצילו העדה אבל אם כבר נשפט עליו מהכ"ת להציל אותו עוד בחששות כנ"ל הלא אין כאן שפיטת עדה כנלענ"ד נכון בעזה"י. מה שהערות אם יש להב"ד להרוג טריפה אם שייך בו ושפטו והצילו העדה או לא כיון דבלא"ה טריפה הוה לא צריך כולו האי עכ"ד הגם דלא משכחת להרוג אותו ע"י עדים דהוה עדות שאאי"ל עכ"פ בב"ד רואין אותו ומקיימין בו ובערת הרע אי צריכין לקיים חוקת הב"ד בגומרין מיתה ע"י ותלי' במה שהערותי מכבר ודוק ונ"ל בודאי בשבת מחללין עליו את השבת כי כתיב ושמרו בני ישראל את השבת מוטב שיחלל שבת אחד כדי לשמור שבתות הרבה וקשה קצת דביומא [פ"ה ע"ב] אמר שמואל עדיפא דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם ולפ"ז דלמא דווקא אם אינה טריפה שאפשר לקיים וחי בהם אבל אם עכ"פ טריפה דהוה כגברא קטילא מנ"ל שמותר לחלל עליו את השבת וא"כ מאי עדיפותא דרש דשמואל ואולי וחי בהם שמצות יגרום לו חיות להאריך ימים ולא שיגרמו קיצור ימים ח"ו ודוק. ונסתפקתי בחדושי זה שנים רבות בדין ירושלמי תנו לנו נפש אחד עיין רמב"ם פ"ה מהל' יסה"ת דאסור חוץ כעין שבע בן בכרי עיין בכ"מ דאמרי' מאי חזית דדמך סומק טפי אבל אם השונא מבקש שיותן לו איש שהוא בלא"ה טריפה ולא יחי' י"ב חדשים דהוה כגברא קטילא אם נותנים לו או נימא דגמ' לא אמר מאי חזית דחיתך סומק טפי רק דדמך סומק דעכ"פ אסור לישראל לעשות שפיכות דמים וצע"ג. ואודות אשר חקרתי על אדמ"ו סי' קע"ד שחקר שאין הב"ד מחויבים לדרוש אחר עושי רשעה הגם שהעדים מחויבים לבוא לב"ד אבל הב"ד אין צריכים לדרוש עדים והי' פלא בעיני מרש"י יבמות דף פ"ח דאמרו דפנו שהב"ד חוקרים למצוא עדים וחקרתי שאני מצות כהונה שמוטל על כל איש ואיש מישראל לקדשו והוספת שא"כ יהי' מצוה על כל עבירות דהא מצות עשה ובערת הרע ג"כ מונח על כל איש ישראל רק כל זמן שלא נגמר קבלת עדות נא חל מ"ע ובערת הרע יישר כחך וחילך לאורייתא כי הוא נכון. לדעתי מ"ע ובערת הרע מישראל העיקר דדוקא לקיים מצות מיתה במי שעבר עבירה שחייב עליו איזה מיתה בעולם שאז אנו מבערין הגוף לגמרי מן העולם (כמו ובער בשדה אחר ביעור חמץ בערתם את הכרם בערתי הקדש מן הבית שמוציאו מגבולו ומרשותו) אבל להפריש מאיסור אין בכלל ובערת הרע מישראל דהוא רק מצות ערבות או מצות השופטים ועיין בשרשים בספר המצות שורש חמישי בפלוגתא דרמב"ן ומגילת אסתר באות ט' ותמצא נחת רוח בחקירה תחת איזה סוג נכנס לגרש זונה מכהן הרמב"ן סובר מדכתיב ולא תחטיא הארץ ומג"א חולק דמיתה ומלקות הוצרך צווי אחר ודוק. ובזה יש די להשיב על מה שהארכת בפלפול נגדי שאמרתי כל זמן שלא תבעו אינו מחויב עד להעיד ופלפלת עמי שזה דווקא שאינו עובר בלאו אבל מ"ע של ובערת הרע יש על מי שיודע לבער ולא יבוא להעיד ולכן אמרו בפסחים דף קי"ג שהקב"ה שונא למי שיודע עדות בחבירו ולא מעיד לו ומפני שעובר על מ"ע שנאו הקב"ה והסברת דלכן מביא מרן חת"ס ז"ל בסי' קע"ד שני ראי' שעדים מחויבים לבוא בעצמם לב"ד מחולין בעוף שהרג את הנפש ומפסחים דף קי"ג דדלמא דווקא במזיק לבריות ברציחה שם יש מצוה להעיד ולבער הרע אבל ברע לשמים אינו חל ובערת הרע חוץ אם נגמר דינו למיתה וברח אבל לבוא להעיד עליו לבוא ע"כ לבערו אין חיוב לכן הביא אדמ"ו גם ראי' מפסחים דשם לא איירי ברציחה ובמזיק והארכת בזה מאוד. ובלבי לא כן הדבר אם יהי' מ"ע לבוא להעיד מהכ"ת צריך לספר שהקב"ה שונא מי שמבטל מ"ע מדאמרי' ג' דברים הקב"ה שונאו ע"כ היא ממידת זהירות ולא ממי שבטל מ"ע וגם זאת אטו במי שיודע עדות בחבירו ואינו מעיד לו הוה דווקא להפריש אדם מעבירה גם בירושה המונח ואין הב"ד יודעים היורש והוא יכול להעיד שהוא היורש ג"כ הקב"ה שונא אם לא יבוא להעיד לו ולדעתי שהוא בכלל ואהבת לרעך כמוך או אם שמע לעז על חבירו והוא יכול להעיד שהוא אי נקי הוא בכלל לא תעמוד על דם רעך כדדרשו בספרי והכל ענף מן סוג מצוה אבל לא מגיע למ"ע ובערת הרע כי שם קאי על מי שמחויב מיתה דווקא ולבערו מן העולם להבדילו מן כלל ישראל ועיין במג"א שורש י"ד בעוף שהרג את הנפש אין חיוב על הב"ד כלל רק על איש הרואה ודוק. ונ"ל גם לאדמ"ו ז"ל דאין חיוב על הב"ד לחקור ולדרוש אחרי עדים היינו כנגד איש ואשה פרטי אבל על הכלל צריכין לפקוד פקידים ועי' בהל' יו"ט ברמב"ם דמעמידים שומרים בגנות ופרדסים היינו שלא יבוא העם לחטוא אבל לדרוש אחרי גוף פרטי אם לא עבר אין חיוב על הב"ד כנלענ"ד בעזה"י. אהובי אחי נ"י עשיתי כאשר צוית עלי להודיעך מחשבותי על כל פרט ופרע ואשר תבחר תקרב אליך בימין כאשר נתנה התורה בימין דכתיב מימינו אש דת למו וכאשר קבלתי דבריך בימיני הדש"ת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה