שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ח · סימן ב
ברכות שמים מעל ברב ברכות והצלחות לאחי הגאון הצדיק נודע בשערים כבוד הרב ר' נפתלי סופר ב"י אב"ד דק"ק פ"ח יע"א. מכתבך הנעים קבלתי אשר בו אתה מאיר לי עינים בכמה הערות יקרות על פסק שלי ואמלא משאלותיך להודיעך אם יש לי הערות לפלפל בדבריך שלא אכחד ממך וכן אעשה כאות נפשך ואשר תבחר תקרב אליך ואסדר על האותיות בעזה"י. (א) אודות אשר חדשתי הגם אם אמרי' לא תהי' שמיעה גדולה מראיה ויוכל הב"ד לשפוט שפוט אם ראו בעיניהם את הדבר אשר יעידו העדים אבל דווקא המה יוכלו לשפוט בעצמם אבל שישפטו ב"ד אחר עפ"י גמר דינם זה לא אמרי' בשלמא אם דנו עפ"י עדים אשר אותן עדים הי' יכולין להעיד לפני כל ב"ד בעולם אז פועל הודאתן לפני ב"ד אחד על כל ב"ד בעולם ועפ"י שנים עדים יקום דבר בכל מקום אבל עפ"י ראית ב"ד המה יוכלו לשפוט כפי ראות עיניהם דאצלם הוה הראיה כשמיעה אבל אם יעידון עדים לפני ב"ד אחר שנגמר דין פלוני בב"ד פלוני שראו ממנו דבר וגמרו עליו מיתה או מלקות או ממון לא מהני וזה עומק הבעה"מ ולא קשה עליו קו' רמב"ן והבאת לי ראי' גדולה מדברי רמב"ם פי"ג מהל' סנהדרין הל' ז' שכתב וז"ל מי שנגמר דינו וברח ובא לבית דין אחר אין סותרין את דינו אלא כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידין אנו את איש פלוני שנגמר דינו בב"ד פלוני ופלוני ופלוני עדיו הר"ז יהרג עכ"ל וקשה למה צריכין להזכיר פלוני ופלוני עדיו הי' די לומר שפלוני נגמר דינו בב"ד פלוני לו יהי' שהב"ד ראו את העבירה אשר עשה וגמרו דינו ג"כ יכולין ב"ד זה לגמור אשר פסקו ב"ד הראשון אלא מפורש יוצא דווקא אם נגמר עפ"י עדים יכולין ב"ד אחר להרגו אבל אם הב"ד הראשון גמרו עפ"י ראות עינים אין ב"ד אחר יכולין להרגו והארכת בזה דגם הרמב"ם סובר דב"ד יכולין להרוג עפ"י ראות עינם ומה שכתב בפ"א מהל' רוצח הל' ה' וז"ל הרוצח שהרג בזדון אין ממיתין אותו העדים ולא הרואים אותו עד שיבואו לב"ד וידינוהו למיתה שנאמר לא יומת הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט והוא הדין לכל מחוייבי מיתות ב"ד שעברו ועשו שאין ממיתין אותן עד שיגמר דינם בב"ד עכ"ל אין ממעט שהב"ד הרואים הראוין לעדות לא יכולין להיות דיינים אלא למעט שלא יהרגו אותו עד שישבו עליו בדין לישא מתן הדין ויגמרו אותו למיתה ואח"כ והרגו אותו אבל לעולם המה ראו וכן גמרו דינו למות והבאת שהגאון טו"א בר"ה חידש ג"כ כזאת וכי זכית לכווין מדעתך אמיתיות הנ"ל ועכ"פ אמת הדבר שמשכחת שגמרו הב"ד דין האיש אפי' בלי עדים ולמה הזכיר בפי"ג פלוני ופלוני עדיו וע"כ אם גמרו בלי עדים אין ב"ד אחר יכולין להרגו עכ"ד הנעימים. אהובי אחי נ"י ראה דבריך טובים שיצאת לעזור לי אבל לדעתי אין מזה ראי' דא"כ הי' להם לומר רק שפלוני נגמר דינו אצל ב"ד פלוני ופלוני ופלוני הי' עדיו הגם שאין עדיו לפנינו עכשיו רק שהאנשים המעידים שנגמר דינו בב"ד פלוני יעידו שאז הי' הב"ד גומרין דינו עפ"י עדים פלוני ופלוני ולמה נקט המשנה במכות דף ז' ורמב"ם בהל' סנהדרין ופלוני ופלוני עדיו משמע שעדים בכאן ועוד קשה למה צריכין להזכיר שם העדים כלל הי' די באומרם שנגמר דינו בב"ד פלוני ע"י עדים שהעידו לפניהם. לכן האמת יורה דרכו הגם אם נגמר דינו בארץ ישראל לפני ב"ד אחד אין ב"ד שני סותרין דינו דרק אם נגמר דינו בחוץ לארץ סותרין דינו דלמא זכות א"י יעמוד לו שיצא זכאי אבל אם כבר נגמר דינו בא"י אין סותרין דינו לדון עליו מחדש דאין ב"ד בודקין אחר ב"ד דמסתמא יפה דנוהו זה מה שנוגע על פסק ב"ד אבל עכ"פ צריכין אותן עדים לעמוד לפני הב"ד השני ולאמור אנחנו העדים עליו שעשה העבירה הזאת באותו זמן ובאותו מקום דדלמא ישכחו כאן עדים אחרים אשר יכחישם או יזימם הכי אין אפשר ששם לא הי' עדים להכחישם ולהזימם וכאן ימצאו או יען ששמעו אז שמי שנגמר דינו עפ"י עדים ברח על נפשו לא רצו האנשים שידעו להכחיש ולהזים לבוא לפני ב"ד אבל עכשיו כאשר ישמעו שהב"ד זה יהרגו את האיש שנגמר דינו יבואו לפני הב"ד אם העדים אשר העידו עליו אז בב"ד פלוני יהיו בכאן ועל כן צריכין אותן העדים לעמוד לפני הב"ד השני ולאמור אנחנו העדים אשר העדנו אז ולכן צריכין אותן העדים שמעידין שפלוני נגמר דינו בב"ד פלוני לאמור גם זה ופלוני ופלוני עדיו ולא די אם יאמרו שגמר דינו בב"ד פלוני ע"י עדים או פלוני ופלוני הי' עדיו אלא מגידים פלוני ופלוני עדיו וראה בתוי"ט פ"א דמכות משנה י' וז"ל ופלוני ופלוני עדיו דלמא יש להזימם או להכחישם עכ"ל היינו שמזכירין עדיו להכחישם ולהזימם אם אפשר בזה אבל לעולם אפשר אם גמרו הב"ד הראשון עפ"י ראות עינם ג"כ יכולין להעיד עליו בב"ד אחר שנגמר דינו בב"ד פלוני והבן זה. ולא אוכל להתאפק שלא אודיעך דברי על הטו"א שהערות אשר העלה הגם שעד הרואה נעשה דיין אעפ"כ לא יוכל הב"ד להרוג אותו מיד עד שידונו עליו בב"ד עיין במגדל עוז פ"א מהל' רוצח מביא ספרי שאפי' עדה שראו מבואר כהבנת טו"א הנ"ל והקשה הטו"א א"כ ע"כ ר"ע לית ליה הא דרבא בב"ד שראו בטריפה שהרג את הנפש דהא צריך להעמידו לפני עדה למשפט יעו"ש שהאריך. ואמרתי בחדושיו דבר ואעתיק כאן בקצירת אומר מקצת מהם בעזה"י וז"ל אודות הקו' טו"א בר"ה (דף כ"ה ע"ב] מסנהדרין דף ע"ח בב"ד שראה טריפה שהרג או רבע הא בעינן עד עמדו לפני העדה למשפט ואין עדים נעשים דיינים לר"ע יעו"ש. נלע"ד לחדש דבר בעזה"י בוודאי אם הב"ד רוצים לדון אותו במיתה החקוק לו מדין תורה צריך לעשות לו משפט כתוב לדין אותו בב"ד אחר אבל אם אין אנו דנין להרוג אותו במיתתו אשר פסק לו התורה רק אנו רוצים לבער אותו מן העולם מכח מצות ובערת הרע מקרביך אז אין צריך עד עמדו לפני העדה למשפט דכיון שאנו יודעים שהוא איש רע מצוה לבערו מן העולם ועיין תוס' מכות דף ב' שבארו בשם תוספתא דברוצח אם אין אנו יכולין לדון בד' מיתות ב"ד מצוה להרגו בכל מיתה שאפשר משום ובערת הרע מקרביך אבל בשאר עבירות צריך דווקא מיתה מד' מיתות עכ"פ יעו"ש. והנה בסנהדרין סיימו מניין שראו בטריפה שהורגין אותו דכתיב ובערת הרע מקרבך ופלא בעיני ל"ל פסוק הנ"ל ולא הביא הגמ' דכתיב מות יומת הרוצח וכדומה אך הוא הדבר בודאי אם אנו רוצים לדון הטריפה יען דכתוב ברוצח מיתת סייף עיין פ"א ברמב"ם בה' רוצח אז בודאי צריך העמדו לפני ב"ד והגדת עדים וזה א"א דהוה עדות שאי"ל ולכן הביא הגמ' הפסוק ובערת הרע מקרביך כיון שא"א להרגו מטעם מיתת הרוצח הכתוב בתורה הב"ד הורגין אותו על ראייתם משום מצות ובערת הרע וכן הרמב"ם הביא ברפ"א מהל' רוצח דברי המכילתא דצריך העמדה לפני העדה ובסוף פ' הביא דין טריפה שהרג את הנפש ומסיים ג"כ דכתיב ובערת הרע מקרבך והבן והארכתי בזה שם בחדושי בעזה"י. וגם נ"ל דבכה"ג דלא נהרג בגמר דין כפי חק ומשפט שעדה שופט ועדה מציל רק שהורגין אותו כדי לקיים מצות ובערת הרע מקרבך א"כ לא נקבר בבית הקברות של הב"ד אשר קוברים שם הנהרגים עם הנחנקים בלבד ואת הנסקלין ואת הנשרפין בלבד ואח"כ ילקטו עצמות וקוברין בקבורת אבותיו זה אם נהרג בגמר דין כמשפט אבל מי שנהרג משום ובערת הרע א"כ מיתתו כפרתו ונקבר מיד בקברות אבותיו והבן. וראיתי במכתבך שהערות שלכך צריכין להביא העדים ראשונים כי איך יהרגו הב"ד האחר את הרוצח דלמא עדים קרובים אל ב"ד השני והירושלמי פ"ג דסנהדרין פוסל אם העדים קרובים אל הדיינים (וכן פסק הרמב"ם פט"ז מהל' עדות הל' ז' עיין שם בכ"מ בד"ה וכן יעו"ש) על כן צריכין לומר פלוני ופלוני עדיו עכ"ד אהובי אחי נ"י יש לי לפלפל א"כ הי' צריכין רק להזכיר שמם ולא שיעמדו העדים לפני הב"ד השני ועוד לא ידעתי אם כבר נגמר דינו בב"ד כשר מה איכפת לן אם העדים קרובים אל הב"ד השני הגם אם לא הי' נגמר דינו בב"ד ולא הי' הם יכולין להיות דיינים יען שהם קרובים אל העדים אבל הם יכולין לגמור דינו ע"י עדים שאינם קרובים כמו שהב"ד גמרו ע"י כשרין לאפוקי אם הב"ד ראו ואין כאן עדות אשר על פיהם ידון הב"ד ודוק ועוד מהכ"ת לחוש שהעדים ההם יהי' קרובים להב"ד השני הלא מסתמא העדים מרוב העולם שאינם קרובים להב"ד השני והגם דאפשר שיבורר אח"כ שהיו קרובים הוה כמו דאכלין בשר בלי בדיקת ח"י טריפות דסמכי' דרוב בהמות אינם טריפות ואם נמצא אח"כ טריפות אין על האוכל שום חטא דהא כתורה עשה לסמוך על הרוב ה"ה הב"ד סומכין מסתמא העדים מרוב העולם ואינם עושים עולה אי סמכי' על הרוב ואין לומר דלמא שאני ברוצח דכתיב והצילו העדה זה לק"מ זה קאי על הב"ד הראשון שגומרין דינו אבל אם כבר נגמר למיתה א"כ אין על הב"ד השני חיוב והצילו העדה לחוש על פן ואולי העדים המה קרובים הם ודוק נהפוך הוא עיין פנ"י כתובות דף כ"ג דסובר רמב"ם דצריך שני עדים להחזיק לאחד לכהן יען דרוב המחזיקים בדת משה המה ישראלים ולא כהנים צריך שני עדים לברר שהוא מן המיעוט יעו"ש ומהכ"ת נחוש כאן בהיפך שהעדים המה קרובים אל דיינים אלו עפ"י רוב גדול המה אינם קרובים ודוק. (ב) על מה שחדשתי דביחיד מומחה לא מסתבר לומר לא תהי' שמיעה גדולה מראיה כי ע"י שמיעה מקיים על פי שנים עדים יקום דבר אבל איך יעשה דין עפ"י ראיתו דהוה הוצאות ופסק ממון ע"י ע"א ותורה אמרה לא יקום ע"א באיש חוץ בב"נ אמרי' שדי בע"א והבאת לי מרגליות טובה שהעיר על זה בש"מ בב"ק דף נ' בד"ה למימרא עכ"ד וישר כוחך נתתי שמחה בלבי זכיתי לדעת קדושים וברוך שכוונתי ומה שהפלאתי על התומים סי' ה' סק"ב שמחדש דביום הנחילו אם בניו מהני ביחיד מומחה וע"כ דגם ביחיד אמרי' לא תהי' שמועה גדולה מראיה הוא חוץ מסברא והערות על זה דשאני התם דאינו מוצא ממון כי כל זמן שהאב חי הם נכסים שלו והיחיד אומר ועושה ומעיד שלא זכה הבן מעולם עכ"ד. אחי אהובי נ"י עיין ר"ן כתובות פ' הכותב דלא מהני סילק הבן על ירושת אביו דהא גם בחיי אביו יש לבן אחיזה בנכסי אביו ולכן לא יוכל לומר שלא ירש אביו ורק על ירושת אשתו יוכל לסלק בעודה ארוסה א"כ הוה גם זה הוצאות ממון ועיין בב"ב דף קי"ד ובבב"י ח"מ סי' ר"ג דיש סוברים שאפי' הוא לא יכול לחזור ממה שצוה ואין לך הוצאות ממון גדול מזה ואולי דאיכא עדים אשר עמדו מרחוק ושמעו שכן צוה לו ודוק. גם מה שהערות אם הדיין אומר ברי לי נאמן דדוקא אם צריך לשפוט עפ"י אחרים אז צריך ב' עדים אבל אם הוא יודע האמת הוה כעדים דוגמת סברת המרדכי דע"א נאמן כנגד חזקת איסור של הבשר כאשר האריך הפרמ"ג ביו"ד סי' א' ובפתיחה רק כפי דברי הש"מ אשר זכיתי לכווין לדעתו אין זה לדינא עיין בנתיבות ח"מ סי' ט"ו ס"ק ב' דאומדנא הנודע לכל העולם מהני אבל מה שנודע רק לדיין לא מהני וראי' דאין עד נעשה דיין והגם שיש לפלפל על הראי' בכל זאת אמת לדינא ודוק וכעת מצאתי בנתיבות סי' ג' שהאריך לבאר דיחיד מומחה לא יכול לדון עפ"י ראות עיניו והביא הש"מ בב"ק דף ץ' וכן לענין הודאה בפניו לא מהני ועיין בש"ך ח"מ סי' מ"ו ס"ק ע' ופלא שלא התעורר על דברי רמב"ן ודוק. (ג) ראיתי שיצאת באריכות לחלוק עלי במה שחדשתי אם המה יוכלו להיות דיינים אין עליהם הלאו אם לא יגיד ונשא עונו דיאמרו תבואו לפנינו לדון אתכם ואפי' בידי שמים אין עונשין עליהם כי מה חזית להיות עד אני אחפוץ להיות דיין והתורה אמרה והוא עד ולא דיין והשגת עלי והלא התובע הוא חפץ שיגידו לו עדות והוא לא יכול לכוף להנתבע אלא להב"ד הקבוע ואם הם לא ילכו להעיד הוא מפסיד זכיותיו א"כ המה מחויבים לילך ולהעיד חוץ אם יהי' גנאי שגדול ועיד לפני קטן זה תמצית וקוטב דבריך. אחי אהובי נ"י אין פורש לי כי הלא היודע עדות אם לא ילך ויגיד הוא שב ואל תעשה והלא אפי' גורם בנזקין פטור כי לא עשה דבר בידים מכ"ש אם הוא שב ואל תעשה ושב וידום יהי' נענש בידי שמים על שמונע ריוח מחבירו או שלא מצילו מן הפסד הכי שומר אחיו הוא רק התורה חדשה זאת אם בא חבירו ותבעו שהוא יעיד לו יען שהוא עד חיוב להעיד לו א"כ דווקא והוא עד שקבל שם עד אבל אם קבל שם דיין ולא חפץ בשם עד אז מהכ"ת יהי' עליו עונש בידי שמים הגם שיגיע בכבישת עדותו הפסד לחבירו אין הוא גורם ההפסד רק שלא בא ומצילו מן ההפסד והגם שדרשו בספרי הובא ברמב"ם בספר המצות מצוה רצ"ד וז"ל מנין שאם אתה יודע לו עדות שאין אתה רשאי לשתוק ת"ל לא תעמוד על דם רעך עכ"ל היינו אם הוא עומד שם בב"ד וכובש עדותו כמו שחושב ספרי שם ג"כ וז"ל אם רואה חבירו טובע בנהר או חיות או לסטין באים עליו שחייב להצילו ת"ל לא תעמוד על דם רעך עכ"ל ומה נעים דברי רמב"ם שם שכתב וז"ל וכבר אמרו שמי שכובש עדותו תכללהו ג"כ זאת אהזהרה כי הוא רואה ממון חבירו אבד והוא יכול להחזירו אליו באמרו האמת וכבר בא מזה הענין אם לא יגיד ונשא עונו עכ"ל הזהב היינו שלא יוכל לכבוש עדותו אבל אם ואמר אני ראשון שאדע האמת ואני האחרון לשפוט שפוט להצילך מהפסד מי יאמר שחטא בזה שלא רצה לילך להיות עד אלא אחפוץ להיות דיין ואם חבירך הוא הנתבע לא חפץ לבוא אצלי מה איכפת לי הלא אין אני כובש תחת לשוני אשר ראו עיני ודוק ואטו אני עומד על דם רעי אם אחפוץ להצילו מיד עשקו לעשות משפט כתוב ואולי עוד חזון למועד כי יגבור יד התובע עליו עד שיתרצה לבוא לפני לשמוע דבר ד' ובודאי מידת חסידות יש בו אבל עונש מידי שמים לא ידעתי ועיין תומים סי' כ"ח ס"ק ה' דבר נפלא שאין רשאי להב"ד להכריז ע"י שלוחם בשם חרם על מי שיודע עדות יבוא ויעיד יעו"ש ואטו אין על הב"ד חיוב שלא יעמדו על דם רעיהם אלא פשיטא דזה דווקא מי שכובש עדותו בב"ד שלא יחפץ להציל חבירו מהפסד אבל הב"ד שיחפצו לשפוט שפוט אינם מחויבים ואינם רשאים לעשות כרוז לברר עדים בעולם והבן. ואגב גררא אזכיר ראיתי לאדמ"ו מרן חת"ס ז"ל בא"ע ח"ב סי' קע"ד הביא ספק מאדמ"ו ז"ל בעמ"ח אמרי אש שנסתפק אם הב"ד שומעים קול על אשה שזנתה אם מחויבים לדרוש ולחקור לברר הדבר או לא צריכין לדרוש וכתב מרן הגם בעדים הרואים מחויבים לבוא ולהגיד אשר ראו בעיניהם אבל כל זמן שלא יבואו עדים אין חיוב על הב"ד לחקור דאל"כ מנ"ל לחכז"ל ללמוד מן פ' ודרשת וחקרת היטב דרישות וחקירות לבדוק העדים דלמא העדים אין צריכין דרישה וחקירה כלל רק הפי' שהב"ד צריכים לדרוש ולחקור היטב עד שימצאו עדים על הדבר אבל לעולם העדים עצמן אינם צריכים דרישה וחקירה אלא פשיטא דאין על הב"ד חיוב לדרוש שיבואו עדים לפניהם יעו"ש וכתבתי על הגליון שם שדבריו צריכין ביאור (א) איך מחליט אדמ"ו ז"ל שאין הב"ד צריכים לדרוש אחרי עדים עיין יבמות דף פ"ח ברש"י ד"ה דפנו וז"ל דפנו בעדים ב"ד מוזהרין לטרוח אחר עדים להכחיש את הראשונים המתירים אותה כדי לקדש את הכהן עכ"ל הרי שצריכים הב"ד לטרוח אחר עדים אפי' להכחיש את הראשונים וצע"ג ונ"ל דעת אדמ"ו דשאני כהן דעיין רמב"ם בספר המצות מצוה ל"ב דהך וקדשתו נאמר לכל ישראל שעליהם הוטל מצוה הזאת לקדש את הכהן יעו"ש א"כ מהאי טעמא דורשים הב"ד אחרי עדים אפי' להכחיש את הראשונים כדי לברר ולקיים חיוב המצוה המוטל עלינו אבל בנואפת שאין שם סרך מצוה רק חיוב ערבות או חיוב ארור אשר לא יקים או חיוב ממצות השופט עיין רמב"ם הל' סנהדרין אז כל זמן שלא באו עדים לפני הב"ד אין חיוב מן הדין לדרוש אחרי בעלי עבירות הגם שנשמע קול בשוק לא חל חיוב לברר רעים ופסולים עיין במשנה [סוף עדיות] אלי' לא בא לרחק אלא לקרב ולא לברר ולגלות הפסולים עיין בתוי"ט וכן מסתבר כי הב"ד הוא רק לשפוט אם יעמדו שני אנשים כשירים לפני אלקים זה הדיינים כדברי אדמ"ו ז"ל טעמו ונמוקו עמו כנלע"ד (ב) כתבתי על הגליון וז"ל מה שהביא אדמ"ו ז"ל ראי' דאין חיוב על הב"ד לדרוש אחרי עדים דאל"כ מנ"ל דצריך דרישה בעדים כלל נלענ"ד כשם שדרשי' בב"מ דף כ"ז באבדה דכתיב עד דרוש אחיך שיש דבר ברור אשר ידרוש עליו ודרשי' דרוש אם רמאי הוא הגם שיש אבידה אשר נמצאת והדרישה יהי' אם האבידה שלו כך הוא ודרשת וחקרת היטב הגם שהמעשה אמת אבל אותן המגידים עדות המה כזבנים שהמה לא ראו כנודע שכך הוא כח הדרישה וחקירה דלו יהי' שהמעשה אמת אבל אם המה העדים משקרים נעשים זוממים עיין מכות דף ה' א"כ על דבר ברור אשר נעשה יעידון המה וכתיב ודרשת וחקרת וע"כ על העדים קאי וכמו כי דרוש ידרשנו ד' מעמך עיין ר"ה פ"א (ה' ע"ב) וכמו לשכנו תדרשו שהדבר ברור אשר נדרש עליו והבן. (ד) עוד הארכת על מה שהבאתי ראי' מגמ' ורמב"ם היודע עדות לחבירו שדווקא אם שמו עד ולא שהוא ראה או ידע ויהי' שמו דיין דאל"כ הי' לומר היודע זכות לחבירו ובנית דיק דאז הי' במשמע אם קורא אותו להוציא זכותו אבל אם תובע אותו לעד לחובתו או העד מאמין שעדותו יהי' לחובת הנתבע יהי' פטור קמ"ל היודע עדות בין שהוא לזכות התובע או לחובתו וסמכת על הכ"מ בפ"א מהל' עדות אהובי אחי נ"י אין זה ברור אצלו הלא עיין בש"ע ח"מ סי' כ"ח אחד מהתנאים אשר על ידם יעבור על לא יגיד הוא וז"ל ויש לחבירו תועלת בעדותו עכ"ל משמע דצריך באמת להיות תועלת לחבירו אבל אם קורא אותו לחובתו או שהעד מאמין שהוא לחוב חבירו הוא פטור דתורה אמרה או ראה או ידע ודרשו חכז"ל שתבעו להעיד לו או איך נתן מעות לחבירו והוא הי' מלוה או שחבירו הודה שחייב לו א"כ יודע העד שקורא אותו להעיד לתועלת ודוק. ומה שהקשת עלי אשר אמרתי ליישב אשר הקשתי איך החליטה התורה אם לא יגיד ונשא עונו הלא משכחת במומחה דיאמר יבוא אלי לשפוט שפוט ותרצתי דתורה איירי בראיה בלא ידיעה או ידיעה בלא ראיה דאין מבוא לדיין בזה רק אם מכח עדות וכפירת להד"ם יצמיח כח דיינות לשפוט שפוט אבל עדות הוא מה שראה או ידע שמספר מה שעיניו ואזניו ראו ושמעו וחל עליו כח עדות עיין תוס' בב"ב [דף נ"ו] בג' כיתות עדות על ג' שני חזקה הוא דבר שלם דמה שכת אומרין שאכל שנה הוה ג"כ עדות להיפך אם לא יהי' לו עוד שני כיתות עדים על שאר שנים צריך לשלם הפירות שאכל יעו"ש מתוק מדבש אבל דיין הוא אם יש דברי ריבות פנים לזכות ופנים לחוב ומעצמים בטענותיהם אז הדיין יכריע בכח התורה ובזה מיושב אשר פלפלת עלי כנלענ"ד בעזה"י. ואשר כתבת ישוב על קו' תוס' חולין י"ג שהקשה שיהי' כשר בגט קטן אפי' בלי גדול עע"ג ותרצת והבדלת שיש הבדל אי צריכין המחשבה לגוף התכלית אז אין הקטן מחשב כמו בגט דצריך שמו ושמה לשם גירושין וכריתות והוא הכח שתהי' נכרתת ושהיא שלוחה מאתו ובכלי החקיקה צריך שיהי' כלי קיבול ומעשה מוכיח עליו וכן בקדשים בעולה שלא צריך שם בעלים אבל לא בחטאת שצריך שם בעלים הוא דבר נאה אבל עיין רמב"ן על חולין שנדפס בספר מזבח כפרה כתוב בהיפך יעו"ש דברי אחיך הטרוד מאוד הדש"ת: