אור ברסלב
שות מחנה חיים ז › סימן עה

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ז · סימן עה

סימן עד

ברכת מז"ט וכ"ט לראש ענף עץ אבות הרבני המופלג החרוץ כמוה' ר' מרדכי נ"י. מכתבו בשאלתו הגיע לפני ביום ב' ומרוב חולשתי וטרדותי לא יכולתי לעיין רק ביום אתמול והלילה אחריו ואשר נראה לדעתי אחלק לו לעשות כדת בעזה"י. שאלה אודות חתנו נ"י אשר פתאום הוצרך לילך למסעיו בריחוק מקום ושכח שבשבוע זו ביום ד' צריך לעשות פדיון לבנו הבכור אשר נולד לו למז"ט ואי אפשר שיבא משם לביתו לעשות הפדיון בעצמו רק מעלתו נ"י חושב מחשבות שיגיע אליו או אגרת או טעלעגראם שהוא יהי' שלוחו נעשות הפדיון והלכה היא דשליח מהני ונולד נו איזה ספיקות כאשר אסדרם בעזה"י. תשובה מראשית אקדים הגם כי כתיבה מהני נעשות שליח כמבואר בא"ע סי' קמ"א לעשות שליח להולכה וקבלה דכתיבה הוה כאמירה ועיין לאדמ"ו בחת"ס יו"ד סי' רכ"ז שהאריך וחידש אפי' אם איש אחר כותב ובעל דבר חותם השער אשר הסופר כתב הוה כאלו כתב הבעל דבר כל הכתב כמו דמהני בגט אפי' היא האשה כותבה והבעל הי' חותם שמו. ואני הערותי במקו"א דלי תלמידו הקטן נראה ני דשאני גט שלשון הכתב מגיד שהבעל אשר שמו כך וכך מדבר עם אשתו ששמה כך וכך שמשלחה ממנו וכורת את האישות שלו ממנה והתורה אמרה וכתב לה ספר כריתות שהדברים אשר יאמר הבעל לכריתות אותו ספירת דברים יכתב בספר ויתן לה ויהי' הכתב תחת אמירה בעל פה א"כ מוכח מתוכו הסופר או האשה כותבין בשליחתו והבעל אומר הדברים האלה לפעול כריתות בינו לבין אשתו הנקובים בשמות המכתב אבל אם כותב בשטר הריני נשבע או נודר לעשות דבר זה או שלא לעשות דבר זה והי' יכול כל איש בעולם לחתום שמם בסוף [אז אפי' אם באמת חתם האיש אשר נכתב בעבורו שמו תחתיו] איך נאמר יען שחתם שמו תחתיו א"כ הי' הוא הנשבע על כל הכתוב למעלה הלא הי' יכול גם איש בעולם לחתום שמו תחתיו ושכן דייק הרשד"ם בשם מהר"י הלוי וז"ל וכתב כל אחד בכתב ידו שבועה עכ"ל היינו שכתב השבועה דדווקא אם כתב השבועה הוה הכתב כאמירה וקצרתי פה. אך בבטח אפי' לאדמ"ו ז"ל דחתימת שמו הוה כאלו אומר בפה זה דווקא אם עשה שליח בכתב הוה כמו אם עשה שליח בפה אבל רק אם הגיע הכתב לאיש שיהי' השליח אבל בטעלעגראם אשר שם בהאמט כתב יד המשלח ומי שיושב שם בהאמט הוא נותן סימניו ומצרפו שם לחבר מסימני אותיות וחלוקי תיבות א"כ נודע למי שהגיע לו הטעלעגראם מחשבות איש השולח הטעלעגראם א"כ חסר הן אמירה הן כתב וחתם ידו של המשלח ומפסוקים דילפי' שליחות הוא דוקא אם אומר בפה או כותב לו והגיע לידו כתב וחתם ידו דהוה כאמירה אבל בלי אמירה או כתיבה לא נעשה שליח ועיין ר"ן בגיטין פ' התקבל ועיין במ"ל פ"ז מבכורות סוף ה' א' ועיין בקצו"ח סי' שפ"ב ועיין בט"ז סי' ק"ב בא"ע יעו"ש ואטו אם נכרי אפי' ערכאות שלא יכזבו מודיע דעת משלח שיהי' השליח נחשב כמשלח ח"ו מלבד שכמה פעמים איש אחר כותב הנוסחה וכמה פעמים בשקר שאיש אחר כותב על שמו מי שיאמר כזאת כנלענ"ד בעזה"י לדינא דזכיה מטעם שליחות הוא דאנן סהדי על הדבר שחפץ בשליחותו וכאלו דבר בפה מלא ועיין בקצו"ח סי' רמ"ג סעיף ח"י ההבדל בין זכיה ובין ניחא ליה ודוק בקיצר. אמנם אם יגיע לו אגרת אשר האב הוא חתנו עושה אותו שליח יכול מעלתו נ"י לעשות הפדיון בתורת שליח וראיתי שחקר שהוא יברך ברכות הפדיון וגם שהחיינו הגם דאחרונים חקרו אי שליח יברך שהחיינו היינו יען דברכת שהחיינו בא על השמחה ולשליח לא מגיע שמחה כי הוא איש זר אבל מעלתו נ"י שהוא אבי האם דפשיטא דשמחה הוא לו שרואה דבני בנים המה כבנים פדוים כמצות ד' א"כ בודאי הוא יברך שהחיינו ג"כ ואדמ"ו חת"ס ז"ל פסק סי' רצ"ח דשליח מברך שתים עכ"ד. הנה בודאי מי שסומך על אדמ"ו ז"ל יש נו עמוד הברזל נסמוך עליו אבל מה שהוסף יען כי הוא אבי החם לא ידעתי לשמחה מה זה עושה הקב"ה נתן מצוה שהבכור יפדה עצמו מכהן כשיגדל ורק לאביו זכה הקב"ה שיכול לפדות בנו וגם מחויב לפדות בנו כשהוא בן ל' יום אבל לא הב"ד יכולים לפדות בכורי ישראל כמו במנות מילה שהוטל החיוב על הב"ד כי מצות פדיון זיכה הקב"ה לאביו לבד ופשיטא לי ביתום מאביו לא יכול אבי אמו לאמור בני בנים הרי הם כבנים שהוא יפדה בן בנו דכיון דליכא אב המצוה חל עניו על הבן לכשיגדל יפדה את עצמו די שתורה חפצה לזכות אביו ממש אבל לאבי אמו לא זכה התורה ממילא לא יכול לפדות בן בתו ולא בא חיוב פדיון עליו רק כשיגדל יבוא עניו על בן הנולד החיוב לפדות עצמו מיד כהן ואם אביו עשה שליח לפדות בנו הפסיד הילד לזכות למצוה זו וא"כ איזה שמחה יש לאבי אם הילד הלא במה שחתנו קיים מצותו אשר הוטל עליו לא מגיע עוד לבן בתו לקיים המצוה בעצמו בשלומא במילה נוכל לומר שהשמחה לאביו אם הילד נחתם בבשרו אות ברית קודש שגדולה המילה שמתקן גברא עיין שבת דף ק"ו מה ני תיקון כלי או מתקן גברא הוא הילד הנימול אבל אטו מי שפודה את הילד בשבת תיקן גברא מצות פדיון הוה כנטילת לולב וכהנחת תפילין ואיך נאמר שאבי אם הילד יברך ששמחה לו שבניהם פדוי כמצות השם במה שאביו קיים מצות גופו נא נעשה תיקון ושלימות לבן שנפדה ועיין בש"ך יו"ד ובמג"א בפדיון שחל בשבת ודוק ואם אבי הילד עשה לחותנו שליח לפדות בנו הוה אבי אם הילד רק כאיש זר הנעשה שליח ודוק (ואבי אביו עיין ט"ז ס"ק י"א). ולולא דמסתפינא הייתי אומר אם האב עושה שליח לפדות בנו מכספו א"כ השליח הוא רק יתר שאת דהא אפי' אם משלחו ביד קוף לכהן ידוע והכהן זוכה בו לשם פדיון הי' ג"כ הבן פדוי כמבואר בחת"ס יו"ד סי' רצ"ז בד"ה לקחתי יע"ש וא"כ יותר יש סברה שכהן יברך דמטי הנאה לידו מאשר וברך השליח אשר הוא רק תחת מעשה קוף בעלמא הגמ' מסופק אם אבי הבן פודה בעצמו אז אמרי' שאבי הבן מברך שתים יען שהוא עושה מצוה אבל בשלוח הגם אביו עושה אותו שליח הלא לא צריך שליחות וא"כ אפי' עשאו שליח אין בו כח שליחות דהא לא צריך בו שליחות ועיין רשב"א ור"ן נדרים דף ל"ה ומה שאדמ"ו מחדש בסי' רצ"ח בד"ה לכאורה לדמות פדיון לשאר מצות דשליח מברך שהחיינו הוא פלא דשם בשופר וחמץ וכדומה דצריך שליחות לפעולת המצוה א"כ יש לשליח חלק מצוה אבל בפדיון דמהני ע"י קוף א"כ למה יברך השליח שהחיינו חוץ אם נאמר דבסי' רצ"ח איירי דהפודה פודה מממון עצמו אז הוא שליח להיות כאב עיין בסי' רצ"ז ודוק. ולכאורה עלה בדעתו לחקור הגם דהקב"ה נתן כח וגם הטיל חיוב על האב שיפדה בנו ועי"כ הפסיד הבן המצוה לפדות עצמו לכשיגדל אבל מי יכול להיות שליח להאב הלא הוא תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים וחידש הנב"י ח"ר א"ע סי' ב' הגם שמדין תורה יוכל לגרש אשתו בעכ"ח אבל שליח לא יוכל לעשות דהאי שליח עושה חוב בשליחתו להאשה יע"ש וה"ה כאן האב בעצמו יוכל לעשות חוב לבנו שגורם לבנו כשיגדל לא יוכל לקיים המצוה בעצמו אבל מנ"ל שיוכל איש אחר להיות שליח לעשות חוב להילד. ואולי דוקא אם אין בתפיסה מצוה במה שנעשה שליח לחבירו לא קיים חבירו מצוה כגון שתופס לבע"ח או מגרש אשת חבירו אז נא מהני שחפץ להיות שליח דהא הבע"ח או הבעל יכול למחול שנא לגרשה ובע"ח יכול לוותר על ממונו אבל בכה"ג שהוה קיום מצוה אשר הוטל על המשלח אז בודאי יוכל להיות כל איש מישראל שליח למשלח שעוזר לו למצוה המוטלת עניו עכשיו ונא יחוש שמונע בזה מצוה בעתיד לילד הזה ודוק. ויש לי חקירה בלחם הפנים ובשר קדשים אשר יש מנוה באכילה הכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים אם מהני שליח ישראל נתפוס בעד המשלח כהן דע"י תפיסת שליח ישראל לא ישיג כהן אחר עוד חלק ואכ"מ. ולא נראה ני לחנק דצריך להיות החוב מיד כגון בתופס לבע"ח או נגרש אשה בע"כ אבל כאן כעת חין הילד בר דעת ואין מחויב במצות רק שיגדל יבוא עניו החיוב לפדות עצמו אם נא נפדה מאביו א"כ כעת אין השליח עושה נו חוב ולכשיגדל נא יבוא עניו המצוה כלל א"כ הוה רק כמניעת ריוח ודוק. שוב התבוננתי דשם נעשה חוב לשאר בעני חובות אם נא עשה שליחות אפשר הי' מגיע גם לידם וכן באשה אולי השמיטה מידו שלא יהי' ביד הבעל לגרשה לעשות נה החוב אבל בפדיון הלא יש ביד האב לפדות כאשר יבוא אל ביתו דתמיד עד י"ג שנה החיוב עניו ויש להאב חזקת כשרות שבודאי יעשה מצותו א"כ שבכל אופן יגיע להבן הפסד מצוה זו מה לי למחר או היום שיעשה האב המצוה בזמנו ועוד שהאב יוכל גם היום לפדות בנו מן כהן שימצא שם במקומו ה"ה שיוכל נעשות שליח לפדות בנו אצל אמו ודוק ולפי שו"ת רשב"א הובא בב"י שאפי' אם יגדל הבן יוכל אביו לפדותו ולא הוא עיין בב"י סי' ש"ה א"כ אין כאן תופס לבע"ח. ולפי דברי אדמ"ו ז"ל חם האב נותן כסף הפדיון הוה השליח כמעשה קוף בעלמא שמוביל הכסף לכהן ומודיע שאבי הילד שנח כזאת לפדיון בנו א"כ אין כאן כח שליח כלל דנאמר דלא יוכל להיות שליח לחוב להילד. ובחדושי כתבתי על דברי הצל"ח סוף פסחים וז"ל פסחים דף קכ"א ר' שמלאי איקלע לפדיון הבן בעי מיניה פשיטא שאבי הבן מברך אשר קדשנו על פדיון הבן שהחיינו כהן מברך דמטי הנאה לידיה או אבי הבן מברך דקא עביד מצוה יע"ש ונתקשה הצל"ח למה הזכיר כלל מה דפשיטא ליה שאבי הבן מברך על פדיון הבן ותי' ע"פ דברי ריב"ש שלכך מברך בעל יען שנעשה בסיועת הכהן שמקבל הפדיון וזה פי' הגמ' שכהן מטי הנאה לידיה וקשה הלא לא שייך שהחיינו רק אם קבל כלי אבל כל מקבל מתנה מחבירו אינו מברך שהחיינו וזה אמרו שמטי הנאה לידיה שהכוונה הכהן גומר המצוה שעד שמטי הנאה לידיה לא נגמר המצוה יע"ש. ונלע"ד בעזה"י דכהן לא מסייע לפדיון דאפי' נתינה בע"כ שמיה נתינה בפדיון הבן ולא צריך דעתו כמבואר בשו"ת פר"ח הובא בקצו"ח סי' רמ"ג דלא כתיב ונתן ליד כהן אלא ונתן לכהן אפי' נתינה בע"כ אפי' לחו"ש וקטן ולא בעי דעת כהן לקנות יע"ש א"כ דעת ריב"ש יפלא שכתב שמצוה זו נעשה בסיועת המקבלו עכ"ד והוא פלא הכהן הוא החפץ האיש קדוש אשר בו נעשה הנתינה והבן הוא נפדה ע"י אביו. ומה שהקשה הצל"ח הכו מקבל מעות במתנה מברך שהחיינו במכ"ת הקדושה מתנות כהונה המה נתונים מיד ד' לשבט כהנים לגדולה למשחה בהם ואין הישראל נותן לו מתנה אלא הקב"ה והתורה גזרה שאבי הבן יתן כסף זה לפדיון בנו וישראל נותן לכהן את שנו אשר זיכה לו הקב"ה ולכן לא מהני במתנות כהונה דעת אחרת מקנה לו בקטן כי אין כאן מקנה אבל אם האכילם לקטן ה' סלעים בשווי' בנו נפדה עיין בנתיבות סי' רמ"ג [סק"ח[ ולכן יש צד לומר דכהן מברך על כי מטי הנאה לידו מיד הקב"ה א"כ יש לו לברך על שהגיע הנאה חדשה מהקב"ה ע"י בכור זה רק מסקו בגמ' אבי הבן מברך דקעביד מצוה והכהן מקבל הנאה חדשה ע"י בכור זה אבל מצוה לא קעביד דהא אפי' נתינה בע"כ מהני הגם שצועק הכהן שלא חפץ בפדיון בכור זה והיפך כוונה מבטל המצוה אפי' אם מצוה לא צריך כוונה רק הכהן מקבל החוב שחייב הישראל אבי הבן ודוק. וגם מה שהשיג הנתיבות על הקצו"ח דכהן ואמר תן לכהן אחר ונא דמי לבע"ח שצריך לשלם נו גם בעיני הי' נפלא ואח"כ הי' ניחא ני דכל הכהנים מקדושת אהרן קזכו עיין נדרים דף י"ב כחלת אהרן ותרומתו דכיון שהוא כהן ונכנס בעבודה וזה חילף עבודתו הוא חפץ משועבד לישראל נקיים בו מצותו ולא יוכל לומר לך לכהן אחר דמאי אולמי הוא או כהן אחר שם כהן גורם לעשות על ידו קיום מצוה הכי על גופו דן הישראל רק על קדושת כהונתו דן הישראל. וא"כ הי' מסתבר בשלומא אם האב כאן ועושה בעצמו המצוה נכון שהוא יברך שהחיינו אבל אם אין האב כאן והוה השליח רק כקוף המביא לכהן כסף אבי הילד וכהן בלקיחתו פועל המצוה ומטי ני' הנאה מתנה מן הקב"ה אשר זכה בכהונתו בודאי הי' בסברא שהוא וברך שהחיינו דהשליח מברך רק שפותח פיו ואומר לכהן יש לי בכור לפדותו ואומר הכהן מאי בעית טפי והוא אומר חפץ אני לפדות בן הבכור והא דמי פדיונו כדמחייב אביו מדאורייתא וא"כ הי' ראוי שהכהן וברך שהחיינו דהוא יותר עוסק במצוה מן השליח רק כיון שיצא מפי אדמ"ו חת"ס ז"נ יקח פרי חדשה ויברך שני ברכות. סוף דבר אם לא קבל מכתב אנא רק טעלעגראם אין אני מסכים לעשות פדיון כלל דלא הוה כאמירה ויש עוד חששות אבל אם קיבל מכתב שיהי' השליח תחתיו לפדות בממון שלו א"כ וברך שתי ברכות ויהי' לפניו פרי חדש. וששאל על הנוסחא כך יהי' לדעתי הגם שלא מצאתי בשום ספר. השליח אומר זה הבן בכור הוא פטר רחם לאמו והקב"ה צוה לפדותו שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה וגו' עד לי הוא. אחר זה יאמר השליח להכהן וכל העומדים תדעו שאני שליח מאבי הילד בכור הזה שהגיע זמן הפדיון. ויאמר הכהן לשליח מאי בעית טפי אתה השליח בשם משלחך או ליתן לי בן הבכור שהוא פטר רחם לאמו או בעית לפדותו בשליחות אבי הילד הבכור בעד חמש סלעים כדמחויב המשלחך מדאורייתא. ומשיב השליח חפץ אני לפדות את הבכור בשליחות אבי הבכור הזה והא דמי פדיונו מן המשלח כדמחויב מדאורייתא. והנה אכפיל שלא מצאתי נוסחא בפדיון ע"י שליח רק כך נ"ל שצריך לשנות שלא לומר בני בכור וכן בשאר לשונות ועשה במתינות וישאל עוד במועצות ב"ת כי אני טרוד וחלוש והזמן קצר מאוד דברי החותם באהבת התורה:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה