שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ז · סימן עד
רב שלום ורב ברכה לאיש המאור הגדול לממשלות התורה ידיו רב לו ללחום במלחמות מצוה במערכות גדולי פוסקים והורים בונה וסותר במגדול עז השכל ה"ה הרב כבוד ר' יחיאל מיכל כהנא שפירא חונה בק"ק מעליץ יע"א במדינת פולין גאליציען. אחד"ש אחרי שאין לי מכיר בו מקדם אקיים מקצת שבחו אומרים לו לאדם בפניו כי ראיתי במכתבו הגדול כי ידיו רב לו ואני טרוד וחלוש מאוד בעוה"ר לא אוכל עוד לצאת ולבוא כמו בשנים הקדמונים ורק להפצרת מעלתו נ"י אני אשיב מפני הכבוד וד' יעזרני ויחלמני ויחזקני שאוכל עוד להיות עבד לעבדי ד' הד"ש. אודות הס"ת שנראה יוד בהשם כויו שנבדק ע"י תינוק וקורא ויו אם מותר למחוק אם דומה לרמ"א סי' רע"ו בדין הראשון אם דומה לאות ח' או דומה לדין ה' הנוגע מעט וחידש מעלתו נ"י דדומה לדין ראשון באות ח' דמותר למחוק דכאן ממנ"פ אם הוא באמת יוד לא צריך תיקון כלל דהוא שם כשר וישר ואם דומה לוי"ו כמו שהוחזק לויו ע"י תינוק א"כ דומה להדין של הרמ"א אם ה' הוא בצורת ח' שמותר למחוק אבל בדין השני אם קורין האות באמת בשם ה' הוא פסול מחמת נגיעה וכאן אם הוא יוד כשר לגמרי ואם הוא ויו הו"ל כמו ח' שמותר למחוק דבריו בהשכל ובחכמה. אמנם אחר העיון אציע שלא כן עמדי להתיר למחוק יוד אשר הוא ספק לפני גדולים וצריך ברור ע"י תינוק דלא חכים כאשר אדבר בקצירת אומר בעזה"י ואסדר באותיות. (א) הש"ך ביו"ד סי' רע"ו ס"ק ט"ו ה' של שם וכו' מותר למחוק וז"ל שהכל רואים שהוא ח' ואינו שם ואין בזה משום מוחק השם אבל אם אינה נוגעת רק מעט עדיין ניכר שהוא שם ונראה כמוחק השם עכ"ל תיבות ואינו שם כמיותר פשיטא שאות ח' אינו אות ה' וצע"ג. ונ"ל דרמז בשלומא אות ח' אינו אות שימצא בשם הויה א"כ אם הכל רואים שהאות הוא ח' יודעים שאינו שם כי איך משכחת אות ח' בשם ואיך נאמר בו שהוא מוחק השם הא אמת זה לא ימצא בשם לעולם ואיך יהי' בו איסור מחיקה אבל אם נוגע רגל ה' רק מעט א"כ נראה שהוא אות ה' שהוא מן אותיות השם הויה רק ע"י נגיעה נפסל האות של שם הויה אז נראה המחיקה כמוחק השם דהא באמת הוא אות השם רק דנפסל ע"י נגיעה דוגמא מי שהוא בר ישראל וראוי' להיות עד רק שנפסל ע"י עבירה או ע"י קרבות פוסל עדות הכשרים אבל אם גוי או קטן הי' בצירוף לא נפסלו הכשרים יען כי בר עבירה או קרוב הוא נקרא עד פסול עכ"פ אבל עכו"ם וקטן ואשה לאו בר עדות המה עיין בתומים הל' עדות דפח"ח ה"ה כאן ה' הנוגעת מעט לא נקראת ח' רק ה' פסולה א"כ נשארת אות משם הויה נכתב בקדושה רק אותה ה' נפסלה בנגיעה אבל אות ח' לא הוה אות מן שם הויה וזה שדייק הש"ך וז"ל שהכל רואים שהוא ח' ואינו שם עכ"ל שהכל יודעים שאין ח' אות מאותיות הויה אבל אם אינה נוגעת רק מעט עדיין ניכר שהוא שם הגם שנפסל השם בנגיעה אבל עכ"פ שמו עליו אות מאותיות השם ונראה כמוחק השם והבן. ולפ"ז בנידן אם יש ספק אם אות יוד בהשם דומה לאות ויו עכ"פ הוא אות מאותיות השם כי היוד והויו המה מאותיות השם ואילו יוכל הסופר להקדים יוד ה' יהי' הויו במקומו אם הדין דלא צריך לכתוב אותיות השם כסדרן (ולו יהי' שצריך לכתוב כסדר היינו להכשר סת"ם אבל לענין איסור מחיקה אפי' לא נכתב כסדר אסור למחוק דומי' אבד תאבדון בע"ז דצריך לאבד אפי' אם נכתב שם ע"ז שלא כסדר וממילא יש איסור מחיקה בשם הויה ב"ה) וא"כ אם מוחק אות שהוא מאותיות השם נראה כמוחק השם ח"ו והבן זה. ואוסף נופך כיון שלפני גדולים הוא ספק אם הוא יוד דהא אין לו רגל ארוך כמו ויו ועוד דהא יוד יש לו שני קוצין משמאל אחד למעלה ואחד למטה משא"כ בויו א"כ יש הוכחה לפנינו שהוא יוד רק אין אנו סומכים על הקוצין רק מסתכלין בגוף צורת האות ושואלין בתינוק דלא חכם אשר עיניו על גוף האות והוא אומר שהוא ויו ע"י אריכות הרגל אבל ע"י הקוצין ניכר שסופר כיון לכתוב יוד וקידש אות ראשון מן השם שהוא יוד ואנו גדולים מסופקים באמת שהוא יוד וא"כ נראה כמוחק השם והש"ך כתב וז"ל שהכל רואים שהוא חית עכ"ל והט"ז כתב וז"ל דכיון דכל העולם רואים ה' אלא שנפסלה בנגיעה לעין הוה כמוחק השם משא"כ בנפסלה אין עליה קדושה כלל ודמי' לדיו שנפלה על האות עכ"ל משמע ג"כ דמכשיר רק אם בבטח לא נשאר צורת אות השם לכל העולם ודוק. וגם יש לי הערה בשלומא שם באות ח' מעולם לא הי' ה' ולא נתקדש וגם באות ה' שנוגע מעט שמסופק הרמ"א דעכ"פ מכח הנגיעה במקצת לא הי' כשר מעולם אבל באות יוד שמשהמשיך הרגל להיות דומה לרגל ויו מתחילה כאשר התחיל למשוך הי' יוד עם עוקצי' וע"י שהמשיך הרגל יותר מדאי קלקל היוד אשר נכתב בקדושה נכון שטרם שהמשיך הי' עליו איסור מחיקה ואטו יען שקלקול הסופר ביתרון הרגל יפעל בהמשכה קלקול אות הקדוש יהי' מותר למחוק והא נראה כמוחק השם אשר כבר נתקדש ויש ספק לפנינו אם אינו עוד בצורת יוד ונשאר בחזקת קדושתו והגם שכפי בירור הכרת התינוק כבר קלקל הסופר הצורת יוד עכ"פ נראה כמוחק השם והבן. ולולא דמסתפינא הייתי מחדש דבר ב"ה הלא בודאי הסופר רצה לכתוב יוד דהא ראה שכותב השם הויה וגם בודאי כיון לקדש היוד בקדושת הויה וגם מן העוקצים יש הכרה שרצה לקדש יוד בשם הקדוש א"כ על יתרון הרגל המקלקל לא כיון לקדש כלל וא"כ יהי' מותר למחוק היתרון דהא בבטח הוא שלא נתכווין לקדשו היתרון רק א"כ יהי' חק תוכו שפועל מגוף צורת ויו צורת יוד וגם מי ישער להיות קולע אל השערה כמה הוא היתרון שיהי' משוער להיות יוד וגם כיון שיש לפנינו ספק שמא הוא רק צורת יוד א"כ אסור ליגע בו למחוק אפי' כחוט השערה ולכל הפחות טרם שיצא הס"ת מידו הי' צריך לבדוק אם לא רצה להפסיק בכתיבת השם ולכל הפחות כמה שיוכל לסבול צורת יוד אסור ליגע בו והגם דהתינוק אמר שהוא ויו פועל רק ספק שהוא צורת ויו ואזלינן לחומרא שלא לקרוא בו בספר אבל לענין מחיקה אזלינן ג"כ לחומרא שלא לעשות ע"י תינוק מעשה מחיקה בידים בשלומא אם התינוק הי' קורא יוד הי' בירור שהוא יוד כאשר כיון הסופר לכתוב יוד וגם אנו מסופקים אם הוא יוד ופועל הכרת התינוק להכריע להקל לקרוא בו דאוקמי היוד על החזקה דבשעת המשכת האות הי' יוד ונשאר בחזקה דלא נתקלקל במשיכת עט סופר אבל להוציא מחזקת יוד ע"ו הכרת התינוק להתיר בו מחיקה בודאי אין אנו סומכים על התינוק להוציא מחזקה ראשונה ולעבור בידים מחיקת השם כנלע"ד בסברה בעזה"י נכון לדינא. ועוד הרהרתי כפי אשר כתב מעלתו נ"י בנוסח השאלה וז"ל בס"ת שנמצא היוד מהשם הקדוש בהוב"ש ויו עכ"ל משמע שכבר הוא ס"ת שקורין בו והי' בחזקת ס"ת כשר וא"כ הלא הסופר הוא בחזקות כשרות וגם בחזקת אומן שעיניו ולבו בכתיבת שם הקדוש הויה בהוב"ש ואיך הוסף הוא לגמור שם וה' אם ראה שקלקל היוד משם הקדוש ולכל הפחות טרם שהוצא הס"ת מידו הי' צריך לבדוק אם לא רצה להפסיק בכתיבת השם ובודאי שאל תינוק דלחו"ט ואמר לו שהוא יוד וגמר השם וא"כ מנ"ל לסמוך על התינוק של עכשיו ולא על התינוק ששאל הסופר ואם הוא ספק גם בעיני התינוקת זה אומר יוד וזה אומר ויו מהכ"ת להכריע להקל במחיקת השם ואם יאמר בשעת כתיבה הי' יוד כשירה ואולי אח"כ ע"י זבוב נמשך רגל היוד עד שנעשה ויו כפי הכרת של התינוק אשר נבדק עכשיו כ"כ בוודאי קשה מהכ"ת להתיר מחיקה בשלומא באות ח' בודאי הלך שם קדושה דהא לא נשאר אות הויה אבל כאן נשאר אות ויו שהוא אות הויה והי' מתחילה אות יוד וגם יש ספק עכשיו שהוא יוד איך יכריע הכרת התינוק למחוק שם שהי' בודאי קדוש וידעתי שיש לחקור כמו שנמצא כן הי' מתחילתו בפסול אבל אם צריך בירור מה שנמצא עכשיו ואין כאן מקומו להאריך יש לי בזה דבר עמוק הבדל בין כאן נמצא כאן הי' ובין כמו שהי' כן נמצא והבן. (ב) העיר מעלתו נ"י דיש לאסור למחוק יען דגם "וה" לבד הוא קודש ואסור למחוק ממנו אות רק הביא שבני יונה כותב הגם דאד מאדני קודש היינו שהוא נכתב כסדר אד מאדני שעומד לכתוב אבל וה קודם ק"ה אין בו קדושה ומביא ראי' מזבחים פ"ח כלי שרת אין מקדש בחסרון חוץ אם דעתו להוסף עכ"ד. אמרתי לגלות בקצירת אומר מה שהערותי בחדושי בעז"ה עיין פלפול גדול במהרי"ט הל' בכורות פ"ח שהאריך בחקירה בדין מתנות כהונה פאה תרומה מעשר ה' סלעים אם מהני בנתן לחצאין ויצא לחלק בסברה אם הי' דעתו להוסיף מהני אבל אם לא הי' בדעתו להוסיף לא מהני ומביא סמוכין מגמ' זבחים דף פ"ח שאם הי' בדעתו להוסיף כלי שרת מקדש בפחות והביא סתירה מתוס' פרק לולב הגזול דפי' בה"ג אם יש לו ד' מינים אין מעכב אפי' הגביה זאח"ז ותמה תוס' כיון דכולן מצוה אחת צריך הגבהה כאחד ולמה לא נימא כיון דדעתו להשלים מהני כמו בה' סלעים וכדומה ותי' בדוחק דבכל הגבהת מין אחד אזלה ליה ההגבהה ולא דמי למתנות כהונה יע"ש באריכות. וחדשתי כלל חדש בעזה"י אם לא חסר רק תשלום הכמות כגון מידות סולת הכי יש הפרש באיכות קמח מועט או רוב או הכי יש הפרש בין מועט פיאה תרומה ומעשר וסלעים בין רב למעט מהני אם הי' בדעתו להשלים הכמות דגם אם מודד ונותן בפעם אחד בא ג"כ הכמות זה אחר זה בכמה הרף עין או רגעים אבל אם יש הפרש גם באיכות כגון ד' מינים שבלולב שצריך להיות אותה מצוה מלולב ואתרוג הדס וערבה א"כ בלקח מתחילה למשל לולב מלבד שלא לקח ד' חפצים חסר עוד שלא לקח רק מין אחד לו יהי' שלקח ד' לולבים לא יצא שצריך ד' חפצים מד' מינים א"כ חסר גם מאיכות המצוה שהי' המצוה בכמות ד' חפצים ואותן ד' חפצים המה מאיכות ד' מינים א"כ אפוא כאשר לוקח מין אחד התחיל במקצת הכמות אבל לא במקצת האיכות ולא יצא כלל והבאתי סמוכים מפרק כלל גדול קצירה גוררת קצירה אבל לא טחינה והערותי על הרמב"ם במחצית השקל אם נותן בפחות מלבד הכמות חסר איכות השם דתורה אמרה מחצית השקל לא כולו ולא רביעי ולא שמינית א"כ חסר גם איכות שם מטבע כנלע"ד בעזה"י לנכון ולפ"ז אני אומר אחרי אשר נודע שהשם הויה ב"ה הוא צירוף מאותיות שונות וכל אות ואות שבו הוא עולם בפני עצמו המורה על עוצם קדושתו של הקב"ה ולכן המוחק ח"ו רק אות אחת עובר על לאו דלא תעשון כן והצירוף הויה היא תכנית כוללות קדושת שם תפארתו של אדון כל העולמים ואין אות אחת מקצת שוה הן בצורת אות והן בהודאת קדושתו ולא שייך הבדל אם דעתו להוסיף כסדרן כי חס מלהזכיר לו שאיכות היא שוה ולא חסר רק כמות וכמעט אין עט סופר יכול למצוא חובות לבאר דבר זה בכתב מפורש והלא כתיב זה שמי לעלם ולב נבון ילבב בעזה"י. (ג) יצא מעלתו נ"י להחמיר שאפי' אם נאמר בכתב וה' אינו קדוש הוא מטעם דא"א להשלים הקדושה לעשות השם שלום דהא השם צריך להיות נכתב כסדר משא"כ אם כתב יה' בלי לשמה וכותב וה' לשמה דמבואר בבני יונה דלא נתקדשה אותיות ראשונות וא"כ ראוי' להעביר קולמוס על אותיות ראשונים ולקדשם דבכה"ג לא הוה משום שלא כסדרן דהא נכתב כסדר האותיות א"כ שפיר חלה קדושה על וה' כדעת ר"ח וראב"ד דאותיות וה' קדושים הם עכ"ד. לא ידעתי איך שגג ברואה הא דיו ע"ג דיו לא הוה כתב עיין א"ע סי' קל"א ואדמ"ו חת"ס ז"ל יו"ד סי' רנ"ג השיג על פרמ"ג שחושב דיו ע"ג סיקרא כתב ואני בספרי מ"ח ח"ב יו"ד סי' נ"ה הוצאתי לאור כי צדקו דברי פרמ"ג בדיו ע"ג סקרא אבל בדיו ע"ג דיו אפי' כתב השני הוה לשמה כתב ע"ג כתב לא נחשב לכתב. וגם בזה שגג ברואה שיהי' נחשב כסדרן הגם שכתב מתחילה י"ה שלא נשמה דעכ"פ נכתבים האותיות כסדר עיין בספרי ח"ב יו"ד סי' נ"ב דלדידי פשיטא לי דנחשב שלא כסדרן והבאתי בהגה שם שפרמ"ג מסופק אם נחשב כסדרן אם מעביר קולמוס לשמה אי הוה הדין דדיו ע"ג דיו הוה כתב ודו"ק. אך מלבד זה אעשה לו מטעמים בעזה"י דבכה"ג יהי' כל השם פסול אם מעביר קולמוס ואכתב בקצירת אומר מה שהערותי בחדושי בחסדי ד' השואל בנב"י ח"ר סי' א' העיר השואל שאסור להעביר קולמוס יען דדיו התחתון מפסיק שנא יהי' כתב השני על הקלף והנב"י השיב משו"ת רא"ש כלל ג' פ' י"א באם נבדקו אותיות השם אין צריך להעביר עניו הקולמוס משמע אם רוצה רשאי ולדברי השואל הלא מעביר גרע שפוסל לגמרי יע"ש. ואמרתי בסברה בעזה"י בודאי אם הכתב התחתון ג"כ נכתב לשם קדושת הוי' אם כן אין לכתב אשר מעביר בקולמוס מעלה על כתב הראשון עיין תוס' גיטין דף כ' וא"כ נתבטל הכתב השני לגבי כתב הראשון דכל דבר העומד מתחילה חשוב עיין ר"ן ע"ז פ"ה בטעם רביעית מים שאובים בתחילה פוסל המקוה ולמעלה דווקא בג' לוגין יעו"ש וא"כ כתב התחתון קאי על הקלף וכתב עליון נעשה טפל ובטל לכתב הראשון וכל הכתב עומד על הקלף דכתב עליון נא מבטל כתב התחתון דכתב עליון לא חשוב כתב לפני עצמו רק נטפל לכתב התחתון אבל אם הכתב הראשון לא הי' לשמה וכתב השני נעשה לשמה א"כ הכתב השני חשוב בעצמו יותר יקר ואיך יהי' כתב לשמה טפול לכתב שלא לשמה החשוב לא נעשה טפול לשאינו חשוב דאלו הי' הכתב השני טפול לכתב הראשון יהי' גם הוא כמו כתב הראשון שלא נכתב לשמה דכל טפול הוא כעיקר וכיון דלא נעשה טפול לכתב הקודם א"כ כתב השני עומד על כתב הראשון ולא עומד על הקלף דכתב הראשון מפסיק בין הקלף ובין כתב השני ודוק. ולפ"ז דין הש"ע בא"ח סי' ל"ב סעיף כ"ז אם עוד רשומן ניכר יכול להעביר קולמוס ולא הוה שלא כסדרן דכתב השני נעשה טפל לכתב הנכתב לשמה וניכר עוד וכן בשו"ת הרא"ש נכון דאם יחפץ רשאי להעביר קולמוס דנעשה כתב השני טפל לראשון אבל אם אינו יהודי השחיר הרצועות ואח"כ השחירום שנית יהודי נשאר חקירת השואל הלא צבע הראשון מעכב ודוק אלו דברי בחדושי בעזה"י. ומעתה אם נכתב שלא בקדושה אם מעביר אח"כ קדשם ממנ"פ אם נימא שכתב השני מכסה ומוחק כתב הראשון א"כ ממחק השם דלענין מחיקה אפי' לא נתקדש יש בו איסור מחיקה וממילא הוה שלא כסדרן דכתב הראשון כלה ועבר ואם נאמר דליכא בו מחיקה והוה כסדר א"כ מפסיק כתב הראשון דלא יהי' עומד כתב השני על הקלף ובזה יש לי הרהורי דברים איך מסופק הפרמ"ג להיות נחשב בתפילין כסדר א"כ לא קאי כתב שני על הקלף ודוק כי קצרתי והוא ענין עמוק בעזה"י. (ד) העיר מעלתו נ"י שצריך להיות נזהר במחיקת ויו הנ"ל לגרור מלמעלה דאל"כ כאשר יגרור מלמטה למעלה כאשר מקבל צורת יוד אסור למוחקה יוד הזאת כשם שהעיר הנב"י בסי' ע"ח בענין אם נוגע רגל ה' לגג שצריך לגרור מלמטה למעלה דאל"כ משגרר מלמעלה נשאר רגל ה' ואסור למחוק וכאן הוא בהיפוך דצריך לגרור מלמעלה למטה דאל"כ ישאר יוד דפח"ח. ולענ"ד לדבר בו דבר חדש ב"ה הגם דבודאי אסור למחוק שם הויה הנעשה אפי' ע"י חק תוכו כמו שיש מצוה לאבד ע"ז הנעשה ע"י ח"ת דאטו כתיבה כתיב בלא תעשון כן לד' אלקיכם דנאמר ח"ת לא הוה שם כתב כמובן נ"ל היינו דווקא אם רצה לחדש שם קדוש ע"י ח"ת אז כיון שחפץ נקדש שם הויה אפי' ע"י ח"ת אסור אח"כ לאבד אותו שם קדוש אבל מי שחפץ לגרור ולאבד אות הנכתב והוא מוחק ע"מ לכתוב שיהי' נקרא כתב ולא שם חקיקה אז בשעה שגורר חצי אות ונשאר חצי אות אשר דומה לצורת אות שלם כמו אם גורר חצי ויו ונשאר יוד ע"י ח"ת א"כ אין על היוד איסור מחיקה דהא לא חפץ לקדש יוד ע"י חק תוכו נהפוך הוא מתחיל לגרור על דעת לגרור כל האות ולכתוב מחדש יוד דאם יעשה יוד ע"י ח"ת הוא פסול לסת"ם א"כ בודאי לא מכווין לעשות יוד במחיקה הזאת א"כ אין בו איסור במחיקה של היוד וכן בודאי אין מצוה לאבד אם אחד חושב באבן שמבקש לעשות פסל וכאשר מתחיל לפסול באבן יהי' בו צורת פסל אבל עכ"פ הוא מחשב לחצוב בו עוד שיופסד צורה זאת ולעשות בו צורה זאת בכח אומנות שלו ולא שיהי' הצורה מעצמו עדיין לא נעשה ע"ז ואין מצוה לאבדהו וה"ה אין בו איסור מחיקה בשם הויה אם כיון לכתוב מחדש והוא נעשה מעצמו וק"ו אם א"א לבוא אל תכליתו להכשיר לסת"ם חוץ אם יגרור כולו א"כ בודאי בכה"ג אין איסור מחיקה בח"ת אבל אם כיון לעשות שם הויה בח"ת אז אח"כ יש עליו איסור מחיקה א"כ הן בנידן הנב"י אין קפידא אם מתחיל לגרור למעלה ובנידן דידן אין קפידה אם מתחיל לגרור למטה ודוק. ובזה יש לי הרהורי דברים על כמה שו"ת ופוסקים אשר נחלקו אם יש לאו דמחיקה על הויה של חק תוכו ולפמ"ש יש הבדל אם כיון לקדש הויה בפעולת ח"ת ואחר זמן בא איש למחוק עובר על לא תעשון כן אבל אם נתהוה ח"ת בפעולת שגורר ומוחק או בשגגה אז אין בו איסור מחיקה כלל ויש לי להאריך מסוגי' דחולין סוף פ"ה ד' נ"ה חק קפיזא בקבא דטהור ובשבת דף ק"ג דחייב לענין שבת ועיין תוס' חולין נ"ה ד"ה שיעורין שיש הבדל אם חפץ להניח כך או לא ומה אעשה בעוה"ר מרוב חולשתי לא אוכל לבאר כעת. וסוף דבר עיין באדמ"ו חת"ס ז"ל ביו"ד סי' רס"ז בד"ה מ"מ בשם שו"ת הרב"י והי' לי הרהורי דברים על מכתבו באריכות וגם הי' לי הערה ששנים ביחד ועשו המחיקה דזה יכול וזה יכול ועשו ביחד יהי' פטורים או זה דווקא בשבת מטעם מלאכת מחשבת ולא בשאר עבירות כגון הנהגה בכלאים או במחיקה בקודש וכדומה ולא אשיב רק מפני כבוד התורה אשר בקש מאוד להשיב לו הד"ש ושלום כל לומדי ד':