שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ז
הוספות
(הוספות אלו :
נמצאו בהעתק כת"י בן המחבר הגה"צ ר' יוסף צבי סופר האבדק"ק שמשאן זצ"ל):
א. בעזה"י, יום ג' כי טוב תרמ"ג לפ"ק יע"א. שלום וכל טוב להרב הגאון הצדיק המפורסם בעולם אהובי ידיד נפשי כבוד הרב ר' הילל ב"י אב"ד דק"ק קאלאמאי יע"א. אחד"ש ושלום ביתו ושלום כל החוסים בו אתן תודה שהודיע לי ששם עיניו לטובה על ספרי קול סופר וכעת אשיב על נקודה אחת הנפלאת בעיני הדר"ג נ"י. הדר"ג נ"י השיג על ספרי קול סופר יבמות (פי"א מ"ה) אות פ"א [הקו"ס כתב על המשנה בנתערב ולד כהנת בולד שפחתה אין נושאין נשים בין כשרות בין פסולות כ' הרע"ב דכל א' מהן ספק כהן ס' עבד כשרות אסורות לעבד ופסולות אסורות לכהן וספק איסורא לחומרא ע"כ ופלא למה נקט הרע"ב האיסור על הנשים ולא על האנשים כך הי"ל לכתוב עבד אסור בכשרות וכהן אסור בפסולות ונ' ליישב דאצל הנשים הוה ספק לחומרא אפי' אי אמרינן ספיקא דאורייתא לקולא דהלא כאן הוה איתחזק איסור דאחד כהן ואחד עבד הוה כמו ב' חתיכות אחד חלב וא' שומן ואיך יקח אשה לאחד מהם אם היא כשרה דלמא תישא לעבד ואם היא פסולה דלמא תישא לכהן כ"ז אם אנו דנין על הנשים אבל אם אנו דנין על האנשים אז הוה אצלו רק ספק אם עושה איסור בהאשה אשר לוקח אם נושא כשירה הוה ספק דלמא גם הוא כשר ואם נושא שפחה דלמא גם הוא עבד וספק מה"ת לרמב"ם לקולא לכך כ' הרע"ב האיסור על הנשים, ולכך לא כתב הרע"ב דספיקא לחומרא על אהא דאין מטמאין למתים, דשם הוה רק ספיקא דרבנן משא"כ כאן הוה ספיקא דאוריי' ולחומרא באיתחזק איסורא עכת"ד] וכתב וז"ל לא ירדתי לסוף דעתו מאי שנא הוא מהיא מאחר שנתערב בקטנותו ולד כהן עם ולד שפחה הוה לגבי דידיה נמי איתחזק וספק לחומרא כרמב"ם ריש פ"ח משגגות עכ"ל. אבאר בעזה"י דברי, הולדות שנתערבו אחד כהן ואחד עבד המה כשני חתיכות אחד חלב ואחד שומן שאסור לכל ישראל לשלוח ידו ליקח אחת מהחתיכות דהא יכול להיות שיבוא האיסור בידו כמו שיכול לבוא ההיתר בידו דהא אחת מהחתיכות בודאי איסור וספק כזה לא התירה התורה, דספק בחתיכה אחת ספק אם הוא חלב או הוא שומן דיש ספק אולי אי אפשר לבוא לידי איסור דשמא הוא שומן ספק כזה התירה התורה אבל אם בודאי היה כאן איסור כמו היתר אז לא התירה התורה להקל כמו בספק ממזר מותר ליקח אשה ישראלית דשמא אינו ממזר ולא יוכל לבוא לידי איסור באשה ישראלית וכן מותר לישא שפחה דשמא הוא ממזר ולא יוכל לבוא לידי איסור בשפחה וכן אם ישא היום ישראלית ולמחר שפחה עכ"פ בכל שעת בעילה אין לפניו רק חתיכה אחת ספק מותרת לו ספק אסורה לו. ונראה לי אפי' אם נתערב ממזר ודאי עם בן ישראל כשר כגון בד' נשים שילדו בבית אחד דהוה כאן איקבע איסורא (עיין במ"ל פט"ו מהל' איסורי ביאה הל' י"א בד"ה אך) היינו שבת ישראל אסורה בהם דהא המה כולם ספק ממזר דאיקבע איסורא דהא תשיג האשה הישראלית הממזר ודאי כמו שתוכל להשיג ישראל כשר אבל הזכרים הנתערבו מצדם ליכא איסור דממנ"פ כל אחד אם נושא שפחה דלמא הוא ממזר ודאי ואם נושא ישראלית דלמא הוא ישראל כשר, ובהנשים אין כאן ספק דהא ניכר לנו בנות ישראל ובנות השפחה, הספק הוא בגופו אם עושה בבעילתו איסור והוה כאוכל חתיכה ספק היתר ספק איסור שמותר לאכול החתיכה ספק שהוא חלב ספק שהוא שומן כך היא כאשר יבעל האשה ספק משכחת אצלו בבעילה זו איסור או לא, אבל האשה אסורה להבעל לו דהא הוא חתיכה אחת משני חתיכות שנתערב בהן העבד ואפשר שיגיע לידה העבד כמו הכהן והוה איתחזק איסורא ואסור להקל לתלות שיגיע לה הכהן אם היא ישראלית, הכלל האיקבע איסורא פועל להחמיר על שלא יבוא מחיוב בודאי להקל מכח ספק איסור דהא מונח לפניו בתוך התערובות ודאי איסור שיוכל לבוא לידו, אבל הבני תערובות דיש ספק בכח עצמותו אם יוכל לבוא בבעילתו לידי איסור כלל מה לי שהוא ספק ממזר בעצמותו כגון מספק גירושין או קידושין וכדומה או שגופו ספק אם הוא ממזר יען שנתערבו הולדות עכ"פ ספק בגופו ומהותו אם יכול לבוא לידי עבירה ואיקבע איסורא לא יפעול על הספקות ודו"ק. ועתה קמו דברי בעזה"י בשלומא הנשים אסורים ליקח מבני תערובות דהא הנשים נועדים לנו הישראלית אסורה בעבד והשפחה אסורה בכהן והזכרים המה נתערבו ואיקבע איסורא ואיך תבעל אשה לאחד מהם להקל דלמא הוא היתר לה שהישראלית תשיג הכהן ואשה פסולה משיגה העבד, מי יודע אם לא נהפוך הוא איך תקיל עצמה הלא בכה"ג שתוכל לבוא לאיסור כמו להיתר אסרה התורה אם האיסור מעורב בהיתר אבל אצל בני התערובות הנושא אשה הניכרת או ישראלית או שפחה איזה שיחפוץ ליקח יש ספק אם יוכל לבוא בה לאיסור אם נושא ישראלית דלמא הוא כהן ואם נושא שפחה דלמא הוא עבד (ומה איכפת לי' שחבירו ג"כ יקח אשה ישראלית או שפחה הלא הוא בעצמו יכול ליקח היום ישראלית ולמחר שפחה) עכ"פ בכל בעילה לא נוכל לומר שלוקח אחד מאיקבע איסורא דהא אין ספק בהנשים שניכרים וידועים לנו ויש ספק אם יוכל לבוא באשתו אשר נושא לידי שום איסור דדלמא גופו ומהותו כמותה האיקבע איסורא פועל שבר מחויב לא יטה להקל בספק שיש בו ודאי איסור בתערובות והוא בר חיוב בצד איסור אבל אין קביעות איסור פועל חומרא על גוף הספיקות בעצמם ולכן כתב הרע"ב האיסור על הנשים ולא על בני התערובות כי מה יפעל האיקבע איסורא בתערובות על כל אחד מהתערובות הכי משכחת שחבירו נבלל בו להיות בו בגופו איקבע איסורא ודו"ק. נא להתפלל עלי ועל ביתי הדש"ת ה"ק חיים סופר ב. בעזה"י, יום א' כי תשא תרמ"ו לפ"ק פעסט יע"א. עץ החיים יתן פריו לאיש ענף עץ אבות בן להגאון הגדול ליהודים בעהמ"ח מנחת חינוך ובעצמו עושה פרי הילולים המאור הגדול לממשלת התורה כבוד הרב ר' יצחק באבד נ"י. אחד"ש מכתבו עם דרישה וחקירה קבלתי היום, והיום אשיב בקצירות אומר כח ספר של אביו הגאון המפו' זצ"ל נודע לשבח לשם ולתפארת, הגם שאני לא זכיתי לספרו, ועל כן אמלא שאלתו להשיב מיד כאשר בעיניו יראה שאין לחוש להבת כלל והי' לי להאריך רק אני חלוש וטרוד מאד מאד הדורש שלומו ושלום כל למודי ד'. אודות אשר שאל ממני להטריח עצמי שנית לשאול אם אמת הדבר בענין אשה אשר שלחתי גביות עדות מפה בשנה אשתקד אשר התיחדה פה במלון עם איש יהודי שהאמינו שהמה זיווג בעל עם אשתו ואח"כ נגלה כי היא אשת איש פלוני אלמוני ודפקו על דלתי החדר עד שבאו בלאמפען (מנורות) לחדר ומצאו הנואף יצא ממטתה הכל כמבואר בגב"ע והאשה הזאת כבר מתה תהי' מיתתה כפרתה וכעת שאיש חשוב רוצה ליקח בתה וחושש על בזיון וכו' וביקש ממני אחרי שהאשה הזאת שיצא עליה שם רע הזה היתה מוחזקת בכשרות וצניעות ככל בנות ישראל ואמרה שהיא יורדת בארץ מחמת השם הרע הזה ונשבעה שהמעשה שקר וגם מחריש בהיתר שהבת כשירה שרוב בעילות אחר הבעל ואולי העדים בשקר העידו עכ"ד. תשובה תהי' מיתתה כפרתה אשרי לבעלה שהצילו ד' והגם שרמזתי שם בגב"ע שהכל שלא בפני האשה כי ברחה מפה ואיך אגבע עדות בפניה רק שלחתי הגב"ע שהב"ד במקום דירתה יחקרו ויפסקו הדין לאמיתו. בכל זאת עד האחד מהעדים שדר פה קראתיו והודעתי לו שמתה האשה הזאת ואם הדבר אינו כמו שהעיד יודיע לי (והגם שלא נעלם ממני תל"י הדין כיון שהגיד בב"ד אינו חוזר ומגיד בכל זאת חפצתי לשמוע מפיו אולי ישנה דיבורו ונהפך הוא אמר כמו שהעיד) ולא שינה את טעמו אשר ראה בעיניו בעוה"ר ויוכל לסמוך שתלי"ת ששלחתי גב"ע רק לשם שמים שכל נשים כשירות בישראל ולא יזידון עוד ח"ו ודי בזה. ואשר חקר שבת כשירה מחמת שרוב בעילות אחר הבעל תמה אני עליו שעזב דרך הפשוט דעיין בח"מ סי' ל"ד בעד זומם ועיין בש"ך יו"ד סי' א' סק"ח וכן בש"ך ביו"ד סי' קי"ט והכלל היוצא מכל הפוסקים דיש הבדל אם שכח הדינים אז, עיון בתב"ש (סימן ב' סקל"ב] שהחמיר דהוה כמקוה חסר ואתאי והשיג על הש"ך שכ' דאם בשאט נפש נעשה רשע לעבירה אמרינן עד עכשיו הי' יהודי כשר ועתה נתפקר אפי' המיר ר"ל ובאותו יום ניקר חלב וכדומה לא חשדינן למפרע יעו"ש. והגאון בשב שמעתתא שמעתא ג' פ"ד נתן תבלין בטעם לשבח אם הספק הוא על מעשה ידוע באיזה זמן נתהוה אם בזמן קרוב או בזמן רחוק מלפניו אז יש להחמיר אבל אם ידענו מעשה רע שנעשה בזמן קרוב ואנו חוקרים לאמור כשם שאיתרע עכשיו במעשה עבירה כן חטא במעשה עבירה זמן זמנים טובא אז אמרינן עכשיו איתרע ועשה עבירה אבל מקודם לא חטא דפח"ח ועיין כו"פ סי' י"א סק"ד ובתומים סי' י"ד. ואנכי הוספתי להמתיק דברי הגאון שב שמעתתא דכל כח חזקה הוא דמחליטין שלא נשתנה מכמו שהיה אבל מעולם לא מחליטין כח חזקה שלא ישתנה בעתיד, דוגמא שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן הגם שסוף כל אדם למות אבל שאר דברים אפשר שיעמוד לעולם, בכל זאת כל חזקה מנגע ילפי' ושם הוא בהוה ולא בעתיד ולכן אם אנו מסופקים על מעשה ידוע באיזה זמן נעשה הריעותא יש להחמיר אולי כבר נפסקה החזקה זמן זמנים טובא ואין לומר] דנפסקה במעשה אחד מקודם יען דראונו שנפסקה החזקה זה אינו דהא גם מעיקרא לא החזקנו החזקה שתהי' קיימת בעתיד בודאי ודוק. תבנא לדינא כיון שהאשה שהלכה לעולמה היתה מוחזקת לאשה כשיר' ובשנה העבר' איתרע חזקת' בעוה"ר אבל לא איתרע חזקת כשרות שלה על שנים קדמוניות וא"כ על הילדים שנולדו לפני שנים אין חשש פסול ח"ו, והא דמצריכים לומר רוב בעילות אחר הבעל היינו אם נתעברה בשנה שנחשד' אעפי"כ אמרינן רוב בעילות אחרי הבעל והולד מבעלה ולא מן הנחשד לנואף והבן. ואעתיק מה שכתבתי בגליון שב שמעתתא שם שמביא ראי' מפי' משניות דשוחט בשבת שחיטתו כשרה דקודם שישחוט הרוב הוה מקלקל ולא נעשה מומר עד שגמר השחיטה משו"ה השחיטה כשרה, ואם נימא דמחזיקים ברשע למפרע א"כ כיון דחילל שבת אימר הרשיע מקודם. כתבתי על הגליון לכאורה נראה כשגגה ח"ו לו יהיה שהרשיע גם מקודם אבל עכ"פ לא חילל שבת בפרהסיא ולא נעשה מומר שיהיה שחיטתו שחיטת אינו בר זביחה והוה מומר לדבר אחד לא הוה מומר לכל התורה כולה רק באותו תירץ לא מחלקינן בין בצינעה בין בפרהסיא ודו"ק. דברי הדש"ת הק' חיים סופר ג. ב"ה. בענין קטן אוכל נבילות ראיתי קו' גדולה שהקשו שני שרי צבאות ישראל אדמ"ו חת"ס סי' פ"ג והמהר"ש לאנדא בשיבת ציון סי' ד' מאי הקשה הגמ' ביבמות דף קי"ד אם קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו למה יוציא את אשתו בגט אם פקח נשא חרשת או חרש נשא פקחית תיתיב גבי' ומשני משום איסורא דידה אם הוא פקחית ומשום איסורא דידי' אם הוא פקח, וקשה בלא"ה הא ליתן איסור בידים אסור מן התורה הגם שאין ב"ד מצווין להפרישן הפקח ספי בידים איסור לחרשת או הפקחית ספי בידים איסור לחרש ובשיבת ציון לחדש יצא דבחרש שאינו עומד להתפקח אפי' ספי בידים מותר ונעלם ממנו לפי שעה דברי רשב"א גיטין דף נ"ה שהביא מרן חת"ס שאסור לספות בידים איסור לחרש יעו"ש והקו' פלא. ונלע"ד בב"ק דף ל"ב איבעי אם הזיק הבעל אשתו בתשמיש המטה אם חייב או לא ורצה לפשוע מן המשנה של זה רשות להלך פטור ומשני הכא איהו קעביד מעשה והיא לא והא כתיב ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם ומשני הנאה לתרווייהו אית להו איהו מעשה הוא דקעביד ובתוס' שם בד"ה איהו קעביד מעשה וז"ל מיהו לענין חטאת ולענין מלקות חייבת דרחמנא אחשבה להנאת מעשה עכ"ל. העולה מזה דאשה חייבת במלקות וקרבן דהנאה נחשבת למעשה אבל גוף הביאה לא הוה מעשה, וא"כ הכי הוא נותן הנאה הלא גופה נהנית מן ביאתו והיא עשתה מעשה בהנאתה אבל גוף הביאה מה שנבעלת היא קרקע עולם ולא נותן לה איסור כלל כי הנאה אשר יש לה היא האיסור ולא נתן לה בידו אותה הנאה רק היא עבדה ואם קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו למה לא יבעול אותה, וצריך לשנות מפני דידי' הוא שעושה מעשה בבעילה עובר עבירה, וכן אם הוא שוטה והיא פקחית מה עשתה איסור שנבעלת הלא היא קרקע עולם ולא עשתה מעשה להכשילו ומתרץ דהיא עוברת דהנאה שלה פועל להיות כמעש' ולענין שהיא עוברת עבירה אבל לולא כן לא הוה כספי בידים ודוק:
הקדמה
הקדמת המחבר:
יתברך העוזר וישתבח המושיע ידעתי גם ידעתי כי רק זכות
אבותי ורבותי ז"ל עמדה כי להקים אותי ולהעמידני על רגלי ואם ששולטים בי מכאובים ויסורים גדולים לא עליכם בית ישראל בכל ואת חסד גדול הוא מד' שאני מיושבי בית המדרש ואומר ברוך אתה ד' למדני חקיך שהחייני וקימני והגיעני לזמן הזה ואני נותן הודאה אל העבר ואתפלל על העתיד שיחזיקני ויאמצני לתורה ויצליח אותי לזקנה ושיבה טובה אמן. ואודה ד' בכל לבבי כי באתי הלום לעיר הבירה בקהל יראים ושלימים פה ק"ק פעסט יע"א שיש מקום לפעול בדרשות בקיבוץ אנשים מקרובים ורחוקים אשר בכל דרשה יש רבים מפינות העולם והמה ישאו מדברותי תל"י ויפוזרו אמרי פי ומוסר לבבי בכל אשר יסעו וילכו בעזה"י. ובזכות הוריי ורבותי זצ"ל לא נפסק בששת ימי המעשה עטי עט סופר מלהשיב לשואלים תשובות לחלכה למעשה או להשיב ללומדי תורה על חקירות ובדיקות הערות בעומק חכז"ל להרביץ תורה להרחיב גבולי חכמה ודעת תל"י. וגם לרבות אורה ד' על הטוב ההוא הנה מקום אתי תל"י לעסוק בדברי תורה פה אל פה עם העוברים ושבים רבנים ולומדי תורה ובחורי חמד אשר אני אינו מסיר אוני לשמוע מפיהם ולפלפל בהם ולכל אלה ברוך הנותן ליעף ולחלש כמוני כח. וזאת היתה לי שמרוב חולשות גופי התרשלתי לתכלית לכתוב כל הערות וחקירות הנאמרים בהתעסקות התורה מפה לפה כי לא עלה בלבי שאחרי בלותי יהי' לי עוד עדנה לחבר ספר בדפוס ובשנה העבר כאשר היותי במרחץ קארלסבאד בא אצלי ש"ב הקצין החבר ר' איצק צבי רט"ד נ"י מאנטווערפען וטרם נסיעתו דברתי אליו בלט פן ואולי יעשה זכרון טוב לנשמת אביו אשר שבק חיים לנו ביום י"ד אייר אשר הי' מפורסם בשם טוב ירא אלקים וגומל חסדים הלא הוא החבר ר' אברהם רט"ד זצ"ל מפ"ב שיעזור לי לדפוס ספרי מ"ח על אבן העזר ולא אמר לאו ואחרי חג הסוכות מלא משאלות לבי בתנאי שלא אזכיר עליו תודה ואשמור פקודתו רק אברכהו שיגדל הוא עם אשתו היקרה מ' מרים תי' בניהם ובנותיהם שיהיו ת"ח ועשירים ויזכה ליתן בנותיו לבחורי יראי ד' להכניסם לחופה ולמע"ט ולהצלחה. וגם לרבות שאמו החשובה האלמנה מ' מאטל תי' תזכה לראות בהצלחת בניה ובני בניה שיהי' למודי ד' ויראתם יהי' קודמת לחכמתם בעושר וכבוד. ודבר שפתים הי' למותר להזהיר ולא לסמוך עלי בהוראה כי הן לפני שנים אשר הי' כחותי בשלימות הזהרתי על זה קל וחומר בזקנתי והגם שאקוה בעזה"י שזכיתי בהרבה מקומות לאמיתיות של תורה אבל לא אקבל עלי שום ערבות ח"ו. וטרם אכלה לדבר אתפלל אנא ד' חזקני ואמצני לסדר חבוריי ולהציפם בעולם הלא אתה ידעת מה אבקש בעתיד או מה שבקשתי בעבר מה אספר לפני בני אדם אשר טרחתי בעד התורה בעניות גדול יום ולילה ואשר עמלתי עם תלמידים להבינם ואשר למדתי תנ"ך עם סוחרים ובעלי מלאכות בשבת ויו"ט וגם בימי חול לחבר יום ולילה בתורה ובמוסר בעזה"י. ואתן תודה לבני הרהמה"ג הרב יעקב שלום נ"י על טרחתו הגדולה כי שלחתי לו כמה פנקסים ומשם יקח ויברר מתשובותי אשר יראה להביא לדפוס כי תל"י יש לו לב מבין ואני אסמוך עליו תמיד בעזה"י וראיתי כי תל"י לקט רובו ככולו מתשובות אשר כתבתי פה ק"ק פעסט וגם איזה תשובות אשר כתבתי עוד מלפנים בק"ק מונקאטש יע"א וגם בני הרבני מה"ו ר' בנימין זאב המכונה וואלף נ"י אזכיר לטובה בתודה כי הוא סופר מהיר והעתיק התשובות בכתב נאה ישלם ד' פעלם לטובה שיזכו לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות מתוך עושר והצלחה אמן. ואבוא היום בזכות אבותי ה"ה אבי אדמ"ו מה"ו מרדכי אפרים הנקרא בפי כל ר' פישל סופר ז"ל בן הצדיק רי זוסמאן סופר ז"ל ואמי מורתי הצדקת לאה בת החשוב וירא אלקים מכבד התורה כבוד ר' יהודא לאשברין ז"ל זכרונם לברכה ובזכות רבותי גאוני ארץ ומוסדי דור ה"ה הגאון בעל חת"ם סופר והגאון בעל שערי תורה והגאון בעל אמרי א"ש זכרונם לברכה לפניך מלך מלכי המלכים הקב"ה ברוך הוא וברוך שמו וברוב כריעות וברוב השתחויות בתודה על העבר ובתפילה על העתיד שתזכה אותי להפיץ מעיינותי חוצה במקהלות ישראל ובסגל חבורה למודי ד' בחריפות ואגדה כאשר עם לבבי אמן. וזכור אזכיר שבר גדול אשר קראני על פי ד' שמתו עלי ר"ל חמשה בנות ובו אחד הילדה שרה והילדה רייזיל והילדה רבקה מלכה והילדה צירל בלומה וגם בתי הגדולה שהיתה נקראת על שם אמי לאה וגם בני הילד מאיר שלמה זכרונם לפני מכניע לבי לא עליכם עבדי ד' יקרה אתכם כאלה ולא מאלה וגם אותי ישמור ד' מכל צרה יגון ואנחה וישמחני כמות עניתני לבלה בטוב ימי לעולם אמן. ושפתי לא אכלה עד שאני תפלה לד' שיגמור בעדי ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים כל דברי תורתיך ולא ימושו תורתיך ומצותיך מפי ומפי זרעי ומפי ורע זרעי עד עולם אמן. היום יום כי טוב י"ד למב"י תרמ"ה לפ"ק. הק' חיים בלאדמ"ו הצדיק מרדכי אפרים המכונה פישל סופר זצ"ל אב"ד דקהל יראים פה ק"ק פעסט יע"א. רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה היא זוגתי החכמה והצנועה הרבנית מ' בריינדל תי' אשר היא עזרי מעם די וישלם ד' לה פעלה בעוה"ז שתזכה להיות עמי בהצלחה ונזכה יחד לגדל בנינו ובני בנינו לתורה ועבודה והצלחה ותהי' משכורתה שלימה מעם ד' צבאות לאחר וקנה ושיבה בעוה"ב אמן:
סימן א
שפעת ברכות ורב הצלחות לראש איש הלוחם במלחמות התורה ה"ה כבוד הרהמ"ג הרב כלב פייבל וועזל נ"י אב"ד דק"ק טארדאם יע"א. אחד"ש קבלתי שאלתו ואני לא מכיר את מעלתו נ"י בכל זאת פניתי מכל עמלי להיות נטפל לרופא נשבר לב ודך רוח והייתי זריז רק המעתיק לא גמר עד היום. אודות אשה מנאפת אשר מרדה בבעלה כמה שנים ואביה בא לבעלה אם לא יתן לה ספר כריתות תתחבר עצמה לא"י כי היא צריכה בעל ואז אם תאסר עצמה על בעלה בוודאי יתן גט פטורין ואם גם אז לא יתן גט תלך עם הא"י למרחק וכאשר התרה ע"י אביה כן עשתה נתחברה לא"י ונסעה עמו לבוקרשט והבעל נסע לבוקרטש ליתן לה שם גט ונסעה משם עם הנואף למרחוק לא נודע מקומם איה שוכנים ורובצים בטומאתם והבעל גנוח גנח על מעמדו כי אי אפשר לו להיות עוד בלא אשה וביקש להושיע לו אבל אי אפשר לו לדלג על ההרים המה המורים היתר של מאה רבנים. תשובה יישר כוחכם ה"ה מעלת כ"ת נ"י וכבוד אהובי הרב הגאון אב"ד דק"ק דעעש נ"י כפי מכתב מעלתו שהעתיק הערות תורה אשר טרח להקל עול הנעלב וגם כבוד מעלתו נ"י טרח לחקור כי יחם לבבו על הנבלה הזאת הנעשה בישראל ואקוה לקנא קנאות ד' לחקור כמה פנים וצדדי היתר לפני האיש ולייסר נשים נואפות כאלה שלא יוכלו לצער את בעליהן ליתן להם גט פטורין אם יתנו עיניהם באיש זר הן ישראל הן נכרי רק אבקש להודיע לי מקודם אם זה ברור שדרה בכפר עם פלוני ישראל כאיש עם אשה ביחד וגם אם יש בירור שהבעל הלך לבוקרשט כדי לגרשה אם ראה אותה שם ואם דבר עמה פן ואולי לא הי' שם ולא רצה לגרשה וגם אחפוץ לידע אם כבר קיים פ"ו אם יש לו בנים או לא וגם אם הי' לה התראות ב"ד בחמשה שנים שמרדה בו וגם אם מרוצה לשמוע לדברי חכמים אשר מצריכים נדרים ושבועות שלא יחפץ בה לעולם וכעת אכתוב רק סניף היתר אחד אשר חקרתי בעזה"י. ונלע"ד לחקור בעז"ה דבכה"ג שבגדה בו בבעל ודרה עם נכרי וזנתה עמו והלכה עם הנואף בארץ אחרת לדור עמו יוכל הוא לישא אשה אחרת ולא צריך היתר ממאה רבנים. דלכאורה קשה על כל אשה מנאפת תחת בעלה אם יש עדות ברורה תצא בלא גט דאנו סהדי אדעתא דהכי שתזנה תחתיו ותהי' אסורה באיסור טומאה לא קידש אותה כמו דאמרי' קידושין לשון הקדש שאוסר תשמיש שלה על העולם ואם תזנה תחתיו בודאי אדעתא דהכא לא קדשה וכ"ת הכא נמי א"כ לב"ש דלא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר עיין גיטין דף צ' היינו זנתה בעדים יעו"ש וא"כ איך אמרה התורה וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו היא לא צריכה שלוחין כלל דאדעתא דהכא לא קידשה בשלמא אם זנתה בהתראה ובעדים חפץ שתהרג בב"ד על נאופה וכן בקינוי נה ונסתרה אם זנתה תמות אבל כל זונה דעלמא שראו עדים בזנותה תצא בלא גט וצע"ג. אמנם משבשתא דיש חזקה חזקות כשרות אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות א"כ איך נימא דאנן סהדי שמחשבתו בשעת קידושין שאם תזנה תחתיו במזיד לא קדשה כלל א"כ יהי' כל בעילותיו שבעל אותה בעילת זנות ואמרי' בודאי קדשה אותה בכל אופן ואם יבורר שזנתה תהיה אסורה עליו משעת זנות ואילך ויתן לה ספר כריתות ושלחה מביתו א"כ נהפוך הוא חזקה דלא בעל בעילת זנות וקדשה בכל אופן ודוק. אך כל זה בדין תורה דיוכל לשלחה בע"כ ואפילו תברח ולא יוכל לגרשה מאי הפסיד יקח אשה אחרת דהא הדיוט מותר בשתי נשים א"כ מהכ"ת יהי' דעתו לעשות בעילותיו בעילות זנות אבל אחר תקנות ר"ג מאור הגולה דלא יוכל לגרש בע"כ וגם יש חדר"ג שלא ליקח שתי נשים, וא"כ אם מנואפת בורחות מאי יעשה האיש הכי יקח פנוי' ויעבור במזיד על ביאת זנות א"כ בודאי כל דעת המקדש שאם ח"ו תברח אשתו ותבעל בזנות ויחי' חיי צער אדעתא דהכא לא קידש ולא צריך ליתן גט כלל ודוק. רק יש לפקפק דגם כאן יש חזקה שאפי' בכה"ג לא חפץ לעשות בעילותיו בעילת זנות וכ"ת מה יעשה אם תרחק נדוד הנואפת הכי ישב גלמד, זה אינו דיכול לזכות לה גט ע"י אחר ויקח אשה אחרת וא"כ למה לו לעשות כל בעילותיו הקודמין לבעילות זנות יזכה לה גט ע"י אחר כמבואר ברמ"א סי' ק"מ וז"ל ה"ה אשה הנאסרת על בעלה מזכה לה גט ע"י אחר עכ"ל והגם שרמ"א כתב עוד שם וז"ל ויש מחמירין בזה עכ"ל כבר השיג עליו הט"ז יעו"ש אבל לפי חקירתי ממנ"פ אם יש תיקון ע"י זיכה ע"י אחר (קידש) [תיהני] אפי' אם תזנה עליו ואם כדעת יש מחמירים א"כ ליכא תיקון נשאר אנן סהדי אדעתא דהכי לא קידש כלל ודוק. ואין להשיב מדברי תוס' פ"ד מכתובות דף מ"ז ע"ב בד"ה שלא כתב שכתבו וז"ל ולהכי לא פריך מאשה שנעשה בעלה בעל מום תיפוק בלא גט דאדעתא דהכא לא קדשה נפשה כיון דתלוי נמי בדעת המקדש וכן כל הנהו דמייתי התם אין תלוי אלא בדעתו עכ"ל וא"כ איך נימא בכה"ג בנידן דידן אדעתא דהכי לא קידש אותה הא הי' תלוי גם בדעתה. אחר העיון זה טעות הגם שהיא נעשית ברוב שנים מופקרת לזנות עכשיו איתרע עיין ש"ך יו"ד סי' א' ס"ק ח' דלא אסרי' שחיטתו למפרע ועיין בח"מ סי' ל"ד וקצרתי אבל בודאי בשעה שנתקדשה לבעלה היתה בחזקת כשרות וצדקות בודאי היא גם היא היתה דעתה שאם יתקף יצרה בה לזנות תחת בעלה ותהי' אסורה לבעלה והבעל דעתו שלא לקדש אותה אדעתא דהכא גם היא קדשה נפשה על דעת בעלה כי למה לה לעבור עון חמור בכל בעילה ובעילה וא"כ ממילא נשאר דדי מצד הבעל אדעתא דהכי לא קידש אותה בשלמא אם תאמר כן בנעשה בעלה בעל מום ניחא דא"כ לא הי' הבעל מרוצה לקדש אותה וממילא גם היא דעתה להתקדש אפי' אם הבעל יהי' נעשה בעל מום תסבול עמו אבל בנידן דידן שאם היא תזנה בודאי ניחא לה שלא תהי' אשת איש והבן. ועלה בדעתי דבר חדש בעזה"י דדווקא באשה הקשה הגמ' בנפלה לפני מוכה שחין דנימא אדעתא דהכא לא קדשה וכן בתוס' כתובות דף מ"ז הקשה אם הבעל נעשה בעל מום תאמר האשה אדעתא דהכא לא קידש יעו"ש יען דאשה אינה מדברת בקידושין רק הבעל אומר הרי את מקודשת לי והיא שותקת ומשוה עצמה כהפקר לגבי בעלה עיין ר"ן נדרים דף ל' שביאר הדבר דכתיב כי יקח איש אשה שכל כח קידושין בא רק מצד המקדש והאשה תהי' ניחא לה שעשאה עצמה כהפקר יעו"ש א"כ יש לחקור אדעתא דהכא לא קידשה עצמה ולא ניחא לה וכ"ת למה לא גילתא דעתה בתנאי דהלא לא דברה כלל אבל הבעל שאומר הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל א"כ דיבר הקידושין ולא התנה ולא גלה דעתו מהכ"ת נימא אדעתא דהכא לא קדשה הא לא התנה וצע"ג. ואוסף נופך הלא אמרי' בכל מקום כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש א"כ הוה כאלו גילה דעתו שסומך בקידושין שיהיו טובים ומועילים כפי דעת רבנן שתלה כוחו בדעתם וא"כ איך נימא אצלו אדעתא דהכא לא קידש הוא סומך על רבנן אם רוצים להפקיע קידושי' כמו בגיטין דף ל"ג בביטול הגט או בנדרים דף צ' שביאר הר"ן במשנה אחרונה דעקרו רבנן לקידושין וכדומה בעגונא אבל הוא הבעל אין לו דעת עצמו לאמור על דעת זה לא קידש אותה אבל האשה שלא דברה בשעת קידושין לאמור כדת משה וישראל שתהי' מתקדשת על דעת רבנן א"כ נשאר לה כחה לאמור אדעתא דהכא לא קדשה נפשה והבן זה. וכי תימא דאנן נימא בודאי אדעתא דהכי לא הי' תולה הקידושין בדעת עצמו וא"כ נימא נעקר הקידושין דידענא שהוא לא הי' מקדש אותה על דעת כזה נ"ל דלק"מ דא"כ כל אשה קלה דעת תזנה תחת בעלה ותסמוך שלא יקרא לה עון כי החכמים יעקרו קידושי' מכח אדעתא דהכא לא קדשה וא"כ היתה פנוי' ולא נאסרת גם על בעלה ויהי' פתח פתוח לזנות ולנאף ח"ו והלא ראינו דחיישי' שיחפה על בת אחותו עיין גיטין דף י"ז ועיין בתוס' גיטין דף ל"ג בבטלו מבוטל שכדין יעשה יעו"ש אבל מעולם לא עלה על דעת דנימא דבודאי מכח אהבה לבת אחותו שלא תמות א"כ נימא על דעתא דהכא לא קידשה כלל אלא פשיטא דלא שייך לגבי בעל לומר אדעתא דהכא לא קדשה רק הב"ד צריכין לעקור הקידושין משום דאנן סהדי אדעתא דהכא לא הי' מקדשה ויעקרו רבנן לקידושי' וח"ו שנעשה אנן סהדי כדי שבנקל תזנה אשה תחת בעלה ודוק. וגם נראה לי דלא חקרו בגמ' ובתוס' סברה אדעתא דהכא לא קדשה אלא ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין והתוס' הקשה למה לא הקשה מאשה שנעשה בעלה בעל מום דתיפק בלא גט היינו אם הבעל נעשה מוכה שחין וכל הנך דחשיב המשנה בפרק המדיר דף ע"ז דהוה הדין דהב"ד כופין אותו להוציא יעו"ש א"כ אם אנן כופין להוציאה דאי אפשר לסבול וגם אנן לא שבקי' לה שתהי' עמו משום סכנה ושפיר הקשה תוס' בכה"ג אנן סהדי דאדעתא דהכי לא קדשה כי טבע האדם לא יוכל לסבול אבל מכל שאר דברים אשר כפי טבע הגוף היא ראוי' להיות לו לאשה רק אריה רביע עליה איסור טומאת זנות אשר לפעמים כי עזה כמות אהבה שאפי' אם נטמאת אלף פעמים נפשו קשורה בנפשה ועל כל פשעיה אהבה יכסה והגם שאין דרך להחזיר אפי' פלגש שזנתה עיין בתוס' גיטין דף ה' ד"ה זבוב מצא יעו"ש היינו על פי רוב ממאס בה אבל בודאי יש מיעוט גדול אשר מים גנובים ימתקו עיין בסוטה דף ז' במשנה שחיישינן שבעל יבעול אותה באיסורא ועיין בתוס' וברש"י שם היטב ועוד שאפשר מפני שיבוש מבני אדם לא יחפוץ בה אבל בלבו יאהב אותה וא"כ איך נימא אנן סהדי אדעתא דהכי לא קדשה פן ואולי בשעת קידושין היתה נפשו קשורה בנפשה שאפי' אם תזנה יהי' עמה וכן ריש כתובות חששו שמא יתקרר דעתו ויקיימנה יעו"ש והגם שם לא נתברר ודאי זנות עכ"פ הוא לא מצא בתולים ואטו בנידן דידן ראה הוא הזנות מי יודע נופת שפתי זונה אשר תאמר לא פעלתי און הגם שאכלה ומחתה פיה א"כ ליכא אנן סהדי שאדעתא דהכי לא קדשה ודוק. ואמרתי להביא ראי' דמכח שם איסור לא אמרי' באיש אדעתא דהכי לא קדשה דהא אפי' אם זנתה תחת בעלה מאי איסור יש על הבעל בבעילתו רק איסור לאו לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה והוה רק איסור לאו כמו גרושה לכהן הדיוט אטו נימא שכהן שקידש אשה ולא נודע שהיא גרושה לא תצרך גט דאדעתא דהכי לא קדשה ולא תצטרך גט ח"ו מלומר כן אלא פשיטא כיון בענין אישות אין כאן חסרון רק ארי' רביע עליה מי יהי' אנן סהדי שבלבו לא ערב לו ללקחה עריות נפשו של אדם חמדתן אבל במוכה שחין אשר הוא חסרון בגוף הנאות אישות יש לומר אדעתא דהכי לא קדשה נפשה ודוק. ואביא ראי' מדברי הר"ן פ' אלמנה נזונית בד"ה נשים שאמרו שכתב וז"ל וכ"ת אמאי הא אמרי' בסיפא בעוברת על הדת וחברותיה אין לה תוספות וחברותיה היינו נמצאו עליה נדרים או מומין אלמא כל שמקחו מקח טעות אפי' תוספות אין להן ומ"ש איילונית בשלא הכיר בה וי"ל דלא דמי דהתם כיון שהי' יודעת במומי' והדבר ידוע שאין אדם נתפייס במומין ולא באשה נדרנית עלה דידה הוה רמי' לגלוי ועלה סמך ולא חשש לבדוק אחריה אבל באיילונית לא יהי' הדבר מועל עליה שהרי לא היתה יודעת בכך וכן הדין באלמנה לכה"ג וממזרת ונתינה לישראל אעפ"י שלא הכיר בהן יש להן תוספת שלא הי' הדבר מוטל עליהן לגלות דסברי דאפשר שיערב עליו המקח אעפ"י שיש איסור בדבר משא"כ במומין ובנדרים שאין אדם נתפייס בהם עכ"ל הרי מפורש יוצא דלא דמי מום שבגוף אשר טבע האדם ממאס בו ובין אם רובץ על הגוף איסור לאו דסברי האלמנה וממזרת דיערב לו המקח אעפ"י שיש בו איסור בכל בעילה ובעילה כמובן וק"ו דלא נוכל לומר אנן סהדי דאם הי' יודע שתזנה אשתו תחתיו ותהי' אסורה לחזור אליו אדעתא דהכי לא קודש אותה אולי מרוב אהבתו קיבל עליו להיות עמה אפילו באיסור ודוק. אמנם עדיין הדבר מרופרף בידי דדברי הר"ן צריכין תבלין הלא הוה חזקה מכח רובא דאם אנו דנין על אדם אי ניחא ליה לעבור עבירה דאורייתא אוקי הגברא על חזקת כשרות וחזקת צדקות וא"כ נימא בודאי איסורא לא ניחא ליה לקנות ואיך תאמר הממזרת או האלמנה אפשר שיערב עליו המקח אף על פי שיש איסור בדבר הלא בוודאי הוה המקדש מרוב ישראל הכשירים ודוק. וחשבתי בעזה"י להמתיק דברי הר"ן דהלא בתורה לא נזכר שצריך אדם כפרה על שוגג עבירה רק בשוגג חיוב מיתות ב"ד או חיוב כרת אז אמרה התורה על שוגג חיוב חטאת והטעם שחייב חטאת בשוגג מיתה וכרת הסביר הרמב"ם בפ"ה מהל' שגגות הל' ו' וז"ל הבא על אשתו שלא בשעת וסתה וראתה הדם בשעת התשמיש הרי אלו פטורים מקרבן חטאת מפני שזה כאונס הוא ולא שוגג שהשוגג הי' לו לבדוק ולדקדק ואלו בדק יפה יפה ודקדוק בשאלות לא הי' בא לידו שגגה ולפי שלא טרח בדרישה וחקירה ואח"כ עשה צריך כפרה אבל זה מה הי' לו לעשות הרי טהורה היתה ושלא בשעת וסתה בעל אין זה אלא אונס עכ"ל הרי מפורש יוצא שצריך קרבן בשוגג כרת ומיתות ב"ד על שלא בדק ודקדוק יפה אשר הי' בידו לברר שאלו בדק יפה ודקדק בשאלות לא הי' בא לידי איסור וא"כ התרשלות שלא דרש וחקר נחשב לו לעון וצריך כפרה קרבן חטאת. ואם כן באיסור ל"ת דלא אמרה התורה קרבן על השוגג נראה הגם שהתרשל בזה שלא דקדק ולא דרש לחקור לברר הדבר לא ימצא לו עון דהא הי' שוגג דעכ"פ לא ידע מן האיסור וזה שרומז הר"ן הממזרת והאלמנה לא הי' עליהן מוטל עליהן לגלות דסברו אפשר שיערב עליו המקח אעפ"י שיש איסור בדבר דהלא הבעל הוא שוגג ולא ימצא לו עון וחטא בדבר ועיין ר"ן סנהדרין דף פ"ד ודוק) שלא נודע לו א"כ יערב לו הנאת בעילה אם לא נודע מאיסור אבל בנדרים ומומין שאין אדם מתפייס הי' עליה רמי' להודיע לו אבל באיסור אלמנה לכהן גדול או ממזרת אין עליה מוטל להודיע דאם הוא ירא וחרד על דבר ד' הי' הוא צריך לדרוש ולחקור שלא יבוא לידי שוגג איסור לאו וכיון דלא דרש ולא חקר ולא שאל את פיה ולא מפי אחרים א"כ הי' לפניה מקום לטעות שגם היא אינה צריכה לעשות דבר והבן בעזה"י. ולפי"ז אפשר אם שאל את פיה ושכנותיה אם היא כשירה או אמרו שהיא אלמנה והטעו אותו בודאי אין לה כתובה דדווקא בלא הכיר בה יש לה כתובה דיש מקום לומר דסברו דיערב לו מקחו דהא ראי' שלא חקר ולא דרש אבל בדרש וחקר והטעה אותו בודאי אין לה כתובה ומסתברא דבכה"ג אנן סהדי אדעתא דהכי לא קידש וא"כ גם בנידן דידן יש מקום לומר דאנן סהדי דלא קידש אם תזנה אשתו עם ערל לעיני כל רואי שמש ואם כן בטלו קדושיו לגמרי והבן. והגם שמצינו בגמ' אפי' לא הכיר בחייבי לאוין דמהני קידושין ופליגו רק בכתובה עיין כתובות דף ק"א היינו דבזמן הגמ' יוכל ליקח כמה נשים על אשתו זאת ואם לא תרחק נדוד יוכל לזרוק לה גט בע"כ וא"כ למה יעשה למפרע בעילותיו בעילת זנות אבל בזמן הזה דאיכא חדר"ג שלא לישא שני שנים ולא לגרש בע"כ א"כ לא נשאר לפניו רק לישב בדד וגלמד א"כ בודאי דעת כל מקדש אם יארע כזה ח"ו אדעתא דהכי לא מקדש וגומר ונותן טבעת קידושין לשם מתנה ודוק. וחפשתי ומצאתי להנב"י מהד"ת א"ע סי' נ' במעשה שהי' שגרושה הטעתה לכהן לאמור שהיא אלמנה ואחר הנשואין נודע לבעלה הכהן שהיא גרושה וברח ומת בעלה הכהן הנ"ל ולו אח זקן לא נודע מקומו וחקר השואל שאין לך מום גדול מגרושה לכהן ויהי' קדושי ספק עכ"פ והשיב הנוב"י שטעה בדמיונו והביא דברי הר"ן הנ"ל דבמומין אין אדם מתפייס וכתב בשם הר"ן וז"ל אבל ח"ל היתה סבורה שיערב עליו המקח אפי' באיסור ויתפייס ולכן סמכה ע"ז שלא להודיע יעו"ש בהר"ן הרי אין לדמות איסור למומין עכ"ל הנב"י שם. ואני אומר בנשיקת כפי רגלי תורתו דהר"ן לא כתב שיערב עליו המקח אפי' באיסור ויתפייס כאשר כתב הנב"י בשמו דהר"ן לא הזכיר ויתפייס כי איך אפשר לומר שחשבה שיתפייס על איסור הלא יש למקדש חזקת כשרות וחזקת צדקות איך יתפייס לעבור פי ד' ואטו אם הוא יתפייס מה יהי' הב"ד של ישראל עושים הכי המה יתפייסו וישתקו הלא כתיב וקדשתו וילפי' ביבמות דף פ"ח דפנו יעו"ש ברש"י וברמב"ם וגם לא הוזכר בר"ן שיערב לו מקחו אפי' באיסור הר"ן כתב רק וז"ל אעפ"י שיש איסור בדבר עכ"ל כוונת הר"ן היא חשבה כיון שלא נודע לו שהיא אלמנה או ממזרת הגם שיש סרך איסור בדבר שבועל בשוגג חייבי לאוין חשבה היא שיערב לו בעילותיה כיון שלא ידע ולא ימצא לו עון על שוגג לאו א"כ לאו עליה רמי' להודיעהו כיון שהוא לא חש לחקור ולשאול אם היא מותרת לו רק אץ ברגלים ויש תריס שלא לקנסה בכתובתה אבל בנידן הנב"י שהיא הטעתה לאמור על עצמה שהיא אלמנה ומותרת לו וסמך על אמרי פיה כדת ודין מהכ"ת לומר שלא הוה זה כאלו יש מום בגופה הלא במום יש עכ"פ בידו למחול ולהתפייס במומה ועל אשה גרושה אי אפשר למחול א"כ אין לך מום גדול מזה והבן. והא ראי' מדין מבואר בש"ע יו"ד סי' קי"ט בש"ך ס"ק כ"ז שמביא בשם הסמ"ע שלכך צריך להחזיר הדמים אם מכר לו בשר טריפה תחת כשר יען הגם שאכל לא נחשב לו הנאה שישראל מצער אם אכל איסור דאורייתא אפי' בשוגג יעו"ש דכיון דביקש בשר כשר והוא נתן במזיד בשר אסור אפי' נהנה צריך להחזיר לו המעות וא"כ איך תחשב שיתפייס הבעל באיסור לאו אלא ע"כ יען שלא שאל אותה אם היא אינה גרושה או ממזרת אין מוטל עליה להודיע כיון שלא חקר ודרש ולא שאל פיה אבל אם הטעתה במזיד על שידעה שהוא כהן אמרה לו שהיא אלמנה אז בודאי נשאר הוא על חזקתו שלא יערב לו ואותו הנאת בעילה צער הוא לו ואדעתא דהכי לא קידש ודוק. ואוסף בזה דבוודאי יש אנן סהדי דשם בבשר אי אפשר לתקן דאכל בשר אסור אמרי' דהנאת אכילה לא נחשב להנאה וא"כ ק"ו בחייבי לאוין דפסק הרמב"ם בפט"ו מא"ב שכל חייבי לאוין אינו לוקה אלא בבעילה אחר קידושין א"כ נימא אנן סהדי אדעתא דהכי לא קידש א"כ ממילא לא עבר הלאו בבעילה ודוק. ואין להשיב על ראי' שהבאתי מיו"ד אם מכר בשר נבילה דאמרי' דהנאתו בשוגג נחשב לו לצער וה"ה הכא אם הטעתו אי אפשר לומר שיערב לו בשוגג לאמור לחלק שאני איסור אכילה שבא בקרבו כאשר כתבו תוס' בחולין דף ה' בד"ה השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה זה דווקא באיסורי אכילה אבל בשבת הלא ר' ישמעאל קרא והטה יעו"ש דזה שייך לומר בסברת הר"ן דלא חששה לגלות לו כיון שיהי' בשוגג הגם באכילה הוה שוגג צער סברה באיסור בעילה לא יהי' לו צער דהא התרשל לשאול ולחקור אבל אם הוא כהן כשר והיא אמרה על נפשה שהיא אלמנה מהכ"ת נימא שאין לו צער אם עבר בשוגג על איסור גרושה לכהן ודוק. ונראה בודאי כנגד האשה הזונה והחצופה לא סמכי' לומר דהיא אינה עוד אשת איש דאדעתא דהכי לא קדשה דא"כ יוכל לבוא לידי תקלה דכל קלה הדעת תתלה עצמה בנכרי ותברח מבעלה ותזנה עם הנכרי כדי שיעקרו הקדושין ולא ימצא לה עון בזנותה ח"ו כפי דעתה ואחרי שהגוי ימאס בה תשוב לבעלה בקדושין מחדש חס וחלילה עיין גיטין דף פ"ח בגט מעושה שחששו חכז"ל שתתלה עצמה בעכו"ם לכוף לבעלה ליתן הגט ק"ו אם תרויח בנאופה אבל עכ"פ נגד האיש שהיא חדר"ג שלא ליקח אשה על אשתו והוא רק דברי קבלה וספק בו להקל עיין בנב"י ח"ר סי' ס"ו ומהד"ת סי' קמ"ו יעו"ש וא"כ אם בנידן הזה הוה רק ספק אי אדעתא דהכי קידש א"כ מותר לישא אשה אחרת אבל היא אסורה דספק איסור חמור וקצרתי ולא באתי כעת רק להעיר לא להלכה ולא למעשה רק כי יחם לבבי מאד על הנבלה הזאת לנחם האיש וידע שיש לו גואלים בישראל אשר יעמדו לצדו רק ילך בדרך טובים ויעזור ד' לו ובלעדי פר"מ נ"י ופר"מ הגאון מדעש נ"י גם אני משתתף בצערו בודאי עוד יהי' תקוה לאחריתו:
סימן ב
להנ"ל אחד"ש אודיע כי הייתי זריז לשלוח עב"ד מכתב אחד אשר חקרתי בעזה"י לעמוד לימין אשר הוא במיצר והיום אשלח בעזה"י מה שחקרתי עוד להיות נטפל לעושי מצוה נגד המרשעת המנואפת ובגדה בבעלה לעזור לו שלא יחסר לחמו. אודות להושיע לבעל אשה מנאפת אשר בגדה בבעלה והזהירו אם לא יתן לה גט פטורין תתחבר לאינו ישראל ותאסר עצמה עליו ואם לא יווסר גם בזה תרחק נדוד וישב הוא בדד גלמד וכן עשתה המנואפת הזאת והוא נא מצא עזר לנגדו. אמרתי לחקור בעזה"י לעשות תקנה שישא אשה אחרת דיכתב גט פטורין ויעשה שליח להולכה לעיר בוקרעשט אשר דרה שם הזונה הזאת וכאשר ילך השליח ליתן לה הגט ילך הבעל ויבטל הגט בפני שנים זה שלא בפני זה ואז מן התורה הגט בטל ור"ג תיקן שלא יבעל הגט ועקרו רבנן לקידושין ונמצא שאין לו אשה כי הי' דר עם פנוי' ועכשיו נושא אשה ואין עליו חדר"ג שלא ליקח בר ישראל אשה שניה על אשתו ראשונה דזה דוקא אם אשה ראשונה בקדושין אבל מה שהי' עם מופקרת פנוי' לא גזור שלא ישא אשה בקדושין כדת משה וישראל. ואבאר בעזה"י בגיטין דף ל"ג שסבר ר"ג אינו יכול לבטלו משום מה כח ב"ד יפה ופריך מי איכא מידי דמדאורייתא בטל הגט ומשום מה כח ב"ד יפה שרינן אשת איש לעלמא ומשני אין כל מקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה והגם דהלכה כרבי דבטלו מבטל וא"כ לא צריכי' לומר דאפקעינהו רבנן לקדושין מיניה בכל זאת מבואר בתוס' דף ל"ב בד"ה ור"ג דאף לרבי אמרי' מה כח ב"ד יפה שכתבו וז"ל ולר"ג אע"ג דבפני שנים איכא למיחש לממזרת כדאמרי' בסמוך ואפ"ה הוה מבועל מ"מ בפחות משנים דאיכא למיחש טפי אינו מבוטל ובהא אפי' רבי מודה דאמרי' מה כח ב"ד יפה עכ"ל וע"כ מבואר אפי' למה דפסקי' כרבי בטלו מבוטל ולא סובר מה כח ב"ד יפה בכל זאת אם בטלו בפני אחד לא מהני ביטולו ואמרי' מה כח ב"ד יפה ועקרו לקדושין מיניה ואפי' אם בטלו בפני שנים זה שלא בפני זה אמרי' מה כח ב"ד יפה ואפקעינהו לקדושין כמבואר בתוס' דף ל"ג בד"ה רבי סבר שכתבו וז"ל דדוקא בפני ג' לרב ששת או בפני שנים ביחד לרב נחמן הוא דמבוטל עכ"ל וכן מבואר בב"ש סי' קמ"א ס"ק צ"ג יעו"ש וא"כ ישלח הבעל הגט לאשתו ע"י שליח להולכה וכאשר הלך השליח יבטלנו הגט בפני אחד או בפני שנים זה שלא בפני זה ואפקעינהו לרבנן לקדושין ויכול ליקח אשה כחפצו ודוק. ולכאורה יש לפקפק דזה תינח לשיטת ר"י שהובא בתוס' גיטין ד"ה ואפקעינהו שמותר לעשות כן לחפות על בת אחותו ולטהר ממזרים ע"י שיבטל את הגט אבל לשיטת ר"ת שם שכתבו וז"ל ומאי שהקשה א"כ יחפה על בת אחותו ויכולין ממזרים ליטהר אי ידעי' שלכך מתכוון לא מפקעינן קדושין מיניה דלתקנה עשו חכמים ולא לתקלה שמתוך כך יהי' בנות ישראל פרוצות בעריות אבל אם ברור לנו שלא נתכוין לכך לא חיישי' אם יכולין לטהר עכ"ל וא"כ יש מקום לומר דאם מתחילה מבטל כדי לעקור הקדושין לא אמרי' אפקעינהו לקידושין. כד דייקת נהפוך הוא שר"ת חולק אם מתכוין לחפות עב"א להצילה ממיתה על זנותה או אם מתכוין לטהר ממזרים אז לא עשו תקנה שא"כ יבוא מכשול שבנות ישראל יזנו ח"ו שידעו שיש תקנה להצילם ממות ולטהר ממזרים שלהם וזה שדייק וז"ל אי ידעי' שלכך מתכוון לא מפקעינן לקדושין מיניה עכ"ל היינו אם מתכוין לחפות על בת אחותו או לטהר ממזרים דע"כ יהי' בנות ישראל פרוצות בעריות וסיימו וז"ל אבל אם ברור לנו שלא נתכווין לכך לא חיישי' אם יכולין לטהר עכ"ל היינו כיון שברור לנו שאין כוונת הבעל להצילה ממיתה או לטהר ממזרים אעפ"י שמחשבתו לעקור בבטולו הקידושין מה איכפת לנו הלא עכ"פ לא יוכלו בנות ישראל להיות פרוצות בעריות ודוק. ומצאתי מבואר ברשב"א בגיטין בד"ה כל דמקדש שכתב וז"ל ולחפות על בת אחותו אינו יכול וכן אינו יכול לטהר ממזרים בכך דלא הפקיעו חכמים קדושיו אלא לתקנה ולתועלת או משום תקנות עגונות או משום תקנת ממזרים אבל להפסד ולקלקול לא הפקיעום הלכך כל שהוא מכווין לכך לחפות ולטהר לא אפקעינהו מיניה דזו תקלה הוא דמתוך כך יהי' בנות ישראל פרוצות בעריות אבל היכא שאינו מכוון לכך ומתוך כך איתרמי דמטהר ממזרים דידה או שזנתה ונצלה בכך אין בכך כלום עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו כיון שאין כוונת הבעל לטהר ממזרים ולחפות עליה להצילה ממיתה לית לן בה ודוק. ולפ"ז בנידן דידן שאין תכליתו להצילה ממות או לטהר ממזרים רק שחפץ שע"י הביטול תעקרו הקדושין ויוכל הוא ליקח אשה אחרת אז אפי' לר"ת יוכל לכווין שמבטל הגט כדי שיעקרו הקדושין ודוק. אמנם אחר העיון אין זה ברור לדינא דעיין במהרש"א בד"ה ור"נ שהעיר הא דלא מהני לר"נ בביטול לפני אחד אינו מכח מה כח ב"ד יפה שחששו לממזרים אלא מכח אין דבר שבערוה פחות משנים לא מהני ביטול בפני אחד ומדינא לא הוה ביטול והביא סמוכים מתוס' בד"ה מהו דתימא שכתבו וז"ל ועדיפה מיניה אמרי' בביטול שלא בבי"ד דמשמע פשטה הלכה דלא הוה ביטול עכ"ל וכן מצאתי במ"ל פ"ו מהלכות גירושין הל' ח"י שכתב המגיה וז"ל ודע דמי שלמד דברי תוס' אפשר לו לטעות דר"נ נמי דהי' מבטלו בפני ב' הוא מן התקנה וכן הבין הרב חדושי הלכות ז"ל יעו"ש אמנם הרב המחבר אנהרינהו לעיינין דלא אמרו תוס' כן אלא לר"ש דווקא כמו שנראה מתוך דבריו אבל לר"נ מה שהי' מבטלו בפני ב' הוא מדינא דאין דבר שבערוה פחות משנים טעמו ונמוקו עמו עכ"ל וכן מצאתי בפנ"י בד"ה ור"נ שהעיר בדבר חדש נגד דברי תוס' הנ"ל דיש לומר דגם רבי סובר מה כח ב"ד יפה אלא א"כ ב"ד אחר פועל כמו שכתב מהרש"א בד"ה וחזר רבי יעו"ש מתוק מדבש א"כ לא אצרכינן למימר אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה לרבי דהלכתא כוותיה וא"כ נפל תיקון הנ"ל בבירא דממנ"פ אם יבטל בפני ב' באמת הגט בטל כאלו לא עשה שליח לגרש ואם יבטל בפני אחד מדינא ויהי' הגט מגרש אם יומסר לידה עכ"פ לא יוכל ליקח אשה אחרת דלא אפקעינהו רבנן לקדושין מיניה ודוק. אך מצאתי לפנ"י בתוס' ד"ה רבי סבר בד"ה בא"ד שהתפלא שדברי תוס' סותרין אהדדי בד"ה ור"נ משמע להו שאפי' אם ביטל שלא בפני השליח הוה הטעם משום חשש ממזרות ולא מטעמא אין דבר שבערוה פחות משנים וכאן בד"ה רבי סבר מספקא להו שאפי' אם מבטל בפני השליח צריך שנים משום אין דבר שבערוה פחות משנים ותי' בטוב טעם דהך כלל אין דבר שבערוה פחות מב' היינו בקידושין שהי' חזקת היתר או להתיר אשת איש שהיתה בחזקת איסור אבל כאן ע"י ביטול הגט נשארה האשה בחזקת א"א חזקת איסור שהי' עליה מקודם מסתברא דשליח או ע"א יהי' נאמן דנתבטל הגט ונשארה בחזקת קמייתא וסיים וז"ל אלא מ"מ כתבו התוס' לרווחא דמילתא משום שיש ממפורשים הקדמונים סברי בדבר שבערוה אפי' דלא איתחזק בעינן ב' דאי באיתחזק אפי' שאר איסורין נמי ועיין בחדושי רשב"א ז"ל ריש מכילתין שמפרש דהא דקאמרי' שם אבל הכא דאיתחזק איסורא דאשת איש הו"ל דבר שבערוה היינו חדא מתרי טעמא ע"ש וזה תלוי בסוגי' הש"ס יבמות ר"פ אשה רבה לכך הוצרכו לפרש כאן בדרך את"ל דאפי' את"ל דע"א אינו נאמן בדבר שבערוה אפ"ה לשליח עצמו אין אנו צריכין לנאמנות כיון שהשליח יודע האמת וכתבו עוד אי נמי אפי' את"ל אפי' היכא דלא שייך נאמנות נמי בעינן שנים בדבר שבערוה והיינו כדמצינו לענין קידושין דמקדש בע"א אין חוששין אפי' שניהם מודים והכא נמי דכוותיה אפ"ה אתי שפיר וזה נ"ל ברור בכוונתם עכ"ל. ועמדתי משתומם כשעה חדא בר"ן גיטין דף ס"ד בסוגי' האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם אי נאמנים כל הקרובות שלא קידש מהם דסובר רמב"ן ורשב"א דנאמנים דלא איתחזק בהם לא היתר ולא איסור לא אמרי' בכה"ג אין דבר שבערוה פחות משנים והר"ן חולק דגם זה בכלל דבר שבערוה דצריך שנים אבל שאן דהי' החקירה העד אומר שהבעל ביטל הגט קודם הנתינה א"כ נשארת אשתו אשת איש גמורה בחזקת קמייתא מי הוא זה אשר יצריך כאן ב' הרמב"ן ורשב"א פליגו עם הר"ן שאפי' לא הוחזק בגוף זה חזקת איסור אי אפ"ה נימא דנחשב כדבר שבערוה אבל בכה"ג שהי' לאשה הזאת חזקת קמייתא שהיא אשת איש והוא אשתו של בעל הגט מהכ"ת יצרך כאן שנים שתשאר על חזקתה וצע"ג. ונלע"ד דגם כאן הי' להשליח חזקת קמייתא שהוא יכול לגרש אשת חבירו בכח שליחות שלוחו של אדם כמותו לגרש את אשתו בגט זה שבידו אשר נכתב לשמה של האשה הזאת אשת משלחו ויוכל השליח שנתן הגט בידו ליתן הגט לשם גירושין ועכשיו יבוא ע"א ויאמר הבעל ביטל שליחתו א"כ נעקר חזקת השליח להיות כבעל לגרש בגט זה א"כ הוה חזקת שליחות כנגד חזקת אשת איש ותלי' שפיר אם ע"א נאמן בלא איתחזק איסור בדבר שבערוה דחזקה מול חזקה הוה ספק גמור וצדקו דברי פנ"י שזה ספיקא של תוס' ודוק. וראה זה מצאתי בבית מאיר סי' קמ"א סעיף ס' על דברי ב"ש שמביא שתוס' נסתפקו א"צ שהביטול בפני השליח משנים שכתב הגאון בית מאיר וז"ל ונלע"ד מה שנסתפקו היינו שמסופקים אי הכלל דאין דבר שבערוה שייך בלא איתחזק לא איסור ולא היתר כאשר הערותי בסי' ל"ז ס"ק מ"ה עיי"ש וכאן הוה כלא איתחזק הגט בחזקת אינו מבועל והאשה בחזקת אשת איש ועיין תוס' פרק אשה רבה ד"ה הבא עליה באשם תלוי נשמע מדבריהם שבאופן דשייך חזקה מול חזקה הוה כלא איתחזק ואולי כן אפשר נשמע מהרמ"א והטור דלא מיקרי דבר שבערוה בלא התחזק וצריך עיון עכ"ל מה שכתב דהגט בחזקת שאינו מבוטל עכ"ל הוא פלא דלו יהי' שביטל הבעל השליחות גט גופא מי קא ביטל ויוכל לגרש בו כשירצה דהוא ספר כריתות מעליא כמבואר להלכה בא"ע סי' קמ"א סעיף ס"ו וא"כ איך לומר דחזקת גט יהי' נגד חזקת אשת איש לעשות כלא איתחזק איסורא והוא פלא על גאון כמותו אבל לפמ"ש דיש לשליח חזקת כח לגרש אשת חבירו בגט זה א"כ אם ביטל השליחות א"כ אינו כמותו ויש לומר אוקי השליח על חזקתו ואינו נאמן ע"א דעלמא אבל אם ביטל השליחות שדיבר לשליח מהכ"ת דצריך שנים ודברי בית מאיר נפלאים בעיני שוב נתתי ללבי שעדיין דברי פנ"י נפלאים שנאמר שאפי' אם הבעל דיבר לשליח עצמו ובטל שליחתו לא מהני בלא ב' משום דדבר שבערוה אין פחות מב' יעו"ש והוא פלא הלא הבעל ביטל שליחות ותשאר היא בחזקת אשתו חזקת א"א ואיך שייך לחקור כאן אין דבר שבערוה פחות מב' וצע"ג. והתבוננתי בעזה"י לפרש דברי הגאונים דפנ"י בד"ה מהו דתימא נתקשה מאי הועילו חכמים בתקנתם שיאמר השליח בפני נכתב בפני נחתם הלא אכתי יבוא הבעל ויאמר דביטל הגט ותי' וז"ל והאמת יורה דרכו דנראה דמ"ש התוס' כאן שנאמן לומר כך הי' בלבו היינו דווקא כה"ג דרהוט מעיקרא לבטולי דאיכא רגלים לדבר אבל בעלמא לא מהימן לומר שביטלו דכיון הגט ביד האשה הרי היא בחזקת מגורשת דרוב שלוחי גיטין אין מבטלים כמ"ש התוס' לקמן בד"ה ואפקעינהו רבנן לקדושין וא"כ מוקמי' לגט אחזקתו דמעיקרא בחזקת שלא נתבטל עכ"ל וצ"ע גם עליו איך שייך לומר דאוקמי הגט על חזקתו אטו חסר מגט דבר הלא יוכל לגרש בו רק ביטל השליחות וצע"ג. ונראה לחקור בעזה"י דלכאורה אם דבר עם השליח וביטל השליחות ולא הגט גופו ואעפ"כ הניח הגט בידו ע"כ שיהי' פקדון בידו פן ואולי ירצה לגרש בו אחר זמן וא"כ בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין נאמן השליש כמבואר בסוגי' בגיטין דף ס"ד דכיון דיש ביד השליש למסור לה הגט אטו נתן בתורת פקדון היינו שחפץ שלא ימסור לה הגט אבל אם יתן לה הגט יהי' גט מעלי' דנתן לו שאפי' נתנו בתורת פקדון דעתו אם יתן הגט להאשה בתורת גירושין יהי' שליח לגרש יעו"ש וק"ו אם הי' שליח לגרש רק ביטל לשליחות ואעפ"כ הניח בידו בודאי דעתו שלא עקר כח שליחות ואם יתן הגט לה תהיה מגורשת ואם לחוש שביטלה גוף הגט שיהי' כחרס וא"כ אין לו בפקדון ספר כריתות שראוי' לגרש בו ונשאר בחזקתו ראשונה וממילא שלא ביטל גוף הגט נשאר הוא בחזקת קמייתא בכל שליחות והוה שפיר חזקה מול חזקה כנלע"ד להסביר דברי הגאונים הגדולים ודוק. נחזור לשורש הדבר יהי' איך שיהי' עכ"פ מפורש יוצא מפי הגדולי דור דור שהפנ"י יחדש אי גם ביטל הוה בכלל אין דבר שבערוה פחות משנים א"כ לא צריך לומר בביטל בפני אחד דאפקעינהו לרבנן לקידושין מיניה והבית מאיר חידש דזה תלי' אם חזקה מול חזקה הוה בכלל דבר שבערוה ואם לא הוה בכלל דבר שבערוה צ"ל אפקעינהו וא"כ אם ישלח הבעל גט ויבטל אותו בפני ע"א א"כ אפקעינהו לרבנן לקידושין וממילא אין על הבעל חדר"ג ליקח אשה כמובן ודוק והנה דבר זה בדבר ערוה שלא הוחזק לא איסור ולא היתר אי ע"א נאמן או אינו נאמן האריך מחנה מול מחנה גדולי ראשונים ופוסקים הוא הגאון בכר דוד בספרו הגדול דברי אמת דף ע"ד בד"ה וראיתי ובד"ה ודבר זה ובד"ה ואני מצאתי ובד"ה וראיתי למהרי"ק והוא ספק עצום מאוד בהורים ומורים בדבר הלכה יעו"ש (ואדמ"ו הגאון שערי תורה ח"ב כלל ארבעים פרט ה' האריך בחקירה אי חזקה מול חזקה הוה איקבע איסורא להיות חיוב עליו קרבן אפי' יעו"ש דפח"ח) ואולי כוונת התוס' בגיטין דף ל"ג בד"ה מהו דתימא דבטלו מבוטל לרבי להחמיר ולא להקל וכן העיר הפנ"י בדף ל"ד בד"ה התם ממונא הכא איסורא דיש ספק אי הוה בכלל דבר שבערוה או לא וקצרתי ודוק. תבנא לדינא לגבי האשה המנואפת בודאי ליכא למסמוך לאמור אפקעינהו לרבנן לקידושין דהוה איסור מיתה אבל לגבי הבעל דהוה רק חדר"ג דספק לקולא א"כ יש תיקון אם יתן גט ויבטלו בפני ע"א וקצרתי רק להערה ולא לפסוק הלכה למעשה באתי כי הדבר צריך דרישה וחקירה. ומצאתי דאתי לידי דהנב"י בח"ר בא"ח סי' ל"ה שחקר דאיסור אשת איש דומה לנזיר שקיל יען שישנו בשאלה ויכול לעקור האיסור א"כ איסור אישות יכול לעקור שישלח גט ויבטל אותו בפני אחד א"כ אפקעינהו רבנן לקידושין וכתב וז"ל אמנם כל זה לשיטת הר"י אבל לר"ת שמסיק שם דף ל"ג ע"א בסוף ד"ה אפקעינהו דאי ידעי' דלכך נתכווין לא מעקרי הקידושין כלל א"כ לא הוה דומיא דנזיר שבידו לעקור הנזירות ברצונו ע"י שאלה אבל זה אין בידו לעקור הקידושין ברצונו עכ"ל נראה שהבין אם הבעל מכווין בביטול הגט שיעקור הקידושין סובר ר"ת לא אפקעי' רבנן לקידושין ואני הבאתי לשון רשב"א דדוקא אם מכווין לפטור אותה ממיתה או לטהר ממזרים אבל מיכווין לתכליתו אפשר אפי' לתכלית אם באמת זינתה תחתיו שלא תהי' אסורה שולח גט ומבטלו כדי שתהי' מותרת עליו אפקעינהו רבנן לקידושין א"כ אפי' לר"ת דומה טומאות זנות לנזיר אם לא נתעברה בזנות ובלא התראה שאינה חייבת מיתה אפי' בזמן שדנו דיני נפשות ק"ו בזמן הזה דלא דנין נפשות והבן. ועלה בדעתי דסובר הגאון דגם בזה יש קלקול שבנות ישראל יהי' פרוצים בעריות לזנות תחת בעליהון דיסמכו שמרוב אהבת בעלה יחמול עליה וישלח לה גט ויבטל א"כ לא אפקעינהו רבנן לקידושין דוגמא דחקר הרא"ש בסוגי' גיטין דף י"ז דכותבין גם עכשיו זמן כדי שלא תאסר עליו אם תזנה תחתיו והגם דהרא"ש הקשה א"כ למה אמרו בגמ' שיחפה עב"א הלא בכל נשים יש טעם שלא תאסר עליו בכל זאת כתב הרא"ש שזה סעד לטעם שמא יחפה על בת אחותו יעו"ש וקשה הא יכול לשלוח גט ויבטל ויפקעינהו לקידושין ויהי' עמה בהיתר ולמה ישבוק היתר ויהי' עמה באיסור שיאמר שכבר גרשה אלא פשיטא בכה"ג לא אפקעינהו רבנן לקידושין אם חפץ לעקור ממנה שם טומאה והבן. אך קשה לי על הגאון שם בנזיר אם ישאל על נזירות לא ימצא לו עון כלל דהוה כאלו לא קיבל נזירות אבל כאן אם ישלח גט ויבטל א"כ אם רבנן יפקיעו לקידושין א"כ יהי' כל בעילותיו בעילת זנות ויש חזקה חזקת כשרות שאין אדם עושה בעילותיו בעילת זנות א"כ אינו דומה לנזיר הגם שיוכל לעקור האישות ע"כ ופעל בעילותיו בעילות זנות ולא הוה דומה לנזיר וגם רחוק לאמור שאם מכווין לעקור אישות כדי שתהי' מותרת דנחשב קלקול הדור לעשות בנות ישראל פרוצות הלא לא יוכלו לסמוך על הבעל שישלח גט ויבטל לעשות בעילות זנות בשלומא משום ב"א שלא תמות שפיר הקשה תוס' וקצרתי ודוק. ויותר פלא שלא העיר בדברי תוס' בד"ה מהו דתימא דלהקל לא אמרי' בטלו מבוטל רק להחמיר וא"כ איך נימא דהוה טומאת איש קל דדומה לנזיר שיש בשאלה להקל אבל כאן אין עקירה להקל וגם לא העיר כלל דאפשר לרבי הוה הטעם מכח אין דבר שבערוה פחות משנים א"כ אין מוכרח לומר אפקעינהו ובודאי לא דמי טומאת אישות לנזיר וצע"ג [והנב"י ח"ר סי' נ"ד בא"ע ד"ה ואמנם ס"ל בלא איתחזק ועיין עוד שם אם יש הפסד לה לא אמרינן שאינה עושה בעילת זנות וגם הוא ע"כ בועל בעילות זנות יעו"ש] ובתוס' רע"א פ' השולח באות ל"ה דהשיג על התוי"ט דכתב מטעם אפקעינהו לרבנן לקידושין והגאון הנ"ל אומר שהטעם משום כח שיש ביד חכמים לעקור דבר מן התורה במקום טעם חשוב יעו"ש והערותי בספרי קול סופר על המשניות דנהפוך הוא אם יש לפעול בטעם אפקעינהו א"כ ליכא טעם חשוב לעקור דבר מן התורה יעו"ש ויש לי בזה הערה בחדושי דמכח אפקעינהו הוא בפ"א ומכח לעקור דבר מן התורה היא בכל בעילה ועיין ר"ן יומא יום כפורים כפילת עבירת לאו שוה כמו איסור עבירת סקילה יעו"ש ודוק כי קצרתי. ולא נעלם ממני תל"י דברי ים של שלמה פ"ג דקידושין וכל מה שהאריך אדמ"ו בחת"ס א"ע ח"א סי' ק"ח וסי' ק"ט כי יש הבדל בין אפקעינהו המוזכר במשנה ובגמ' וביטול הגט ובין אפקעינן לקדושין אם דור אחר דור יצריכו להפקיע כמובן וגם אדמ"ו ז"ל דן להתיר אשת איש ואנו דנין נגד חדר"ג נגד האיש ליקח אשה ואין לנו עסק להתיר המנאפת כמובן ואי אפשר להאריך כעת כי לא באתי אלא לעורר ולא להלכה וק"ו למעשה באתי רק כי יחם לבבי על הנבלה הנעשה בישראל שראוי' לרבנים של מדינתו לגדור גדר ולעמוד בפרק. ואזכיר ברמז מעט שלא יפליא איך נכתב גט ויעשה שליח לגרש הלא יש חדר"ג שלא לגרש בע"כ והיא ברחה מפניו ולא חפצה בגט א"כ איך ישלח שליח לגרש זה ברור דיוכל לגרש זונה מופקרת גם בע"כ וד' יעזרני לטובה ואברר הדבר בעזה"י. ואין להשיב על אשר חקרתי לבטל הגט ויהי' עקירת קידושין דבשלמא בזמן הגמ' שיוכל לגרש בע"כ הוצרכו לעשות הפקעת קידושין בביטול הגט מפני ממזרים ומפני עגונות כמבואר בגמ' אבל עכשיו דאיכא חדר"ג שלא לגרש בע"כ א"כ ממילא לא יהי' גט ולא צריך לאפקעינהו ונשאר חדר"ג שלא לישא עוד אשה וצע"ג. ונלע"ד דגם בלא חדר"ג העיר הנב"י ח"ר א"ע סי' ב' דלא יוכל בעל לעשות שליח לגרש אשתו בע"כ דהוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים היא האשה בכל זאת כתב במהד"ת א"ע סי' ק"י דאם זנתה ואין לה הפסד ע"י הגט מהני גירושין בע"כ אפי' ע"י השליח יעו"ש ה"ה בודאי חדר"ג שלא לגרש בע"כ אפי' ע"י הבעל הוא במקום דבא על ידי הגט הפסד וחוב לאשה אבל בזונה אשר היא חי' בנאפיה עם גוי ואסורה לבעלה מהכ"ת יהי' כאן חדר"ג שבעלה לא יגרש אותה בע"כ. אך ראה זה מצאתי להנב"י מהד"ת בסי' ק"ד שיצא לחדש דבר חדש בהבנת שו"ת הרא"ש שר"ג תיקן שלא לגרש אשה בזריקת הגט שאפי' אם הדין הוא לכפות אותה לקבל גט היינו שכופין אותה בכל כפיות עד שתאמר רוצה אני בהגט כמו שכופין לאיש אשר הדין הוא שצריך לגרש כופין אותו עד שיאמר רוצה אני בגט אבל לזרוק לה גט שיהי' הגירושין בע"כ של אשה ע"ז יש החדר"ג שלא לגרש אשה בע"כ אלא ע"י כפיה שתאמר שהגט יהי' לרצונה שחפצה בגירושין עכ"ד בקיצר יעו"ש וא"כ בנידן שלפנינו שא"א לכוף אותה לא מהני שליחות לזרוק לה גט וא"כ הדרה החקירה דלא אמרי' אפקעינהו לרבנן לקידושין דהא אי אפשר שיבוא תקלה ע"י מה שביטל הגט שלא בפני השליח דהא גוף השליחות בטל עד שיכפוה לומר רוצה אני בלקיחת הגט וזה לא והי' הכפיה לה בלי הבעל כמובן וצע"ג. אמנם עפר אני תחת כפות רגלי תורתו הנוראה והנפלאה של הגאון הנב"י וכאן לא אוכל לירד לסוף דעתו איך יהי' הרא"ש מסופק בזה דנימא דצריך כפיות אשה שתאמר שחפצה לקבל הגט בחפצה ובלבה שיהי' הגירושין לרצונה. הנה הרמב"ם בפ"ב מהל' גירושין הל' כ' כתב וז"ל מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש ולא רצה לגרש ב"ד של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתב הגט והוא גט כשר עכ"ל וכתב אח"כ וז"ל ולמה לא בעל גט זה שהרי הוא אונס בין ביד עכו"ם בין ביד ישראל שאין אומרים אונס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחויב בו מן התורה כגון מי שהוכה עד שמכר או עד שנתן אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו אין זה אונס ממנו אלא הוא אונס עצמו בדעתו הרעה לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו היא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואומר רוצה אני כבר גרש לרצונו עכ"ל הזהב מפורש יוצא מאחר שהמגרש רוצה להיות מישראל ורוצה לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות א"כ כיון שמצוה לשמוע לדברי חכמים וכתיב לא תסור מדבריהם אשר יורוך וכאן הב"ד מורים הדין שמחויב לגרש האשה הזאת ברצון הטוב לעשות כדת וכדין אשר הורו לפניו א"כ מהני הכפיה עד שתשש יצרו ויכוף אזנו לשמוע כלמודים. וזה נכון באיש אשר על פי דת של תורה צריך לגרש ברצון הטוב ממילא מהני הכפיה אם ואמר רוצה אני אבל באשה אשר הדין תורה היא ושלחה מביתו שלא צריך רצון אשה לקבלת הגט אלא ונתן בידה ברשותה מכל מקום רק שתהי' יודעת שנתגרשה מבעלה ושלחה ואינו חוזרת ואם ר"ג עשה ח' שלא לגרש אשה בע"כ היינו שיוכל לגזור על הבעל שלא יגרש בע"כ הגם שמן הדין תורה יוכל לעשות גירושין בע"כ גזר הוא על הבעל שימנע מזה אלא יהי' שב ואל תעשה ולא יגרש אלא אם האשה אינו מוחה בגט אבל על האשה לא יכול לגזור כפיה שתאמר רוצה אני בגט מאי מהני אמירתה בזה הלא ידענו אונסה בכפיה וכי תאמר מצוה לשמוע דברי חכמים הלא היא תאמר אמריה ישמעו חכמים לדברי תורה שאשה אין לה כח בפעולת הגט יגרשני בעלי בע"כ כדת של תורה היכן יש מצוה עלי לקבל גט ברצון למה אצריך אני לשמוע לדברו חכמים אשר אין מבוא בתורה שאשה יהי' מתגרשת ברצונה ישמעו חכמי' ולא יתקנו על הבעל שלא לגרש בע"כ ולא לעשות הפוכי מטרתא שאצרוך להיות רצוני בדבר ואח"כ יכפונו בשוטים לאמור כנגד לבי ונהפוך הוא כנגד דין תורה שאשה תאמר חפץ אני לקבל גט מבעלי אני מבקש דין תורה שיגרשני בע"כ דכתיב ונתן בידה ושלחה מביתו על הבעל יוכל ר"ג לתקן לשמוע לדברי חכמים שיהי' שב ואל תעשה ולא יכפה לאשה אבל לכפות לאשה לאמור רוצה אני היא צדקה לאמור עשו עמי כדת של תורה והבן זה כי נראה נכון מאוד בעזה"י. ואוסף להפליא איך חקר הנב"י בדעת הרא"ש שצריכה האשה לאמור רוצה אני לקבל הגט יעו"ש הלא הרשב"א בגיטין דף ע"ה הקשה איך יש פלוגתא אי נתינה בע"כ הוה נתינה הא בגט כתיב ונתן בידה וקיי"ל דמתגרשה בע"כ ותי' הרשב"א ששאני בגט שאין האיש קנוי להאשה שאינו מקיח עצמו רק יש להאשה שיעבוד על הבעל בעודה תחתיו ואם אתה רוצה לומר שצריך דעתה בגט ואינו יכול לסלק השיעבוד אלא מדעתה נמצא שאתה מחייב את שלו בע"כ ואל תחייבו אבל בערי חומה הי' מקח טוב ובנתינת המעות אתה רוצה לפעול שיפסיד ביתו אשר קנה אז הוה הפלוגתא בנתינה בעל כרחה יעו"ש מתוק מדבש וכן הארכתי במקו"א דכל ענין גירושין הוה רק ספר כריתות שהבעל כורת קנינו אשר קנה וכן באונס שלא יוכל לגרש בעל כרחה היינו שאין רשאי לעשות גירושין אם היא תמחה אבל מי צריך רצון שתאמר רוצה אני לקבל הגט דכל כח גירושין בא כולו מבעל דכתיב ונתן בידה ושלחה מביתו ולא צריך רצונה שתאמר שאחפץ בגט א"כ מסתברא שר"ג גזר רק על הבעל שלא לגרש בע"כ ויהי' יושב ובטל אם היא מוחה בגירושין וא"כ במקום שראוי' לגרשה הניח על ד"ת וכופין אותה אפי' בשוטים עד שיגיע הגט בידה אפי' צועקת שלא תחפץ בהגט ודו"ק. ולא אמנע מלהודיע שיש לי דבר חדש בעזה"י אשר הערותי במקום אחר דמי שלקח אנוסתו אשר אמרה התורה לא יוכל לשלחה כל ימיו אז אפי' אם רצונה בגט לא יוכל לגרשה כלל יען דא"כ אין זה שלוחין אם צריך רצונה שתאמר אני אחפץ לקבל הגט ורק אם זנתה תחתיו ולא תוכל להיות אשתו אז מגרשה גירושין בעל כרחה אבל בלי דבר שכופין אותו להוציאה לא יוכל לשלחה ואבאר דבר זה בעזה"י. הרמב"ם בפ"א מהל' נערה בתולה הל' ג' כתב וז"ל אבל האנוסה שלא רצתה היא או אביה להנשא לאונס הרשות בידם ונותן קנס והולך רצתה היא ואביה ולא רצה הוא כופין אותו וכונס שנאמר ולו תהי' לאשה הר"ז מצות עשה אפי' היא חגרת או סומא או מצורעת כופין אותו לכנוס ואינו מוציא לרצונו לעולם שנאמר לא תוכל לשלחה כל ימיו הר"ז מצות ל"ת עכ"ל הזהב ופלא בעיני למה כתב ואינו מוציא לרצונו לעולם כך הי' לו לכתוב ואינו מוציא בע"כ לעולם דזה הוא העיקר שלא יוכל ליתן גט אם היא אינו מרוצית לגט א"כ למה שכל הרמב"ם הלשון שאינו מוציא לרצונו וצריכין אנו להבין היינו ברצונו בלי רצונה והוא פלא גדול ונלע"ד לחדש דבר בעזה"י דכל כח גירושין חדשה התורה הוא אם שנאה ושלחה שהבעל יעשה הכריתות שהוא לא חפץ בקנינו אשר קנה את האשה ולא חפץ להיות משועבד לה עוד כי האיש קידש אותה כי יקח איש אשה ולא נעשה קנין האשה ולכך העיר הרשב"א בגיטין דף ע"ה הגם דנתינה בע"כ לא שמי' נתינה מהני הגירושין בע"כ דכתיב ונתן בידה מקום שיוכל להניח אפי' ברשותה בלי הנצרכות רצונה דאין האיש קנוי לה שאינו מקיח את עצמו יעו"ש ועיין בר"ן נדרים דף ל' אשה כפדאן אחרי' שהסביר דכתיב כי יקח איש אשה ולא כי תלקח אשה לאיש הלכך אין אנו דנין בקדושין מצד האשה אלא מצד הבעל יעו"ש וא"כ ממילא גם בגירושין כורת רק בכוחו לכרות שיעבודו בעל כרחה של האשה ולא תלוי בדעת האשה כלל נהפוך הוא כי בקדושין הי' צריך עכ"פ דעתה ורצונה שהיא מרוצית לכנוס אליו אם הוא יקח אותה והגירושין תהי' להפך ששלחה בכחו שלא תהי' שלו. ולפ"ז באונס שאמרה התורה לא יוכל לשלחה כל ימיו שזה הוא קנסו שתהי' נשארת ברשותו והוא יהי' משועבד לה מאי מהני אם מרוצית שיגרשה וישלחנה אין שלוחין אלא אם יוכל לשלוח בכח ידו בלי רצונה וכאן צריך רשות ורצון שלה גירושין כזה לא חידש רחמנא בודאי מתחילה קודם נשואין תוכל האנוסה לומר לא בעינא לי' כסברת הרמב"ן בתורה דאל"כ יהי' חוטא נשכר שיאנס איש נקלה בת שוע ונגיד ותהי' לו לאשה עיין כתובות דף מ' אי אמרה לא בעינא ליה ליכא לעשה כלל אבל אי נתרצית לו להיות אשתו וכנסה אז אי אפשר לה לגרשה אפי' אם נתנה לו רשות ומבקשת הגט ממנו וזה שרמז הרמב"ם וז"ל ואינו מוציא לרצונו לעולם עכ"ל דכל גט הוא דווקא שהבעל יוצא לרצונו בלבד וכיון שנאמר לא יוכל לשלחה כל ימיו באנוסה לא יוכל להוציאה ברצונו ולכן החכים הרמב"ם ולא כתב ואינו מוציאה בעל כרחה שאז הי' במשמע אם היא אומרת אקבל הגט יוכל הבעל לגרשה והשכיל לכתוב ואינו מוציא לרצונו לעולם אבל בהל' ה' אם זנתה תחתיו ואינה ראוי' להיות לו לאשה א"כ הוא מחויב לגרשה והב"ד כופין אותו ומגרשה בע"כ של האשה ודוק. וראי' מדברי רמב"ם בפ"ג מהל' ל' נערה בתולה הל' ה' שכתב וז"ל נמצא בה דבר זמה או שנמצא שאסורה עליו ומחייבי לאוין או מחייבי עשה אפי' שניה הר"ז יגרשנה בגט שנאמר ולו תהי' לאשה אשה הראוי' לו ולמה לא יבא העשה וידחה את ל"ת בין במש"ר ובין באונס וישא זו האסורה לו שהרי אפשר שלא תרצה לישב היא ונמצא עשה ול"ת קיימים עכ"ל מדכתב וז"ל וישא זו האסורה לו משמע דחקר רק על תחלת נשואין נימא עשה דוחה ל"ת ועל זה תי' שיש בידה שלא לישב היינו שלא תחפוץ לנשא לו אבל משנשאת אין בידה שלא לישב רק שנשאה בטעות וצריך לגרשה דהי' הנשואין באיסור אבל אם נשאת בהיתר לא מהני רצונה לקבל גט דעכ"פ הוא אינו מוציא לרצונו ויש לי בזה אריכות דברים על הנב"י מהד"ת א"ע סי' קכ"ט ודוק. נחזור לענינינו דלו יהי' שגם באונס שגירש מהני גירושין אם נתרצית בגירושין וכאשר הערותי בספרי קול סופר ביבמות פרק י"ד בהבנת המשנה שאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה ותיבת יוצאת לרצונה הוא כשפת יתר ח"ו אם יצאה שלא לרצונה ק"ו לרצונה ובארתי שאפי' באנוסה שלא יוכל לגרשה בעל כרחה וצריך רצונה שלא מוחית אבל גוף הגירושין המה שלא ברצונה שלא צריכה לומר אקבל הגט בכוונה לקנות אותו כי גוף הגירושין המה שלא ברצונה יעו"ש אבל זאת אני אומר בבטח שר"ג לא יוכל לתקן לגזור על האשה שע"י כפיה צריכה היא לאמור אני אחפוץ בקבלת הגט כמו שבארתי בעזה"י. סוף דבר הכל נשמע באשה הנואפת בנידן דידן שהיתה מורדת בבעלה כמה שנים ואח"כ נטמאה כגומר בת דבלתים דרה עם הנואף אינו ישראל עיין בסי' ע"ז ובסי' קט"ו ובסי' קי"ט שיוכל הבעל לגרשה בע"כ בכל אופן אפי' בזריקת הגט וממילא אם ביטל השליחות שלא בפני השליח אפקעינהו לרבנן לקדושין וממילא אין כאן חדר"ג אם נושא אשה אשר יחפוץ לבו בה ודוק. והלום ראיתי בבני אהובה להגאון ר' יהונתן ז"ל בהל' אישות פרק כ"ד הל' ח"י שחקר אי אלים תקנת ר"ג שנימא מי שעובר עקרו רבנן לקדושין מיניה ולכן הגם שראה שאשתו זנתה במזיד אינו נאמן אחר תקנת ר"ג שאסור לגרש בע"כ וגם אסור ליקח שתי נשים א"כ מותר וגם מחויב לבעול אותה דבכה"ג עקרו רבנן לקידושין ואין כאן טומאה וחקר הגאון מי יודע אם יש כח בחדר"ג מאור הגולה להפקיע קידושין דהא פסקי' כרבי בגיטין דף ל"ד בטלו מבוטל וחזינן אף שר"ג וסייעתו הי' מיושבי לשכת הגזית וב"ד הגדול בירושלים מכ"ש דאין בכח ר"ג אלים להפקיע קדושין שלא לבטל תקנתו הכי יהי' תקנת ר"ג חזק מתקנת ר"ג ואטו הי' ר"ג אומר בפירש שמפקיע קידושין מי שיעבור תקנתו כמו ר"ג שתיקן ולא אמר מי שיעבור תקנתו יופקעו קדושיו דלו יהי' שהי' בכח דר"ג להפקיע קידושין לא הכניס ר"ג עצמו בזה לבטל איסור סוטה כעריות איסור זונה לכהן וטומאה דכתיב בסוטה עכ"ד דפח"ח. ואני אומר שפלא בעיני הא בתוס' בד"ה מהו דתימא מבואר דאפי' לרבי אמרי' מכח תקנת ר"ג הזקן אם ביטל בפני חד אפקעינהו רבנן לקידושין ורק בפני שלשה פליג רבי בטעמא דר"ג דליכא חשש עגונה ולמה נימא אפקעינהו וא"כ כמו שאמרי' מה כח ב"ד יפה מי שעובר תקנת ר"ג הזקן אפקעינהו יען דכל מקדש אדעתא דרבנן מקדש ה"ה בתקנת רגמ"ה כדי שלא יגרש אדם אשתו הגם שאומר שראה שזנתה אינו נאמן ואם אמת שראה אפקעינהו לקידושין דהא אמר הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל רק הגאון בני אהובה חקר עוד שתקנת ר"ג לא נתפשטה בכל ישראל שיהי' כוחו גדול לגרום הפקעת קידושין יעו"ש ודוחק. אך אני נבוך א"כ דעקרו רבנן לקדושין א"כ היא פנוי' ובועל בעילת זנות כל ימי חייו מכאן ולהבא וממילא יוכל ליקח אשה אחרת דהא הראשונה אינה אשתו וא"כ מי שאומר שראה אשתו זנתה ואנו אומרים שמחויב לבעול אשתו א"כ יבעול פ"א וע"כ דבכה"ג עקרו רבנן לקידושין א"כ יקח אח"כ אשה שניה וזו לא שמענו. ונ"ל דלפנינו הוה ספק אם אמת הדבר שראה שאשתו זנתה ומתירין לו לבעול אשתו ממנ"פ אנו אומרים שהיא טהורה והוא נתן עינו באחרת ואם אמת הדבר א"כ אפקעינהו לקידושין מיניה ומותר באשתו אבל לישא אחרת לא יכול דהא היא נשארת לפנינו בחזקת טהורה ונשאר עליו חדר"ג שלא ליקח אחרת ודוק. סוף דבר שעל תקנת ביטול גט שלא בפני השליח בודאי ראוי לסמוך דאפקעינהו רבנן לקידושין והוא יקח אשה אחרת ודוק:
סימן ג
להנ"ל אחד"ש כי בעוה"ר נחלתי ואשלח פה תשלום תשובה שניה וגם את השלישי אשר עמלתי להושיע להנעזב ד' יהיה עמכם הד"ש. אודות המנאפת אשר חפצה לכפות לבעלה ליתן לה גט ונתנה עיניה באיש זר וגם נסעה למרחוק עם הנואף ובעלה יושב גלמוד בלי עזר כדת מה לעשות להושיע לו ולהקימו. תשובה בתרה"ד בפסקים סי' רנ"ו מביא דנוהגים במי שיש לו ח"ו אשה מומרת וחפץ לישא אשה שמגרשה ומזכה לה למומרת גט ע"י אחר וכתב וז"ל דזכות הוה לה דבודאי מזנה היא בין הגוים ומוטב לה תזנה פנוי' ולא תזנה אשת איש ואיש אחד נעשה לה שליח קבלה עכ"ל ולכאורה קשה מנ"ל דהוה זכות לה הא אמרי' בסנהדרין דף פ"ה נוטל טעם ביאה ונותן לעוברי עבירה יעו"ש א"כ ע"י הגט נוטל ממנה טעם ביאה שלא תתענג בהנאה מרובה אם תהי' מגורשת כמו שמתענגת כאשר נבעלת באשת איש אז טועמת טעם ביאה של עוברי עבירה וצע"ג. ועלה בדעתי דכיון מה שערל בועל אשה ישראלית אפי' היא פנוי' ג"כ יש בו עבירה דהא מסתמא בועל בנדתה וא"כ איכא טעם ביאה מכח איסור נדה א"כ מה שנתגרשה וליכא בה איסור א"א הוה זכות דמוטב שתזנה פנוי' נדה משתזנה אשת איש דבעילת פנוי' לא הוה בכלל גילוי עריות מה שערל בועל אותה ואם היא אשת איש הוה בעילת הגוי בכלל גילוי עריות כמבואר ברמ"א יו"ד סי' קנ"ז סעי' א' א"כ הוה הגט זכות לה ודוק. אך לשיטת ר"ת והובא בש"ך שם בס"ק י"ד דאפי' באשת איש לא הוה ביאת גוי בכלל עריות וכן דעת רמב"ן במלחמות וכן בעל המאור בסנהדרין א"כ קשה מאי זכות יש לה בגט מה לי פנוי' נדה או נשואה נדה הגם דאיכא עכ"פ טעם ביאת איסור בכל אופן מה תפסיד אם היא אשת איש או תרויח אם היא פנוי' כדי שנאמר כדברי תרה"ד מוטב שתזנה פנוי' ואל תזנה אשת איש וק"ל. ואולי נהפוך הוא דאם הנואף בעל אותה בראשונה בימי טהרתה א"כ נאסרה על הבעל משום טומאה ועל כל העולם אסורה מקודם משום א"א א"כ לא חל נדה עלי' דאין איסור חל על איסור בלא כולל ואם מזכה לה גט כאשר תגיע עת נדה חל עליה טומאת נדה וחייבה כרת משום נדה א"כ אם תזנה תחייב כרת על נדה ואם נשארת באשת איש אין על ביאת הגוי חיוב מיתה או כרת דאשת רעהו כתוב ועיין בפנ"י כתובות דף י"ח בתוס' ד"ה ולדרוש להו שהאריך בטעם ודעת הגם שנאסרה על בעלה אבל אין בו איסור עריות דפח"ח א"כ אם תתגרש תהי' חייב כרת על נדתה וצע"ג. אמנם משבשתא היא דלו יהי' שאינו חל נדה על האישות עכ"פ יש בו לקברו בין רשעים גמורים עיין יבמות דף ל"ב ואולי הוא איסור נדה מוסיף ע"י איסור טומאה וכן נזכרתי שהעיר הנב"י ח"ר א"ח סי' ל"ה דאיסור נדה הוה מוסיף וכן הגם שאין חיוב על נדה אבל עכ"פ נ"מ לקברו בין רשעים גמורים יעו"ש ועל כ"פ לשיטת רבינו תם ודעמיה לא ידעתי איזה זכות גדול יש לה בגט דעל כל פנים נבעלת בנדתה מגוי ודוק. רק עיין בכפת תמרים בתיוכ"פ דף י"ט שהביא ראי' לרמב"ם דגוי הבועל אשת ישראל הוא נהרג מסנהדרין דף נ"ו ומרמב"ם פ"ט מהל' מלכים וגם היא נהרגת יעו"ש היטב א"כ יש זכות בגירושין וטעמא דאיסורא בבעילה יש ע"י איסור נדה א"כ שפיר אמרו דזכות לה למומרת בגט ודוק. וראה זה מצאתי בביאור הגאון ר' אליהו מווילנא ז"ל בא"ע סי' א' ס"ק ל"ג שכתב וז"ל מזכה וכו' כמ"ש סי' קי"ח ב' המזכה גט וכו' ובכה"ג בודאי ניחא לה דלא תעבור על איסור אשת איש וכמ"ש בכתובות דף י"א א' בגר קטן וא"ל כמ"ש שם בעבד וה"ה כאן משום מים גנובים דלא אמרינן כן כמ"ש בסוף נדרים עכ"ל הזהב הרי שעמד הגאון בחקירה דיש לחקור דאין לה זכות בגט דטעם ביאת איסור הוה הנאה מרובה ותל"י שכוונתו לחקירה רק דוחה זה מסוף נדרים דאמרי' בודאי לא זנה עם האשה דלולא כן לא הי' מציל בעל האשה שלא אכל מאשר אכל הנחש ואמרו מהו דתימא דניחא ליה מים גנובים קמ"ל א"כ מבואר דנדחה זה דחפץ להנות טעם ביאת איסור זה נגלה מבואר דעתו. ולדעתי יש להשיב על ראי' הגאון דתוס' כתבו שם וז"ל מים גנובים ימתקו כדאמר בסנהדרין ניטול טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה קמ"ל דנואף אינו יודע זה וניחא ליה דלימות בעל כדי שישאנה בפרהסיא עכ"ל הרי שתוס' לא חדשו שאינו תוספת הנאה בביאת איסור שיתענג הגוי בבעילת אשת איש ישראל כי זה הוא טבעו של אדם מתוך שיצה"ר תוקף בו מתענג ביתר שאת ועיון בחידושי אגדה של מהרש"א וז"ל האי קרא ודאי דלא אמרו שלמה אחר שחרב בית המקדש אלא דה"ק דמתוך שיצה"ר תקיף יותר בעוברי עבירה מרבה תאותן כמ"ש מים גנובים ימתקו לא ניטל מהם טעם עכ"ל וכך אמרו בסנהדרין בהאי דהעלה ליבא טינא אם ישאנה בהיתר לא יתרפא יען שניטל טעם ביאה וניתן רק בעוברי עבירה רק תוס' בנדרי' הסביר דקמ"ל דנואף לא ידע שגדול איכות הנאה ואלמלא זנה הי' ניחא ליה דימות הבעל ויקח אותה לאשה בפרהסיא אבל כן הוא האמת דגדול טעם ביאת איסור א"כ איך שייך לומר דגט הוה זכות לה אם תפסיד הנאת ביאה וגם אם האשה מומרת נשואה לגוי או מזנת בפרהסיא א"כ למה לה הגט הלא תוכל לזנות תמיד בהנאה מרובה ודוק. וגם קשה שם בנדרים דהי' לאשה חזקת היתר ויש ראי' דלא זנתה דא"כ הי' מצפה שימות הבעל ואנו נאמר דזנתה ואעפ"כ הציל כדי להוי ליה הנאה מרובה אמרי' דנהפוך הוא דאולי הי' ניחא ליה דתהי' שכיחא ותלינן שנואף לא ידע ואוקמי האשה בחזקת היתר ובזה זכיתי ליישב קו' הב"ש סי' מ"ב ס"ק כ"א דחשוד לעריות פסול לעיולי משום מים גנובים ימתקו וקשה מסוף נדרים דאמרי קמ"ל דלא אמרי' מים גנובים ימתקו] אבל כאן דיש חזקת איסור שהיא א"א ונימא דניחא לה שאחד יזכה בעבורה הגט שלא יהי' לה עונש אמרי' דלמא היא ידעה דטעם ביאת איסור גדול בהנאה וא"כ אי אפשר לזכות לה גט דחפצה בהנאה מרובה אשר היצה"ר תוקף בה שתתענג מאד (ועיין בסוטה דף ז' דחששו שהבעל יבעול אותה דמים גנובי' ימתקו). על כן נ"ל דעיקר דתתענג בהנאה מרובה דהא היא נדה וגם הוא גוי אשר תתענג בהנאה מרובה שיצה"ר תוקף בו ובה בלי איסור אישות וכן בנידן דידן שדרה עם הנואף גוי כדרך איש עם אשתו ותתענג תמיד בבעילת איסור א"כ זכות הוא לה שתתגרש וזוכין בעבורה ודוק. ובעיקר דברי תרה"ד ק"ל הא אמרו חכז"ל עבר אדם עבירה פעמים ושלש נעשה לו היתר, היתר ס"ד אלא הוה לו כהיתר וא"כ כיון שזנות בא"א נעשה לה כהיתר מאין נאמר דזכות הוא לה ואלו ידעה היתה מרוצית הא כבר נדמה לה כהיתר ואולי עד עתה היתה מזנה לתאבון ואולי לא תתרצה בגט הוה כלהכעיס דשבקה היתר ואוכלת איסור ונשאר לה עוד חזקת בת ישראל שלא תעשה להכעיס א"כ עדיין זכות הוא לה שלא תהי' זונה להכעיס וק"ל. ולולא דמסתפינא אמרתי דתרה"ד קאי הגם שהאשה המירה דתה בעבור איזה סיבה להציל עצמה או להרויח דבר הגם שממילא היא מזנת ג"כ כמבואר בש"ע א"ע סימן ז' סעי' י"א אז בודאי זכות הוא לה שבעל יזרק לה גט דהא לא היתה לבה על זנות רק כיון שהיא מומרת לע"ז הוה מומר לכל תורה וכאלו יש עדים שזנתה עיין בב"ש שם ס"ק כ"ט וס"ק ל' בכל זאת ניחא לה שלא תהי' אשת איש אבל בנדון אשה אשר המירה בעבור שתוכל להנשא לגוי אשר עיניה נתנה באחר או שברחה מבעלה וחשקה בגוי להבעל לו אז ליכא למסמך שגט זכות לה כי נעשה הזנות באישות כהיתר כמו בנידן דידן כי מקורה מבקשת לזנות למלאת תאותה ודוק. שוב התבוננתי בזונה הזאת אשר בקשה גט מבעלה וכאשר לא שמע אליה זנתה ומצערו כאשר הזהירה אותו שתלך נדוד עם הנואף א"כ עין בעין נראה שחפצה לזנות וכיון שהוא צערה גמרה לצערו לקיים מאמר שמשון "תמות נפשי עם פלשתים ובעבור כן ברחה כעת לקבל גט ממנו אבל אם תדע שמותר לו ליקח אשה אחרת א"כ פסקה נקמתה ממילא בודאי היא מרוצית להיות מגורשת ולא יהי' עליה איסור אשת איש. והנה הנב"י בח"ר א"ע סי' צ"ב כתב דלכך החמיר בסי' ק"מ סעיף ה' בנאסרת יותר מבמומרת דשאני במומרת עדיין היא מומרת וא"כ זכות הוא לה אבל בנאסרת הגם שזנתה שתקפה עליה יצה"ר פעם ושתים אינה מחזקת להיות מזנית עוד וא"כ מה זכות לה הגט אם שתוכל להנשא לאיש דלמא לא חפצה להיות לאיש דפח"ח וא"כ בנידן דידן שדרה עם הגוי כאיש עם אשתו לעיני כל רואי שמש א"כ עדיין יצרה תקיף עליה כמו במומרת ומהני זיכוי הגט לכל הפחות על הבעל ליקח אשה אחרת וממילא מהני הגט גם עליה דזכות הוא לה שלא תהי' א"א ולא יהי' עליה כבד עון של עריות כפי פסק הש"ך ביו"ד סי' קנ"ז הגם שמאנה בגט היינו בעבור נקמה לא חפצה ליקח גט ממנו כדי לצערו אבל כיון שעכ"פ יהי' הוא מותר באשה אחרת בודאי נתרצית שיהי' גם לה זכות גמור ודוק. ולא עוד א"כ כיון דעדיין היא קשורה בנואף ככלב ודומה למומרת א"כ כל החולק הוא הרי"ף ובעבד גופי' פסק ביו"ד דלא כהרי"ף וכן רמז עליו בביאור הגאון בסי' ק"מ ועיין ביו"ד סי' רס"ז דהוה זכות אפי' בעבד והסביר הנב"י שם בסי' צ"ב דהוה זכות לעבד אבל כאן שחטאה וזנתה פעם ושתים אינה מחזקת להיות מושרש בחטאה אבל בנידן דידן שמושרשת בחטא כמה שנים א"כ ליכא מאן דפליג דזכות הוא לה ועיין בט"ז סי' ק"מ שחולק על הרמ"א ודוק. אך עוד קשה לי דמבואר בשו"ת רד"ך בית ט' שבא בארוכה לבאר הא דאמרי' זכין לאדם שלא בפניו ולא חבין לאדם שלא בפניו לאו בזכות וחובה לנפש תלי' אלא ברצון הגוף אי אותו אדם ניחא ליה לגופו דבר זה או גופו לא חפץ בין לא מצא בו קורת רוח דרק באשה שגילתה דעתה שמבקשת גט מבעלה מומר ולא רצה ואח"כ חפץ לגרש אז התיר רש"י אבל לא אם הבעל ישראל כשר ורצה לזכות גט לאשתו להצילה מעבירת זנות דניחא דגופה עדיף לה יעו"ש שביאר בטוב טעם ודעת א"כ קשה לסמוך בנידן דידן לזכות לה גט. בכל זאת נ"ל דשאני התם הגם דשנאתו אותו מחמת מעשיו אבל גופו לא שונאת וכן במומרת מחמת להשיג עושר וכבוד להיות גברת בכל זאת בלבה אוהבת בעלה אבל בנידן דידן שהיתה ממאסת בו הגם שהוא אהבת נפשו אהבה א"כ בודאי הגט הוא זכות לה דיש זכות הנפש ואין כאן חוב לגוף דברי רד"ך נכונים דלא אזלי' בתר זכות הנפש אם יש בו חוב לגוף אבל אם אין בו חוב לגוף בודאי אזלינן בתר זכות הנפש כנלע"ד. ואוסיף עוד במומר ובעל עבירות הגם שמבקשת גט בפומבי הוא מחמת שדרה בתוך עמה ולא תחפוץ מפני בושה לדור עם מומר אבל נפשה קשורה בו שאם תוכל לדור עמו שלא תכשל בעבירות לשמור נדה ולאכול כשר ולא יודע במקום דירתה שהוא מומר היתה נשארת אצלו כי עזה כמות אהבה א"כ בעמקי לבה אין הגט זכות לפניה אבל כאן שהיא שונאת אותו והיתה פרוד מעמו כמה שנים ובקשה רק גט וגם אם תחזור לבעל תשובה אסורה על בעלה אז בודאי גוף הגט זכות לה אי כבר אמרה מאוס עלי הגם דלא חפצה לזנות תחתיו א"כ גם הרד"ך מודה שמהני להצילה מעבירה נקרא זכות גדול דכי במקום שאין הפסד הנאת הגוף הוה הנאת הנפש זכות ודוק. ומה שחקר הנב"י בסי' צ"ב וגם בסי' ג' דהוה קצת חוב לפניה שכל זמן שהיא אשת איש בדלים ממנה ואין נוהגין בה מנהג הפקר משא"כ אם תהי' פנוי' יעו"ש לא ודעתי אם הרוצים בזנות לא יחושו מפני נדה שהוא איסור כרת לא יחושו מפני איסור אישות אם אמרו יבמות דף קי"ט מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת ה"ה יש לומר מה לי איסור כרת או איסור מיתות ב"ד ועוד שאפי' ינהגו בה הקלים מנהג הפקר תהי' היא אנוסה באיסור פנוי' ואפי' אם ינהגו בה מנהג הפקר בנדתה ג"כ הוא אונס רחמנא פטרי' רק הנב"י הולך על נידן של פנוי' שהאשה חטאה פעם אחת ושתים ואולי מתחרטה א"כ ניחא לה שתשאר באישות שלא ינהגו בה מנהג הפקר אבל בגומר בת דבלתים בנידן דידן שהוא מושרשת בניאופי' עם גוי כמה שנים מהכ"ת לומר שהגט חוב לה שמא תהי' נעשית בעל תשובה נהפוך הוא אוקמי על רשעה זונה וטמאה בהפקרה ניחא לה ועיין בח"מ סי' מ"ב ס"ק י"ז דכל זמן שלא נראה סימני טהרה לא חיישי שמא הרהר תשובה בלבו ועיין בב"ש שם ס"ק כ"ב דלא דמי אם קידש ואמר ע"מ שאני צדיק דיש רגלים לדבר יעו"ש וא"כ ה"ה מי שהושרשת בטומאת זנות דאוקי אותה בחזקת מרשעת ולא נימא שניחא לה להיות א"א כדי שאם תשוב לד' לא ינהגו בה מנהג הפקר והגם דכלל גדול דלא שייך אוקמי החזקה על לעתיד שישאר כך לעולם כל כח חזקה הוא העת שאנו עומדים בו דעד עתה לא ישתנה וא"כ ליכא חזקה שתהי' מנאפת עד לעולם אבל על ההוה ברגע אנו יודעים שהיא מנאפת שהיא עם הנואף מהכ"ת לומר שהגט הוא חוב בעיניה בעבור כי יבוא עת ולא תבקש עוד בזנותה ודוק כי קצרתי. והנה מן השמים עכבוני להאריך כי נחלתי בעוה"ר ואמרתי שאתן קנצי למילין ואעתיק רק דברי אדמ"ו חת"ס ז"ל בא"ע ח"ש סי' צ"ט בסוף ד"ה ליה שכתב בנידן שלו וז"ל ונראה דלא צריך מאה רבנים דחומרא זו של מאה רבנים שהעיד הכל בו והחזיק בו הב"ח מדבריהם בעצמם מבואר שאינו מגוף החרם והנושא ב' נשים עפ"י הוראת חכמים אפי' ליכא מאה רבנים לא עובר חרם עכ"פ וא"כ הכא דאיכא ספק מתה ספק המירה ג"כ לא צריכה מאה רבנים דלענין זה בודאי מועיל הס"ס עכ"ל. ואחרי שהיתר של מאה רבנים אינו מן גוף החרם של ר"ג ז"ל א"כ נראה בנידן דידן [ומלבד שיש ספק גדול לומר אדעתא דהכי לא קדשה כאשר בארתי במכתב הראשון] יכתב גט ויזכה אחד בעבורה ואח"כ יטול הגע ויאמר אם לא הועיל בתורת זכיה הוי שליח להולכה ויבטל אח"כ הגט שלא בפני השליח לפני שנים זה שלא בפני זה ואח"כ יתירו ג' רבנים מפורסמים ב"ד ביחד ליקח אשה אחרת והבעל ישבע שלעולמים לא יחפוץ ליקח המנאפת בחזרה ואם תחפוץ ממנו גט יעמוד לב"ד ויעשה כל אשר יצוו עליו אז הרבנים ויתנו כתב בקשה לשרי המדינות שמדת משה וישראל אופן תקנה שיוכל נישא אשה אחרת וכאשר יסכימו שרי המדינה אז יעשו הרבנים שלהם ואם הם לא יתנו רשות לא יעשו הרבנים תקוני היתר אשר מוסכם לפניהם לעשות ומבקשים ששרי המדינה ירחמו על האיש אקוה שיסכימו מן השמים לעשות כדת וכדין עשיתי את שלי לחקור ג' עמודי היתר ומד' יצא הדבר שרבנים מפורסמים ממדינתכם וגדרו גדר בעזה"י:
סימן ד
בעזה"י באתי לבקש מאת כבודו הרמה שימחול לעיין בעובדא שבא לידי שאיש ואשה מגליל בערעגסאס באו לכאן ותבעו לגרש אותם בגט פטורין והשליש הבעל הממון של כתובה לפי פשר שביניהם ובגט ההוא נודע אחר הנתינה איזה ימים שאבי המגורשת נקרא לתורה באופן אחר וחזרה אשה לכאן ושלחה אחר בעלה לבערעגסאס וכשבא סירבה לקבל גט פטורין ולא להחזיר לו מעות הכתובה ולא שמעה לקול הב"ד ורוצית לעגנו ולהוציא ממנו ממון עוד ולענ"ד להתיר לאיש ההוא לישא אשה אם יסכימו עמי ולזאת אני מציע לפניו דברי לעיין בהם ויכתוב לי הסכמתו בענין זה. עובדא בא לידי זה איזה שבועות באו לכאן איש ואשה ובקשו מהב"ד דפה להזדקק להם לסדר גט והבעל אמר ששמו יהודה המכונה ליב בן אברהם ושם אשתו יוטא רעכל בת נטע ושם שאבי' עולה לתורה לא ידעה בבירור אבל בעלה אמר והבטיח שבבירור יודע שחמיו עולה לתורה בשם נתן נטע וכן כתבו בגט ומעות המגיע לה נשתלש ביד הדיין דפה מו"ה יעקב נ"י ולאחר נתינת הגט נמסר לה הכל כאשר הותנה בראשונה ולאחר איזה ימים באתה האשה ואמרה לפנינו בטענותה שאבי' אין עולה לתורה בשם נתן נטע רק בשם נתן יחזקאל ואחרי שהוברר שאמת כן הוא ורצו לסדר להם גט שנית מיאנה האשה ואמרה כי יש לה על בעלה כמה טענות ונא שמעה לקול הב"ד אשר בקשו ממנה ונסעה לדרכה והבעל עומד וצוח ולא הי' בידינו לעזור לו ואמרתי להציע תוכן הדברים לפני הדר"ג נ"י מה שנ"ל בענין הנ"ל. הנה בגוף הדין הי' נ"ל שרשאי הבעל לישא אשה אחרת ואין האשה יכולה לעגן אותו דהרי אם נשתנה שם אבי המגורשת יש דיעות המתירין בדיעבד לאחר שכבר נותן וכמו שהביא הגט פשוט סי' קכ"ט ס"ק נ' יעו"ש ובתשו' עבה"ג סי' נ"ה ועוד הרבה תשובות מתירין בדיעבד וגם החולקים וס"ל אע"ג דשם אבי המגורשת אינו מעכב אם לא נכתב כלל מ"מ אם שינה שמו גרוע משום דיש לחוש ללעז כמ"ש הב"ש בסי' קכ"ט ס"ק י"ז וא"כ מדינא האשה ההיא מגורשת ממנו ואינו אשתו הן עפ"י דינו תורה והן מדרבנן אלא משום לעז צריכה היא גט שני ובכה"ג נראה פשוט דאין זה בכלל חרם רגמ"ה שלא ישא אשה על אשתו וכיוצא בזה כ' בס' אנשי שם בסו' כ"ב דהיכא דמותרת במקום עיגון ואין העיכוב מהבעל אין עליו חדר"ג ומותר לישא אשה ועדיף טובא ממה שפסק בשו"ע א"ע סי' א' סעיף י' לגבי ארוסה לא גזר ר"ג ועוד נ"ל מטעם אחר אפי' תימא דבארוסה נמי גזר הרי קיי"ל בא"ע סי' קי"ט בהג"ה סעיף ה' דאם נכתב גט אחד מדעת רצון האשה אלא שנפסל ושוב אינה רוצית לקבל גט שני יכולים לגרשה בע"כ ופר"ח שם מסתפק אם דווקא בפסול דרבנן או אפי' בפסול דאורייתא וכ"ש בנידן דידן והנב"י חא"ע סי' א' מה"ק כתב דהחרם שלא לגרש בעכ"ח הוא גרע יותר מחרם שלא לישא ב' נשים וכן דעת רוב המפורשים א"כ בכה"ג היכא שנפסל הראשון הה"ד דמדינא דמותר נישא אשה אחרת אלא שמרן הגאון בח"ס חא"ע סי' ג' כ' שם דנהי דחרם שלא לגרש בעכ"ח חמור מהצד אידך חרם שלא לישא ב' נשי' חמור ג"כ מצד א' יעו"ש דאפי' אם פשעו שהסכים בשב יעקב חא"ע סי' א' ובנוב"י הנ"ל דלית בה משום חדר"ג מ"מ לענין לישא ב' נשים לא התיר אנא ע"י מאה רבנים כיון דמשכחת לה בהיתר אל יעשה באיסור בהצטרף הטעמים הנ"ל נראה בודאי שרי דהנה הא דבארוסה לא גזרו כמ"ש לעיל דברי הרמ"א סותרין דמתחלה נראה דמסכים דבארוסה לא גזר ובסוף דבריו כ' דווקא אם היא אינה רוצית לא לכנוס ולא לגרש ומכח זה פי' הבית הלל שם דמה שכ' הרמ"א מתחילה דבארוסה לא גזרו היינו לענין שלא לגרש בעכ"ח וכעין זה כ' מרן זצ"ל בתשובה סי' א' ולענ"ד קשה טובא דהרי בסי' ע"ז סעי' ב' גבי מורדת בהג"ה דדווקא בארוסה המורדת יש להתיר לו או לגרשה בעכ"ח או לישא אחרת לכך נראה דגם בסי' א' הכוונה כן דנהי די"א דבארוסה לא גזרו וכן במקום מצוה מ"מ דיש חולקים דגם בכה"ג ובמקום חליצה גזרו הכריע רמ"א שלא להתיר גט בארוסה לכתחילה אלא אם היא ארוסה המורדת שאינה רוצית לא לכנוס ולא לקבל גט היינו ממש כמ"ש בסי' ע"ז כן נראה לענ"ד וא"כ בנידן שלנו ג"כ איכא תרוויי' דכבר כתבתי דנידן הנ"ל לא גרוע מארוסה וגם היא רוצית לעגנו כמורדת א"כ להסכמת הרמ"א מותר לישא אשה אחרת. איברא דבב"ש בסי' ע"ז גבי מורדת ג"כ הביא תשובת מיימוני דאין להתיר לישא אשה אחרת דנהי דחרם זה קיל מ"מ איכא למיחש דילמדו היתר מזה ויפרצו ליקח אשה על אשתו במקום דליכא טעמים להתיר וכן מרן הגאון בעל ח"ס הנ"ל אינו מתיר רק בהיתר מאה רבנים מ"מ נראה דכאן גם לדברי מרן זצ"ל מותר דהרי כ' בתשובה חא"ע ח"א סי' א' הנ"ל לענין חליצה דאם היא מסרבת לשמוע בקול ב"ד בכה"ג בודאי לא גזר ר"ג יעו"ש א"כ שוב איכ"ל בנ"ד דמי' להא דג"כ נא אגידה ביה יותר מזקוקה וגם מסרבת ומעגנת אותו איברא דראיתי בכנסת הגדולה בסי' קי"ט והובא בפתחי תשובה סי' קי"ט בא"ע דהא דמביא הרמ"א בשם הכל בו דאם נכתב גט הראשון ברצון ונפסל ואינה רוצית לקבל גט שני דמתירין לגרש בעכ"ח היינו אם ידעה מהפיסול ותימא על הרמ"א שלא העתיק כן וגוף הדבר מה חילוק יש בידעה או לא ידעה לא הבנתי כיון דקיי"ל דהיכא דהסכימו פעם אחד בפני ב"ד לקבל גט ועכ"ח אפי' בלא קנין דהרי אפי' קבלו קנין הא מבטלין הקנין קודם הנתינה ועכ"ח כיון שקבלו כן בפני ב"ד אינה יכולה לחזור כדקיי"ל בח"מ סי' כ"ב דדינא דקיבל עליו דיין דכל דבר שנעשה בפני ב"ד וקהל אין יכולין לחזור א"כ מ"ש אם לא ידעה או ידעה וספר כל בו אינו בידי לעיין בו וכן בתשו' מהר"ם מרוטנבורג בסופו שהובא שם החרם רגמ"ה ועכ"פ בנידן הנ"ל שכבר קבלתה הגט וגם הכתובה מה שהשליש ביד הדיין על תנאי הזה ומסרבת להחזיר בוודאי כה"ג אינה יכולה לחזור וכ"ע מודים דלית בכה"ג משום חדר"ג. ובלא"ה נראה דאין לחלק דהרי בתשו' הרא"ש כלל מ"ב גבי נכפית האריך ופסק בוודאי ר"ג לא החמיר בתקנתו יותר באשה מהבעל והיכא דבאיש כופין בודאי גם באשה כופין וכן פסק בש"ע ססי' קי"ז ולדעת הב"ש שם גבי נכפית מגרשין בעכ"ח וא"כ ה"נ דהרי בסי' קנ"ד סעיף כ"א פסק הרמ"א דאם נכתב הגע ונפסל משום לעז כופין האיש לגרשה שנית וכיון דבאיש כופין ק"ו באשה שצריכה לקבל גט בע"כ וא"כ בודאי אין לחלק בין ידעה ללא ידעה והיינו בנפסל הגט רק בפסול דרבנן דכבר אינה עפ"י הדין אשתו אפ"ה זקוקין אהדדי כופין ור"ג לא גזר אלא שלא לגרש אשתו בעכ"ח אבל אם נפסל בפסול דאורייתא או אפי' בפסול דרבנן אלא שעדיין לא נתן לה ועדיין היא אשתו אי נימא דרשאין לגרשה בעכ"ח משום דכבר נתרצה בפני ב"ד כדלעיל בכה"ג אפשר לחלק בין ידעה ללא ידעה כנלע"ד מיהו לפמ"ש הנב"י מה"ת חא"ע סי' קי"ד אין רשאין לזרוק לה גט אלא לכופה. ועוד בה טעם שלישי שלפי הנראה בנידן הנ"ל אפי'
להחולקים על עה"ג מודים בנ"ד דהרי יש לומר דאין כאן שינוי שם כלל שהרי באמת הוא נקרא נטע וגם נקרא נתן ודרך העולם לקרוא אדם שעולה לתורה נתן נקרא נטע כותבים נתן נטע וכן כ' א' מבני ר' נטע הנ"ל שלפעמים כותב לו אגרת בשם נתן נטע אע"ג שאין נ"מ שאין הבן יכול לשנות ולהחזיק לאב שם אחר ממה שנקרא לו באמת כמו שכתבו הפוסקים מ"מ כי הוא שמו נקרא נתן וגם נקרא נטע אלא שצירוף זה נתן נטע בהדי הדדי לא מצינו דנקרא מיהו באע"ז סי' קכ"ט סעיף י"ד יש אומרים דגט אם נקרא בשם לפעמים ראובן ולפעמים שמעון וכ' ראובן שמעון אינו פסול בדיעבד נהי דאנן לא קיי"ל הכא מ"מ שינוי השם נראה דלא מקרי בכה"ג שם אבי' דהרי עיקר הטעם משום לעז כמ"ש לעיל בשם הב"ש וכיון דהעולם מי ששמו נתן ובפי כל נקרא נטע רגילין לצרף ולכתוב לו בשם נתן נטע אין כאן לעז ועוד שהאחרונים בתשו' שואל ומשיב בכמה תשובות ובתשו' אנשי שם מהגאון ר' שלמה קלוגר זצ"ל בהרבה תשובות הסכימו להתיר אם השינוי בשם אבי המגורשת בשם שעולה לתורה כיון דאין שינוי בשם שנקרא בפי כל ואין אדם נקרא על שם שעולה לתורה (ועיין בספר אנשי שם בסי' קע"ד שכ' כן שאם אין השינוי בשם שנקרא בפי כל שזה השם נכתב בגט עצמו ורק בשם שעולה לתורה יש שינוי כשר אף להחולקים על עבודת הגרשוני ויעיין ע"ש בסי' קע"ה) וגם בשם שעולה לתורה אין בו שינוי ממש אלא שחסר שם יחזקאל שהוא נקרא לתורה בשם נתן יחזקאל לפי הגדת הנ"ל ששם יחזקאל לא הוזכר ובא"ע שם פסק דאם לא זכר שם אבי המגורשת אינו פסול בדיעבד ועכ"פ היכא דאין שינוי גמורה ואינו אלא בשם שעולה לתורה התירו התשובות הנ"ל שאיכ"ל שגם הצמח צדק ושאר תשו' מודים לבעה"ג הנ"ל וכ"כ בפתחי תשובה על התולדות יצחק בסי' קכ"ט בסעי' הנ"ל ולדידהו מתירין לאשה לישא איש אחר עפ"י הגט כזה א"כ לכה"פ בנידן שלנו לענין להתיר לו לישא אשה אחרת דיש בו כמה צדדים אחרים להתיר כדלעיל נ"ל ברור דנוכל להתיר לו אלא שאין אני תוקע עצמי בדבר הלכה אלא א"כ יסכים הדר"ג נ"י ושאר הרבנים הגאונים הסמוכים נ"י ג"כ ובספר אנשי השם הנ"ל בתשובה אחת כתב להשביע להאיש שאם תרצה האשה לקבל גט כשר בלי שום פקפוק הוא מחויב ליתן לה ובתנאי זה הותר לו וכן נראה לי בנידן דידן והנה הוצעתי דעתי לפני מעלתו נ"י ויודיעני דעתו בזה הנלע"ד כתבתי דברי ידידו הד"ש. הק' משה שיק מברעזעווא שמחת חג הפסח על ראש ידיד נפש כל חי ה"ה הרב הגאון הגדול המפורסם בעולם זקן ויושב בישיבה כבוד הרב ר' משה שיק נ"י אב"ד ור"מ דק"ק חוסט יע"א. בענוה גדולה דהדר"ג נ"י שלח לי פסק אחד אשר אזן וחקר בעובדא שבא לפניו וצוה עלי לעיין בו ולהודיע דעתי לו לדינא על כן אשר הרו והגו רעיוני ואשר נתן לי אלקים בזה אציע לפניו בעזה"י וחלילה לי להכריע כי לולא שצוה עלי לא כתבתי כי הדר"ג נ"י יוכל לסמוך על עצמו ועוצם תורתו ורק כיון שהרשני אכתוב כל אשר הרו והגו רעיוני מחשבות וחקירות אשר יש לשום לב עליהם והם מגיעים על התירים אשר חקר וכאשר יעשה כן יסכימו עמו מן השמים. וטרם אדבר על אשר חקר הדר"ג נ"י אציע לפניו דבר אחד אשר הערותי בגליון הנב"י זה זמן כביר בקיצור וכעת אשר ראיתי שהדר"ג נ"י נסוג אחור בנידן שלפניו אשר המציא היתר לגרש האשה הזאת המסרבת ליקח גט שני לזרוק לה גט בע"כ וחזר בו מפני דברי הנב"י סי' ק"ד ואמרתי הנה העת להציג אמרי לפניו לשפוט עליהם. הגאון הנב"י בסי' הנ"ל התפלא על ח"מ וב"ש ועל מהר"ם שדחקו עצמם בפירוש תשו' הרא"ש כלל מ"ב אשר הדברים לא יתכנו לפני הגדולים והפליא לעשות פירוש חדש שדברי הרא"ש מסודרים ותמצית דבריו דהרא"ש מסופק בתקנת ר"ג בודאי אם כופין האיש להוציא את אשתו מפני מום גדול שבה דאטו תהי' לאשה אחר תקנת ר"ג יותר מאשר יש לאיש שעפ"י התורה אינו מגרש בכפיה ואעפ"כ אם נמצא בו מום כופין אותו שיגרש ומכ"ש שכייפי' את האשה נקבל הגט רק מסופק אי ר"ג השוה את האשה לאיש כשם באיש הגם שצריך לגרש היינו כופין אותו עד שיאמר רוצה אנו ומגרש ע"ו כפיה ברצון ה"ה באשה כופין אותה עד שתאמר רוצה אני לקבל הגט ומקבלת הגט ברצונה הטוב ואין רשאי לאסר ידה וניתן הגט בע"כ בידה או לזרוק לה גט בחניכה או נימא כיון מהדין הוא שצריכה לקבל הגט הניח ר"ג מיד על דין תורה ולא תיקן כל חרם שלו ונתגרשת בע"כ אפי' אם זורק לה גט ונשאר בספק נדינא שרא"ש לא החליט אם מותר לזרוק נה גט דלמא דווקא לכוף אותה עד שתאמר רוצה אני לקבל הגט זה תוכן דברי הנב"י אשר הדר"ג נ"י רמז עליו שלא לזרוק גט בנידן שלפניו. ולדעתי הדבר יפלא הא דכפיה עד שיאמר רוצה אני מהני אעפ"י דאיש אינו מוציא את אשתו אלא לרצונו כבר המתיק הרמב"ם בפ"ב מה' גירושין שכתב שם בתוך הדברים וז"ל לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו עכ"ל הזהב ובלח"מ שם ביאר הטעם שמצוה על הבעל לשמוע דברי חכמים וכיון שהם צוו עליו לגרש אשתו א"כ הוא רק עצת חטאין מיצה"ר וכיון שכופאו עד שיאמר רוצה אנו בודאי פיו ולבו שווין. ולפ"ז יש לחדש דבר דכל זה הוא באיש שעל פי דין תורה צריך לגרש ברצון א"כ אם החכמים רואים שמוטל עליו לגרש את אשתו נכלל בו שיגרש אשתו ברצון דבע"כ ליכא גירושין באיש דהלא האיש אינו מוציא אלא ברצון וכיון דנכלל הרצון בכלל גירושין אשר צוו עליו חכמים אמרי' דהוא איש כשר ורוצה להיות מישראל ורוצה לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות רק יצרו תקפו אשר הולך ע"י שמכין אותו ובודאי כשאומר רוצה אנו הוא מרוצה גם בזה אשר צוה עליו החכמים לגרש ברצון. אמנם נהפוך הוא באשה דהאשה אינה מתגרשת אלא בע"כ דענין גירושין הוא ששולח אותה מביתו ואין שליח אלא טירוכין בע"כ דהכל נעשה מצד האיש וטלי גיטך מע"ג קרקע פסול יען דהיא פועלת לגירושין והתורה אמרה ונתן בידה בע"כ ואפי' אם האשה מרוצית לגט אין זה רצון אלא שלא תעכב אם יחפוץ הבעל לכרות קנינו אשר לו בה דאפי' אם נתינה בע"כ לא שמיה נתינה אעפ"כ אמרה התורה ונתן בידה אפי' בע"כ כאשר הסביר רשב"א בחדושיו לגיטין דף ע"ה דמי יכוף לבעל הממון שיהי' החפץ נשאר ממונו לעולם פשיטא כל אדם יכול להפקיע קנינו כפי רצונו בלי רצון נפש קנינו ועל כן בגט ושחרור הוה בודאי נתינה בע"כ שמיה נתינה יעו"ש כי מתוק מדבש הסברה. וא"כ בודאי ר"ג לא תיקן חרם רק שהאיש לא יגרש אם אשתו לא תחפוץ בגט דהלא בידו שלא לגרש כלל אבל בודאי לא תיקן ר"ג שלא יגרש אשה אלא ברצונה דמי צריך רצון האשה בגט אלא תיקן שהבעל לא יגרש אם האשה תסרב נגד רצונו ומהכ"ת נאמר שאחר התיקון ר"ג לא יגרש הבעל בע"כ אפי' אם יש בה מום גדול אלא נכוף אותה עד שתאמר רוצה אני הלא היא אמריה תאמר יתן לו גט בע"כ כדין תורה שיעשה בקנינו כאות נפשו לגרש אותי בע"כ אבל איזה מצוה יש עלי לשמוע דברי חכמים להיות מרוצה לגירושין פי ד' אשמור שלא צריך רצון שלי בגירושין ותשאול עוד הפוכי מטרתא למה לכם חכמים שתקנתם שצריך אני להיות מרוצה וגם לכוף אותי להיות מרוצה מי שמע כזאת דגוף הגירושין מורים שהוא שולח אותי מביתו וגורש אותי מפניו וצריך להיות מרוצה ע"י כפיה שאומר רוצה אני א"כ פשוט או דבמקום כזה במום גדול לא תיקן ר"ג ויוכל לגרש אותה אפי' בשוטים דהא מעולם לא תיקן ר"ג שהאשה תקבל גט ברצון רק תיקן שהבעל לא יגרש אם האשה מסרבת לקבל גט ובמום גדול שדן הרא"ש מותר לו לגרש אפי' בשוטים וק"ו בזריקת הגט כדברי הב"ש או שנימא כדברי ח"מ שהשוה ר"ג שנא לגרש בע"כ וא"כ אין יכול לעשות דבר אנא למנוע שאר כסות ודוק. ואוסיף עוד דלא אדע אם ר"ג הי' יכול לתקן זאת דתהי' האשה מרוצית לגט דהוא כנגד הדבר המפורש בתורה ונתן בידה בע"כ בשלמא מה שתיקן שהבעל לא יגרש שלא ברצון אשה יכול לעשות עליו איסור שלא יחפוץ לגרש דמי יצוה להבעל לגרש אבל לחדש על האשה שתהי' מרוצית לגירושין ולכוף אותה שתאמר רוצה אני שמצוה לשמוע דברי חכמים שתקבל גט ברצון אין ביכולת חכמים לחדש כנגד התורה שאשה אינה צריכה רצון לגירושין ואיך יעשו חכמים צווי עליה להיות מרוצית לגט דהוה כעקירת דבר תורה ועיין בתשו' מהר"ם מינץ סי' ק"ד אשר אביא לקמן בעזה"י. ועתה אדבר בדברי הדר"ג נ"ו שיצא להתיר לאיש לישא אשה דאין כאן חדר"ג שלא לישא שתי נשים ועל שלשה עמודי דינים התירא עומד (א) הגם דמבואר בב"ש סי' קכ"ט ס"ק י"ז דאם יש שינוי השם באבי המגורשת גרע מאלו לא נכתב כלל שם אביה המתגרשת דע"י שינוי השם יאמרו אין זאת אשתו היינו לעז אבל מדינא הן מדאורייתא והן מדרבנן היא מגורשת ואינה עוד אשתו א"כ לא שייך עוד להזכיר חדר"ג שהי' שלא לישא אשה על אשתו והביא בשם ספר אנשי שם היכא דמותרת בהגט שקבלה במקום עיגון כיון שאין עיכוב מכח הבעל שלא יחפוץ לגרש עוד רק היא מעכבת מותר הוא לישא אשה אחרת עכ"ד הדר"ג נ"י. הנה ספר אנשי שם אינו בידי לדעתי הי' לחלק אם יש בגט פסול אשר במקום עיגון אנו סומכים על המתירין אז אפי' בלי עיגון ליכא חדר"ג דסמכינן על המתירין אשר סברו דלא צריך אפי' לכתחילה גט אחר וא"כ אין לו אשה ראשונה אבל בנידן שינה שם אביה דעכ"פ איכא לעז אליבא דכ"ע ועיין בתורת גיטין בבאורים ס"ק י"ג שחידש דשינה שם אביו שמו שביהודה בגליל הוא אינו מעכב בשם אביו אבל שינוי גמור אפשר דפוסל יען דנזכר שם אשר לא הי' לו יעו"ש וא"כ מי יאמר דשינוי השם לגמרי אינו פוסל להפוסלים בשינוי שם אביה דמקרי שינוי הנראה לעינים גרע מאלו יש פסול בדין אשר יש מתירין בכל זאת כיון שיש עדי מסירה על הגט בודאי אין כאן פסול תורה והיא אינה עוד אשתו וכעין זה לא מקרי שנושא אשה על אשתו כדברי הדר"ג נ"י השתא בארוסה מבואר בסי' א' דלא מקרי נושא אשה על אשתו ק"ו בנידן זה. ואשר קשה לי עוד בדבר הזה דאם הי' נוסעת עם הגט ולא הי' נודע מקומה איה היא ויש לדון לפני הב"ד אם להתיר לו נשואין הגם דיצטרך ליתן גט שני נכון כדברי הדר"ג נ"י אך יען בשכבר ביקש הדר"ג נ"י ממנה שתקבל גט אחר יען שנתגלה שיש שינוי בגט הראשון אשר קבלה א"כ איך יתיר לו לישא אשה אחרת הלא שמעה דצריכה גט אחר ויהי' ראוי' שהדר"ג נ"י יודיע לה מתחילה שתהי' יודעת מה שביקש שתקבל עוד פעם שני גט הוא כדי להתירה לאיש אחר אבל הבעל כבר הועיל לו הגט הראשון ומותר הוא באשה אחרת שלא יהי' לעז מכח שכבר אמר לה שהגט ראשון הוא פסול וק"ל. והוסיף הדר"ג נ"י לפי מה דקיי"ל בסי' קי"ט דאם גרשה מדעתה ואח"כ נמצא פסול בגט יכול אח"כ לגרשה בע"כ עכ"ל רמ"א והפר"ח שם מסופק אי דווקא בפסול דרבנן או אפי' אם נמצא פסול דאורייתא יעו"ש וא"כ ק"ו בנידן הזה שאין כאן שום פסול רק לעז ולדברי הנב"י ח"ר א"ע סי' א' חמור לגרש בע"כ מלישא שתי נשים וא"כ כיון דהותר לפי דברי רמ"א לגרש בע"כ מכ"ש להתיר לו לישא אשה דפח"ח ולדעתי יפלא מעט ואעתיק דברי כנסת גדולה סי' א' ס"ק נ"א שסיים וז"ל ולפי דרכינו למדנו שאף מהר"י מינץ שסובר שחדר"ג שלא לישא אשה אחרת על אשתו חל אפי' במקום מצות פ"ו חרם שלא לגרש אשתו בע"כ לא חל במקום מצות פ"ו וכבר הביא הראנ"ח ח"ב סי' ל"א סיוע גדול לזה עכ"ל הרי שסובר דחרם שלא לישא אשה על אשתו חמור מן חרם שלא לגרש אשתו בע"כ ואעתיק עוד שם בסי' א' ס"ק י"ג שהתפלא על מהר"ם מטראני שיעץ על מי שדר בא"י שאשתו לא עלתה עמו וחושש על חדר"ג שלא להיות לו ב' נשים שישלח לה גט ע"י שליח והקשה הגאון מאי אולמי חדר"ג שלא לישא ב' נשים או חדר"ג לגרש בע"כ ותי' וז"ל אי נמי כדי שלא יתבטל פ"ו יש לנו לדחות חדר"ג מפני מצוה זו אלא שחרם שלא לישא אשה אחרת עליה אפשר להתקיים עם מצות פ"ו בגירושין אבל חרם שלא לגרשה בע"כ אי אפשר להתקיים עם מצות פ"ו אם לא יגרשנה עכ"ל וזה טעמו גם בס"ק נ"א ואגב ארחינו למדנו שלא כנב"י ח"ר א"ע סי' ב' שחידש אפי' בלא חרס דר"ג לא הי' בעל יכול לעשות שליח לגרש בע"כ דהרי מהר"ם מטראני התור לעשות שליח לגרש בע"כ כיון דליכא במקום מצוה חדר"ג וכן השגתי בגליון נב"י שם מסברה כאשר הודפס בספרי ח"ב על א"ע סוף סי' א' יעו"ש ויעיין בכה"ג סי' קי"ט ס"ק כ"ו כאשר חקר שאם יש לו בן או בת לבד חל חדר"ג שלא לישא אשה על אשתו כתב וז"ל אמר המאסף ה"ה דחל עליו חדר"ג שלא לגרשה בע"כ עכ"ל עוד שם ס"ק ל"ג שחקר בשם בנימן זאב סי' ק"י באחד שנשא אשה כדת הישמעאלים דיש גם בזה איסור חדר"ג של ב' נשים כתב וז"ל אמר המאסף הוא ז"ל מדבר בחדר"ג שגזר שלא לישא אשה על אשתו ומשם יש ללמוד ג"כ דחדר"ג שלא לגרש אשה בע"כ כיון לפי דעתו אשה מיקרית ואינו יכול לישא אחרת עליה וה"ה שאינו יכול לגרשה בע"כ עכ"ל הרי שהוצרך לאשמועינן דגירושין בע"כ הוה ג"כ איסור כמו לישא ב' נשים שוה בשוה והוא כדברי אמ"ו חת"ס ז"ל דחקר בכל צד יש חומרא וקולא ע"כ השוה אותם בעל כנה"ג ורק במקום פ"ו אשר חקר בסי' א' בס"ק י"ג וס"ק נ"א שם נותן טעם למה נהי' מקיל יותר בגירושין בע"כ מלהתיר אשה אחרת אבל בלא"ה שני חרמות שווין באיסורם ודוק. אמנם אעפ"כ נ"ל כדברי הדר"ג נ"י טוב להתיר לו אשה אחרת מלגרש בע"כ ואעתיק דבר כנה"ג בסי' א' ס"ק נ"ז שכתב וז"ל בזה"ז אין להעניש ולחייב למי שנשא אשה על אשתו מטעם ס"ס ספק אם לא גזר אלא עד אלף החמישי ואת"ל גזר לעולם עד כי יבא שילה ספק לא גזר אלא באותן מקומות ואפי' באשכנז שנהגו איסור בדבר אפשר שנוהגין כן מכח מנהג ולא מכח חרם מהרשד"ם חא"ע סי' ע"ח אמר המאסף זה נראה חולק על מ"ש לעיל בסמוך בשם מהר"ם אלשקר ז"ל דבמקום שקבלו עליהם הרי הוא כתוך זמנו לכל עניניה ומהר"י אדרבי בסי' ש"ה עשה הס"ס בענין אחר עיי"ש עכ"ל א"כ לישא אחרת יש היתר ס"ס אבל לגרש בע"כ אין כאן ס"ס להתיר ודוק. ולא אמנע מה שחדשתי דמסתבר יותר להקל לגרש בע"כ מלהקל מלישא אשה אחרת דנ"ל דאיסור של ב' נשים שגזר רגמאו"ה הוא לטובת בנות ישראל שאין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה והמה צרות זו לזו כנודע מחכז"ל שאין נאמנות לומר שמת הבעל כמבואר סוף יבמות ולכן אם האשה מוחלת לבעל יוכל לישא אשה אחרת כמבואר בהכנה"ג ס"ק י"ז כמה תשובות הר"ן ורש"ך והראנ"ח יעו"ש וא"כ אם אשה ראשונה מקפדת שלא יהי' לבעלה עוד אשה א"כ אשה הנשאת לו בודאי עברה על חדר"ג דפשיטא דר"ג עשה חרם שלו על האשה הנישאת לו ג"כ כשם שהאיש עובר כך האשה עוברת כדי שלא תינשא לו ובזה יהי' תוקף וחיזק הדבר בכפלים שלא יבוא לעולם איסור ב' נשים והוא ברור בסברה והבאתי לי ראי' מדברי כנה"ג סי' א' ס"ק כ"א שכתב בשם רש"ך וז"ל ראובן שהי' מעיר שקבלה עליהם חדר"ג והלך למקום שלא קבלו עליהם חדר"ג ונתנו לו אשה על אשתו הנותן לו עובר משום לפני עור לא תתן מכשל עכ"ל וקשה למה נקט שהלך למקום שלא קבלו חדר"ג ולא כ' סתם מי שנותן לו אשה במקום שיש חדר"ג עובר על לפני עור לא תתן מכשל אלא פשיטא במקום שקבלו חדר"ג לא צריך טעם דלפני עור בלא"ה היא עוברת על חדר"ג והנותן האשה עוברת גם עליה משום לפני עור שמביאה לעבור חדר"ג אבל במקום שלא קבלו חדר"ג אין היא עוברת והנותן אין מכשילה אבל חידש דעכ"פ מכשילו דהבעל הוא ממקום שקבלו חדר"ג ודוק אבל הדבר לא צריך ראי' כי הוא סברה דר"ג הטיל בודאי חרמו עליה כמו עליו להעמיד הגדר והתיקון לבנות ישראל וא"כ אם נושא אשה שנית ממקום שיש חדר"ג נעשה ביטל החרם שני פעמים מצד האיש וגם מצד האשה וכל איש עובר על לפני עור שמכשילה והאשה עוברת על לפני עור שמכשילו אבל אם נותן גט בע"כ עובר הוא לבד החרם אבל היא האשה אינו עוברת כלל דלא משכחת חרם עליה שלא תתגרש בע"כ כמובן א"כ טוב לבחור לגרש בע"כ דהוא בלבד עובר החרם אבל להתיר נשואי אשה אחרת יש עבירת החרם פעמים ודוק. וידעתי שיש לחקור אם נימא דר"ג לא הטיל חרמו אדעתא דהכי א"כ מה לי שלא עשה כנגד איש ואשה או שלא עשה כנגד איש בלבד בכל זאת מסתבר דיותר בחר ר"ג להתיר גירושין בע"כ שלא להתיר חרמו אלא כנגד אשר עליו רמי' לישא אשה מאשר נתיר חרמו גם להאשה אשר אין עליה סרך מצוה להיות אשה לבעל אשר לו אשה מקדם (וגם מה דסני לה לחברתה לא תעבוד להיות אשה צרה לחברתה הא יכולה לאמרה לא בעינה לי' ואם הוא צריך אשה יגרש לראשונה בע"כ) ועיין ר"ן יומא ומג"א סי' שכ"ח לדוגמה בעלמא בהודחה. ואוסף נופך כי נ"ל שעיקר התקנה הי' לטובת הכלל שגם האנשים אשר אוהבים נשיהם ולא יחפצו לגרשם עכ"פ ילכו אחרי עיניהם לספות הרוה את הצמאה ליקח אשה שנית והי' מענות השניה לראשונה ע"כ תיקן שלא ישא איש ב' נשים בזה לא עשה כנגד דין תורה כי הגם שמותר עפ"י דין תורה ליקח שתי נשים היינו דלא אסרה התורה נשים הרבות ויוכלו גדולי דור לאסור שלא יעשו בני ישראל כזאת בגלות כי על אחת הי' מצטערין משחרב בית המקדש ראוי' הי' לגזור על עצמינו שלא ליקח נשים רק שאין גוזרין על הצבור מה שאינו יכולין לעמוד כנודע מחכז"ל א"כ ראה רגמאו"ה שהצבור יכול לעמוד שלא ליקח יותר מאשה אחת רק עי"כ מי שחפץ באשת יפת תואר גירש לאשתו בע"כ ונשא את האשה היפה בנשים הוצרך לגזור שלא לגרש אשה בע"כ דאל"כ לא די שלא תיקן בחרמו שלא לישא ב' נשים לבנות ישראל אלא הרע להם שעי"כ שיש חרם לישא עוד שנית יגרש בע"כ לראשונה ולפ"ז אם יש מקום עיגון וצריך נעבור אחד מן ב' חרמות טוב לבחור לעבור השני ליתן גט בע"כ שהוא מפורש בתורה ונתן בידה מ"מ אפי' בע"כ וגם לא נעשה אלא לחזק חרם שלא לישא ב' נשים מאשר נעביר עיקר החרם להתיר לישא ב' נשים ונחזיק בחרם השני שלא נגרש בע"כ שהוא רק סיג וגדר להחזיק חרם שלא לישא ב' נשים ודוק. וכן נ"ל ראי' כי ד' זיכני בתשו' מהר"ם מינץ שנדפס בשנת שע"ז ובדף קנ"ב נדפס תקנת ר"ג וז"ל חרם ותקנות הקהילות ששם רגמ"ה דאין לישא ב' נשים אין להתיר רק במאה אנשים מג' ארצות ומג' קהילות וגם אותם לא יסכימו עד שיראו טעם מבורר להתיר וצריך שתהא כתובתה צרור ומונח ביד נאמן במעות או במשכונות עכ"ל והאריך בענין חרמות שקבלו איש ואשתו ובכמה חרמות ואח"כ נדפס וז"ל תקנה שלא ליתן גט לאשה בע"כ ואין הגט כלום נתן לה גט מתחילה ברצונה ונמצא הגט פסול יתן לה גט שני בע"כ אם ידענו שלא ידעה בפסול מן הראשון עכ"ל הרי עין בעין נראה שראשית התקנה הי' החרם שלא לישא ב' נשים ושם העמיד תוקף שלא להתיר אלא במאה אנשים מג' מדינות ורק אז אם יראו טעם מבורר להתיר ואח"כ גזר ותיקן שלא לגרש בע"כ חוץ אם נתרצת לגט ונפסל אח"כ אבל לא הזכיר למעלה אם נתרצית האשה שיקח לו אשה שניה ונפסל הקידושין או נעשה עיכוב בנשואין שלא תוכל האשה לחזור אלא פשיטא דזה עיקר התקנה וראשית החרם שלא לישא ב' נשים שם לא הקיל כלל רק שלא לגרש בע"כ שהוא סיג לחרם של נשואי ב' נשים שם הקיל וא"כ טוב להקיל לגרש בע"כ מלהתיר ב' נשים ודוק. ונ"ל עוד דאותן מקומות שלא קבלו חדר"ג שלא לישא ב' נשים כי ידעו טבעם שלא יוכלו לעמוד באשה אחת אשר צריכה לשמור פתחי נדה וא"כ הוה גם זה בכלל שאין גוזרין גזירה על הצבור אשר לא יוכלון לעמוד אעפ"י שחרב בהמק"ד וראוי' הי' שלא לישא נשים הרבה רק הצבור לא יוכלו לעמוד ולא קבלו מר"ג לעשות תיקון לבנות ישראל שלא יהי' ירך אשה מקנאה בחברתה אבל שמעו לו עכ"פ אח"כ לחרם השני שלא לגרש אשה בע"כ דחששו פן יראי אלקים יחושו על חרם הראשון שלא ליקח ב' נשים ויגרשו לראשונה בע"כ כדי ליקח שנית ולמחר יגרש השנית בע"כ ויקח ראשונה בחזרה ויצא מזה בערב היא באה ובבוקר היא שבה אל בית אביה ע"כ קבלו עליהם שלא לגרש אשה בע"כ וא"כ מההכרח לא קבלו חדר"ג הראשון שלא לישא ב' נשים כי לא יכול לעמוד בארצות החם באשה אחת ולכן לא שייך לחקור דמסתבר להקל לישא אשה על אשתו דחרם זה לא נתפשט בכל ישראל מאשר נתיר לגרש בע"כ דנתפשט איסורו בכל ישראל דמה שנתפשט האיסור שלא לגרש בע"כ הוא לתכלית לחזק שלא לקבל חדר"ג שלא לישא ב' נשים אבל לולא כן לא קבלו שלא לגרש בע"כ ואלמלא שקבלו שם שלא לישא ב' נשים לא קבלו שלא לגרש בע"כ כי לא יוכלון לעמוד והי' מתגרשין נשותיהם בע"כ לישא אחרת ודוק. וראיתי להדר"ג נ"י שהעיר שחושש על שהחמיר מר"ן ז"ל להתיר אשה על אשתו יען דיש לו היתר במאה רבנים וגם בתשו' מיימוניות שהובא בב"ש בסי' ע"ז שמא ילמדו בני פרץ להקל בכל זאת זו דקבלה גט דכשר עכ"פ מדין דאורייתא ודרבנן עכ"פ לא הוה אגידה בי' ודומה למה שהקיל מר"ן חת"ס בסי' א' בחלוצה אם מסרבת ומענגת אותו והוית כארוסה המעגנת רק חקר שראה בכנה"ג שדווקא אם נא ידעה מהפסול מהני מה שקבלה הגע לגרשה פעם שנית בע"כ והדר"ג נ"י תמה בכפלים אם כתוב כן בכל בו למה לא העתיק רמ"א תנאי זה דדוקא אם לא ידעה מהפסול ועוד תמה הדר"ג נ"י הא מבואר בח"מ סי' כ"ב אם קבל לפני הב"ד אין יכולין לחזור וא"כ בנידן שכבר קבלה גט ומסרבת אח"כ בודאי אינו יכולה לחזור עכ"ד. נלע"ד לדבר דבר בעזה"י שכנה"ג אות י' סי' קי"ט כתב וז"ל ונתן לה גט מתחילה ברצונה ונמצא הגט פסול יתן לה גט שני בע"כ אם ידענו שלא ידעה בפסול מן הראשון בתקנת שהובא בהר"ם מינץ ז"ל סי' ק"ב אמר המאסף נראה הא אם ידעה בפסולו אינו יכול ליתן גט שני בע"כ ועיין בתשו' הנזכר סי' י"ז עכ"ל ולכאורה לא הבנתי מה חידש הכנה"ג הא מבואר בהר"מ אם ידענו שלא ידעה ממילא נשמע אם ידעה נא יוכל ליתן גט והוא פלא גדול. ונראה דיש לנו ב' אופנים אשר היא צריכה גט שני (א) משל דקבלה הגט ואח"כ נראה דהי' שני אותיות דבוקין או חסר אות או יתיר או שהדיו הוא גזל או מחובר או פסול עדים או פסול יום וכדומה אשר האשה נא יכולה לדעת בשעת קבלת הגט רק אח"כ נגלה לנו איזה פסול צריכה גט שנית (ב) למשל שאמרה האשה ששמה רחל והיתה נקראת נאה רחל או שאמרה שם אביה ישראל ונקרא יעקב ישראל או שקוראים אותו בשם שנשתנה שמו וכדומה אז ידעה האשה בשעת נתינת הגט מהפיסול אשר נעלם מהב"ד והיא שותקת כדי שתקלקל עניו אח"כ שקבלה מעותיה ואעפ"כ היא אשתו כמקדם וא"כ מעולם לא נתרצית להיות מגורשת ממנו לגמרי רק בערמה לקחה ממנו ממון או נכסים או כתובה וכדומה. ומעתה דין הכל בו אם נתרצה פ"א לקבל הגט יוכל אח"כ לגרשה בע"כ אם נמצא פסול בגט היינו מטעם דהא אמרה שנתרצית בגט ולא חפצה בתקנת דר"ג שלא יוכל לגרשה בע"כ כי נתרצית לגירושין א"כ לה לא תיקן ר"ג תקנתו אם גילתה דעתו ועשתה מעשה קבלת הגט הגם שנמצא אח"כ פסול נו יהי' פסול דאורייתא כחקירת פר"ח אעפ"כ לא תיקן ר"ג אלא לאשה שלא עשתה מעשה שנתרצית בגט ויוכל לגרשה בע"כ שנית אבל אם ידעה בשעת הגט שהוא פסול אז מעולם נא מחלה דהא ידעה מתחילה שהגט פסול וזה שדייק מהר"ם מינץ וז"ל אם ידענו שלא ידעה בפיסול מן הראשון עכ"ל ר"ל אם נדע שלא ידעה בפיסול גט הראשון אבל לא כתב אם לא נודע לה עכשיו אלא שלא ודעה מתחילה בפיסול גט הראשון ומשמע אבל אם יש ספק לפנינו אם ידעה מתחילה מפיסול זה אין רשאי לגרש אותה בע"כ אלא צריך להיות ברור לנו שלא ידעה והוסף הכנה"ג נהפוך הוא דווקא אם ידעה מפיסול הראשון אז אין לגרש אותה שנית בע"כ אבל אם יש ספק אם ידעה מפיסול הראשון יש להקל דספק להקל ועיין בנב"י מהד"ת יו"ד סי' קמ"ו שהשיב לחתנו הגאון שספק להקל בחרם יעו"ש ודוק. ולפ"ז בנידן דידן אם נודע לה אח"כ שאביה לא הי' נקרא כן יהי' מותר לגרשה בע"כ פעם שנית אבל אם ידעה מתחילה שאביה לא כן שמו א"כ מעולם לא נתרצית לגירושין ואסור לגרשה בע"כ ודוק. ויען כי ציין הכנה"ג לעיין בסי' י"ז עיינתי ואעתיק הלשון שכתב בנידן שהיתה אשה מרוצית לקבל גט וקודם שנגמר הכתיבה או קודם קבלת הגט התחרטה ואעפ"כ נתן לה הגט בע"כ וכועס המהר"ם על המסדר הגט שנתן בע"כ ואעפ"י שהי' קנין שתקבל הגט וכ' וז"ל לבי מהסס על רבי גד ומילתא דתמיה קא חזינן בהאי עניני דגיטא הנה גלוי וידוע דלא כופין עתה האשה לקבל הגט והוא תקנת רגמ"ה וכל גדולי עולם אשכנז וצרפת הסכימו עמו ופשט תקנה זו בכל ישראל א"כ מה עלה על דעתו להניח הגט לכתוב ולחתום כיון דאמרה בפי' דלא רצתה לקבלה דמה שייך לכתוב גט כיון דעתה לא הוה שעת הכשר ליתן לה הגט כי היא עומדת וצווחת שלא רצתה לקבלה ואפי' אם הי' גט מזומן לא יכול למכייפה ועתה הלך וסידר הגט בעכ"ח עכ"ל והאריך מאוד שכעס למה שלח אחר אשה פעמים שתקבל הגט כיון דכבר מיאנה לקבל הגט לא נכון להתעסק בו דאלו הי' אופן זה שבעל אמר שאינו רוצה ליתן גט קודם גמר כתיבת הגט פשיטא שהגט בטל וא"כ מה ראה ר' גד לשלוח אחרי' פעמים ושלש וכ' וז"ל לכך לבי אמר דבכה"ג באשה איכא קצת גמגום לכתוב וליתן לכתחילה הגט בכה"ג אע"ג דפשיטא לי' דהאשה לא יכולה לבטל הגט דהגט אינה שלה דדוקא הבעל יוכל לבטלו דהגט הוא שלו ונכתב בשליחותו ובצוו לכך יש לו כח לבטל הגט אבל האשה אינה יכולה לבטל דבר שאינה שלה ומ"מ מה שיש כח בידה לבטל בטלה ויש כח בידה למאן שלא לגרשה בע"כ א"כ כיון דעמדה וצווחה קודם גמר גט שלא רצתה לקבל וציוותה לבעלה שלא לכותבה א"כ מה שייך לכתוב הגט כיון דעתה אין שעת הכשר ליתן לה ואיכא קצת נגד הדעת כמפורש בפי' בתקנת ר"ג שאם גירשה בע"כ לא הוה גט ובטל אפי' בדיעבד וקשה להכניס ראשי בזה כדדרשי' בפ"ב דעירובין ויותר מהמה בני הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה שדברי תורה יש בהן עשה ול"ת כו' וכדאיתא נמי בה' דרך ארץ בעובדא דר"ע שנטפל במת ד' מילין כשבא לפני ר"א ור"י אמרו לו על כל פסיעה ופסיעה כאלו שפכת דמים ומפורש הטעם משום דעבר על מצות החכמים דאמרו דמת מצוה קונה מקומו וכן קשה הדבר לעשות מעשה לכתחילה לעקור הקידושין דמדאורייתא ולהתירא לעלמא עכ"ל. דבר גדול גילה מהר"ם מינץ כאן דאין מקום לכתיבת הגט יען דאין הכשר עתה ליתן הגט דהיא אינה מרוצית לקבל גט א"כ מה שייך לכתוב גט אם אין מקום לנתינה דתורה אמרה וכתב ונתן שבשעת כתיבה צריך להיות ראוי' לגרש דבדין תורה הוה גט בע"כ אבל בזמן הזה דיכולה למאן שלא לגרש אותה בע"כ ואם נותן בעל כרחה לא מהני א"כ ממילא אין מקום לכתוב גט עד שנתרצית לקבל הגט ואם חזרה קודם שנגמר כתיבת הגט א"כ פועלת בכח ידה לבטל הכשירו רק אם כבר נגמר הכתיבה אין בידה לבטל הגט דהא הגט אינו שלה אבל קודם גמר הכתיבה יש כח בידה לפעול ביטל גט והביא דברי רגמ"ה שאם גרשה בע"כ דלא הוה גט ובטל אפי' בדיעבד הכוונה נ"ל כיון שר"ג עשה שהגט פסול אפי' בדיעבד לא מהני א"כ הוא נגד הדעת שיהי' מועיל אותו כתיבה אשר יכתב הגט שלא ברצונה וסיים וז"ל שקשה לעשות מעשה לכתחילה לעקור קידושין ולהתירה לעלמא עכ"ל היינו שנימא דאנו עוקרים הקידושין למפרע ולהתירה לעלמא אם קבלו גט בע"כ דבתורת גירושין א"א דכל העובר על דברו חכמים חייב מיתה ור"ג עם זקני דורו עשאו שהגט בטל ומי יעבור על דבריהם ולעקור הקידושין להתירה לעלמא הוא דבר קשה לעשות כן לכתחילה כן נראה לי לפרש אבל בכל אופן נלמד משם דאם ידעה מן הפסול מתחילה א"כ לא נתרצית בגירושין ולא הוה הכתיבה שפיר דאין שעת הכשר ליתן לה גט א"כ נשאר חדר"ג שלא לגרשה בע"כ דאין כאן פעם שנית אלא פעם הראשון ודוק. ואודיע להדר"ג נ"י מה שנפלא בעיני דהכל בו סי' קי"ו כתב וז"ל ואם נתן גט לאשה בע"כ ונשאת האיש פטור ואינו עבריין נתן גט מרצונה ונמצא פסול יכול לחזור וליתן לה בע"כ עכ"ל ורמ"א בסי' קי"ט כתב וז"ל עבר וגירשה בע"כ בזמן הזה ונשאת שוב אין האיש נקרא עבריין עכ"ל והדבר יפלא הא מהר"ם מינץ מביא דר"ג תיקן שהגט בטל אפי' בדיעבד וא"כ איך שבקינן שהיא תנשא לאיש אחר הא היא אשת איש נגלה מזה דמהני הגט אם גירש בע"כ ועבר על החרם וביותר יפלא לתשו' מהר"ם מינץ אם היא צעקה שלא תחפוץ בגט אין מקום לכתיבת הגט ורמ"א לא חילק ועכ"פ נראה דכל בו סובר דבדיעבד מהני הגט ולכן לשיטתו לא חילק אם ידעה מהפסול דסובר דלא מעכב בגוף כתיבת הגט אם היא צועקת כיון שנתרצית מותר לגרשה אח"כ אפי' בע"כ דהא בגט הראשון אם הי' מגרשה בע"כ מהני רק שנקרא עבריין ופלא שבכנה"ג בסי' קי"ט חקר אי מהני בעבר וגירש ומביא דמהר"ם מינץ בסי' ק"ב כתב שאם נתן גט בע"כ אין הגט כלום והתפלא מדוע לא יהי' מהני וע"כ משום כל מילתא דאמר רחמנא לא תעבוד ופלא הלא בסי' י"ז כתב מהר"ם וז"ל מפורש בתקנת ר"ג שאם גירשה בע"כ דלא הוה גט ובטל אפי' בדיעבד עכ"ל א"כ אם מפורש יוצא דבעל ועכ"ח דהפקירו מבעל ממונו או פסלו לסופר ועדים וא"כ איך שייך לחקור הטעם משום כל מילתא דאמר רחמנא לא תעבוד זה הי' לחקור אם עשה החרם שלא לעשות ואירע שעבר איש על החרם אבל אם החרים בפי' שלא יהי' מועיל אם גירש שהגט בטל אין לנו לחקור על כל מילתא כו' אלא יש לנו לחקור אם יש כח להפקיע כסף הבעל הוא הגט אשר בו מגרש וצע"ג כעת [ועיין בגמ' בתמורה ונב"י ב' סי' קכ"ט קצרתי מאוד]. (ב) ובמה שהערותי שאם ידעה בשעת נתינת הגט הראשון מהפסול אם כן מעולם לא נתרצית לגירושין ונשאר חדר"ג בכל תקפו נסתר היתר שני של הדר"ג נ"י שחקר שיש להתיר לזרוק לה גט בע"כ לפי הנחת שו"ת הרא"ש דר"ג לא החמיר יותר באשה מבאיש והיכא דבאיש כופין בודאי גם באשה כופין וכיון דבסי' קנ"ד פסק אם גירש ונפסל משום לעז כופין לאיש ומכ"ש אם נפסל משום לעז כופין לאשה לקבל גט בע"כ וא"כ כיון שכבר קבלה גט הראשון אין נ"מ אם ידעה אם לא ידעה מותר לזרוק לה גט בע"כ עכ"ד ולדעתי כבר הערותי דבעיני נפלאים דברי נב"י דלא שייך באשה כופין עד שתאמר רוצה אני וכן מצאתי בתשו' מהר"ם מינץ סי' ק"ד באשה מורדת שהביא חבל גאוני ארץ שעשה הלכה למעשה לפסוק לזרוק לה גט וסיים וז"ל ואם לא תעשה כמדובר לעיל הריני מסכים לכל דברי רבותי והנני מתיר לו עמהם לגרש בע"כ דאדעתא דהכי לא תיקן הגאון לעקור דמה"ת ולעגן שלא לתוהו ברא וגומר נאום הצעיר ועלוב ש"ב ישראל בר' יואל מוסלן הועתק אות באות מכת"י רבותי הניכרים וכבר זרק לה גט שלא רצתה לשוב אלא אחרי שהתרה בה פעמים רבות עכ"ל ומתחילה הביא שם כמה גאונים אשר התירו לגרש בע"כ בנידן דידי' יעו"ש הרי שכתב בפירש וזרק לה גט אך בנידן דחקר הדר"ג נ"י דלא דן מחמת מורדת אשר צריכה התראת ב"ד ולכל הפחות י"ב חודש רק דן שכבר מגורשת ולא נשאר רק לעז ועל כן יהי' מותר לזרוק לה גט זה אינו לדעתי לו יהי' שיש לסמוך דמהני גט בשינוי שם אביה עפ"י דין כיון דהיא ידעה בפסול דהא שמעה דחוקרים לדעת שמה ושם אביה והטעה להב"ד בשם שקר א"כ נגלה למפרע שלא נתרצית בגירושין דאם נתרצית הי' לה להגיד שם אביה דהא שמעה שלהכשר הגע צריך לכתוב שם אביה ואטו אשה דיני גמירי לדעת אם כשר בדיעבד הלא יש כמה פוסקים דפוסלים אלא פשיטא דעשתה זאת יען דלא נתרצית בגירושין א"כ אפי' מדינא אינה מגורשת לדעת מהר"ם מינץ דהא ידעה בפיסול ונשאר לה כל כח ותוקף של חדר"ג שלא להתגרש בע"כ וביותר שכל הכתיבה לא הי' בתכלית ההכשר דהוה כאלו מאנה קודם הכתיבה דהא הזכירה שם אביה בשקר וא"כ אין לדמות זה לדין בסי' קנ"ד דשם יש רק לעז אבל כאן דינא קאמרי' דיש חדר"ג שלא לגרש אשה בע"כ וגט הראשון בטל ודוק. ואוסף אפי' לרמ"א בשם הכל בו דמשמע דסברו דמהני גירושין בע"כ היינו עכ"פ אם הגט נכתב בשעה שנתרצית בפי' לגט או לכל הפחות שלא גילתה דעתה שאינה מרוצית בשלא ידעה כלל מכתיבת הגט אבל במיחה בכתיבתו ולא הוה לשם גירושין דמסתמא לא יעבור החרם וגם הב"ד והעדים והסופר לא יזקקו לו לסייע וא"כ אם גילתה ומחאתה במה שהזכירה שם אביה בשקר אפשר גם הם מודים דלא מהני גירושין בגט כזה דהא לא הי' אז הכשר נתינת הגט ודוק. וגם אודיע להדר"ג נ"י שהרהרתי דאפשר דכל בו ורמ"א מודים למהר"ם מינץ דהגט בטל אפי' בדיעבד ומה שהפלאתי א"כ איך שבקי' שתנשא היא לאיש אחר ועוד נפלא בעיני למה לא נקרא עבריין אח"כ עכ"פ הוא עבר החרם וגרשה בע"כ וצע"ג. נ"ל דיעיין ר"ן פרק הזורק אם נתן גט לה בתורת פקדון ואח"כ אמר שתהי' מגורשת לא הוה טלי גיטך מע"ג קרקע דהא הוה נתינה מיד הבעל ליד האשה יעו"ש וא"כ מדאורייתא הוה הגט דנתינה בע"כ שמיה נתינה כאשר הערותי בשם רשב"א דף ע"ה ור"ג גזר שלא יהי' הגירושין עכ"פ נעשה נתונה מידו לידה ואם נתרצית אח"כ לינשא נעשו אז הגירושין דלא הוה טלי גיטך מע"ג קרקע דהי' נתינה מידו לידה והוה אח"כ הגט ברצונה וממילא לא מחינן לה לינשא והוא לא הוה עבריין דהא נתגרשה כעת ממנו ברצון ודוק (אך א"כ הי' צריך להיות הגט בעולם בשעה שנתרצית לישא לאיש). (ג) ובזה יש לי לפקפק גם על היתר השלישי אשר חידש דבר נפלא דנתן נטע הוה כחד שם כיון שלפעמים כותבים כך יען שהעולם נוהגין מי שעולה לתורה בשם נתן נקרא בפי המון נטע וא"כ אין כאן לעז בשם שכתב בגט ומה שחסר בגט שם יחזקאל אין בזה לעז בשם אביה אם לא נכתב גם שם שעלה בתורה ואם גדולי עולם מתירין אפי' להאשה מכ"ש להתיר לו לישא אשה אחרת עכ"ד. ולפמ"ש בנידן דידן גרע אי ידעה האשה במעיקרא בשעת כתיבת הגט דשם אביה הי' נתן יחזקאל או נטע יחזקאל א"כ כיונה שלא יהי' הגט כשר דאטו האשה ידעה דיני גדולי פוסקים אבל זאת שמעה ששואלים על שם אביה והרגישה שצריך בהגט לכתוב שם אביה כאשר הי' נקרא באמת והיא שינתה שמו הוה גילוי דעת שלא חפצה בגירושין וגילוי דעת זה הי' קודם הכתיבה ואין כאן מקום לכתיבת הגט לדברי מהר"ם מינץ. ולא אמנע שפלא בעיני כל מה שחשש הדר"ג נ"י כל כך ימחל לעיין בספרי מ"ח ח"ב על א"ע סי' ל"ו בד"ה אמנם שחדשתי סברה ישרה מה שהבן לא יוכל לשנות שם אביו היינו להחליף שם בשם למשל שכתב שמואל תחת שמעון אבל אם הי' לאביו שני שמות יוכל הבן להחזיק אביו בשם אחד משמותיו ואין זה בכלל שינוי שם אביו יעו"ש ומכ"ש בשם אבי' דנכתב עכ"פ שם אחד משמותיו היינו נתן שעולה בו לתורה ואותו שם נקרא בפי המון נטע ואחרי הדפסה מצאתי להגאון מהר"ז מרגליות בטיב גיטין לקוטי שמות סי' כ' ס"ק י"ח שכ' וז"ל כתבתי בספרי סי' צ"ה בעובדא זו וכו' ומסיים וז"ל ושם כתבתי דאף להרא"ש לא מהני להחזיק שם האב היינו בעובדא דידי' שהכל קראוהו שמעון ושינה אותו לשם שמואל אבל אם הי' המיעוט עכ"פ קורין אותו שמואל הוא יכול להחזיק במקום אחר בשם שקראוהו המיעוט עכ"ל א"כ מפורש יוצא דמהני שם אחד ובודאי אין בנידן שלפנינו חשש שיהי' נתן נטע קצר השם מיחזקאל וא"כ לא ידעתי מאי חשש הדר"ג נ"י (ספר בית אפרים אין בידי לעיין) ואני שולח להדר"ג נ"י אשר השבתי להגאון ר' שלמה ג"פ נ"י מאונגוואהר אשר השיג על תשובתי סי' ל"ו הנ"ל. סוף דבר אם האשה לא ידעה בשעת נתינת הגט דשם אביה משונה כאשר נכתב בגט דהודע לה אח"כ בשובה לביתה נראה דטוב לבחור לזרוק לה גט בביתה בפני עדים וכאן יוכל להיות אפי' ע"י שליח ואין לחוש על דברי הנב"י ח"ר א"ע סי' ב' משום תופס לבע"ח דהא כבר אבדה זכותה אשר יש לה על בעלה דהא היא מגורשת עפ"י דין תורה ואיך תהי' לה עליו שום תביעה וגם מה שחשש הנב"י דע"ו השליח לגרש בע"כ המעשה בטל ע"כ לא שייך כאן דהא מותר לגרש אותה בע"כ אחר שכבר נתרצה להגט וא"כ אין כאן שליחות לדבר עבירה ותהי' מגורשת ולא צריך דין ודיינא לגרש פעם שנית אבל להתיר לו אשה אחרת והיא צריכה עוד גט שני יבא לדין ודיינא המון עם יאמרו הוא גרוש והיא אינה מגורשת ואעתיק דברי הכל בו סי' קי"ו וז"ל והחרם ששם ר"ג שלא לישא ב' נשים אין להתירה רק בק' אנשים מג' קהילות ומג' ארצות כגון ארגו"ן ולומברדיאה צרפת גם הם לא יסכימו עד שיראו טעם מבורר להתיר וגם באותה ענין שתהא מבורר עכ"ל הרי שהחמיר מאוד שצריכין לראות טעם מבורר והוסיף שגם באותה ענין תהי' מבורר ומצאתי שמר"ן ז"ל העתיק ג"כ לשון הכל בו בסי' ד' וכל המסתכל בתשו' מהר"ם מינץ סי' ק"ד יראה עין בעין שיותר טוב לבחור גט בע"כ בזריקה מאשר נתיר לו אשה על אשתו ודוק. אמנם אם ידעה מהפסול בשעת כתיבת הגט ועשתה בערמה א"כ אני ג"כ מודה שטוב להתיר לו אשה על אשתו מלהתיר גט בע"כ מזריקה (ועיין בשו"ת מהר"ם לובלין חשש שמא הבגדים שלה שאולין) וגם שיראתי שיבוא לידי רעש גדול ודל"ב [ויעיין בשו"ת לחם רב סי' נ"ה דמשמע שטוב להתיר אשה אחרת מגט בע"כ] דברי אוהבו ידידו הדש"ת:
סימן ה
שפעת שלום ורב ברכות להרב המאה"ג כבוד הרב ר' יעקב יצחק הלוי איש האראוויטץ נ"י אב"ד דק"ק ראדאמישעל בגאליציען. אודות אשר שאל וז"ל אחד שאנס בתולה והוא פנוי בלא אשה שחייב לישא את אנוסתו אם היא מרוצית אך הוא אינו רוצה דהוא משודך לאשה אחרת אם רשאי לישא את המשודכת דלא יעבור על חדר"ג כמו אם יש לו יבמה זקוקה לו דאסור לישא המשודכת לו מכבר עכ"ל תשובה הדבר יפלא הלא בעיר מסתמא מפותה עיין בב"ש סי' קע"ז ס"ק ב' ואולי באופן שהעיר הנב"י בא"ע סי' כ"א אם לוחמת כנגדו וסברה להושיע לעצמה הוה גם בעיר בכלל אנוסה וכן מבואר ברמב"ן בתורה ועיין בספרי מ"ח ח"ר סי' צ"ח שהארכתי בהבנת הפסוקים אשר העיר הרמב"ן יע"ש וא"כ משכחת שגם בעיר יהי' באונס אבל קרוב לודאי בנידן דידי' שלא הי' עדים כלל א"כ הוה בכלל מפותה. ובחדושי הערותי זה שנים רבות אפי' אם יאמר שאנס אותה אמאי יהי' נאמן הא באונס הוה ג"כ רע לבריות ומהכ"ת להאמין לו שהי' ג"כ רע לבריות נאמר שמסתמא הי' ברצונה ולא נעשה רע לבריות א"כ אפי' לומר שאמת בפיה שאנס אותה לא יהי' נאמן משום אין אדם משים עצמו רשע רק לק"מ דהא רוצה לעשות תשובה שיודע שבאונס הוא מחויב לישא אותה לאשה וגם עליו תשלומין יותר ונאמן לחייב עצמו ממון ועיין ראב"ד הובא בר"ן כתובות פ' המדיר דלחיוב עצמו ממון אין משים עצמו רשע יעו"ש ומכ"ש בכה"ג שחפץ לשוב תשובה ובפרט שהיא תובעת אותו והוא מודה שבודאי נאמן שיהי' מחויב כדין מאנס בת ישראל וביותר בזה"ז שרוב בתולות נדות איתרע במעשה הבעילה הגם שנדה רק רע לשמים בכל זאת נאמן שאנס אותה ונשארת היא עכ"פ בחזקת צדקות שלא עברה על נדה ודוק. וידע אם יש ספק אם הי' באונס או במפותה אוקי אותו על חזקת פטור שלא הי' חיוב עליו ליקח אותה לאשה ומהכ"ת לחייב אותו מספק והגם דנעשה מעשה בעילה בנערה אבל אין המעשה דבר שיבוא לידי חיוב ליקוחין דשמא נתרצית א"כ אי אפשר במעשה בעילה שלו שיבוא חיוב ליקוחין ולא דמי לדברי תוס' כתובות דף כ"ג בזרק לה קידושין יעו"ש דשם עשה עכ"פ מעשה זריקת קידושין דאם נפלו קרוב לה הי' בו קידושין א"כ ידענו דעכ"פ עשה מעשה שיוכל לשנות חזקה קמייתא אבל כאן אם היא מרוצית א"כ אי אפשר שיהי' במעשה בעילתו חיוב לקוחין והיא סברה עמוקה אשר הארכתי בה במקום אחר בעזה"י. ולדינא נראה כיון שהוא משודך כבר קודם שאנס אותה א"כ יש חדר"ג לישא המשודכת ומהכ"ת לעכב עליו שלא לישא אותה משום שיש עליו לישא אנוסה שלו ויהי' ג"כ חדר"ג מאי אולמי חדר"ג זה מחדר"ג אחרת וכן מבואר ברמ"א סי' קנ"ט שכ' וז"ל וי"א דעכשיו בזה"ז דאיכא חדר"ג שלא לישא ב' נשים אם נפלה לאחד שומרת יבם אסור לישא אחרת עד שיחליץ ליבמתו ודווקא שלא היתה משודכת לו כבר אבל אם היתה משודכת לו כבר מותר לכונסה עכ"ל ועיין בפי' הגאון מווילנא ס"ק כ"ד וז"ל דהא ג"כ איכא חרם הקהילות במשודכת לישא אותה ואוסרת היבמה עליו עכ"ל וא"כ מה לי מצות יבום או מצות ולו תהי' לאשה ודוק: