שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ז · סימן עא
ראיתי שגדולי פוסקים לחמו מלחמות ד' אם לסמוך על ספק ספיקא היכא דאיכא לברורי דנימא דכח ס"ס חזק שלא צריך בירור כמו דסמכי' על רוב בלא בירור דהא לא בדקינן ח"י טריפות דסמכי' על רוב בהמות כשירות או נימא דשאני ספק ספיקא דאם יברר חד ספק אז ספק השני ספיקא דאורייתא לחומרא. והנה הש"ך ביו"ד סי' ק"י ס"ק ס"ו הביא דברי רשב"א בחדושיו בדרוסה אפי' יש ס"ס להתיר צריך בירור ומסיים הש"ך אבל הסה"ת והסמ"ג התירו ברואה דם מחמת תשמיש דמותרת לבעל שני מכח ס"ס בלא בדיקת שפופרת וכן כתב המרדכי והובא בב"י סי' קפ"ז הרי דלא צריך לברר בס"ס יעו"ש. ולדעתי לחדש דבר בעזה"י דלא פליגי הרשב"א עם המרדכי כלל כאשר אבאר בעזה"י סברא אחת בוודאי בדרוסה דהוה הס"ס שמא אין זה הנדרס ואת"ל זהו שמא לא נדרס לחלל ומה נשאר לנו לחוש שמא זה הוא הנדרס והגיע הארס לחלל א"כ כבר בהמה זו טריפה וכבר חל שם האיסור עליו צריך בירור אם יש בידינו לברר שמא כבר הוא אסור שיצאה בהמה זו ע"י מעשה דרוסה אשר נתחדש מרוב אבל ברואה דם מחמת תשמיש בבעל הראשון ונשאר לבעל שני בכל אופן אין המעשה הבעילה איסור מחמת עצמו אפי' לבעל הראשון רק שאסור לבעול אותה שהוחזקה שע"י תחילת מעשה היתר היינו העראת הבעילה יש ספק שיבוא דם מקור ויהי' הגמר הבעילה באיסור נדה ולכן נאסרת עליו אבל לבעל השני יש ספק אם יבוא דם מן המקור דאין אצבע שלו שוה לאצבע בעל הראשון א"כ לא יגרום המעשה היתר פעולת איסור לבסוף אבל עכ"פ אפי' יבוא דם מן המקור לא הי' תחילת בעילה בעצמו איסור רק שיולד איסור אשר עדיין אינו בעולם אז סמכי' על ספק ספיקא שלא יחודש איסור ע"י בעילת היתר ולא צריך בירור בדיקת שפופרת דהא עדיין אין לברר איסור שהוא בעולם רק יהי' מבררי' שאפשר ע"י מעשה היתר יולד איסור וסמכי' על ס"ס אשר אומר שלא יולד איסור נדה דאפשר לא תראה דם כלל ע"י אצבע בעל השני ואת"ל תראה דם דלמא דם צדדים הוא ולא נולד איסור וא"כ המרדכי והסה"ת וסמ"ג מודים לרשב"א וגם הרשב"א מודה בדינם ברואה דם מחמת תשמיש ודוק. ואוסף לבאר סברה בעזה"י הנראה לי מה דיש ספק אם צריך לברר אם אפשר לברורי אין הטעם פן יבורר שזה הוא מן המיעוט ונגלה האיסור דזה לא צריך כיון דהתירה התורה לסמוך על הרוב או על ס"ס דהוא ג"כ מטעם רוב דספק הראשון עושה מחצה לאיסור ומחצה להיתר ובא הספק השני ופועל צד היתר והוה רוב להיתר א"כ הוא מותר ולא ימצא לאיש עון בדבר הזה מהכ"ת נחוש שאם נהי' מבררים יגולה צד איסור הלא עפ"י רוב בודאי לא יגולה איסור רק הטעם שצריך לברר מטעם עד שתאכלנו באיסור לסמוך על כח הרוב שאינו אוכל איסור תאכלנו בהיתר אם תברר נגלה ההיתר שלא יהי' עוד לבו נקפו פן ואולי יש בו איסור דוגמא בדבר שיש לו מתירין לא בטל ברוב משום עד שתאכלנו באיסור הוא כח רוב תאכלנו בהיתר שיהי' מבורר לך שהוא מותר כך הוא בכל ביטול ברוב או בהיתר ספק ספיקא עד שתאכלנו באיסור לסמוך על הרוב שמתיר אותו תאכל בהיתר אחר הבירור שיהי' נגלה שהוא היתר ברור ולא מכח שאזלינן בתר רוב מאחרי רבים להטות ודוק. ולפ"ז הרשב"א שמחמיר בדרוסה הגם שיש ס"ס להתיר שמא זה לא נדרס ואת"ל שנדרס שמא אינו נגד החלל או שמא לא נכנס הארס לפנים ופסק הרשב"א שצריך בדיקה אין הטעם שחושש שימצא הארס בפנים במעים דמהכ"ת לחוש שיבורר איסור אלא סברת הרשב"א כיון שע"י הבדיקה יוכל לברר שהוא היתר ברור אפי' אם לא אזלי' בתר רוב הוא כח ס"ס א"כ עד שתאכלנו באיסור שלבך נקפך רק שתסמוך על היתר התורה בכח הרוב דלולא שחידשה התורה אחרי רבים להטות הי' אסור תאכלנו בהיתר ע"י בדיקה שתדע שהוא היתר ברור שעין בעין נראה שלא הי' דרוסה. ויובן בזה למה לרשב"א דסובר דלא מהני ס"ס בחשש דרוסה משום דאיכא לברורי צריך בירור וא"כ למה לא חייש שכל ח"י טריפות יוצרך בדיקה משום דאפשר לברורי הלא מה לי רובא ומה לי ספק ספיקא וצע"ג. ולפמ"ש יובן בעזה"י דסברת רשב"א שמצריך בירור הוא הטעם שיאכל בהיתר ברור שלא יצרך לסמוך על רובא וא"כ בכל בשר דיש חשש דלמא במקום נקב קשחיט וצריך לומר דסמכי' על רובא דרוב בהמות כשירות וכיון דעל כרחך א"א לאכול בשר אלא א"כ נסמך על הרוב בהמות כשרות סמכי' לגמרי על הרוב ומסתמא לא ימצא בה טריפות דהיא מן הרוב ודוק: