שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ז · סימן סט
שלום רב לאוהבי תורת ד' שני בחורי חמד כבוד ר' זאב יהודא שעראץ נ"י וכבוד ר' ארי' ליבש אייזענבערג נ"י בק"ק זאללין יע"א. אודות הקושי' שהוקשה לכם על הש"ך יו"ד סי' צ"ח ס"ק ז' שנתקשה על או"ה שכתב בנשפך אפי' בבשר עוף בחלב אסור דטעם כעיקר דאורייתא והשיג הש"ך ואי הוה דטע"ק דאורייתא הא בשר עוף בחלב כל איסורו דרבנן והקשיתם מדברי תוס' עירובין דף ל"ב בד"ה תאנים מתאנתי שכתבו וז"ל אע"ג דמעשר פירות דרבנן ור"נ מודה בשל סופרים חזקה שליח עושה שליחותו כיון דעיקר שם מעשר מן התורה חשוב לה כשל תורה וכן כתבו בתוס' בדף ל"ז בד"ה מאן האי תנא דאפי' בדרבנן הוה מצי למימר ר"י דאגודא של ירק דרבנן ושמא כיון דעיקר מעשר מן התורה חשב לה כדאורייתא כפ"ל גבי לקט תאנים עכ"ל וא"כ ה"ה נמי הכא כיון דעיקר בב"ח דאורייתא כדמוכח מגמ' דעירובין. נלע"ד ליישב ב"ה בשלומא במעשר פירות דעשו רבנן תקנות מעשר בפירות כעין דאורייתא בתירוש ויצהר א"כ חשיב לה כדאורייתא ואם בדאורייתא לא סמכי' על החזקה שליח עשה שליחותו גם במעשר דרבנן לא סמכי' ה"ה לא סמכינן על ברירה דהא חכמים עשו בפירות כעין מעשר דגן אבל כאן בב"ח בעוף לו יהי' שנעשה כבשר בחלב לאסור בו הספק מכח טעם כעיקר אעפ"כ ניכר ההבדל שהיא דרבנן דבב"ח דאורייתא אסור למכור ואסור בהנאה ואסור בבישול ובשר עוף בחלב מותר בבישול ומותר בהנאה בגופו ומותר למכור עיין בש"ך יו"ד סי' פ"ז ס"ק ב' וס"ק ד' א"כ נשאר ניכר לעין כל למה זה מותר בבישול ובהנאה וע"כ יען שבשר עוף בחלב דרבנן ואיך אפשר לעשות בו ספק טעם כעיקר איסור באכילה הא ספק דרבנן להקל דאי אפשר לעשות תרתי דסתרי שיהי' מותר בבישול ובהנאה מכח שהיא איסור דרבנן ונחמיר בו באכילה מכח ספק טעם כעיקר באיסור דרבנן ודוק והי' מקום לפלפל לשיטת רש"ל דבשר עוף בחלב אסור בהנאה ע"ש יש לומר כקו' מעלתכם לאמת אבל אין נפשי בחדודי וק"ל. וגם נפל ברעיוני לחדש דבר בעזה"י דכל כח של חכמים לאסור דבר היתר הוא מן ושמרו את משמרתי שנתן הקב"ה לחכמים כח לעשות משמרת גדר וסיג לתורה דכתיב על פי התורה אשר יורוך והעובר בשאט נפש עובר על לא תסור עיין רמב"ם ספר המצות שורש א' ובמג"א וברמב"ן שם חקירות גדולות ורבות ובארתי במקו"א דמתחילה מה שאסרו חכמים לאכול ולשתות אין הוא נעשה איסור כמו איסורי תורה שהם באיסור רק אם עבר עובר על לא תסור על דבריהם אבל אין שם איסור על החפץ כי איך יוכלו חכמים לחדש שם איסורים רק שם העבירה הוא לא תסור מדבריהם לכן מתחילה אין על החפץ שם איסור רק שהקב"ה צוה לשמוע לדבריהם ואם אסרו דבר מצוה לשמוע לחכמים כמו אם אחד אוסר עצמו בלחם ובשר הכי שם איסור בעצם הבשר והלחם רק שם איסור הוא כל היוצא מפיו יעשה וה"ה אם חכמים אסרו הוא מצוה לשמוע שלא לאכול ואם עבר ואכל עבר על לא תסור כמו בנדר אם עבר ואכל עובר על לא יחל דברו ולכן כל ספק בדרבנן להקל וגם דלא תסור דאורייתא כיון דיש צד לומר דלא סר ממילא לא עבר כלל דכל האיסור מתחיל ע"י שסר מדבריהם וזה הוא אם עבר בבטח מה שצוו שלא לעשות ואם הוא עושה מחמת שתולה שהוא מותר א"כ לא סר משא"כ באיסורי תורה איך הוא מקיל דלמא החפץ הוא איסור ודוק (עיין בספרי מחנה חיים ח"ר סי' ל'). בכל אופן אין איסור מלקות על איסור דבריהם ולא יהי' טוב יותר מאיסור תורה בלי מלקות ובנב"י מהד"ת א"ח סי' ס"ו בד"ה ובגוף הדין חידש דטע"כ ילפי' ממשרת או מגעולי עכו"ם והמה לאוין אבל בחלב טמא דהוא איסור תורה אבל אין עליו מלקות כמבואר ברמב"ם בפ"ג מהל' מ"א אין בו איסור טע"כ מדאורייתא יעו"ש ולפ"ז בוודאי בב"ח בעוף דהוא מדרבנן לו יהי' דעשו כעין של תורה עכ"פ אין איסורם איסור מלקות והוה טעם כעיקר דרבנן והוה ג"כ ספק נשפך אם יש ספק להקל דהא טע"כ באיסור דאורייתא הוה ג"כ ספק דרבנן להקל דלא יהי' טע"כ באיסור דרבנן יותר משיש טע"כ דרבנן בחלב טמא הכי נאמר דהוה בשר עוף בחלב דומה למשרת וגעולי עכו"ם והבן זה. ולפ"ז שם במעשר פירות עשו כדאורייתא ובאיסור דאורייתא אין חזקה ש"ע שליחותו הגם דליכא עליו לאו וה"ה עשו כדאורייתא ולא אמרי' ברירה באיסור דאורייתא הגם דליכא עליו מלקות אבל טע"כ דאורייתא רק אם יש בגוף האיסור מלקות מן התורה ועל בשר עוף בחלב ליכא בגוף האיסור מלקות מן התורה ואפי' אם יהי' לוקין על לא תסור אין המלקות מכח איסור החפץ בב"ח רק משם לא תסור ודוק: