שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ז · סימן סח
שאלה בשוחט דשחט כמה בהמות שחט אחת ובדקה אחר שעה שחט השניה ובדקה וכן השלישית וכן הרביעית ומכר הקצב כבש אחת לכפר הסמוך לקצב חבירו שלא הי' לו באותו יום כבש לשחוט והי' שם שוחט כפר ההוא ומצא סרכה בריאה שהיתה טריפה כי הריאה היתה מבצבצת שם א"כ נגלה שהשוחט הכבשים או לא ידע או התרשל במלאכתו מלאכת שמים מאי לעשות בשאר ג' כבשים ששחט באותו היום שכבר נחתכו אם מותרות או אסורות וכן מאי יעשה בכלים כי כמה פעמים אשר לקח הקצב מכפר זה בהמה או כבש שחוטה מקצב הנ"ל בכפר הסמוך וכן מה יעשה בכלים של הכפר אשר שם יצא מכשול מיד השוחט. תשובה מראשית אקדים דבודאי לא נוכל לחשוב דהשוחט חפץ להכשיל במזיד דהא הי' בידו לנתק הסרכה ולא הי' נשאר מקום לתפוס עליו וכיון שנשאר הסרכה א"כ לא נעשה במרד ובמעל אבל יש ריעותא שהוא פושע מתרפה במלאכתו ולא בדיק שפיר דאלו הי' בודק הי' מוצא הסרכה והוא בקי בדינים והי' מטריף אותה כבש כי חזקה אין אדם חוטא ולא לו הלא הוא רק שוחט לאחרים ויש רק חשש שהוא מקלי הדעת ולא בדק כראוי לירא אלקים אשר יברך את הזבח כמובן וא"כ נאמר השתא הוא דאיתרע וכל הכלים עכ"פ כשירים ודוק. אך עלה בדעתו אולי הא דאמרי' אין אדם חוטא ולא לו היינו אם יעשה בודאי חטא כגון בקידושין דף ע"ג שהוא יאמר שהוא קדשה ויתיר אשת איש לעלמא עיין רש"י שם וכן בשבועות דף מ"ב שחוטא בודאי לגזול מן ההקדש והלא הוא שכ"מ למה יחטא בשביל טובה לאיש אחר או בב"מ דף ה' אם הוא רועה בהמות אחרים למה יגזול משדות אחרים לטובת בהמות אחרים אבל להתרפה במלאכתו שלא להטריח לבדוק שפיר בחלל הבהמה ותולה שרוב בהמות כשרות בטבע העולם והגם שהחכמים הוצרכו בדיקה דשכיח בריאה טריפות עכ"פ כיון שבדק רוב ולא מצא תולה להקל שגם בשאר חלק הריאה לא יהי' טריפות וא"כ הקל הדעת יאמר מדהא לא מצא גם שם לא ימצא וא"כ בספק אם חטא כלל לא שייך לומר אין אדם חוטא ולא לו דהא תולה שאינו חוטא כלל וא"כ יהי' כל הכלים טריפה דמי יודע אם הי' לו חזקת קמייתא שבודק כל הריאה ודו"ק. ונ"ל דיש כאן חזקה אחרת חזקה לא מרע אומנתו הלא השוחט נשכר מהקצב על אומנתו שהוא בקי לדעת איזה ריעותא טריפה או כשירה וצריך לבדוק כל הריאה ולברר אם בהמה טריפה או כשירה ונאמר חזקה לא ימרע אומנתו עד שנגלה שמרע אומנתו ודוק. ומצאתי ראי' מקצו"ח בספרו שב שמעתתא שמעתא ו' פרק ז' שהקשה למה לא יהי' הסופר נאמן לאמור שלא כתב אזכרות לשמן הלא לפי דבריו עוקר הכשרות מהס"ת א"נ אפי' בדבר שבערוה נאמן כהאי דתשובת מיימונית שנאמן השליח לומר דטעי בדבורו ועוקר הדבר שבערוה ותי' הגאון יען דחזקת סופר כותב לשמו הוא חזקה כמו סוקלין ושורפין על החזקות יעו"ש וא"כ ה"ה הוא חזקת השוחט הוא חזקת אומנות ועד שנגלה שבגד באומנות שלו נשאר חזקת האומנות שעשה אשר הוטל עליו עד עתה וכעת התרפה במלאכתו ודוק. ואוסף נופך הא בודאי מי שמשלם לשוחט ובודק אם פשע ולא בודק שכרו הוא גזל בידו דאנן סהדי אדעתי דהכי לא שכרו אם לא יבדק הריאה כפי אשר בקשו רבותינו מהשוחט ולא שייך כאן לומר דצריך גם דעת שכנגדו עיין תוס' כתובות דף מ"ז בלוקח בהמה ונמצא טריפה יעו"ש דכאן בוודאי הוצרך השוחט לקבל עליו להיות נזהר במלאכתו דאל"כ אין רשאי להיות שוחט ובודק כמובן וא"כ איפוא כיון דהשוחט לקח שכרו תמידין כסדרן בכל שבוע ושבוע הי' לו חזקת כשרות שאינו גוזל וחומס ממון שלא כדין ובודאי עשה עבודתו בתמימות והגם שעכשיו איתרע חזקת כשרות שלקח שכרו בשבוע זו ולא שמר עצמו לעשות עבודתו עכשיו הוא הוא דאיתרע שלקח ממון חבירו שלא כדין בעובדא דגיטין לא קבל שכרו ולא נעשה גנב הוצרכנו דאינו נאמן נגד חזקת סופרים אבל בכאן יש עוד חזקת כשרות שאינו חושש על ספק לפני עור וספק מחטיא רבים עכ"פ הי' חושש שלא ליקח שכרו בגניבה וגזילה ועשה בדיקה יפה שיבוא על שכרו בצדק ובמשפט והוא דבר הגון נכון בסברה וא"כ פשיטא דכל הכלים עד היום שנמצא ריעותא כשרים כנלע"ד בעזה"י. ואחקור עוד בעזה"י הלא באמת נשחטה הותרה רק כיון דשכיח טריפות בריאה אסרו חכז"ל הבהמה בלי בדיקה וחידש הט"ז ביו"ד סי' ל"ט ס"ק כ"ב סברה ישרה בודאי בכלל כל הריאה בחלקיה יש מיעוט טריפות השכיחים ולכן אסרו בלא בדיקה אבל אם יש ספק רק על מקום אחד בריאה אם הי' כאן סרכה כסדרן הספק מותר מכח נשחטה בחזקת היתר עומדת דמי יאמר ששכיח במקום הזה יותר שלא כסדרן דפח"ח שפתים יושק וא"כ אני אומר בודאי השוחט בדק הכבש רק הי' מתרפה במלאכתו ולא בדק בכל המקומות והא ראי' דאם חפץ להכשיל הי' מנתק הסרכה וגם לא הי' חוטא דאין אדם חוטא ולא לו בודאי איסור עכ"פ דהא הי' סרכה שהי' בו נקב רק עכ"פ הוא פשע שלא בדק בכל המקומות ונשאר מקום עם סרכה גמורה וא"כ לו יהי' שפשע כמה פעמים ולא בדק כל הריאה מי יימר שהי' טריפות במקום שנשאר הגם דשכיח טריפות בריאה היינו בכל הריאה בכלל שכיח טריפות ובעבור זה אסרו הבהמה אם לא יבדק הריאה אבל לחוש אם נשאר מקצת הריאה בלי בדיקה והרוב הריאה עכ"פ נבדק הלא בכה"ג בודאי יש לסמוך על נשחטה בחזקת היתר עומדת ולא נאסרו הכלים למפרע דבשלומא אם הי' לנו עדות ובירר שלא בדק כלל יש לאסור הכלים דהא חכמים אסרו בלי בדיקת הריאה אבל כאן אין הריעותא מעידה רק שלא בדק במקום הזה שנמצא בו הסרכה ואם נחזיק הריעותא על למפרע יש ג"כ רק חשש שהשאיר לפעמים מקום מעט מהריאה ודוק כי קצרתי. ולא נעלם ממנו דברי הט"ז אשר השיג על רמ"א ביו"ד סי' א' בשם אגודה ואוסר הכלים בכל זאת נראה ההבדל ברור בין שכח הדינים ובין שוחט שנגלה שהתרשל במלאכתו ולא בדק בכל המקומות שצריך לבדוק והגם שלא נראה כן בכמה שו"ת אחרונים אקוה שמקום הניחו לי מן השמים להעיר בהערות אלו שהכלים מותרים ועיין בשו"ת גאונים בתראי סי' י"ד תשובת ט"ז על דברי הב"ח ודוק. ולדעתי שהבשר הנמצא ביד בעלי בתים מאשר נשחט יום או יומים מקודם גם הבשר מותר דעכשיו איתרע שלא בדק שפיר ולא חיישי' שנעשה חבר לאיש משחית שמתרפה במלאכתו ולא חיישי' שאיתרע מכבר והגאון קצו"ח בשב שמעתא שמעתא ג' פרק ד' הניח סברה ישרה להצדיק דברי הש"ך ביו"ד סי' א' דאפי' המיר דתו לא נחשד למפרע והתב"ש השיב עליו והניח הגאון כלל גדול אם הספק אימתי נתרוקן מי המקוה או אימתי נעשה הפגימה או הריקות בהשוחט דשכח תלינן על למפרע אבל אם ראינו מעשה עבירה אשר עשה היום לא נאמר שכבר עשה ג"כ עבירה הזאת וכן מבואר בח"מ סי' ל"ד דעד זומם לא נפסל למפרע וכל עדותו אשר נעשה מקודם כשר יעו"ש וה"ה כאן הגם שהיום נגלה שנתרפה במלאכתו והמיר דתו בכל זאת כשר מה ששחט מקודם וק"ו שכשר הבשר אשר נשחט מאתמול הגם דהתרפה במלאכתו היום לא חיישי' דגם מקודם עשה כן כנלענ"ד בעזה"י. ולא אכחד שדברי ש"ש שם נפלאים בעיני שאחת מראי' שלו הוא מדברי פי' המשניות בחולין השוחט בשבת שחיטתו כשירה ופי' הרמב"ם דקודם שנשחט הרוב מקלקל הוא ולא נעשה מומר אלא כאשר נגמר השחיטה ולכן שחיטתו כשירה והקשה הש"ש אם נימא כל שהרשיע לפניך אומר שהרשיע קודם א"כ הדרה קו' לדוכתא דהו"ל שחיטת מומר אלא ע"כ דלא מחזיקי' ברשע למפרע עכ"ד ולדעתי לו יהי' שגם בצנעה נעשה מומר היינו אם חילל שבת עכ"פ לפני ע"א כשר אז נעשה מומר אבל אם שחט בצנעה ממש שלא נודע לשום אדם בודאי לא נעשה מומר וא"כ עכשיו ששחט בפני שני עדים שהתרו בו שחיטתו כשירה דלו יהי' שנאמר שבודאי כבר הי' מחלל שבת אבל מי יימר שהי' עין רואה נהפוך הוא מתחילה חילל שבת בחדרי חדרים והיום הרשיע ביותר וחילל שבת בפני עדים אבל בשוחט אם חיישי' דגם מלפנים הי' קל הדעת ופשע במלאכתו מה לי שלא הי' שם עין רואה וחיישי' על למפרע דהוכיח סופו שהוא קל הדעת על תחילתו שגם מאז לא הי' לו יראת שמים כחכז"ל [ברכות כ"ט] גמירי טבא לא הוי בישא ודוק גם על ראי' מעד זומם דלא נפסל למפרע אשר העיד והוזם על הטביחה לא הוזם על הגניבה יעו"ש נראה לי שאני עד זומם חידש הוא מאי חזית דסומכת על כת השניה לא מכחישין גוף פעולה של העדות רק אומרים עמנו הייתם וא"כ כיון שחידוש הוא די שיהי' נפסל מכאן ולהבא דוגמת סברת הר"ן הובא בש"ך יו"ד סי' ק"י ס"ק י"ד דלא אמרי' קבוע למפרע יען דקבוע חידוש הוא יעו"ש ה"ה כאן הזמה חידוש הוא ולא נפסל למפרע אבל בריעותא אשר נגלה בשוחט למה לא נאמר איגלאי מילתא למפרע שגם מקדם לא הי' פחד אלקים נגד עיניו ודוק וגם מה שהביא ראי' מתוס' נדה דף ג' דלא מחמיר בית הלל רק בזמן דלמא דם זה בא מקודם אבל לא דלמא מקודם נפל דם אחר וה"ה כאן לא חיישי' ממעשה רשעה זה על מעשה רשעה מקודם יעו"ש נ"ל שאני התם דהי' לה חזקת הגוף שלא תראה קודם ווסתה ועיין בנב"י ח"ר יו"ד סי' ס"ג בשם הגאון ר' חיים כהן ז"ל ומה שהעיר הנב"י לנגדו לא שייך כאן ולכן לא חיישי' על ראית דם מקודם אבל האי שהרשיע במעשיו ברצון לבו חיישי' שמא מזמן כביר הי' מרשיע דהא ברצונו הי' תלוי ובידו הי' להרשיע מה היום מיומים אבל בנדה מהכ"ת דהטבע פעל מקודם ודוק וא"כ בנידן הנ"ל דלא איתרע חזקתו בסכין רק בהתרשלות שלא בדק כל חורי ריאה סמכינן דמהיום הזה נעשה קל ועבריין וכל הבשר מאתמול מותר ודוק. אך בכבשים ששחט באותו יום טרם שנשחט כבש האחרון אשר נמצא בו הסרכה המבצבצת יש מבוכה אם נאמר כיון ביום הזה נגלה שפשע בבדיקה ניחוש שפשע גם לפני שעה ושתים או נימא עד שנגלה הזמן אשר מבורר שפשע באומנתו בודאי בדק כדין וכדת. ואפשר הלא חכז"ל אמרו בקידושין דף ל' ובסוכה דף נ"ב יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום וכן יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום יעו"ש א"כ אמרי' באותו יום שנגלה שיצה"ר גבר עליו להכשיל הוכיח סופו של יום על תחילתו כשם שנגלה שבסוף יום הוציא טריפה בתורת כשר כן הי' מתגבר עליו בתחילת היום שהוציא טריפה מתחת ידו כי חכז"ל תלאו התחדשות והתגברות היצה"ר בימים ולכך מהיום על יום שלפניו לא חיישי' אבל על אותו יום עצמו תחילתו כסופו ודוק. שוב מצאתי כעין שאלה זו בצמח צדק סי' ע"ג רק שם הי' בעל הקצב השוחט והבודק והעיר אם הי' שוחט ובודק לאחרים יש לומר חזקה אין אדם חוטא ולא לו וגם העור מדלא נתק הסרכה לא הוה מזיד אלא פושע ואוסר שם הכלים וגם הכבשים דהי' ג"כ ספק שמא זה שנמצא טריפה הי' נשחט בראשונה ומשמע אלו הי' שוחט ובודק לאחרים והי' בירור שנשחטה בראשונה הי' להכשיר הכבשים דצירף שם דלית ליה חזקת כשרות דהא עשה תקנה שצריכין להביא עם הריאה להעיר יעו"ש [ולא אבין ניהו דהוא ובני עיר תיקנו שלא לסמוך רק יביאו הדפנים עם הריאה לבודקי העיר היינו כי רצו להחמיר על עצמם לברר ע"י שוחטים מומחים שלהם וגם שעי"כ יהי' פחד עליהם ויזהרו ביתר שאת דהא שוחטים דמתא יבדקו ג"כ ונהפוך הוא ופלא דיכול לומר השוחט ובודק דלא בדק שפיר יען שידע ששוחטי העיר יבדקו אחריו וא"ל יען שאמר לשותפו ויראו שאין בו ריעותא ושהוא כשר עכ"ל א"כ נגלה דלא נתן רק בתורת כשר ודאי שאין בו ריעותא כלל עכ"פ חזקות כשרות נשאר להם] נפלאת ממני הלא כמה פעמים הביאו ובדקו אחרי השוחט ובודק ולא מצאו ריעותא ונתחזק השוחט ובודק דאינו פושע במלאכתו והצמח צדק כתב שם וז"ל אבל בנמצא פושע שאינו מקפיד בין איסור והיתר אין ראי' שלו מוכחת כלל שהי' מעולם מקפיד בין איסור והיתר שנאמר עליו השתא הוא דאיתרע עכ"ל וקשה לי הלא שכיח סרכות שבעבורם הצריכו רבותינו ז"ל בדיקת הריאה וכיון דלא מצאו זמן כביר ריעותא ממילא הוחזק שלא פשע להיות בלי דעת ואפשר בנידן המעשה הי' אירע שנגלה הטריפות יום או יומים אחר התקנה אבל בנידן שאלתינו שהי' שכיח דקצב בכפר אחר שאל כבש שחוט ולא נמצא מכשול עד פעם הזה וג' כבשים הי' נשחטים טרם שנשחט כבש שנמצא בו טריפות הי' מסתבר להתיר הג' כבשים רק מטעם שנימא הוכיח סוף היום על תחילתו כנלענ"ד להחמיר ולא לאכלם ודוק: