שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ז · סימן סז
כתיבה וחתימה טובה לאלתר לחיים טובים ה"ה כבוד הרב הגאון כבוד הרב ר' פייבל נ"י אב"ד דק"ק בראדשין יע"א. אחד"ש קבלתי מכתבו אשר ביקש להשיב אם אני מסכים לפסק הנעתק ע"י תלמידו כבוד הרבני ר' יוסף גאלדוואג אשר השיב פר"מ נ"י אודות השוחט והגם שאני חלוש וטרוד מאד פניתי לשעשע עמו ולהסכים לתכלית להקים הדת של תורה ואעתיק השאלה אשר הוגבה בעדות נגד השוחט ממדינת מאלדאווע שיש שם שוחט ובודק אחד אשר עליו רעיתות (א) שפ"א גנב חפץ אחד מבעה"ב (ב) שדרכו לתת בכוס עיניו ולא נמנע מלשחוט בעת שכרותו עד שלפעמים אינו גומר שחיטתו עבור כבידת ידיו (ג) שפ"א הוציא טריפות מתחת ידו ולא חלי ולא הרגיש בסרכא שהי' שם עד שהראהו איש אחר הסרכה שנטרף הבהמה עבורו אח"כ (ד) שבקצפו עם איזה אנשים דרכו להכהותם באגרוף רשע וגם מתנהג במדות שאינם הגונות וכ"ז הוגבה בתורת עדות עפ"י דין תורה עכ"ל תלמידו המביא ג"כ פסק פר"מ נ"י אשר שלח לשם ואשיב בעזה"י לכבוד האמת. (א) ריעותא בשוחט שפעם אחד גנב חפץ מבעה"ב אחד שכתב פר"מ נ"י וז"ל אף שמחמת גניבה אין לפוסלו כיון שלא הרגיל בעבירה זו רק פ"א עשה כן אמנם לענין ההכאה כפי הנראה במכתבכם שעשה כן ג"פ הוה מומר לדבר אחד דלהרמב"ם צריך שאחר יבדק לו סכין עכ"ל כפי ההעתקה נראה מדבריו שאם הי' גנב ג"פ הי' פסול לשחיטה ועיין בש"ך וט"ז בסי' ב' בש"ך ס"ק ח"י מה דמתירין ברוב גנבי ישראל הגם שמוחזקים לגנבים דתלינן דלמא נתן לאחר לשחוט יעו"ש משמע אם ידוע שגנב מוחזק שחט אסור ובאמת מתשובת מיימונית הנקרא פאר הדור סי' קי"ב דמחלק בין להיות שוחט עיר או שוחט בבית שום יחיד יע"ש משמע אפי' הוחזק לרבים מאז שגונב בשר מחניות ובבית מטבחים ואח"כ מצאו בידו בפרסום שגנב ומצאו בידו אעפ"כ מותר לשחוט ליחיד וא"כ נראה שאינו חשוד על השחיטה רק לרבים אעפ"י שעשה תשובה לא יהי' שוחט בעיר ומחמיר יותר מדברי פר"מ נ"י רק אולי יען שלא הי' בנידן שלפניו רק שגנב פ"א יש להקל אבל אם גנב ג' פעמים הי' מן הראוי שלא להיות שוחט עיר אפי' עשה תשובה. שוב התבוננתי דרמב"ם כתב שם וז"ל שגנב ושמכרה ברבים עכ"ל משמע שהקפיד על שגנב בשר מחניות ומכר הבשר לרבים שעי"כ נקל הוא שחשדו שמכשיר טריפות ונבילות כדי שיהי' לו בשר כשר למכור לרבים כמו שהעתיק בהשאלה וז"ל ולזה העידו עליו שיש בו זלזול בשחיטה ובדיקה עכ"ל היינו עי"ז שגונב מבשר בבית מטבחיים נחשד שמזלזל בשחיטה ובדיקה אבל אם הי' נחשד לגנוב חפצים מבעלי בתים לא הי' נחשד על שחיטה ובדיקה. וזה רבות בשנים הערותי הגם דלרמב"ם במומר לדבר אחד נחשד גם על השחיטה היינו אם הוא מומר באכילת איסור או בשאר עבירות לאו דהוה מעוות שאינו יכול לתקן לעקור גוף העבירה אבל בגניבה וגזילה דמהני השבה לעקור גוף העבירה דהוה לאו הניתק לעשה ואינו חשוד לעבור לאכול נבילות וטריפות אשר הוא עבירה שאי אפשר לעקור העבירה שגם אם יהי' נעשה בעל תשובה לפני ד' וד' יכפר לו אבל גוף העבירה א"א לתקן אבל בגניבה וגזילה אשר השבת הגזילה הוא תיקון גוף העבירה זה קל בעיני אדם והשגתי בזה על התומים בסי' ל"ד ס"ק כ"ח דיש הבדל בין לעקור העבירה ובין לתקן להיות לו כפרה על העבירה בעזה"י הוא נכון מאוד וא"כ אם לא הי' גזל בשר מן המטבחיים וחניות אשר גורם חילול השם חשד שמכשיר נבילות וטריפות להנאתו לא הי' הרמב"ם פסלו בפי' מלהיות שוחט העיר אבל בודאי בזה שלא גנב אלא פ"א חפץ מבעל הבית אשר אין כאן חילול השם לשחיטה אין כאן פסול ודוק. (ב) כתב וז"ל שדרכו לתת בכוס עינו לא נמנע מלשחוט בעת שכרותו שלפעמים אינו גומר שחיטתו עבור כבידות ידיו עכ"ל לא ידעתי הפי' אם הוא מאמין שגמר השחיטה ונגלה אח"כ שלא שחט הרוב א"כ הגיע לשכרותו של לוט ואם הפי' שהוא בעצמו אינו גומר השחיטה יען שמרגיש כבידות בידיו ולא חפץ לגמור השחיטה א"כ כמה מרגיש גברא הזה והגם שבאר היטב הביא ובבה"י החמיר מאד על השוחטים שרגילים להעבירן מפני כבידות מחמת רבויי יין ועיין בפרמ"ג במ"ז ס"ק ח"י וז"ל ודאי אין למנות שוחט כזה על הצבור עכ"ל משמע אם כבר הוא ממונה על הצבור אין להעבירו. ואני אמרתי על קו' הט"ז ס"ק ח"י מפרק הדר דשכור הרי הוא כפקח לכל דבריו ונ"ל דשכור לרוב נשאר בו הפקחות ומיעוט שיין ותירוש יקח לבו א"כ בכל דברים הרי אזלינן בתר רוב והוא כפקח אבל בשחוטה נימא סמוך מיעוטא לחזקת איסור של בהמה ואין לומר הוא שהלך ליטול ולסלק החזקות איסור הלא על זה אנו דנין אם האי גברא ראוי לעשות מעשה שחיטה אשר יסלק האיסור דלמא ע"י כבידות ראשו ואיבריו אינו ראוי לשחיטה ולא קשה מברכה בשכור עיין בפרמ"ג ויהי' תלי' במשמרת הבית דלא אמרי' סמוך מיעוט שאינם מומחים לחזקת איסור יעו"ש דגם באיבריו כבדים דלמא שחט שפיר אבל להרא"ה דצריך לומר כל השוחטים מומחים וליכא מיעוט א"כ כאן איכא מיעוט וקצרתי בהערה וכל זה פליגי הפוסקים אם להעבירו אבל בוודאי ראוי להחמיר להזהירו בתנאי כפול אם לא יסיר יינו מעליו אז ישלחוהו ויגרשוהו כי אם לא חס על כבוד קונו וכבוד קהלתו למה יחוסו עליו כמובן מוטב שילך זכאי ואל ילך חייב כי בודאי ישתה וישכח ראשו ויכשיל רבים חלילה. (ג) שדרכו להכות אנשים בקצפו וכתב פר"מ נ"י כפי הנראה הכה ג' פעמים והוה מומר לד"א דלהרמב"ם צריך שאחר יבדוק לו סכין ובעיר הנ"ל אין שם שו"ב אחר וא"כ מי יבדוק לו סכין ואין ראוי להיות שוחט ובודק בעיר יחידי עכ"ל. לפום רהיטא לא ידעתי היכן נרמז עבירה הזאת שנאמר עליו מומר לדבר אחד מן התורה שיהי' נחשד על בדיקת הסכין הכי ע"ז התפלא הנביא ואמר "שוחט השור מכה איש" שמכה איש אין ראוי להיות שוחט השור והגם דהרא"ש פ"ג מבב"ק מביא שהרואה בחבירו שרוצה להכות חבירו ואינו יכול להצילו אלא אם יכה אותו מותר להכהותו להפרישו מאיסור ומביא ראי' מדף כ"ח דהאדון יכול להכות העבד להפרישו משפחה ויעיין בש"ע ח"מ סי' ד' ובתומים שם ועיין בח"מ סי' תכ"א ובסמ"ע שם ובמ"ל פ"ג מהל' עבדים היינו להפריש אותו שלא יעשה לחבירו הכאה דאפי' מרים יד על חבירו נקרא רשע ק"ו שלא יראה אם רוצה להכות חבירו שצריך להציל חבירו שלא יוכה מרעהו דהא בשאר עבירות בודאי יש לחקור אם רשאי להכותו שלא יעבור עבירה ועיין בש"ך יו"ד סי' קנ"א אם ישראל רואה בחבירו שרוצה לעבור עבירה אם מצוה להפרישו כלל דדווקא בשוגג מחויב להפרישו אבל במזיד אין מצוה עליו הלעטהו לרשע וימות ורק לטובת חבירו אשר יוכה צריך להצילו כמו בנערה מאורסה משום פגמה ושאני בשפחתו שהוא יגרום לו האיסור ויעבור על לפני עור רשאי להכותו לאפרושי ממנה אבל אם הכה חבירו ונתן בפלילים וצריך לבקש ממנו מחילה ועכ"פ חבירו יכול למחול לו מעצמו בודאי לא נחשד להכשיל בנבילות וטריפות אשר הוא מעוות שאי אפשר לעקרו וגם צריך דרישה מפני מה הכה חבריו ג' פעמים אולי ראה בהם דבר עבירה להפריש אותם בהכאות אשר נתן להם ועיין במג"א סי' קנ"ו שכתב וז"ל אבל המכה חבירו והמחרפו אעפ"י שאינו רשאי אינו עובר משום לא תשנא (ומ"מ עובר על לא יוסיף להכותו) עכ"ל והדברים צריכים ביאור דלמא הכאת ב"ד שאני ואכ"מ אמנם הרמב"ם הל' סנהדרין פט"ז הל' י"ב כתב וז"ל מת תחת ידו פטור וגם הוסיף רצועה אחת על האומד ומת הרי החזן גולה ואם לא מת הרי חזן עבר על מצות ל"ת שנאמר לא יוסיף וה"ה לכל מכה חבירו שהוא בל"ת עכ"ל הרי מבורר דברי מג"א ודברי מעלתו ועיין בכ"מ בשוה פרוטה ממון משלם יע"ש מגמ' וא"כ הוה דבר שניתן למחול אבל יפה העיר פר"מ נ"י שע"י ג' הכאות מומר לד"א לרמב"ם ודוק. ועוד נ"ל דדווקא בג' פעמים שעבר עבירה ולא שב בנתים אבל כאן בודאי שלא הכה ג"פ חביריו בשנה הזאת רק בכמה שנים וא"כ אם שב בנתים בעיוכ"פ ונסלח לו א"כ אינו מומר ע"י ג"פ ואפי' בשאר עבירות צריך חקירה בכה"ג אם חוזר וניעור לחשוב ג"פ הגם אם שב בנתים בנגלה וקצרתי. (ד) הוא העיקר שיצא טריפה מתחת ידו בתורת כשר שלא הרגיש בסרכה שהיתה טריפה וא"כ כתב פר"מ נ"י הגם שתב"ש בסי' ב' מקיל בפ"א היינו דוקא במוחזק לאדם פשר בשאר עניניו תולין ששגגה הי' לו אבל איש כזה שמתנהג במידות מגונות יש לדון אותו קרוב למזיד עכ"ל. לדעתי כיון דהוא רק שוחט לאחרים אפי' יש ספק אם הוא מזיד יש להקל דהא אינו שוחט בהמותיו רק בהמות קצבים אחרים וא"כ יש חזקה גדולה אין אדם חוטא ולא לו כל חסרונותיו המה להנאתו וגם משכך חמתו בקצפו ע"י הכאה נח רגזו ועיין בתיו"ט בשבת אבל כאן מהכ"ת לא נדון אותו לשוגג הא יש כאן גם חזקה אין אומן מרע אומנתו כיון שאין לו הנאה אם יכשיר ח"ו טריפות ועיין בש"ש שמעתא ו' שיש חזקה לסופר שכתב לשמה יע"ש דפח"ח והגם ששם בסופר לא גלה ריעותא כלל ואנו אומרים שאומר לצעורי וכאן נגלה ריעותא שנמצא אחריו סרכה שהיא טריפה בכל זאת אני אומר שנעשה בשגגה ולא איתרע חזקת אומנתו שהי' מזיד דהא לא נתק הסרכא וה"ה בשוחט יש חזקת אומן שבודאי לא פשע במזיד וא"כ סוף דבר יש נדון לכף זכות וכל זה אני חופש לדון לזכות שלא להעבירו לגמרי. אמנם כל זה אם השוחט יקבל שלא ישתה עוד כל היום הן יין או יין שרף וכל מידי דמשכר ויתן על זה ת"כ שלא ישתה רק בלילה בזמן קודם השכיבה וינהג כראוי לאיש אשר יברך הזבח אבל אם ח"ו יצא עוד טריפה מתחת ידו או ישתה דבר המשכר חוץ משבת ובכל יום בלילה יהי' אשמו בראשו ולא שיכשיל רבים ולא אוכל להאמין שיש מקהלות ישראל אשר יאכלו מזבחו עוד ד' יודע רוב טרדותי כעת ופניתי מעמלי לשם שמים כי ביקש פר"מ נ"י שאכתב דעתי שנגע לאפרושי מאיסור ונא לקרב השוחט אם יקבל להיות נזיר אחיו מכאן והלאה דברי הכותב וחותם לכבוד האמת: