אור ברסלב
שות מחנה חיים ז › סימן מה

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ז · סימן מה

סימן מד

שמחת פורים על ראש גבר הוא הרב המה"ג לממשלת התורה כבוד ר' זאב וואלף הלוי ראזענבלי אב"ד דק"ק פאגאראש יע"א. אחד"ש קבלתי שאלתו בעת אשר היתה זוגתי הרבנית תי' חולנית והנחתי מכתבו בספר וכעת אני רואה טרדותי כי רבו ואני אדם חלוש לא ידעתי ברוב עמלי עלי אם אוכל להשיב אחר ימי הפורים אי"ה אמרתי להשיב באומר מעט אבל בגוף הענין יצרף ב' רבנים גדולי תורה ויראה ויתעסקו בענין זה וד' יהי' עמכם שלא יצא תקלה ומכשול ח"ו מידכם. שאלה הנה באתי בדבר נחוץ לדין בדבר הלכה מה שנוגע לחשש ענוגה לפני הדר"ג נ"י בנידן הליכת הבעל בעצמו הגט לאשתו ממקום שכתבו אותו אל מקום הנתינה שאחד בגד באשתו ועזב אותה כמה שנים ובחורף הלז שם נסיעתו מעבר לים ארץ אמעריקא וברוב עמלות ותחבולות החזירו אותו מדרכו ממדינת רומעניען עד מקומו פה פאגאראש ונתרצה לגרש את אשתו בג"פ אשר יושבת בין ההרים גליל עלעשד ומחמת שאין לו אף פרוטה אחת על הוצאות השליח לשלוח לה גיטה נתרצה גם לזה שאסדר לו הגט פה והוא בעצמו מוליך הגט עד מקום ישיבת אשתו ולמסור בידה כי נכמרו רחמיו עליה שלא תשאר עגונה רק שלא יתעכב מדרכו הרבה ומחמת דמילתא דלא שכיח הוא שהבעל בעצמו יוליך הגע אמרתי לא אעשה הלכה למעשה עד אשר אציע מול הדרגנ"י רק מה שנוגע להלכה עכ"ל. תשובה ראיתי שמעלתו נ"י פתח בתורה תחלה שהביא דברי רמ"א בא"ע סי' קמ"ב סעי' י"ד שנובע מדברי הרי"ף דהביא הב"י בסי' קמ"א וגם הד"מ בשלהי א"ע בסדר נתינת הגט מיד השליח ליד האשה והתפלא על הב"ש בס"ק כ"ז בסי' קמ"ב ואעתיק לשון מעלתו נ"י שכתב וז"ל והנה הב"ש ס"ק כ"ז מפרש את דברי הא"ח בדרך דחוק ורחוק דהא"ח ס"ל כשיטת הראב"ד ואת דברי הרב רמ"א הניח בצ"ע ואלו לא הי' בהעלמת עין את דברי הד"מ דמצא בפירוש דטעמו של הרי"ף הוא דעכשיו אין בני תורה ואתי לאחלופי בשליח אחר לא הי' תלונותיו על דברי הרב רמ"א ובלא זה מדברי הא"ח דהבי' הרב ב"י דנצרך ג"כ שטר הרשאה מזה גופו מוכח דכונתו כמ"ש הרב רמ"א משום דעכשיו אין בני תורה חוששין דאתי לאחלופי בשליח אחר דהא יש לתמוה אמאי צריך הבעל שטר הרשאה הא עיקר טעמא של שטר הרשאה הוא כמו שהביא המחבר בסי' קמ"א סעיף כ"ד כדי שיוכל לעשות שלוחים אפי' בלא אונס וגבי בעל אטו לאו בר שווי' שליח הוא ולמה צריך לו שטר הרשאה אעכ"ח הטעם דצריך לומר בפ"נ וצריך נמי שטר הרשאה שלא אתי לחלופי בשליח אחר לומר דלא צריך לומר בפ"נ ולא צריך נמי שטר הרשאה עכ"ל. טרם אדבר על דברי מעלתו נ"י אעתיק דברי רמ"א סי' קמ"ב אשר מעתיק בקצרה ואני אעתיקו כולו הגה וז"ל בעל שמביא גט לאשתו והוא בעצמו הוליכו ממקום שכתבו עד מקום הנתינה צריך למוסרו לה כשליח וצריך לומר בפני נכתב ובפ"נ כמו השליח כדי שלא יבא לטעות גם בשליח אחר מאחר שעכשיו אינן בני תורה עכ"ל ויש לדקדק כמה דקדוקים בדברי רמ"א (א) שהי' לו לקצר ולכתוב בעל שמביא גט לאשתו צריך למוסרו לה כשליח למה האריך וכתב והוא בעצמו הוליכו ממקום שכותבו עד מקום הנתינה (ב) מה שכתב וז"ל וצריך למוסרו לה כשליח עכ"ל הוא בלי הבין הכי יש חילוק בדמות המסירת הגט בין מסירת הבעל ליד האשה או מסירת השליח ליד האשה שנוכל לומר שהבעל המביא גט לאשתו צריך לעשות מסירה כעין שליח (ג) מה שכתב הרמ"א וז"ל וצריך לומר בפ"נ ובפ"נ כמו השליח עכ"ל תיבת כמו השליח פלא הי' לרמ"א לכתוב רק שצריך לומר בפ"נ ובפ"נ אבל תיבת כמו השליח משמע באופן בדמות שהשליח אומר בפ"נ ובפ"נ כך צריך לומר הבעל אמירתו בענין בפ"נ ובפ"נ וצע"ג. ואקדים מה שבארתי בעזה"י בספרי פלס חיים בסוגי' דלשמה בד"ה בגמ' דף ה' אי הכי בעל נמי ואבוא פה בקצירת אומר בוודאי אם הבעל לפנינו אשר מביא הגט ממקום אשר צוה לכתוב לגרש בו אשתו אז שיילינן ליה אם הגט נכתב ונחתם לשמה דכלל גדול כל היכא דאיכא לברורי מבררי' דלמא לא ידע דצריך להיות הכל הכתיבה והחתימה לשם גירושין כמו שהעור הפנ"י בד"ה רש"י בד"ה לפי שאין בקיאים לשמה כמו בשחיטה אם השוחט לפנינו מבררים אם איכא לברורי הגם דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין יען דיש חזקת איסור כנגדו ה"ה כאן רוב בקיאים לשמה אבל יש כנגדו חזקת אשת איש ואם צ"ל בפ"נ ובפ"נ בעבור הקיום ממילא שיילינן נמי על לשמה יעו"ש עוד בד"ה לפי שאין בקיאים לשמה וחדשתי בספרי מכח איכא לברורי אם אומר שיודע שהגט נכתב ונחתם לשמה לא צריך לומר בפ"נ ובפ"נ דהוא טוב מאומר ידעתי כמבואר בתוס' בד"ה לפני דבמקום שתקנו החכמים מכח הדין שלא יבוא בעל ויערער אז לא די אם אומר ידעתי שהוא לשמה רק צריך לומר במטבע שטבעו חכמים אבל מכח איכא לברורי בודאי די אם אומר ידעתי שהוא לשמה אז לא יבוא ויערער אבל באשה שמביאה גיטה הגם אם תאמר ידעתי שנכתב לשמה עכ"פ הבעל יוכל לבוא ולערער חוץ אם אומרה בפ"נ ובפ"נ אז לא חיישי' על ערעור הבעל עכ"ד בקיצור. ובחבורי קול סופר על המשניות כתובות סי' קפ"ז הבאתי דבר נחמד בשם הגאון ר' יעקב ז"ל למה לא מהני שיאמר השליח שהבעל והסופר אמרו לו שהוא לשמה דאז הוה עד מפי עד והראשון מכחיש הוא נאמן כנגד איש האומר בשמו אבל אם יאמר בפני נכתב ונחתם לשמו השני נאמן כמבואר בא"ע בח"מ סי' קט"ו יעו"ש דפח"ח וא"כ בבעל עצמו שהוא רק מכח איכא לברורי די אם יאמר ידעתי שהוא לשמה דעכ"פ לא יבוא ויערער ודוק. ולפ"ז בודאי אם שלח שליח למסור גט לאשתו אשר צוה לשלוח לאשתו ופגע בדרך והביא בעצמו הגט לאשתו הגם שלא יכול לומר לפ"נ ולפני נחתם דהלא לא הי' בכתיבת וחתימת הגט כיון דעכשיו אחר שלמדו דהכל בקיאים בלשמה והוא שמע משליח דהי' הכתיבה וחתימה לשמה יכול לגרש בו את אשתו דלא הוה בכלל שליח ולא צריך לומר בפני נכתב ובפ"נ כמבואר בגמ' גיטין דף ה' דכאן לא הוה בכלל איכא לברורי מבררין דהא כיון שפגע בשליח ולקחו ממנו ומביאו ולא הי' אצל הכתיבה והחתימה ולא יכול להעיד מפי עצמו וטוב שלא לדרוש ששמע מפי השליח דאין זה בירור אבל אם הבעל בעצמו הי' אצל כתיבה וחתימה דאיכא לברורי הי' מצד הגמ' די אם אומר ידעתי שהוא לשמה אבל כיון שהדור אינן בני תורה צ"ל בפ"נ ובפ"נ ולא שיאמר ידעתי לבד פן יסמוכו גם בשליח אם יאמר ידעתי לבד ולכן נחשב הבעל רק כשליח ודוק. ועתה אבוא לבאר דברי רמ"א וז"ל בעל שהביא גט לאשתו והוא בעצמו הוליכו ממקום שכתבו עד מקום הנתינה עכ"ל בכה"ג שלא לקחו מיד שלוחו אלא הוא בעצמו הביאו ממקום הכתיבה למקום הנתינה אז דינו כאשר יבאר (א) וז"ל צריך למוסרו לה כשליח עכ"ל הכוונה למסור לה בעידי מסירה ואם לא מסר בעידי מסירה רק בינו לבינה צריך ליטול הגט ממנה ולמסור מחדש כמו אם שליח הלכה לא מסר בע"מ דצריך ליטול ממנה ולחזור וליתן לה בע"מ והגם דבעל שנותן גט בלא ע"מ אין צריך ליטול ממנה הגט ועיין בב"ש ס"ק י' אבל בכה"ג הבעל הוליכו בעצמו ממקום הכתובה למקום הנתינה נראה כשליח וזה שצריך למוסרה לה כשליח ועיין בסעיף ה' שיעמוד ויהי' ביום (ב) ואח"כ כתב הרמ"א וז"ל וצריך לומר בפ"נ ובפ"נ כמו השליח עכ"ל הכוונה שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אחרי שאמר הר"ז גיטך והתקבלי גיטך ממני בפ"נ ובפ"נ ויתן לה הגט תוך כדי דבור עיין בב"ש סי' קמ"ב ס"ק ט' ועיין בסדר הגע היטב שיהי' סמוך לנתינה וסיים הרמ"א וז"ל שלא יבוא לטעות גם בשליח אחר מאחר שעכשיו אינן בני תורה עכ"ל אם נקל בו שלא צריך להיות המסירה כמו בשליח או אמירת בפ"נ כמו בשליח נטעה שמהני בשליח אם לא יחזור ויטול ממנה הגט או נטעה דמהני ידעתי שהוא נכתב ונחתם לשמה או לא יאמר בפ"נ ובפ"נ סמוך לנתינת הגט לידה כיון שעכשיו אינן בני תורה נקל גם בשליח ממש לכן החמירי במקום שהבעל עצמו הביאו ממקום הכתיבה. ולכן ציין ב"י בשם א"ח כי רק מא"ח למד כל הנ"ל שכתב שם כפי מה שהובא בב"י סי' קמ"א וז"ל כתב בא"ח זהו לשון שליחות שטר הולכה כשהבעל עצמו מוליך גט לאשתו בעיר אחרת הנה פב"פ מוליך גט לאשתו פב"פ ונכתב ונחתם כהלכתו לדעתינו ואין כותבים בו מקום כלל לפי שלא היתה האשה במקום כתיבת הגט והוא נכתב ונחתם כהלכתו בפני הבעל כדי שיוכל לאמר בפ"נ ובפ"נ כיון שהבעל עצמו מביאו כדאמרי' בפ"ק דגיטין הבעל עצמו וכו' זה הלשון שיאמר הבעל בשעת נתינה קודם שיתן הגט לאשתו התקבלי גיטך זה ממני והרי את מגורשת ממני ומותרת לכל אדם וגט זה בפ"נ ובפ"נ ויתנהו לה בפני ג' עכ"ל הנצרך כאן והוא פלא גדול דמשמע דכותבים בשטר והוא נכתב ונחתם כהלכתו בפני הבעל וקשה הלא כבר הזכיר דכותבים ונכתב ונחתם כהלכתו לדעתינו למה כופלים שנית והוא נכתב ונחתם כהלכתו לפני הבעל הוא בלי הבין. אך הוא בעצמו מפרש שכופלים שנית שהוא נכתב ונחתם כהלכתו בפני הבעל כדי שיוכל לומר בפ"נ ובפ"נ כלומר לולא שאנו מגלים בשטר שהבעל ראה הכתיבה והחתימה כהלכתו לא היינו דורשים ממנו שיאמר בפ"נ ובפ"נ שהבעל אין צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ כדאמרי' בגמ' די שנדרוש ממנו אם צוה לסופר ולהעדים לכתוב לשמה כמבואר בפנ"י בד"ה לפי שאין בקיאים אבל לדרוש ממנו היכי דאיכא לברורי מבררי' דהא נודע דהי' הכתיבה והחתימה לפניו ממילא צריך לברר בפ"נ ובפ"נ שהוא טוב מידענו ודו"ק. ובזה יובן מה השמיע הלשון אשר יאמר הבעל בשעת נתינת הגט איך בא זה לכאן הלא זה ילמד אם הבעל נותן הגט כשעומדת במקומו אפי' רק בא ללמד שצריך לנהוג כמו השליח שיאמר מתחילה הר"ז גיטך וסמוך לנתינה יאמר בפ"נ ובפ"נ כמו השליח עושה ודוק ואח"כ כתב וז"ל ויתנהו לה בפני ג' עכ"ל היינו שדי בבעל אם נותן גט חתום אפי' בינו לבינה ועל היתר שאת אם נותן לה הגט בפני עידי מסירה אבל זה נותן לפני ג' שהמה ב"ד עיין ברמ"א סעיף ד' א"כ כל דברי רמ"א מא"ח ודו"ק. אך הר"ר פרץ כתב וז"ל היכי שהבעל עצמו מביא גט צ"ל בפ"נ ובפ"נ שעכשיו אינן בני תורה ואתי לאחלופי בשליח אחר וכן הסכים הר"ר יחיאל עכ"ל כאשר מובא בד"מ בסדר נתינת הגט מיד השליח להאשה הוא לא הזכיר שהבעל בעצמו מוליך ממקום כתיבה למקום הנתינה רק כלל כל שהבעל מביא גט צ"ל בפ"נ ובפ"נ יען שעכשיו אינן בני תורה ואתי לאחלופי בשליח אחר העולם הרואים יטעו שגם שליח אחר לא צ"ל בפ"נ ובפ"נ ואם פגע בשליח ונטלו דלא יוכל לומר בפ"נ ובפ"נ אין רשאי ליתן הגט כלל כי צ"ל בפ"נ ובפ"נ משום גזירה דאתי לאחלופי בשליח אחר ואפשר יש תיקון בגט חתום שיכתב לשנים ליתנו לאשתו כדברי הרמב"ם פ"ב דגירושין ורמ"א בסי' קמ"ב כתב וז"ל כדי שלא יבוא לטעות גם בשליח אחר מאחר שעכשיו אינן בני תורה עכ"ל דייק שלא נבוא לטעות כולל כל העולם ועצמו וכן הב"ד בכלל דהא בכה"ג שהוא שהוליך ממקום כתיבה למקום הנתינה ואפשר לברר מפיו אם בפניו נכתב ונחתם צריך לבררו על צד היותר טוב באמירת בפ"נ ובפ"נ דאל"כ נטעה בשליח אחר ועל זה הקשה הב"ש הא בגמ' משמע אפי' יכול לומר בפ"נ ובפ"נ אין הבעל צ"ל בפ"נ ובפ"נ ובא"ח וברמ"א משמע כיון שיכול לומר בפ"נ ובפ"נ צ"ל בפ"נ ובפ"נ וע"ז חידש הב"ש דא"ח סובר כראב"ד דהלכה כרבה וא"כ עושין כל הצטדקאות להזכיר בשטר הרשאה שיודע לומר בפ"נ ובפ"נ ורמ"א מצריך אם הי' שליח בעצמו ממקום הכתיבה עד מקום הנתינה כדי שלא יבא לטעות עכ"פ הרמ"א נובע מא"ח ולא מדברי הר"ר פרץ ולא כדברי מעלתו נ"י שנעלם מב"ש דברי ד"מ בשם הר"ר פרץ ודוק. והנה לא אחפוץ לדבר בגוף הענין בשטר מודעה ששלח בנוסחתו חסר והוא נכתב ונחתם כהלכתו בפני בעל כדי לדעת שיוכל לומר בפ"נ ובפ"נ וממילא צ"ל בפ"נ ובפ"נ כמובן ובנוסחה כתב רק נכתב כדין וכהלכה ונחסר ונחתם ולא נכפלו הדברים והכלל הערותי רק ברמז ודוק והי' לי כמה הערות במכתבים כי ראיתי כי נוגע בדברי ראשונים ואני מזהיר אותו לעשות כן כי המה עזים כנמר רק אני ערוד וחלוש מאוד ומוקף בדאגות ואין רצוני לאחר מלהשיב כעת ונזכרתי שכתב מעלתו נ"י שיש חשש עגונה בדבר על כן אעורר שיראה לקיים שם העדים בג' ויכתב בהרשאה שהבעל יוכל לומר בפ"נ ובפ"נ ויזהר להבעל אם יש שם ב"ד של ג' שיותן לפני הב"ד ואם חלילה לא ימצא ב"ד שימסור לה בעדים כשירים עכ"פ ואם אפשר יהי' ב"ד עיין בנב"י מהד"ת ויבקש שהאשה תיקח עכ"פ מהעדים עדות שנמסור לה הגט לשם גירושין וד' יעזרהו להציל אשה מלהיות עגונה הד"ש:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה