אור ברסלב
שות מחנה חיים ז › סימן מד

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ז · סימן מד

סימן מג

שלום בכפלים ברכה והצלחה לראש גבר זקן ויושב בישיבה י"נ הרב הגאון המפורסם הצדיק כבוד הרב ר' משה שיק נ"י אב"ד ור"מ דק"ק חוסט יע"א. אחד"ש אודיע כי קבלתי מכתבו הנעים עם הברכה אשר הניח על ראשי ואען אמן כה יתן ד' לי וגם על הדר"ג נ"י יחולו רב ברכות שיזכה לכל טוב ומרוב טרדותי לא יכלתי לעיין על אשר פלפל על סי' מ"ג בספרי על א"ע אשר שלחתי לו וכהיום הזכיר אותי בני תלמידו הבח' יעקב שלום נ"י ומיד שחרתי בקשתו את מכתבו ואשר נתן לי ד' בזה אציע לפני הדר"ג נ"י וזה החלי בעזה"י. אודות אשר הסתכל הדר"ג נ"י לחקור בגוף הטעם אשר חידש מהר"י מרגליות בנשבע שלא לגרש הוה כמו שאומר כתוב גט לאשה בעלמא וכשאכנסנה אגרשנה דאמרי' ביבמות דף כ"ב דאינו גט וכ' הדר"ג נ"י וז"ל ולכאורה דבריו קשים דלמה הוצרך טעם זה דבלא"ה אם נשבע לגרש הוה כאונס ואינו מועיל כדאיתא בסי' קל"ד ואי קאי על נשבע שלא לגרש הרי אין הגט גט משום כ"מ דא"ר ל"ת וכו' כמ"ש מר"ן זצ"ל לכה"פ בשוגג ונראה דכוונתו ליתן טעם על הא דסדרו בעלי סדר הגט שאלה זו קודם הציווי על כתיבת הגט אעפ"י ששואלים אותו ג"כ קודם הנתינה וכיון דעיקר חשש רק על הנתינה למה הצריכה לשאול קודם הכתיבה ע"ז שפיר כתב הטעם דהוה כמו כתוב גט לאשה דעלמא וכו' דאמרי' ביבמות כ"ב דפסול וכ' שם הרמב"ם הטעם כיון שאינו יכול אז לגרשה הוה כמו שנא לשמה ועיין בתשובות מר"ן בחת"ס ח"א בא"ע סי' י"א מה שצידד שם ולפי סברתו שם דאפי' בשוטית כיון דאגודי' בי' חשוב לשמה אין מקום לחשש זה יעו"ש עכ"ל נ"ל הטעם למה הקדימו מקודם התרת השבועה דממנ"פ אם נשבע לגרש והוה כל מעשיו באונס ולא הוה הכתיבה לשם גירושין ברצון והתורה אמרה וכתב ונתן כשם שהנתינה צריכה להיות ברצון כך הכתיבה יהי' מרצון ואם נאנס לומר כתוב גט לאשתו לא הוה כתיבה דומיא דנתינה (ועיין תוס' גיטין דף כ"ב ובב"ש סי' כ"ג) ובכל הנך דכופין עד שיאמר רוצה אני היינו אפי' על אמירת כתיבת הגט ועיין בערכין וברמב"ם הל' גירושין ואם נשבע שנא לגרש א"כ הגם דכתיבת הגט לא הוה העברת השבועה כאשר אבאר אי"ה עכ"פ אי אפשר לעשות נתינה בלי שיתיר הנדר והשבועה וחסר בין הכתיבה והנתינה מעשה התרת השבועה דדבר שתלוי ביד אחרים הוה מחוסר מעשה] והתורה אמרה וכתב ונתן שלא יהי' חסר מעשה בין כתיבה לנתינה והגם דהר"ן מחדש חסרון מעשה שאינו בגוף הגט לא מעכב וראי' דכשר אם כתבה הוא ונתנה לו עיין גמ' גיטין דף כ"ב וש"ע סי' קכ"ד שאני התם דחסרון הוה רק קנין ממון לבד אבל הא חסר לו רגע הכח לגרש אם הי' כותב על טבלא שלו אבל בנשבע שלא לגרש חסר לו כח גירושין דאי אפשר לו לגרש אשתו מכח השבועה א"כ חסר מעשה התרה בין כתיבה לנתינה להיות לו כח נתינה לכן תיקנו להתיר השבועה קודם הכתובה שלא יהי' דבר חוצץ בין הכתובה לנתינה ודוק. ולפ"ז גם מדברי מר"ן ז"ל דהוה לשמה כיון דאגידה ביה אעפ"כ צריך להקדים ההתרה קודם כתיבה דהוה כחסרון מעשה בין כתובה לנתינה היינו אם נשבע שלא לגרש ואם נשבע לגרש בודאי צריך להתיר קודם הכתיבה באונס והתורה אמרה וכתב ונתן כשם שהנתינה צריך להיות ברצון כן הכתיבה יהי' ברצון ועוד דכתיבה באונס לא הוה לשם גירושין ואם אירע ששכחו להתיר לו עד אחר הכתיבה יהי' הגט פסול עכ"פ אם נודע שהי' עליו שבועה הן שבועה לגרש והן שבועה שלא לגרש ודו"ק. ועל אשר הפליא הדר"ג נ"י על מהר"י למה צריך להמציא טעם דהוה כמו לאמור לסופר כתוב גט לאשה וכו' תיפוק ליה משום כ"מ דאמר רחמנא לא תעבוד כמ"ש מר"ן ז"ל וצע"ג. נלע"ד לתרץ בחקירה נאותה בעזה"י דנראה בסברא מי שנשבע שלא לגרש אשתו הוה מחשבתו שלא לעשות כריתות בנתינת הגט מידו ליד אשתו בתורת שלוחין ושתהי' מותרת לכל העולם הן בזנות והן באישות זה הוא נקרא גירושין [עיין גיטין בחוץ מזונותיך וכן הרי את מותרת לכל עולם חוץ משמעון הוה שיור] ששלחה לנפשה בספר כריתות שכלה גירש אותה מרשותו ויען שגט בע"כ של האשה נקרא הכריתות גירושין והוא פשוט וברור. ואם שאל האיש אשר נשבע שלא לגרש אשתו וחפץ בכתיבת הגט לאשתו לשם גירושין כדת וכדין אם עובר בזה שבועתו בודאי נאמר לו הלא נשבעת רק שלא לגרש את אשתך היינו שלוחין וכריתות שלא תהי' עוד אשתך א"כ כתיבת הגט אין בכלל שבועתך ומותר לך לכתוב גט לשמה דהכנת הגט לא נקרא גירושין גם זה פשוט. ונחזה אנן כיון דאי אפשר להיות גירושין חוץ אם יכתב מתחלה גט כשר כדת משה וישראל דהגט הוא הכלי אשר יוצלח לעשות בו הגירושין א"כ א"א לחול השבועה שלא לגרש את אשתו דהלא כתיב וכתב לה ספר כריתות והאי וכתב הוה או כתיבה לשמה או חתימה לשמה ובלא זה אין בעולם כלי שראוי לגרש ואיך יחול עליו השבועה שלא לגרש אשתו הלא עדיין לא נמצא הכלי שיוכל לגרש בו ואין מקום שיחול שבועתו רק אם כבר נגמר הגט שיכול לגרש אשתו ועל אותו זמן יש מקום לשבועתו גם זה פשוט. ונודע דמפורש יוצא מגמ' וש"ע יו"ד סי' רכ"ח סעיף י"ז שאין מתירין נדר ושבועה עד שיחולו דכתב המחבר וז"ל אין מתירין הנדר עד שיחול כיצד הרי שנשבע שלא יאכל בשר מר"ח אייר וניחם אינו נשאל עד שיכנוס אייר עכ"ל ועיין בט"ז שם ס"ק כ"ב דאפי' להר"ן לא חל אם תלה הנדר במעשה דדלמא לא יבוא לידי איסור יעו"ש ויעיין בש"ך ס"ק ל' שאפי' בדיעבד אינו מותר כדאיתא בטור ובפוסקים יעו"ש ולפ"ז אני שואל איך משכחת ליה להתיר לו שבועתו אם נשבע שלא לגרש אימתי חל עליו השבועה ברגע שנותן הגט בידה אז יש מקום לפניו שיוכל לגרש חל עליו השבועה שלא יגרש אבל קודם הכתיבה של הגט בודאי אין עליו השבועה שלא לגרש כי מגורשת בדיבור בלי כלי ספר כריתות ואיך נהי' אנו מתירין לו שבועתו הלא לא חל עליו השבועה עדיין ולא מהני התרה של עכשיו ודו"ק. אמנם אי אמרי' מי שנשבע שלא לגרש לא יוכל לכתוב גט לאשתו דהוה כאלו אומר לסופר כתוב גט לאשה לכשאכנסנה אגרשנה כדברי מר"י מרגליות א"כ הוה גם הכתיבת הגט בכלל שבועתו שנשבע שלא לגרש הוה כאלו נשבע שלא לכתוב גט לאשתו לשם גירושין ונקרא חל הנדר מיד דומה למה שהביא הש"ך סי' רכ"ח אם נשבע שלא להיות שבת בעיר וע"כ צריך לצאת מן העיר קודם שבת הוה גם זה בכלל שבועתו ונקרא חל הנדר ויוכל להתירו יעו"ש וה"ה הכא כיון דא"א להכין כלי למעשהו היינו גט שיהי' נכתב לשם גירושין אם נשבע שלא לגרש אשתו א"כ נכלל בשבועתו שלא לגרש אשתו שלא יכתב לה גט לשמה וחל הנדר מיד ויוכל להתירו קודם כתיבת הגט וגם צריך להתירו קודם הכתיבה דאל"כ לא הוה כתיבה לשמה ודו"ק. ואפי' מי שיחלוק על מהר"י ויאמר דלא דמי לאומר לסופר כאשר העיר הדר"ג נ"י בסברת מר"ן דעכ"פ אגידה ביה נשאר עכ"פ דהוה חסרון מעשה התרת השבועה דתלי' באחרים דמזדקקים לי' להתיר לו הנדר והשבועה א"כ דא"א לכתוב גט לשם גירושין להיות כשר לגרש בו ע"י השבועה הוה ג"כ הכתיבה בכלל שבועתו ויכול להתיר השבועה אפי' קודם הכתיבה דוגמת סברת תשובת הר"ן ומנהגן של גדולים מסדרי גיטין נכון בעזה"י. אך הדרנא בי אם זה שצריך התרה על שבועתו שלא לגרש אם יהי' נחשב כחסרון מעשה בין כתיבה לנתינה מכח שני טעמים (א) דשאני כל הני דש"ס דאם יתלוש או יקצוץ עכשיו אחר כתיבה לא יפעול להיות תלוש או קצוץ גם מקודם הכתיבה וכן האשה אם תתן הגט במתנה אחר הכתיבה אי אפשר לפעול להיות של הבעל מקודם הכתיבה אבל כאן אם ישאל על שבועתו א"כ חכם עוקר נדר מעיקרא וכאילו לא נדר ולא נשבע מעולם ונגלה שלא הי' מחוסר דבר בין כתיבה לנתינה (ב) דשאני כל הני דהתם דפועל המעשה להכשיר ולתקן הגט דבלא"ה הי' מחובר ופסול או בקרן פרה דבלא"ה לא הוה כריתות אם גוף הבהמה או יתר הנייר יהי' שלו דאגוד שלה עם שלו א"כ פועל המעשה אשר נעשה בין כתיבה לנתינה להכשר הגט וכן בלא זה שהוא קונה את הטבלא אשר הגט כתוב בו במה יגרש אבל כאן להתיר שבועה אין ההתרה פועל רק לסלק מניעה אשר עמד לשטן לו שלא יוכל לגרש שע"ו ההיתר אין כאן מניעה אבל גם תיקון לגט אין נעשה בההתרה זה לא נקרא שנעשה מעשה בין כתיבה לנתינה ודו"ק. ולפ"ז לא יהי' מהני ההתרה מה שמתירין קודם הכתיבה דהא לא חל הנדר אשר נשבע שלא לגרש עד אחר הכתיבה חוץ אם נאמר כדברי מהר"י דהוה כאלו אומר לסופר כתוב לכשאכנסנה אגרשנה אבל לסברת מר"ן חת"ס ז"ל אשר העיר הדר"ג נ"י לא די שקשה למה צריך להתיר קודם הכתיבה נהפוך הוא דלא מהני הך התרה שעדיין לא חל הנדר ולא מהני מה שאומר קודם הנתינה כבר התרנו לך עיין בסדר הגט וצע"ג כעת. (ב) עוד יצא הדר"ג נ"י לחקור על דברי מר"י שכתב בטעם דדומה למי שאומר לסופר כתוב גט לאשה דעלמא דלא הוה גט כיון דאין בידו לגרשה והקשה הלא תוס' ביבמות דף נ"ב הסביר הטעם משום דאין אדם מקנה דשלבל"ע וא"כ כאן בשבועה הוה בידו לאתשולי וכל היכי דבידו לא הוה כדבר שלב"ל כמבואר בקידושין דף ס"ב ואע"ג דגבי גר אמרי' מי יאמר דמזדקקי' לי' תלתא שאני התם דאיכא טעם קשה גרים לישראל כדברי תוס' שבת דף מ"ו אבל כאן להתיר לו שבועתו שלא לגרש ליכא איסורא והוה בידו וצע"ג. נלע"ד ליישב דבלא"ה כבר הערותי בספרי סי' מ"ג מהכ"ת נחוש שנשבע שלא לגרש בשלומא שחיישי' שמא נשבע לגרש היינו שתקף בעד קנאת גבר ונשבע לגרש שלא ימשול אהבתו אליה והתחזק כנגד יצרו והגם שלא הי' ערות דבר מאמין שצריך לקיים שבועתו והוה אונס אבל מהכ"ת לחוש שנשבע שלא לגרש הלא יש לו חזקת כשרות שלא ישבע לישב עמה אם יראה ערות דבר או אם יהי' הדין שהב"ד יצוה שמצוה לגרש מהכ"ת יהי' נשבע שלא לגרש וע"כ דלא יהי' ערות דבר ולא מאותן שב"ד כופין וא"כ מהכ"ת לחוש שנשבע שבועת חינם וצע"ג. וכעת נ"ל דחיישי' שמא בשעת חדוה חדוותא מרוב אהבה ודביקת נפשו בה נשבע לה שלא יגרשנה דהא מדין תורה יוכל הבעל לגרש אשה אפי' בע"כ אם מצא אחרת נאה הימנה או הקדיחה תבשילו וכדומה ונדר ונשבע לטובתה שלא יגרשנה לעולם שלא יפת בסתר לבו על אשה אחרת וכדומה א"כ הוה נשבע לתועלת חבירו דמבואר ביו"ד סי' רכ"ח סעי' כ' דאין מתירין לו אלא בדעת ובהסכמת חבירו עיין ש"ך שם ס"ק נ"ב ועיין עוד בש"ך ס"ק מ"ח יעו"ש וא"כ אין בידו לאתשולי דמי יאמר דמזדקק ליה ב"ד להתיר לו שלא כדת לפרש להם שנשבע לתועלת חבירו ואעפ"כ יתירו לו ועיין היטב בב"י ובש"ע שם ולכן חיישי' אולי נשבע שלא לגרש לתועלת חבירו ומעכב דלא הוה בידו ודו"ק. ולפ"ז בזמנינו אחר שיש חדר"ג ז"ל שלא לגרש אשה בע"כ לא צריך לחוש שמא נדר שלא לגרש דממנ"פ אם לא נשבע לתועלת שלה רק מעצמו נשבע שלא לגרש א"כ הוה בידו לאתשולי כקו' הדר"ג נ"י ואינו מעכב כלל דממנ"פ הכתובה הוה לשמה ולשמו ואם לחוש שנשבע לתועלתה לא חיישי' דמהכ"ת נחוש לזה הא בלא"ה לא יכול לגרשה בע"כ (ולא הוה תועלת לה בשבועתו) א"כ לא חיישי' כלל שמא נשבע שלא לגרש דהא אינו מעכב לגירושין ואם יזכיר בשבועה אשר נשבע יעקר אותה אח"כ ותהי' נעקר למפרע דהא אכלו כולו ג"כ נשאלין עיין יו"ד סי' רל"ח סעיף כ' ולכן לא שואלין אותו עכשיו כלל אם נדר שלא לגרש ודוק. (ג) גם מה שסיים הדר"ג נ"י וז"ל ובאמת לפי המשמעות של ס' ברכת המים דקאי על נשבע שלא לגרש אי אמרי' דבדיעבד מועיל גבי גט אע"ג דא"ר ל"ת הרי יש בידו לגרשה וחשוב שפיר לשמה כדאמרי' גבי טבל הואיל ואם עבר ותקנו מתוקן ובשוגג הא הוה אונס כמ"ש מר"ן שם וכעין זה כ' בס' מחנה אפרים בדין שלוחין באות ט' בנשבע שלא לקדש משום דאי עבר וקידש קדושיו קידושין מצי משווי' שליח יעו"ש וגוף דבריו לא הבנתי איך פשיטא לי' שם דבדיעבד מועיל הקידושין וצ"ל דס"ל כתוס' בתמורה וי"ו דאיסור שבדה הוא עצמו מלבו כגון שבועה אמרי' בי' דמהני ומטעם זה אפשר דבעלי מסדרי הגט לא הקפידו לשאול על שמא נשבע שלא לגרש וסמכו על השטה ההוא דהוה כמה ספיקות ואפי' נשבע אמרי' דמהני ומקרי בידו לגרשה ולכן טוב ויפה לחוש לדעת אותן פוסקים דאפי' באיסור שבדה אמרי' דלא מהני ולהתיר למגרש גם אם שמא נשבע שלא לגרש כמ"ש מר"ן זצ"ל כנלענ"ד עכ"ל. ונלע"ד לחקור בעזה"י מתחילה אקדים שפלא דברי מר"ן שם סי' ס"ג שכ' בד"ה ועכ"פ וז"ל ואי רמי אנפשי' ולא מידכרה הו"ל אונס ופטור כרב כהנא ור"א שבועות כ"ו ע"א ואין כאן א"ר ל"ת עכ"ל תרי תמיהות מידכר דכירי אינשי (א) תמה אני שם קאי אם בשעת שבועה לבו אונסו שכך שמע מרבו א"כ הי' עיקר השבועה באונס לבו אבל אם בשעת שבועה לא הי' אונס וחל השבועה רק ברוב זמן שכח השבועה אם עבר על השבועה הוה תחילתו בפשיעה וסופו באונס דחייב ועל זה נאמר ואל תתן את פיך מדוע לא עשה זכרון לשבועתו ועיין עקידה ע"פ ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו מתחילה לא עשה סימן זכרון ובא לידי שכחה ועיין תוס' שם דף כ"ו בד"ה את לבך אנסך ראי' מגיטין שנענשו יעו"ש ודו"ק (ב) לו יהי' שגם בשכחה ברוב ימים לא נענש דנאמר דשכחה גוברת עליו והוא בכלל ולנערה לא תעשה דבר אונס רחמנא פטרי היינו לענין עונש אבל מעשיו כנגד השבועה לא מהני הכי יהי' חוטא נשכר לא די שנשכח שבועתו ועשה מעשה אשר אסר עליו יהי' נשכר שיהי' מהני הלא רבא בעצמו אמר בתמורה ו' הא דלקי משום דעבר על מימרא דרחמנא וכאן דשכח לא לקה אבל מה דלא אהני הוא משום כל מילתא דאמר רחמנא ל"ת לא מהני א"כ או עברת השבועה הוה בכלל כ"מ דא"ר ל"ת למ"ה אעפ"י שהי' אונס לעשות עכ"פ הי' אותו מעשה אסור לעשות ולא מהני הגם דנאנס (דוגמת סברת הש"ך ח"מ סי' כ"א הגם דפטרי' לו אבל עכ"פ לא מחייב לאחר ומה לי רשות הדיוט או רשות גבוה עיין בב"ק דף ע"ו]. ולא אכחד שגם עיקר הבנת אדמ"ו ז"ל בתוס' תמורה דף ו' ד"ה שאני התם המה נפלאים בעיני דמהכ"ת יהי' שוגג חמור ממזיד מאי הוה אלו הי' נזכר לא הי' עבד עכ"פ עכשיו שלא נזכר ועבד מהני שפיר דהא אין עליו עונש עכ"פ כמו מזיד ויתשל על שבועתו ומעולם לא חטא דחכם עוקר נדר מעיקרא (דהא אכלו כולו נשאלין עליה גם בזמן הזה דליכא מלקות עכ"פ עונש בידי שמים יש ואולי הבנת אדמ"ו דליכא עונש דהוה אונס בשבועה א"כ איך נשאלין וממילא אנן סהדי דלא הי' עבר דגם נפש בלא דעת לא טוב) ועיין במג"א סי' ק"ח ובמקו"א פרשתי לשון תוס' הנ"ל דהאי לקח הסכין רק להביא לב"ד לשפוט שפוט ולא איכווין להשכין בעצמו ואז בוודאי גם לאביי לא מהני דהא הי' לו מחשבה שלא לעבור ובתוס' שם דייקי אם נתכווין לעבור או לא אתכווין לעבור ולא כתבו כאן הי' שוגג וכאן מזיד יעו"ש והארכתי במקו"א. (ד) ומה שחקר הדר"ג נ"י אי אמרי' בנשבע שלא לגרש אי עבוד מהני בדיעבד ממילא מהני הכתיבה לשמה כמו בטבל כיון דאם עבר ותיקן מהני (משבת דף מ"ג) משם יש להשיב כיון דיש תיקן לא הוקצה הכלי אבל כאן מנ"ל דהוה לשמה הגם דראינו שגירש אח"כ אמרי' השתא איתרע ומעיקרא הי' בחזקת צדקות שלא יעבור השבועה וממילא הוה נכתב שלא לשמו דה"ה לא יכול לגרש וממילא לא הי' שייך לחקור בנשבע שלא לגרש אי עביד מהני. אך יפלא בעיני על הדר"ג נ"י שלא העיר אי מכח איסור שלא לגרש הוה הכתיבה שלא לשמה א"כ אונס שגירש איך משכחת לה בעמוד והחזיר אי יש בה ערות דבר מצוה לגרש כמבואר ברמב"ם פ"ג מנערה ואי בלא ערות דבר א"כ יש ל"ת עליו שלא לגרשה וא"כ הוה הכתיבה שלא לשמה דהא אין בידו לגרש אותה וא"כ לא עבר כלל על מימרא דרחמנא דהא חסר ממשפטי חוקי הגט כסברה גדולה ומתוקה בנב"י מהד"ת סי' קכ"ט בא"ע בד"ה ואני אומר אם יש חסרון בעיקר משפטי הגט לא שייך לומר אי עבוד דהא לא עביד דפח"ח אלא ע"כ כיון דאי עביד מהני א"כ נחשב הכתיבה לשמה ולכן באונס כיון דגירושין מהני הגם דעבר הלאו יש תיקון בחזרה וממילא כיון דמהני אי עביד הוה הכתיבה לשמה כדברי הדר"ג נ"י וידעתי שיש לעיין ברש"י תמורה אי דווקא שלוח כל ימיו אסרה התורה וקצרתי. וראיתי שהדר"ג נ"י מביא דברי מחנה אפרים והתפלא מנ"ל שמהני בקידושין אם נשבע שלא לקדש אשה ועבר וקידש בעצמו דמהני הקידושין ולדעתי מוכח מכל חייבי לאוין דתופסי' בהם קידושין ואטו יהי' לאו דשבועה טוב מלאו של תורה אלמנה לכה"ג וכדומה שוב נזכרתי דכבר האריך בזה הנב"י מהד"ת סי' קכ"ט היתר ז' יעו"ש שבירר הדבר דבקידושין לא שייך לומר אם נשבע שלא לקדש ועבר דלא יהי' מהני דילפי' מאלמנה לכה"ג יעו"ש. ומצאתי שם שהביא ראי' דבקידושין לא שייך לחקור על אעל"מ דאל"כ למה לא יליף הגמ' חולין דף י"א דאזלינן בתר רוב וחזקה מפסוק מות יומת הנואף והנואפת ומנערה המאורסה איך ממיתין אותן דלמא נשבע המקדש מתחלה שלא לקדש את זו וא"כ אי עבר וקידש לא מהני הקידושין ואיך ממיתין אותן אלא ע"כ דאזלינן בתר רוב וחזקה מזה מוכח דבקידושין אפי' נשבע שלא לקדש אי עביד מהני יעו"ש. ולכאורה משכחת דאמר צא וקדש לי אשה ובא השליח ואמר לו שקידש לו אשה הנ"ל דלא ידע מתחילה מי לאסור ואי שאסר לקדש שום אשה בעולם הוה נשבע לבטל את המצוה דהא לא קיים פ"ו אך אפשר דאמר אותה אשר קידש השליח בעבורו הוא נשבע שלא יקדשנה ולא חל הקידושין אם יש ברירה. אך בלא"ה פלא בעיני שם בחולין חקר הגמ' על רוב בלחוד מנ"ל דאזלי' בתר רוב ועל חזקה לחוד מנ"ל דאוקמי אחזקה אבל כאן יש רוב וחזקה יחדיו דמקדש זה הי' לו פ"א חזקה שלא נשבע מלישא אשה כאשר יהי' ראוי ליקח אשה וגם רוב אנשים לא נשבעים שלא יקחו אשה א"כ הוה רוב וחזקה יחדיו מנ"ל דאזלינן בתר רוב לחוד או בתר חזקה לחוד ועוד יש חזקת כשרות אם הי' נשבע כיון שקידש אשה בודאי הלך לחכם והתיר לו שבועתו א"כ הוה רוב וב' חזקות יחדיו והגמ' חקר על רוב לבד ועל חזקה לבד ודוק. עד הנה פלפלתי בהערות התורה מענין לענין אשר העיר הדר"ג נ"י ואשוב למבוקש התכלית אשר אמרתי בסי' מ"ג שטוב עשו מסדרי גיטין שלא להתיר דפן ואולי נשבע שלא לגרש דאוקי גברא על חזקת כשרות שבודאי לא נשבע לחנם שלא לגרש את אשתו דמי יימר לו לגרש אם לא יחפוץ לגרש ומכח חזקה אנו מחליטין שהוא בחזקות כשרות שלא נשבע לחנם בשלומא שאנו חוששין על שמא נשבע לגרש הוא נכון דמכח חזקת כשרות חיישי' שהי' נשבע לגרש אבל ליחוש על שלא לגרש הוא כנגד חזקת כשרות רק ילמדו העולם מדשואלים הב"ד על שבועת חנם ש"מ דמותר לשבוע חנם והדר"ג נ"י מביא דברי חכז"ל בשם ר"י בפסול משקולת אמר כי ישרים דרכי ד' ולא מנע מלהודיע תמה אני איך מדמה הדברים הלא בגט עומד לפנינו איש פרטי וידוע מהכ"ת נחשד אותו שעבר על שבועת חנם על לא תכלית ודל"ב (ועיין תוס' שבועות דף מ"ו) ובודאי ילמדו הרואים מהב"ד שמותר בשבועת חנם דאל"כ למה שאלו את המגרש אם לא נשבע בלי תועלת כלל ודוק. ואוסף נופך בשלומא שחיישי' שמא נשבע לגרש ומה שלא מספר לב"ד שנשבע לגרש דהוא סובר הא אני מקיים שבועתי ולא ידע כי מה שמגרש מכח השבועה הוה אונס אבל בנשבע שלא לגרש אם זוכר בשבועתו הי' לו לשאול לב"ד מה אעשה בשבועתי דהא אי יגרש בלי היתר לשבועה לא מהני א"כ מכשילה באיסור אשת איש ובניה יהי' ממזרים ובירושלמי בגיטין הובא בתוס' דף ב' דאינו חשוד לקלקלה באיסור עולם עיין שם ובסוף נדרים ברא"ש ויש לבעל חזקת כשרות אלו ידע שנשבע שלא לגרש הי' שואל על שבועתו מפי הב"ד שיתירו לו ומדלא שאל הוא ש"מ שלא נשבע כלל או שכבר התירו לו טרם שהלך לגרש. ולפ"ז ממילא מיושב מה שחקר הדר"ג נ"י שטוב להתיר לו גם פן נשבע שלא לגרש מפני הרמאים שיבוא לקלקל אחר הזמן ויאמר שנשבע שלא לגרש כי בדורות אחרונים שיגדל החציפות בעיקבא דמשיחא עכ"ד לדעתי גם עתה כל איש העומד לפנינו לגרש נשאר בחזקות כשרות שלא יחפוץ להרבות ממזרים בישראל ולהכשיל האיש הנושא את גרושתו וגם אותה לא יחפוץ להכשיל באיסור עולם ואם יבוא ויערער מי יאמין לו כנגד חזקת כשרות שלא נשבע ע"ז ואם יבוא עדים שנשבע אמרי' בודאי התירו לו אצל חכם קודם שגירש ואת"ל שלא התירו לו מקודם דלמא מהני אם גירש דהוה בדה מלבו. סוף דבר אין אני כתלמיד חולק על רבו ח"ו מה אני כנגד אדמ"ו ז"ל וגם לרבות הלא הבאתי דגם הגאון הנב"י בדג"מ הנדפס לפני עצמו עם הסכמות הגאון ר' משולם הוגה כן שיאמר לו המסדר אולי נשבעת שלא לגרש אבל לדינא אני גליתי דעתי שמסדרי גיטין לא טעו ואלף תודות להדר"ג נ"י שהראיני דברי ברכת המים אשר לא ה' לי אז להסתכל בו אבל לא אכחד שדעתי שלא לשאול כלל ולכן ערכתי דעתי לפני יודעי דת ודין דברי אוהבו הדש"ת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה