שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ז · סימן מג
רב שלומים ורב הצלחות לחתני אהובי כבני ענף עץ אבות שלשלת היוחסין הרב המה"ג החריף והבקי כבוד הרב ר' נח צבי נ"י אוללמאן רב ומורה בקהל יראים בק"ק אנטווערפאן ולזוגתו היקרה והחשובה בתי יחידה מ' חייצי תי' ולבניהם שוכ"ט. אחד"ש ושלום ביתך ובני ביתך אודיעך ששמחתי מאד בדברי הערותיך יהי' ד' עמך בתורה ויראה והצלחת ביתך הדש"ת. שאלה איש אחד היושב אתנו פה זה שנתים והוא נודע לכל יודעיו ומכיריו בשם ר' שמואל ועתה בחפצו לגרש את אשתו המרוחקת ממנו זה שנים הרבה אמר אלי כי יש לו שני שמות מעריסתו דהיינו ר' שמואל דוד אלא שהשם דוד נשכח מכל יודעיו ומכיריו מטעם אשר סיפר לי והוא זה כי בעת שנולד שמעו על ספינה אחת שטבעה בים והיות כי דודו נסע ג"כ על ספינה הנ"ל היו מסופקים אם הוא מת או לא ומחמת ספק קראו לו גם שם דוד על שם דודו ואחרי ימים מועטים שמעו כי הוא ניצל וגם הוא חי ע"כ קראו אותו רק בשם האחרון והשם הראשון נשכח כמעט לגמרי אלא שהוא בעצמו יודע את שמו דוד והנה א"כ כשיבוא לגרש אשתו אנכי מסופק איזה שם יקרא ויכתוב לו בגט תורה היא וללמוד אני צריך כדת מה לעשות ואפרש את שיחתי וטעם ספיקותי כאשר אומר הנה באיש שיש לו שני שמות כבר נהגו שמחמירים ליכתוב לכתחילה שניהם כדאיתא באה"ע סי' קכ"ט אמנם בנידן דידן אם יכתבו שני שמותיו אלו תוך הגט אינו מוכח מתוכו כלל מי הוא המגרש אפי' אשתו לא תדע שזה שם בעלה כי לא נודע שם זה לא לה ולא לנו מעולם והנה ר"ת בגיטין ל"ד בתוס' ד"ה וכל כ' שאם אין לו שם חניכה אין לכתוב בגט וכל דאית ליה מפני שיאמרו שאין זה גט של זה וכ"ש בנידן דידן שצריכין לחוש על כך ואם יכתוב בגט רק שם העיקר דהוא שם שמואל ולא שם דוד באנו למחלוקת הראשונים בסי' קכ"ט אם סגי לכתחילה בשם א' או לא מטעם המחמירים כמבואר בתוס' גיטין נ"ד בד"ה והוא מההוא דהוה קרי לה מרים ופורטא שרה אמרו נהרדעה מרים וכל שום דאית לה ש"מ דשם מרים לחודא לא מהני יעו"ש ונראה לפענ"ד ע"כ לא נשמע אלא דומיא דהתם שעכ"פ פורטא קרי נה שרה אבל בנידן מגרש שלנו שלא קראו אותו אפי' מיעוטא דמיעוטא בשם דוד כי אם שמואל מודים גם שיטות אלו שאפי' לכתחלה סגי בשם זה לבדו והרי זה דומה לנקיי דעת שבירושלים שהיו כותבין חניכתו וחניכתה וכ' התוס' גיטין ל"ד ע"ב הטעם מפני שהי' שמותיהן ידועים וליכא לעז ויותר מפורש בדברי הרא"ש שם שכ' דמיירי בחניכה שהי' הכל קורין אותו בשם זה אלא כשהוא חותם בשטר או קורא בתורה קוראין אותו בשם המובהק ואפ"ה כיון דעלמא הכל קורין אותו בשם חניכה סגי בשם זה לבד אפי' לשיטת המחמירים סגי לכתחלה כש"כ במגרש הזה שאפי' לתורה אין קורין אותו רק בשם שמואל לבדו דסגי ג"כ בשם הזה מבלי שם דוד כלל ועוד נלענ"ד להביא ראי' שהמגרש הלזה אפי' לשיטת המחמירים סגי לכתחילה בשם שמואל לבדו דהנה בגמ' שם דף ל"ד אמר ר' אשי והוא דאיתחזק בתרי שמא ופשטא דלישנא משמע דר' אשי אלכתחילה קאי ואם לא איתחזק בתרי שמא לא תיקן ר"ג לכתוב פלוני וכל שום דאית לי' אלא שלכאורה דבר זה אין לו שחר דאם לית ליה כי אם שם א' פשיטא דמהני ואטו כמה יכתבו מה דחקו עצמן רש"י ורא"ש לפרש דר' אשי קאי אדיעבד היכי שנודע לנו אח"ז שיש לו שם אחר הגט כשר אמנם הרשב"א מפרש כפשוטו והכי קאמר ר' אשי היכא דלא איתחזק בתרי שמא בב' מקומות כי אם במקום א' סגי למכתב שם א' לבדו ומזה כל חיליה של הרשב"א דבב' שמות סגי אפי' לכתחילה בשם א' כמבואר דבריו בב"י סי' קכ"ט ונראה לפע"ד שאפי' רש"י והרא"ש מפרשים דברי ר' אשי כפשטן אלכתחילה אלא שהם סוברים כשיטת ה"ג בתוס' ד"ה וכל שלפי תקנת ר"ג כך היו כותבים בתופס הגט איש לפלוני וכל שום דאית לו ועל זה קאמר ר' אשי אם לא איתחזק בתרי שמא לא תיקן למיכתב כן לשון הזה אע"ג שלכתחילה הי' נראה ונכון לכתוב כלשון הזה מחשש שמא ימצא אח"כ דיש לו שם אחר מ"מ קמ"ל ר' אשי שלא חיישי' לזה שאפי' ימצא אח"כ שיש לו עוד שם אחר הגט כשר בדיעבד אמנם ר"ת שם בתוס' פליג על שיטת ה"ג וס"ל שלא תיקן ר"ג למיכתב כלל לשון וכל שום דאית ליה אלא שתיקן לפרש בגט כל שמותיו וא"כ ר' אשי הכא קאמר והוא דאיתחזק אבל בלא איתחזק שיש לו תרי שמא לא תיקן למכתב שמותיו זה פשיטא כיון דלית ליה בשעת כתיבה לפנינו כי אם שם א' איך יפרש בגט עוד שמות וע"כ דלפי' ר"ת הכא קאמר דאם לא איתחזק בתרי שמא אע"ג דאית ליה כמו בנידן דידן שמודה בעצמו שיש לו עוד שם א' מ"מ מדלא איתחזק בשם זה אין כותבין אותו והנה ר"ת ראש המדברים שם בתוס' שאם יש לו ב' שמות לכתחילה צריכין למכתב כל שמותיו ש"מ היינו דווקא כגון דההוא דקרי ליה מרים ופורטא שרה שהוחזקה בב' שמות לרובה דעירה בשם מרים ולפורטא בשם שרה אבל ר' אשי קמ"ל שאם לא איתחזק לו ב' שמות לא למעוטא ולא למיעוטא דמעוטא אע"פ שבאמת יש לו שני שמות סגי לכתחילה בשם זה לבד אשר הוחזק בו לפנינו וממילא גם הרא"ש ושאר מחמירים שנמשכים על דברי ר"ת שבתוס' הללו כולם מודו במגרש שלנו שלא איתחזק כלל בשם דוד כי אם בשם שמואל שסגי אפי' לכתחילה בשם זה לבדו עכ"ל השאלה. תשובה חתני אהובי נ"י דבריך נעימים וטובים ואשתעשע באמרותיך היקרים כאשר יתן ד' בפי אשמור לדבר בקיצור אמרים בעזה"י. וטרם אדבר אפרש אשר בלבי כמוס על הבנת אמרם והוא דאיתחזק בתרי שמא ולחקור שיש כמה מיני שמות אשר מובדלים בשרשם ועיקרם (א) יש שמות מלפנים אשר נתיסדו ברוח הקודש וברוח נבואה להודיע מה יעשה בבן היולד מה תכליתו בעולם או מה יארע בימיו או מה שכבר אירע בעת ההוא (ב) יש שמות אשר בלי טעם ויסוד רק לזכרון אבות או צדיקי עולם אשר הי' מלפנים בעולם יקראו הבנים אשר יולדו בשמם לזכרון עולם שלא ישכחו האבות או בתר אשר למדו אצלם הן תורה או יראת שמים ומידות טובות קראו בשמותם עלי תבל (ג) יש שמות מחמת בחינה ידוע ראובן ראו בן שמעון כי שמע ד' בעניי וכדומה בשאר שבטים מנשה כי נשני אלקים אפרים כי הפרני אלקים אליעזר כי אלקי אבי בעזרי וכדומה שנקשר איזה בחינה והכרה או הודאה יהודא הפעם אודה ד' וכדומה הרבה בתנ"ך דבר זה למדתי ממדרש רבה נח פ' ל"ג פ' ושם הא' פלג כי בימיו נפלגה הארץ שכ' וז"ל ר' יוסי ורשב"ג ר' יוסי אומר הראשונים ע"י שהיו מכורים את ייחוסיהם הי' מוציאים שמם לשם המאורע אבל אנו שאין אנו מכירים ייחוסינו אנו מוציאים לשם אבותינו רשב"ג אומר הראשונים ע"י שהי' משמשים ברוח הקודש הי' מוציאים לשם המאורע אנו שאין אנו משתמשים ברוח הקודש אנו מוציאים לשם אבותינו אמר ר' יוסי בר חלפתא נביא גדול הי' עבר שהוציא לשם המאורע הד"ד ולעבר יולד שני בנים וגו' עכ"ל. היוצא מדברי חכז"ל שהראשונים היו מכירים יחוסיהם קראו שמות הילדים לשם המאורע או בעבור שהשתמשו ברוח הקודש הי' מוציאים לשם המאורע אבל האחרונים יקראו הילדים רק על שם אבותיהם וה"ה על שם צדיקים הורים ומורים דהמה נקראו ג"כ אבות אבי רכב ישראל ופרשיו וכחז"ל לא המוליד נקרא אב אלא המגדלו ודוד קרא לחמיו אבי כנודע ועי"כ יצמיח לפעמים שם מעריסה בשני שמות שם א' מצד האם ושם א' מצד האב לזכרון אבותיהם או לזכרון קרוביהם או לזכרון שני צדיקים יחדיו וכדומה כנודע. אמנם נ"ל כי העיקר נתינת השם הוא להיות נודע גוף הפרטי ניכר בקריאתו וא"כ אם קבל הילד מעריסה ב' שמות שיתאחדו שמות האבות או שמות הקרובים או שמות הצדיקים בגוף אחד א"כ לא הוה שיש לאיש שני שמות נהפוך הוא דאותן ב' שמות נעשו שם א' דגוף הזה יהי' נקרא למשל משה שמואל או אברהם דוד או יצחק יעקב וכדומה שנעשה מב' שמות משני גופים שם אחד על גוף אחד כי שם עצמו של גוף זה הוא למשל משה שמואל כמו ששם עצמו לגוף אחר שנקרא רק משה לבדו או שמואל לבדו שמו מעריסה כך שמו על גוף זה משה שמואל יחדיו הוא שם מעריסה. ועל פי האמור נ"ל מי שנודע בשם שני שמות מעריסה משה שמואל או אברהם דוד או יצחק יעקב לא נוכל לומר שמוחזק בתרי שמא דהלא הוא מוחזק רק בשם אחד דשמו הוא מעולם משה שמואל כי הגבילו גוף שלו לקרוא אותו משה שמואל בשלומא אם שמו ביהודא יוחנן ובגליל שמו יוסי ומן רוב בני עירם קוראים לה מרים ופורטא שרה זה נקרא שמוחזק בשני שמות כי כל שם יש לו מקום ידוע או אנשים ידועים אבל ב' שמות מעריסה נתאחדו ב' שמות בגוף פרטי לשם אחד וא"כ מי שנודע בשמו בשם אחד למשל משה ובא ואומר דשמו מעריסה הוא משה שמואל הוא שם אחר אשר לא נודע לנו כלל דלא נתחזק בשם זה כלל ואם ידענו איש שנקרא משה שמואל לא הוה דאיתחזק בתרי שמא אלא נתחזק בשם א' משה שמואל הוא שמו וא"כ אהובי חתני נ"י פירושך בגמ' לא עולה לדעתי. והרהרתי א"כ יהי' פסול לכתוב באיש ששמו משה שמואל לחלוק השמות ולכותבם בשני שיטין משה בסוף השיטה ושמואל בתחלת השיטה ומצאתי אח"כ מרגליות טובה בטיב גיטין בסוף דברי בית שמואל ד"ה גרסינן בטיב גיטין באות ב' כתב וז"ל ונלענ"ד דדוקא כה"ג דאור שרגא דאור אינו שם לעצמו כלל אלא שיש לו פתרון לעצמו וכיון שנצטרף למלת שרגא להיות שם לאדם הרי הוא כתובה אחת אבל לפי הרגיל בזמנינו לקרות לאדם א' ב' שמות אחר שני אנשים שמתו ממשפחתו אין לכתוב חד תיבה שהרי כ"א הוא שם לעצמו וגם מעיקרא אדעתא דהכי נותנו הב' שמות הללו שלא יהי' שניהם שם אחד ממש שהרי הרצון הקורא שמות אלו שעל הטוב יזכר שמו של זה ושמו של זה וא"כ פשיטא שיש לכותבם בשני תיבות ואפי' בב' שיטין לית לן בה מטעם שכתבתי שאין עינו הקורא משוטטת מסוף שטה לתחלת שיטה אלא בהפסק קצת ודרך הקורא להתכיפם יחד ובב' שמות ממש כגון ראובן שמעון לא שייך זה דהא טובא איכא דקרי לי' בחד שמא או ראובן לבד או שמעון לבד וזה האות כי אין השמות הללו אחד רק שנים באו אל התיבה ומ"מ כ"א נפרד לעצמו וידוע לכל שזה שם לעצמו וזה שם לעצמו ולענ"ד כל שהוא ידוע ששני שמות מחולקים הם אלא שנצמדו יחד להיות לזה לשם עולם ולכך מחלקינן להו לשני תיבות שוב אין קפידא בדבר בין אם הוא בשיטה אחת או בב' שיטין כיון שגם בקריאתם ידוע להקורא שאינם מתחברים להיות שם אחד ממש עכ"ל וכו' עוד שם וז"ל אבל בב' שמות כפולים ממש אין נ"מ כיון שהם נכתבים ב' תיבות ממש וכן ידוע להקורא גם בשני שיטין שפיר דמי ומ"מ לכתחלה יש ליזהר גם בזה לכתוב ראובן שמעון בשני תיבות ובשיטה אחד דקצת יש לומר דאיכא חשש לעז שהרואה בגט או שישמע הקורא בשם ראובן ומפסיק בו שהוא איש ששמו ראובן ויש חשש נכנסין ויוצאין עכ"ל וא"כ יש לכאורה מקום לפירושך שהפי' לא איתחזק בתרי שמא שהבעל אמר שיש לו עוד שם כבנידן שאלתך כמובן. ולא יהי' נקל בעינך אשר הערותי שלדעתי אם יש לאדם ב' שמות מעריסה אותן שני שמות הווין רק שם א' להכיר גוף פרטי בגבולו למשל משה שמואל וכפי הבנת ספר טיב גיטין שאין השמות הללו הנזכרים על זכרון אנשים שם א' רק שנים באו אל התיבה שכל שם נפרד לעצמו כי בזה יהי' תלי' בו להיות הולד ממזר אם השנים שם אחד ואם הווין ב' שמות הולד כשר כאשר אבאר בעזה"י. הנה נחלקו קמאי בגט שלא נכתב כלל שם האיש והאשה רק נוסח הכריתות ונמסר מן האיש להאשה בפני עדים המכירים לשיטת הרמב"ם והמרדכי הגט כשר הגם שלא מוכח מתוכו מי הוא המגרש ומי הוא המתגרשת שפיר דמי מן התורה דפסקינן כר"א עידי מסירה כרתי וגוף הגט הוא ספר כריתות ומה שכתבו תוס' גיטין דף כ' דבכה"ג בטל הגט מן התורה הוא לדברי ר' מאיר דעידי חתימה כרתי צריך להיות מוכח בתוך הגט שם האיש והאשה אבל לר"א דעידי מסירה כרתי כשר מדאורייתא הגט בלי הזכרת השמות האיש והאשה והרמב"ם שלא מנה בפ"א מהל' גירושין בתוך הדברים שמבטלים הגט אם חסר שם האיש והאשה עיין בגט פשוט סי' קכ"ח ס"ק י' וסי' קכ"ט ס"ק א' יעו"ש היטב שמביא דעת הר"ן והרשב"א שבלי השמות איש והאשה הגט בטל מן התורה אבל דעת המרדכי כדעת הרמב"ם יעו"ש פלוגתא גדולה ועמוקה מאד מאד אבל אם שינו שמו ושמה גם הרמב"ם מודה דהגט פסול ובעל דכתב בפ"ג מהל' גירושין הנ' י"ד וז"ל שינה שמו או שמה ושם עירו ושם עירה אעפ"י שכ' וכל שם שיש לו וכל שם שיש לה אינו גט עכ"ל וכלל הוא אם כותב אינו גט משמע דפסול מן התורה דגרע אם שינה השם מאלו לא כתב השם כלל כנודע. ולפ"ז אם בשם כפול הנותן מעריסה כמו משה שמואל או אברהם דוד או יצחק יעקב וכדומה המה ב' שמות נפרדים א"כ אם כ' רק שם א' מהשני שמות הגט כשר מן התורה לא מיבעי לשיטת הרמב"ם דאפי' חסר כל שם המגרש והמתגרשת כשר מדאורייתא וא"כ מאי הוה דחסר שם שמואל לגמרי עכ"פ שינוי השם לא הוה דלא נקרא שינוי השם רק אם החליף שמו בשם אחר כאשר בארתי זה בספרי מחנה חיים ח"ב בא"ע סי' ל"ו דאם הזכיר רק שם אחד מאביו דכשר הגט דרא"ש פסק שהבן לא יוכל לשנות שם אביו היינו להחליף שם חדש תחת שם ישן אבל אם הזכיר אחד משמות אביו רק לא כתב שם שני מאביו לא נקרא שינוי שם אביו יעו"ש וה"ה בב' שמות של המגרש אם כ' שם א' והניח השני שלא זכר לא הוה שינה שמו אלא אפי' לר"ן ורשב"א דסברו אם לא הזכיר שם המגרש והמתגרשת הגט פסול ובטל יען דלא נזכר בספר הכריתות מי הוא הכורת ומי הוא הנכרתת אבל בהזכיר שם המגרש בשם משה הגם שחסר שם השני עכ"פ ספר כריתות הוה דידענו דאיש משה מגרש אשתו צפורה ולא הויין הבנים ממזרים עכ"פ כמובן אבל אם שמות כפולים מעריסה נתחדש מב' שמות שם אחד משה שמואל א"כ אם כתב רק שם משה לחוד הוה שינה השם דמשה הוא שם לבדו ומשה שמואל הוא שם לבדו והוה נתחלף שם המגרש בשם אחר ובטל הגט אפי' לרמב"ם דהוה שינה השם הגם דהמגרש גירש בחצי שמו ויהי' לי להאריך רק החולשה גרם לקצר כעת עתה. ואשוב לדבריך אהובי חתני נ"י לפי פירושך הי' לרב אשי לומר והוא דאיתחזק בתרי שמא אבל איתחזק בשם א' לא כי בנידן שאלתך לא נקרא גם בעיר מולדתו רק בשם זה אשר נקרא לפנינו הגם שאומר שהי' לו עוד שם בעת שנימל עכ"פ לא נתחזק גם במקומו אלא בשם זה שמוחזק לפנינו א"כ הוא נתחזק רק בשם אחד דדבריו לא מהנים לומר שיש לו עוד שם אחר ואפי' אם יהי' לו במקום הכתיבה ב' עדים על שם זה כיון דלא אמרו שנקרא שם באותו שם א"כ הוא נתחזק רק בשם אחד הן במקום שיהי' הנתינה כמו במקום הכתיבה וגדולה מזה הגם שחידש הצמח צדק בסי' ק"ח שאם יש ב' עדים אשר מודיעים שיש למגרש שם אחר במקום הנתינה שנקרא שם אברהם כהן ובמקום הכתיבה נקרא יהושע צריך לכתוב בגט אנא אברהם דמתקרי' יהושע בן משה דגם זה נכלל בכלל דאתחזק בתרי שמא אע"ג דלא נתחזק בשם אברהם להרבה בני העיר דהר"ן מחדש אם ידענו מהשם הוה בכלל דאתחזק בתרי שמא וכתב שם וז"ל ואין להקשות לפי זה למה נקט רב אשי לשון והוא דאתחזק ולא קאמר לשון והוא שידענו היינו משום שאותן שיודעים משם אחר צריך שיהי' מוחזק להם רק בשם אחר היינו שלשים יום ואם נמצא כאן שנים שמוחזק להם שלשים יום באותו שם אחר שהם יודעים בו מקרי איתחזק וחיישינן ללעז אע"פ שאין מי יודע מאותו שם אחר אלא הרב המסדר לחוד ע"פ אותן שנים ולאפוקי אם אין ידוע לאותן שנים שיש לו שם אחר אלא ע"פ שקרא הוא לעצמו ולא הוחזק בו שלשים יום לא מיקרא אתחזק לכך נקט רב אשי לשון והוא דאתחזק וכו' עכ"ל הרי מפורש יוצא דדוקא ששנים מעידים שנודע להם שמוחזק להם ל' יום אז נקרא אתחזק אבל אם קרא הוא לעצמו ולא הוחזק בו ל' יום לא מיקרא דאתחזק בתרי שמא ואם הוא בעצמו אומר שלא נקרא בשם השני במקום הנתינה וק"ו שעדים מעידים דלא נקרא בשם השני מעולם א"כ הוה איתחזק בחד שמא דאם עדים מעידים שקרא עצמו בשם השני רק מפי עצמו הוה לא אתחזק בתרי שמא אבל אם הוא ועדים מעידים דלא נקרא מעולם בשם השני הוה אתחזק בחד שמא ודוק ועיין בתורת גיטין להגאון מליסא ז"ל סי' קכ"ט ס"ק ח' בענין אם הסופר ועדים ידעו סוף דבר אני מעתיק לך הגאון טיב גיטין בלקוטי שמות סעיף ל"ב שכתב וז"ל מי שנקרא בשעת מילתו דוד דניאל ושוב נשתקע שם דניאל וכתבו דוד דאתקרי' דניאל הגט פסול וצריך לכתוב גט אחר בשם דוד לבד ואפי' לא נשתקע לגמרי והמיעוט קורין בשניהם יחד הוא פסול עכ"ל וכתב עוד בסעיף ל"ה וז"ל מי שהי' כמו מעריסה נפתלי יששכר בער ונשתקע שם יששכר בער יש נכתוב רק נפתלי לבד ואם כתב נפתלי דמתקרי' יששכר המכונה בער פסול וכן אם כ' נפתלי יששכר המכונה בער ג"כ פסול וצריך ליתן גט אחר בשם נפתלי לבד עכ"ל ועיין שם בטיב גיטין ס"ק ל"ד וס"ק צ"ו וא"כ בנידן שאלתך ראוי' לכתוב רק בשם שמואל לבד. ודע שחפצתי להאריך שבנידן שאלתך שקראו שמו גם דוד שהאמינו שנטבע בים ואח"כ נודע שהוא חי א"כ עקרו מלקרוא עוד בשם דוד שהי' נתינת השם בטעות כמו הקדש בטעות עדיף מאלו נשתקע שם אחד ועיין במהרי"ק צ"ח ולכ"ע אין שמו אלא שמואל לבד דהי' קפידא חס מלהזכיר בשם דוד כנלענ"ד רק שלא נשאלת למעשה קצרתי ועיין בשו"ת דברי אמת סי' ב' שהשיב להגאון מ' שמואל קמחי ועיין עוד שם בקונטרס י"א סי' י' וסי' י"ו וסי' נ"ו וסי' נ"ח חמיך הדש"ת: