שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ז · סימן מב
בענין הנ"ל לגדול אחד. (א) ראשית אעתיק דברי מעלתו נ"י שכתב וז"ל ואעידה לי עדים נאמנים דאין הדבר כסברת הדר"ג דעיר שבמקראות שייך נמי על כפר דאיתא במכות דף י' ע"א גבי ערי מקלט ערים הללו אין עושין אותן לא טירין ולא כרכים גדולים אלא עירות בינוניות והיינו מדתני' בספרי פ' שופטים שלש ערים ערים ולא כרכים ערים ולא כפרים עכ"ל הרי בפירוש דערים סתם משמע דווקא ערים ולא כפרים ועוד בירושלמי ס"פ חלק לגבי עיר הנדחת ז"ל עיר ולא כפר עיר ולא כרך עכ"ל והרמב"ם פ"ד מהל' עכו"ם דין ב' ז"ל אין העיר נעשה עיר הנדחת עד שיודחו רובא ויהי' המודחין ממאה ועד רובו של שבט וכו' שנאמר יושבי העיר לא כפר קטן ולא כרך גדול וכל פחות ממאה כפר קטן וכו' עכ"ל הרי כל אלו עדים נאמנים דעיר שבמקרא דווקא עיר ולא כפר עכ"ל. לדעתי לבאר בעזה"י דמכאן מוכח דכפר הוא בכלל עיר דשם עיר הכל במשמע בין כפר ובין כרך עד שיפרט לך הכתוב מיעוט דבאותו דבר ימועט כפר וגם כרך דבפ' מסעי אמרה תורה והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם וגומ' וכתיב בספרי שם וז"ל והקריתם אין הקריאה אלא הזמנה ערים שומע אני אף כרכים ת"ל ערי אי ערי שומע אני אפי' כפרים ת"ל ערים הא כיצד מגיד שלא הי' שם אלא שווקים ובית המחיה עכ"ל מפורש יוצא שקריה היא הזמנת ערים והי' ס"ד אף כרכים בכלל גילה התורה ערי וס"ד אפי' כפרים במשמע ת"ל ערים דהא כתיב ערים והקריתם ערים ערי מזה ממועט כרכים וכפרים אבל עכ"פ במקום דלא כתוב מעוטים הוה בכלל עיר כרכים וכפרים וכן בפ' שופטים כתיב בפרשה ג"פ שלש ערים בפסוק ב' בפ' ז' ופ' ט' ובספרי שם וז"ל שלש ערים ערים ולא עירים אלא כרכים ערים ולא כפרים עכ"ל ובילקוט פ' שופטים סי' תתקי"ט וז"ל שני ערים ערים ולא טירים ולא כרכים ערים ולא כפרים עכ"ל הרי מבואר יען דכתוב בפרשה ג"פ ערים ממעטים כרכים וכפרים אבל אי הוה כתיב רק פעם אחד ערים לא היינו ממעטים כרכים וכפרים דאל"כ הי' לספרי ולילקוט לומר ערים ולא כפרים אלא פשיטא דבכלל ערים הכל בכלל עד שמיעט לך הכתוב מיעוט על כרך ומעוט על כפר ודו"ק. הן אמת שבספרי בפ' שופטים ע"פ כי תקרב אל עיר וז"ל אל עיר ולא לכרך לעיר ולא לכפר עכ"ל וכן ע"פ כי תצור אל עיר וז"ל ולא לכרך ולא לכפר עכ"ל הרי במשמע דמתיבת עיר לבד ממעטי' לא כרך ולא כפר ואולי יען דתיבת אל מיותר דהי' יכול לומר כי תצור לעיר או כי תצור עיר ודל"ב אך הרמב"ם בפ"ו מהל' מלכים כאשר הביא השני מצות בהל' י"א לא הביא הך דין דנימא דעיר ממעט כרך וכפר משמע דלא ס"ל הך דספרי דנימא דעיר סתם ממעט כרך וכפר דנהפוך הוא דבסתם עיר הכל בכלל עד שפרט לך הכתוב כמו בעיר מקלט ודו"ק. (ב) וגם [יש לעיין בספרי בפ' כי תצא דדרשי' מפסוק וקראו לו זקני עירו מצוה בזקני עירו עכ"ל ועיין ובמות דף ק"ג דדרשי' מצוה בזקני עירו ולמה לא דרש הספרי זקני עירו ולא זקני כרך ולא זקני כפר שאין בהם מצות ב"ד לקרוא] נפלאת בעיני על הספרי בפ' ראה דדרשו על פסוק הכה תכה את יושבי העיר הזאת וז"ל ולא יושבי עיר אחרת עכ"ל ופלא שלא דרש הספרי יושבי העיר ולא יושבי כפר כאשר דרשו בסנהדרין בירושלמי פ"י ורמב"ם פ"ד מהל' עכו"ם מה זה עשה לנו הרמב"ם בשני מצות עשה לקרוא לשלום לעיר וכי תצור על עיר דדרשו בספרי עיר ולא כרך ולא כפר השמיט הרמב"ם דין דספרי ובעיר נדחת השמיט הספרי לדרוש לא כרך ולא כפר וכדמפורש בירושלמי ונפלאת בעיני ועיין בספר החינוך להרא"ה גם עליו קשה כזה (וכן בספרי פ' כי תצא בפסוק כי יהי' נערה בספרי וז"ל אין לי אלא בעיר בשדה מנין ת"ל אם בשדה ימצא האיש עכ"ל וכן בפסוק ולנערה לא תעשה דבר דרש בספרי וז"ל יכול בעיר חייבת בשדה פטורה ת"ל צעקה וכו' ואם יש לה מושיעים בין בעיר בין בשדה חייבת עכ"ל לא עלה על דעת ספרי לחקור דלמא התורה ממעט גם כרך וגם כפר משמע דשם שניהם שווין עם עיר ולא ידעתי למה לא דבר ספרי מזה והגם שיש ליתן טעם בזה בכל זאת צ"ע] ומעלתו נ"י שחקר בשורש הנ"ל הי' לו ליתן לב לזה ולא להשוות דברי הספרי דיליף בערי מקלט מג' פסוקים או מעירים ועיר ועירי גם דברי ירושלמי דדרש מתיבת עיר בלבד למעט כרך וכפר כי צריך התבוננות ליתן שורש בזה. (ג) עוד פלא שמביא דברי רמב"ם פ"ד מעכו"ם לראי' דעיר שבמקרא הוא דווקא עיר ולא כפר ולדעתי נהפוך דרמב"ם כתב וז"ל שנאמר יושבי עיר ולא כפר קטן ולא כרך גדול וכל פחות ממאה כפר קטן ורובא של שבט כרך גדול עכ"ל עין רואה שהרמב"ם לא כתב וכל הפחות ממאה הוא כפר ורובה של שבט הוא כרך שאז נדע שאם יש מאה יצא מכלל כפר ונכנס לשם עיר וכן ברובה של שבט יצא מכלל עיר ונכנס לכלל כרך אבל מדכתב הרמב"ם וכל פחות ממאה כפר קטן אז יותר מאה הוא כפר גדול דאל"כ למה הזכיר בפחות ממאה כפר קטן הי' די לנו לומר הוא כפר והתורה אמרה עיר ולא כפר וכן מדכתב רובא של שבט הוא כרך גדול מכלל דבפחות מרובה של שבט הוא כרך קטן או כרך בינוני ואעפ"כ הוה בכלל עיר דאל"כ למה צריך להזכיר שרובה של שבט הוה כרך גדול הלא די לו לומר רובה של שבע הוה כרך והתורה אמרה עיר ולא כרך אלא פשיטא דסתם כרך הוה בכלל עיר אבל כרך גדול אינו בכלל עיר כמובן תמצית הדברים דכפר בינוני או כפר גדול וכן כרך קטן או כרך בינוני הוה בכלל עיר רק כפר קטן וכרך גדול ממועט אבל בירושלמי פ"י דסנהדרין אמרו סתם עיר ולא כרך עיר ולא כפר משמע דשום כפר הן בינוני והן כפר גדול וכן כרך בינוני אינם בכלל עיר א"כ רחוקים דברי רמב"ם מדברי ירושלמי ואיך לא שם מעלתו נ"י לב על זה שירושלמי ראי' לדברי מעלתו נ"י ורמב"ם סתירה לדברי מעלתו ויותר אני תמה על מעלתו כפי לשונו אשר העתקתי הבין שטירין במכות דף י' המה כפרים וא"כ ערים הללו אין עושין אותן טירין קטנים המה כפרים קטנים כמו שהוא הגירסא לפנינו בגמ' ערכין דף ל"ב ערים הללו אין עושין אותם כפרים קטנים ודלא כרש"י שם שהי' לו הגירסא ערים הללו אין עושין אותם עיירות קטנות יעו"ש וכן נראה שהי' גרסת הרמב"ם בפ"ח מהל' רוצח אבל כפי הבנת טירין כפרים א"כ נדייק כפרים קטנים אין עושין אותם הא כפרים גדולים עושין והא לא משכחת כלל דעד מאה אנשים הוה כפר ואח"כ הוה עיר והי' לגמ' לומר ערים הללו אין עושין אותן כפרים או אין עושים אותן טירין מאי הוא זה טירין קטנים (וגם על תיו"ט עירובין דף כ"א י"ל כזה ואבאר אי"ה במכתב שני וגם יפלא למה לא הביא הגמ' והרמב"ם הדרש דכתיב עיר או ערים עיר ולא כפר עיר ולא כרך כמו שדרש הרמב"ם תיבת עיר בפ"ד מעכו"ם אצל עיר הנדחת ובפרט כפי גירסת הרמב"ם כמו רש"י ערים הללו אין עושין אותן עיירות קטנות א"כ חסר כל הדין לדעת שאין עושין כפרים למקלט דכתיב עיר ולא כפר דתיבת עיר ממעט כפר או כרך ומה שיש להפליא מרמב"ם הל' עכו"ם על ה' רוצח לא אעתיק כעת]. (ד) לא אדע איזה גבול יותן לשם כפרים לכל הדינים המבוארים בעוקצין פ"ג בחלב ובנבילה ועיין בפ"א בטהרות משנה א' ובפ"ח שם משנה ו' וברמב"ם ועיין פרק עור ורוטב בתוס' ורש"י וצריך בירור הכי כפר דווקא בפחות ממאה אנשים הלא שם תלי' בשוקים וברוב עם מה לי שם עיר או מוקף חומה ולמה בחרו חכז"ל חלב בכפרים וכדומה מזה נדע דעיר ככפרים כיון דליכא מקום רוב עם מסחר וקנין לא באתי אלא להערה. (ה) גם זה קשה לי מנ"ל דפחות ממאה הוה כפר הלא נוכל לומר פחות מאלף הוה כפר ועיין תוס' סנהדרין דף ט"ו דלומד מפסוק והי' העיר היוצאת אלף תשאיר מאה יעו"ש וקשה הא גופא דלמא שאני התם שהיתה עיר מתחילה שיוצאת אלף הגם שנשאר אח"כ רק מאה לא נפסק ממנה שם עיר אבל אם מעולם לא הי' לה אלף לא נקראת עיר אלא כפר וצריך לומר הלא כתיב גם והיוצאת מאה תשאיר עשרה א"כ מפורש יוצא דגם אם מתחילה הי' לה רק מאה נקראת ג"כ עיר וממנ"פ הוה במאה עיר ורק בפחות ממאה לא מצינו שנקרא עיר וא"כ ק"ל איך אמר ר' יאשי' מעשרה ועד מאה וכתב רש"י וז"ל בציר מעשרה לא מקרי עיר וטפי ממאה נפקי מתורת עיר עכ"ל וקשה איך יכחיש ר' יאשי' דכתיב העיר היוצאת אלף אלמא דאפי' באלף הוה עיר רק לק"מ דרש"י שמר לשונו ולא כתב טפי ממאה לא נקרא עיר אלא כתב נפק מתורת עיר והוה ליה צבור עכ"ל ותוס' ג"כ כתבו רק וז"ל הא דלמר חשוב עיר בק' ולמר בעשרה נראה דפליגי בקרא עכ"ל דמר יליף מאה דבפחות ממאה לא מצינו שנקרא עיר והגם דאם נשאר אח"כ עשרה לא נפסק שם עיר אבל ההתחלה לא נקראת עיר בפחות ממאה ור' יאשי' סובר כיון דמצינו אם נשאר עשרה נקראת עיר ה"ה בעיר נדחת מהני עשרה ור' יהונתן לא יליף משם הנשאר שדי בעשרה אלא יליף הלא שמתחילה לא יקבל שם עיר אלא במאה וה"ה בדין עיר נדחת צריך להיות עכ"פ מאה ואם לא כן נקרא כפר וכתיב יושבי העיר וא"כ גם לפי דברי מעלתו נ"י שחידש כלל אם לא נמצא מאה הוה כפר וצריך לכתוב בגט כפר ולא מתא נולד דין חדש אבל אם הי' בה מלפנים מאה ונשאר בה רק עשרה מותר לכתוב מתא דבשלומא בעיר נדחת דכתוב יושבי העיר מנ"ל ללמוד מספר מעיר שכבר הי' לה שם עיר ונשאר עוללת ילפי' מקבלת שם עיר אבל אם באמת הי' עיר ונשאר בה עשרה לא נאבד ממנה שם עיר ודי בגט לכתוב מתא והי' לו לבאר דבר זה. שוב ראיתי במכתבו שהרגיש בקו' מגמ' עירובין נ"ט דעיר חדשה בחמישים דיורין ואעפ"כ נקראת עיר ותי' דהיתה מקודם עיר ממש ונחרבת אעפ"כ נשאר עליה קריאת עיר כמו שהיתה מקודם עכ"ד ולא ביאר אי רק נקראת שם עיר אבל אין בה דין עיר או אפי' נשאר לה דין עיר דלא נאבד כח עיר כיון שנשאר עוד דיורין והי' לו לבאר זה לפי כלל שלו אבל אני אין מסכים בו ולכל זמן אי"ה כעת אחפץ לשמוע אשר יבאר בו כי לפי דבריו הוא דבר גדול לדינא. (ו) וביותר אני תמה אם שם כפר תלי' במאה אנשים או אפשר אפי' במאה נפשות אפי' נשים ונערות במספר למה לא ביאר הרמ"א דבר זה הלא כל הטעם שבחרו במתא שלא יצרך לחלק בין עיר לעיר א"כ אפוא מה נעשה בכפרים הלא יש כפרים גדולים וכפרים קטנים דהא במשנה בעדיות פ"ח משנה ג' הוא העיד על כפר קטן שהי' בצד ירושלים והי' בו זקן אחד ועיין גיטין דף כ' הרי שדייקו כפר קטן (ולפי הנוסחה בערכין עיירות הללו אין עושים אותן כפרים קטנים) וכן עיין באבל רבתי פ"א הל' ז' וז"ל אין שואלין בעיר זה את זה בד"א בכפר קטן אבל בעיר גדולה מותר עכ"ל ובטור סי' שמ"ג וז"ל אין שואלין זא"ז והמת בעיר בד"א בכפר קטן אבל בעיר גדולה שואלין עכ"ל ובש"ע סי' הנ"ל וז"ל כפר קטן אין שואלין שלום זא"ז כשמת בעיר עכ"ל וכן כתב בס' נחלת יעקב דברי רמב"ן בספר תורת אדם וז"ל תנא באבל רבתי אין שואלים שלום זה לזה והמת בעור בד"א בכפר קטן אבל בעיר גדולה שואלים עכ"ל הרי דיש כפר קטן (מה שמבורר מכאן דאפי' כפר קטן נקרא עיר לא אדבר כעת) בדיוק ובודאי יש כפר גדול כהאי דגיטין ג' כפרים שהי' בכל אחד כפלים כיוצאי מצרים או בתענית דף כ"א שהי' בכפר ט"ו מאות דיורין האי בודאי כפרים גדולים א"כ למה חששו חכז"ל שיהי' שם מתא שלא להצריך להבדיל לדעת אם היא גדולה או קטנה או בינונית ואם בכפרים צריך להזכיר כפר א"כ איך נדע להבדיל בגט אם הוא כפר גדול או קטן וכדומה ואולי בשלומא בעיר מצינו בקרא עיר קטנה ואנשים בה מעט וכן מצינו בקרא עיר גדולה ננוה עיר גדולה חששו אם יוחלף לכתוב שלא מדויק ובחרו מתא שלא מבדיל בין גדולה או קטנה אבל בכפרים לא מצינו בקרא הבדל בין כפר קטן או גדול לא חששו לכתוב סתמא כפר בין הוא גדול או קטן. (ז) ובאתי עוד לעורר גם לפי דבריו שמתא דווקא עיר ואין עיר פחות ממאה א"כ צריך חקירת חכם אם ישיבת נכרים הוה ישיבה ונחשב ע"י נכרים עיר לכתוב מתא אם בצירוף נכרים הוה מאה גברי ודבר זה יש לו שורש בש"ס ופוסקים ואולי הי' בכפר אשר נותן גט שכ"מ מאה אנשים בצירוף יהודים ונכרים ודל"ב אבקש לשמוע מה בפיו אשר לא העיר עליו כלל ולדעתי שנכרים הכל בכלל וגם נשים בכלל אבל לא בעיר נדחת ששם אנשים דווקא ולא באתי אלא לעורר כפי דעתי וכלל שלו שמתא דווקא אם דרים שם מאה אשר אני לא אסכים בו ואתן כלל אחר בעזה"י. (ח) והנראה בדעתי בענין שם עיר דהי' נפלא בעיני בפ' בראשית בפסוק וידע קין וגו' ויהי בונה עיר וקרא שם העיר כשם בנו חנוך וכתב הרמב"ן וז"ל כי מתחילה הי' חושב להיות ערירי בעונו ואחרי שנולד לו זרע החל לבנות עיר להיות בנו יושב בה עכ"ל ואם נימא דשם עיר תלי' בק' אנשים הדרים בה איך שייך לומר דבנה עיר עבור בנו הנולד לו להיות יושב בה הכי אפשר לבנות עיר דישיבות מאה אנשים יפעל שם עיר אבל בשעת בנין א"א לבנות עיר חוץ אם מאה אנשים יבנו לדור. הנה שם עיר בא מכח הבנין אפי' אם אינם דרים עכשיו בני אדם כיון שנבנה הבנין בכמות לדור שם בני אדם נקרא עיר ושיעור הבנין הוא שיבנה ג' חצרות ובכל חצר שני בתים וראי' לזה ערכין דף ל"ג ע"ב מתניתין ואלו הן בתי חצרים שני חצרים של בתים וכו' רש"י וז"ל שתי חצרות עיר שאין בה אלא שתי חצרות בגמ' ממשמע שנאמר בתי החצרים איני יודע שאין להן חומה מה ת"ל אשר אין להם חומה אעפ"י שיש להן חומה כמי שאין להן חומה רש"י בד"ה אינו יודע וז"ל דבתי חצרים משמע שאינו בעיר אלא יישוב חצירות הסמוכות עכ"ל בד"ה כמי שאין להם חומה וז"ל הואיל ואין בה כדי עיר עכ"ל בד"ה וכמה וז"ל הן דלא לחשוב חומה דידה כעיר חומה שתי חצרות וכו' עכ"ל הרי מבואר בג' חצרות ובכל חצר שני בתים הוה עיר ועיין רמב"ם פי"ב מהל' שמיטה ויובל הל' י"ד וז"ל אין המקום נקרא ערי חומה עד שיהי' בו שלש חצרות או יתר ובכל חצר מהן ב' בתים או יתר והקפוה חומה תחילה ואחר כך יבנה חצרות בתוכו אבל מקום שישב ואח"כ הוקף או שלא הי' בו ג' חצירות של ב' בתים אינו העיר חומה אלא בתים שבו כבתים חצרים עכ"ל הרי מבואר לענין עיר חומה תלי' בג' חצרות ובכל חצר ב' בתים ואפי' סתם עיר הוה דווקא בשלש חצרות ובכל חצר שני בתים עיין עירובין דף נ"ה ע"ב באנשי צרופים אמר רב חיננא בר"כ אמר רב אשי אם יש שם שלש חצירות של שני בתים הוקבעו רש"י שם בד"ה ג' חצרות וז"ל קבועים של אבן או של עץ בהכי חשיבי עיר וקובעת את כולם וכדתנן לקמן דף נ"ט רש"א ג' חצירות של ב' ב' בתים עכ"ל הרי ג' חצרים ובכל חצר שני בתים בהכי הוה עיר א"כ נגלה סתם עיר הוא בבנין ע"י ג' חצרים בכל חצר ב"ב ועיין ברמב"ם בה' שבת פכ"ח וברי"ף ובב"י סי' שצ"ב וסי' שצ"ח וי"ל בו תל"י רעיון ורק כעת אבוא רק בהערות וא"כ נכון שקין בנה עיר עבור בנו חנוך ג' חצירות בכל חצר שני בתים ודוק. (ט) ואוסף עוד אם נימא דזה שיעור עיר קטנה כמה יהי' שיעור עיר בינוני עיין עירובין דף כ"ו ע"א פלוגתא אי עיר בינוני מקום רחב חצר בית כור נקרא עיר בינוני או מקום רחב מ' סאה ושניהם למדוהו מפסוק ויהי' ישעיה' לא יצא חצר התיכונה כתוב העיר וקרינן חצר יעו"ש א"כ הרי עיר בינוני כמובן. ועיין דף נ"ט עיר של יחיד ועיין רש"י דף כ"ו בד"ה ערסייתא פחות משישים ריבוא הוה עיר קטנה ועיין מדרש רבה קהלת עיר קטנה ואנשים בה מעט ויש לי הערות במגילה כי שם מקומו להבין מאי כפר ומאי עיר ומאי כרך וגם אי שם עיר תלי' אם אנשים דרים בה או לא רק אני אחפוץ שמעלתו אשר העמיק בענין עיר כפר יפתר לי את החזות הקשה. וידע שלדעתי יש הבדל אם כתיב אנשי עיר או היושבים בערי הפרזים או הכה תכה את יושבי העיר הכל אצלי רבות מחשבות בלב איש ולא אדע ע"ע גבול עיר גדולה רק הרא"ש בעירובין פ"ה סי' ג' וז"ל איכא למימר דברניש עיר גדולה היתה מהלך ג' פרסין עכ"ל ומשמע ג"כ דתלי' במקום ולא בסכום אנשים הדרים שם ודוק ואם יש אתו דבר ברור יודיעני. (י) ולסיום מכתב זה אעתיק לו שקשה לי בב"י הביא דברי מרדכי שסובר כתוס' עירובין דף כ"א שכותבין מתא על כפרים דלא כרש"י והדבר פלא שלא הביא דדעת הרא"ש בפסקיו כדעת רש"י בפי' הנך מתוותא דרא"ש בעירובין פ"ה סי' ג' כתב וז"ל ולעיל נמי בעושין פסין גבי מתוותא נקט שבעים אמה ושריים לפי שהי' עיירות חריבות ולא הי' להם דין עיר אלא דין בית עכ"ל הרי שרא"ש סובר בפי' הגמ' כרש"י ולמה סמך הב"י על המרדכי דסובר כתוס' הרי הרא"ש סובר כרש"י (ואין פנאי לעיין בדברי הפוסקים אשר אומרים דמרדכי אזיל לרוב בשיטת הרא"ש או בשיטת התוס'] עכ"פ הוא נקודה נפלאה שלא זכרו דברי הרא"ש דברי הטרוד מאד הדש"ת [א"ה מצאתי עוד תשו' א' גדולה בענין זה בפנקס של אאמ"ו הגאון נ"י אבל אינה מסודר יפה ע"כ הנחתי כעת לדפוסו ויבוא אי"ה בחלק הבא]: