שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ז · סימן ל
יצו ד' את הברכה חיים עד העולם לאאמ"ו הרב הגאון הצדיק המפורסם בכל העולם כקש"ת ר' חיים סופר נ"י אב"ד ור"מ דק"ק פעסט יע"א. אחד"ש אציע לפני אאמ"ו הגאון נ"י מה שחקרתי בעזה"י בענין אחד ונא תעיין בהם והוריני אם טעיתי ואם יישרו דברי בעיניך ישמח לבי. נסתפקתי בראובן שעשה לשמעון שליח שיקדש לו אשה פלונית והלך שמעון וקידשה כדמו"י בעבור ראובן משלחו אבל לא לקח להקידושין עדים רק ע"א שסבר שהוא עם אותו העד יהי' העדי קידושין ונתגלה שכבר זה כמה נפסל אותו העד לכל עדות שבעולם שהוא א' מהפסולי עדות מדאורייתא המבוארים בח"מ סי' ל"ד אם אשה זו מקודשת לראובן או לאו דהא נשאר ע"א בקידושין ומבואר ברמ"א א"ע סי' מ"ב ס"ב דיש מחמירים אם מקדש לפני ע"א וגם מבואר ברמ"א שם אם קודש לפני שנים והא' מהם קרוב הוה כמקדש לפני ע"א וא"כ ה"ה בנידן כזה מה הוה דאותו העד הוא פסול סוף כל סוף הוה כמקדש לפני ע"א וחוששין לקידושין רק זאת יש לחקור דכבר תפסו הפוסקים על הרמ"א האיך פסק דהוה כמקדש לפני ע"א הא הלכה פסוקה הוא דנמצא א' מהן קו"פ עדותן בטילה. ועלה בדעתי דיש לחלק בין נידן כזה לדין הרמ"א הנ"ל דהרמ"א הוציא דינו מהגהת מרדכי בפ"ג דקידושין שא' קידש אשה בפני ב' עדים קרובים זל"ז והצריכו רבני שפייר' להצריך לה גט מטעם דנחשב כע"א ואסביר לן המהר"ם פדוואה בתשו' סי' ל"ז דאין זה בכלל נמצא א' מהן קו"פ שעדותן בעילה יען דכאן הוה ב' קרובים דאין א' מהם פסול כשהוא לבדו ומועיל עדותו של כל א' מהן לבד למ"ד חוששין לקידושי ע"א לכן חששו לחומרא דא"א הגם דבמכות תנינא מה יעשו ב' אחים שראו בא' שהרג את הנפש התם מיירי בדנ"פ דודאי שם אין חילוק ומסיים מהרמ"פ אף כי פי' זה נראה דחוק מ"מ נכון הוא לתת קצת טעם לרבני שפיירא שלא יהי' כטועים בדבר משנה עכ"ל ואם כן מינה דבנידן זה שהוא פסול לעדות פוסל השני שנצרף עמו ומבטל עדותו ולכן נקט הרמ"א אם קידשה לפני שנים וא' מהן קרוב ולא כתב או א' מהן פסול יען דבנמצא פסול באמת אין חוששין לקידושין וגם בנמצא קרוב דחוששין לקידושין הוא ג"כ באופן שאינו קרוב להמקדש או להמקודשת רק שהמה קרובים זה לזה. ובזה מיושב היטב שלא יסתרו דברי רמ"א לתשו' ב"י שכ' בסי' ב' וז"ל ועוד דמקדש בע"א שאמרו סמ"ג ומרדכי היינו מקדש בע"א לבדו אבל היכא שנמצא א' מהן פסול כגון בנ"ד אין כאן עדים כלל וכדתנן בספ"ק דמכות ב' שנמצא א' מהן קו"פ עדותן בטילה וכ"כ ר"י בשם מהר"ם המקדש בפני ב' עדים וא' מהן קרוב מתירין אותה לינשא לכתחילה בלא גט עכ"ל והאיך כ' רמ"א בפשיטות דהוה כמקדש לפני ע"א בלא שום תנאי המבואר בח"מ ובב"ש ע"ש ולהנ"ל נכון דהרמ"א לא מיירי בנמצא א' מהן קרוב למקדש או למקודשת רק כנידן של רבני שפיירא שהי' א' מהן קרוב לעד השני ועיין בב"י ובכנה"ג סי' י"א בשם מהרי"ק ב' קרובים נחשבים לע"א יעו"ש והב"י מיירי בנמצא פסול או קרוב לבע"ד ודוק ולפ"ז בנ"ד לכ"ע יש להתירה לינשא לכתחלה כמפורש בתשו' ב"י הנ"ל אבל מהריב"ש בסי' י"ז וסי' רס"ו משמע גם אם קידשה לפני שנים ונמצא א' מהן פסול ג"כ אמרי' דחוששין לע"א הנשאר והוה קידושי ע"א למ"ד חוששין לקידושי ע"א וצריכה גט ועיין במ"ל בפ"ד מה' אישות ה' ו' ומדתפס המ"ל דברי הריב"ש מדרך דיוק ולא הזכיר רבני שפיירא ודברי הרמ"א הנ"ל משמע דס"ל כחלוקו של מהר"ם פדוואה הנז' וכפמש"כ גם הרמ"א סובר כן ולא נשאר הקו' רק מדיוק בדברי הריב"ש. אמנם באמת בחילוקו של מהר"ם פדוואה עדיין לא ניחא דהוא בעצמו כ' שהוא דוחק גדול וזה זמן זמנים טובא אמרתי לולא דברי מרן הב"י ושאר רבותינו הנ"ל הייתי אומר דבקידושי ע"א לא נשנה כלל הדין של נמצא א' קו"פ דדבר זה ילפי' מפסוק דעפ"י שנים או שלשה עדים יקום דבר והנה בודאי בדבר שצריך ב' עדים גילתה התורה אם נמצא א' מהן קו"פ עדותן בטילה ואפי' בממון דנשאר ע"א כשר לשבועה אבל עכ"פ להוציא ממון צריך ב' עדים א"כ שפיר נכלל דאפי' שבועה אינו יכול לחייבו בע"א הנשאר דאמרי' כמו שנים נמצא א' מהן קו"פ עדותן בטילה דעל מה שיבאו להעיד לא נשאר עדות כלל אף ג' נמי ועתוס' במכות דף ו' אבל בדבר שגם בע"א מהני ואותו ע"א פועל כמו ב' נופל הדרש דמה שנים נמצא א' מהן קו"פ עדותן בטילה הלא לא צריכין כלל לשנים ואם א' פסול נשאר ע"א ואותו ע"א פועל בעדותו לבדו כמו שהי' פועלים שני עדים ולמה יופסל ולכן בקידושין בהמקדש בע"א הוה קידושין גמורים ועיין בקידושין דף ס"ו דהאי תנא סבר דקידושין חלים בע"א אם הימנוהו ועדים בקידושין צריכין להמנו ולא משום דקידושין צריכין עדים מגזה"כ דדבר דבר יעו"ש וא"כ לא נכלל עדי קידושין כלל בפסוק דעפ"י שנים עדים וגם ע"א מהני כמו ב' ולמה יבוטל עדותו [וכמדומה לי שראיתי אח"כ כזה בספר א']. אבל אעיקרא דדין הנ"ל קשה מאוד דאפי' סמי מכאן הדין דקו"פ מבטל אפי' עדות הכשר צע"ג דרש"י בקידושין דף ס"ה בד"ה מהו שכ' וז"ל הא דתני' אין חוששין משום דלא מהימן הוא והא המנוה או דלמא משום דאין קידושין חלים בלא עדים ויליף דבר דבר מממון יעו"ש משמע דוקא אם קידשה מתחילה בפני ע"א אז אמרינן הימנוהו עליו כבי תרי אבל לא אם קידשה בפני שנים והדר נגלה שלא הי' רק קידושי ע"א ודבר זה מפורש יוצא מפי הנב"י במהד"ת סי' ע"ה בהיתר ראשון והוא העלה שצריכים שניהם ליחד את העד לקידושין ועיין חת"ס בא"ע סי' ק"ה בד"ה ועוד נ"ל דאם הי' בחדר כמה אנשים והקידושין לא ראו רק ע"א אין חוששין לקידושי ע"א של זה דמנ"ל דהמנוהו האיש המקדש והאשה הם הי' סוברים דהרבה רואים יעו"ש וא"כ עדיפא מיני' אם קידשה בפני שנים ואח"כ נמצא א' מהן קו"פ אז אפי' לו יהי' שאין עדות הע"א נשאר בטל למה יהי' חוששין לקידושין הא בשעת קידושין לא הימנוהו ולא מקדש בע"א יוכל למקרי ולמה יהי' חוששין לקידושין. והנה מדברי רש"י שם בקידושין משמע רק שצריך להמנוהו כדברי החת"ס אבל ליחדו בפי' כמו שסובר הנב"י לא משמע וכן יש להוכיח דהמחבר בסעי' ב' כ' המקדש שלא בעדים ואפי' בע"א אינם קידושין והרמ"א שינה בלשונו וכו' ויש מחמירים אם מקדש לפני ע"א ולא כ' בע"א אבל ניחא דהא באמת צריך להיות כוונתו לקדש לפני ע"א אבל אם הי' שם הרבה ורק ע"א ראה לא הוה כאלו קידשה בע"א כמש"כ החת"ס אבל להיות יחוד שמקדש בע"א זה לא אמרינן ואשמעינן המחבר אפי' אם קידשה בע"א שייחדו לעד דכן מורה לשון בע"א אעפי"כ אין חוששין לקידושין והרמ"א אשמעי' אפי' אם קידשה רק לפני ע"א דאינו מיחד בפי' רק אחד ראה ג"כ חוששין לקידושין אבל הוא והיא צריכים לידע דהוה קידושין בפני ע"א. ואם כי דברי רמ"א יש לדחוק וליישב דבאמת הי' כונת המקדש והמקודשת לקדשו רק לפני הע"א שאינו קרוב ולכן דייק וכ' וכן אם קידשה לפני שנים והאחד מהם קרוב וכו' ולא כ' וכן אם קדשה לפני ב' ונמצא א' קרוב לאשמעינן דהאיש והאשה היו יודעים שהאחד מהן קרוב והימנוהו השני הנשאר להיות בפני ע"א ולכן הוה כמקדש לפני ע"א דבאמת אינו צריך ליחדו בפי' וגם אשמעי' הרמ"א אע"ג דעמד שם הקרוב גבי הקידושין לא נפסל העד השני אם הבע"ד אינו רוצה לצרפו והוה שפיר קידושי ע"א וממילא מיושב קו' הפוסקים דאנן נמצא א' קו"פ תנינא אבל אם ידעו הבע"ד בשעת ראיות העדות והי' לבע"ד כוונה שלא לצרף עכ"פ אז אין עדות הנשאר בטל עיין בח"מ סי' ל"ו] כנלע"ד ליישב דברי הרמ"א אבל מדברי הגמ"ר בשם רבני שפיירא וריב"ש לא משמע חילוק זה וא"כ צע"ג מה הוה דאינו נבטל העדות מכח נמצא א' מהן קו"פ אבל הלא הם כיוונו שיהי' שני עדים ולא נשאר רק ע"א וא"כ למי המנוהו ובפרט להנבי"א שצריך ליחדוהו ופי' שניהם מודים שיחדוהו לקידושין א"כ לא נשאר אפי' קידושי ע"א (ויש לי בזה אריכת דברים על הב"ח והח"מ באם אומרים משטה הייתי ולא נתכוונתי לקידושין וקשה הא קבלו עליהם הע"א כשנים והאיך יהי' נאמנים שבלבם לשחוק כוונו ובפרט להנב"י שצריך ליחדו בפי' ואכמ"ל). גם חקרתי במקו"א דאם מקדש בעצמו אז חיישי' לקידושי ע"א דהימנוה לע"א כשנים אבל אם עשה שליח לקדש לו אשה צריך לקדשו בפני שנים דזאת אין בכוחו להאמין ע"א כשנים ויישבתי בזה הקו' שהקשה הנב"י להפוסקים דחוששין לקידושי ע"א מקידושין דף מ"ג דאמרינן דע"כ לא פליגו אלא בג' אבל בשנים דברי הכל לא וקשה דהא יוכלו לפלוגי ג"כ בשנים דא' נעשה שליח והשני עד יעו"ש ולהנ"ל ל"ק דבשליח כ"ע מודים דלא משכחת קידושי ע"א ודו"ק היטב וכן הסברא מכרעת דאטו נימא לאחר שקיי"ל דשליח נעשה עד הן הן שלוחים הן הן עדים ולמ"ד המקדש בע"א חוששין לקידושין יוכל שליח לקדש אשה בלי שום עד כמובן הגם שיש להשיב ע"ז אבל לסניף יש לצרף גם זה וממילא אין שום ספק בקידושי ע"א הנ"ל כנלע"ד בנך הנאמן יעקב שלום תשובה שלום רב ושפע רב טוב לבני החביב כבוד הרב המה"ג ר' יעקב שלום נ"י ולביתו כ"ט. אחד"ש קבלתי שאלתך באשר נסתפקת בענין שליח שקידש אשה בפני ע"א ונמצא אח"כ שאחד מעידי קדושין היה פסול ולא נשאר רק קדושי ע"א אם בכה"ג יש חשש קידושין או לא והי' לי להאריך בענין שליח נעשה עד קידושין דף מ"ד ובכמה הערות רק אני טרוד מאד וחלוש גדול ואציע לפניך רק הערה אחת אשר כמוס עמדי ותמחול לי שלא אוכל לשעשע בפלפולך ד' יחזק אותך ויברך אותך ויתן לך מאור בתורתו הקדושה ואעתיק רק פתח דבריך שכתב וז"ל. נסתפקתי בראובן שעשה לשמעון שליח שיקדש לו אשה פלונית והלך שמעון וקידשה כדמו"י בעבור ראובן משלחו אבל לא לקח להקידושין עדים רק ע"א שסבר שהוא עם אותו העד יהי' העדי קידושין ונתגלה שכבר זה כמה נפסל אותו העד לכל עדות שבעולם שהוא א' מהפסולי עדות מדאורייתא המבוארים בח"מ סי' ל"ד אם אשה זו מקודשת לראובן או לא דהא נשאר ע"א בקידושין ומבואר ברמ"א א"ע סי' מ"ב ס"ב דיש מחמירים אם מקדש לפני ע"א וגם מבואר ברמ"א שם אם קידש לפני שנים והא' מהם קרוב הוה כמקדש לפני ע"א וא"כ ה"ה בנידן כזה מה הוה דאותו העד הוא פסול סוף כל סוף הוה כמקדש לפני ע"א וחוששין לקידושין רק זאת יש לחקור דכבר תפסו הפוסקים על הרמ"א האיך פסק דהוה כמקדש לפני ע"א הא הלכה פסוקה הוא דנמצא א' מהן קו"פ עדותן בטילה עכ"ל. אהובי בני נ"י טרם אדבר על פלפולך אקדים דבר אחד אשר יקר לי בעזה"י בפ"א דמכות במשנה ח' מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה אף שלשה נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטילה מנין אפי' מאה תלמוד לומר עדים וכ' התוי"ט בד"ה עדותן בטילה וז"ל נ"ל שזה מכלל מאמרם ז"ל הרי זה בא ללמד ונמצא למד שהרי עדיין לא שמענו בשנים שעדותן בטילה עכ"ל וחקירת תויו"ט גדול מאוד היכן נמצא דאם נמצא קרוב או פסול עדות השני בטל דלמא דווקא עדות הקרוב ופסול לא מהני ונשאר עד כשר לחייב שבועה עכ"פ וצע"ג. ונראה ליישב בעזה"י כי מאד נפלאתי דאמרו חכז"ל בסוטה דף ב' תנו רבנן ועד אין בה בשנים הכתוב מדבר או אינו אלא אפי' באחד ת"ל לא יקום ע"א באיש ממשמע שנאמר לא יקום עד באיש אינו יודע שהוא אחד מה ת"ל אחד זה בנה אב כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרט לך הכתוב אחד ונפלא בעיני למה עשתה התורה ככה שבלשון יחיד יהי' נשמע שנים ואם באמת דברה התורה על עד יחידי צריך לכתוב עד אחד למה לא כתבה התורה על שנים עדים לשון רבים ועל עד יחיד יכתב התורה לשון יחיד ולא צריך לכתוב אחד. ואמרתי דכח עדות הוא דבר מובדלי מן נאמנות עדות דע"א נאמן באיסורין כח ע"א אם אומר להיתר יפה יותר מן אומר לאסור עיין תוס' גיטין דף ב' בד"ה הוה דבר שבערוה ובפנ"י שם שהעיר שלהתיר יש חזקה אין אדם חוטא ולא לו אבל לאסור יש לומר לצעורי כמכוין ואשה שנאמנות שטהרה מנדתה שאני שהיא עושה מעשה דבורי אמרי מעשה לא עבדי גיטין דף ס"ז ויש לפעמים סברה מלתא עבידה לגלוי לא משקר אינש בודאי קושטא קאמר עיין קידושין דף ס"ו שלח ואחוי עיין רמ"א וש"ך יו"ד סי' קכ"ז וכדומה אם יש בידו הוה כמו בעלים עיין ברא"ש גיטין דף נ"ג בכללי ע"א נאמן באיסורין אלה וכאלה נקראו נאמנות עדות עיין בהגהות רא"ש ריש חולין דאדם אוכל אצל חבירו דלא יעבור על לפני עור ומהני אפי' עדות בכתב בלילה כמו ביום כי הכל נאמנות עדות אבל כח עדות הוא דתורה חידשה על פי שנים עדים יקום דבר שכל כוחם אינו אלא בפה בלי הוכחה וראי' וסברה שמגידים אמת רק על פיהם בעל פה לפני הב"ד פועל עדותם ועיין תוס' קידושין דף מ"ג ע"ב בד"ה השתא שהקשה וז"ל למה לא יהי' עדים נאמנים לאחר שנשבעו לומר פרענו שהרי שוב אינם נוגעים בעדות ואומר ר"י דלכך אין נאמנים לאחר שנשבעו משום דרחמנא אמר (דברים י"ט) עפ"י שנים עדים יקום דבר דמשמע הנאמנים בדיבור בלבד אבל העדים הטעונים לישבע קודם שיאמנו דבריהם אין ממש בעדותם עכ"ל אבל באיסורין בודאי עד צריך שבועה נאמן ועיין בט"ז יו"ד סי' ב' בשם אוהל מועד דתי' רק דמושבע ועומד מהר סיני אבל בלא"ה מהני שבועה רק בעדות כתיב עפ"י שנים עדים יקום דבר שפי' מלבד כח עדות אז עדים שצריכים שבועה אין ממש בעדותם כמובן. ומעתה אני אומר שגלתה תורה שכח עדות משני אנשים כשירים נקרא עד כח עדות שאמירת איש אחד לא נקרא עדות כלל ולכן כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים שרק בהגדת שנים מתחיל שם עדות ורש"י כ' בסוטה דף ב' ד"ה ממשמע שנאמר עד וז"ל ולא נאמר עדים אינו יודע דאחד קאמר אלא מדאיצטריך למכתב אחד שמע מינה שנים משמע דאינו אלא לשון עדות וסתם עדות שנים עכ"ל הזהב רמז דלא על גוף המדבר כתיב עד אלא על לשון עדות ואיש אחד לא נקרא עד סתם כח עדות כי השנים אשר להם כח עדות כתיב בלשון יחיד שכל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים שהמה כאיש אחד לקבל שם עד וא"כ כיון דתורה קראה לשנים בלשון עד שם יחיד א"כ אם נמצא בשנים קרוב או פסול עדותן בטילה כי איך אפשר באדם א' חציו כשר וחציו פסול וכיון דנתבטל על מה שקם דהא השני שלא הוה פסול וקרוב קם בתורת עדות על האיש שוב לא קם אפי' לשבועה דתורה אמרה לא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת אבל קם הוא לשבועה שהאיש כנגדו ישבע אבל כיון שקם ע"א באיש לא מהני כלל אפי' לשבועה דהא הוא לא קם לשבועה ואח"כ גילתה התורה היקש ג' לשנים אם יש בהם קרוב או פסול כולה בטילה כמו בשנים ודוק. שוב מצאתי דהנב"י מהד"ת סי' ע"ו בד"ה אבל שכתב שמדברי רמב"ם נלמד צד הסותר וצד הבונה שאפי' לשבועה לא נחוש להעד השני יעו"ש שהאריך ולדעתי מקום הניחו לי מן השמים תל"י ושם מצאתי בד"ה ובהכי להודיעך אהובי בני נ"י שזכית לכווין לדעת הנב"י אשר חדשת אי אמרי' המקדש בע"א חוששין לקדושין אז אי הי' שנים וא' נמצא קרוב לא נפסל העדות הע"א דהא לא צריך ב' עדים יעו"ש שהאריך לפי דרכו עיין בדבריו ותשמח בזה מאוד בעזה"י ויש לי הערות רבות על דברי הנב"י שם אך אין כאן מקומו להאריך רק אזכיר מה שהקשה אם ע"א אומר שהי' שנים בקדושין רק אחד אזל לעלמא תהי' צריכה לשבועה להכחיש העד יעו"ש. ולדעתי הוא בכלל לא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת וה"ה לא יקום ע"א על גוף האשה לעשות אותה לגוף איסור שנשתנית גופה מחולין להקדש דממון על אדם לא הוה כגופו עיין סנהדרין דף ט' שורו של כה"ג בכמה יעו"ש לכן על ממון ע"א משביע שבועה אבל כאן תהי' צריכה לשבועה שנשארת חולין עיין ר"ן נדרים דף למד בהבנות הרי את מקודשת לי שהבעל אוסרה על העולם יעו"ש וגם הלא יש לה חזקת עצמה עיין ר"ן קדושין דף ה' דע"א הוה כנגד חזקת קמייתא שלה וגם כנגד חזקת היתר לכ"ע וכנגד חזקת צדקות שלה לחושדא שחפצה להיות באיסור כל ימיה עיין רא"ש סוף נדרים ודלמא לצעורה כמכוין לאסרה על כל העולם עיין גיטין דף י"ג שתהי' מוכרח לישא לאותו האיש שאמר הע"א שקדשה ודו"ק ובעיקר הקושי' של הנב"י לא הבנתי בשלומא בענין הנוגע לממון הן במכר או מתנה או הלואה וכדומה דלא איברו סהדי אלא לשקרא א"כ לו יהי' שע"א אומר שהוא בפני שנים ואחד הלך בעולם שוה כאלו אמר שהוא לבדו ראה או שמע ומחייב שבועה להנתבע פן אמת הדבר כאשר אומר העד אבל בקדושין אלו העד יאמר שהוא לבדו הי' בקידושין והיא מכחשת בודאי אין כאן קידושין א"כ יהי' בא חיוב שבועה על האשה יען שאומר שהי' עוד עד אחר והתורה לא אמרה שעד א' מחייב שבועה רק אם הוא לבדו בעדותו מעצמו מחייב שבועה אבל לא אם יצרך להשען שיש עוד אחר בעולם והבן. ונוסף עוד שפלא בעיני כי ראיות ב' עדים בקדושין הוא הוויית הדבר עיין ריטב"א קידושין דף מ"ג שהעדים פועלים כח הקידושין שבלי ראות עיניהם לא יוכל להיות קדושין יעו"ש בנועם אמרותיו א"כ אם יאמר עד א' שהוא וחבירו ראו הקדושין א"כ מעיד שנתחדש הוויית קדושין ומה איכפת לנו בזה ומה שאמר שהאשה פלונית נתקדשה מאיש פלוני הוה עדות אחר שמעיד שאשה אשר מוחזקת לנו לפנוי' הוא מעיד שהיא א"א מה איכפת לנו אם הוא הי' פועל בראיות עיניו האישות או שהי' ב' אחרים אשר פעלו על הויות האישות עדותו לפנינו הלא זאת עדות חדש שהפנוי' בעינינו היא אשת איש וא"כ היתכן שיבוא ע"א ויאמר על פנוי' ישראל שהיא א"א תצרך לשבועה להכחיש העד בשלומא בממון כל עדותו רק על פעולה שפלוני לוה או מכר או נתן מתנה והנתבע מכחיש וצריך לישבע כנגדו שלא הי' אותו פעולה אשר מעיד העד כנגדו ובקידושין נהפוך הוא ראי' שלו פועל הויות הדבר אשר מה איכפת לנו בו ועיקר עדותו היום רק שמעיד שהאשה היא באיסור א"א הנשמע כזאת שע"א יעיד נגד חזקות רבות שתצטרך לשבע כנגדו ועיין בש"ך יו"ד סי' קכ"ז אין נאמן ע"א לומר נתנסך יינך להפסיד ממון של בעל היין ועיין בפנ"י גיטין דף י"ג יעו"ש ודוק. וראיתי במכתבך סברה נעימה בודאי המקדש והמתקדשת יוכלו להאמין לע"א כבי תרי ולכן אם אינם מכחישים חושש רמ"א לחומרות הסובר שחוששין לקדושי ע"א אבל המשלח ששלח לקדש אשה והשולח האמין לע"א בודאי לא הוה קדושין דלא הוה כמשלח ליתן לאחד נאמנות כבי תרי וישבת בזה קו' נב"י מקדושין דף מ"ב דבריך פח"ח תל"י ד' כחך יחזק לתורה ועבודה אביך הטרוד הדש"ת: