אור ברסלב
שות מחנה חיים ז › סימן כט

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ז · סימן כט

סימן כח

ראיתי בשו"ת שיבת ציון סי' ע"א שהגיע לידו פסק מהגאון מהר"י אייבשיטץ שחשש בקדושין על תנאי שלא תשאר עגונה עולמית אם ימות בעלה בלי זרע והיבם אינו ידוע איה הוא בעולם וצריכין להיות קדושין וחופה ובעילות מצוה על תנאי אשר הגאונים תקנו שצריך המקדש לישבע שלא תמחול התנאי דאל"כ יש לחוש פן האשה לא תבקש להיות בעילתה בעילת זנות והגאון מהר"ש לנדא קנא קנאה גדולה לכבוד אביו הנב"י בח"ר סי' נ"ו בא"ע שלא הזכיר משבועת האשה ולחם בכח התורה נגד הגאון מהר"י אייבשיטץ זצ"ל וסיים וז"ל סיומא דמילתא דשפיר עבדו הגאונים שלא זכרו בסדר עניני קידושין על תנאי להשביע גם את האשה כי הוא זה אך למותר כי האשה בודאי לא תמחול בדבר שהוא לטובה בשביל חשש בעילת זנות ואף גם זאת אין בכחה למחול ולבטל השבועה של הבעל שנשבע על דעת רבים וכיון שתלה הדבר ברבים סילוק דעת האשה ושוב אין ביטול השבועה תלוי' ברצונה עכ"ל. ונלע"ד לחקור מעט בעזה"י בסברה שיש דברים בגו לחוש על דעת מהר"י זצ"ל וחלילה לי לסתור דעת הגאונים שלא חששו בעיקר הדין מדינא דגמ' שתצרך האשה ג"כ שבועה רק נראה לי עכשיו שיש חדר"ג שלא יקח איש שתי נשים יש לחוש שהאשה תמחול התנאי שהוא לטובה יען שתבקש טובה גדולה יותר ועי"כ תמחול לתנאי שהותנה לטובה כפי ראות עיני הב"ד ואבאר בעזה"י. הנה ברור מסברא הגם דר"ג עשה חרם שלא יקח איש אשה אחרת על אשתו היינו שיהי' לו שתי נשים כל אחת נעשה לו אשה בחופה וקידושין אבל מעולם לא נשמע שמי שיש לו פלגש ובועל אותה בבעילת זנות והאיש ילך ויקח אשה בחופה וקידושין שעבר על חדר"ג כי איך נימא שעבר על חדר"ג נהפוך הוא הלא אין לו אלא אשה אחת שנשאת לו כדת משה וישראל ומי שמע שר"ג עשה חרם על איש ישראל שלא יקח אשה כשרה בחופה וקידושין כדת משה וישראל כמובן. ואם כן כאשר תראה האשה שלא תתעבר מבעלה תירא לנפשה שבעלה יעזוב אותה וילך למקום מרחוק ויקדש אשה בחופה וקידושין למה לו לבעול תמיד בעילת זנות הלא יכול לבעול בחופה וקידושין אשה אשר תמצא חן בעיניו ולא עבר על חדר"ג דהא ראשונה היתה לו רק לפלגש דקידושין לא חלו כלל ותפחד האשה בכל יום ויום שבעלה ימאס בה ויעזבנה ויקח אשה אחרת ולא יהי' לו עון חדר"ג על כן תתאמץ למחול התנאי ויחולו הקידושין עי"כ יש על בעלה חדר"ג אם יקח אשה אחרת נוסף עליה ותחשוב טוב לכנוס בספק לישב גלמודה אחרי מיתות בעלה מלישב גלמודה בחיי בעלה היום או מחר יעזבנה ותשב עגונה בספק אשת איש כל ימיה וע"כ קרוב לודאי שתמחול התנאי שעשה הב"ד לטובה ברוב ימים שאם ימות בעלה בלי זרע שתוכל לינשא לאיש אחר הלא נפשה ולבה על האיש הזה שיצטרך להיות עמה כל ימי חייו ועיין ב"ק דף ק"י אדעתא דהכי לא קדשה נפשה שתפול לפני מוכה שחין ומתרץ טב למיתב טן דו יעו"ש הגם שאפשר שתשב גלמודה בסוף ימיה ודו"ק. וכי תימא איך יקח אשה אחרת בחופה וקידושין דלמא תלד לו האשה השנית זרע בשעת מיתה גם קדושין ראשונים חלים ונתברר למפרע שעבר על חדר"ג דהא נגלה שהי' לו ב' נשים בחופה וקידושין. ונראה לי שלא יחוש כלל על זה כי יאמר בלבו הלא יש מיעוט נשים שאינם מתעברות כלל ומן המתעברות יש מיעוט מפילות ומן הבר קיימין יש מיעוט שימותו לא בקצם שאפשר שימותו בחייו ולא עבר חדר"ג כלל ולא יהי' נזהר מן איסור חדר"ג בספיקות הנ"ל כדי שלא יהי' כל בעילותיו בעילת זנות כל ימי חייו דאם חידש רבינו יונה ריש ברכות דספק חמור מן הודאי לענין כמה צריך ליתן בעד אשם תלוי וז"ל והטעם בזה למה החמירו בספק יותר מן הודאי אומר מורי הרב שהוא מפני שעל הודאי משים האדם החטא על לבו ודואג ומתחרט עליו וחוזר בתשובה שלימה אבל על הספק עושה סברות ואומר שאותה חתיכה שאכלתי אולי היתה מותרת ולא ישית אל לבו לשוב לטוב ולזה החמירו ביותר עכ"ל ואם לב אדם תולה בהיתר על העבר ק"ו שיתלה על העתיד שלא יבורר על למפרע שעבר חדר"ג ועיין נדרים דף ט"ו בתנאי לא מזדהר ובסי' רי"ג ביו"ד ודו"ק. ולכן הגם שיש לו לחוש שמא תמות האשה המקודשת על תנאי בחייו ותהי' אשתו בחופה וקידושין מכל זה לא יפרוש מליקח אשה שנית ולא יחוש שיתברר שעבר למפרע חדר"ג בשעת לקיחה אשה שנית לא יהי' לבו נקפו כלל ולכן יש לחוש שהאשה תמחול על התנאי שיהי' אגוד וקשור בה ולכן טוב מאוד עצת מהר"י אייבשיטץ שגם היא תשבע שלא תמחול להתנאי שאל"כ יש לחוש שתמחול התנאי ולבסוף אם ימות בעלה יתיר הב"ד אותה בלא חליצה ויהי' מכשול להתיר יבמה לשוק ודו"ק. ולא אוכל למנוע עצמי מלהזכיר אם יבוא האיש וישאל אם אינו רשאי ליקח אשה בחופה וקדושין שלא יהי' בעילותיו בעילות זנות ספק יום יום אם צריך לחוש שיוכל להצמיח בעתיד גלוי למפרע שעבר על חדר"ג אם אינו מותר להורות לו להקל בו. והנה הי' לאיש חזקת היתר וחזקת זכות שמותר לו ליקח אשה בחופה וקדושין ועכשיו על ידי קדושין על תנאי שעשה נולד ספק אם מותר ליקח אשה בחופה

וקידושין למה לא נימא אוקמי על חזקה קמייתא הגם דעשה מעשה קידושין על תנאי ואיתרע חזקתו קמייתא עיין תוס' כתובות דף כ"ג אבל עכ"פ חדר"ג לא חמור מדבר האסור מהלכה למשה מסיני דספק להקל כמבואר בנב"י מהד"ת יו"ד סי' קמ"ו וא"כ בספיקות כאלה לחוש בעתיד שיגלה שהי' לו ב' נשים עכ"פ עכשיו הוא ספק וניזל בו להקל להתיר ליקח אשה אחרת בחופה וקידושין וצע"ג. אך לפני רבות בשנים חדשתי בעזה"י הגם דלרמב"ם ספק דאורייתא להקל שמותר לאכול ספק נבילה כמו שמותר לבעול בספק ממזר ולרשב"א ספק דאורייתא לחומרא רק באיסור דרבנן ספק להקל היינו דוקא בספק שכבר הוא בעולם וכפי מחשבותינו יהי' ספק לעולם אבל ספק איסור אשר אינו לחלוטין בעולם רק יולד ויתברר בעתיד או להיתר ודאי או לאיסור ודאי הוא לחומרא אפי' באיסור דרבנן דעושה מעשה אשר בזמן יהי' נגלה דעבד בו איסור ברור והוה לחומרא הארכתי בו מאד בעזה"י ובחדושי כתבתי בקונטרס וז"ל עיין ר"ה דף ח"י ע"א תוס' ד"ה ועל שכתבו שעשאו ב' י"ט של ר"ה ומרש"י לא משמע כן רק שאזלינן בתר רוב שנים שאלול חסר ובאמת קשה על תוס' למה לא נילך בתר רוב דהוה דאורייתא וצע"ג ונ"ל בשלומא דאזלי' בתר רוב בהמות כשרות דאכלי' הבשר הגם דאפשר דיתגלה באחד מן האיברים שימצא בו אחד מהטרפות ויגלה שטעות הי' באכילה עכ"פ אין הכרח שיהי' נודע לנו שהיתה טריפה דאפשר שנאכל אותה ולא יגלה הטריפות ונסמוך על רוב בהמות כשירות ונתלה בו שאכלנו כשר אבל בקידש החודש שיברר אח"כ אם הב"ד עברו אלול או לא עברו לחודש אלול והוא מילתא דעתיד להתגלות בודאי האיך נסמוך על הרוב ונעבד מלאכה ביום שני של תשרי הלא אם הב"ד עברו לאלול ויתגלה לנו הטעות ונדע שעשינו מלאכה בר"ה לכן עבדו ב' ימים ר"ה ועיין בפנ"י ותבין זה עכ"ל וק"ו כאן לעשות ספק בידים להקל אשר יוכל להתברר בעתיד שהוא עשה איסור ודאי שבכל בעילה ובעילה עבר על חדר"ג וא"כ מה הבדל לעשות בכל בעילה ספק בעילת פנוי' או לעשות בכל בעילה ספק איסור חדר"ג שוא"ת עדיף שלא ליקח אשה שנית ודוק עד שידו מגעת הודעתי בעזה"י. שוב התבוננתי כיון דקדשה אותה לאשה (א) אם יהי' לו זרע בשעת המיתה (ב) אם תמות היא קודם מותו אפי' אם לא יהי' לו זרע (ג) וגם אם ימות אחיו קודם שימות הוא אפי' היא נשאר אחריו (ד) גם אם יתן בחייו גט כריתות (ה) אם יהי' נודע אחיו היכן הוא ויתן חליצה בכל אופנים הנ"ל עושה קידושין ותופס לקנין אישות ורק באופן אחד שימות הוא קודם אשתו ולא יהי' לו זרע במיתתו ואחיו יהי' בחייו עוד ולא נודע היכן הוא שיתן חליצה אז לא יהי' קדושין לשם קנין כמובן יש רוב צדדים שהמה קידושין ואזלי' בתר רוב ויש חדר"ג אם יקדש עוד אשה אחרת ואי אפשר להתיר לו אשה אחרת אבל עדיין יש לחוש שהאשה תפחד פן יקח אשה עליה כיון שיש אופן שלא מהני קידושין שלו ואם תמחול התנאי א"כ איסור חדר"ג ברור ועל כן יהי' טוב יותר שגם היא תשבע כדברי הגאון מהר"י זצ"ל ודוק. אמנם נפלאת בעיני איך הגאונים הגדולים כאלה לא חששו עכ"פ לחזק הדבר לתקן שגם האשה תשבע שבועה חמורה הלא דבר הוא שלא עשו חיזוק גם מצד האשה וצע"ג. ונלע"ד שהעמיקו שיהי' השבועה בחנם שחכז"ל אמרו בכתובות דף נ"א תחילתה באונס וסופה ברצון מותרת וכתב הרמב"ם בפ"א מהל' א"ב הל' ט' וז"ל ואשה שתחלת ביאתה באונס וסופה ברצון פטורה מכלום שמשהתחיל לבעול באונס אין בידה שלא תרצה שיצר האדם וטבעו כופה אותה לרצות עכ"ל היצר של איש מלביש לאשה שתרצה אבל באיש לא אמרי' יצר התאוה הלבישו שהאיש יוכל לכבוש יצרו ולכן אמרו בכריתות לר"א חייב על כל כח וכח יעו"ש ועיין בתוס' שבועות דף ח"י ובספרי מחנה חיים ח"א סי' ק"א ועיין בפנ"י כתובות דף נ"א ובהפלאה]. ולכן אם יבקש הבעל באמצע הבעילה שתמחול התנאי אי אפשר לה שלא תעבור השבועה ותמחול דהא אפי' באיסור ערוה אי אפשר שלא תתרצה וה"ה אם ירצה הוא לפרוש ממנה אם לא תמחול התנאי ע"כ תמחול והגם שלא יהי' לה עונש על העברות השבועה דהיא אנוסה מכח שהייצר אלבשה עכ"פ נמחל השבועה עיין ש"ך ח"מ סי' כ"א ע"כ תיקנו השבועה רק על הבעל אפי' היא תבקש שימחול תנאו יוכל לכבוש יצרו ויפרוש באבר חי ולא יעבור שבועתו ודוק כי קצרתי מאד:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה