שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ז · סימן כה
ברכות והצלחות על כל דורשי תורה ויראה ובתוכם ה"ה הרבני המופלג מורג חרוץ בעל פיפיות השנון עיניו כיונים להקשות על תהלוכי פוסקים הגדולים כמו"ה ר' יהודא פאטאשער הלוי נ"י בק"ק שינאוועצי במדינת גאליציע. אחד"ש אודיע כי מכתבו קבלתי בכמה קו' נאותות והגם כי טרוד וחלוש אני הלואי שאוכל להשיב על השאלות לדינא רק מרוב ברכות אשר בירך אותי וגם הפציר בי להשיב לקרבו לתורה כי צעיר הוא פניתי מכל עמלי כי כעת נגמר גם ספרי בעזה"י ח"ג על או"ח ויצא מדפוס ואשוב לו כאשר יש לאל ידי בקצירת אומר. (א) מה שהקשה על גמרא בב"מ דף כ"ז אי סימנים דאורייתא או דרבנן נ"מ לאהדורי גט אשה בסימנים והקשה מעלתו נ"י דלמא באבידה מהדרינן דליכא חזקה מנגד דמכמה טעמא לא שייך באבידה אין הולכין בממון אחר הרוב כמבואר בראשונים אבל בגט יש חזקת אשת איש מנ"ל דאלים כח סימנים ותי' בדברי הרי"ף פ' החולץ דאשתמודענא דגילוי מילתא בעלמא והן הן דברי רמב"ם פ"ג מה' שגגות איסור בע"א יוחזק כמבואר בנתיבות סי' כ"ח וה"ה כאן דנאבד הגט מן השליח כמבואר ברש"י הגם דאח"כ ל"מ להתיר בו האשה רק חזר והקשה א"כ מאי אמרו אין מעידין על סימנים בגופו ש"מ סימנים לאו דאורייתא דלמא שאני התם דמיד מוציאין האשה מחזקת א"א עכ"ד בקצירת אומר. ראשית אודיע לו כי על הקו' מגט עמד הגאון ר' יוסף ז"ל אב"ד מפוזנא הובא בנב"י ח"ב א"ע סי' ס' בד"ה ומה שהקשה הא סימנים משמלה ילפינן ואם ליכא חזקה מתנגד שאין אנו באים להוציא מחזקה אבל בגט יש חזקת א"א והנב"י חמיו הפליא הקו' ותי' אילו סימנים לאו דאורייתא הי' הבעלים מתיאשים וקנאה אם כן בסימנים מוציאין מחזקה יעו"ש והביא עוד בשם חתנו הגאון הנ"ל דבמיתה דדייקי ומנסבי לא הוה התחזק איסורא דהיא מרעה לחזקה יעיין וימצא היפך דבריו יעו"ש. ואני חדשתי בספרי מ"ח ח"ר סי' ס"ד דדברי הרמב"ם בפ"ג משגגות ובשאר מקומות הם רחוקים מלדון לדמות בגט הנמצא דשאני אם ע"א מתרה שלא יאכל שחתיכה הוא איסור או האשה היא אסורה א"כ בא להזהיר שלא יאכל ולא תבעל ולא יצמיח מלקות וע"א באיסורין נאמן רק דהוא עבר על התראה אבל עכ"פ המעיד על האיסור חפץ למנוע המעשה איסור שלא יולד מלקות אבל בגט מאי נ"מ אם הוא גט שלו או אם אומר שנכתב לשם גירושין או בעבור לצור עפ"י צלוחית מה לי אם הוא שלו או אם נכתב לשמה אפי' אם הוא של אחר או לא נכתב לשמו יוכל לצור צלוחיתו וע"כ אנו דנין אם יוכל לעשות שליחותו לגרש בו א"כ בא להתיר חזקת א"א השגתי שם על תורת גיטין בסוגי' דלשמה שרצה לדמות נאמנות ע"א על לשמה לדברי רמב"ם משגגות וכמו שע"א נאמן שבהמקוה יש מ' סאה דשאני התם שבא להעיד לדעת שלא תפסל בשאובין והיא לא מקבלת טומאה להיות מים טמאים ולא בעבור להתיר טמא מחזקתו אבל בגט מאי נ"מ אם לא להתיר בו אישות והכלל אם עדות העד הי' רק לאיסור שלא יאכל ולא יבעל וכדומה והוא רק עדות על איסור רק בעברו על עדותו יצמיח מלקות או מיתה אז נקרא האיסור בע"א הוחזק אבל אם נשמע לעדותו ונאמנותו יצמיח מלקות או מיתה או היתר אישות או טומאה אין ע"א נאמן למלקות ולמיתה וידעתי שיש כמה גדולים שהשוו מידתם אשר אין אני כדאי לחלוק עליהם בכל זאת גליתי דעתי בספרי בענין זה בכמה הערות בעזה"י ודברי הרי"ף פ' החולץ נכון דאומרי' פלוני אח דמיתנא א"כ יש אח בעולם ונשארה האשה בחזקת א"א לחזקת יבמה לחוץ או פן יש בנים מן המת תהי' אסורה לו עולמית באיסור אשת אח או אם לא התאבל עליו חייב באבילות שעה אחת ואולי רצה האיש להעיד בדבר הנוגע למת יהי' הכל יודעים שהוא אחיו והוא קרוב ופסול לעדות וכדומה דהוה גילוי מילתא בעלמא והארכתי במקו"א בעזה"י. ואגב גררא אודיע לו מה שחנן ד' אותי לחדש מקור חדש על דברי רמב"ם ז"ל שע"א נאמן למלקות עפ"י ע"א שאיסור בע"א יוחזק ואכתב בקיצור ב"ה הנה הרמב"ם בפ"ט מה' יסודי התורה ה' ב' אשר ביאר כח נביא כתב וז"ל וכן אם צונו בדברי רשות כגון לכו למקום פלוני או אל תלכו עשו מלחמה היום או אל תעשו בנו חומה זו או אל תבנוה מצוה לשמוע לו והעובר על דבריו חייב מיתה ביד"ש שנא' והי' האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ודבר בשמי אנכי אדרוש מעמו עכ"ל ובפ"י ה"ה כתב וז"ל ונביא שהעיד לו נביא אחר שהוא נביא הרי הוא בחזקת נביא ואין זה השני צריך חקירה שהרי משה רבינו העיד ליהושע והאמינו בו כל ישראל קודם שיעשה אות וכן לדורות נביא שנודעה נבואתו והאמינו בדבריו פעם אחר פעם או שהעיד לו נביא וכו' עכ"ל ובפ"ט מה' הנ"ל ה"ג כ' וז"ל וכן אם יאמר לנו הנביא שנודע לנו שהוא נביא לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה או על מצות הרבה בין קלות בין חמורות לפי שעה מצוה לשמוע לו וכן למדנו מחכמים ראשונים מפי השמועה בכל אם יאמר לך הנביא עבור על דברי תורה כאלי' בהר הכרמל שמע לו חוץ מעכו"ם עכ"ל וא"כ פלא הלא בכח עדות אין לנביא כח יותר משאר עד דעלמא כנודע וא"כ איך נאמין ליהושע אם יצוה לעבור עבירה בקום ועשה אפי' לפי שעה הלא לא העיד עליו שהוא נביא רק ע"א אלא ע"כ מתחילה נאמן נביא א' להעיד שהוא נביא לד' ואם אח"כ אחר ימים או שנים יצוה דבר מי שעובר על דבריו חיוב מיתה בידי שמים (והוא מלקות) והגם שבה' ג' פ"ט אם מצוה לעבור עבירה כ' הרמב"ם רק מצוה לשמוע לו ולא כתב כמו בה' ב' כל העובר על דבריו חיוב מיתה בידי שמים משמע דבלעבור עבירה מי שעובר על דברי הנביא אינו חייב מיתה אבל גם בלעבור בדבר רשות ופלא למה יהי' העובר על דברי הנביא חייב מיתה בידי שמים הלא לא העיד עליו רק ע"א אלא פשיטא הדבר בע"א יוחזק ומה שנתהוה אח"כ אחר שהוחזק הוה כאלו העידו שני נביאים לד' כנלע"ד בעזה"י להרחיב גבולי תורה הגם שלא צרפתי בכל זאת לא מנעתי ממנו אולי יורחב שם במדינת פולין. (ב) התפלא על מ"ל פ"ז מה' תרומות שנסתפק אי דבר שנאסר מדרבנן יהי' נחשב כאינו ראוי מדאורייתא והקשה מעלתו נ"י מגמ' בב"מ דף צ' דהדש תרומות ומעשרות אינו עובר משום לא תחסום ופריך הגמ' מתרומה אתרומה ומשני הא בתרומה הא בגדולי תרומה שהוא מדרבנן ובמעשר של דמאי שהוא דרבנן וקשה הא בתוס' מבואר הטעם דלא עובר דכתיב שור בדישו דישו הראוי וא"כ מוכח דאיסור דרבנן לא יפעל להיות כאינו ראוי מדאורייתא דאל"כ מאי הוה דגדולי תרומה דרבנן והוא קו' נאותה. ונלע"ד דהכלל הוא כך אם הבעל אינו מנוקה מעון דרבנן לא קרינן בו ונקה האיש מעון ואין משקין את אשתו ונשאר שוא"ת דעכ"פ מי שעבר דרבנן לא נקה מעון דלא תסור הוא ג"כ איסור דאורייתא וכן בתרומה שיש עליה טומאה דרבנן היא מחוללת ועומדת דמלא תסור היא מחוללת ועומדת ואם האיסור דרבנן כבר קדם היא אינו ראוי אפי' על דאורייתא וה"ה בודאי לא יצא ידי חובת מצה דהא אינו אסור באיסור חמץ לבד אם הי' חמץ דיש גם איסור דרבנן מקודם אבל בחולין שנשחטה בעזרה איסור מדרבנן א"כ לא הי' מקודם אסור רק ע"י השחיטה יחודש איסור דרבנן א"כ נקרא וטבחו דקודם שהתחיל השחיטה לא הי' כאן איסור מקודם כך הרהרתי בשורש הנ"ל של מ"ל ודו"ק. ואודות קו' מעלתו נ"י נראה הטעם דמכח איסור דרבנן לא נתיר לעשות מעשה עבירת לאו דאורייתא בידים דזה בכלל שאמרו שלא לעקור דברי תורה דאם העמידו איסורם זה א"כ מתירין לאו דאורייתא לעקור בידים ועיין בט"ז יו"ד סי' קי"ז ובח"מ סי' ב' שנתקשה בהבנת הגמ' בזה בשלומא בסוטה או בתרומה טמאה בודאי אסור לעשות תרומה טמאה רק יש לחקור אי אכל אי חייב כרת ובסוטה הוה שוא"ת וכדומה אבל כאן אי איסור דרבנן בגדולי תרומה או בדמאי יהי' מותר לכתחילה לחסום לא העמידו דבריהם כדי שלא לעקור לאו בידים ודוק. ומצאתי בשמ"ק שם בד"ה כאן בתרומה וכאן בגדולי תרומה שכ' וז"ל פי' בתרומה ממש אינו עובר כי מדאורייתא לא חזי' למיכל כדפרשי' לעיל והא דקתני עובר בגדולי תרומה דמדאורייתא חולין גמורים הם אלא אלא רבנן גזרו שיהי' גדולי תרומה תרומה מדרבנן וגבי לא תחסום לא תקנו רבנן לעקור דבר מן התורה בקום ועשה הלכך ניהו שלא יניחנה לאכול כיון דתרומה דרבנן הוא ואסור להאכילה לבהמה מ"מ יש לו לתלות לה בטרסקלין ד' קבין לפרה וג' לחמור עכ"ל הריטב"א הרי מפורש יוצא דלגבי לא תחסום לא תקנו רבנן לעקור דבר מן התורה בקו"ע משמע אבל אי הי' בשוא"ת הי' מהני איסור דרבנן אפי' על הדאורייתא וכחקירת מ"ל א"כ ליכא למפשט מגמ' הנ"ל ודוק. ואעתיק מה שכתבתי בחבורי קול סופר על משניות פ"ג ממעשר שני משנה ט' בברטנורא שכ' ובירושלמי מוקי לה כגון שהכניסו ע"מ שלא ילקטוהו מחיצות וכתבתי וז"ל עיין מ"ל פ"ז מתרומות אי איסור דרבנן מהני להקל על דאורייתא ויש לחקור מדברי ירושלמי פ"ג דמעשר שני דלא מהני דרבנן על דאורייתא דדווקא אם הכניס ע"מ שלא ילקטהו מחיצות דאל"כ נחשב לטהורה ועיין בטו"א ר"ה דף כ"ב הא מן התורה כל ישראל בחזקת כשרות ואיך תקנו חכמים לעקור דבר מן התורה בקו"ע שיבא אחר עמו להעיד ועיין חכם צבי סי' ק"ו וכן יש לחקור מדברי תוס' חולין דף קל"ח כיון דביצים אינם מועלים מן התורה אלא מדרבנן קרינן תיקח לך ודוק עכ"ל. (ג) עוד הקשה על תוס' בב"מ דף ק"ב בד"ה פרט שכ' דאיכא למימר דה"ק אסורות משום גזל גמור הבצים ואמן יש מפני ד"ש והקשה מעלתו מש"ס חולין דף ק"מ דממעטי' אפרוחים טריפות דאמר קרא תקח לך ולא לכלביך וא"כ אם הביצים אסורות משום גזל גמור אמאי חייב בשילוח כלל הא לא קרינן תיקח לך כלל וכלל דיש בו גזל גמור ונלע"ד לתרץ בעז"ה דחכ"צ בתשובה סי' פ"ג ביאר הך והבנים תקח לך אינו חיוב שיצרך ליקח הבנים אלא הוה רשות האם מחויב לשלוח אבל הבנים תוכל ליקח לך כמו ששת ימים תעבוד וששת ימים תעשה מלאכתך יעו"ש ובכל זאת נכון הדרש בחולין דף ק"מ דדרשי' תקח לך ולא לכלביך היינו שיהי' לך אם יקח אותם יהי' לך לאכילה למעוטי טרפה שאם יקח אותם לא יוכל לאכלם ויהי' לכלבים לאכול ודוק. והנה בתוס' זבחים דף ע"א ע"ב בד"ה טריפה הקשה מאי מהני אם נתערב ספק טריפה בקדשים ירעו עד שיסתאבו הא אסור לאכול משום ספק טריפות ויהי' הפדיון להאכיל לכלבים הלא כתיב ואכלת ולא לכלביך אין פודים קדשים להאכילן לכלבים ותירץ בשלומא אם אי אפשר בעצמו לאכול לישראל אז אין פודין לה להאכיל לכלבים אבל כאן הא הקדשים בעצמן הי' ראוי לאכול לישראל א"כ מותר להאכיל אפי' לכותי ולכלבים כיון דחזי גם לאדם והיא סברה מתוקה כדבש יעו"ש היטב. ולפ"ז אנו אומר בשלמא באפרוחים או ביצים אסורות שאפי' אם יקחם אסורים לאדם לישראל והי' כל הלקיחה רק לכלבים פטור משליח הגם דאין מחויב כלל ליקח אותם עכ"פ דרשי' שיהי' מן מין אם ירצה ליקח אותם יהי' לך ולא לכלבים למעט טריפות שיהי' הלקיחה רק לכלבים ופטור משליח אבל אם יש בלקיחה איסור גזל מכח שם איסור גזל לא יקח אותם דעל ידי לקיחה יעבור על איסור גזל אבל אם משכחת שיעשה בהם לקיחה יהי' ראוי' לו ולא יקחם לכלבים א"כ כיון דאין חיוב ליקח אותם ימנע מליקח אותם משום עבירות גזל ואם יהי' משכחת בו לקיחה כגון שבעלים ימחלו או יהי' הפקר יהי' הלקיחה לו וחייב בשלוח אבל באפרוחים או בצים טריפות הגם אם יקח יהי' הלקיחה לכלבים והתורה אמרה אם יהי' הלקיחת הבנים יהי' לך ולא לכלביך אבל אם איסור גזל מעכב מלקחת הוא יאמר לא בעינא ליה לאפרוחים וחייב בשליח האם והבן זה ויעיין באדמ"ו חת"ס ז"ל א"ח סי' ק' שהביא דברי החינוך כדברי חכם צבי ואין כעת פנאי להאריך. (ד) עוד הקשה על המ"ל פ"א מהל' מלוה ולוה שהשיג על המהרש"ך שסובר אי קנין פירות כקנין הגוף הי' הבע"ח גובין מירושת האשה וצעק המ"ל דלא אמרי' קנין פירות רק לענין הבאת ביכורים וכדומה והשיג מעלתו מב"מ דף צ"ו בשאל מהאשה ונשאל לו בעלה אי קנין פירות כקנין הגוף הי' פטור מלשלם וז"ל והרי התם אם נאמר קנין פירות כקנין הגוף והי' שאולה בבעלים ויופסד לגמרי קנין הגוף של האשה וצע"ג עכ"ל. נ"ל דלק"מ דשאני אם הבע"ח יקחו ירושת האשה בעבור חוב בעלה צעק המ"ל אפי' פסקינן כר"י קנין פירות כקנין הגוף הוא בכ"ף הדמיון לענין שיהי' נקרא שם בעלים על החפץ אבל לעולם אין קנין פירות קנין הגוף להפסיד קנין הגוף של מי ששייך לו הגוף ואי יקחו הבע"ח א"כ קנין פירות של הבעל אלים מקנין הגוף של האשה אבל כאן הלא עכשיו קנין הגוף שלה מת וכלה ואבד הבהמה רק אנו דנין אם השואל ישלם תמורתה ואמרה התורה אימתי השואל משלם אם בשעת שאלה של בהמה אשר עודנה חי אין בעליו עמו אז השואל משלם אבל אם בעליו עמו לא ישלם ואז כאשר היתה הבהמה חי הי' בעליו עמו מכח קנין פירות נקרא הבעל שמו עליו אם כן היה בעליו עמו בשעת מלאכה שהיתה הבהמה חי א"כ אין השואל משלם ומה שנפסד קרנה הוא אינו רק עכשיו אשר בכל אופן הופסד קרנה רק דנין אם בשעת הלואה אשר הי' קרנה חי נקרא שם בעלים על בהמתה וא"כ לא קרב סוגי' הנ"ל להשגה של מ"ל על המהרש"ך ודוק כי האריכות ללא צורך ועל יתר דברי תורה אשר הודיע לא אשוב יהי' לו מה שחשב להצדיק ולתרץ למה אהי' סותר ח"ת אין נ"מ לדינא ואני טרוד גדול דברי הד"ש: