שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ז · סימן כד
שלום רב וכל טוב לאחי הרב הגאון הרב ר' זוסמן נ"י אב"ד דק"ק האלאש יע"א. אהובי אחי נ"י קבלתי השגותיך הנעימים ואשיב לך רק ג' אותיות אשר הפלאת עלי אבל ביתרון הדברים אשר לא מחשבותיך כמחשבותי לא אשוב כי השורש נוגע בעדות יעזרני ד' לסדר בחושן משפט לטובה ואני חלוש מאוד כעת אחיך הנאמן. (א) אהובי אחי נ"י השגת על מה שחדשתי מהכ"ת נחשוד לעבד שיעבור בכל בעילה עם בת ישראל בנאו דנא יהי' קדש והשגת דצל"ח ברכות דף כ"ב חידש דשפחה אינה מוזהרת על בר ישראל כך בודאי העבד אינו מוזהר על בת ישראל עכ"ד לא אכחד שדברי הצל"ח מופלאים בעיני התורה הקפידה שלא יתערבו לבשר אחד עם קדוש עם עם עבדים אשר אין להם הוויות קידושין הגם שיצאו מכלל בן נח לכלל ישראל נא באו כמו שביאר בטו"א חגיגה דף ג' בד"ה שהי' תחילה נגרים שהאבות יצאו מכלל ב"נ ולכלל ישראל לא באו כמבואר ברמב"ם פי"ב מהל' אבל הל' י"א וז"ל העבדים שהטבילו אותם לשם עבדות וקבלו עליהם מצות שהעבדים חייבים בהן יצאו מכלל העכו"ם ולכלל ישראל לא באו ואמרה התורה שלא יהי' לבשר אחד עם עם הדומה לחמור עיון רש"י קידושין דף ס"ח ע"ב בד"ה אי הכי שפחה נמי יעו"ש עם עם קדוש שגופי' קדוש ועיין גיטין דף ל"ח וא"כ גמרי' לה לה בגז"ש כשם שאשה מוזהרת שלא להתערב תערובות גופים ה"ה השפחה מוזהרת שלא לעשות תערובות גופים מכח עבדות עם כח בן חורין וכן העבד מוזהר שלא לערב גופו עם גוף מעם קדוש וכן בן ישראל מוזהר שלא להתערב עם גוף עבדות ועיין ביו"ד סי' ק"ע שעבד מוזהר בתגלחת הגם שלא שייך בנשים יעו"ש סוף דבר שגוף דברי צל"ח נפלאים דלאו לא יהי' קדש ונא תהי' קדשה הוא רק אזהרה על תערובות גופים מעבדות לחירות ועיין במגילת אסתר בספר המצות לרמב"ם בשורש ה' אות י' כ' וז"ל ומה שכתב עוד כי לאו של לא תזנה בא לאזהרה לשוכב עם הקדשה שלא למדנו לו אזהרה ממקום אחר נ"ל שאין צריך אזהרה אחרת כי די בנאו דלא תהי' קדשה שלשון זה משמע שיזהיר בין לאיש בין לאשה שהרי לא אמר לא תהיי קדשה שמשמע שידובר עם האשה רק לא תהי' קדשה שרוצה לומר שענין הקדשה נא ימצא בישראל ואם האדם יבא עליה הרי הוא עובר זה הלאו וכן האשה ואיני צריך יותר להשיג על מה שאמר כי לאו של לא תזנה יבא להזהיר אף על האשה הזונה כי כבר הוכחתי שאין צריך לאו אחר כי לא תהי' קדשה כולל שניהם עכ"ל הרי דלשון הקרא מורה דהאיסור ל שניהם ה"ה לתרגום אונקלס שקרא קאי על עבד ושפחה האיסור על שניהם והבן. ואתה אחי נ"י באת להוסיף כי גם על העבד ליכא איסור אם בא על בת ישראל כשם שחידש הצל"ח שאין על השפחה איסור אם נבעלת מישראל ושמחת שמצאת ראי' מספר החינוך להרא"ה פ' כי תצא תק"ע שכ' וז"ל ועוד אמר הרמב"ן ז"ל כי בעל התרגום שתרגם לא תהא בנות ישראל לגבר עבד ולא יסוב גברא וכו' יחד בזה שלא נתערב עם העבדים שהוא גם כן ביאה שאין קידושין תופסין בהן ומפני כן נאמר בלשון הזה לא תהי' וגו' שאילו אמר הכתוב לא יהי' בך קדש וקדשה הי' עבדים נכללים בכלל האיסור שגם הם חייבים במצות זולת המקומות מועטים שפורט בהם ישראל בפירוש כמו בגונב נפש שכתוב שם מאחיו מבני ישראל וכמו כן בכאן שאמר מבנות ישראל ומבני ישראל מכלל שאזהרה לישראל לבד לא על העבדים עכ"ל אהובי אחי נ"י כוונת הרא"ה אלו כתיב לא הי' בך קדש וקדשה הי' עבדים בכלל זה שעבד לא יבעל שפחה ושפחה לא תהי' נבעלת לעבד שהעבד ושפחה המה חייבים במצות זולת מחומות מועטים וא"כ הי' על העבדים איסור שלא יהי' קדש וקדשה מופקרים לזנות חוץ אם אדון יתן שפחה לעבדו להוליד לו בנים כמבואר בפ' משפטים זה הוא שפחה נחרפת לאיש ובאת התורה לאמור שבבני ישראל לא יהי' קדש וקדשה אבל בעבדים ושפחות לית לן בהם ואח"כ הזכיר הרא"ה שנוהג בזכרים ובנקבות והלא פשיטא דקדשה היא נקבה אלא אשמעי' דשניהם עוברים ודו"ק. ואוסף לדברי הצל"ח שהשפחה אינו עושה איסור אם נבעלת מבר ישראל יהי' נשאר קושי' התוס' בגיטין דף מ"א חצי עבד וחצי בן חורין יקח שפחה דעשה ודחה הל"ת דלא יהי' קדש ותי' התוס' שם דבדידה ליכא עשה יעו"ש ולפי דברי הצל"ח ק' יקח שפחה ובחציו בן חורין עשה דוחה ל"ת דלא יהי' קדש והיא אינה עושה עבירה דמותרת להיות נבעלת אפי' מבר ישראל ומה שהוא חצי בן חורין ובועל שפחה עשה דוחה ל"ת אלא בודאי דגם השפחה עוברת אם נבעלת מבר ישראל ועיין בפנ"י בהבנות תוס' ודו"ק. ואגב גררא אודיע לך שזה שנים רבות נצטערתי בראותי שהנב"י מהד"ת א"ע סי' ל"א בד"ה מה כ' על מהרש"א בגיטין דף מ"א שחידש שעבד עברי מותר בשפחה כנענית דווקא אם יש לרבו שפחה והשיג עליו הנב"י בד"ה שחשך השמש בצהרים שמבואר בתמורה דף כ"ט שבמשנה תלין שפחתך אוקי בגמ' דלית ליה אשה ובנים הא אית לי' פריך בגמ' הא שפחה בעבד משרי שרי הרי מפורש ששפחה של זה מותר לעבד עברי יעו"ש שהאריך. ונלע"ד דיש לדקדק בגמ' מקשה הא שפחה בעבד משרי שרי ולא הקשה הא עבד בשפחה משרי שרי למה בחרו הקו' שהוא מותרת בו ולא נקטה שהוא מותר בה וצע"ג אך כלל גדול דאין אתנן חוץ מבעילה אסורה עיין בגמ' ורמב"ם פ"ד מאיסורי מזבח הל' ח' ובהלח"מ שם זונה נכרית או שפחה או ישראלית שהוא ערוה עליו או מחייבי לאוין יעו"ש אבל אם אין איסור בעילה בסוג כגון פנוי' אפי' הבועל כהן אין נקרא אתנן זונה שכר הבעילה ואעתיק דברי פי' המשניות שם בתמורה שכ' וז"ל ומה שאמר תלין שפחתך עם עבדי אינו מדבר בעבד כנעני לפי שזה מותר לעשות אבל הוא עבד עברי שאין לו אשה ובנים ומן העקרים שבידינו שכשאין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית ולפי שהוא באיסור הי' שכרה אתנן ור"מ אומר הותרו מכללו בשפחה כנענית והלכה כחכמים עכ"ל א"כ ר"מ סובר לפי שהותר מכללו אם יש לו אשה ובנים שכרה מותר וחכמים דפליגו שכרה אסור דעבד עברי ישראל מעלי' והי' אסור מקודם בשפחה ובאין לו אשה ובנים לא התורה התורה אצלו בעילות שפחה כנענית אפילו אם רבו מוסר לו שפחתו א"כ לא משכחת אצלו היתר לבעילת שפחה בשום פנים לא נקרא אצלו הותר מכללו והוה אתנן אבל אם יש גם אצל עבד זה בעילת שפחה הותר מכללו הגם דלכל בר ישראל ליכא היתר בעילת שפחה עיין רמב"ם פי"ב מאיסורי ביאה בביאור עון זה בעילת שפחה אבל עבד עברי שיש לו אשה ובנים הותר עכ"פ בעילת שפחה אם השפחה קנין לרבו ויש היתר מכללו אם רבו וקנה השפחה הזאת אשר תלין עמו בכה"ג גם רבנן מודים דלית בו איסור אתנן דהותר בעילת שפחה זאת אם רבו יקנה אותה לשפחתו א"כ הותר מכללו שפחה זאת לעבד זה ולכ"ע לית בכה"ג איסור אתנן דהיא מותרת לו הגם שהיא שפחה ולא שייך לומר כל היכא דהוא מוזהר בה היא מוזהרת בו דהא גם הוא אינו מוזהר בה אם רבו יקנה אותה ותהי' שפחתו א"כ אין שם איסור שפחה מוזהר עליו והגם שמעכב עליו יען שהיא אינה שפחת רבו כדפי' המהרש"א עכ"פ שפחה לעבד משרי שרי דשם שפחה אינו מעכב כנלע"ד בעזה"י להוציא לאור כי כנים דברי מהרש"א ועיין במ"ל פ"ד מאיסורי מזבח על הכ"מ דישראל ק"ו מעבד עברי דר"מ סובר דגם זה נקרא הותר מכללו דאם יש לו אשה ובנים מותר בשפחה אבל בישראל לא משכחת הותר ודוק כי קצרתי ועיין במ"ל פ"ג מהל' עבדים שמביא גמ' הנ"ל ומה שהקשה הנב"י על מהרש"א הקשה הוא על הריטב"א ועיין תוס' יבמות דף ע' ובשו"ת בסוף ספר אבני מילואים ועיין בטו"א בחגיגה דף ב' בד"ה לישא שפחה ויש לי הערות חדשות וגם ישנות ואכ"מ להאריך. (ב) יצאת לחלוק עלי על מה שחדשתי דסמכי' על חזקת כשרות וחזקת צניעות של האשה שאמרה מת בעלי כ' בודאי לא תחפוץ להיות באיסור מיתה כל ימיה כמו שחידש הרא"ש באשה שאמרה לבעלה גרשתני וא"כ לא מיקרא נוגעת בעדות לחוש שתשקר לומר מת בעלי לתכלית לזנות באיסור א"א וכתבת להשיג וז"ל פלא בעיני הדמיון שם יש לה בעל פת בסלו ותחקור להוציא עצמה מבעלה שפיר הסברה שזאת לא תעשה אבל אשה גלמודה אשר עגונה ובעלה לא ישוב לביתה אין לה פת בסלו ועל פת לחם יפשע גבר הנסיון תעיד על זה מדי יום ביומו אם אין בעלה משמרה זנות שכיח עכ"ל. אחי נ"י לדבריך אם האשה שאמרה לבעלה גרשתני והיתה מוחזקת לראות דם מחמת תשמיש שאין לה פת בסלו אינה נאמנת לומר לבעלה גרשתני זה אינו אמת ידוע תדע כי רוב בנות ישראל כשירים וצנועים הגם אם ישבו עזובות וגלמודות לא ישקרו לומר מת בעלי כדי למלאות תאות בשר ר"ל ואם עין בעין נראה לפעמים שאם ישבה גלמודה תזנה יצאה האשה מכלל רוב נשים צנועות וכשירות אשר לא יוכלו לעמוד ביצרם אשר מושל בהם והמה ממיעוט נשים אשר אין פחד אלקים לנגד עיניהם ר"ל אבל בודאי אם אשה באת לפני הב"ד להעיד שמת בעלה אמרי' כל דפריש מרובא פריש היא מנשים כשירות וצנועות אשר לא תבקשות להיות מנאפת עם איש זר תמיד בכל יום ויום ואעתיק לך דברי תוס' שבועות דף מ"ו דאמרי' אחזוקי אינשי בגנבא לא מחזקינן ובתוס' בד"ה ספרא דאגדתא כתבו וז"ל וליכא למימר התם טעמא דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן כדאמרי' הכא דהתם לא קאמר שהוא גנבו אלא אומר שהגנבים גנבו והרבה גנבים איכא בעלמא עכ"ל הרי מפורש יוצא הגם שאיכא גנבים בעולם בכל זאת אם אנו דנין על גוף פרטי אמרינן דהוא אינו גנב דהוא בודאי מרוב ישראלים שאינם גנבים וכל יסוד חזקת כשרות נבנה על זה הגם שידענו שיש מועט בעלי עבירה כל מי שבא לפנינו אמרי' מרובא פריש עיין פנ"י גיטין דף י"ג ופנ"י ברכות דף כ"ב ואין להאריך לאיש כמותך ועיין בנב"י מהד"ת סי' קל"ו. ודע לך אהובי אחי נ"י שבמקו"א הארכתי הגם שמועט חוטאים אם יצרם יתגבר עליהם בשעה שהעבירה בא לידו אבל להריץ עצמו להעבירה לעשות תחבולות המה מעוטא דמעוטא אם עין רואה ולב חומד ונכשל בזנות הוא מעוטא אבל לעשות תחבולות לגנוב דעת הבריות שיאמינו שהיא פנוי' ובאמת היא א"א זה הוא מעוטא דמעוטא אם תחפוץ לזנות תלך למקום שאין מכירין אותה ותאמר פנוי' אני ותעשה מה שלבה חפץ ועיין במדרש רבה פנחס שאול שהשאיל עצמו לעבירה אם הי' חוטא עמה מיד למלאת תאות יצרו א"כ הי' הוא עבד התאוה כחכז"ל תמורה דף ל' שתלין שפחתך אצלו ובלישנא מעלי' קורא לאבר התשמיש עבד עיין רש"י שם שאבר נעשה עבד ליצרו עין רואה ולב חומד ונעשה אברו עבד התאוה אבל זמרי לא גבר עליו התאוה רק הכין עצמו לתאותו השאיל עצמו לעבירה ודו"ק. (ג) גם על מה שהערותי על חקירת הנב"י שתמה איך חמשה נשים נאמנים להביא גט והא היא הצרה נוגע בעדותה שתרויח בעונה והי' לפלא בעיני איך תרויח בזיוף הא הבעל יודע שלא שלח גט ונפלאת בעיניך הלא הצרה תנשא ותהי' אסורה על בעלה א"כ ממילא יהי' לה עונה יותרת עכ"ד. לא ידעתי מאין לך זה שתרויח הלא אפי' אם יש שני עדים אומרים לה מת בעליך ואח"כ נגלה שחי שיש צד לומר שהיא אנוסה ותהי' מותרת לבעלה ראשון אעפי"כ אסורה משום דהי' לה למידק עיין בט"ז א"ע סי' י"ז ס"ק ע"א בשם שו"ת רשב"א ובב"ש ס"ק קע"ב ומעתה ה"ה בגירושין בודאי תידק לחקור ולידרוש אם הבעל שלח לה הגט ולא תינשא מקודם ויתברר שהכל שקר שהעידים יעידו שלא חתמו בגט זה וא"כ איך תרויח עונה יתירה הכי יהי' חוטא נשכר ואיך תתבע מבעלה עונה יתירה אם היא ידעה שהבעל לא גירש צרתה בודאי יעשה הבעל הכל לברר הזיוף כי הלא צריך לברר שלא תכשיל אשתו באיש זר ולהרבות ממזרים בישראל אין זה בגדר נוגע בעדות כלל שמילתא עבידא לגלויי ודוק ועיין בא"ע סי' קמ"א סעיף י"ג דאם הבעל טוען מזויף הולד ממזר ועיין בב"ש שהביא מח"מ סי' מ"ו א"כ לא נשאת לאחר בודאי לא צריכה קדושין מבעל ראשון ועיין בבית מאיר סי' י"ב בסוף הביא דלכך אסורה לבעלה אם נשאת לשני דהי' לה למידק ולא אחרים הטעו בה קנס הוא שקנסו לה קצרתי רק להודיע שכנים דברי ודוק ואעתיק מס' מוצל מאש סי' ט' על הגליון בד"ה ואנא שורה ט' וז"ל הדבר פלא בעיני איך מצינו באם יש ב' עדים שצריכה אשה למידק ואם לא דייקי לקנוס אותה ונ"ל דכל עדות נבנה על חזקה עיין רמב"ם בהלכות יסודי תורה א"כ כנגד חזקת אישות הוה דבר שצריך בירור אם אפשר לברר ואם לא ביררה קנסו אותה אבל בכאן נהפוך הוא דבכל אופן קנה ממנו מקודם בשטר א"כ ליכא להראשון חזקת מרא קמא רק שהטעה אותו בחצי קנינו מהכ"ת הוה לי' למידק שיעשה ערמה בערכאות הלא יש למוכר חזקה ודוק ואעתיק עוד מה שכתבתי בגליון מוצל מאש סי' נ"ג שחקר מה דאמרי' האשה שאמרה מת בעלי נאמנת דייקא ומנסבא מתוך חומר שחמרת וכו' א"כ מסתברא שבקטנה לא נאמר הכי וסוגיין דעלמא דאין חילוק יעו"ש שהניח בצ"ע וכתבתי וז"ל לדעתי הפי' אשה דייקי ומנסבא הוא כמו בגיטין דף כ"ז נפק דק ואשכח היינו הזהיר במחשבות על טבע בעלה ועל אהבה שאוהב אותה אם הי' חי הי' מודיע לה אפי' ע"י גמלא פרחי או הי' לבה עליו כמו לבו עליה דאין מקבלין תנחומין על החי לא הי' הבעל נבוך מדעתה בהקיץ ובחלום וכדומה א"כ דייקית ומנסבא בלבה ובמחשבותיה ומיושב קו' המחבר וכן הקשה הנב"י בח"ר סי' כ"ב ועוד הוסיף כמה קו' הא נשאת אחר צ"א יום או נשאל את פיה אם היתה דורשת וחוקרת יעו"ש לדעתי לבה לפומה לא גלי מה שהיא דייקת ותדע אם תשא ודוק ועיין בעל עקידה על כפילת הלשון על פ' עד אשר תשוב חמת אחיך עד שוב אף אחיך ממך יעו"ש הפלא ופלא ועי"כ שלבה עליו יודעת שלבו עליה ודוק. אחיך הנאמן הדש"ת: