אור ברסלב
שות מחנה חיים ז › סימן כג

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ז · סימן כג

סימן כב

רב שלום וכל טוב לאחי הגאון הרב ר' זוסמן נ"י אב"ד דק"ק האללאש יע"א. אחד"ש הנני מברכך הבט וראה אשר העלותי בעזה"י וד' יאיר עינינו בתורתו וישמח לבינו ביראתו עד עולם. שאלה אירע שאשה אחת יושבת עגונה רבות בשנים ר"ל שבעלה יצא בלילה ולא שב לביתו וצרור כספו אשר הי' מונח בארגז לקח עמו וכל הדרישות אחריו הי' לריק רק לפני שנים בא אחד אשר הכירו ואמר שראה אותו ודבר עמו בפולין שאמר נו שעוסק במשא ומתן שם ומצפה שישוב מהרה לביתו ועברו עוד שנים ולא בא ונסע קרוב מהאשה לפולין וחקר ובדק עד שפגע באיש אחד אשר הכיר אותו היטב ואמר לקרוב הנ"ל שיודע עדות טוב להתיר האשה מכבלי העיגון ולא יבוא להגיד העדות רק אם יותן לבנו יחידו שהוא עני ואביון ומטופל בבנים סך חמשה מאות זהובים אבל לעצמו לא יבקש מאומה ח"ו והלך הקרוב והשליש כתב חוב על סך הנ"ל והשליש הכתב חוב אצל רה"ק דשם ואח"כ הלך עם הקרוב לפני הב"ד והעיד עדות טוב שאיש אשר יבוקש חלה חליו הוא הכיר אותו מבית אביו והי' אצלו עד שמת והי' אצל קבורתו כי הוא ידע מזה שהניח אשתו עגונה והכלל שהעדות הי' טוב מאד ובא רה"ק ושאל מהב"ד אם יתן הכתב חוב ביד העד מיד צעק א' מהב"ד א"כ אפוא אין עדותו עדות כי הוא נוגע בעדותו והאשה נשארת עגונה וא' מהב"ד טען שעדותו עדות שבגוף העדות אין הוא נוגע א"כ מה יעשה בעגונה הזאת אשר ישבה גלמודה רבות בשנים ר"ל. תשובה שאלה עמוקה היא מאד דבר זה תלי' באשלי רברבי כאשר אבאר בעזה"י וד' יאר עיני באור תורתו הקדושה. הנה הנב"י ח"ר א"ע סי' כ"ז הביא ראי' דנוגע אינו פסול בעדות אשה לומר שמת בעלה דהא אין לך נוגע בעדות יותר מהאשה עצמה העגונה ואעפי"כ נאמנת אשה עצמה לומר מת בעלי וע"כ דנוגע כשר בעדות היתר האשה העגונה רק פלפול דלמא משום דייקי ומנסבא נאמנת יעו"ש בפלפול הארוך. ולדעתי ראי' הזאת נפלאת מאד בשלומא אם יש לדון על איש שיהי' לו שם עד אז יש כלל שנוגע בדבר אינו כשר לעדות אבל אטו האשה שאמרה מת בעלי היא בכלל שם עדות הלא אדם על עצמו והנוגע לאשתו דהוות כגופו אין הבעל מעיד דאין אדם מעיד על עצמו כמעשה דר' זכרי' שנשבע במעון הזה בכתובות דף כ"ז ובדברי שיטה מקובצת שם וחידש הנב"י מהד"ת א"ע סי' כ"ט בד"ה ומה אפי' אם ישראל העיד על אשתו שנשבית שלא נאנסה ואח"כ מת בעלה אסורה לכהן הגם דבעלה הי' מותר בה אפי' אם נאנסה ולא הי' נוגע בעדות לעצמו אעפ"כ מכח אשתו כגופו לא הי' בר עדות דאין אדם מעיד על עצמו דפח"ח יעו"ש בנעימות דברותיו על הב"ש וט"ז וא"כ פשיטא דאשה אשר מעידה על עצמה שיצאה משם איסור אשת איש ונעשית פנוי' לא תהי' בשם עדות ואיך נחקור שהיא נוגעת בעדות שאמרה מת בעלי. אמנם נהפוך הוא דאשה על עצמה אינה בגדר שם עדות רק אנן סהדי אם אשה אומרת שהוא ראתה שמת בעלה על מטתו ונקבר בודאי אמת הדבר דמכח חזקת כשרות שלה וחזקת צדקת בת ישראל לא תבקש לדבר שקר כדי לינשא לאיש אחר ותהי' באיסור כל ימיה לעבור חיוב מיתה בכל בעילה ובעילה ולהוליד ממזרים בישראל ועיין ברא"ש סוף נדרים שלכן אם אומרת לבעלה גירשתני נאמנת חזקה שלא תחפוץ להיות באיסור כל ימיה יעו"ש על כן אנן סהדי דאשה בת ישראל לא תאמר שבעלה מת כדי למלאות תאותה וא"כ ליכא חשש נוגע שתשקר בעבור תאות היצה"ר וקושטא קאמרת ונאמנות לפנינו בדבורה אבל אם איש מעלמא אומר לה מת בעלך והוא נוגע לקבל ממון מנ"ל להאמין לו הא נוגע בעדותו ולא הוה עד ולכן הגם שחכז"ל האמינו לע"א עיין סיפרי שהובא בפני גיטין דף ב' לא יקום ע"א באיש אבל קם לעדות אשה עיי"ש היינו בעד אבל נוגע בעדותו לא הוה בכלל שנים הנוגעים בעדותם ללא יקומו לאיש וה"ה וק"ו ע"א באשה ודוק. אך גם מסברא דברי הנב"י נפלאים בעיני באשה האומרת מת בעלי אם האמת בפיה א"כ כבר היא מותרת לעולם הן אם תזנה והן אם תינשא לאיש אחר דמיתות הבעל מתיר האישות עיין קידושין פ"א ולו יהי' שלא באת לב"ד כלל היא מותרת וא"כ כשהיא מדברת לפני ב"ד שהבעל מת א"כ כבר היא מותרת לעולם ואיך נימא שהיא נוגעת בעדות הכי עדותה יפעל עליה שום היתר תכליתה רק להודיע להב"ד שגם המה ידעו אשר היא יודעת ושיודע לכל העולם שהיא מותרת לאיש אחר א"כ בגוף עדותה לא יבוא לה הנאה מחודשת אבל באשה שיושבת עגונה ולא ידעה אם בעלה מת והיא פנוי' ובא עד אחד לפני ב"ד ומעיד שבעלה מת א"כ הוא מעיד עדות אשר בעדותו יתיר הב"ד האשה לאמור לה שהמה מתירין לה לינשא לאיש אחר מכח עדות העד אשר העיד לפניהם א"כ כיון שהעד יש לו נגיעת ממון אם יפעל עדותו יבוא לו הנאה מחודשת סך ממון א"כ מעדותו יצמיח לו הנאה הזאת א"כ אין כאן בעדותו עדות כלל דעדות אשה עצמה אם אמת הדבר לא יצמיח לה בעדותה הנאה מחודשת דהא כבר בידה אותו הנאה מרגע שמת בעלה ולא כן אם העד המעיד על מיתת בעלה בשעה שמת בעלה לא זכר במיתתו סך מעות רק כעת עתה אשר מעיד יצמיח בעדותו הנאה מחודשת ואיך נתיר להאשה אשר לא ידעה אם בעלה מת ע"י עדות אשר גוף העדות מרויח לו ממון מחדש והבין כי עמוק בעזה"י. ואוסף נופך להעמיק להסביר הדבר בעזה"י נחזי אנן אם בשעה שבאת האשה לאמור מת בעלי באו עדים אחרים ואומרים מת בעלה של האשה הזאת יהי' לה ג"כ אותה הנאה שתהי' מותרת לעלמא אפי' שהיא לא תגיד מת בעלי אבל בעד שרוצה להעיד מת בעלה ומבקש תשלומים בעד עדותו אשר יגיד אם יבואו אז עדים אחרים ויגידו שבעלה של אשה הזאת מת הכי העד שביקש שכרו אם יגיד עדות עליה יש לו תביעה הלא בודאי אין לו לתבוע הממון דהא לא צריכים לעדותו א"כ נגלה שנגע להנאת ממון רק אם יעיד עדותו והוא נוגע בעדותו כי יען שמעיד מרויח אבל האשה יש אותה הנאה שמותרת לעלמא אפי' אם אחרים יגידון העדות א"כ אין היא נוגע בעדותה דגוף העדות לא מחדש לה הנאה מחודשת כמו שבארתי למעלה וכל זה אם לא יעיד לזכות ממון לעלמא אבל אם מעיד לזכות עצמו הנאת ממון לא הוה עדות עיין ח"מ סי' ל"ג וסי' ל"ז וגם בב"ב בני עיר שגנב ס"ת שלהן ועיין קידושין דף מ"ד ודו"ק. ובזה נראה לי לסתור גם ראי' הנב"י בד"ה עדיין שמביא ראי' דנוגע אינו פסול בעדות דריא"ז הובא בסי' י"ז בח"מ ס"ק ט' שזכרים דומיא דהנשים כשירים להעיד לה כגון בן בעלה מותר להעיד וקשה הא הוא נוגע שאם בעלה מת הוא מבקש לירושת אביו וא"כ הוא נוגע שמעיד לה שמת בעלה שמאמין עי"כ ירד גם לנחלה אלא ע"כ נוגע כשר לעדות דלא כשו"ת משאת בנימין יעו"ש. ולפמ"ש אין כאן ראי' כלל דהלא אם אביו מת זכה הוא מהקב"ה במיתת אביו להיות יורש נכסיו עיין ר"ן נדרים דף מ"ב שבשעת מיתה של אביו זכה בירושתו אפי' לא נודע להב"ד כיון שנודע לו שראה במיתת אביו הנכסים שלו כמו האשה שראתה במיתת בעלה זכתה בעצמה רק חסר גילוי הזאת לפני הב"ד א"כ בעדותו לא בא לו זכות חדש שנאמר שנוגע בעדותו דאם יבואו עדים אחרים ויגידו שמת אביו ג"כ הי' לו אותו כח ירושה מאב ומלפנים משעה שמת אביו הנכסים הי' שלו כמו שהאשה קנתה עצמה במיתת בעלה א"כ אם אמת כדבריו אין לו הנאה מחודשת בעדותו שנאמר הוה נוגע בעדות אבל אם מקבל שכר בעבור עדותו א"כ גוף העדות מרויח לו ממון מחדש הוא נוגע ומעיד להרויח בעדותו ואין הוא עד כלל ודוק מאד. ובכן נפלאת בעיני מה שחקר עוד שם הנב"י אם אשה דיוקא ומינסבא מרע לחזקת אשת איש הוה הוא כמו חתיכה ספק חלב ספק שומן דע"א נאמן הגם דהוה נוגע כפי' רש"י איך אדם אוכל אצל חבירו יעו"ש דבריו ופלא אטו ע"א המעיד על בשר כשר או יין כשר הוא נוגע בעדותו שמרויח ממון יען שמעיד על החתיכה ועל היין נהפוך הוא שעדותו מגלה שבשר זה ויין זה הוא ביוקר יען שהוא כשר כדין ישראל אבל גוף העדות לא ירויח לו ממון דהא אם ימצא עדים אחרים אשר יעידון העדות בודאי יהיה לו הריוח שיוקר בשר כשר מבשר טריפה או מה שיין כשר ביוקר מיין נסך א"כ על גוף העדות לא יהי' לו הנאה מחודשת אבל אם העד מקבל תשלומים על גוף העדות א"כ הוה נוגע בגוף שמרויח בעדותו ודוק. וראה זה מצאתי עוד בנב"י מהד"ת בא"ע סי' קכ"ח שהגאון מהר"ם ברבי ז"ל חשש אם יש להשליח חלק ממעות מהאם האשה אם יהי' הגט אין לך נוגע גדול מזה ואינו נאמן לומר בפ"נ ובפנ"ח ופסול מדאורייתא והגאון הנב"י חלק עליו דהרי אשה עצמה כשירה להביא גיטה אם תאמר בפ"נ ובפ"נ ונאמנית אעפ"י שהיא נוגעת בדבר ה"ה אם השליח נוגע בדבר נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ וכן ראי' דעבד נאמן להביא שחרורו ולומר בפ"נ ובפ"נ ואין לך נוגע גדול יותר מעבד בעצמו שישחרר עצמו מיד רבו ואין אצלו לומר מתוך חומר שיש בסופו דהא אדרבה נכשיר בניו דעבד הבא על בת ישראל הולד כשר אלא ודאי שגם נוגע כשר להעיד בפ"נ ובפני נחתם עכ"ד. ואני אומר מלבד ששייך גם כאן בגט כל מה שאמרתי בטעם דהאשה נאמנת לומר מת בעלי דמהכ"ת לחשוד בת ישראל שתאמר בפ"נ ובפ"נ והכל בזיוף ותהי' באיסור עולם בכל בעילה ותוליד ממזרים ותכשיל גם להאיש אשר ישא אותה בכל בעילה ובעילה וכן העבד שמזייף שחרור וישא בת ישראל ויעבור לאו דלא יהי' קדש ויכשיל גם להאשה בכל בעילה ובעולה כל ימי היותם בעולם אם בעבור להכשיר זרעו אשר יוליד בעתיד יחטיא הוא בכל יום ובכל בעילה א"כ בודאי האשה והעבד קושטא קאמרי' ואם ידעו בנפשם שהגט והשחרור מזויף לא תנשא היא לאיש זר וגם העבד לא ישא בת ישראל ואנן סהדי דאם לא קושטא קאמרי לא תפקיע עצמה א"א מבעלה וגם העבד לא יפקיע עצמו בשקר וישא בת ישראל א"כ ליכא נגיעות עדות דממנ"פ אם אמת שהגט והשחרור נכתב ונחתם בשניהם א"כ בדין הוא שהיא תנשא לאיש אחר והעבד יקח בת ישראל דזה הוא פעולת השחרור וגט כריתות ואם הוא שקר א"כ יש חזקת כשרות שהיא לא תנשא לאיש אחר והעבד לא יקח בת ישראל אבל כאן בשליח הוא יקח ממון אם יותן הגט א"כ איך נאמין לו בפ"נ ובפ"נ הלא הוא מרויח ממון מיד ונוגע לא הוה עד וכן בעד על מיתת בעלה האשה לא יודעת מאומה והעד יקח ממון אם הב"ד יקבלו עדותו ואיך נאמין לו עדותו אם מרויח בו ממון ודוק. ואעתיק דברי פנ"י בסוגי' דלשמה בתוס' בד"ה הוה דבר שבערוה בד"ה בא"ד כתב וז"ל אמנם לענ"ד בלא"ה מאי דפשיט' להו לתוס' נמי לעיל דהא דע"א בעלמא נאמן באסורין ילפי' מוספרה לה לענ"ד לאו מילתא דפסיקא הוא דאיכא למימר נמי איפכא הוא דדוקא הוא עצמה נאמנת דחזקה שאינה מקלקלה את עצמה באיסור נדה ומעשה כי האי ודאי לא עבדה דכל ישראל בחזקת כשרות משא"כ בע"א דעלמא דלית ליה שייכות בגווה ודבורא בעלמא דקאמר אפשר דלא סמכינן עלי' דלא דייק כ"כ ואמר בדדמי כדמפליג הש"ס בדוכתא טובא בין דיבורא בעלמא למעשה וכמו שאבאר עוד בסמוך וכן מבואר להדיא בתוס' רי"ד פ' האומר דף ס"ה דאע"ג דפשיטא לן דבעלים נאמנים על שלהן בטבח וכיוצא בהן וכן הא דאשה נאמנות לומר לבעלה טהורה אני או טמאה אני אפ"ה איצטריך לי' לאביי לאשמעינן דע"א בעלמא נאמן דלא מהימן והיינו כדפרישית דחדא מאידך לא אתיא דכל חדא אית בי' צד למעליותא אלא דאפ"ה לקושטא דמלתא פשיטא לן מסברא דהיכי דלא איתחזק לא התירא ולא איסורא דע"א דעלמא נאמן משום חזקה דאין אדם חוטא ולא לו כן נלענ"ד ועדיין צ"ע ודוק היטב עכ"ל הרי דאמרי' יען שגם היא תעבור עבירה א"כ מעשה לא עבדה לחטוא נפשה להכשיל בעלה אבל דיבורא אפשר דאמר בדדמי רק סמכי' על חזקה אין אדם חוטא ולא לו א"כ אם השליח הוא נוגע ויש לו הנאת הרווחת ממון פשיטא דאינו נאמן השליח באיתחזק איסורא והבן. ומה שהביא הנב"י שם בסי' קכ"ח ראי' דנוגע לא פסול בעדות אשה דהא חמש נשים נאמנות להביא גיטה וקשה הא הוה נוגעת שעי"כ יתרבה עונתה כמבואר בש"ע א"ע סי' ע"ו א"כ הצרה הוות נוגע דיתרבה עונתה אעפ"כ נאמנת לומר בפ"נ ובפ"נ יעו"ש יפלא בעוני אם היא זייפה לגט א"כ ידע הבעל שלא גרשה לצרתה ואיך תתבע אותו להרבות עונתה ואם קושטא קאמרה א"כ בדין זכתה בעונה יתירה ועוד אטו ידעה שהבעל לא יקח אשה אחרת תחת האשה אשר גרשה הלא יש בידו ליקח אחרת תחתיה עד שיהיה לו ד' נשים ואם כן מאי נוגע הות ואם יש אופן שלא יוכל ליקח עוד אשה מנ"ל דנאמנות עיין בשו"ת חכם צבי. ולא אמנע מלהודיע צערי שלא אבין ראי' הנב"י שהביא מעבד שמביא שחרורו ואומר בפ"נ ובפ"נ אעפ"י שהוה נוגע ולא שייך אצלו לומר מתוך חומר שהחמרת עליו כמו באשה דאמרי' מתוך חומר שחמרת עליה בסופה דהא כאן יהי' הבנים כשירים יעו"ש ואני בער לירד לסוף דעתו הלא מאי יעבור רק איסור לאו דלא יהי' קדש בבני ישראל ולמה לא יהי' נאמן על עצמו כמו דאשה נאמנת על בעלה יען דהיא ג"כ נבעלת כמבואר בפנ"י שהבאתי ה"ה הוא נאמן על אשה בת ישראלית יען דהוא לא יעבור על הלאו לא יהי' קדש בשלומא באשה הוה דבר שבערוה וצ"ל מתוך שחמרת עליה בסופה אבל בעבד אטו אין לו חזקת כשרות שלא יעבור עבירה בכל בעילה כמו דאמרי' בנדה באשה וגם מאי ענין נוגע שמותר בבת וישראל הלא נאסר עי"כ בשפחה דזילי ושכיחא ליה א"כ בודאי קושטא קאמר ושמח אם יוכל להיות גופו עם קדוש עיין גיטין י"ב ודף ל"ח וא"כ איך נחוש שמשקר בעדותו לאסור עצמו בשפחה ודוק שוב מצאתי בעזה"י בשו"ת פנ"י ח"ש סי' ס"ד בד"ה מ"מ שכתב וז"ל אלא ש"מ דנוגע גרע טפי דחיישינן דמשקר ולא משום קורבה ולא דמי לאשה דהתם ודאי לא משקרא ומקלקלה נפשה לאסור עצמה על הראשון כיון דרחמא לי' אע"ג דמעגנא ואפ"ה בקטטה בינו לבינה דחיישי' דמקלקלה נפשה כדי שתפטר ממנה חיישי' כדאיתא פ' האשה שלום וכדפי' רש"י שם ואפי' גבי אשה אי איכא נגיעת ממון לא מהימנא כיון דאם אמרה תנו כתובתי ואפי' אי נאמר דהתם עיקר עדותה הוא אממון ואממון בעינן עדות מעלי' וכן משמע התם קצת בדברי רש"י ואע"ג דלא משקרא מ"מ כיון דעיקר עדותה אממון אינה נאמנת מ"מ בדברי הרמב"ם בפי"ו מהל' אישות מבואר להדיא דהטעם הוא דעל עסקי הכתובה בא והרי הוא בחזקת שלא מת ואין דעתה אלא ליטול כתובתה מחיים בלבד עכ"ל הרי דחיישינן דמשקרא משום ממון כללו של דבר דברור הוא דנוגעת ממון פוסלת גם בעדות אשה וה"ה שאר נגיעות וא"כ כיון דנוגע הוא לא ידעתי על מה לסמוך להתירה בעדותו עכ"ל חדאי נפשאי שזכיתי לכווין האמת תל"י בגוף הדין ד' יאיר עיני בתורתו ויש לי הערות רבות בעניני נגיעות עדות אשר שורשו בח"מ וכאן אקצר א"כ צדקו דברי הדיין שאשה תשב גלמודה עד שירחם ד' עליה מהרה בעדות ברור. תעיין ואם יש לך השגות כתוב לי הדש"ת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה