שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ז · סימן יז
שאלה איש מלחמה העומד בצבא בא על אורלויב על איזה שבועות ואמר שיודע עדות על עגונה אחת שבעלה הי' ג"כ בתוך הצבא שם בעיר ההוא אשר הי' יושב בה ומת זה שנה תמימה אם הב"ד ישבו לשמוע מפיו או הוא בכלל פסולי עדות כי הישראלים בצבא עוברים על עבירות חמורות כקלות כנודע א"כ טוב להיות שב ואל תעשה שלא לשמוע מפיו עדות. תשובה כבר ישב על מדוכה זה אדמ"ו הגאון ז"ל באמרי אש בא"ע סי' כ"ה אם להאמין להעם היוצאים בצבא וחקר משני פנים (א) אפי' אם נימא דרובם אינם עושים עבירות ביד רמה אפי' שלא במקום אונס עכ"פ מיעוט יש שעוברים כל עבירות א"כ צריכים אנו לחוש על המיעוט כמו במים שאין להם סוף (ב) הלא בעוה"ר רוב מהם עושים נאצות גדולות א"כ קשה לסמוך עליהם חוץ במסל"ת. ולי תלמידו הקטן נ"ל לחקור על דבריו בעזה"י מה שחקר אדמ"ו ז"ל לחוש על המיעוט וכתב וז"ל באמת אם הי' רק מיעוט מהם עוברים במזיד מפני רשעם הי' מקום לדון כיון דמחמירים באיסור אשת איש לחוש למיעוט אפי' נגד רוב גמור כמ"ש התוספת והרא"ש בבכורות ר"פ הלוקח בהמה דאע"ג דבמים שאין להם סוף אע"ג דהוה רוב גמור דלכך ניסת לא תצא ג"כ מחמרינן לכתחילה שלא תנשא א"כ צ"ע בכה"ג שאנו דנין על העד אם הוא מן המיעוט הי' ראוי להחמיר עכ"ל אדמ"ו ז"ל. ולדעתי נ"ל לחלק בסברה בעזה"י דשם בנפל למים שאין להם סוף שחיישינן שיש מיעוט שנמלטים ונשארים חיים א"כ אי חיישינן שמא בעל האשה שאנו דנין עליה הי' מן המיעוט שנשאר חי א"כ הרי אשתו אשת איש גמור אבל כאן אטו אפי' אם ידעינן שהעד המעיד הוא רשע בעל עבירות ואומר עדות שבעל האשה הזאת הנצבת מת שאנו מחליטים שהבעל עומד חי הכי לא יוכל להיות הגם שהוא רשע בעל עבירות אעפ"כ ראה במיתות בעל האשה הזאת רק אין אנו סומכים על דבריו דחיישינן כיון שהוא רשע בעל עבירה דלמא משקר בדבורו ומכח ספק לא נתיר האשה אבל אם יש לנו לומר שהוא מרוב אנשי הצבא שלא עוברים פי ד' בשאט נפש וא"כ בודאי אומר אמת דמדלע"ג לא משקר אדם מהכ"ת ניחוש דלמא הוא מן המיעוט העוברים עבירות הלא אמרינן אפילו אם הוא מן המיעוט עוברי עבירות אעפ"כ יוכל להיות שדברו בפיו אמת שבעל האשה מת שאם תחוש למיעוט בעל עבירה אמרי' באותו מועט שאומרים אמת וא"כ סומכים על הרוב דבודאי אומר אמת אבל במים שאין להם סוף אם בעלה מן המיעוט א"כ היא אשת איש גמור' וחיישינן למיעוט ודוק. ורשב"א במשמרת הבית הל' שחיטה האריך על קושית הרא"ה איך נסמוך על רוב מצוין אצל שחיטה מומחין נימא סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא והשיב רשב"א במשמרת וז"ל גם בזה טעה הרבה מכמה צדדין חדא דאפי' הי' כדבריו שנסמוך מיעוטא לחזקה אין כאן אלא מיעוטא דמיעוטא דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין ומיעוט אין מומחין ואף מאותו מיעוט יש שלא קלקלו בשחיטתן וכיון שכן נמצאו המקלקלין מיעוט דמיעוטא ולמיעוטא דמיעוטא לא חיישינן אפי' לר' מאיר וכן כתוב בתוס' עכ"ל והרי דברים ק"ו ומה בשחיטה שצריך אומנות לעשות בידים סילוק החיות כהלכות הנאמרים בסיני חידש הרשב"א יען שאפשר שלא קלקלו נחשב למיעוטא דמיעוטא ומכ"ש כאן הכי לא אפשר דמיעוט רשעים מספרים ג"כ האמת דמת פלוני אבל בנטבע במים שאין להם סוף יש מיעוטא דמיעוטא ואז אשתו אשת איש בחזקת קמייתא ודוק ואוסף נופך למה לא נאמר כל דפריש מרובה פריש אם רוב אנשי צבא מבני ישראל לא חשודים לעבור בשאט נפש עבירות א"כ זה העומד לפנינו הוא מרוב שלא עובר עבירות רק מחמת אונס אשר מחויב לעבור עפ"י פקודת המלך והלא טרם שבא לצבא הי' לו חזקת כשרות וחזקת ראוי לעדות ומה שעובר באונס לא נקרא שאיתרע חזקתו דאונס רחמנא פטרי' וא"כ יש כאן חזקת קמייתא של אותו איש צבא ואמרי' מרובה פריש ונשאר בחזקתו חזקת כשרות וחזקת ראוי להעיד ודוק. וגם נפלא בעיני על דעת אדמ"ו ז"ל שם במים שאין להם סוף הרוב הוא שנופל במים ימות שם ומיעוט ימלטו א"כ המיעוט הוא בגוף הדבר אם יצאה האשה מאישות בעלה או לא ומחמרינן אע"ג דהרוב הוא להפקיע חזקת אישות דיש מיעוט אשר ימלטו ולא נפקע האישות ע"י נפילה אבל בעד איש מצבא המלחמה יש לנו לדון עליו אם הוא ראוי להיות עד בכל עדות שבעולם לקידושין לגירושין ולעניני קנין וכדומה ובודאי אמרינן כל דפריש מרובא פריש והוא עד כשר ואיך נאמר אם יהי' עד לעדות להתיר אשה עגונה ניחוש שהוא מן מיעוט פושעים שמחמירין אנחנו באיסור אשת איש שלא לסמוך על הרוב במים שאין להם סוף שם הוא הרוב הנוגע רק להתיר האישות אבל באיש מאנשי הצבא אנו דנין אם הוא כשר לכל עדות שבתורה בקידושין וכדומה ודוק. ומה שחקר אדמ"ו ז"ל שתלי' בטעם ריב"ש דיש שני חזקות חזקת חי וחזקת אישות א"כ יש שייכות למיעוט עם החזקות מחמרינן אבל כאן אין למיעוט שייכות עם החזקות יש להקל וגם לתוס' ורא"ש איכא למימר דאין חוששין למיעוט וסיים וז"ל דהרי מעולם הי' בכל דור ודור מיעוט עוברי עבירה ולא מצינו שניחש לסתם בן אדם לפסול אותו לעדות ואולם באלה יוצאי צבא אשר לדעתי רובם עושים נואצות גדולות צ"ע אם לסמוך על עדותן של במסל"ת עכ"ל לדעתי יש לחקור דשאני בסתם בר ישראל דיש לו חזקת כשרות מתוך רוב בני ישראל כשירים המה עיין בפנ"י בגיטין בסוגי' דשמא יחפה על ב"א דחזקת כשרות היא חזקה דבא מכח רוב והגם דאיכא מיעוט בעל עבירות בכל זאת כאשר דנים על אדם ידוע העומד לפנינו לדון עליו אמרינן דהוה מן רוב כשירים ומיעוט בעלי עבירות המה בעולם אשר אין לנו לדון עליהם ועיין בתוס' שבועות דף מ"ו ע"ב ד"ה וספר שכתבו וז"ל וליכא למימר התם טעמא דאחזיקי אינשי בגנבי לא מחזקינן כדאמרי' הכא התם לא קאמר שהוא גנבו אלא אומר שהגנבים גנבום וכמה גנבים איכא בעלמא עכ"ל הכוונה דאיש העומד לפנינו ודנין עליו מחזקינן אותו לאיש כשר מכח הרוב ובמה דאמרי' דיש גנבי' בעולם בזה אין אנו מוציאים שום אדם פרטי מכח הרוב דמעשה גניבה נעשה ע"י גנבים שיש בעולם ומי יכחיש שיש מיעוט גנבים בעולם עכ"פ אין אנו מוציאים אדם פרטי מכח הרוב והבן זה וא"כ מהכ"ת לחקור על סתם בר ישראל המעיד לפנינו שהוא פסול לעדות הגם שיש מיעוט בעלי עבירות בעולם הלא אין ריעותא לפנינו לאמור על האיש העומד לפנינו שהוא מן המיעוט נהפוך הוא אמרי' שהוא מן רוב כשרים לעדות. אמנם באנשי הצבא שתחלתן עוברים עבירות גדולות בהכרח חילול שבת ואכילת נבילות וטריפות ומשהורצו בעבירות נעשה להם כהיתר כחז"ל כיון שעבר אדם עבירה פעמים ושלש נעשה לו כהיתר והגם ששם קאי אם ברצון עובר אדם פעמיים ושלש וכאן עוברים באונס אעפ"כ עין בעין נראה שע"י הרגל המה ינזרו אחור לעבור גם בשאט נפש עבירות גדולות ונעשים אנשי צבא כעם לפני עצמן מהם טובים ומהם רעים ויש סיבה גורמת שהורגל ע"ד זה ג"כ בעבירות רק לא נודע אם עובר ג"כ בשאט נפש ומנ"ל להכשירו לעדות אשה הכי יש כאן רוב ברור כמו רוב אשר יש בסתם בני אדם שלא טעמו טעם עבירות ועיין בר"ן קידושין סוגי' דסבלונות ברוב שיכול להשתנות] וחזקת אשת איש ברור ורוב גרוע כמובן ודוק. והנראה לי אם אומר עדות אשר אפשר לברר לכתוב לשם בעבור טאטענשיין הגם כפי הערות גדולי עולם אין לסמוך על זה דלא נקרא זה ערכאות אשר השופטים בעצמן ישפטו ונכתב בספר על פיהם עכ"פ אנשי צבא לא נחשדו לעשות עבירות גדולות וגלויות לעיני כל רואי שמש וא"כ אמרינן גם באנשי צבא מדעל"ג לא משקר איניש אבל לסמוך על פיו לבד שפלוני מת במרחקים ומעיד על ראות עיניו או אשר שמע נראה בסברה דלא מהימן רק אולי הגם דנחשדו לעבור עבירות בין אדם למקום שבא ע"י הרגל בעבודת המלך אבל לא הורגלו לעבירות בין אדם לחבירו להעיד שקר ובפרט לפני הב"ד לגרום להרבות ממזרים בישראל שהוא מעות שלא יכול לתקן ועיין בש"ע יו"ד סימן קי"ט ודוק: