אור ברסלב
שות מחנה חיים ז › סימן טז

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ז · סימן טז

סימן טו

כתיבה וחתימה טובה להרב היושב על מדין ה"ה הרב המאור הגדול ר' מרדכי דאגציג נ"י אב"ד דק"ק וואגוועש יע"א. אחד"ש אודיע כי שאלתו בעגונה אשר יושבת ד' שנים כי בעלה יצא מביתו ולא חזר וכעת נמצא איש מת בנהר בלא ראש ובלא ידים הכל מפורש בגב"ע וביקש ממני להשיב לו השאלה עם פלפולו הגיעני כאשר הייתי רחוק מביתי לעסוק ברפואות ולא יכולתי לעיין בספר וצויתי להודיע למעלתו נ"י להמתין עד אחר סוכות הבע"ל ועל ר"ח אלול באתי בעזה"י לביתי ורב טרדות מקיפין אותי וקבלתי קארטע שביקש שנית להשיב לו אמרתי להשיב רק בהערות אולי אהי' נטפל לעושה מצוה אשר הודיע שכבר קבל מגדולי תורה שמסכימים להתיר האשה מכבלי העיגון דברי הכותב לכבוד המצוה ולכבוד התורה. (א) ראשית אעתיק סיפור המעשה אשר כתב וז"ל כך הי' המעשה בט"ז מרחשון תרמ"א שמענו בעוה"ר לאחר תפילת שחרית קול יללה בעירנו אשה צועקת במר נפשה שבעלה ר' וואלף שפיגעל בשמו הלך כזה ב' שעות מביתו ולא שב וכאשר שהי' דרכו בכל בוקר לבקש מסחרו לילך אל נהר וואג סוואר קורות עצים שלו המונחים ע"פ המים וכאשר ראו כי בושש לבוא הלכו למקום הנ"ל לראות אולי מטה רגלו ונפל לשם וראו על הקורות דריסת רגלים כתבנית רגליו ואחר כמה שעות בזה היום מצא איש אחד כובע שלו שט ע"פ המים הנ"ל בכפר טארנאעץ הסמוך לפה ומאז נעשה חיפוש אחר חיפוש ולא נמצא עכ"ל. הנה ממה שכתב וז"ל וראו על הקורות דריסת רגלים כתבנית רגליו עכ"ל משמע שהי' לוואלף שפיגעל רגלים עקומות כפופים לפנים אשר אם דרך על שלג הי' ניכר מרושם רגלים עקבותיו שהמה היו משונים משאר רושם רגלי ב"א וא"כ היו עקבותיו ניכרים בהליכה על הקורות עצים שלו והיו צריכים להיות ניכרים עקבותיו גם בחזרה וכיון שלא הוכרו פעמי רגליו בחזרה ומהליכה היו ניכרים א"כ ע"כ נפל למים דאטו פרח באויר והגם דליכא עדות שראו ששהה שיעור יציאת הנפש וגם הוא מים שאין להם סוף ואפשר דגלי המים הובילוהו למרחוק עכ"פ הי' למעלתו נ"י לחקור מיד על העלובה העגונה הזאת. שוב נפל ברעיוני הלא גם אדם אשר רגליו פשוטים כרוב רגלי בני אדם יכול לעקם רגליו להיות עקבותיו בשלג נראים כרגלי איש עקום א"כ אולי הלך איש אחד להסתכל בעצים של וואלף שפיגעל ועיקם רגליו לדמות לרגלי בעל העצים שלא יורגש למשרתיו של וואלף שפיגעל בעל העצים שהי' איש זר שם] וא"כ אין לומר יען שניכרו רגליו בשלג וכפור שע"כ בעל העצים נפל למים בכל זאת שהוא חשש רחוק שאיש זר התעקם רגליו שיהי' עקבותיו דומים לרגלי בעל העצים ואם הי' מסתכלים וניכרים שהי' תבנית פעמי רגלי בעל העצים הי' מקור נפתח לאמור שבודאי שבעל העצים הלך למסחר עצים שלו המונחים על המים ונפל לשם ונשקע בנהר ולא ניחוש שאינש אחרינא התעקם רגליו להיות עקבותיו כפופות דומים לרגלי בעל העצים וק"ו שלא נחוש שאיתרמי איש זר שהי' באמת רגליו כפופות דומה לר' וואלף שפיעגל וגם הלא לא נודע לנו כלל איש שיהי' עקבות רגליו דומים ממש לרגלי ר' בנימין וגם זאת שהי' מורגל ר' וואלף לילך בכל בוקר ובוקר לעסקו שם וא"כ בודאי הוא נשקע במים ולא שבא איש אחר זר דומה פעמי רגליו לבעל העצים ודוק מאוד. ואוסף נופך אולי בהסתכלות על פעמי מנעלי רגליו בתוך השלג וכפור הי' כמה סימנים וטביעת עין באורך ורוחב פעמי רגליו בכפיפות ובהתעקמות מדרך כף רגליו וכדומה שהי' סימן באחד מאלף אשר יהי' לו מדרך כף רגל כמוהו והי' מקום לחקור בהיתר עגונה והבן. אך עלה ברעיוני דכח סימנים וכח טביעת עין הוא דווקא בגוף אדם או חפץ המונח לפנינו נראה בו סימן או טביעת עין אבל דנימא דסימן או טביעת עין אשר אינו בגוף האדם או חפץ בעצמו המונח לפנינו רק דנחליט מכח הרושם רגלי אדם על שלג וכפור אשר נמצא ברשימה סימנים או טביעת עין שבנימן הלך על עצים שלו ולא חזר ונחליט שע"כ נפל למים זה לא מהני דאין כאן סימן או ט"ע בגוף האדם אלא סימן או ט"ע על גוף אדם כי הסימנים או ט"ע מרשימות עקבות רגלי אדם הווין רק סימן דסימן או ט"ע של טביעת עין וזה לא מהני דהווין תולדות סימנים ותולדות ע"ע והגם שהזמן בוגד בי להרחיב הדבור בו לא מנעתי לכותבו לפני מעלתו נ"י. (ב) וראיתי בתוך מכתבו שכתב וז"ל וקו' שהקשה הח"צ על דמיוני הנ"ל דא"כ מה פריך הגמ' ב"מ ממצאו בכיס וארנקי הא זה הוה שאלה דיחיד נלפע"ד לתרץ כן דהנב"י מקשי בכמה מקומות בעגונה דלמה נחוש לשאלה נימא חזקה דכל מה שביד האדם הרי הוא שלו ותי' דנגד זה עומדת חזקת אשת איש וחי וא"כ אולי א"ל בשאלה דרבים דהחשש שאלה חזק אע"ג דאיכא כנגדו חזקה דכל מה שביד האדם הרי הוא שלו הא נגד חזקה עומדת חזקה אחרת חזקת א"א וחיישינן משא"כ בשאלה דיחיד אע"ג דאיכא חזקה המתנגדת לחזקה דכל מה שיש ביד האדם הרי הוא שלו כיון דהשאלה לא שכיח לא חיישינן וכן תקשה מדמקשה ש"ס מכיס וארנקי משמע דאין חילוק בין שאלה דיחיד לדרבים הא שם נפלה החזקה דכל מה שיש ביד האדם הרי הוא שלו וחזקת אשת איש קיימת ובזה חיישינן אפי' לשאלה דיחיד מטעם דחזקה מסייע עכ"ל. אודיע אשר כמוס עמדי בעזה"י על הרעש שהרעיש הנב"י בקו' החזקה דכנגד חשש שאלה נימא חזקה כל מה שיש ביד האדם הוא שלו וכנגד חשש מכירה או מתנה נימא אוקי הכלי בחזקת מרא קמא עיין בנב"י ח"ר א"ע סי' מ"ד וסי' נ"א ועוד בכמה תשובות שהאריך בשורש הנ"ל. ואמרתי בעזה"י חדא קו' מתורצת בחברתה בקו' השניה הן אמת גדולה החזקה שכל מה שנמצא ביד אדם הוא שלו למדחי אפי' מיגו כהכרעת הש"ך בסי' צ"ט ס"ק ו' אבל בודאי אם יהי' לנו חזקה אחרת אשר תעיד לפנינו שהחפצים שתחת ידו אינם שלו אז בודאי האיש נאמן לומר שהחפיצים אינם שלו דחזקה מסייע לדבריו וא"כ נחזי אנן אם יש עדים על טביעת עין או עדים בסימנים שהבגדים המה בגדי ראובן והיינו מוצאין אותן בגדים על איש שלא נודע לנו ואמר לנו בגדים האלה שאולים בידי מאיש ראובן בן יעקב מעיר פלוני בודאי הי' נאמן דחזקת מרא קמא מסייע לדבריו דהמה בגדי ראובן וא"כ מה שנמצא הבגדים על איש זר הוא בא ע"י שאלה דאטו לא משכחת שיהי' הבגדים שאולים בידו וחזקת מרא קמא מחזק דבריו והבן. ובזה יובן עומק דברי חכז"ל הגמ' הזכיר רק החשש שאלה ולא הזכירו מחשש אבידה או גניבה או מכירה או מתנה רק דחלקת מחוקק חידש זאת מדעתו ואטו ח"ו חכמי הגמ' לא זכרו על חשש גניבה ומכירה או חשש אבידה ומתנה והוא פלא. אמנם הוא הדבר אשר דברתי אם נתחיל על חשש מתנה ומכירה או הפקר או אבידה מדעת וכדומה היינו משיבים דאוקמי הכלי בחזקת מרא קמא וא"כ אפוא דיש כאן כח סימנים או ט"ע חזקת מרא קמא נצמח חשש שאולין המה דנשאר חזקת מרא קמא ולא שייך לומר חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו דאלו דברנו עם האיש קודם מותו והי' אומר שאולים המה הבגדים מראובן בעל האשה הזאת הנצבת לפנינו הי' נאמן דחזקת מרא קמא מסייע לדבורו שאינם שלו הגם דנמצאו בידו ואלו הי' אומר שראובן בעל הבגדים מכרם לו במתנה או שהפקיר הבגדים והוא זכה בהם לא היינו מאמינים לו לעקור מבגדים חזקת מרא קמא אלא היינו מסופקים פן גנבם או נאבדו מבעלים וטוב לתלות ששאולים הם בידו ונשארו הבגדים בחזקת מרא מאשר נוציא אותו מחזקת כשרות שגנבם או נאבדו א"כ בחרו בחשש שאלה ובו נכלל הכל ונסתר בזה כמה הערות בנב"י שמחדש דאוקי חזקת אשת איש וחזקת חי נגד חזקת כל מה שביד אדם הוא שלו או כנגד חזקת מרא קמא ויעיין בספרו ולפמ"ש נהפוך הוא דמכח סימנים וטביעת עין נסתר חזקה כל מה שביד אדם היא שלו דחזקת מרא קמא סותר החזקה כל מה שבידו הוא שלו ויש לי בזה הערות וחקירות רק חולשת גופי גורם לקצר במקום שהי' לי להאריך. אך אגלה למעלתו נ"י בקצירת אומר שיש לי לדון אחרי חידוש תורתו של הגאון נב"י אשר המציא קולא בעגונה דנימא אוקמא הבגדים בחזקת מרא קמא וא"כ ע"כ שמת בעל הבגדים שהי' בעל האשה אשר מבקשת לנשוא לאיש אחר זה תוכן דבריו ונפלאת בעיני כאשר אבאר בעזה"י. נודע לכל למודי ד' דקדושין פועלים שתהי' האשה קנינו של בעל כי יקח איש אשה אשה נקנית בג' דברים ונקראת קנין כספו עיין כתובות דף נ"ז אמר עולא דבר תורה ארוסה בת ישראל לכהן אוכלת בתרומה שנאמר וכהן כי יקח נפש קנין כספו והאי נמי קנין כספו רק העומדת ליבום לא תאכל בתרומה דקנין כספו אמר רחמנא והאי קנין דאחיו הוא ועיין שם ברש"י ותוס' ורמב"ם פ"ו מתרומה ואפי' עבדיה אוכלים בתרומה שהמה קנין כסף שלה והיא בעצמה קנין כסף מכהן עיין רמב"ם פ"ז מתרומה ועיין בר"ן נדרים דף ל' בשורש כח קידושין שבעל קונה אותה ולא יכולה לקבל קידושין להתקדש שנית אם תתגרש ממנו יעו"ש על דברי רשב"א יעו"ש ועיין ר"ן ריש קידושין שכתב וז"ל ולפיכך אני מסתפק בכל ספק קידושין אי צריכה גט מדאורייתא או לא דאפשר מדאורייתא שרי משום דאיכא למימר העמיד אשה על חזקתה דמ"ש מכל חזקה דממונא דאמרי' ביה העמיד ממון על חזקתו והסכימו כל גדולי האחרונים שאפי' תקפו תובע מוציאין אותו מידו הכא נמי אות לן למימר הכי עכ"ל ואעתיק רשב"א בגיטין דף ע"ה בד"ה מכלל שכתב וז"ל תמוה לי אשמעתין אמאי לא דקו מקרא דנתינה בע"כ הוה נתינה דהא גבי אשה כתיב ונתן בידה וקיל"ן דמתגרשה בע"כ ומסתברא דלא אמר נתינה בע"כ לא שמה נתינה אבל בנתינה שמפסיד בכך המקבל מה שהוא שלו כי הא דאמר לה לאשה ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז דאשה זו קנוי' היא אצל הבעל וקנינו קריי' רחמנא כדכתיב כי יקח איש אשה וקנין כספו היא

וכדאמרי' לקמן בפ' המגרש חוץ מתרומותיך מהו קנין כספו אמר רחמנא וביבמות פרק אלמנה והלכך כשאתה בא לסלקו משלו בע"כ אל תסלקנו עכ"ל מפורש יוצא שאשה היא קנין ממונא של בעל רק המיתה מפקיע הקנין אם לא נזקקה ליבם קנין דאחיו. ולפ"ז מנ"ל לאוקמי הבגדים והחפיצים בחזקת מרא קמא ולהוציא עי"ז קנין כספו היא האשה מחזקת מרא קמא נימא בהיפוך אוקמי האשה שהיא קנין האיש בחזקת מרא קמא שהיתה קנין כספו ועדיין נשארת קנין כספו כמקדם ודוק. ואוסף נופך אם נימא אוקמי הבגדים על חזקת מרא קמא וע"כ בעל האשה הזאת מת א"כ נפקע קנינו רק הקב"ה מזכה ממונו ליורשיו עיין ר"ן נדרים דף מ"ב עכ"פ ברגע זו אם המת הי' בעל הבגדים נפקע חזקת מרא קמא נימא אוקמי האשה בחזקת מרא קמא שבעלה חי והיא נשארת בחזקת מרא קמא עדיין. ואולי חקירת הנב"י אם היינו מוצאים אותו עודנו בחיים חיותו אשר לא הי' אז מקום לחקור על האשה דבודאי היא עודנו קנינו קנין כספו ועל הבגדים שלו יש מקום לחקור אם הבגדים המה שלו שלקחם או קבלם במתנה היינו מחליטים דאוקמי הכלים בחזקת מרא קמא ועל האשה לא הי' מקום לחקור א"כ היא נגררת אח"כ כשמת האיש אחרי אשר החלטנו מקודם על הבגדים ועיין בב"ש סי' קנ"ז רק מעולם לא שמענו להחזיק חזקת מרא קמא כל זמן שלא בא ספק לפני ב"ד שיש תובע נגד הנתבע דכל ענין חזקת מרא קמא הוא אם יש ספק אם נעשה השתנות אוקמי מלתא על חזקתו באותו גוף עצמו כחזקת נגע וכחזקת פנוי' או חזקת א"א וחזקת חי וכדומה באותו גוף עצמו אבל בהשתנות החפץ מרשות לרשות וכעת בוודאי השתנה מרשות לרשות אם הוא בעל האשה טוב לומר שבעלה חי ועדיין המה שלו ודוק עיין בחדושי ר"ן ריש חולין ורמב"ם במקוואות ועיין תיו"ט בנזיר בשם פירוש משניות ודוק. (ג) גם אודיע טרם אדבר על ענין השאלה דלכאורה לו יהי' אם יצרף שהי' כאן כמה סימנים וגם ט"ע בכלים הנמצאים וגם שטרות וגם חשבון עסקיו וגם מפתחות וכדומה אשר לא חיישינן בהם לשאלה בכל זאת הלא הנב"י מהד"ת סי' ס"א בא"ע בד"ה ובדבר הבגדים הרעיש על בעלי תשובות הקדמונים בחומרא מאד דלו יהי' דלא חיישי' לשאלה או לאבידה אבל באיש הנטבע במים שדרכם של הנטבעים להשליך הכל אשר עליהם הבגדים וכל מה שבכיסיהם כדי להקל מעליהם דכל אשר לאדם יתן בעד נפשו ומשליך אפי' כלים דלא מושלי אינשי וכ"ש מלבושים שעליו וכיסיו ונקל לפניו להשליך וא"כ נפל ההיתר של הבגדים יעו"ש שהתפלא על כל הגדולים והארכתי במקום אחר לברר דעת גדולי הקדמונים בעזה"י דנחזי אנן אם ניחוש דהראשון השליך מעליו כל כליו וכל חפיציו שעושה אבידה מדעת להציל נפשו וא"כ חיישי' שבאמת הציל נפשו ונשאר חי בעולם דאל"כ אם בכל זאת נטבע א"כ עכ"פ אשתו מותרת דעכ"פ הוא מת וע"כ דחיישינן דבאמת הציל נפשו אחר שהשליך כל חפציו שעליו וא"כ צריכים לחקור א"כ איך נמצא עכשיו איש נטבע במים ועליו ובתוכו כל החפיצים אשר ניכרים בסימנים או בט"ע וע"כ צריכים לומר שאיש הזה מצא הכלים אשר הובילו המים לחוץ והוא הלביש אותם על גופו ועכשיו הוא נטבע במים והוא לא השליך הכלים מעליו ונטבע בהם על זה אנו אומרים מי שמע כזאת שניחוש על סגולת הבגדים האלו הבעל הכלים נטבע בהם במים והשליכם מעליו ואיש אשר השיג הבגדים האלו נטבע ג"כ במים ולא השליכם מעליו והוא מת בתוך המלבושים האלה שאפי' מי שחושש לנפילת היחיד ואפי' למציאות היחיד אבל ליחוש שבעל הבגדים נטבע והשליך הבגדים ונשאר חי והגוף אשר מצא הבגדים או קנה אותם מיד המוצאם הוא ג"כ נטבע במים ומת בתוכם זה לא חיישינן ודוק ועיין בב"ש ס"ק צ"ח כתב וז"ל מיהו כאן אם ראו אחד נטבע והי' לבוש בגדים אלו ואח"כ נמצא אדם במים אשר מלובש בגדים אלו יש לחוש שמא הראשון יצא והשאיל בגדיו לאחר ואותו אחר נטבע עכ"ל היינו שבעל החפיצים לא השליך הכלים מעליו רק ניצל ויצא מן המים והשאיל כליו לאיש אחד מדעת ונשארו הכלים בחזקת מרא קמא ואח"כ אירע מקרה לא טהור שהשני נטבע במים אבל לחוש ולומר שהראשון בעל חפצים עשה אבידה מדעת שהשליך חפיציו בים שינצל עי"ז ממות והשני מי שהשיגם שלא מבעל החפצים לבש אותם ונטבע בהם לא חיישינן וה"ה דלא חיישי' שמי שהשיג הבגדים אשר השליך הראשון נהרג ודוק. וגם זה אפי' לחוש דראשון הנטבע במים השליך מעליו הבגדים ואיש אחר אשר השיג הבגדים הוא הנהרג על הדרך הוא רחוק מאוד דלשניהם יקראו אסון סכנת נפשות והראשון ניצל והשני מת באותן הבגדים בשלומא לחוש שבעל הבגדים השאיל לחבירו או שגנבו ממנו הבגדים או הבעלים אבדו הבגדים ואיש אחר אשר הגיע לידו נהרג חיישי' אבל לומר מי שהוטבע במים והיתה חיותו בסכנות מות והשליך בגדיו ניצל ומי שהשיגם בא למות שהוטבע. והוספתי נופך לאמור כאן נמצא הבגדים כאן הי' תמיד וה"ה בהיפוך כאן הי' הבגדים בסימנים וטב"ע על בעלה כאן נמצא על בעלה שמת כיון שאין חשש שהשאיל החפצים לזה הגוף רק שנחוש ע"י שנפל במים השליך מלבושיו וחפיציו ומסיבות רבות באו על גוף אחר אשר מונח לפנינו מת אמרי' כאן נמצא וכאן הי' וכן מחליטים אם ידענו שהי' על גוף בעל האשה כאן נמצא על בעל האשה הזאת ודוק. ועתה באתי בהערות להיות נטפל לעושה מצוה העמלים להתיר כבלי עגונה בבאר התורה (א) כאשר נגלה מפי' העדים שהי' לר' וואלף שפיגעל רגלים משונים בעדות ר' הרש ליב שאמר וז"ל אויך דיא פארם דער פיססע אן דער לייכא האבע איך גאנץ זא געפונדען וויא דיא דעם וואלף שפיגעלס עכ"ל וגם בעדותו של גיסו ר' יוסף גראטא העיד בתוך עדותו וז"ל אויך דיא שטיפעל וועלכא דיא לייכע נאך אויף דען פיססען האטטע ערקאנטע איך אלס דיא זייניגען דיא נאך זא וארען וויא זיא נאך זיינעס פוססע אונד גאנץ גטפארמט וארען עכ"ל א"כ הי' השתנות דריסת רגליו בעקבותיו ניכרים בשלג וכפור מיד אשר הי' נעלם והי' מיד הוכחה שנפל למים שאין לו סוף דאטו פרח באויר דאטו יש לחוש שברח משם על ספינה קטנה הלא הי' חי עם אשתו באהבה וגם לא הי' בע"ח רק יש חשש שמא הציל עצמו מן המים וא"כ בודאי הי' מודיע לאשתו ולקרוביו אשר אירע לו. (ב) כיון דכפי העדות הי' רגליו משונים דהי' צריך לעשות שטיפעל געפארמט נאך זיינעם פוססע אונד גאנג א"כ אם נחוש לשאלה הי' שאלה דיחיד שהשאיל השטיפעל לאיש אשר הי' לו ג"כ רגלים עקומות וכפופות כמוהו והגם שנאמר דחיישינן שהשאיל אותם כאשר מצא איש ברגלים כמוהו ועיין בפסקי מהרא"י סי' קס"א בכל זאת חדשתי בעזה"י סברה אחת בודאי במום נגלה אשר נראה לעינים חיישינן שלא השאיל אותם עד שמצא איש כמוהו אבל אם יש מום בסתר לבעל האשה שנימא שהשאיל אותם לאיש אשר לו ג"כ מומים בסתר כמוהו זה לא אמרינן וא"כ כאן שהי' גם הערצגרוב להמת הנמצא כמו שהי' לר' וואלף הערצגרוב טיעפער וויא איין געוועהנליכער מענש וכפי האמור נפטר מצבא אנשי המלחמה ע"י הערצגרובע הנ"ל וגם לא השאיל לאיש אשר הי' לו ראש השדרה הווירבעזיילע איינגעבאגען וגם ברוך בצד השמאל כמוהו מי יחוש על זה הוא רחוק מנפילת היחיד שניחוש לשאלה שימצא בהאיש כל החסרונות בסימנים האלה ודוק ועיין בש"מ בב"מ דף כ"ז ע"ב בד"ה והכא בשומא מצוי' בבן גילו שכתב בשם ראב"ד וז"ל בן גילו שנולדו שניהם ביום ובשעה אחת ואני תמה על שאר ענינים הנולדים עם האדם כגון רגלו עקומה ויתר בידיו וברגליו שש ושש וכמה חדושין שנולדו עם האדם אם הם מצויים בבן גילו אם לא ומה הפרש בין השומא לשאר חדושים ולמד דברו על השומא יותר מכולן או שמא דברו עליה וה"ה לכולן אבל כשהעמידו חלוקתן בשומא סימן מובהק או לא ודאי אפשר דשומא היתה דוקא אבל יותרת או שאר חידושים שאינו מצוי באדם סימן מובהק הם וכן בסימנים עשוין להשתנות לאחר מיתה דוקא שומא שאינו שינוי אלא בעור האדם אבל שאר חידושים שהן מן העצמות ומן עובי הבשר כגון בעל חטוטרות וראשו שקוע ושקפם וכיוצא בהם ודאי אינם עשוין להשתנות עכ"ל מלבד דכל הפוסקים מתירין בסי' מובהק ביתר אבר כנודע אלא אפי' לראב"ד דוקא אם נמצא אחד מן הנולדים עם בן אדם דוגמא אם שומא מצוי בבן אדם אפשר דכל הנולד באותו יום ובאותו שעה מביא בתולדה יתר אצבע או רגל עקום אבל בג' סימנים יחד רגלי' עקומות וגם שדרה עקומה והערצגרוב עקום גם הראב"ד מודה וגם קרוב לוודאי ששדרה עקום והערצגרוב נעשים בגדלו דאזלי' בתר רוב הנולדים דהמה באים לעולם בתמימות חוץ אם ידענו שנולד בשש אצבעות או רגל עקום שסימנים אלו באים בתולדה ודוק מאד. (ג) לא פירש בשאלתו אם הי' נמצא בהמת ברית קודש מהול דהערותי במק"א דסימן מובהק הוא באחד מאלף עיין בב"ש סי' י"ז ס"ק ע"ב וצריך בירור אם הכוונה בצירוף ישראלים ועכו"ם ביחד אם יבדוק אלף לא ימצא בהם ביהודים וערלים אחד מאלף או הכוונה שלא ימצא סימן כזה באחד מאלף יהודים הגם אם ימצא באחד מאלף בצירוף יהודים ונכרים עכ"פ אם ראה ראינו שאיש הזה מהול בבשר קודש א"כ מה לנו שנמצא באחד מאלף כלל אנושי עכ"פ ביהודים לבד לא נמצא באחד מאלף והוה סימן מובהק וא"כ הגם אם נמצא רגליו עקומות וכפופות או איינגעבאגענע ההולך שחוח באחד מאלף מבני אדם בצירוף יהודים וערלים עכ"פ המת הנמצא הוא מהול כדת משה וישראל ולא ימצא סימנים באחד מאלף מבני ישראל והווין סימנים מובהקים ביותר וגם שלא מבורר אצלי החקירה גליתי לו אולי גם בזה יש צירוף לקולא כל זאת דברתי מפני להיות נטפל לעושה מצוה ומפני כבוד השואל הוא מעלתו נ"י אבל הלא הודיע שכמה גדולים השיבו לו להתיר העגונה הזאת ואני חלוש וקצרתי מאד הכותב בטרדות רבות הדש"ת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה