אור ברסלב
שות מחנה חיים ז › סימן יג

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ז · סימן יג

סימן יב

שלום רב לאוהב תורה ואין לו מכשול ענף עץ אבות ה"ה הרב המה"ג בתורה המפורסם ר' אברהם יחזקאל רייך נ"י אב"ד דק"ק באנאוויטץ יע"א. מכתבו עם שאלתו בענין עגונה הגיעני כאשר בעוה"ר עליתי על ערש דוי בטוב ישמע ולא יכולתי לעיין בדבריו המחוקרים על אדני פוסקים ומורים והיום תל"י אשר חזרתי לאיתני פניתי להביט במכתבו ואשוב כעת על אשר ראיתי בו היתר חדש אשר לא שערו רבותינו ז"ל ע"י פאס שטאטור ואשר נראה בעיני אסדר לפני מעלתו נ"י שאני אינו מסכים לצרף זה להיתר אבל אי"ה ברצות ד' להאיר עיני אשיב תשובה לפסק בעזה"י. ראיתי שכתב מעלתו נ"י וז"ל ועוד נ"ל דכאן ודאי ליכא למיחש שהשאיל פאס שלו לאדם אחר אשר ג"כ כל צורת פרצופו דומה לזה בלי שום שינוי בשערות ועינים וחוטם והפה דמות פרצופו לפי מה דאיתא בגמ' בסנהדרין דף ל"ח ת"ר להגיד גדולתו של הקב"ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומה זה לזה אבל הקב"ה טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד דומה לחבירו וכו' עד כאן וא"כ א"א לומר ששאל הפאס שלו לאחד שדומה מכל וכל לזה בלי שום שינוי שזה אי אפשר לדברי הגמ' הנ"ל עכ"ל. טרם שאבוא לסתור דברי היתר זה אקדים לפי הבנת כבודו נ"י בגמ' סנהדרין אביא סתירת חכז"ל ילקוט פ' נשא סי' תש"ע וז"ל מעשה בשתי אחיות שהי' דומות זו לזו והיתה נשואה אחת בעיר אחרת ביקש בעלה של אחת מהם לקנאת בה ולהשקותה מים המרים בירושלים הלכה לאותו נשואה שם אמרה לה אחותה מה ראית לבוא לכאן אמרה לה בעלי מבקש להשקות אותי מים המרים אמרה לה אני הולכת תחתיך ושותה אמרה לה לכי לבשה בגדי אחותה הלכה תחתיה ושותת המים המרים ונמצאת טהורה וחזרה לבית אחותה יצאתה לקראתה שמחה וחבקה ונשקה כיון שנשקה זו לזו הריחה במים המרים ומיד מתה לקיים מה שנאמר אין אדם שליט ברוח עכ"ל וכן הוא בתנחומא פ' נשא אות ו' וברבה סי' רכ"ט פ' הנ"ל וא"כ איך הי' משכחת להשקות אחות תחת הסוטה הלא אין שני בני אדם דומין זה לזה ובפרט בסוטה דכתיב והביא האיש את אשתו הגם שהי' השתי אחיות דומין הא א"א להיות דומין כפי הגמרא בסנהדרין שזה גדולתו של הקב"ה וצע"ג. אמנם אודיע בעזה"י כי באיברי צורת פרצוף פניו של אדם יש בכל חלק מהפרצוף פנים מפנים שונים למשל בעין יש עינים שהם שקועות ויש בולעות יש שחורות ויש לבנות ביותר יש ארוכות ברוחב ביותר ויש קצרות ברוחב וכדומה לאלף הבדלים וכן במצח יש שמצחו גדול ויש שמצחו קטן יש שמצחו גבוה ויש שמצחו נמוך יש מצחו ארוך ויש קצר וכן בחוטם יש שחוטמו עב ויש שחטמו דק יש שחטמו קצר ויש שחוטמו ארוך יש חוטמו בעקמומית ויש בשפועו יש שנקבי חוטמו רחבות פתוחים ויש שנקבי חוטמו נקמטים וכן בפה פה רחב פה קצר שפתים עבות ודקות גבוהות ונמוכים וכן באזנים בלחיים ובצעדיו יש אלפים הבדלות ותמונות בגודלם ובמראות ובצורתם מי ימלל גבורות ד' בזה וכן המסתכל היטב בצורת אדם בפרצוף פניו עם החוטם יכיר במטבע שטבע הקב"ה שכל אדם יש בו בחלקי פנים שלו הבדל אשר בו ניכר לו אדם מחבירו שלא ימצא אפי' בבני אדם הדומים זה לזה הן בעינים ובאזנים ובפה ובחוטם ובשפתים ובלחיים בכל זה יש הבדל בצורת פני בני אדם הדומים זה לזה מ"מ אינם דומים ממש באותן חלקי הדמיון ובטביעת עין אשר יתבונן אדם בהם לבבו מגיד לו מי הוא האיש אשר עומד לפניו אם הוא למשל ראובן אשר יש לו שערות "שווארץ ראטליך" או שמעון שיש לו ג"כ שערות "שווארץ ראטליך" כי בתמונת שווארץ ראטליך יש פנים בפנים שונים והבדלות רבות החזק הוא שווארץ ראטליך או רפה אם ממוצע אי חלק השחור יותר או חלק האדום יותר בו וכדומה לכמה הבדלות אשר טביעת עין שולט בו אשר רק עין רואה ולבבו מבין ההבדל הגם שאין פה יוכל למלל ולספר ההבדלות הרבות וכן בעינים מראה בלוי יש מאה הבדלות בו בלוי מאוד בלוי רפה בלוי ממוצע בלוי מזהיר וכדומה וכן בחוטם ארוך כמה ארכו אם הוא ארוך בלי שיפוע גדול או בשיפוע קטן אם רחב צדדי החוטם הדבוקים רק בסוף כאשר מתחיל הבולט באויר הוא עב או דק או ממוצע וכדומה יש מאות הבדלות אשר עין אדם שולט עליו שיהי' שם האיש חקוק בלבו ובזכרונו וכן הוא בפה ובאזנים יש בכל אחד מאות הבדלות אפי' בבני אדם הדומים זה לזה והוא ברור ואמת. ומעתה הגמ' והמדרש אמת בודאי לא ימצא שני אנשים או שתי נשים דומות בכל צורת הפרצוף דומות ממש עד שעין אדם לא יהי' בו היכר והבדל דאטו איך ישמש אדם עם אשתו אם בא לביתו שזז ידו מידה אפשר היא אשת איש או אפשר הוא אינו בעלה בגמ' חולין חקרו על ט"ע דקלא איך סומא מותר באשתו אבל אם הבעל ואשתו רואים בודאי מכירים זה את זה בהבדלים שונים אפילו ידענו שיש לה אחות שדומה לה או יש לו אח שדומה לו בכל זאת כפי הט"ע באלף הבדלות בפרצוף הבעל ובפרצוף האשה מכירים זה את זה כי באמת ליכא שני אנשים או שני נשים אשר דומים ממש בלי הבדל כי גדולת הקב"ה חתם אלפי אלפים רבבות בני אדם ואין שנים דומים זה לזה ממש עד שלא יהי' הבדל באותם הדמיונות עצמם כמובן. אך שם במעשה האי סוטה הי' שני נשים אחיות דומות לפני ראות בני אדם והיתה אחות טהורה לבשה בגדי אחות הטמאה ובעלה בודאי לא הסתכל להציץ בה בכל הבדלים שיש להכירה בינה ובין אחותה כי מי ועלה על הדעת שאחותה תלך לשתות מים מאררים תחתיה של הזונה וכאשר ראה צורת פניה ובגדיה הביא את האשה אל הכהן שהאמין שהיא אשתו כי היתה דומה לה כפי ראות עין בלא הסתכלות אבל אם הי' נותן ללב אולי תלך אחותה הדומה לה כפי ראות עין והי' מסתכל בפניה הי' הבעל מכיר בה שאין זו אשתו כי הלא שני צורות דומות שלא יוכל אדם להכיר לא ברא הקב"ה בעולמו ודוק. ולפ"ז ישפוט מעלתו נ"י הכי הנותן הפאס כותב פרצוף פניו בסמניו כפי עיון הדק היטב הוא מביט וכותב שווארץ ראטליך על השערות והעינים לאזור בלוי והחוטם ארוך כזה יש אלפי אלפים בעולם ואיך מדמה מעלתו נ"י שלא שייך לחוש שהשאיל הפאס שלו לאיש אחר דהא הקב"ה צייר גדול שאין אדם דומה לחבירו שם הכוונה אפי' אלפים בני אדם שנדמו זה לזה בהבטה בהעברה ראיות עין אעפ"כ אחרי הסתכלות העיון היטב יש הבדל בט"ע אשר עי"כ אין הדומים שווים באמת וא"כ בנידן דידן יש לחוש הלא יש כמה אלפים בני אדם בעולם אשר יש שערות שווארץ ראטליך ועינם לאזור בלוי וחוטם ארוך והשאיל זה פאס שלו ודוק. ואוסף נופך בעזה"י פן ואולי כאשר האדם עומד חי בחלקי פנים כאשר יתאמו יחדיו המצח והעינים והאזנים ושפתים וכן לחיים וצדעים עם החוטם כאשר האדם חי יפעלו כל חלק הראש יחדיו להיות בו הכרה כי פנים מפנים שונים עם חלקי צואר וכל תנועות אשר ניכר מן העינים ושפתים יפעלו אלפי אלפים הכרות שונות ועי"כ אין שני אנשים או שתי נשים שוות וכל זה היכר בכל הראש אבל לאמור שלא יש השווה בקצת סימני ראש ששערות דומה לשערות או עינים דומה לעינים או חוטם דומה לחוטם זה שקר נהפוך הוא יש דמיון גמור בעינים לעינים ושערות לשערות וחוטם לחוטם בשווים ממש דכולם נטבעו במטבע אחת אבל בכל זאת כל איש ואשה ניכרים בהצטרף כל תנועת חלקי הרא"ש סימני הפרצוף נולד ההיכר ולא לאמור שמקצת חלקי פנים אינם דומים זה לזה ודוק. ומצאתי בנב"י מהד"ת א"ע סי' ס"ב שהגאון ר' שמואל לאנדוי ז"ל עמד על החקירה למה לא יהי' מועיל ט"ע בגוף כמו דמהני ט"ע של פרצוף פנים וכתב בד"ה ולכאורה וז"ל והנה הפ"פ של אדם בזה בודאי יש לסמוך על ט"ע דהואיל ופני האדם הוא מורכב מכמה איברים והוא משותף מהמצח ועינים וגבות עיניו ולחים ושפתים וסנטר ועל שם זה נקרא פני האדם בלשון רבים פנים הואיל והוא מורכב מכמה חלקים וא"כ בצורת האדם בקל יכול לבחון בט"ע בחלק הפנים שהם נצמדים יחד ומתאימים זה עם זה ויתואר הט"ע בתר סימן שע"י קשור החלקים מהפנים נתהוו קמטים ובליטות וגומות ושטחים ובזה יש ט"ע טוב ואין בני אדם דומה לחבירו ואין צייר כאלקינו שטבע כל אדם במטבע של אדם הראשון ואפ"ה אין אחד דומה לחבירו ובקל יוכל עין רואה לבחון בין צורה לצורה משא"כ בגוף האדם שאין בו הרכבות דברים וכל אבר ואבר מהגוף הוא עומד בפני עצמו בפשוטיו ואין בו תמונות שונות כדי שיהי' בכדי ט"ע לסמוך עליו לומר בודאי גוף של פלוני ואין בו בחינה כל כך עכ"ל הזהב יקר מפז דפח"ח הרי שהרגיש הגאון בגמ' שאין צייר כאלקינו שאין אדם דומה לחבירו אבל הוא דוקא בהרכבת כל חלקי פנים יחדיו פועלים שאין פנים דומה לפנים אודה ד' שהנחני בדרך הישר והאמת בעזה"י. ואם כן אפוא הנותן פאס מצייר דמות שערות ודמות עינים וחוטם אבל לא מצייר כל דמות חלקי פנים בהצטרפם יחדיו איזה דמות יפעלו יחדיו להכיר האיש בכל חלקי איברי ראש ובודאי יש ויש בעולם בני אדם שיתדמו באיזה חלקי פנים ויוכל לאיש להשאיל פאס שלו לבן גילו הדומה לו במקצת חלקי פנים כנלע"ד בעזה"י. ואעשה לו נחת רוח שראיתי שחקר כי החשש ששאל פאס שלו לאיש אחר אין לחוש דהוה בודאי כלי דלא מושלי אינשי בזה זכה לכוון דעת הנב"י מהד"ת סי' מ"ו בד"ה אך הרשב"א שכתב שם וז"ל וכיון שנמצא אצלו הפאס שלו וזה ידוע שהפאס הוא מה דלא מושלי אינשי ורוב הפוסקים מקילים בכלים דלא מושלי אינשי דלא ניחש לשאלה עכ"ל וגם בודאי אדם שומר מאד הפאס שלו ולא חיישי' שנאבד או נגנב ממנו ואי"ה אדבר בזה בעזה"י רק היום תהי' פה שביתת קולמסי:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה