שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ז · סימן יב
שלום רב עם שפעת ברכה לראש המאור הגדול לממשלת התורה ה"ה המורה כבוד הרב ר' שרגא פייבל גראסמאן נ"י בק"ק טארניבא יע"א. אחד"ש שאלתו קבלתי וד' ירחם עלי כי אני חלוש וטרדות רבות וגדולות אין מספר למו בכל זאת פקדתי עליו על כי הפציר כי נחוץ מאד ואשר חנני אלקים אחלק לו להגדיל תורה בעזה"י. שאלה הנה עתה באתי לדפוק על פתחי היכל המלך מאן מלכי רבנן להאיר עיני בהלכה ולהורות דין ודת תורתינו הקדושה והנה אירע פה בגליל טארנאו איך אלמן אחד נשא גרושה אחת זה כמו חמשה חדשים והנה קודם החג כמו שני ימים המליטה וילדה בת של קיימא ונתברר שהרתה לזנונים והבעל סיפר לי באשר שבעת שהי' מקושר עמה שמע קול בעלמא שאנשים מפטפטים שגרושה זאת מעוברת אבל הוא בא אצלה שהיתה אצל אחיה קודם החתונה ואמר לה שכך שמע והשיבה אמרי' שזה שקר מוחלט ורק עלילת דברים ובאם רוצה היא מוכנת לו להתנסות על ידי מילדת אבל הוא הי' מאמין לה והיא כיחשה לו כאשר נתגלה רמיותיה והנה כאשר בא לפני תיכף ליום המחרת של לידתה אמר לי שלא הניחה בבית רק שלחה לבית א"י אל אחת משכינות רק אמרתי לו שישגיח עליה שיאכול מביתו שבל תאכל טריפות חלילה והבטיח אותו על זאת רק שאמר לי שאם יהי' באפשר עפ"י דת תורתינו הקדושה שיוכל להיות עמה בעוד ימי מניקתה כי הוא עני ואין מנוס כהיום למצוא לו עזרה והיא אשת חיל לפי ראות עיניו והנה מי אנכי להכניס עצמי בענינים כאלה אשר גדולי עולם מקדם דנא נסוגו אחור מלחוות דעתם הרמה אף כי רימה ותולעת כמוני. תשובה הקשה לשאול ממני אחרי כי הביא שאדמ"ו באמרי אש סי' ז' בא"ע פסק שצריך להפריד עכ"פ בנידן כזה רק מעלתו נ"י חקר בנידן זה יש לחוש שח"ו תמית הילד ברעב כי ידעה שאחר מיתות הילד תהי' עם בעלה כי היא צריכה להיות אצל אשה נכריה ואם נפסק לגרש תהי' מופקרת ח"ו זה תוכן דבריו להקל בה וחלילה לי להקל במה שאדמ"ו ז"ל מחמיר רק עין רואה הוא בקי בכל ענינה ויוכל לסמוך כפי ראות עיניו אם יסכימו עמו רבנים הסמוכים אשר בקיאים בדבר אשר ד' יהי' עמם שלא יצא תקלה מידם ח"ו. בכל זאת אני אעבור כל טובי אשר חנני אלקים בזה לחקור אולי ימצא מעלתו נ"י עם הב"ד איזה דבר אשר יהי' עזר למו בעזה"י. הנה ברמ"א א"ע סי' י"ג מבואר דדווקא בכהן יש להקל שלא יגרש אם הי' שוגג אבל בישראל דיוכל אח"כ להחזירה צריך לגרשה והגם שהט"ז מתמיה על הרמ"א שם שהחמיר בדבר זה שישראל צריך לגרש אעפ"כ לא חלק עליו להקל בדבר וא"כ הזיווג הנ"ל צריכים פירוד בגט ולא די בהפרשה לבד כמובן. ואוסף עוד דבנב"י ח"ר א"ע סי' י"ב חידש דבר הא דחקר בתרה"ד להקל בשוגג במינקת היינו אם עדיין היא מניקת א"כ די בהפרשה ותינוק את בנה אבל חגרה בעוז דדיה ולא תוכל עוד להניק אם מגרש אותה יהי' לה עכ"פ למסמס את בנה בבצים וחלב אבל בהפרשה לא מהני דהא אין לה למסמס בנה בביצים וחלב דכל מה שקנתה האשה קנה בעלה ומביא ראי' מגמ' שהקשה דידי' נמי ומשני דידיה ממסמס לבצים וחלב דידה לא ממסמס בבצים וחלב דלא יהב לה בעל ואם תתגרש יהי' לה למסמס עכ"פ בצים וחלב דפח"ח וא"כ באופן אם עברה ולא הניקה עד שנעכר החלב צריך לגרש ודוק. אמנם אחר העיון נ"ל להעיר על דבריו הנב"י בסברה בעזה"י בוודאי אי לא חדשו רבותינו איסור מניקת ויהי' היתר לישא מינקת א"כ קנה האשה וקנה כל מעשה ידיה וכל רכושה כי מה שקנה האשה קנה בעלה אבל עכשיו שאסרו חכז"ל לישא מינקת כי היא משועבדת להניק את בנה או ע"י עצמה או ע"י מינקת בחרקאה או במסמס בצים וחלב א"כ אפוא הגם שעברו ונשאו זה את זה וחלו קידושין ונשואין היא אשתו והוא אישה ומהני הקנין אישות הגם שנעשה באיסור בכל זאת קדם השעבוד של הולד ולא קנה רכושה כי גופה משועבד לולד לכל מה שצריך שכר מינקת או הוצאות מסמס ביצים וחלב ולא צריכה דעת בעלה כי לא יוכל לקנות שיעבוד הולד וכל מה שתמשול בידיה תפזר על בנה ותמסמס ביצים וחלב דבגמ' חקרו הטעם למה אסרו נשואי מינקת ואמרו שפיר שלולא האיסור לא יתן ביצים וחלב אבל אחר שאסרו ותקנו שהאם משועבדת לבנה כל ימי מניקה א"כ קדם השיעבוד של הולד משיעבוד בעלה השני א"כ די בהפרשה שתעמול בעבור בנה ויהי' געגועיה על בנה לפרנסו הגם שבעל שני לא יהב לה למסמס בנה מן בעל הראשון הלא היא בזעת אפה תגדיל את בנה והבן כי נכון בעזה"י. ועוד נ"ל אפי' אם נאמר כיון שמהני הקנין לאישות ממילא מהני גם לכל קנינה ורכושה דאי אפשר לחלק שנאמר שקנה אותה ולא ממונה בכל זאת נראה לי דהיא רשאית למסמס בצים וחלב כפי צרכו ולא יוכל הבעל למחות דנהפוך הוא מחויב לשלם צרכי היונק דמבואר בש"ע א"ע סי' צ"א סעי' ד' ברמ"א וז"ל קהל שעשה תקנות ביניהם בקנסות ועברה אשה על התקנה בעלה חייב לשלם עכ"ל בשם תרה"ד סי' רפ"ב ועיין בח"מ ובב"ש שם ובט"ז שחולק וכתב הט"ז וז"ל וצ"ע להורות כהג"ה זו אם לא שתחילה נעשה התקנה בפי' שכל איש משלם בעבור אשתו אם תעבור על התקנה עכ"ל א"כ ק"ו כאן שאסרו חכמים לישא מינקת כדי שתפרנס האם פרי בטנה כי היא משועבדת לבנה והבעל עבר ונשאה א"כ הוא מחויב למסמא בצים וחלב כי היא מחויבת קודם נשואי' לולד רק לא יכלו חכז"ל להטיל זאת על הבעל השני כי לא תלך לדון לפני הב"ד אם לא יתן בצים וחלב וימות הולד ברעב עיין רש"י שם ותקנו הפרשה עכ"פ ואז לא צריכה לדון לפני הב"ד רק תמסמס בצים וחלב מעמל ידיה ורק במזיד קנסו שצריך ליתן גט אבל אם נשאו זה את זה בשוגג די בהפרשה ותמסמס לולד בעמל ידיה או מרכושה כי חוב חכמים מקדם נשואים בעלה חייב לשלם ודוק. ולכאורה יש להשיב א"כ אפי' ישראל ונשאו זה את זה במזיד יהי' די בהפרשה דכיון דתקנו שהאשה משועבדת להניק ואסורה לינשא א"כ עברו ונשאו זא"ז יהי' די בהפרשה ותעמול ותגדול את בנה ברכושה בעמל ידיה כמו אם לא נשאת לאיש ויהי' לה למסמס בצים וחלב כמו כל אשה מינקת שנבעלת מבעלה יען שיהי' עכ"פ לולד מסמס בצים וחלב כך יהי' מן בעלה הראשון ע"י הפרשה וצע"ג. ואחר העיון לק"מ דמי יכחיש דטוב לולד רק הנקה חלב אמו לא ישוו בו מסמס בצים וחלב רק כדי שלא לפרוש אשה מינקת מבעלה סמכי' הגם אם תתעבר מבעלה בתוך ימי הנקה יתן הבעל מסמס בצים וחלב כי אביו ואמו ירחמו עליו למסמו בבצים וחלב אבל באלמנה שהצריכו לאסור הנשואין דאל"כ אם תתעבר מבעל השני לא יתן בצים וחלב דכל שקנתה אשה קנה בעלה וימות הולד והצריכו לאסור הנשואין ואם עברו ונשאו זה את זה במזיד הגם שע"י הפרשה יהי' לולד בצים וחלב עכ"פ יפסיד חלב אמו אשר יעכר כי אפי' מביאה אחת תוכל להתעבר מבעל שני ע"כ גזרו שצריך לגרש אותה שלא יהי' חוטא נשכר כי רק שלא להפריש כל אשה מבעלה סמכו שאם תתעבר יתן בצים וחלב וכל זה אם נשאו זה את זה במזיד אבל בשוגג לכ"ע די בהפרשה ודוק. אך הפרשה ודאי בעי לכ"ע אפי' אם נחשבו שוגגים ע"י שלא ידעו איסור מינקת ואמרתי לחקור בנידן דידן גם על דבר זה בעזה"י. הנה לכאורה טעמא בעי למה מחמירים גם עכשיו שצריכה אשה להמתין כ"ד חדשים הלא עין בעין נראה שרוב ילדים נגמלים אחר שנה כי נשתנו הדורות ואין הנשים חזקים להניק יותר וגם עין בעין נראה שאין מזיק לבנים הנגמלים לשנה ואפי' בפחות משנה וא"כ למה נחמיר על האשה שלא תנשא מקודם כ"ד חדשים ולא נתיר לי"ב חדשים הגם שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ומנין הגם אם נתבטל הטעם עיין רמב"ם וראב"ד בפ"ה מהל' ממרים ותוי"ט מעשר שני פרק ה' משנה ב' ודוק מכל מקום כאן אין כאן ביטול תקנה כלל דהתקנה הי' כל זמן הנקת הולדות לא תנשא אמם וא"כ בהשתנות הזמן שהדורות חלושים א"כ הנקת הולד לרוב י"ב חדשים וא"כ ממילא אחרי ימי הנקה מותרת לינשא ולא מיקרי שמבטלים תקנת ב"ד הקודם הלא בזמן הגמ' הי' מן הנשים דינקו לילדיהם ד' או ה' שנה ואעפ"כ תקנו כ"ד חדשים יען דלרוב וולדות הי' די בכ"ד חדשים ה"ה בזמנינו אשר עין בעין נראה דדי בהנקת י"ב חודש לרוב וולדות א"כ לא נקראת מינקת חבירו אלא י"ב חדשים וצע"ג. ועלה במחשבה לפני דכל עיקר איסור מינקת מיוסד עפ"י דברו חכז"ל נדה דף ט' דאיברי' מתפרקין ואין נפשה חוזרת עליה עד כ"ד חודש א"כ הולד ביציאתו לאויר העולם גרם לעצמו שיהי' לאמו חלב והכין לעצמו פרנסתו וא"כ כל הנושא אמו וגורם לעכור לחלב אמו הוא מזיק את שלו וא"כ יהי' הפי' בגמ' לא ישא מעוברת חבירו ומינקת חבירו הולד בבטן אמו הוא חבירו של הנושא כי גם הוא חבירו מבטן והריון בתרי"ג מצות כמותו רק פטור מעונש עד כי יגדל ויהי' בן י"ג שנים אבל חבירו הוא שמושבע ועומד מהר סיני ואפי' אמו מעוברת מגוי אעפ"כ הוא חבירו של כל ישראל דהולד הולך אחרי האם והוא חבירו ומי שנושא אמו נושא מעוברת חבירו דהעובר הוא חבירו ודוק. ובזה יש לי להשיב על הנב"י מהד"ת א"ע סי' ל"ח בד"ה והנה שחידש מי שנתעברה מערבי או מעבד מותרת לינשא דדוקא במינקת חבירו או מעוברת חבירו שנתעברה מישראל יש איסור מינקת אבל לא בנתעברה מערבי או מעבד יע"ש ולדעתי י"ל מעוברת חבירו ומינקת חבירו על הולד קאי העובר במעי אמו ישראלית הוא חבירו הקב"ה מספר רובע ישראל דכתיב את מספר רובע ישראל מזרע ומהריון הוא יקר בעיני ד' וא"כ גם אם נתעברה מערבי ומעבד עכ"פ העובר הוא חבירו במצות ודו"ק. ומה שהביא להנב"י לחדש דין זה דלמה נקט הגמרא מעוברת ומניקת חבירו ולא נקטו לא ישא אדם מעוברת ומינקת וצע"ג נ"ל דרמזו אם אשה גוי' נתגיירה כשהיא מינקת ורשאי ישראל לנשאה דהולד אינו חבירו של ישראל דלא נוצר בקדושה הגם דגר קטן מטבילין אותו אגב אמו עיין כתובות דף י"א אבל עכ"פ משנתגיירה האם גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וא"כ אין זה אמו דנפסק הקרבות עיין רמב"ם פ"ו דדמאי משנה י' ובתוי"ט שם ולא נקראת האם מינקת חבירו ודוק. ועדיין צריך ביאור למה נקט מעוברת חבירו ולא נקט מעוברת סתם דהא גיורת מעוברת הוה ולדה ישראל בטבילתה וממילא היא מעוברת חבירו היינו העובר נ"ל דלק"מ (לא מיבעי) אי עובר לאו ירך אמו משכח' דנתגיירה רק לעצמה ולא לולדה א"כ מותר ליקח מעוברת גיורת דהא לאו מעוברת חבירו ועוד נ"ל דדוקא אם הולד נגמר מ' יום אז נקראת היא מעוברת חבירו אבל קודם מ' יום לא נקרא העובר חבירו דהוא רק מיא בעלמא עיין בח"מ סי' ר"י דלא יוכל לזכות לו אפי' אי מזכה לעובר קנה דקודם ארבעים יום לא נגמר צורת הולד יעו"ש ולא נקראת האם מעוברת חבירו ודוק. ובזה הי' לי פלא על קו' ראשונים ביבמות דף מ"ב שהקשו למה חקרו טעם על הבחנה תיפוק לי' דצריך להמתין דלמא היא מעוברת חבירו עיין רמב"ן בשם ולפמ"ש ניחא מטעם מעוברת אי לא הי' מ' יום משעה שנבעלת לא הי' צריך להמתין דאין זה מעוברת חבירו דזרע שלא נגמר הוה מיא בעלמא ולא זכה בזכות כלל על חלב אמו וגם לא נקרא חבירו של הנושא ולא שייך בו בשדה יתומים אל תבוא כי הוא לאו בר זכות כלל בכח אמו אבל לפי שארי טעמי הבחנה להבחין לענין יבמה או לענין אחותו או בין זרע הקדושה אז אפי' קודם ארבעים יום כיון שנקלט הזרע יש נ"מ בכל אלה ליבום ולאיסור אחותו ולזרע כשר אבל לענין לזכות בחלב אמו קודם זכות הבעל שנושא אמו טרם שיוכל הזרע לזכות בזכות אמו ודוק ועוד משום איסור מעוברת של מניקה קיימי' הי' ראוי' לומר שיהי' מותר לישא אותה שיש כמה ספיקות חדא שמא לא נתעברה ואת"ל נתעברה שמא תפיל ואם ידע שנתעברה יפרוש עצמו אבל אם איסור הבחנה עבר עבירה בכל ביאה או יעבור עבירה כשיהי' ספק אם היא אסורה ודוק. וגם א"כ יפלא איך מתיר ר"ש הזקן בגרושה שתנשא הגם דאינה משועבדת להניק למה לא אמרי' לא פלוג בין אלמנה ובין גרושה והסבירו הטעם דלא נקראת עוד מינקת חבירו ועיין בנב"י ח"ר א"ע סי' ח"י דגרושה מעוברת אסורה דעכ"פ היא מעוברת חבירו רק מינקת גרושה מותרת דמשנתגרשה לא נקראת מינקת חבירו אלא מינקת הולד ע"כ מהר"ש הזקן לא התיר אלא גרושה מינקת ולא גרושה מעוברת יע"ש דפח"ח ולפמ"ש דמעוברת חבירו ומינקת חבירו הכל קאי על הולד דהעובר הוא חבירו א"כ מהכ"ת לחלק בין גרושה לאלמנה הלא עכ"פ העובר הוא ישראל חבירו של האיש הרוצה לישא אמו ומהכ"ת לחלק בין שאם חבירו בן גרושה או אלמנה או זונה וצע"ג. ולולא שיראתי אמרתי דלכך דייקו חכז"ל לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו שנתקשה הנב"י דתיבת חבירו למותר דדי לומר לא ישא מעוברת ומינקת שהבאתי למעלה ולפמ"ש דאז הי' מקום לומר דהטעם משום שהיא משועבדת לבעלה הראשון להניק בנו והי' מקום לומר דגרושה מותרת לינשא או נתעברה מערבי ומעבד מותרת להנשא לכך הוסיפו מעוברת חבירו או מינקת חבירו שהעובר הוא חבירו של איש הרוצה לנשוא אותה ולא ישא מעוברת חבירו או מינקת חבירו וא"כ אפי' גרושה או נתעברה מעבד לא ישא אותה ודוק. אמנם כיון שכל ראשונים ואחרונים לא אחזו שער שחבירו הוא העובר בבטן אמו וזכות אמו בא לו יען שעל ידיו בצאתו מרחם אמו דמה נעכר ונעשה חלב או התפרק כל איברי אמו עד שהכין לעצמו פרנסתו א"כ אשיב על מקומי הראשון למה יצריך בזמנינו כ"ד חדשים הלא בודאי לא נשתעבד אשה לבעלה להניק את בנה רק כדרך רוב בעולם הן דל והן עשיר אינם מניחים לינק ביותר משנה אחת וצע"ג. וטרם נחקור אם יש להקל יען שזנתה ונתעברה בזנות אשר חקרו קדמאי שגם ר"ת מתיר בזונה אפי' אינה מופקרת לכל דעכ"פ זנות לא שכיח ואפי' דזנות בלא עדים שכיח עכ"פ לא שכיח דנתעברה דזונה מתהפכת שלא תתעבר רק דצמח צדק סי' צ"ה יצא להחמיר בזנות דאפי' מת לא מהני דגמ' אמרו לא עבידי נשים לחנוק בניהם והיינו נשים נשואות אבל זונות עבידי דיהרגו בניהם וא"כ אפי' מת לא מהני יעו"ש כי נעים בסברה מאוד. אמנם אמרתי ליישב בעזה"י הגם דזונות עבידו להרוג בניהם היינו טרם שיודע לעולם דהמה זונות דגדולה הבושה אבל אם כבר ילדו ונודע דיש לה ולד אז טבע רחמי אם גובר גם אם ילדה בזנות שלא להרוג בניהם א"כ כיון שכבר היא מינקת לא תהרוג בנה בשביל ליקח איש ועוד הלא באמת זנות דיהי' מתעברות לא שכיח וא"כ לא הי' ראוי' לגזור דמלתא דלא שכיח לא גזרו בה רבנן רק הבית מאיר בצלעות הבית סימן ה' חידש סברא ישרה בודאי מלתא דלא שכיח לא עמדו רבנן לתקנה אבל כיון דכבר עשו איסור ותקנות מינקת בעבור כל מינקת אלמנות דהוא שכיח מהכ"ת שלא יהי' תקנותיהם גם על ילדים שנולדו בזנות דפח"ח וא"כ אני אומר די לעשות תקנות מינקת גם בזונה כמו שעשו בשאר אלמנות מניקות אבל במת הולד דלא גזרו בשאר נשים כשרות ועשו תקנה בעבור בני זונות שאפי' מת הולד לא יהי' מהני לעשות תקנה בעבור בני זונות דלא שכיח כן נלע"ד נכון בעזה"י. הדרן למילתא במה שחקרו הפוסקים דיש להקל בזונה דלא נשתעבדה לנואף ואינה נקראת מינקת חבירו רק הנב"י סי' ח"י שדא ביה נרגא בקו' גדולה א"כ הלא בכתובות דף ס' אמרו הן הן דברי ב"ש וב"ה ב"ש אומרים כ"ד חדשים וב"ה ח"י חדשים וקשה הא ב"ש סובר דיכולה לשמוע דד מפיו דשום אשה לא נשתעבדה וא"כ איך סובר ב"ש איסור מינקת כ"ד חדשים כמו שמקיל הר"ש בגרושה דלא משתעבדה לב"ה ה"ה כל אשה לב"ש לא נשתעבדה ובבית מאיר מחזיק בקו' דמבואר בתוספתא דב"ש וב"ה על איסור הנקה קאי והקו' גדולה. ואמרתי בחדושי לישב בעזה"י בודאי לב"ש תוכל להשמיט דד מפיו של התינוק דהיא מקפדת שלא תרזה משמן בשרה ליתן חלבה ודמה לתינוק וצריך הבעל ליתן בצים וחלב אבל עכ"פ האשה מחויבת לעמול בבנה למסמס ליה המאכל מבצים ולהשקות מחלב אשר הכין הבעל כי אין לדמות אם היא מרחם על בן בטנה לגדלו ולחכמו ולהסתכל עליו שיהי' בריא וחזק במזונות וא"כ גזרו חכז"ל שלא תנשא כ"ד חדשים שאם תנשא או תתעבר ותלד מן בעל שני ולא תוכל להשגיח עליו על בן מבעל הראשון וגם בלילה בשעה שינהגו באישות לא תוכל להשגיח עליו אינו דומה לבן מאותו אב אשר כרחם אב על בנים יתבטל מתענוגיו בעבור להשגיח על בנו אבל גרושה אינה משתעבדת כלל לגדל בן מבעל הראשון לכן התיר הר"ש בנשואין הלא הכי היא צריכה למסמסו לי' ישגיח עליו אביו לגדלו ולחנכו ולחכמו וה"ה בבן בזנות אין עליה שיעבוד כלל וא"כ מהכ"ת דלא תנשא ודוק. וחקרתי היתר חדש אם נתעברה דעיקר האיסור אמרו בירושלמי הובא בתוס' סוטה דף כ"ד מפסוק לא תסיג גבול עולם בשדה יתומים אל תבוא ועיין בבית מאיר שחלב אם היא שדה היתום וא"כ כיון שזרע הגוי בבת ישראל אין לו חייס דרחמנא אפקרי' לזרעו א"כ לא נקרא העובר יתום דדוקא בשדה יתומים אל תבוא ואפשר נהפוך הוא דהמה יתומים ממש כמו (יתומים היינו ואין אב) מי שאין לו אב יהי' מאיזה טעם שיהי'. ועלה בדעתו להביא ראי' דבזונה ליכא איסור מינקת דבגמ' כתובות אמרו מינקת שמת בעלה בתוך כ"ד חודש לא תנשא וקשה למה לא אמרו סתם מינקת לא תינשא עד כ"ד חודש למה הוסיפו שמת בעלה תוך כ"ד חודש אלא רמזו דדוקא אם הי' לה בעל ומת בתוך כ"ד חודש ללידת בנה אז לא תינשא אבל זונה פנוי' שנא הי' לה בעל מותרת. אמנם לשיטת הר"ש שמתיר בגרושה יען שאבי הילד קיים והוא ימסמס בצים וחלב לולד א"כ אפשר דדייקו דרק אם מת בעלה אסור מינקת למעט גרושה שנא מת בעלה והוא חי ויפרנס לולד מותרת לינשא א"כ זונה דאין אב לפרנס אסורה ודוק. אך לשיטת ר"ת ורוב הפוסקים דגם בגרושה יש איסור מינקת א"כ למה אמרו מינקת שמת בעלה ע"כ לרמז למעוטי זונה דלא הי' לה בעל ויש לדחות דקמ"ל הגם באלמנה שתוכל לתבוע היורשים אעפ"כ לא תנשא דלא תבא לב"ד ותהרג את בנה ברעב עיין יבמות דף מ"ב שיש זונה דאין לה ממי לתבוע או גרושה דלא תוכל לבוא בעצמה לפני ב"ד לדון עם המגרש ודוק. גם עלה בדעתי לחדש היתר בזונה בשלומא באלמנה לא יתן הבעל השני בצים וחלב דיאמר דתתבע ליורשים וכן בגרושה יאמר שתתבע למגרש ואשה בושה נבוא לתבוע ותהרג את בנה ברעב אבל בזונה אשר אין לו אב אפי' תאמרת ממי נתעברה מי מוציא ממון ממנו הלא כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחרים וא"כ מהכ"ת שלא יתן הבעל השני בצים וחלב לבנה הלא כל המגדל יתום בתוך ביתו כאלו ילדו וזה הולד הוא יתום שאין לו אב א"כ אם תתעברה ותעכר חלבה הבעל השני יתן בצים וחלב ודו"ק. ואולי שמא לא יהיב הבעל השני ויאמר שתתחנן לפני הב"ד שיפרנסו את הולד והיא בודאי בושה לבוא הב"ד לפרנס הולד אשר ילדה בזנות ותמית את בנה ברעב כי גדולה הבושה ואם לא תנשא או תהי' מפורשת מבעלה תוכל להניק מחלב דדיה ולא תמית הולד ברעב ודוק. ואפשר להעיר עוד דלכאורה יפלא למה אסרו מינקת חבירו משום שמא תעכר חלבה למה לא התירו להנשא והיא עם הבעל יהי' מקבלים בכל קללות ושמתות שלא ישמשו אלא במוך שלא תוכל להתעבר ועיין ביבמות דף מ"ב ונדה דף ג' אי אפשר בכל זאת שמא לא יהודק המוך ותוכל להתעבר והבעל יהיב בצים וחלב למסמס ולבן אשתו לא יתן וחששו על המיעוט וכן מבואר בהפלאה כתובות דף ס' ואפי' עבר ונשאה צריך לגרש או להפרידה ולא התירו לשמש במוך שלא יהי' חוטא נשכר שיוכל לשמש אבל אם הוא הי' שוגג למה נקנסו אותו צריכים אנו רק למיחש על תקון הולד א"כ ישבעו שניהם שלא לשמש אלא במוך ולא שייך עוד לומר דאין זה ספק דרוב נשים מתעברות עיין בנב"י ח"ר סי' כ"ג דכאן המוך מפסיק ואת"ל שאעפ"כ תתעבר דלמא יתן חלב ובצים ואת"ל דלא יתן דלמא ליכא בזונה איסור מינקת ודוק. שוב מצאתי לאדמ"ו ז"ל בחת"ס א"ע סי' ל"ג שנשאל בנידן כזה שהבעל הי' שוגג להתיר בכעין זה אם היא עניה ביותר ותצרך להשכיר למינקת לאחרים צריכים להפרישם חוץ אם הבועל מודה ונותן לבנה על בצים וחלב אבל אם אי אפשר (להשכיר) הוה זה טבא ליה לבן שתהי' אמו תחת בעלה פן לא תתעבר ופן יתן חלב ובצים אם תתעבר א"כ מי ידין עוד אחרי הנב"י ואדמ"ו ז"ל חלילה לי לדבר שום דבר גם מצאתי בסי' ל' וסי' ל"ב ממה שחדשתי להאריך שלכן נשאר הגזירה כ"ד חודש משום דאין הולכין בפקוח נפש אחרי רוב וכן חקר הבית מאיר בצלעות הבית סי' ה' והפלאה כתובות ס' והגם שיש לי להעיר דאין הולכין בפקוח נפש אחרי רוב היינו אם רוב אומר שאין תקוה לרפאות עוד מחללין שבת בעבור המיעוט פן יש עוד תקנה אבל אם הרוב אומר שלא יבוא לפקוח נפש רק מיעוט יש דיוכל לבוא לפקוח נפש מנ"ל דלא אזלי' בתר רוב לאמור שלא יבוא לידי סכנה כלל אך דבר זה צריך התבוננות רב ואין כאן מקומו וישב מעלתו נ"י עם שני רבנים וידונו כדין וכדת כפי ראות עיניכם דברי הדש"ת. ואגב אעתיק מחידושי ראיתי בבית מאיר בצלעות הבית סי' ה' שנתקשה למה כופין בגרושה שולד מכירה שתניק בשכר הא הגמ' מקשה ביבמות דבעל לא יהי' רשאי לבעול אשתו דלמא תעכר חלבה ומשני דמסמס בחלב ובצים כמבואר וא"כ תאמר הגרושה אני לא אניק רק אבי' ימסמס לו בצים וחלב מזה הוכיח בדידיה יהי' לו געגועים על אמו ומהני בצים וחלב אבל בלי עזר געגועים דאמו לא מהני בצים וחלב ולכן לא התיר הר"ש לגרושה לנשוא רק אם לא הכירה שאז תאמר ילדה לא מכיר אותה ויקח אבי הילד וימסמס לו בצים וחלב משא"כ במכירה דיש לחוש דאבי הילד יתן לה על בצים וחלב ויאבדו והיא בושה לתבוע ממנו בכל שבוע ושבוע וע"כ כופין אותה להניק וגם אסורה לינשא ע"כ. לדעתי נראה הטעם דכופין אותה להניק הגם דבדידיה סמכי' אם תתעבר אשתו דימסמס בבצים וחלב דשאני אשתו דלרוב אין מניקות מתעברות כלל ואת"ל דתתעבר ימסמס בבצים וחלב ולבן מבעלה הראשון לא יתן אבל אם ברור דיתן היו סמכי' על הרוב דלא מתעברות מיניקות אבל בגרושה אם הולד מכירה צריכה להניק דלא סמכי' לכתחילה על מסמוס בצים וחלב בשלומא אם אינו מכירה תתן לו הילד והוא ישתדל בעבור מינקת ואת"ל דלא ימצא אז אונס רחמנא פטריה לאביו ולא מחייב האונס לאמו עיין ש"ך ח"מ סי' כ"א אבל מכירה ולא יונק ממניקת אחרת א"כ תתן הילד לאביו רק על סמך שימסמס בצים וחלב והוא ספק אם יוכל הילד להתגדל עליו בהשמטת הדד עושית ספק רציחה בשלומא הבעל בועל אשתו כדרך העולם עוסק בהיתר הוה אפשר שלא תתעבר ולא תעכר חלבה ואת"ל תתעבר בתוך ימי מיניקת יוכל לחיות בבצים וחלב א"כ דלא הוה פסוק רישא ולא אפשר דהא צריך לקיים מצות עונה ולא קמכווין שתתעבר ומותר עיין פסחים דף כ"ו והגמ' הקשה א"כ יהי' רשאי לישא גם מיניקת חבירו והיא תינק לולד ויהי' ג"כ לא אפשר ולא קמכווין ואת"ל דתתעבר תמסמס ליה בצים וחלב ומשני שהבעל השני לא יתן בצים וחלב לכן הגם דרובא מיניקות לא מתעברין אסרו הנשואין שלא יבוא לספק פקוח נפש פן תתעבר ותעכר חלבה ולכן בשעה שמכיר הילד את האם שלא יקח מדד מיניקת אחרת לא תוכל להשליך הילד על סמך מסמוס בצים וחלב ולכן כופין שתניק בשכר וגם חיישינן שהבעל יתבע שתגמל את בנה כדי שתתעבר ממנו אבל בדידיה דודאי לא יבוא ולד ראשון בסכנה בעבור שתתעבר בולד שני וא"כ היינו טעמא נמי דאסרו לגרושה לינשא הגם אם הבעל השני מרוצה שתניק לולד עוד כל ימי הנקה כיון דולד מכירה ולא יקח דד מיניקת אחרת א"כ תתעבר ויעכר חלבה יהי' התינוק מוכרח על בצים וחלב הא הבעל השני לא יתן וכי תימא האב יתן בצים וחלב שתתן לו הילד שהוא ימסמס יש לחוש שמא ימות האב דלזמן מרובה חיישי' למיתה בשלומא באשתו אם תהי' אלמנה ותפרנס בנה ואחרת תניקיהו ולהניק תתן בצים וחלב אבל הגרושה אם תתעבר לא יתן בצים וחלב לבן מבעלה הראשון ודוק: