אור ברסלב
שות מחנה חיים ז › סימן יא

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ז · סימן יא

סימן י

ראיתי קו' בס' עטרת חכמים להגאון ר' ברוך לייפניק זצ"ל בא"ע סי' י"א אחר שהביא דעת רמב"ן והר"ן בדעת רבינו יונה מה שנאמנת האשה להתיר עצמה לבעלה אין הטעם משום דע"א נאמן באיסורין דבדבר שבערוה אין ע"א נאמן אפי' לא הוחזק איסור רק מכח חזקת היתר בצירף ברי דידה מותרת אבל דעת רשב"א שנאמנת מחמת דע"א נאמן דבדבר שבערוה שלא הוחזק איסור ע"א נאמן רק שנתקשה בדעת הרשב"א וכתב בד"ה עוד וז"ל אמנם עכ"ז לא אכחד לומר שלא זכיתי להבין דבריו הקדושים דאיך שייך מדין ע"א נאמן באיסורים הלא כיון שמסופקים בה אם זינתה באונס או ברצון ובשותקת אוסרים אותה הרי מספיקא אנו חוששים שמא זינתה ברצון וא"כ היא שעברה ברצון בזנות עריות דא"א תעבור גם על איסור סוטה לבעלה כדין החשוד על דבר שאינו נאמן באיסורין שחשוד עליהן וכשאנו דנין לספק בה דלמא זינתה ברצון איך אפשר לצאת מספק זה עפ"י עדותה על עצמה הלא גם זה מכלל הספק אם יש לה נאמנות על איסור סוטה או לא ושאלתי זה לכמה לומדים ולא עלתה להם ליישב עכ"ל. ונראה בעזה"י לתרץ דמסתברא דגם דיצרה תקפה בשעה חדא וזנתה ברצון הגם דהוא איסור חמור חיוב מיתות ב"ד בכל זאת לא חשודה שתעבור איסור לאו איסור סוטה בכל יום ויום ויש שביום אחד תעבור הלאו כמה פעמים דהא בכל בעילה ובעילה עוברת על איסור סוטה וחמור יותר התמדת הלאו מעבירת זנות אשת איש פעם אחד והבאתי ראי' מדברי ר"ן סוף פ' יוכ"פ באם לשחוט בשבת או להאכילו נבילה וכ' וז"ל אבל נ"ל דלגבי חולה אין איסור נבילה קל מאיסור שבת דנהי דנבילה איסור לאו ושבת איסור סקילה איכא חומרא אחרינא בנבילה לפי שהאוכל עובר בלאו כל זית וזית שבה כדאמרי' לגבי נזיר שהי' שותה יין אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחד ואחד אבל לענין שבת לא עבר אלא בשעת שחיטה וחד לאו הוא דאיכא דמעשה שבת מותרים דקיי"ל היא קודש ואין מעשיה קודש ומשום הכי לאוין הרבה דנבילה לא מיקרי איסור קל לגבי חד לאו דשבת ואע"ג דהוי איסור סקילה עכ"ל ובמג"א סי' שכ"ח סק"ט הבין דחמור הרבה לאוין מעבירה חמורא פ"א יעו"ש וה"ה נאמר דחמור בעיני האשה הגם אם יצרה תקפה לעבור פ"א עבירות זנות אשת איש לא תעבור עבירת לאו איסור סוטה הרבה פעמים ודוק. אך כבר הערותי בחידושי סוף ספרי קול סופר אות ט"ז דווקא אם הב"ד שוקלים הדין אם החולה צריך לעשות עבירה כדי לקיים וחי בהם ולא שימות בהם אבל בכל אופן לא ימצא לחולה או להעושה בעבירה און אז חידש הר"ן דכמה פעמים לעבור הלאו חמור ממעשה עבירה חמורה פ"א אבל מי שעובר עבירה חמורה בשאט נפש ויקרה לו עון בפשעו אז בודאי מי שעבר עבירה חשוד לעבור אפי' כמה עבירות הלאווין ומי שחשוד על עבירות הלאו כמה פעמים אינו חשוד על עבירה חמורה אפי' פ"א יעו"ש שהשגתי על דברי מגן אבות וא"כ נשאר קושי' הגאון מלייפניק ז"ל כיון שחשודה על עבירות זנות אשת איש פ"א חשודה על עבירות לאו איסור סוטה לעשות כמה פעמים. ועלה בדעתי אם היא אסורה באיסור סוטה דבאמת זינתה ברצון ונאסרת על הבעל והיא תאמר שנאנסה א"כ היא מכשילו שיעבור עבירות לאו בכל בעילה ובעילה לפני עור לא תתן מכשול וגדול המחטיא לאדם נכנס תחתיו לעונש א"כ אף שחשודה שנתרצית לנואף אשר חפץ לחטוא ולא מנעה אותו למרוד בד' אינה חשודה שתחטא לבעלה שיכשול בלי דעת לעבור בכל בעילה ובעילה עבירת לאו דסוטה ולא יודע כי יחטא בלאו דסוטה דאל"כ כלה שזינתה עם החתן בנדתה לא תהי' נאמנת אחר החתונה על בעלה דהא היתה חשודה על איסור נדה ושמא גם אחר נשואין תשמש בנדתה הגם שבעלה חפץ כעת להיות ירא שמים אלא פשיטא אז כאשר זנה עמה וחפץ לעבור על איסור נדה נתרצית לו לעשות עמה כרצונו אבל אחר הנשואין לא תכשיל אותו והבן. שוב התבוננתי בנדה יש היתר לאיסור בספירה וטבילה לא תחטא עוד כלל משא"כ אם זנתה כאשר היתה א"א ועל ידי אותה בעילה אחת אין היתר לאיסורה שנשארת לעולם באיסור סוטה על בעלה מי יאמר שלא תכשילו באיסור סוטה כדי שתהי' נשארת עם בעלה ונשאר קו' הגאון מלייפניק ז"ל וצע"ג. אמנם הסברה בעצמה נכונה דלא תשקר להיות עם בעלה באיסור סוטה כל ימיה ואעתיק דברי הרא"ש בסוף נדרים שכ' וז"ל ועוד נ"ל טעם טוב דהלכתא כרב המנונא דאפי' למשנה אחרונה היא תובעת שיגרשנה בעלה וחיישינן שמא נתנה עיניה באחר ותנשא לו אחר שיגרשנה בעלה אבל ודאי חזקה שלא תאמר אשה לבעלה גירשתני להפקיע עצמה בטענת שקר מתחת בעלה להיותה באיסור א"א כל ימיה עכ"ל הרי דהרא"ש הכריע דהלכתא כרב המנונא דמסתברא חזקה שלא תאמר לבעלה גירשתני להפקיע עצמה בטענת שקר להיות באיסור א"א כל ימיה ה"ה כאן חזקה שלא תשקר לאמור נאנסתי להיות עם בעלה באיסור כל ימיה ודוק. ולא נעלם ממני דיש להשיב דהרא"ש מדייק וז"ל להיותה באיסור א"א כל ימיה עכ"ל א"כ אפשר לומר איסור א"א שהוא במיתה כל ימיה על זה יש חזקה אבל על איסור לאו דסוטה אפשר דלא חששה האשה אפי' יהי' איסור כל ימיה רק על זה נאמר מה שאמרו ביבמות דף קי"ט מה לי איסור לאו או כרת עיין רש"י שם בפגע באיסור עצמו אין הבדל בין איסור לאו או כרת וה"ה כאן מה לה להאשה אם תעבור איסור אישות בכל בעילה ובעילה כל ימיה או איסור סוטה בכל בעילה ובעילה כל ימיה וחזקה שלא תשקר לאמור שהיתה אנוסה אם זנתה ברצון ובודאי קושטא קאמרה והבן ועיין בתוס' ורא"ש גיטין דף ל"ה דוגמא שלא תחפץ האשה להיות באיסור כל ימיה לעבור נדר בעבור ליטול הכתובה אבל לעבור הנדר פעם אחד או שבועה חשודה לעבור ודוק. ואוסף עוד הלא לגבי עצמה בודאי נאמנת שמותרת להבעל לו שאומרת ברי לי שאני מותרת לו ואטו חשוד אינו נאמן לגבי עצמו רק הקו' הוא איך נאמנת לגבי בעלה שיהי' מותר לו שיבעל אותה א"כ אעתיק דברי יש של שלמה פ"ב מיבמות דין ח"י שכ' דבר חדש וז"ל ועוד כ' המרדכי בשמו וכן הגה במיימוני האומר על אשתו שזינתה שווי' אנפשיה חתיכה דאיסורא ואסורה לו ומיהו לפי משנה אחרונה שהאשה אינה נאמנת לומר נטמאתי משום דשמא עיניה נתנה באחר ה"נ אחר תקנת ר"ג שאינו יכול לגרשה בע"כ חיישי' שמא עיניו נתן באחרת ומותר בה וכופין אותו להיות אצלה ע"כ ודבר זה אין לו שורש וכי סברה שאין לכפות אותו במאי דאסר ליה בע"כ אם הוא יטעון ראיתי אותה שזינתה או שמעתי מעידי תרי דמהימני איך להתירה לו בע"כ ולהאכילו דבר האסור בשלומא שהאשה אינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה שהתורה לא אסרה אותה על בעלה היכא שלא ידע שנטמאה אם לא בקינוי וסתירה וא"כ אפי' את"ל האמת שזינתה התורה התירה לו והיא משועבדת לו וקרקע עולם לפניו הוא שיודע בודאי שזינתה ואסורה לו ולב יודע מרת נפשו שלא נתן עיניו באחרת איך נוכל לכפות אותו להיות עמה ולעשות מעשה באיסורא עכ"ל וא"כ ממנ"פ אם היא נאמנת לו אפי' אם באמת משקרת לא עבר הבעל עבירה כלל וא"כ ספק כזה לכ"ע להקל דהא בשאר ספק איסור כגון ספק חלב או נבילה עבר איסור בשוגג עכ"פ אם הי' חלב או נבילה אבל בספק אם זינתה דבעל לא ידע מזה אז אפי' אם יבעול לא עשה הוא עבירה לא אסרה התורה אותה עליו והבן. וכבר הערותי במקו"א הלא כ' המהרי"ק הובא בט"ז יו"ד סי' צ"ט דאפי' אם האשה האמינה שאין עבירה אם תזנה אעפ"כ אסורה לבעלה דעכ"פ מעלה מעל באישה יעו"ש א"כ אפי' מנשים קלי דעת על עבירות מהמה רוב נשים שלא ימעלו מעל בבעליהן והאשה הזאת טוענת שהיא מכלל רוב נשים שלא מעלה מעל באישה מהכ"ת להוציאה מהרוב ודוק. וגם אוסף בטעם ההיתר נאמנות שלה הגם שחיישינן שזנתה במזיד דחפצה לטעם טעמא דאיסור ביאת זנות מאיש זר מים גנובים יומתקו ולחם סתרים יונעם עיין סוף נדרים דאמרו מהאי טעמא הנואף חפץ שלא ימות הבעל דזנות אשה מנאפת תחת בעלה ניחא לי' דהוה מים גנובים יעו"ש אבל לחשוד אותה לחיות עם בעלה אשר אינם מים גנובים ולעשות איסור סוטה בכל בעילה ובעילה עמו על זה אינה חשודה ודוק. והעיקר נראה לי הגם דחיישינן שזנתה ברצון היינו דהתיחדה עמו לחיבק ונישק ולהתקרבות בשר ועברה על אביזרייהו דגילוי עריות ועי"כ כאשר הנואף מצא מקום לזנות בעל אותה וזה נחשב בעינינו כמזיד ולא כאונס כמבואר ברמ"א הל' סוטה בשם המרדכי אבל בודאי לא נכנסה עמו לשכב לזנות וק"ו להביא אותו עליה רק כאשר קרב עליה לא צועקת כדי להושיע לעצמה והגם שלא עשתה מעשה והיתה קרקע עולם לפניו חייבה התורה אותה כמבואר בב"ק דף ל"ב דכתיב ונכרתו הנפשות העושות ובתוס' שם דהנאה הי' לתרווייהו יעו"ש עכ"פ לא עשתה מעשה לעבור עבירה וגם מן הבעילות ברצון יש רוב שלא רצו שאיש זר יבעל אותם רק עברו על התקרבות הג"ע ועי"כ באו שהנואף בעל אותם אבל אם תשאר תחת בעלה באיסור סוטה הכל יודעים כלה למה נכנסה לחופה א"כ תכין עצמה לבעלה ויש שיבקש בעלה שהיא תביא אותו עליה ותשמש בו ונשארת חזקת כשרותה שלא תאמר אנוסה הייתי ותשאר אשתו לשמש לפניו בכל מיני תשמיש דאז היא עושה מעשה לבעילת עבירה ודוק:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה