אור ברסלב
שות מחנה חיים ז › סימן ד

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ז · סימן ד

סימן ג

בעזה"י באתי לבקש מאת כבודו הרמה שימחול לעיין בעובדא שבא לידי שאיש ואשה מגליל בערעגסאס באו לכאן ותבעו לגרש אותם בגט פטורין והשליש הבעל הממון של כתובה לפי פשר שביניהם ובגט ההוא נודע אחר הנתינה איזה ימים שאבי המגורשת נקרא לתורה באופן אחר וחזרה אשה לכאן ושלחה אחר בעלה לבערעגסאס וכשבא סירבה לקבל גט פטורין ולא להחזיר לו מעות הכתובה ולא שמעה לקול הב"ד ורוצית לעגנו ולהוציא ממנו ממון עוד ולענ"ד להתיר לאיש ההוא לישא אשה אם יסכימו עמי ולזאת אני מציע לפניו דברי לעיין בהם ויכתוב לי הסכמתו בענין זה. עובדא בא לידי זה איזה שבועות באו לכאן איש ואשה ובקשו מהב"ד דפה להזדקק להם לסדר גט והבעל אמר ששמו יהודה המכונה ליב בן אברהם ושם אשתו יוטא רעכל בת נטע ושם שאבי' עולה לתורה לא ידעה בבירור אבל בעלה אמר והבטיח שבבירור יודע שחמיו עולה לתורה בשם נתן נטע וכן כתבו בגט ומעות המגיע לה נשתלש ביד הדיין דפה מו"ה יעקב נ"י ולאחר נתינת הגט נמסר לה הכל כאשר הותנה בראשונה ולאחר איזה ימים באתה האשה ואמרה לפנינו בטענותה שאבי' אין עולה לתורה בשם נתן נטע רק בשם נתן יחזקאל ואחרי שהוברר שאמת כן הוא ורצו לסדר להם גט שנית מיאנה האשה ואמרה כי יש לה על בעלה כמה טענות ונא שמעה לקול הב"ד אשר בקשו ממנה ונסעה לדרכה והבעל עומד וצוח ולא הי' בידינו לעזור לו ואמרתי להציע תוכן הדברים לפני הדר"ג נ"י מה שנ"ל בענין הנ"ל. הנה בגוף הדין הי' נ"ל שרשאי הבעל לישא אשה אחרת ואין האשה יכולה לעגן אותו דהרי אם נשתנה שם אבי המגורשת יש דיעות המתירין בדיעבד לאחר שכבר נותן וכמו שהביא הגט פשוט סי' קכ"ט ס"ק נ' יעו"ש ובתשו' עבה"ג סי' נ"ה ועוד הרבה תשובות מתירין בדיעבד וגם החולקים וס"ל אע"ג דשם אבי המגורשת אינו מעכב אם לא נכתב כלל מ"מ אם שינה שמו גרוע משום דיש לחוש ללעז כמ"ש הב"ש בסי' קכ"ט ס"ק י"ז וא"כ מדינא האשה ההיא מגורשת ממנו ואינו אשתו הן עפ"י דינו תורה והן מדרבנן אלא משום לעז צריכה היא גט שני ובכה"ג נראה פשוט דאין זה בכלל חרם רגמ"ה שלא ישא אשה על אשתו וכיוצא בזה כ' בס' אנשי שם בסו' כ"ב דהיכא דמותרת במקום עיגון ואין העיכוב מהבעל אין עליו חדר"ג ומותר לישא אשה ועדיף טובא ממה שפסק בשו"ע א"ע סי' א' סעיף י' לגבי ארוסה לא גזר ר"ג ועוד נ"ל מטעם אחר אפי' תימא דבארוסה נמי גזר הרי קיי"ל בא"ע סי' קי"ט בהג"ה סעיף ה' דאם נכתב גט אחד מדעת רצון האשה אלא שנפסל ושוב אינה רוצית לקבל גט שני יכולים לגרשה בע"כ ופר"ח שם מסתפק אם דווקא בפסול דרבנן או אפי' בפסול דאורייתא וכ"ש בנידן דידן והנב"י חא"ע סי' א' מה"ק כתב דהחרם שלא לגרש בעכ"ח הוא גרע יותר מחרם שלא לישא ב' נשים וכן דעת רוב המפורשים א"כ בכה"ג היכא שנפסל הראשון הה"ד דמדינא דמותר נישא אשה אחרת אלא שמרן הגאון בח"ס חא"ע סי' ג' כ' שם דנהי דחרם שלא לגרש בעכ"ח חמור מהצד אידך חרם שלא לישא ב' נשי' חמור ג"כ מצד א' יעו"ש דאפי' אם פשעו שהסכים בשב יעקב חא"ע סי' א' ובנוב"י הנ"ל דלית בה משום חדר"ג מ"מ לענין לישא ב' נשים לא התיר אנא ע"י מאה רבנים כיון דמשכחת לה בהיתר אל יעשה באיסור בהצטרף הטעמים הנ"ל נראה בודאי שרי דהנה הא דבארוסה לא גזרו כמ"ש לעיל דברי הרמ"א סותרין דמתחלה נראה דמסכים דבארוסה לא גזר ובסוף דבריו כ' דווקא אם היא אינה רוצית לא לכנוס ולא לגרש ומכח זה פי' הבית הלל שם דמה שכ' הרמ"א מתחילה דבארוסה לא גזרו היינו לענין שלא לגרש בעכ"ח וכעין זה כ' מרן זצ"ל בתשובה סי' א' ולענ"ד קשה טובא דהרי בסי' ע"ז סעי' ב' גבי מורדת בהג"ה דדווקא בארוסה המורדת יש להתיר לו או לגרשה בעכ"ח או לישא אחרת לכך נראה דגם בסי' א' הכוונה כן דנהי די"א דבארוסה לא גזרו וכן במקום מצוה מ"מ דיש חולקים דגם בכה"ג ובמקום חליצה גזרו הכריע רמ"א שלא להתיר גט בארוסה לכתחילה אלא אם היא ארוסה המורדת שאינה רוצית לא לכנוס ולא לקבל גט היינו ממש כמ"ש בסי' ע"ז כן נראה לענ"ד וא"כ בנידן שלנו ג"כ איכא תרוויי' דכבר כתבתי דנידן הנ"ל לא גרוע מארוסה וגם היא רוצית לעגנו כמורדת א"כ להסכמת הרמ"א מותר לישא אשה אחרת. איברא דבב"ש בסי' ע"ז גבי מורדת ג"כ הביא תשובת מיימוני דאין להתיר לישא אשה אחרת דנהי דחרם זה קיל מ"מ איכא למיחש דילמדו היתר מזה ויפרצו ליקח אשה על אשתו במקום דליכא טעמים להתיר וכן מרן הגאון בעל ח"ס הנ"ל אינו מתיר רק בהיתר מאה רבנים מ"מ נראה דכאן גם לדברי מרן זצ"ל מותר דהרי כ' בתשובה חא"ע ח"א סי' א' הנ"ל לענין חליצה דאם היא מסרבת לשמוע בקול ב"ד בכה"ג בודאי לא גזר ר"ג יעו"ש א"כ שוב איכ"ל בנ"ד דמי' להא דג"כ נא אגידה ביה יותר מזקוקה וגם מסרבת ומעגנת אותו איברא דראיתי בכנסת הגדולה בסי' קי"ט והובא בפתחי תשובה סי' קי"ט בא"ע דהא דמביא הרמ"א בשם הכל בו דאם נכתב גט הראשון ברצון ונפסל ואינה רוצית לקבל גט שני דמתירין לגרש בעכ"ח היינו אם ידעה מהפיסול ותימא על הרמ"א שלא העתיק כן וגוף הדבר מה חילוק יש בידעה או לא ידעה לא הבנתי כיון דקיי"ל דהיכא דהסכימו פעם אחד בפני ב"ד לקבל גט ועכ"ח אפי' בלא קנין דהרי אפי' קבלו קנין הא מבטלין הקנין קודם הנתינה ועכ"ח כיון שקבלו כן בפני ב"ד אינה יכולה לחזור כדקיי"ל בח"מ סי' כ"ב דדינא דקיבל עליו דיין דכל דבר שנעשה בפני ב"ד וקהל אין יכולין לחזור א"כ מ"ש אם לא ידעה או ידעה וספר כל בו אינו בידי לעיין בו וכן בתשו' מהר"ם מרוטנבורג בסופו שהובא שם החרם רגמ"ה ועכ"פ בנידן הנ"ל שכבר קבלתה הגט וגם הכתובה מה שהשליש ביד הדיין על תנאי הזה ומסרבת להחזיר בוודאי כה"ג אינה יכולה לחזור וכ"ע מודים דלית בכה"ג משום חדר"ג. ובלא"ה נראה דאין לחלק דהרי בתשו' הרא"ש כלל מ"ב גבי נכפית האריך ופסק בוודאי ר"ג לא החמיר בתקנתו יותר באשה מהבעל והיכא דבאיש כופין בודאי גם באשה כופין וכן פסק בש"ע ססי' קי"ז ולדעת הב"ש שם גבי נכפית מגרשין בעכ"ח וא"כ ה"נ דהרי בסי' קנ"ד סעיף כ"א פסק הרמ"א דאם נכתב הגע ונפסל משום לעז כופין האיש לגרשה שנית וכיון דבאיש כופין ק"ו באשה שצריכה לקבל גט בע"כ וא"כ בודאי אין לחלק בין ידעה ללא ידעה והיינו בנפסל הגט רק בפסול דרבנן דכבר אינה עפ"י הדין אשתו אפ"ה זקוקין אהדדי כופין ור"ג לא גזר אלא שלא לגרש אשתו בעכ"ח אבל אם נפסל בפסול דאורייתא או אפי' בפסול דרבנן אלא שעדיין לא נתן לה ועדיין היא אשתו אי נימא דרשאין לגרשה בעכ"ח משום דכבר נתרצה בפני ב"ד כדלעיל בכה"ג אפשר לחלק בין ידעה ללא ידעה כנלע"ד מיהו לפמ"ש הנב"י מה"ת חא"ע סי' קי"ד אין רשאין לזרוק לה גט אלא לכופה. ועוד בה טעם שלישי שלפי הנראה בנידן הנ"ל אפי'

להחולקים על עה"ג מודים בנ"ד דהרי יש לומר דאין כאן שינוי שם כלל שהרי באמת הוא נקרא נטע וגם נקרא נתן ודרך העולם לקרוא אדם שעולה לתורה נתן נקרא נטע כותבים נתן נטע וכן כ' א' מבני ר' נטע הנ"ל שלפעמים כותב לו אגרת בשם נתן נטע אע"ג שאין נ"מ שאין הבן יכול לשנות ולהחזיק לאב שם אחר ממה שנקרא לו באמת כמו שכתבו הפוסקים מ"מ כי הוא שמו נקרא נתן וגם נקרא נטע אלא שצירוף זה נתן נטע בהדי הדדי לא מצינו דנקרא מיהו באע"ז סי' קכ"ט סעיף י"ד יש אומרים דגט אם נקרא בשם לפעמים ראובן ולפעמים שמעון וכ' ראובן שמעון אינו פסול בדיעבד נהי דאנן לא קיי"ל הכא מ"מ שינוי השם נראה דלא מקרי בכה"ג שם אבי' דהרי עיקר הטעם משום לעז כמ"ש לעיל בשם הב"ש וכיון דהעולם מי ששמו נתן ובפי כל נקרא נטע רגילין לצרף ולכתוב לו בשם נתן נטע אין כאן לעז ועוד שהאחרונים בתשו' שואל ומשיב בכמה תשובות ובתשו' אנשי שם מהגאון ר' שלמה קלוגר זצ"ל בהרבה תשובות הסכימו להתיר אם השינוי בשם אבי המגורשת בשם שעולה לתורה כיון דאין שינוי בשם שנקרא בפי כל ואין אדם נקרא על שם שעולה לתורה (ועיין בספר אנשי שם בסי' קע"ד שכ' כן שאם אין השינוי בשם שנקרא בפי כל שזה השם נכתב בגט עצמו ורק בשם שעולה לתורה יש שינוי כשר אף להחולקים על עבודת הגרשוני ויעיין ע"ש בסי' קע"ה) וגם בשם שעולה לתורה אין בו שינוי ממש אלא שחסר שם יחזקאל שהוא נקרא לתורה בשם נתן יחזקאל לפי הגדת הנ"ל ששם יחזקאל לא הוזכר ובא"ע שם פסק דאם לא זכר שם אבי המגורשת אינו פסול בדיעבד ועכ"פ היכא דאין שינוי גמורה ואינו אלא בשם שעולה לתורה התירו התשובות הנ"ל שאיכ"ל שגם הצמח צדק ושאר תשו' מודים לבעה"ג הנ"ל וכ"כ בפתחי תשובה על התולדות יצחק בסי' קכ"ט בסעי' הנ"ל ולדידהו מתירין לאשה לישא איש אחר עפ"י הגט כזה א"כ לכה"פ בנידן שלנו לענין להתיר לו לישא אשה אחרת דיש בו כמה צדדים אחרים להתיר כדלעיל נ"ל ברור דנוכל להתיר לו אלא שאין אני תוקע עצמי בדבר הלכה אלא א"כ יסכים הדר"ג נ"י ושאר הרבנים הגאונים הסמוכים נ"י ג"כ ובספר אנשי השם הנ"ל בתשובה אחת כתב להשביע להאיש שאם תרצה האשה לקבל גט כשר בלי שום פקפוק הוא מחויב ליתן לה ובתנאי זה הותר לו וכן נראה לי בנידן דידן והנה הוצעתי דעתי לפני מעלתו נ"י ויודיעני דעתו בזה הנלע"ד כתבתי דברי ידידו הד"ש. הק' משה שיק מברעזעווא שמחת חג הפסח על ראש ידיד נפש כל חי ה"ה הרב הגאון הגדול המפורסם בעולם זקן ויושב בישיבה כבוד הרב ר' משה שיק נ"י אב"ד ור"מ דק"ק חוסט יע"א. בענוה גדולה דהדר"ג נ"י שלח לי פסק אחד אשר אזן וחקר בעובדא שבא לפניו וצוה עלי לעיין בו ולהודיע דעתי לו לדינא על כן אשר הרו והגו רעיוני ואשר נתן לי אלקים בזה אציע לפניו בעזה"י וחלילה לי להכריע כי לולא שצוה עלי לא כתבתי כי הדר"ג נ"י יוכל לסמוך על עצמו ועוצם תורתו ורק כיון שהרשני אכתוב כל אשר הרו והגו רעיוני מחשבות וחקירות אשר יש לשום לב עליהם והם מגיעים על התירים אשר חקר וכאשר יעשה כן יסכימו עמו מן השמים. וטרם אדבר על אשר חקר הדר"ג נ"י אציע לפניו דבר אחד אשר הערותי בגליון הנב"י זה זמן כביר בקיצור וכעת אשר ראיתי שהדר"ג נ"י נסוג אחור בנידן שלפניו אשר המציא היתר לגרש האשה הזאת המסרבת ליקח גט שני לזרוק לה גט בע"כ וחזר בו מפני דברי הנב"י סי' ק"ד ואמרתי הנה העת להציג אמרי לפניו לשפוט עליהם. הגאון הנב"י בסי' הנ"ל התפלא על ח"מ וב"ש ועל מהר"ם שדחקו עצמם בפירוש תשו' הרא"ש כלל מ"ב אשר הדברים לא יתכנו לפני הגדולים והפליא לעשות פירוש חדש שדברי הרא"ש מסודרים ותמצית דבריו דהרא"ש מסופק בתקנת ר"ג בודאי אם כופין האיש להוציא את אשתו מפני מום גדול שבה דאטו תהי' לאשה אחר תקנת ר"ג יותר מאשר יש לאיש שעפ"י התורה אינו מגרש בכפיה ואעפ"כ אם נמצא בו מום כופין אותו שיגרש ומכ"ש שכייפי' את האשה נקבל הגט רק מסופק אי ר"ג השוה את האשה לאיש כשם באיש הגם שצריך לגרש היינו כופין אותו עד שיאמר רוצה אנו ומגרש ע"ו כפיה ברצון ה"ה באשה כופין אותה עד שתאמר רוצה אני לקבל הגט ומקבלת הגט ברצונה הטוב ואין רשאי לאסר ידה וניתן הגט בע"כ בידה או לזרוק לה גט בחניכה או נימא כיון מהדין הוא שצריכה לקבל הגט הניח ר"ג מיד על דין תורה ולא תיקן כל חרם שלו ונתגרשת בע"כ אפי' אם זורק לה גט ונשאר בספק נדינא שרא"ש לא החליט אם מותר לזרוק נה גט דלמא דווקא לכוף אותה עד שתאמר רוצה אני לקבל הגט זה תוכן דברי הנב"י אשר הדר"ג נ"י רמז עליו שלא לזרוק גט בנידן שלפניו. ולדעתי הדבר יפלא הא דכפיה עד שיאמר רוצה אני מהני אעפ"י דאיש אינו מוציא את אשתו אלא לרצונו כבר המתיק הרמב"ם בפ"ב מה' גירושין שכתב שם בתוך הדברים וז"ל לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו עכ"ל הזהב ובלח"מ שם ביאר הטעם שמצוה על הבעל לשמוע דברי חכמים וכיון שהם צוו עליו לגרש אשתו א"כ הוא רק עצת חטאין מיצה"ר וכיון שכופאו עד שיאמר רוצה אנו בודאי פיו ולבו שווין. ולפ"ז יש לחדש דבר דכל זה הוא באיש שעל פי דין תורה צריך לגרש ברצון א"כ אם החכמים רואים שמוטל עליו לגרש את אשתו נכלל בו שיגרש אשתו ברצון דבע"כ ליכא גירושין באיש דהלא האיש אינו מוציא אלא ברצון וכיון דנכלל הרצון בכלל גירושין אשר צוו עליו חכמים אמרי' דהוא איש כשר ורוצה להיות מישראל ורוצה לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות רק יצרו תקפו אשר הולך ע"י שמכין אותו ובודאי כשאומר רוצה אנו הוא מרוצה גם בזה אשר צוה עליו החכמים לגרש ברצון. אמנם נהפוך הוא באשה דהאשה אינה מתגרשת אלא בע"כ דענין גירושין הוא ששולח אותה מביתו ואין שליח אלא טירוכין בע"כ דהכל נעשה מצד האיש וטלי גיטך מע"ג קרקע פסול יען דהיא פועלת לגירושין והתורה אמרה ונתן בידה בע"כ ואפי' אם האשה מרוצית לגט אין זה רצון אלא שלא תעכב אם יחפוץ הבעל לכרות קנינו אשר לו בה דאפי' אם נתינה בע"כ לא שמיה נתינה אעפ"כ אמרה התורה ונתן בידה אפי' בע"כ כאשר הסביר רשב"א בחדושיו לגיטין דף ע"ה דמי יכוף לבעל הממון שיהי' החפץ נשאר ממונו לעולם פשיטא כל אדם יכול להפקיע קנינו כפי רצונו בלי רצון נפש קנינו ועל כן בגט ושחרור הוה בודאי נתינה בע"כ שמיה נתינה יעו"ש כי מתוק מדבש הסברה. וא"כ בודאי ר"ג לא תיקן חרם רק שהאיש לא יגרש אם אשתו לא תחפוץ בגט דהלא בידו שלא לגרש כלל אבל בודאי לא תיקן ר"ג שלא יגרש אשה אלא ברצונה דמי צריך רצון האשה בגט אלא תיקן שהבעל לא יגרש אם האשה תסרב נגד רצונו ומהכ"ת נאמר שאחר התיקון ר"ג לא יגרש הבעל בע"כ אפי' אם יש בה מום גדול אלא נכוף אותה עד שתאמר רוצה אני הלא היא אמריה תאמר יתן לו גט בע"כ כדין תורה שיעשה בקנינו כאות נפשו לגרש אותי בע"כ אבל איזה מצוה יש עלי לשמוע דברי חכמים להיות מרוצה לגירושין פי ד' אשמור שלא צריך רצון שלי בגירושין ותשאול עוד הפוכי מטרתא למה לכם חכמים שתקנתם שצריך אני להיות מרוצה וגם לכוף אותי להיות מרוצה מי שמע כזאת דגוף הגירושין מורים שהוא שולח אותי מביתו וגורש אותי מפניו וצריך להיות מרוצה ע"י כפיה שאומר רוצה אני א"כ פשוט או דבמקום כזה במום גדול לא תיקן ר"ג ויוכל לגרש אותה אפי' בשוטים דהא מעולם לא תיקן ר"ג שהאשה תקבל גט ברצון רק תיקן שהבעל לא יגרש אם האשה מסרבת לקבל גט ובמום גדול שדן הרא"ש מותר לו לגרש אפי' בשוטים וק"ו בזריקת הגט כדברי הב"ש או שנימא כדברי ח"מ שהשוה ר"ג שנא לגרש בע"כ וא"כ אין יכול לעשות דבר אנא למנוע שאר כסות ודוק. ואוסיף עוד דלא אדע אם ר"ג הי' יכול לתקן זאת דתהי' האשה מרוצית לגט דהוא כנגד הדבר המפורש בתורה ונתן בידה בע"כ בשלמא מה שתיקן שהבעל לא יגרש שלא ברצון אשה יכול לעשות עליו איסור שלא יחפוץ לגרש דמי יצוה להבעל לגרש אבל לחדש על האשה שתהי' מרוצית לגירושין ולכוף אותה שתאמר רוצה אני שמצוה לשמוע דברי חכמים שתקבל גט ברצון אין ביכולת חכמים לחדש כנגד התורה שאשה אינה צריכה רצון לגירושין ואיך יעשו חכמים צווי עליה להיות מרוצית לגט דהוה כעקירת דבר תורה ועיין בתשו' מהר"ם מינץ סי' ק"ד אשר אביא לקמן בעזה"י. ועתה אדבר בדברי הדר"ג נ"ו שיצא להתיר לאיש לישא אשה דאין כאן חדר"ג שלא לישא שתי נשים ועל שלשה עמודי דינים התירא עומד (א) הגם דמבואר בב"ש סי' קכ"ט ס"ק י"ז דאם יש שינוי השם באבי המגורשת גרע מאלו לא נכתב כלל שם אביה המתגרשת דע"י שינוי השם יאמרו אין זאת אשתו היינו לעז אבל מדינא הן מדאורייתא והן מדרבנן היא מגורשת ואינה עוד אשתו א"כ לא שייך עוד להזכיר חדר"ג שהי' שלא לישא אשה על אשתו והביא בשם ספר אנשי שם היכא דמותרת בהגט שקבלה במקום עיגון כיון שאין עיכוב מכח הבעל שלא יחפוץ לגרש עוד רק היא מעכבת מותר הוא לישא אשה אחרת עכ"ד הדר"ג נ"י. הנה ספר אנשי שם אינו בידי לדעתי הי' לחלק אם יש בגט פסול אשר במקום עיגון אנו סומכים על המתירין אז אפי' בלי עיגון ליכא חדר"ג דסמכינן על המתירין אשר סברו דלא צריך אפי' לכתחילה גט אחר וא"כ אין לו אשה ראשונה אבל בנידן שינה שם אביה דעכ"פ איכא לעז אליבא דכ"ע ועיין בתורת גיטין בבאורים ס"ק י"ג שחידש דשינה שם אביו שמו שביהודה בגליל הוא אינו מעכב בשם אביו אבל שינוי גמור אפשר דפוסל יען דנזכר שם אשר לא הי' לו יעו"ש וא"כ מי יאמר דשינוי השם לגמרי אינו פוסל להפוסלים בשינוי שם אביה דמקרי שינוי הנראה לעינים גרע מאלו יש פסול בדין אשר יש מתירין בכל זאת כיון שיש עדי מסירה על הגט בודאי אין כאן פסול תורה והיא אינה עוד אשתו וכעין זה לא מקרי שנושא אשה על אשתו כדברי הדר"ג נ"י השתא בארוסה מבואר בסי' א' דלא מקרי נושא אשה על אשתו ק"ו בנידן זה. ואשר קשה לי עוד בדבר הזה דאם הי' נוסעת עם הגט ולא הי' נודע מקומה איה היא ויש לדון לפני הב"ד אם להתיר לו נשואין הגם דיצטרך ליתן גט שני נכון כדברי הדר"ג נ"י אך יען בשכבר ביקש הדר"ג נ"י ממנה שתקבל גט אחר יען שנתגלה שיש שינוי בגט הראשון אשר קבלה א"כ איך יתיר לו לישא אשה אחרת הלא שמעה דצריכה גט אחר ויהי' ראוי' שהדר"ג נ"י יודיע לה מתחילה שתהי' יודעת מה שביקש שתקבל עוד פעם שני גט הוא כדי להתירה לאיש אחר אבל הבעל כבר הועיל לו הגט הראשון ומותר הוא באשה אחרת שלא יהי' לעז מכח שכבר אמר לה שהגט ראשון הוא פסול וק"ל. והוסיף הדר"ג נ"י לפי מה דקיי"ל בסי' קי"ט דאם גרשה מדעתה ואח"כ נמצא פסול בגט יכול אח"כ לגרשה בע"כ עכ"ל רמ"א והפר"ח שם מסופק אי דווקא בפסול דרבנן או אפי' אם נמצא פסול דאורייתא יעו"ש וא"כ ק"ו בנידן הזה שאין כאן שום פסול רק לעז ולדברי הנב"י ח"ר א"ע סי' א' חמור לגרש בע"כ מלישא שתי נשים וא"כ כיון דהותר לפי דברי רמ"א לגרש בע"כ מכ"ש להתיר לו לישא אשה דפח"ח ולדעתי יפלא מעט ואעתיק דברי כנסת גדולה סי' א' ס"ק נ"א שסיים וז"ל ולפי דרכינו למדנו שאף מהר"י מינץ שסובר שחדר"ג שלא לישא אשה אחרת על אשתו חל אפי' במקום מצות פ"ו חרם שלא לגרש אשתו בע"כ לא חל במקום מצות פ"ו וכבר הביא הראנ"ח ח"ב סי' ל"א סיוע גדול לזה עכ"ל הרי שסובר דחרם שלא לישא אשה על אשתו חמור מן חרם שלא לגרש אשתו בע"כ ואעתיק עוד שם בסי' א' ס"ק י"ג שהתפלא על מהר"ם מטראני שיעץ על מי שדר בא"י שאשתו לא עלתה עמו וחושש על חדר"ג שלא להיות לו ב' נשים שישלח לה גט ע"י שליח והקשה הגאון מאי אולמי חדר"ג שלא לישא ב' נשים או חדר"ג לגרש בע"כ ותי' וז"ל אי נמי כדי שלא יתבטל פ"ו יש לנו לדחות חדר"ג מפני מצוה זו אלא שחרם שלא לישא אשה אחרת עליה אפשר להתקיים עם מצות פ"ו בגירושין אבל חרם שלא לגרשה בע"כ אי אפשר להתקיים עם מצות פ"ו אם לא יגרשנה עכ"ל וזה טעמו גם בס"ק נ"א ואגב ארחינו למדנו שלא כנב"י ח"ר א"ע סי' ב' שחידש אפי' בלא חרס דר"ג לא הי' בעל יכול לעשות שליח לגרש בע"כ דהרי מהר"ם מטראני התור לעשות שליח לגרש בע"כ כיון דליכא במקום מצוה חדר"ג וכן השגתי בגליון נב"י שם מסברה כאשר הודפס בספרי ח"ב על א"ע סוף סי' א' יעו"ש ויעיין בכה"ג סי' קי"ט ס"ק כ"ו כאשר חקר שאם יש לו בן או בת לבד חל חדר"ג שלא לישא אשה על אשתו כתב וז"ל אמר המאסף ה"ה דחל עליו חדר"ג שלא לגרשה בע"כ עכ"ל עוד שם ס"ק ל"ג שחקר בשם בנימן זאב סי' ק"י באחד שנשא אשה כדת הישמעאלים דיש גם בזה איסור חדר"ג של ב' נשים כתב וז"ל אמר המאסף הוא ז"ל מדבר בחדר"ג שגזר שלא לישא אשה על אשתו ומשם יש ללמוד ג"כ דחדר"ג שלא לגרש אשה בע"כ כיון לפי דעתו אשה מיקרית ואינו יכול לישא אחרת עליה וה"ה שאינו יכול לגרשה בע"כ עכ"ל הרי שהוצרך לאשמועינן דגירושין בע"כ הוה ג"כ איסור כמו לישא ב' נשים שוה בשוה והוא כדברי אמ"ו חת"ס ז"ל דחקר בכל צד יש חומרא וקולא ע"כ השוה אותם בעל כנה"ג ורק במקום פ"ו אשר חקר בסי' א' בס"ק י"ג וס"ק נ"א שם נותן טעם למה נהי' מקיל יותר בגירושין בע"כ מלהתיר אשה אחרת אבל בלא"ה שני חרמות שווין באיסורם ודוק. אמנם אעפ"כ נ"ל כדברי הדר"ג נ"י טוב להתיר לו אשה אחרת מלגרש בע"כ ואעתיק דבר כנה"ג בסי' א' ס"ק נ"ז שכתב וז"ל בזה"ז אין להעניש ולחייב למי שנשא אשה על אשתו מטעם ס"ס ספק אם לא גזר אלא עד אלף החמישי ואת"ל גזר לעולם עד כי יבא שילה ספק לא גזר אלא באותן מקומות ואפי' באשכנז שנהגו איסור בדבר אפשר שנוהגין כן מכח מנהג ולא מכח חרם מהרשד"ם חא"ע סי' ע"ח אמר המאסף זה נראה חולק על מ"ש לעיל בסמוך בשם מהר"ם אלשקר ז"ל דבמקום שקבלו עליהם הרי הוא כתוך זמנו לכל עניניה ומהר"י אדרבי בסי' ש"ה עשה הס"ס בענין אחר עיי"ש עכ"ל א"כ לישא אחרת יש היתר ס"ס אבל לגרש בע"כ אין כאן ס"ס להתיר ודוק. ולא אמנע מה שחדשתי דמסתבר יותר להקל לגרש בע"כ מלהקל מלישא אשה אחרת דנ"ל דאיסור של ב' נשים שגזר רגמאו"ה הוא לטובת בנות ישראל שאין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה והמה צרות זו לזו כנודע מחכז"ל שאין נאמנות לומר שמת הבעל כמבואר סוף יבמות ולכן אם האשה מוחלת לבעל יוכל לישא אשה אחרת כמבואר בהכנה"ג ס"ק י"ז כמה תשובות הר"ן ורש"ך והראנ"ח יעו"ש וא"כ אם אשה ראשונה מקפדת שלא יהי' לבעלה עוד אשה א"כ אשה הנשאת לו בודאי עברה על חדר"ג דפשיטא דר"ג עשה חרם שלו על האשה הנישאת לו ג"כ כשם שהאיש עובר כך האשה עוברת כדי שלא תינשא לו ובזה יהי' תוקף וחיזק הדבר בכפלים שלא יבוא לעולם איסור ב' נשים והוא ברור בסברה והבאתי לי ראי' מדברי כנה"ג סי' א' ס"ק כ"א שכתב בשם רש"ך וז"ל ראובן שהי' מעיר שקבלה עליהם חדר"ג והלך למקום שלא קבלו עליהם חדר"ג ונתנו לו אשה על אשתו הנותן לו עובר משום לפני עור לא תתן מכשל עכ"ל וקשה למה נקט שהלך למקום שלא קבלו חדר"ג ולא כ' סתם מי שנותן לו אשה במקום שיש חדר"ג עובר על לפני עור לא תתן מכשל אלא פשיטא במקום שקבלו חדר"ג לא צריך טעם דלפני עור בלא"ה היא עוברת על חדר"ג והנותן האשה עוברת גם עליה משום לפני עור שמביאה לעבור חדר"ג אבל במקום שלא קבלו חדר"ג אין היא עוברת והנותן אין מכשילה אבל חידש דעכ"פ מכשילו דהבעל הוא ממקום שקבלו חדר"ג ודוק אבל הדבר לא צריך ראי' כי הוא סברה דר"ג הטיל בודאי חרמו עליה כמו עליו להעמיד הגדר והתיקון לבנות ישראל וא"כ אם נושא אשה שנית ממקום שיש חדר"ג נעשה ביטל החרם שני פעמים מצד האיש וגם מצד האשה וכל איש עובר על לפני עור שמכשילה והאשה עוברת על לפני עור שמכשילו אבל אם נותן גט בע"כ עובר הוא לבד החרם אבל היא האשה אינו עוברת כלל דלא משכחת חרם עליה שלא תתגרש בע"כ כמובן א"כ טוב לבחור לגרש בע"כ דהוא בלבד עובר החרם אבל להתיר נשואי אשה אחרת יש עבירת החרם פעמים ודוק. וידעתי שיש לחקור אם נימא דר"ג לא הטיל חרמו אדעתא דהכי א"כ מה לי שלא עשה כנגד איש ואשה או שלא עשה כנגד איש בלבד בכל זאת מסתבר דיותר בחר ר"ג להתיר גירושין בע"כ שלא להתיר חרמו אלא כנגד אשר עליו רמי' לישא אשה מאשר נתיר חרמו גם להאשה אשר אין עליה סרך מצוה להיות אשה לבעל אשר לו אשה מקדם (וגם מה דסני לה לחברתה לא תעבוד להיות אשה צרה לחברתה הא יכולה לאמרה לא בעינה לי' ואם הוא צריך אשה יגרש לראשונה בע"כ) ועיין ר"ן יומא ומג"א סי' שכ"ח לדוגמה בעלמא בהודחה. ואוסף נופך כי נ"ל שעיקר התקנה הי' לטובת הכלל שגם האנשים אשר אוהבים נשיהם ולא יחפצו לגרשם עכ"פ ילכו אחרי עיניהם לספות הרוה את הצמאה ליקח אשה שנית והי' מענות השניה לראשונה ע"כ תיקן שלא ישא איש ב' נשים בזה לא עשה כנגד דין תורה כי הגם שמותר עפ"י דין תורה ליקח שתי נשים היינו דלא אסרה התורה נשים הרבות ויוכלו גדולי דור לאסור שלא יעשו בני ישראל כזאת בגלות כי על אחת הי' מצטערין משחרב בית המקדש ראוי' הי' לגזור על עצמינו שלא ליקח נשים רק שאין גוזרין על הצבור מה שאינו יכולין לעמוד כנודע מחכז"ל א"כ ראה רגמאו"ה שהצבור יכול לעמוד שלא ליקח יותר מאשה אחת רק עי"כ מי שחפץ באשת יפת תואר גירש לאשתו בע"כ ונשא את האשה היפה בנשים הוצרך לגזור שלא לגרש אשה בע"כ דאל"כ לא די שלא תיקן בחרמו שלא לישא ב' נשים לבנות ישראל אלא הרע להם שעי"כ שיש חרם לישא עוד שנית יגרש בע"כ לראשונה ולפ"ז אם יש מקום עיגון וצריך נעבור אחד מן ב' חרמות טוב לבחור לעבור השני ליתן גט בע"כ שהוא מפורש בתורה ונתן בידה מ"מ אפי' בע"כ וגם לא נעשה אלא לחזק חרם שלא לישא ב' נשים מאשר נעביר עיקר החרם להתיר לישא ב' נשים ונחזיק בחרם השני שלא נגרש בע"כ שהוא רק סיג וגדר להחזיק חרם שלא לישא ב' נשים ודוק. וכן נ"ל ראי' כי ד' זיכני בתשו' מהר"ם מינץ שנדפס בשנת שע"ז ובדף קנ"ב נדפס תקנת ר"ג וז"ל חרם ותקנות הקהילות ששם רגמ"ה דאין לישא ב' נשים אין להתיר רק במאה אנשים מג' ארצות ומג' קהילות וגם אותם לא יסכימו עד שיראו טעם מבורר להתיר וצריך שתהא כתובתה צרור ומונח ביד נאמן במעות או במשכונות עכ"ל והאריך בענין חרמות שקבלו איש ואשתו ובכמה חרמות ואח"כ נדפס וז"ל תקנה שלא ליתן גט לאשה בע"כ ואין הגט כלום נתן לה גט מתחילה ברצונה ונמצא הגט פסול יתן לה גט שני בע"כ אם ידענו שלא ידעה בפסול מן הראשון עכ"ל הרי עין בעין נראה שראשית התקנה הי' החרם שלא לישא ב' נשים ושם העמיד תוקף שלא להתיר אלא במאה אנשים מג' מדינות ורק אז אם יראו טעם מבורר להתיר ואח"כ גזר ותיקן שלא לגרש בע"כ חוץ אם נתרצת לגט ונפסל אח"כ אבל לא הזכיר למעלה אם נתרצית האשה שיקח לו אשה שניה ונפסל הקידושין או נעשה עיכוב בנשואין שלא תוכל האשה לחזור אלא פשיטא דזה עיקר התקנה וראשית החרם שלא לישא ב' נשים שם לא הקיל כלל רק שלא לגרש בע"כ שהוא סיג לחרם של נשואי ב' נשים שם הקיל וא"כ טוב להקיל לגרש בע"כ מלהתיר ב' נשים ודוק. ונ"ל עוד דאותן מקומות שלא קבלו חדר"ג שלא לישא ב' נשים כי ידעו טבעם שלא יוכלו לעמוד באשה אחת אשר צריכה לשמור פתחי נדה וא"כ הוה גם זה בכלל שאין גוזרין גזירה על הצבור אשר לא יוכלון לעמוד אעפ"י שחרב בהמק"ד וראוי' הי' שלא לישא נשים הרבה רק הצבור לא יוכלו לעמוד ולא קבלו מר"ג לעשות תיקון לבנות ישראל שלא יהי' ירך אשה מקנאה בחברתה אבל שמעו לו עכ"פ אח"כ לחרם השני שלא לגרש אשה בע"כ דחששו פן יראי אלקים יחושו על חרם הראשון שלא ליקח ב' נשים ויגרשו לראשונה בע"כ כדי ליקח שנית ולמחר יגרש השנית בע"כ ויקח ראשונה בחזרה ויצא מזה בערב היא באה ובבוקר היא שבה אל בית אביה ע"כ קבלו עליהם שלא לגרש אשה בע"כ וא"כ מההכרח לא קבלו חדר"ג הראשון שלא לישא ב' נשים כי לא יכול לעמוד בארצות החם באשה אחת ולכן לא שייך לחקור דמסתבר להקל לישא אשה על אשתו דחרם זה לא נתפשט בכל ישראל מאשר נתיר לגרש בע"כ דנתפשט איסורו בכל ישראל דמה שנתפשט האיסור שלא לגרש בע"כ הוא לתכלית לחזק שלא לקבל חדר"ג שלא לישא ב' נשים אבל לולא כן לא קבלו שלא לגרש בע"כ ואלמלא שקבלו שם שלא לישא ב' נשים לא קבלו שלא לגרש בע"כ כי לא יוכלון לעמוד והי' מתגרשין נשותיהם בע"כ לישא אחרת ודוק. וראיתי להדר"ג נ"י שהעיר שחושש על שהחמיר מר"ן ז"ל להתיר אשה על אשתו יען דיש לו היתר במאה רבנים וגם בתשו' מיימוניות שהובא בב"ש בסי' ע"ז שמא ילמדו בני פרץ להקל בכל זאת זו דקבלה גט דכשר עכ"פ מדין דאורייתא ודרבנן עכ"פ לא הוה אגידה בי' ודומה למה שהקיל מר"ן חת"ס בסי' א' בחלוצה אם מסרבת ומענגת אותו והוית כארוסה המעגנת רק חקר שראה בכנה"ג שדווקא אם נא ידעה מהפסול מהני מה שקבלה הגע לגרשה פעם שנית בע"כ והדר"ג נ"י תמה בכפלים אם כתוב כן בכל בו למה לא העתיק רמ"א תנאי זה דדוקא אם לא ידעה מהפסול ועוד תמה הדר"ג נ"י הא מבואר בח"מ סי' כ"ב אם קבל לפני הב"ד אין יכולין לחזור וא"כ בנידן שכבר קבלה גט ומסרבת אח"כ בודאי אינו יכולה לחזור עכ"ד. נלע"ד לדבר דבר בעזה"י שכנה"ג אות י' סי' קי"ט כתב וז"ל ונתן לה גט מתחילה ברצונה ונמצא הגט פסול יתן לה גט שני בע"כ אם ידענו שלא ידעה בפסול מן הראשון בתקנת שהובא בהר"ם מינץ ז"ל סי' ק"ב אמר המאסף נראה הא אם ידעה בפסולו אינו יכול ליתן גט שני בע"כ ועיין בתשו' הנזכר סי' י"ז עכ"ל ולכאורה לא הבנתי מה חידש הכנה"ג הא מבואר בהר"מ אם ידענו שלא ידעה ממילא נשמע אם ידעה נא יוכל ליתן גט והוא פלא גדול. ונראה דיש לנו ב' אופנים אשר היא צריכה גט שני (א) משל דקבלה הגט ואח"כ נראה דהי' שני אותיות דבוקין או חסר אות או יתיר או שהדיו הוא גזל או מחובר או פסול עדים או פסול יום וכדומה אשר האשה נא יכולה לדעת בשעת קבלת הגט רק אח"כ נגלה לנו איזה פסול צריכה גט שנית (ב) למשל שאמרה האשה ששמה רחל והיתה נקראת נאה רחל או שאמרה שם אביה ישראל ונקרא יעקב ישראל או שקוראים אותו בשם שנשתנה שמו וכדומה אז ידעה האשה בשעת נתינת הגט מהפיסול אשר נעלם מהב"ד והיא שותקת כדי שתקלקל עניו אח"כ שקבלה מעותיה ואעפ"כ היא אשתו כמקדם וא"כ מעולם לא נתרצית להיות מגורשת ממנו לגמרי רק בערמה לקחה ממנו ממון או נכסים או כתובה וכדומה. ומעתה דין הכל בו אם נתרצה פ"א לקבל הגט יוכל אח"כ לגרשה בע"כ אם נמצא פסול בגט היינו מטעם דהא אמרה שנתרצית בגט ולא חפצה בתקנת דר"ג שלא יוכל לגרשה בע"כ כי נתרצית לגירושין א"כ לה לא תיקן ר"ג תקנתו אם גילתה דעתו ועשתה מעשה קבלת הגט הגם שנמצא אח"כ פסול נו יהי' פסול דאורייתא כחקירת פר"ח אעפ"כ לא תיקן ר"ג אלא לאשה שלא עשתה מעשה שנתרצית בגט ויוכל לגרשה בע"כ שנית אבל אם ידעה בשעת הגט שהוא פסול אז מעולם נא מחלה דהא ידעה מתחילה שהגט פסול וזה שדייק מהר"ם מינץ וז"ל אם ידענו שלא ידעה בפיסול מן הראשון עכ"ל ר"ל אם נדע שלא ידעה בפיסול גט הראשון אבל לא כתב אם לא נודע לה עכשיו אלא שלא ודעה מתחילה בפיסול גט הראשון ומשמע אבל אם יש ספק לפנינו אם ידעה מתחילה מפיסול זה אין רשאי לגרש אותה בע"כ אלא צריך להיות ברור לנו שלא ידעה והוסף הכנה"ג נהפוך הוא דווקא אם ידעה מפיסול הראשון אז אין לגרש אותה שנית בע"כ אבל אם יש ספק אם ידעה מפיסול הראשון יש להקל דספק להקל ועיין בנב"י מהד"ת יו"ד סי' קמ"ו שהשיב לחתנו הגאון שספק להקל בחרם יעו"ש ודוק. ולפ"ז בנידן דידן אם נודע לה אח"כ שאביה לא הי' נקרא כן יהי' מותר לגרשה בע"כ פעם שנית אבל אם ידעה מתחילה שאביה לא כן שמו א"כ מעולם לא נתרצית לגירושין ואסור לגרשה בע"כ ודוק. ויען כי ציין הכנה"ג לעיין בסי' י"ז עיינתי ואעתיק הלשון שכתב בנידן שהיתה אשה מרוצית לקבל גט וקודם שנגמר הכתיבה או קודם קבלת הגט התחרטה ואעפ"כ נתן לה הגט בע"כ וכועס המהר"ם על המסדר הגט שנתן בע"כ ואעפ"י שהי' קנין שתקבל הגט וכ' וז"ל לבי מהסס על רבי גד ומילתא דתמיה קא חזינן בהאי עניני דגיטא הנה גלוי וידוע דלא כופין עתה האשה לקבל הגט והוא תקנת רגמ"ה וכל גדולי עולם אשכנז וצרפת הסכימו עמו ופשט תקנה זו בכל ישראל א"כ מה עלה על דעתו להניח הגט לכתוב ולחתום כיון דאמרה בפי' דלא רצתה לקבלה דמה שייך לכתוב גט כיון דעתה לא הוה שעת הכשר ליתן לה הגט כי היא עומדת וצווחת שלא רצתה לקבלה ואפי' אם הי' גט מזומן לא יכול למכייפה ועתה הלך וסידר הגט בעכ"ח עכ"ל והאריך מאוד שכעס למה שלח אחר אשה פעמים שתקבל הגט כיון דכבר מיאנה לקבל הגט לא נכון להתעסק בו דאלו הי' אופן זה שבעל אמר שאינו רוצה ליתן גט קודם גמר כתיבת הגט פשיטא שהגט בטל וא"כ מה ראה ר' גד לשלוח אחרי' פעמים ושלש וכ' וז"ל לכך לבי אמר דבכה"ג באשה איכא קצת גמגום לכתוב וליתן לכתחילה הגט בכה"ג אע"ג דפשיטא לי' דהאשה לא יכולה לבטל הגט דהגט אינה שלה דדוקא הבעל יוכל לבטלו דהגט הוא שלו ונכתב בשליחותו ובצוו לכך יש לו כח לבטל הגט אבל האשה אינה יכולה לבטל דבר שאינה שלה ומ"מ מה שיש כח בידה לבטל בטלה ויש כח בידה למאן שלא לגרשה בע"כ א"כ כיון דעמדה וצווחה קודם גמר גט שלא רצתה לקבל וציוותה לבעלה שלא לכותבה א"כ מה שייך לכתוב הגט כיון דעתה אין שעת הכשר ליתן לה ואיכא קצת נגד הדעת כמפורש בפי' בתקנת ר"ג שאם גירשה בע"כ לא הוה גט ובטל אפי' בדיעבד וקשה להכניס ראשי בזה כדדרשי' בפ"ב דעירובין ויותר מהמה בני הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה שדברי תורה יש בהן עשה ול"ת כו' וכדאיתא נמי בה' דרך ארץ בעובדא דר"ע שנטפל במת ד' מילין כשבא לפני ר"א ור"י אמרו לו על כל פסיעה ופסיעה כאלו שפכת דמים ומפורש הטעם משום דעבר על מצות החכמים דאמרו דמת מצוה קונה מקומו וכן קשה הדבר לעשות מעשה לכתחילה לעקור הקידושין דמדאורייתא ולהתירא לעלמא עכ"ל. דבר גדול גילה מהר"ם מינץ כאן דאין מקום לכתיבת הגט יען דאין הכשר עתה ליתן הגט דהיא אינה מרוצית לקבל גט א"כ מה שייך לכתוב גט אם אין מקום לנתינה דתורה אמרה וכתב ונתן שבשעת כתיבה צריך להיות ראוי' לגרש דבדין תורה הוה גט בע"כ אבל בזמן הזה דיכולה למאן שלא לגרש אותה בע"כ ואם נותן בעל כרחה לא מהני א"כ ממילא אין מקום לכתוב גט עד שנתרצית לקבל הגט ואם חזרה קודם שנגמר כתיבת הגט א"כ פועלת בכח ידה לבטל הכשירו רק אם כבר נגמר הכתיבה אין בידה לבטל הגט דהא הגט אינו שלה אבל קודם גמר הכתיבה יש כח בידה לפעול ביטל גט והביא דברי רגמ"ה שאם גרשה בע"כ דלא הוה גט ובטל אפי' בדיעבד הכוונה נ"ל כיון שר"ג עשה שהגט פסול אפי' בדיעבד לא מהני א"כ הוא נגד הדעת שיהי' מועיל אותו כתיבה אשר יכתב הגט שלא ברצונה וסיים וז"ל שקשה לעשות מעשה לכתחילה לעקור קידושין ולהתירה לעלמא עכ"ל היינו שנימא דאנו עוקרים הקידושין למפרע ולהתירה לעלמא אם קבלו גט בע"כ דבתורת גירושין א"א דכל העובר על דברו חכמים חייב מיתה ור"ג עם זקני דורו עשאו שהגט בטל ומי יעבור על דבריהם ולעקור הקידושין להתירה לעלמא הוא דבר קשה לעשות כן לכתחילה כן נראה לי לפרש אבל בכל אופן נלמד משם דאם ידעה מן הפסול מתחילה א"כ לא נתרצית בגירושין ולא הוה הכתיבה שפיר דאין שעת הכשר ליתן לה גט א"כ נשאר חדר"ג שלא לגרשה בע"כ דאין כאן פעם שנית אלא פעם הראשון ודוק. ואודיע להדר"ג נ"י מה שנפלא בעיני דהכל בו סי' קי"ו כתב וז"ל ואם נתן גט לאשה בע"כ ונשאת האיש פטור ואינו עבריין נתן גט מרצונה ונמצא פסול יכול לחזור וליתן לה בע"כ עכ"ל ורמ"א בסי' קי"ט כתב וז"ל עבר וגירשה בע"כ בזמן הזה ונשאת שוב אין האיש נקרא עבריין עכ"ל והדבר יפלא הא מהר"ם מינץ מביא דר"ג תיקן שהגט בטל אפי' בדיעבד וא"כ איך שבקינן שהיא תנשא לאיש אחר הא היא אשת איש נגלה מזה דמהני הגט אם גירש בע"כ ועבר על החרם וביותר יפלא לתשו' מהר"ם מינץ אם היא צעקה שלא תחפוץ בגט אין מקום לכתיבת הגט ורמ"א לא חילק ועכ"פ נראה דכל בו סובר דבדיעבד מהני הגט ולכן לשיטתו לא חילק אם ידעה מהפסול דסובר דלא מעכב בגוף כתיבת הגט אם היא צועקת כיון שנתרצית מותר לגרשה אח"כ אפי' בע"כ דהא בגט הראשון אם הי' מגרשה בע"כ מהני רק שנקרא עבריין ופלא שבכנה"ג בסי' קי"ט חקר אי מהני בעבר וגירש ומביא דמהר"ם מינץ בסי' ק"ב כתב שאם נתן גט בע"כ אין הגט כלום והתפלא מדוע לא יהי' מהני וע"כ משום כל מילתא דאמר רחמנא לא תעבוד ופלא הלא בסי' י"ז כתב מהר"ם וז"ל מפורש בתקנת ר"ג שאם גירשה בע"כ דלא הוה גט ובטל אפי' בדיעבד עכ"ל א"כ אם מפורש יוצא דבעל ועכ"ח דהפקירו מבעל ממונו או פסלו לסופר ועדים וא"כ איך שייך לחקור הטעם משום כל מילתא דאמר רחמנא לא תעבוד זה הי' לחקור אם עשה החרם שלא לעשות ואירע שעבר איש על החרם אבל אם החרים בפי' שלא יהי' מועיל אם גירש שהגט בטל אין לנו לחקור על כל מילתא כו' אלא יש לנו לחקור אם יש כח להפקיע כסף הבעל הוא הגט אשר בו מגרש וצע"ג כעת [ועיין בגמ' בתמורה ונב"י ב' סי' קכ"ט קצרתי מאוד]. (ב) ובמה שהערותי שאם ידעה בשעת נתינת הגט הראשון מהפסול אם כן מעולם לא נתרצית לגירושין ונשאר חדר"ג בכל תקפו נסתר היתר שני של הדר"ג נ"י שחקר שיש להתיר לזרוק לה גט בע"כ לפי הנחת שו"ת הרא"ש דר"ג לא החמיר יותר באשה מבאיש והיכא דבאיש כופין בודאי גם באשה כופין וכיון דבסי' קנ"ד פסק אם גירש ונפסל משום לעז כופין לאיש ומכ"ש אם נפסל משום לעז כופין לאשה לקבל גט בע"כ וא"כ כיון שכבר קבלה גט הראשון אין נ"מ אם ידעה אם לא ידעה מותר לזרוק לה גט בע"כ עכ"ד ולדעתי כבר הערותי דבעיני נפלאים דברי נב"י דלא שייך באשה כופין עד שתאמר רוצה אני וכן מצאתי בתשו' מהר"ם מינץ סי' ק"ד באשה מורדת שהביא חבל גאוני ארץ שעשה הלכה למעשה לפסוק לזרוק לה גט וסיים וז"ל ואם לא תעשה כמדובר לעיל הריני מסכים לכל דברי רבותי והנני מתיר לו עמהם לגרש בע"כ דאדעתא דהכי לא תיקן הגאון לעקור דמה"ת ולעגן שלא לתוהו ברא וגומר נאום הצעיר ועלוב ש"ב ישראל בר' יואל מוסלן הועתק אות באות מכת"י רבותי הניכרים וכבר זרק לה גט שלא רצתה לשוב אלא אחרי שהתרה בה פעמים רבות עכ"ל ומתחילה הביא שם כמה גאונים אשר התירו לגרש בע"כ בנידן דידי' יעו"ש הרי שכתב בפירש וזרק לה גט אך בנידן דחקר הדר"ג נ"י דלא דן מחמת מורדת אשר צריכה התראת ב"ד ולכל הפחות י"ב חודש רק דן שכבר מגורשת ולא נשאר רק לעז ועל כן יהי' מותר לזרוק לה גט זה אינו לדעתי לו יהי' שיש לסמוך דמהני גט בשינוי שם אביה עפ"י דין כיון דהיא ידעה בפסול דהא שמעה דחוקרים לדעת שמה ושם אביה והטעה להב"ד בשם שקר א"כ נגלה למפרע שלא נתרצית בגירושין דאם נתרצית הי' לה להגיד שם אביה דהא שמעה שלהכשר הגע צריך לכתוב שם אביה ואטו אשה דיני גמירי לדעת אם כשר בדיעבד הלא יש כמה פוסקים דפוסלים אלא פשיטא דעשתה זאת יען דלא נתרצית בגירושין א"כ אפי' מדינא אינה מגורשת לדעת מהר"ם מינץ דהא ידעה בפיסול ונשאר לה כל כח ותוקף של חדר"ג שלא להתגרש בע"כ וביותר שכל הכתיבה לא הי' בתכלית ההכשר דהוה כאלו מאנה קודם הכתיבה דהא הזכירה שם אביה בשקר וא"כ אין לדמות זה לדין בסי' קנ"ד דשם יש רק לעז אבל כאן דינא קאמרי' דיש חדר"ג שלא לגרש אשה בע"כ וגט הראשון בטל ודוק. ואוסף אפי' לרמ"א בשם הכל בו דמשמע דסברו דמהני גירושין בע"כ היינו עכ"פ אם הגט נכתב בשעה שנתרצית בפי' לגט או לכל הפחות שלא גילתה דעתה שאינה מרוצית בשלא ידעה כלל מכתיבת הגט אבל במיחה בכתיבתו ולא הוה לשם גירושין דמסתמא לא יעבור החרם וגם הב"ד והעדים והסופר לא יזקקו לו לסייע וא"כ אם גילתה ומחאתה במה שהזכירה שם אביה בשקר אפשר גם הם מודים דלא מהני גירושין בגט כזה דהא לא הי' אז הכשר נתינת הגט ודוק. וגם אודיע להדר"ג נ"י שהרהרתי דאפשר דכל בו ורמ"א מודים למהר"ם מינץ דהגט בטל אפי' בדיעבד ומה שהפלאתי א"כ איך שבקי' שתנשא היא לאיש אחר ועוד נפלא בעיני למה לא נקרא עבריין אח"כ עכ"פ הוא עבר החרם וגרשה בע"כ וצע"ג. נ"ל דיעיין ר"ן פרק הזורק אם נתן גט לה בתורת פקדון ואח"כ אמר שתהי' מגורשת לא הוה טלי גיטך מע"ג קרקע דהא הוה נתינה מיד הבעל ליד האשה יעו"ש וא"כ מדאורייתא הוה הגט דנתינה בע"כ שמיה נתינה כאשר הערותי בשם רשב"א דף ע"ה ור"ג גזר שלא יהי' הגירושין עכ"פ נעשה נתונה מידו לידה ואם נתרצית אח"כ לינשא נעשו אז הגירושין דלא הוה טלי גיטך מע"ג קרקע דהי' נתינה מידו לידה והוה אח"כ הגט ברצונה וממילא לא מחינן לה לינשא והוא לא הוה עבריין דהא נתגרשה כעת ממנו ברצון ודוק (אך א"כ הי' צריך להיות הגט בעולם בשעה שנתרצית לישא לאיש). (ג) ובזה יש לי לפקפק גם על היתר השלישי אשר חידש דבר נפלא דנתן נטע הוה כחד שם כיון שלפעמים כותבים כך יען שהעולם נוהגין מי שעולה לתורה בשם נתן נקרא בפי המון נטע וא"כ אין כאן לעז בשם שכתב בגט ומה שחסר בגט שם יחזקאל אין בזה לעז בשם אביה אם לא נכתב גם שם שעלה בתורה ואם גדולי עולם מתירין אפי' להאשה מכ"ש להתיר לו לישא אשה אחרת עכ"ד. ולפמ"ש בנידן דידן גרע אי ידעה האשה במעיקרא בשעת כתיבת הגט דשם אביה הי' נתן יחזקאל או נטע יחזקאל א"כ כיונה שלא יהי' הגט כשר דאטו האשה ידעה דיני גדולי פוסקים אבל זאת שמעה ששואלים על שם אביה והרגישה שצריך בהגט לכתוב שם אביה כאשר הי' נקרא באמת והיא שינתה שמו הוה גילוי דעת שלא חפצה בגירושין וגילוי דעת זה הי' קודם הכתיבה ואין כאן מקום לכתיבת הגט לדברי מהר"ם מינץ. ולא אמנע שפלא בעיני כל מה שחשש הדר"ג נ"י כל כך ימחל לעיין בספרי מ"ח ח"ב על א"ע סי' ל"ו בד"ה אמנם שחדשתי סברה ישרה מה שהבן לא יוכל לשנות שם אביו היינו להחליף שם בשם למשל שכתב שמואל תחת שמעון אבל אם הי' לאביו שני שמות יוכל הבן להחזיק אביו בשם אחד משמותיו ואין זה בכלל שינוי שם אביו יעו"ש ומכ"ש בשם אבי' דנכתב עכ"פ שם אחד משמותיו היינו נתן שעולה בו לתורה ואותו שם נקרא בפי המון נטע ואחרי הדפסה מצאתי להגאון מהר"ז מרגליות בטיב גיטין לקוטי שמות סי' כ' ס"ק י"ח שכ' וז"ל כתבתי בספרי סי' צ"ה בעובדא זו וכו' ומסיים וז"ל ושם כתבתי דאף להרא"ש לא מהני להחזיק שם האב היינו בעובדא דידי' שהכל קראוהו שמעון ושינה אותו לשם שמואל אבל אם הי' המיעוט עכ"פ קורין אותו שמואל הוא יכול להחזיק במקום אחר בשם שקראוהו המיעוט עכ"ל א"כ מפורש יוצא דמהני שם אחד ובודאי אין בנידן שלפנינו חשש שיהי' נתן נטע קצר השם מיחזקאל וא"כ לא ידעתי מאי חשש הדר"ג נ"י (ספר בית אפרים אין בידי לעיין) ואני שולח להדר"ג נ"י אשר השבתי להגאון ר' שלמה ג"פ נ"י מאונגוואהר אשר השיג על תשובתי סי' ל"ו הנ"ל. סוף דבר אם האשה לא ידעה בשעת נתינת הגט דשם אביה משונה כאשר נכתב בגט דהודע לה אח"כ בשובה לביתה נראה דטוב לבחור לזרוק לה גט בביתה בפני עדים וכאן יוכל להיות אפי' ע"י שליח ואין לחוש על דברי הנב"י ח"ר א"ע סי' ב' משום תופס לבע"ח דהא כבר אבדה זכותה אשר יש לה על בעלה דהא היא מגורשת עפ"י דין תורה ואיך תהי' לה עליו שום תביעה וגם מה שחשש הנב"י דע"ו השליח לגרש בע"כ המעשה בטל ע"כ לא שייך כאן דהא מותר לגרש אותה בע"כ אחר שכבר נתרצה להגט וא"כ אין כאן שליחות לדבר עבירה ותהי' מגורשת ולא צריך דין ודיינא לגרש פעם שנית אבל להתיר לו אשה אחרת והיא צריכה עוד גט שני יבא לדין ודיינא המון עם יאמרו הוא גרוש והיא אינה מגורשת ואעתיק דברי הכל בו סי' קי"ו וז"ל והחרם ששם ר"ג שלא לישא ב' נשים אין להתירה רק בק' אנשים מג' קהילות ומג' ארצות כגון ארגו"ן ולומברדיאה צרפת גם הם לא יסכימו עד שיראו טעם מבורר להתיר וגם באותה ענין שתהא מבורר עכ"ל הרי שהחמיר מאוד שצריכין לראות טעם מבורר והוסיף שגם באותה ענין תהי' מבורר ומצאתי שמר"ן ז"ל העתיק ג"כ לשון הכל בו בסי' ד' וכל המסתכל בתשו' מהר"ם מינץ סי' ק"ד יראה עין בעין שיותר טוב לבחור גט בע"כ בזריקה מאשר נתיר לו אשה על אשתו ודוק. אמנם אם ידעה מהפסול בשעת כתיבת הגט ועשתה בערמה א"כ אני ג"כ מודה שטוב להתיר לו אשה על אשתו מלהתיר גט בע"כ מזריקה (ועיין בשו"ת מהר"ם לובלין חשש שמא הבגדים שלה שאולין) וגם שיראתי שיבוא לידי רעש גדול ודל"ב [ויעיין בשו"ת לחם רב סי' נ"ה דמשמע שטוב להתיר אשה אחרת מגט בע"כ] דברי אוהבו ידידו הדש"ת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה