אור ברסלב
שות מחנה חיים ז › סימן ג

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ז · סימן ג

סימן ב

להנ"ל אחד"ש כי בעוה"ר נחלתי ואשלח פה תשלום תשובה שניה וגם את השלישי אשר עמלתי להושיע להנעזב ד' יהיה עמכם הד"ש. אודות המנאפת אשר חפצה לכפות לבעלה ליתן לה גט ונתנה עיניה באיש זר וגם נסעה למרחוק עם הנואף ובעלה יושב גלמוד בלי עזר כדת מה לעשות להושיע לו ולהקימו. תשובה בתרה"ד בפסקים סי' רנ"ו מביא דנוהגים במי שיש לו ח"ו אשה מומרת וחפץ לישא אשה שמגרשה ומזכה לה למומרת גט ע"י אחר וכתב וז"ל דזכות הוה לה דבודאי מזנה היא בין הגוים ומוטב לה תזנה פנוי' ולא תזנה אשת איש ואיש אחד נעשה לה שליח קבלה עכ"ל ולכאורה קשה מנ"ל דהוה זכות לה הא אמרי' בסנהדרין דף פ"ה נוטל טעם ביאה ונותן לעוברי עבירה יעו"ש א"כ ע"י הגט נוטל ממנה טעם ביאה שלא תתענג בהנאה מרובה אם תהי' מגורשת כמו שמתענגת כאשר נבעלת באשת איש אז טועמת טעם ביאה של עוברי עבירה וצע"ג. ועלה בדעתי דכיון מה שערל בועל אשה ישראלית אפי' היא פנוי' ג"כ יש בו עבירה דהא מסתמא בועל בנדתה וא"כ איכא טעם ביאה מכח איסור נדה א"כ מה שנתגרשה וליכא בה איסור א"א הוה זכות דמוטב שתזנה פנוי' נדה משתזנה אשת איש דבעילת פנוי' לא הוה בכלל גילוי עריות מה שערל בועל אותה ואם היא אשת איש הוה בעילת הגוי בכלל גילוי עריות כמבואר ברמ"א יו"ד סי' קנ"ז סעי' א' א"כ הוה הגט זכות לה ודוק. אך לשיטת ר"ת והובא בש"ך שם בס"ק י"ד דאפי' באשת איש לא הוה ביאת גוי בכלל עריות וכן דעת רמב"ן במלחמות וכן בעל המאור בסנהדרין א"כ קשה מאי זכות יש לה בגט מה לי פנוי' נדה או נשואה נדה הגם דאיכא עכ"פ טעם ביאת איסור בכל אופן מה תפסיד אם היא אשת איש או תרויח אם היא פנוי' כדי שנאמר כדברי תרה"ד מוטב שתזנה פנוי' ואל תזנה אשת איש וק"ל. ואולי נהפוך הוא דאם הנואף בעל אותה בראשונה בימי טהרתה א"כ נאסרה על הבעל משום טומאה ועל כל העולם אסורה מקודם משום א"א א"כ לא חל נדה עלי' דאין איסור חל על איסור בלא כולל ואם מזכה לה גט כאשר תגיע עת נדה חל עליה טומאת נדה וחייבה כרת משום נדה א"כ אם תזנה תחייב כרת על נדה ואם נשארת באשת איש אין על ביאת הגוי חיוב מיתה או כרת דאשת רעהו כתוב ועיין בפנ"י כתובות דף י"ח בתוס' ד"ה ולדרוש להו שהאריך בטעם ודעת הגם שנאסרה על בעלה אבל אין בו איסור עריות דפח"ח א"כ אם תתגרש תהי' חייב כרת על נדתה וצע"ג. אמנם משבשתא היא דלו יהי' שאינו חל נדה על האישות עכ"פ יש בו לקברו בין רשעים גמורים עיין יבמות דף ל"ב ואולי הוא איסור נדה מוסיף ע"י איסור טומאה וכן נזכרתי שהעיר הנב"י ח"ר א"ח סי' ל"ה דאיסור נדה הוה מוסיף וכן הגם שאין חיוב על נדה אבל עכ"פ נ"מ לקברו בין רשעים גמורים יעו"ש ועל כ"פ לשיטת רבינו תם ודעמיה לא ידעתי איזה זכות גדול יש לה בגט דעל כל פנים נבעלת בנדתה מגוי ודוק. רק עיין בכפת תמרים בתיוכ"פ דף י"ט שהביא ראי' לרמב"ם דגוי הבועל אשת ישראל הוא נהרג מסנהדרין דף נ"ו ומרמב"ם פ"ט מהל' מלכים וגם היא נהרגת יעו"ש היטב א"כ יש זכות בגירושין וטעמא דאיסורא בבעילה יש ע"י איסור נדה א"כ שפיר אמרו דזכות לה למומרת בגט ודוק. וראה זה מצאתי בביאור הגאון ר' אליהו מווילנא ז"ל בא"ע סי' א' ס"ק ל"ג שכתב וז"ל מזכה וכו' כמ"ש סי' קי"ח ב' המזכה גט וכו' ובכה"ג בודאי ניחא לה דלא תעבור על איסור אשת איש וכמ"ש בכתובות דף י"א א' בגר קטן וא"ל כמ"ש שם בעבד וה"ה כאן משום מים גנובים דלא אמרינן כן כמ"ש בסוף נדרים עכ"ל הזהב הרי שעמד הגאון בחקירה דיש לחקור דאין לה זכות בגט דטעם ביאת איסור הוה הנאה מרובה ותל"י שכוונתו לחקירה רק דוחה זה מסוף נדרים דאמרי' בודאי לא זנה עם האשה דלולא כן לא הי' מציל בעל האשה שלא אכל מאשר אכל הנחש ואמרו מהו דתימא דניחא ליה מים גנובים קמ"ל א"כ מבואר דנדחה זה דחפץ להנות טעם ביאת איסור זה נגלה מבואר דעתו. ולדעתי יש להשיב על ראי' הגאון דתוס' כתבו שם וז"ל מים גנובים ימתקו כדאמר בסנהדרין ניטול טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה קמ"ל דנואף אינו יודע זה וניחא ליה דלימות בעל כדי שישאנה בפרהסיא עכ"ל הרי שתוס' לא חדשו שאינו תוספת הנאה בביאת איסור שיתענג הגוי בבעילת אשת איש ישראל כי זה הוא טבעו של אדם מתוך שיצה"ר תוקף בו מתענג ביתר שאת ועיון בחידושי אגדה של מהרש"א וז"ל האי קרא ודאי דלא אמרו שלמה אחר שחרב בית המקדש אלא דה"ק דמתוך שיצה"ר תקיף יותר בעוברי עבירה מרבה תאותן כמ"ש מים גנובים ימתקו לא ניטל מהם טעם עכ"ל וכך אמרו בסנהדרין בהאי דהעלה ליבא טינא אם ישאנה בהיתר לא יתרפא יען שניטל טעם ביאה וניתן רק בעוברי עבירה רק תוס' בנדרי' הסביר דקמ"ל דנואף לא ידע שגדול איכות הנאה ואלמלא זנה הי' ניחא ליה דימות הבעל ויקח אותה לאשה בפרהסיא אבל כן הוא האמת דגדול טעם ביאת איסור א"כ איך שייך לומר דגט הוה זכות לה אם תפסיד הנאת ביאה וגם אם האשה מומרת נשואה לגוי או מזנת בפרהסיא א"כ למה לה הגט הלא תוכל לזנות תמיד בהנאה מרובה ודוק. וגם קשה שם בנדרים דהי' לאשה חזקת היתר ויש ראי' דלא זנתה דא"כ הי' מצפה שימות הבעל ואנו נאמר דזנתה ואעפ"כ הציל כדי להוי ליה הנאה מרובה אמרי' דנהפוך הוא דאולי הי' ניחא ליה דתהי' שכיחא ותלינן שנואף לא ידע ואוקמי האשה בחזקת היתר ובזה זכיתי ליישב קו' הב"ש סי' מ"ב ס"ק כ"א דחשוד לעריות פסול לעיולי משום מים גנובים ימתקו וקשה מסוף נדרים דאמרי קמ"ל דלא אמרי' מים גנובים ימתקו] אבל כאן דיש חזקת איסור שהיא א"א ונימא דניחא לה שאחד יזכה בעבורה הגט שלא יהי' לה עונש אמרי' דלמא היא ידעה דטעם ביאת איסור גדול בהנאה וא"כ אי אפשר לזכות לה גט דחפצה בהנאה מרובה אשר היצה"ר תוקף בה שתתענג מאד (ועיין בסוטה דף ז' דחששו שהבעל יבעול אותה דמים גנובי' ימתקו). על כן נ"ל דעיקר דתתענג בהנאה מרובה דהא היא נדה וגם הוא גוי אשר תתענג בהנאה מרובה שיצה"ר תוקף בו ובה בלי איסור אישות וכן בנידן דידן שדרה עם הנואף גוי כדרך איש עם אשתו ותתענג תמיד בבעילת איסור א"כ זכות הוא לה שתתגרש וזוכין בעבורה ודוק. ובעיקר דברי תרה"ד ק"ל הא אמרו חכז"ל עבר אדם עבירה פעמים ושלש נעשה לו היתר, היתר ס"ד אלא הוה לו כהיתר וא"כ כיון שזנות בא"א נעשה לה כהיתר מאין נאמר דזכות הוא לה ואלו ידעה היתה מרוצית הא כבר נדמה לה כהיתר ואולי עד עתה היתה מזנה לתאבון ואולי לא תתרצה בגט הוה כלהכעיס דשבקה היתר ואוכלת איסור ונשאר לה עוד חזקת בת ישראל שלא תעשה להכעיס א"כ עדיין זכות הוא לה שלא תהי' זונה להכעיס וק"ל. ולולא דמסתפינא אמרתי דתרה"ד קאי הגם שהאשה המירה דתה בעבור איזה סיבה להציל עצמה או להרויח דבר הגם שממילא היא מזנת ג"כ כמבואר בש"ע א"ע סימן ז' סעי' י"א אז בודאי זכות הוא לה שבעל יזרק לה גט דהא לא היתה לבה על זנות רק כיון שהיא מומרת לע"ז הוה מומר לכל תורה וכאלו יש עדים שזנתה עיין בב"ש שם ס"ק כ"ט וס"ק ל' בכל זאת ניחא לה שלא תהי' אשת איש אבל בנדון אשה אשר המירה בעבור שתוכל להנשא לגוי אשר עיניה נתנה באחר או שברחה מבעלה וחשקה בגוי להבעל לו אז ליכא למסמך שגט זכות לה כי נעשה הזנות באישות כהיתר כמו בנידן דידן כי מקורה מבקשת לזנות למלאת תאותה ודוק. שוב התבוננתי בזונה הזאת אשר בקשה גט מבעלה וכאשר לא שמע אליה זנתה ומצערו כאשר הזהירה אותו שתלך נדוד עם הנואף א"כ עין בעין נראה שחפצה לזנות וכיון שהוא צערה גמרה לצערו לקיים מאמר שמשון "תמות נפשי עם פלשתים ובעבור כן ברחה כעת לקבל גט ממנו אבל אם תדע שמותר לו ליקח אשה אחרת א"כ פסקה נקמתה ממילא בודאי היא מרוצית להיות מגורשת ולא יהי' עליה איסור אשת איש. והנה הנב"י בח"ר א"ע סי' צ"ב כתב דלכך החמיר בסי' ק"מ סעיף ה' בנאסרת יותר מבמומרת דשאני במומרת עדיין היא מומרת וא"כ זכות הוא לה אבל בנאסרת הגם שזנתה שתקפה עליה יצה"ר פעם ושתים אינה מחזקת להיות מזנית עוד וא"כ מה זכות לה הגט אם שתוכל להנשא לאיש דלמא לא חפצה להיות לאיש דפח"ח וא"כ בנידן דידן שדרה עם הגוי כאיש עם אשתו לעיני כל רואי שמש א"כ עדיין יצרה תקיף עליה כמו במומרת ומהני זיכוי הגט לכל הפחות על הבעל ליקח אשה אחרת וממילא מהני הגט גם עליה דזכות הוא לה שלא תהי' א"א ולא יהי' עליה כבד עון של עריות כפי פסק הש"ך ביו"ד סי' קנ"ז הגם שמאנה בגט היינו בעבור נקמה לא חפצה ליקח גט ממנו כדי לצערו אבל כיון שעכ"פ יהי' הוא מותר באשה אחרת בודאי נתרצית שיהי' גם לה זכות גמור ודוק. ולא עוד א"כ כיון דעדיין היא קשורה בנואף ככלב ודומה למומרת א"כ כל החולק הוא הרי"ף ובעבד גופי' פסק ביו"ד דלא כהרי"ף וכן רמז עליו בביאור הגאון בסי' ק"מ ועיין ביו"ד סי' רס"ז דהוה זכות אפי' בעבד והסביר הנב"י שם בסי' צ"ב דהוה זכות לעבד אבל כאן שחטאה וזנתה פעם ושתים אינה מחזקת להיות מושרש בחטאה אבל בנידן דידן שמושרשת בחטא כמה שנים א"כ ליכא מאן דפליג דזכות הוא לה ועיין בט"ז סי' ק"מ שחולק על הרמ"א ודוק. אך עוד קשה לי דמבואר בשו"ת רד"ך בית ט' שבא בארוכה לבאר הא דאמרי' זכין לאדם שלא בפניו ולא חבין לאדם שלא בפניו לאו בזכות וחובה לנפש תלי' אלא ברצון הגוף אי אותו אדם ניחא ליה לגופו דבר זה או גופו לא חפץ בין לא מצא בו קורת רוח דרק באשה שגילתה דעתה שמבקשת גט מבעלה מומר ולא רצה ואח"כ חפץ לגרש אז התיר רש"י אבל לא אם הבעל ישראל כשר ורצה לזכות גט לאשתו להצילה מעבירת זנות דניחא דגופה עדיף לה יעו"ש שביאר בטוב טעם ודעת א"כ קשה לסמוך בנידן דידן לזכות לה גט. בכל זאת נ"ל דשאני התם הגם דשנאתו אותו מחמת מעשיו אבל גופו לא שונאת וכן במומרת מחמת להשיג עושר וכבוד להיות גברת בכל זאת בלבה אוהבת בעלה אבל בנידן דידן שהיתה ממאסת בו הגם שהוא אהבת נפשו אהבה א"כ בודאי הגט הוא זכות לה דיש זכות הנפש ואין כאן חוב לגוף דברי רד"ך נכונים דלא אזלי' בתר זכות הנפש אם יש בו חוב לגוף אבל אם אין בו חוב לגוף בודאי אזלינן בתר זכות הנפש כנלע"ד. ואוסיף עוד במומר ובעל עבירות הגם שמבקשת גט בפומבי הוא מחמת שדרה בתוך עמה ולא תחפוץ מפני בושה לדור עם מומר אבל נפשה קשורה בו שאם תוכל לדור עמו שלא תכשל בעבירות לשמור נדה ולאכול כשר ולא יודע במקום דירתה שהוא מומר היתה נשארת אצלו כי עזה כמות אהבה א"כ בעמקי לבה אין הגט זכות לפניה אבל כאן שהיא שונאת אותו והיתה פרוד מעמו כמה שנים ובקשה רק גט וגם אם תחזור לבעל תשובה אסורה על בעלה אז בודאי גוף הגט זכות לה אי כבר אמרה מאוס עלי הגם דלא חפצה לזנות תחתיו א"כ גם הרד"ך מודה שמהני להצילה מעבירה נקרא זכות גדול דכי במקום שאין הפסד הנאת הגוף הוה הנאת הנפש זכות ודוק. ומה שחקר הנב"י בסי' צ"ב וגם בסי' ג' דהוה קצת חוב לפניה שכל זמן שהיא אשת איש בדלים ממנה ואין נוהגין בה מנהג הפקר משא"כ אם תהי' פנוי' יעו"ש לא ודעתי אם הרוצים בזנות לא יחושו מפני נדה שהוא איסור כרת לא יחושו מפני איסור אישות אם אמרו יבמות דף קי"ט מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת ה"ה יש לומר מה לי איסור כרת או איסור מיתות ב"ד ועוד שאפי' ינהגו בה הקלים מנהג הפקר תהי' היא אנוסה באיסור פנוי' ואפי' אם ינהגו בה מנהג הפקר בנדתה ג"כ הוא אונס רחמנא פטרי' רק הנב"י הולך על נידן של פנוי' שהאשה חטאה פעם אחת ושתים ואולי מתחרטה א"כ ניחא לה שתשאר באישות שלא ינהגו בה מנהג הפקר אבל בגומר בת דבלתים בנידן דידן שהוא מושרשת בניאופי' עם גוי כמה שנים מהכ"ת לומר שהגט חוב לה שמא תהי' נעשית בעל תשובה נהפוך הוא אוקמי על רשעה זונה וטמאה בהפקרה ניחא לה ועיין בח"מ סי' מ"ב ס"ק י"ז דכל זמן שלא נראה סימני טהרה לא חיישי שמא הרהר תשובה בלבו ועיין בב"ש שם ס"ק כ"ב דלא דמי אם קידש ואמר ע"מ שאני צדיק דיש רגלים לדבר יעו"ש וא"כ ה"ה מי שהושרשת בטומאת זנות דאוקי אותה בחזקת מרשעת ולא נימא שניחא לה להיות א"א כדי שאם תשוב לד' לא ינהגו בה מנהג הפקר והגם דכלל גדול דלא שייך אוקמי החזקה על לעתיד שישאר כך לעולם כל כח חזקה הוא העת שאנו עומדים בו דעד עתה לא ישתנה וא"כ ליכא חזקה שתהי' מנאפת עד לעולם אבל על ההוה ברגע אנו יודעים שהיא מנאפת שהיא עם הנואף מהכ"ת לומר שהגט הוא חוב בעיניה בעבור כי יבוא עת ולא תבקש עוד בזנותה ודוק כי קצרתי. והנה מן השמים עכבוני להאריך כי נחלתי בעוה"ר ואמרתי שאתן קנצי למילין ואעתיק רק דברי אדמ"ו חת"ס ז"ל בא"ע ח"ש סי' צ"ט בסוף ד"ה ליה שכתב בנידן שלו וז"ל ונראה דלא צריך מאה רבנים דחומרא זו של מאה רבנים שהעיד הכל בו והחזיק בו הב"ח מדבריהם בעצמם מבואר שאינו מגוף החרם והנושא ב' נשים עפ"י הוראת חכמים אפי' ליכא מאה רבנים לא עובר חרם עכ"פ וא"כ הכא דאיכא ספק מתה ספק המירה ג"כ לא צריכה מאה רבנים דלענין זה בודאי מועיל הס"ס עכ"ל. ואחרי שהיתר של מאה רבנים אינו מן גוף החרם של ר"ג ז"ל א"כ נראה בנידן דידן [ומלבד שיש ספק גדול לומר אדעתא דהכי לא קדשה כאשר בארתי במכתב הראשון] יכתב גט ויזכה אחד בעבורה ואח"כ יטול הגע ויאמר אם לא הועיל בתורת זכיה הוי שליח להולכה ויבטל אח"כ הגט שלא בפני השליח לפני שנים זה שלא בפני זה ואח"כ יתירו ג' רבנים מפורסמים ב"ד ביחד ליקח אשה אחרת והבעל ישבע שלעולמים לא יחפוץ ליקח המנאפת בחזרה ואם תחפוץ ממנו גט יעמוד לב"ד ויעשה כל אשר יצוו עליו אז הרבנים ויתנו כתב בקשה לשרי המדינות שמדת משה וישראל אופן תקנה שיוכל נישא אשה אחרת וכאשר יסכימו שרי המדינה אז יעשו הרבנים שלהם ואם הם לא יתנו רשות לא יעשו הרבנים תקוני היתר אשר מוסכם לפניהם לעשות ומבקשים ששרי המדינה ירחמו על האיש אקוה שיסכימו מן השמים לעשות כדת וכדין עשיתי את שלי לחקור ג' עמודי היתר ומד' יצא הדבר שרבנים מפורסמים ממדינתכם וגדרו גדר בעזה"י:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה