שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ז · סימן ב
להנ"ל אחד"ש אודיע כי הייתי זריז לשלוח עב"ד מכתב אחד אשר חקרתי בעזה"י לעמוד לימין אשר הוא במיצר והיום אשלח בעזה"י מה שחקרתי עוד להיות נטפל לעושי מצוה נגד המרשעת המנואפת ובגדה בבעלה לעזור לו שלא יחסר לחמו. אודות להושיע לבעל אשה מנאפת אשר בגדה בבעלה והזהירו אם לא יתן לה גט פטורין תתחבר לאינו ישראל ותאסר עצמה עליו ואם לא יווסר גם בזה תרחק נדוד וישב הוא בדד גלמד וכן עשתה המנואפת הזאת והוא נא מצא עזר לנגדו. אמרתי לחקור בעזה"י לעשות תקנה שישא אשה אחרת דיכתב גט פטורין ויעשה שליח להולכה לעיר בוקרעשט אשר דרה שם הזונה הזאת וכאשר ילך השליח ליתן לה הגט ילך הבעל ויבטל הגט בפני שנים זה שלא בפני זה ואז מן התורה הגט בטל ור"ג תיקן שלא יבעל הגט ועקרו רבנן לקידושין ונמצא שאין לו אשה כי הי' דר עם פנוי' ועכשיו נושא אשה ואין עליו חדר"ג שלא ליקח בר ישראל אשה שניה על אשתו ראשונה דזה דוקא אם אשה ראשונה בקדושין אבל מה שהי' עם מופקרת פנוי' לא גזור שלא ישא אשה בקדושין כדת משה וישראל. ואבאר בעזה"י בגיטין דף ל"ג שסבר ר"ג אינו יכול לבטלו משום מה כח ב"ד יפה ופריך מי איכא מידי דמדאורייתא בטל הגט ומשום מה כח ב"ד יפה שרינן אשת איש לעלמא ומשני אין כל מקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה והגם דהלכה כרבי דבטלו מבטל וא"כ לא צריכי' לומר דאפקעינהו רבנן לקדושין מיניה בכל זאת מבואר בתוס' דף ל"ב בד"ה ור"ג דאף לרבי אמרי' מה כח ב"ד יפה שכתבו וז"ל ולר"ג אע"ג דבפני שנים איכא למיחש לממזרת כדאמרי' בסמוך ואפ"ה הוה מבועל מ"מ בפחות משנים דאיכא למיחש טפי אינו מבוטל ובהא אפי' רבי מודה דאמרי' מה כח ב"ד יפה עכ"ל וע"כ מבואר אפי' למה דפסקי' כרבי בטלו מבוטל ולא סובר מה כח ב"ד יפה בכל זאת אם בטלו בפני אחד לא מהני ביטולו ואמרי' מה כח ב"ד יפה ועקרו לקדושין מיניה ואפי' אם בטלו בפני שנים זה שלא בפני זה אמרי' מה כח ב"ד יפה ואפקעינהו לקדושין כמבואר בתוס' דף ל"ג בד"ה רבי סבר שכתבו וז"ל דדוקא בפני ג' לרב ששת או בפני שנים ביחד לרב נחמן הוא דמבוטל עכ"ל וכן מבואר בב"ש סי' קמ"א ס"ק צ"ג יעו"ש וא"כ ישלח הבעל הגט לאשתו ע"י שליח להולכה וכאשר הלך השליח יבטלנו הגט בפני אחד או בפני שנים זה שלא בפני זה ואפקעינהו לרבנן לקדושין ויכול ליקח אשה כחפצו ודוק. ולכאורה יש לפקפק דזה תינח לשיטת ר"י שהובא בתוס' גיטין ד"ה ואפקעינהו שמותר לעשות כן לחפות על בת אחותו ולטהר ממזרים ע"י שיבטל את הגט אבל לשיטת ר"ת שם שכתבו וז"ל ומאי שהקשה א"כ יחפה על בת אחותו ויכולין ממזרים ליטהר אי ידעי' שלכך מתכוון לא מפקעינן קדושין מיניה דלתקנה עשו חכמים ולא לתקלה שמתוך כך יהי' בנות ישראל פרוצות בעריות אבל אם ברור לנו שלא נתכוין לכך לא חיישי' אם יכולין לטהר עכ"ל וא"כ יש מקום לומר דאם מתחילה מבטל כדי לעקור הקדושין לא אמרי' אפקעינהו לקידושין. כד דייקת נהפוך הוא שר"ת חולק אם מתכוין לחפות עב"א להצילה ממיתה על זנותה או אם מתכוין לטהר ממזרים אז לא עשו תקנה שא"כ יבוא מכשול שבנות ישראל יזנו ח"ו שידעו שיש תקנה להצילם ממות ולטהר ממזרים שלהם וזה שדייק וז"ל אי ידעי' שלכך מתכוון לא מפקעינן לקדושין מיניה עכ"ל היינו אם מתכוין לחפות על בת אחותו או לטהר ממזרים דע"כ יהי' בנות ישראל פרוצות בעריות וסיימו וז"ל אבל אם ברור לנו שלא נתכווין לכך לא חיישי' אם יכולין לטהר עכ"ל היינו כיון שברור לנו שאין כוונת הבעל להצילה ממיתה או לטהר ממזרים אעפ"י שמחשבתו לעקור בבטולו הקידושין מה איכפת לנו הלא עכ"פ לא יוכלו בנות ישראל להיות פרוצות בעריות ודוק. ומצאתי מבואר ברשב"א בגיטין בד"ה כל דמקדש שכתב וז"ל ולחפות על בת אחותו אינו יכול וכן אינו יכול לטהר ממזרים בכך דלא הפקיעו חכמים קדושיו אלא לתקנה ולתועלת או משום תקנות עגונות או משום תקנת ממזרים אבל להפסד ולקלקול לא הפקיעום הלכך כל שהוא מכווין לכך לחפות ולטהר לא אפקעינהו מיניה דזו תקלה הוא דמתוך כך יהי' בנות ישראל פרוצות בעריות אבל היכא שאינו מכוון לכך ומתוך כך איתרמי דמטהר ממזרים דידה או שזנתה ונצלה בכך אין בכך כלום עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו כיון שאין כוונת הבעל לטהר ממזרים ולחפות עליה להצילה ממיתה לית לן בה ודוק. ולפ"ז בנידן דידן שאין תכליתו להצילה ממות או לטהר ממזרים רק שחפץ שע"י הביטול תעקרו הקדושין ויוכל הוא ליקח אשה אחרת אז אפי' לר"ת יוכל לכווין שמבטל הגט כדי שיעקרו הקדושין ודוק. אמנם אחר העיון אין זה ברור לדינא דעיין במהרש"א בד"ה ור"נ שהעיר הא דלא מהני לר"נ בביטול לפני אחד אינו מכח מה כח ב"ד יפה שחששו לממזרים אלא מכח אין דבר שבערוה פחות משנים לא מהני ביטול בפני אחד ומדינא לא הוה ביטול והביא סמוכים מתוס' בד"ה מהו דתימא שכתבו וז"ל ועדיפה מיניה אמרי' בביטול שלא בבי"ד דמשמע פשטה הלכה דלא הוה ביטול עכ"ל וכן מצאתי במ"ל פ"ו מהלכות גירושין הל' ח"י שכתב המגיה וז"ל ודע דמי שלמד דברי תוס' אפשר לו לטעות דר"נ נמי דהי' מבטלו בפני ב' הוא מן התקנה וכן הבין הרב חדושי הלכות ז"ל יעו"ש אמנם הרב המחבר אנהרינהו לעיינין דלא אמרו תוס' כן אלא לר"ש דווקא כמו שנראה מתוך דבריו אבל לר"נ מה שהי' מבטלו בפני ב' הוא מדינא דאין דבר שבערוה פחות משנים טעמו ונמוקו עמו עכ"ל וכן מצאתי בפנ"י בד"ה ור"נ שהעיר בדבר חדש נגד דברי תוס' הנ"ל דיש לומר דגם רבי סובר מה כח ב"ד יפה אלא א"כ ב"ד אחר פועל כמו שכתב מהרש"א בד"ה וחזר רבי יעו"ש מתוק מדבש א"כ לא אצרכינן למימר אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה לרבי דהלכתא כוותיה וא"כ נפל תיקון הנ"ל בבירא דממנ"פ אם יבטל בפני ב' באמת הגט בטל כאלו לא עשה שליח לגרש ואם יבטל בפני אחד מדינא ויהי' הגט מגרש אם יומסר לידה עכ"פ לא יוכל ליקח אשה אחרת דלא אפקעינהו רבנן לקדושין מיניה ודוק. אך מצאתי לפנ"י בתוס' ד"ה רבי סבר בד"ה בא"ד שהתפלא שדברי תוס' סותרין אהדדי בד"ה ור"נ משמע להו שאפי' אם ביטל שלא בפני השליח הוה הטעם משום חשש ממזרות ולא מטעמא אין דבר שבערוה פחות משנים וכאן בד"ה רבי סבר מספקא להו שאפי' אם מבטל בפני השליח צריך שנים משום אין דבר שבערוה פחות משנים ותי' בטוב טעם דהך כלל אין דבר שבערוה פחות מב' היינו בקידושין שהי' חזקת היתר או להתיר אשת איש שהיתה בחזקת איסור אבל כאן ע"י ביטול הגט נשארה האשה בחזקת א"א חזקת איסור שהי' עליה מקודם מסתברא דשליח או ע"א יהי' נאמן דנתבטל הגט ונשארה בחזקת קמייתא וסיים וז"ל אלא מ"מ כתבו התוס' לרווחא דמילתא משום שיש ממפורשים הקדמונים סברי בדבר שבערוה אפי' דלא איתחזק בעינן ב' דאי באיתחזק אפי' שאר איסורין נמי ועיין בחדושי רשב"א ז"ל ריש מכילתין שמפרש דהא דקאמרי' שם אבל הכא דאיתחזק איסורא דאשת איש הו"ל דבר שבערוה היינו חדא מתרי טעמא ע"ש וזה תלוי בסוגי' הש"ס יבמות ר"פ אשה רבה לכך הוצרכו לפרש כאן בדרך את"ל דאפי' את"ל דע"א אינו נאמן בדבר שבערוה אפ"ה לשליח עצמו אין אנו צריכין לנאמנות כיון שהשליח יודע האמת וכתבו עוד אי נמי אפי' את"ל אפי' היכא דלא שייך נאמנות נמי בעינן שנים בדבר שבערוה והיינו כדמצינו לענין קידושין דמקדש בע"א אין חוששין אפי' שניהם מודים והכא נמי דכוותיה אפ"ה אתי שפיר וזה נ"ל ברור בכוונתם עכ"ל. ועמדתי משתומם כשעה חדא בר"ן גיטין דף ס"ד בסוגי' האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם אי נאמנים כל הקרובות שלא קידש מהם דסובר רמב"ן ורשב"א דנאמנים דלא איתחזק בהם לא היתר ולא איסור לא אמרי' בכה"ג אין דבר שבערוה פחות משנים והר"ן חולק דגם זה בכלל דבר שבערוה דצריך שנים אבל שאן דהי' החקירה העד אומר שהבעל ביטל הגט קודם הנתינה א"כ נשארת אשתו אשת איש גמורה בחזקת קמייתא מי הוא זה אשר יצריך כאן ב' הרמב"ן ורשב"א פליגו עם הר"ן שאפי' לא הוחזק בגוף זה חזקת איסור אי אפ"ה נימא דנחשב כדבר שבערוה אבל בכה"ג שהי' לאשה הזאת חזקת קמייתא שהיא אשת איש והוא אשתו של בעל הגט מהכ"ת יצרך כאן שנים שתשאר על חזקתה וצע"ג. ונלע"ד דגם כאן הי' להשליח חזקת קמייתא שהוא יכול לגרש אשת חבירו בכח שליחות שלוחו של אדם כמותו לגרש את אשתו בגט זה שבידו אשר נכתב לשמה של האשה הזאת אשת משלחו ויוכל השליח שנתן הגט בידו ליתן הגט לשם גירושין ועכשיו יבוא ע"א ויאמר הבעל ביטל שליחתו א"כ נעקר חזקת השליח להיות כבעל לגרש בגט זה א"כ הוה חזקת שליחות כנגד חזקת אשת איש ותלי' שפיר אם ע"א נאמן בלא איתחזק איסור בדבר שבערוה דחזקה מול חזקה הוה ספק גמור וצדקו דברי פנ"י שזה ספיקא של תוס' ודוק. וראה זה מצאתי בבית מאיר סי' קמ"א סעיף ס' על דברי ב"ש שמביא שתוס' נסתפקו א"צ שהביטול בפני השליח משנים שכתב הגאון בית מאיר וז"ל ונלע"ד מה שנסתפקו היינו שמסופקים אי הכלל דאין דבר שבערוה שייך בלא איתחזק לא איסור ולא היתר כאשר הערותי בסי' ל"ז ס"ק מ"ה עיי"ש וכאן הוה כלא איתחזק הגט בחזקת אינו מבועל והאשה בחזקת אשת איש ועיין תוס' פרק אשה רבה ד"ה הבא עליה באשם תלוי נשמע מדבריהם שבאופן דשייך חזקה מול חזקה הוה כלא איתחזק ואולי כן אפשר נשמע מהרמ"א והטור דלא מיקרי דבר שבערוה בלא התחזק וצריך עיון עכ"ל מה שכתב דהגט בחזקת שאינו מבוטל עכ"ל הוא פלא דלו יהי' שביטל הבעל השליחות גט גופא מי קא ביטל ויוכל לגרש בו כשירצה דהוא ספר כריתות מעליא כמבואר להלכה בא"ע סי' קמ"א סעיף ס"ו וא"כ איך לומר דחזקת גט יהי' נגד חזקת אשת איש לעשות כלא איתחזק איסורא והוא פלא על גאון כמותו אבל לפמ"ש דיש לשליח חזקת כח לגרש אשת חבירו בגט זה א"כ אם ביטל השליחות א"כ אינו כמותו ויש לומר אוקי השליח על חזקתו ואינו נאמן ע"א דעלמא אבל אם ביטל השליחות שדיבר לשליח מהכ"ת דצריך שנים ודברי בית מאיר נפלאים בעיני שוב נתתי ללבי שעדיין דברי פנ"י נפלאים שנאמר שאפי' אם הבעל דיבר לשליח עצמו ובטל שליחתו לא מהני בלא ב' משום דדבר שבערוה אין פחות מב' יעו"ש והוא פלא הלא הבעל ביטל שליחות ותשאר היא בחזקת אשתו חזקת א"א ואיך שייך לחקור כאן אין דבר שבערוה פחות מב' וצע"ג. והתבוננתי בעזה"י לפרש דברי הגאונים דפנ"י בד"ה מהו דתימא נתקשה מאי הועילו חכמים בתקנתם שיאמר השליח בפני נכתב בפני נחתם הלא אכתי יבוא הבעל ויאמר דביטל הגט ותי' וז"ל והאמת יורה דרכו דנראה דמ"ש התוס' כאן שנאמן לומר כך הי' בלבו היינו דווקא כה"ג דרהוט מעיקרא לבטולי דאיכא רגלים לדבר אבל בעלמא לא מהימן לומר שביטלו דכיון הגט ביד האשה הרי היא בחזקת מגורשת דרוב שלוחי גיטין אין מבטלים כמ"ש התוס' לקמן בד"ה ואפקעינהו רבנן לקדושין וא"כ מוקמי' לגט אחזקתו דמעיקרא בחזקת שלא נתבטל עכ"ל וצ"ע גם עליו איך שייך לומר דאוקמי הגט על חזקתו אטו חסר מגט דבר הלא יוכל לגרש בו רק ביטל השליחות וצע"ג. ונראה לחקור בעזה"י דלכאורה אם דבר עם השליח וביטל השליחות ולא הגט גופו ואעפ"כ הניח הגט בידו ע"כ שיהי' פקדון בידו פן ואולי ירצה לגרש בו אחר זמן וא"כ בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין נאמן השליש כמבואר בסוגי' בגיטין דף ס"ד דכיון דיש ביד השליש למסור לה הגט אטו נתן בתורת פקדון היינו שחפץ שלא ימסור לה הגט אבל אם יתן לה הגט יהי' גט מעלי' דנתן לו שאפי' נתנו בתורת פקדון דעתו אם יתן הגט להאשה בתורת גירושין יהי' שליח לגרש יעו"ש וק"ו אם הי' שליח לגרש רק ביטל לשליחות ואעפ"כ הניח בידו בודאי דעתו שלא עקר כח שליחות ואם יתן הגט לה תהיה מגורשת ואם לחוש שביטלה גוף הגט שיהי' כחרס וא"כ אין לו בפקדון ספר כריתות שראוי' לגרש בו ונשאר בחזקתו ראשונה וממילא שלא ביטל גוף הגט נשאר הוא בחזקת קמייתא בכל שליחות והוה שפיר חזקה מול חזקה כנלע"ד להסביר דברי הגאונים הגדולים ודוק. נחזור לשורש הדבר יהי' איך שיהי' עכ"פ מפורש יוצא מפי הגדולי דור דור שהפנ"י יחדש אי גם ביטל הוה בכלל אין דבר שבערוה פחות משנים א"כ לא צריך לומר בביטל בפני אחד דאפקעינהו לרבנן לקידושין מיניה והבית מאיר חידש דזה תלי' אם חזקה מול חזקה הוה בכלל דבר שבערוה ואם לא הוה בכלל דבר שבערוה צ"ל אפקעינהו וא"כ אם ישלח הבעל גט ויבטל אותו בפני ע"א א"כ אפקעינהו לרבנן לקידושין וממילא אין על הבעל חדר"ג ליקח אשה כמובן ודוק והנה דבר זה בדבר ערוה שלא הוחזק לא איסור ולא היתר אי ע"א נאמן או אינו נאמן האריך מחנה מול מחנה גדולי ראשונים ופוסקים הוא הגאון בכר דוד בספרו הגדול דברי אמת דף ע"ד בד"ה וראיתי ובד"ה ודבר זה ובד"ה ואני מצאתי ובד"ה וראיתי למהרי"ק והוא ספק עצום מאוד בהורים ומורים בדבר הלכה יעו"ש (ואדמ"ו הגאון שערי תורה ח"ב כלל ארבעים פרט ה' האריך בחקירה אי חזקה מול חזקה הוה איקבע איסורא להיות חיוב עליו קרבן אפי' יעו"ש דפח"ח) ואולי כוונת התוס' בגיטין דף ל"ג בד"ה מהו דתימא דבטלו מבוטל לרבי להחמיר ולא להקל וכן העיר הפנ"י בדף ל"ד בד"ה התם ממונא הכא איסורא דיש ספק אי הוה בכלל דבר שבערוה או לא וקצרתי ודוק. תבנא לדינא לגבי האשה המנואפת בודאי ליכא למסמוך לאמור אפקעינהו לרבנן לקידושין דהוה איסור מיתה אבל לגבי הבעל דהוה רק חדר"ג דספק לקולא א"כ יש תיקון אם יתן גט ויבטלו בפני ע"א וקצרתי רק להערה ולא לפסוק הלכה למעשה באתי כי הדבר צריך דרישה וחקירה. ומצאתי דאתי לידי דהנב"י בח"ר בא"ח סי' ל"ה שחקר דאיסור אשת איש דומה לנזיר שקיל יען שישנו בשאלה ויכול לעקור האיסור א"כ איסור אישות יכול לעקור שישלח גט ויבטל אותו בפני אחד א"כ אפקעינהו רבנן לקידושין וכתב וז"ל אמנם כל זה לשיטת הר"י אבל לר"ת שמסיק שם דף ל"ג ע"א בסוף ד"ה אפקעינהו דאי ידעי' דלכך נתכווין לא מעקרי הקידושין כלל א"כ לא הוה דומיא דנזיר שבידו לעקור הנזירות ברצונו ע"י שאלה אבל זה אין בידו לעקור הקידושין ברצונו עכ"ל נראה שהבין אם הבעל מכווין בביטול הגט שיעקור הקידושין סובר ר"ת לא אפקעי' רבנן לקידושין ואני הבאתי לשון רשב"א דדוקא אם מכווין לפטור אותה ממיתה או לטהר ממזרים אבל מיכווין לתכליתו אפשר אפי' לתכלית אם באמת זינתה תחתיו שלא תהי' אסורה שולח גט ומבטלו כדי שתהי' מותרת עליו אפקעינהו רבנן לקידושין א"כ אפי' לר"ת דומה טומאות זנות לנזיר אם לא נתעברה בזנות ובלא התראה שאינה חייבת מיתה אפי' בזמן שדנו דיני נפשות ק"ו בזמן הזה דלא דנין נפשות והבן. ועלה בדעתי דסובר הגאון דגם בזה יש קלקול שבנות ישראל יהי' פרוצים בעריות לזנות תחת בעליהון דיסמכו שמרוב אהבת בעלה יחמול עליה וישלח לה גט ויבטל א"כ לא אפקעינהו רבנן לקידושין דוגמא דחקר הרא"ש בסוגי' גיטין דף י"ז דכותבין גם עכשיו זמן כדי שלא תאסר עליו אם תזנה תחתיו והגם דהרא"ש הקשה א"כ למה אמרו בגמ' שיחפה עב"א הלא בכל נשים יש טעם שלא תאסר עליו בכל זאת כתב הרא"ש שזה סעד לטעם שמא יחפה על בת אחותו יעו"ש וקשה הא יכול לשלוח גט ויבטל ויפקעינהו לקידושין ויהי' עמה בהיתר ולמה ישבוק היתר ויהי' עמה באיסור שיאמר שכבר גרשה אלא פשיטא בכה"ג לא אפקעינהו רבנן לקידושין אם חפץ לעקור ממנה שם טומאה והבן. אך קשה לי על הגאון שם בנזיר אם ישאל על נזירות לא ימצא לו עון כלל דהוה כאלו לא קיבל נזירות אבל כאן אם ישלח גט ויבטל א"כ אם רבנן יפקיעו לקידושין א"כ יהי' כל בעילותיו בעילת זנות ויש חזקה חזקת כשרות שאין אדם עושה בעילותיו בעילת זנות א"כ אינו דומה לנזיר הגם שיוכל לעקור האישות ע"כ ופעל בעילותיו בעילות זנות ולא הוה דומה לנזיר וגם רחוק לאמור שאם מכווין לעקור אישות כדי שתהי' מותרת דנחשב קלקול הדור לעשות בנות ישראל פרוצות הלא לא יוכלו לסמוך על הבעל שישלח גט ויבטל לעשות בעילות זנות בשלומא משום ב"א שלא תמות שפיר הקשה תוס' וקצרתי ודוק. ויותר פלא שלא העיר בדברי תוס' בד"ה מהו דתימא דלהקל לא אמרי' בטלו מבוטל רק להחמיר וא"כ איך נימא דהוה טומאת איש קל דדומה לנזיר שיש בשאלה להקל אבל כאן אין עקירה להקל וגם לא העיר כלל דאפשר לרבי הוה הטעם מכח אין דבר שבערוה פחות משנים א"כ אין מוכרח לומר אפקעינהו ובודאי לא דמי טומאת אישות לנזיר וצע"ג [והנב"י ח"ר סי' נ"ד בא"ע ד"ה ואמנם ס"ל בלא איתחזק ועיין עוד שם אם יש הפסד לה לא אמרינן שאינה עושה בעילת זנות וגם הוא ע"כ בועל בעילות זנות יעו"ש] ובתוס' רע"א פ' השולח באות ל"ה דהשיג על התוי"ט דכתב מטעם אפקעינהו לרבנן לקידושין והגאון הנ"ל אומר שהטעם משום כח שיש ביד חכמים לעקור דבר מן התורה במקום טעם חשוב יעו"ש והערותי בספרי קול סופר על המשניות דנהפוך הוא אם יש לפעול בטעם אפקעינהו א"כ ליכא טעם חשוב לעקור דבר מן התורה יעו"ש ויש לי בזה הערה בחדושי דמכח אפקעינהו הוא בפ"א ומכח לעקור דבר מן התורה היא בכל בעילה ועיין ר"ן יומא יום כפורים כפילת עבירת לאו שוה כמו איסור עבירת סקילה יעו"ש ודוק כי קצרתי. ולא נעלם ממני תל"י דברי ים של שלמה פ"ג דקידושין וכל מה שהאריך אדמ"ו בחת"ס א"ע ח"א סי' ק"ח וסי' ק"ט כי יש הבדל בין אפקעינהו המוזכר במשנה ובגמ' וביטול הגט ובין אפקעינן לקדושין אם דור אחר דור יצריכו להפקיע כמובן וגם אדמ"ו ז"ל דן להתיר אשת איש ואנו דנין נגד חדר"ג נגד האיש ליקח אשה ואין לנו עסק להתיר המנאפת כמובן ואי אפשר להאריך כעת כי לא באתי אלא לעורר ולא להלכה וק"ו למעשה באתי רק כי יחם לבבי על הנבלה הנעשה בישראל שראוי' לרבנים של מדינתו לגדור גדר ולעמוד בפרק. ואזכיר ברמז מעט שלא יפליא איך נכתב גט ויעשה שליח לגרש הלא יש חדר"ג שלא לגרש בע"כ והיא ברחה מפניו ולא חפצה בגט א"כ איך ישלח שליח לגרש זה ברור דיוכל לגרש זונה מופקרת גם בע"כ וד' יעזרני לטובה ואברר הדבר בעזה"י. ואין להשיב על אשר חקרתי לבטל הגט ויהי' עקירת קידושין דבשלמא בזמן הגמ' שיוכל לגרש בע"כ הוצרכו לעשות הפקעת קידושין בביטול הגט מפני ממזרים ומפני עגונות כמבואר בגמ' אבל עכשיו דאיכא חדר"ג שלא לגרש בע"כ א"כ ממילא לא יהי' גט ולא צריך לאפקעינהו ונשאר חדר"ג שלא לישא עוד אשה וצע"ג. ונלע"ד דגם בלא חדר"ג העיר הנב"י ח"ר א"ע סי' ב' דלא יוכל בעל לעשות שליח לגרש אשתו בע"כ דהוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים היא האשה בכל זאת כתב במהד"ת א"ע סי' ק"י דאם זנתה ואין לה הפסד ע"י הגט מהני גירושין בע"כ אפי' ע"י השליח יעו"ש ה"ה בודאי חדר"ג שלא לגרש בע"כ אפי' ע"י הבעל הוא במקום דבא על ידי הגט הפסד וחוב לאשה אבל בזונה אשר היא חי' בנאפיה עם גוי ואסורה לבעלה מהכ"ת יהי' כאן חדר"ג שבעלה לא יגרש אותה בע"כ. אך ראה זה מצאתי להנב"י מהד"ת בסי' ק"ד שיצא לחדש דבר חדש בהבנת שו"ת הרא"ש שר"ג תיקן שלא לגרש אשה בזריקת הגט שאפי' אם הדין הוא לכפות אותה לקבל גט היינו שכופין אותה בכל כפיות עד שתאמר רוצה אני בהגט כמו שכופין לאיש אשר הדין הוא שצריך לגרש כופין אותו עד שיאמר רוצה אני בגט אבל לזרוק לה גט שיהי' הגירושין בע"כ של אשה ע"ז יש החדר"ג שלא לגרש אשה בע"כ אלא ע"י כפיה שתאמר שהגט יהי' לרצונה שחפצה בגירושין עכ"ד בקיצר יעו"ש וא"כ בנידן שלפנינו שא"א לכוף אותה לא מהני שליחות לזרוק לה גט וא"כ הדרה החקירה דלא אמרי' אפקעינהו לרבנן לקידושין דהא אי אפשר שיבוא תקלה ע"י מה שביטל הגט שלא בפני השליח דהא גוף השליחות בטל עד שיכפוה לומר רוצה אני בלקיחת הגט וזה לא והי' הכפיה לה בלי הבעל כמובן וצע"ג. אמנם עפר אני תחת כפות רגלי תורתו הנוראה והנפלאה של הגאון הנב"י וכאן לא אוכל לירד לסוף דעתו איך יהי' הרא"ש מסופק בזה דנימא דצריך כפיות אשה שתאמר שחפצה לקבל הגט בחפצה ובלבה שיהי' הגירושין לרצונה. הנה הרמב"ם בפ"ב מהל' גירושין הל' כ' כתב וז"ל מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש ולא רצה לגרש ב"ד של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתב הגט והוא גט כשר עכ"ל וכתב אח"כ וז"ל ולמה לא בעל גט זה שהרי הוא אונס בין ביד עכו"ם בין ביד ישראל שאין אומרים אונס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחויב בו מן התורה כגון מי שהוכה עד שמכר או עד שנתן אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו אין זה אונס ממנו אלא הוא אונס עצמו בדעתו הרעה לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו היא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואומר רוצה אני כבר גרש לרצונו עכ"ל הזהב מפורש יוצא מאחר שהמגרש רוצה להיות מישראל ורוצה לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות א"כ כיון שמצוה לשמוע לדברי חכמים וכתיב לא תסור מדבריהם אשר יורוך וכאן הב"ד מורים הדין שמחויב לגרש האשה הזאת ברצון הטוב לעשות כדת וכדין אשר הורו לפניו א"כ מהני הכפיה עד שתשש יצרו ויכוף אזנו לשמוע כלמודים. וזה נכון באיש אשר על פי דת של תורה צריך לגרש ברצון הטוב ממילא מהני הכפיה אם ואמר רוצה אני אבל באשה אשר הדין תורה היא ושלחה מביתו שלא צריך רצון אשה לקבלת הגט אלא ונתן בידה ברשותה מכל מקום רק שתהי' יודעת שנתגרשה מבעלה ושלחה ואינו חוזרת ואם ר"ג עשה ח' שלא לגרש אשה בע"כ היינו שיוכל לגזור על הבעל שלא יגרש בע"כ הגם שמן הדין תורה יוכל לעשות גירושין בע"כ גזר הוא על הבעל שימנע מזה אלא יהי' שב ואל תעשה ולא יגרש אלא אם האשה אינו מוחה בגט אבל על האשה לא יכול לגזור כפיה שתאמר רוצה אני בגט מאי מהני אמירתה בזה הלא ידענו אונסה בכפיה וכי תאמר מצוה לשמוע דברי חכמים הלא היא תאמר אמריה ישמעו חכמים לדברי תורה שאשה אין לה כח בפעולת הגט יגרשני בעלי בע"כ כדת של תורה היכן יש מצוה עלי לקבל גט ברצון למה אצריך אני לשמוע לדברו חכמים אשר אין מבוא בתורה שאשה יהי' מתגרשת ברצונה ישמעו חכמי' ולא יתקנו על הבעל שלא לגרש בע"כ ולא לעשות הפוכי מטרתא שאצרוך להיות רצוני בדבר ואח"כ יכפונו בשוטים לאמור כנגד לבי ונהפוך הוא כנגד דין תורה שאשה תאמר חפץ אני לקבל גט מבעלי אני מבקש דין תורה שיגרשני בע"כ דכתיב ונתן בידה ושלחה מביתו על הבעל יוכל ר"ג לתקן לשמוע לדברי חכמים שיהי' שב ואל תעשה ולא יכפה לאשה אבל לכפות לאשה לאמור רוצה אני היא צדקה לאמור עשו עמי כדת של תורה והבן זה כי נראה נכון מאוד בעזה"י. ואוסף להפליא איך חקר הנב"י בדעת הרא"ש שצריכה האשה לאמור רוצה אני לקבל הגט יעו"ש הלא הרשב"א בגיטין דף ע"ה הקשה איך יש פלוגתא אי נתינה בע"כ הוה נתינה הא בגט כתיב ונתן בידה וקיי"ל דמתגרשה בע"כ ותי' הרשב"א ששאני בגט שאין האיש קנוי להאשה שאינו מקיח עצמו רק יש להאשה שיעבוד על הבעל בעודה תחתיו ואם אתה רוצה לומר שצריך דעתה בגט ואינו יכול לסלק השיעבוד אלא מדעתה נמצא שאתה מחייב את שלו בע"כ ואל תחייבו אבל בערי חומה הי' מקח טוב ובנתינת המעות אתה רוצה לפעול שיפסיד ביתו אשר קנה אז הוה הפלוגתא בנתינה בעל כרחה יעו"ש מתוק מדבש וכן הארכתי במקו"א דכל ענין גירושין הוה רק ספר כריתות שהבעל כורת קנינו אשר קנה וכן באונס שלא יוכל לגרש בעל כרחה היינו שאין רשאי לעשות גירושין אם היא תמחה אבל מי צריך רצון שתאמר רוצה אני לקבל הגט דכל כח גירושין בא כולו מבעל דכתיב ונתן בידה ושלחה מביתו ולא צריך רצונה שתאמר שאחפץ בגט א"כ מסתברא שר"ג גזר רק על הבעל שלא לגרש בע"כ ויהי' יושב ובטל אם היא מוחה בגירושין וא"כ במקום שראוי' לגרשה הניח על ד"ת וכופין אותה אפי' בשוטים עד שיגיע הגט בידה אפי' צועקת שלא תחפץ בהגט ודו"ק. ולא אמנע מלהודיע שיש לי דבר חדש בעזה"י אשר הערותי במקום אחר דמי שלקח אנוסתו אשר אמרה התורה לא יוכל לשלחה כל ימיו אז אפי' אם רצונה בגט לא יוכל לגרשה כלל יען דא"כ אין זה שלוחין אם צריך רצונה שתאמר אני אחפץ לקבל הגט ורק אם זנתה תחתיו ולא תוכל להיות אשתו אז מגרשה גירושין בעל כרחה אבל בלי דבר שכופין אותו להוציאה לא יוכל לשלחה ואבאר דבר זה בעזה"י. הרמב"ם בפ"א מהל' נערה בתולה הל' ג' כתב וז"ל אבל האנוסה שלא רצתה היא או אביה להנשא לאונס הרשות בידם ונותן קנס והולך רצתה היא ואביה ולא רצה הוא כופין אותו וכונס שנאמר ולו תהי' לאשה הר"ז מצות עשה אפי' היא חגרת או סומא או מצורעת כופין אותו לכנוס ואינו מוציא לרצונו לעולם שנאמר לא תוכל לשלחה כל ימיו הר"ז מצות ל"ת עכ"ל הזהב ופלא בעיני למה כתב ואינו מוציא לרצונו לעולם כך הי' לו לכתוב ואינו מוציא בע"כ לעולם דזה הוא העיקר שלא יוכל ליתן גט אם היא אינו מרוצית לגט א"כ למה שכל הרמב"ם הלשון שאינו מוציא לרצונו וצריכין אנו להבין היינו ברצונו בלי רצונה והוא פלא גדול ונלע"ד לחדש דבר בעזה"י דכל כח גירושין חדשה התורה הוא אם שנאה ושלחה שהבעל יעשה הכריתות שהוא לא חפץ בקנינו אשר קנה את האשה ולא חפץ להיות משועבד לה עוד כי האיש קידש אותה כי יקח איש אשה ולא נעשה קנין האשה ולכך העיר הרשב"א בגיטין דף ע"ה הגם דנתינה בע"כ לא שמי' נתינה מהני הגירושין בע"כ דכתיב ונתן בידה מקום שיוכל להניח אפי' ברשותה בלי הנצרכות רצונה דאין האיש קנוי לה שאינו מקיח את עצמו יעו"ש ועיין בר"ן נדרים דף ל' אשה כפדאן אחרי' שהסביר דכתיב כי יקח איש אשה ולא כי תלקח אשה לאיש הלכך אין אנו דנין בקדושין מצד האשה אלא מצד הבעל יעו"ש וא"כ ממילא גם בגירושין כורת רק בכוחו לכרות שיעבודו בעל כרחה של האשה ולא תלוי בדעת האשה כלל נהפוך הוא כי בקדושין הי' צריך עכ"פ דעתה ורצונה שהיא מרוצית לכנוס אליו אם הוא יקח אותה והגירושין תהי' להפך ששלחה בכחו שלא תהי' שלו. ולפ"ז באונס שאמרה התורה לא יוכל לשלחה כל ימיו שזה הוא קנסו שתהי' נשארת ברשותו והוא יהי' משועבד לה מאי מהני אם מרוצית שיגרשה וישלחנה אין שלוחין אלא אם יוכל לשלוח בכח ידו בלי רצונה וכאן צריך רשות ורצון שלה גירושין כזה לא חידש רחמנא בודאי מתחילה קודם נשואין תוכל האנוסה לומר לא בעינא לי' כסברת הרמב"ן בתורה דאל"כ יהי' חוטא נשכר שיאנס איש נקלה בת שוע ונגיד ותהי' לו לאשה עיין כתובות דף מ' אי אמרה לא בעינא ליה ליכא לעשה כלל אבל אי נתרצית לו להיות אשתו וכנסה אז אי אפשר לה לגרשה אפי' אם נתנה לו רשות ומבקשת הגט ממנו וזה שרמז הרמב"ם וז"ל ואינו מוציא לרצונו לעולם עכ"ל דכל גט הוא דווקא שהבעל יוצא לרצונו בלבד וכיון שנאמר לא יוכל לשלחה כל ימיו באנוסה לא יוכל להוציאה ברצונו ולכן החכים הרמב"ם ולא כתב ואינו מוציאה בעל כרחה שאז הי' במשמע אם היא אומרת אקבל הגט יוכל הבעל לגרשה והשכיל לכתוב ואינו מוציא לרצונו לעולם אבל בהל' ה' אם זנתה תחתיו ואינה ראוי' להיות לו לאשה א"כ הוא מחויב לגרשה והב"ד כופין אותו ומגרשה בע"כ של האשה ודוק. וראי' מדברי רמב"ם בפ"ג מהל' ל' נערה בתולה הל' ה' שכתב וז"ל נמצא בה דבר זמה או שנמצא שאסורה עליו ומחייבי לאוין או מחייבי עשה אפי' שניה הר"ז יגרשנה בגט שנאמר ולו תהי' לאשה אשה הראוי' לו ולמה לא יבא העשה וידחה את ל"ת בין במש"ר ובין באונס וישא זו האסורה לו שהרי אפשר שלא תרצה לישב היא ונמצא עשה ול"ת קיימים עכ"ל מדכתב וז"ל וישא זו האסורה לו משמע דחקר רק על תחלת נשואין נימא עשה דוחה ל"ת ועל זה תי' שיש בידה שלא לישב היינו שלא תחפוץ לנשא לו אבל משנשאת אין בידה שלא לישב רק שנשאה בטעות וצריך לגרשה דהי' הנשואין באיסור אבל אם נשאת בהיתר לא מהני רצונה לקבל גט דעכ"פ הוא אינו מוציא לרצונו ויש לי בזה אריכות דברים על הנב"י מהד"ת א"ע סי' קכ"ט ודוק. נחזור לענינינו דלו יהי' שגם באונס שגירש מהני גירושין אם נתרצית בגירושין וכאשר הערותי בספרי קול סופר ביבמות פרק י"ד בהבנת המשנה שאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה ותיבת יוצאת לרצונה הוא כשפת יתר ח"ו אם יצאה שלא לרצונה ק"ו לרצונה ובארתי שאפי' באנוסה שלא יוכל לגרשה בעל כרחה וצריך רצונה שלא מוחית אבל גוף הגירושין המה שלא ברצונה שלא צריכה לומר אקבל הגט בכוונה לקנות אותו כי גוף הגירושין המה שלא ברצונה יעו"ש אבל זאת אני אומר בבטח שר"ג לא יוכל לתקן לגזור על האשה שע"י כפיה צריכה היא לאמור אני אחפוץ בקבלת הגט כמו שבארתי בעזה"י. סוף דבר הכל נשמע באשה הנואפת בנידן דידן שהיתה מורדת בבעלה כמה שנים ואח"כ נטמאה כגומר בת דבלתים דרה עם הנואף אינו ישראל עיין בסי' ע"ז ובסי' קט"ו ובסי' קי"ט שיוכל הבעל לגרשה בע"כ בכל אופן אפי' בזריקת הגט וממילא אם ביטל השליחות שלא בפני השליח אפקעינהו לרבנן לקדושין וממילא אין כאן חדר"ג אם נושא אשה אשר יחפוץ לבו בה ודוק. והלום ראיתי בבני אהובה להגאון ר' יהונתן ז"ל בהל' אישות פרק כ"ד הל' ח"י שחקר אי אלים תקנת ר"ג שנימא מי שעובר עקרו רבנן לקדושין מיניה ולכן הגם שראה שאשתו זנתה במזיד אינו נאמן אחר תקנת ר"ג שאסור לגרש בע"כ וגם אסור ליקח שתי נשים א"כ מותר וגם מחויב לבעול אותה דבכה"ג עקרו רבנן לקידושין ואין כאן טומאה וחקר הגאון מי יודע אם יש כח בחדר"ג מאור הגולה להפקיע קידושין דהא פסקי' כרבי בגיטין דף ל"ד בטלו מבוטל וחזינן אף שר"ג וסייעתו הי' מיושבי לשכת הגזית וב"ד הגדול בירושלים מכ"ש דאין בכח ר"ג אלים להפקיע קדושין שלא לבטל תקנתו הכי יהי' תקנת ר"ג חזק מתקנת ר"ג ואטו הי' ר"ג אומר בפירש שמפקיע קידושין מי שיעבור תקנתו כמו ר"ג שתיקן ולא אמר מי שיעבור תקנתו יופקעו קדושיו דלו יהי' שהי' בכח דר"ג להפקיע קידושין לא הכניס ר"ג עצמו בזה לבטל איסור סוטה כעריות איסור זונה לכהן וטומאה דכתיב בסוטה עכ"ד דפח"ח. ואני אומר שפלא בעיני הא בתוס' בד"ה מהו דתימא מבואר דאפי' לרבי אמרי' מכח תקנת ר"ג הזקן אם ביטל בפני חד אפקעינהו רבנן לקידושין ורק בפני שלשה פליג רבי בטעמא דר"ג דליכא חשש עגונה ולמה נימא אפקעינהו וא"כ כמו שאמרי' מה כח ב"ד יפה מי שעובר תקנת ר"ג הזקן אפקעינהו יען דכל מקדש אדעתא דרבנן מקדש ה"ה בתקנת רגמ"ה כדי שלא יגרש אדם אשתו הגם שאומר שראה שזנתה אינו נאמן ואם אמת שראה אפקעינהו לקידושין דהא אמר הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל רק הגאון בני אהובה חקר עוד שתקנת ר"ג לא נתפשטה בכל ישראל שיהי' כוחו גדול לגרום הפקעת קידושין יעו"ש ודוחק. אך אני נבוך א"כ דעקרו רבנן לקדושין א"כ היא פנוי' ובועל בעילת זנות כל ימי חייו מכאן ולהבא וממילא יוכל ליקח אשה אחרת דהא הראשונה אינה אשתו וא"כ מי שאומר שראה אשתו זנתה ואנו אומרים שמחויב לבעול אשתו א"כ יבעול פ"א וע"כ דבכה"ג עקרו רבנן לקידושין א"כ יקח אח"כ אשה שניה וזו לא שמענו. ונ"ל דלפנינו הוה ספק אם אמת הדבר שראה שאשתו זנתה ומתירין לו לבעול אשתו ממנ"פ אנו אומרים שהיא טהורה והוא נתן עינו באחרת ואם אמת הדבר א"כ אפקעינהו לקידושין מיניה ומותר באשתו אבל לישא אחרת לא יכול דהא היא נשארת לפנינו בחזקת טהורה ונשאר עליו חדר"ג שלא ליקח אחרת ודוק. סוף דבר שעל תקנת ביטול גט שלא בפני השליח בודאי ראוי לסמוך דאפקעינהו רבנן לקידושין והוא יקח אשה אחרת ודוק: