שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ז · סימן א
שפעת ברכות ורב הצלחות לראש איש הלוחם במלחמות התורה ה"ה כבוד הרהמ"ג הרב כלב פייבל וועזל נ"י אב"ד דק"ק טארדאם יע"א. אחד"ש קבלתי שאלתו ואני לא מכיר את מעלתו נ"י בכל זאת פניתי מכל עמלי להיות נטפל לרופא נשבר לב ודך רוח והייתי זריז רק המעתיק לא גמר עד היום. אודות אשה מנאפת אשר מרדה בבעלה כמה שנים ואביה בא לבעלה אם לא יתן לה ספר כריתות תתחבר עצמה לא"י כי היא צריכה בעל ואז אם תאסר עצמה על בעלה בוודאי יתן גט פטורין ואם גם אז לא יתן גט תלך עם הא"י למרחק וכאשר התרה ע"י אביה כן עשתה נתחברה לא"י ונסעה עמו לבוקרשט והבעל נסע לבוקרטש ליתן לה שם גט ונסעה משם עם הנואף למרחוק לא נודע מקומם איה שוכנים ורובצים בטומאתם והבעל גנוח גנח על מעמדו כי אי אפשר לו להיות עוד בלא אשה וביקש להושיע לו אבל אי אפשר לו לדלג על ההרים המה המורים היתר של מאה רבנים. תשובה יישר כוחכם ה"ה מעלת כ"ת נ"י וכבוד אהובי הרב הגאון אב"ד דק"ק דעעש נ"י כפי מכתב מעלתו שהעתיק הערות תורה אשר טרח להקל עול הנעלב וגם כבוד מעלתו נ"י טרח לחקור כי יחם לבבו על הנבלה הזאת הנעשה בישראל ואקוה לקנא קנאות ד' לחקור כמה פנים וצדדי היתר לפני האיש ולייסר נשים נואפות כאלה שלא יוכלו לצער את בעליהן ליתן להם גט פטורין אם יתנו עיניהם באיש זר הן ישראל הן נכרי רק אבקש להודיע לי מקודם אם זה ברור שדרה בכפר עם פלוני ישראל כאיש עם אשה ביחד וגם אם יש בירור שהבעל הלך לבוקרשט כדי לגרשה אם ראה אותה שם ואם דבר עמה פן ואולי לא הי' שם ולא רצה לגרשה וגם אחפוץ לידע אם כבר קיים פ"ו אם יש לו בנים או לא וגם אם הי' לה התראות ב"ד בחמשה שנים שמרדה בו וגם אם מרוצה לשמוע לדברי חכמים אשר מצריכים נדרים ושבועות שלא יחפץ בה לעולם וכעת אכתוב רק סניף היתר אחד אשר חקרתי בעזה"י. ונלע"ד לחקור בעז"ה דבכה"ג שבגדה בו בבעל ודרה עם נכרי וזנתה עמו והלכה עם הנואף בארץ אחרת לדור עמו יוכל הוא לישא אשה אחרת ולא צריך היתר ממאה רבנים. דלכאורה קשה על כל אשה מנאפת תחת בעלה אם יש עדות ברורה תצא בלא גט דאנו סהדי אדעתא דהכי שתזנה תחתיו ותהי' אסורה באיסור טומאה לא קידש אותה כמו דאמרי' קידושין לשון הקדש שאוסר תשמיש שלה על העולם ואם תזנה תחתיו בודאי אדעתא דהכא לא קדשה וכ"ת הכא נמי א"כ לב"ש דלא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר עיין גיטין דף צ' היינו זנתה בעדים יעו"ש וא"כ איך אמרה התורה וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו היא לא צריכה שלוחין כלל דאדעתא דהכא לא קידשה בשלמא אם זנתה בהתראה ובעדים חפץ שתהרג בב"ד על נאופה וכן בקינוי נה ונסתרה אם זנתה תמות אבל כל זונה דעלמא שראו עדים בזנותה תצא בלא גט וצע"ג. אמנם משבשתא דיש חזקה חזקות כשרות אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות א"כ איך נימא דאנן סהדי שמחשבתו בשעת קידושין שאם תזנה תחתיו במזיד לא קדשה כלל א"כ יהי' כל בעילותיו שבעל אותה בעילת זנות ואמרי' בודאי קדשה אותה בכל אופן ואם יבורר שזנתה תהיה אסורה עליו משעת זנות ואילך ויתן לה ספר כריתות ושלחה מביתו א"כ נהפוך הוא חזקה דלא בעל בעילת זנות וקדשה בכל אופן ודוק. אך כל זה בדין תורה דיוכל לשלחה בע"כ ואפילו תברח ולא יוכל לגרשה מאי הפסיד יקח אשה אחרת דהא הדיוט מותר בשתי נשים א"כ מהכ"ת יהי' דעתו לעשות בעילותיו בעילות זנות אבל אחר תקנות ר"ג מאור הגולה דלא יוכל לגרש בע"כ וגם יש חדר"ג שלא ליקח שתי נשים, וא"כ אם מנואפת בורחות מאי יעשה האיש הכי יקח פנוי' ויעבור במזיד על ביאת זנות א"כ בודאי כל דעת המקדש שאם ח"ו תברח אשתו ותבעל בזנות ויחי' חיי צער אדעתא דהכא לא קידש ולא צריך ליתן גט כלל ודוק. רק יש לפקפק דגם כאן יש חזקה שאפי' בכה"ג לא חפץ לעשות בעילותיו בעילת זנות וכ"ת מה יעשה אם תרחק נדוד הנואפת הכי ישב גלמד, זה אינו דיכול לזכות לה גט ע"י אחר ויקח אשה אחרת וא"כ למה לו לעשות כל בעילותיו הקודמין לבעילות זנות יזכה לה גט ע"י אחר כמבואר ברמ"א סי' ק"מ וז"ל ה"ה אשה הנאסרת על בעלה מזכה לה גט ע"י אחר עכ"ל והגם שרמ"א כתב עוד שם וז"ל ויש מחמירין בזה עכ"ל כבר השיג עליו הט"ז יעו"ש אבל לפי חקירתי ממנ"פ אם יש תיקון ע"י זיכה ע"י אחר (קידש) [תיהני] אפי' אם תזנה עליו ואם כדעת יש מחמירים א"כ ליכא תיקון נשאר אנן סהדי אדעתא דהכי לא קידש כלל ודוק. ואין להשיב מדברי תוס' פ"ד מכתובות דף מ"ז ע"ב בד"ה שלא כתב שכתבו וז"ל ולהכי לא פריך מאשה שנעשה בעלה בעל מום תיפוק בלא גט דאדעתא דהכא לא קדשה נפשה כיון דתלוי נמי בדעת המקדש וכן כל הנהו דמייתי התם אין תלוי אלא בדעתו עכ"ל וא"כ איך נימא בכה"ג בנידן דידן אדעתא דהכי לא קידש אותה הא הי' תלוי גם בדעתה. אחר העיון זה טעות הגם שהיא נעשית ברוב שנים מופקרת לזנות עכשיו איתרע עיין ש"ך יו"ד סי' א' ס"ק ח' דלא אסרי' שחיטתו למפרע ועיין בח"מ סי' ל"ד וקצרתי אבל בודאי בשעה שנתקדשה לבעלה היתה בחזקת כשרות וצדקות בודאי היא גם היא היתה דעתה שאם יתקף יצרה בה לזנות תחת בעלה ותהי' אסורה לבעלה והבעל דעתו שלא לקדש אותה אדעתא דהכא גם היא קדשה נפשה על דעת בעלה כי למה לה לעבור עון חמור בכל בעילה ובעילה וא"כ ממילא נשאר דדי מצד הבעל אדעתא דהכי לא קידש אותה בשלמא אם תאמר כן בנעשה בעלה בעל מום ניחא דא"כ לא הי' הבעל מרוצה לקדש אותה וממילא גם היא דעתה להתקדש אפי' אם הבעל יהי' נעשה בעל מום תסבול עמו אבל בנידן דידן שאם היא תזנה בודאי ניחא לה שלא תהי' אשת איש והבן. ועלה בדעתי דבר חדש בעזה"י דדווקא באשה הקשה הגמ' בנפלה לפני מוכה שחין דנימא אדעתא דהכא לא קדשה וכן בתוס' כתובות דף מ"ז הקשה אם הבעל נעשה בעל מום תאמר האשה אדעתא דהכא לא קידש יעו"ש יען דאשה אינה מדברת בקידושין רק הבעל אומר הרי את מקודשת לי והיא שותקת ומשוה עצמה כהפקר לגבי בעלה עיין ר"ן נדרים דף ל' שביאר הדבר דכתיב כי יקח איש אשה שכל כח קידושין בא רק מצד המקדש והאשה תהי' ניחא לה שעשאה עצמה כהפקר יעו"ש א"כ יש לחקור אדעתא דהכא לא קידשה עצמה ולא ניחא לה וכ"ת למה לא גילתא דעתה בתנאי דהלא לא דברה כלל אבל הבעל שאומר הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל א"כ דיבר הקידושין ולא התנה ולא גלה דעתו מהכ"ת נימא אדעתא דהכא לא קדשה הא לא התנה וצע"ג. ואוסף נופך הלא אמרי' בכל מקום כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש א"כ הוה כאלו גילה דעתו שסומך בקידושין שיהיו טובים ומועילים כפי דעת רבנן שתלה כוחו בדעתם וא"כ איך נימא אצלו אדעתא דהכא לא קידש הוא סומך על רבנן אם רוצים להפקיע קידושי' כמו בגיטין דף ל"ג בביטול הגט או בנדרים דף צ' שביאר הר"ן במשנה אחרונה דעקרו רבנן לקידושין וכדומה בעגונא אבל הוא הבעל אין לו דעת עצמו לאמור על דעת זה לא קידש אותה אבל האשה שלא דברה בשעת קידושין לאמור כדת משה וישראל שתהי' מתקדשת על דעת רבנן א"כ נשאר לה כחה לאמור אדעתא דהכא לא קדשה נפשה והבן זה. וכי תימא דאנן נימא בודאי אדעתא דהכי לא הי' תולה הקידושין בדעת עצמו וא"כ נימא נעקר הקידושין דידענא שהוא לא הי' מקדש אותה על דעת כזה נ"ל דלק"מ דא"כ כל אשה קלה דעת תזנה תחת בעלה ותסמוך שלא יקרא לה עון כי החכמים יעקרו קידושי' מכח אדעתא דהכא לא קדשה וא"כ היתה פנוי' ולא נאסרת גם על בעלה ויהי' פתח פתוח לזנות ולנאף ח"ו והלא ראינו דחיישי' שיחפה על בת אחותו עיין גיטין דף י"ז ועיין בתוס' גיטין דף ל"ג בבטלו מבוטל שכדין יעשה יעו"ש אבל מעולם לא עלה על דעת דנימא דבודאי מכח אהבה לבת אחותו שלא תמות א"כ נימא על דעתא דהכא לא קידשה כלל אלא פשיטא דלא שייך לגבי בעל לומר אדעתא דהכא לא קדשה רק הב"ד צריכין לעקור הקידושין משום דאנן סהדי אדעתא דהכא לא הי' מקדשה ויעקרו רבנן לקידושי' וח"ו שנעשה אנן סהדי כדי שבנקל תזנה אשה תחת בעלה ודוק. וגם נראה לי דלא חקרו בגמ' ובתוס' סברה אדעתא דהכא לא קדשה אלא ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין והתוס' הקשה למה לא הקשה מאשה שנעשה בעלה בעל מום דתיפק בלא גט היינו אם הבעל נעשה מוכה שחין וכל הנך דחשיב המשנה בפרק המדיר דף ע"ז דהוה הדין דהב"ד כופין אותו להוציא יעו"ש א"כ אם אנן כופין להוציאה דאי אפשר לסבול וגם אנן לא שבקי' לה שתהי' עמו משום סכנה ושפיר הקשה תוס' בכה"ג אנן סהדי דאדעתא דהכי לא קדשה כי טבע האדם לא יוכל לסבול אבל מכל שאר דברים אשר כפי טבע הגוף היא ראוי' להיות לו לאשה רק אריה רביע עליה איסור טומאת זנות אשר לפעמים כי עזה כמות אהבה שאפי' אם נטמאת אלף פעמים נפשו קשורה בנפשה ועל כל פשעיה אהבה יכסה והגם שאין דרך להחזיר אפי' פלגש שזנתה עיין בתוס' גיטין דף ה' ד"ה זבוב מצא יעו"ש היינו על פי רוב ממאס בה אבל בודאי יש מיעוט גדול אשר מים גנובים ימתקו עיין בסוטה דף ז' במשנה שחיישינן שבעל יבעול אותה באיסורא ועיין בתוס' וברש"י שם היטב ועוד שאפשר מפני שיבוש מבני אדם לא יחפוץ בה אבל בלבו יאהב אותה וא"כ איך נימא אנן סהדי אדעתא דהכי לא קדשה פן ואולי בשעת קידושין היתה נפשו קשורה בנפשה שאפי' אם תזנה יהי' עמה וכן ריש כתובות חששו שמא יתקרר דעתו ויקיימנה יעו"ש והגם שם לא נתברר ודאי זנות עכ"פ הוא לא מצא בתולים ואטו בנידן דידן ראה הוא הזנות מי יודע נופת שפתי זונה אשר תאמר לא פעלתי און הגם שאכלה ומחתה פיה א"כ ליכא אנן סהדי שאדעתא דהכי לא קדשה ודוק. ואמרתי להביא ראי' דמכח שם איסור לא אמרי' באיש אדעתא דהכי לא קדשה דהא אפי' אם זנתה תחת בעלה מאי איסור יש על הבעל בבעילתו רק איסור לאו לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה והוה רק איסור לאו כמו גרושה לכהן הדיוט אטו נימא שכהן שקידש אשה ולא נודע שהיא גרושה לא תצרך גט דאדעתא דהכי לא קדשה ולא תצטרך גט ח"ו מלומר כן אלא פשיטא כיון בענין אישות אין כאן חסרון רק ארי' רביע עליה מי יהי' אנן סהדי שבלבו לא ערב לו ללקחה עריות נפשו של אדם חמדתן אבל במוכה שחין אשר הוא חסרון בגוף הנאות אישות יש לומר אדעתא דהכי לא קדשה נפשה ודוק. ואביא ראי' מדברי הר"ן פ' אלמנה נזונית בד"ה נשים שאמרו שכתב וז"ל וכ"ת אמאי הא אמרי' בסיפא בעוברת על הדת וחברותיה אין לה תוספות וחברותיה היינו נמצאו עליה נדרים או מומין אלמא כל שמקחו מקח טעות אפי' תוספות אין להן ומ"ש איילונית בשלא הכיר בה וי"ל דלא דמי דהתם כיון שהי' יודעת במומי' והדבר ידוע שאין אדם נתפייס במומין ולא באשה נדרנית עלה דידה הוה רמי' לגלוי ועלה סמך ולא חשש לבדוק אחריה אבל באיילונית לא יהי' הדבר מועל עליה שהרי לא היתה יודעת בכך וכן הדין באלמנה לכה"ג וממזרת ונתינה לישראל אעפ"י שלא הכיר בהן יש להן תוספת שלא הי' הדבר מוטל עליהן לגלות דסברי דאפשר שיערב עליו המקח אעפ"י שיש איסור בדבר משא"כ במומין ובנדרים שאין אדם נתפייס בהם עכ"ל הרי מפורש יוצא דלא דמי מום שבגוף אשר טבע האדם ממאס בו ובין אם רובץ על הגוף איסור לאו דסברי האלמנה וממזרת דיערב לו המקח אעפ"י שיש בו איסור בכל בעילה ובעילה כמובן וק"ו דלא נוכל לומר אנן סהדי דאם הי' יודע שתזנה אשתו תחתיו ותהי' אסורה לחזור אליו אדעתא דהכי לא קודש אותה אולי מרוב אהבתו קיבל עליו להיות עמה אפילו באיסור ודוק. אמנם עדיין הדבר מרופרף בידי דדברי הר"ן צריכין תבלין הלא הוה חזקה מכח רובא דאם אנו דנין על אדם אי ניחא ליה לעבור עבירה דאורייתא אוקי הגברא על חזקת כשרות וחזקת צדקות וא"כ נימא בודאי איסורא לא ניחא ליה לקנות ואיך תאמר הממזרת או האלמנה אפשר שיערב עליו המקח אף על פי שיש איסור בדבר הלא בוודאי הוה המקדש מרוב ישראל הכשירים ודוק. וחשבתי בעזה"י להמתיק דברי הר"ן דהלא בתורה לא נזכר שצריך אדם כפרה על שוגג עבירה רק בשוגג חיוב מיתות ב"ד או חיוב כרת אז אמרה התורה על שוגג חיוב חטאת והטעם שחייב חטאת בשוגג מיתה וכרת הסביר הרמב"ם בפ"ה מהל' שגגות הל' ו' וז"ל הבא על אשתו שלא בשעת וסתה וראתה הדם בשעת התשמיש הרי אלו פטורים מקרבן חטאת מפני שזה כאונס הוא ולא שוגג שהשוגג הי' לו לבדוק ולדקדק ואלו בדק יפה יפה ודקדוק בשאלות לא הי' בא לידו שגגה ולפי שלא טרח בדרישה וחקירה ואח"כ עשה צריך כפרה אבל זה מה הי' לו לעשות הרי טהורה היתה ושלא בשעת וסתה בעל אין זה אלא אונס עכ"ל הרי מפורש יוצא שצריך קרבן בשוגג כרת ומיתות ב"ד על שלא בדק ודקדוק יפה אשר הי' בידו לברר שאלו בדק יפה ודקדק בשאלות לא הי' בא לידי איסור וא"כ התרשלות שלא דרש וחקר נחשב לו לעון וצריך כפרה קרבן חטאת. ואם כן באיסור ל"ת דלא אמרה התורה קרבן על השוגג נראה הגם שהתרשל בזה שלא דקדק ולא דרש לחקור לברר הדבר לא ימצא לו עון דהא הי' שוגג דעכ"פ לא ידע מן האיסור וזה שרומז הר"ן הממזרת והאלמנה לא הי' עליהן מוטל עליהן לגלות דסברו אפשר שיערב עליו המקח אעפ"י שיש איסור בדבר דהלא הבעל הוא שוגג ולא ימצא לו עון וחטא בדבר ועיין ר"ן סנהדרין דף פ"ד ודוק) שלא נודע לו א"כ יערב לו הנאת בעילה אם לא נודע מאיסור אבל בנדרים ומומין שאין אדם מתפייס הי' עליה רמי' להודיע לו אבל באיסור אלמנה לכהן גדול או ממזרת אין עליה מוטל להודיע דאם הוא ירא וחרד על דבר ד' הי' הוא צריך לדרוש ולחקור שלא יבוא לידי שוגג איסור לאו וכיון דלא דרש ולא חקר ולא שאל את פיה ולא מפי אחרים א"כ הי' לפניה מקום לטעות שגם היא אינה צריכה לעשות דבר והבן בעזה"י. ולפי"ז אפשר אם שאל את פיה ושכנותיה אם היא כשירה או אמרו שהיא אלמנה והטעו אותו בודאי אין לה כתובה דדווקא בלא הכיר בה יש לה כתובה דיש מקום לומר דסברו דיערב לו מקחו דהא ראי' שלא חקר ולא דרש אבל בדרש וחקר והטעה אותו בודאי אין לה כתובה ומסתברא דבכה"ג אנן סהדי אדעתא דהכי לא קידש וא"כ גם בנידן דידן יש מקום לומר דאנן סהדי דלא קידש אם תזנה אשתו עם ערל לעיני כל רואי שמש ואם כן בטלו קדושיו לגמרי והבן. והגם שמצינו בגמ' אפי' לא הכיר בחייבי לאוין דמהני קידושין ופליגו רק בכתובה עיין כתובות דף ק"א היינו דבזמן הגמ' יוכל ליקח כמה נשים על אשתו זאת ואם לא תרחק נדוד יוכל לזרוק לה גט בע"כ וא"כ למה יעשה למפרע בעילותיו בעילת זנות אבל בזמן הזה דאיכא חדר"ג שלא לישא שני שנים ולא לגרש בע"כ א"כ לא נשאר לפניו רק לישב בדד וגלמד א"כ בודאי דעת כל מקדש אם יארע כזה ח"ו אדעתא דהכי לא מקדש וגומר ונותן טבעת קידושין לשם מתנה ודוק. וחפשתי ומצאתי להנב"י מהד"ת א"ע סי' נ' במעשה שהי' שגרושה הטעתה לכהן לאמור שהיא אלמנה ואחר הנשואין נודע לבעלה הכהן שהיא גרושה וברח ומת בעלה הכהן הנ"ל ולו אח זקן לא נודע מקומו וחקר השואל שאין לך מום גדול מגרושה לכהן ויהי' קדושי ספק עכ"פ והשיב הנוב"י שטעה בדמיונו והביא דברי הר"ן הנ"ל דבמומין אין אדם מתפייס וכתב בשם הר"ן וז"ל אבל ח"ל היתה סבורה שיערב עליו המקח אפי' באיסור ויתפייס ולכן סמכה ע"ז שלא להודיע יעו"ש בהר"ן הרי אין לדמות איסור למומין עכ"ל הנב"י שם. ואני אומר בנשיקת כפי רגלי תורתו דהר"ן לא כתב שיערב עליו המקח אפי' באיסור ויתפייס כאשר כתב הנב"י בשמו דהר"ן לא הזכיר ויתפייס כי איך אפשר לומר שחשבה שיתפייס על איסור הלא יש למקדש חזקת כשרות וחזקת צדקות איך יתפייס לעבור פי ד' ואטו אם הוא יתפייס מה יהי' הב"ד של ישראל עושים הכי המה יתפייסו וישתקו הלא כתיב וקדשתו וילפי' ביבמות דף פ"ח דפנו יעו"ש ברש"י וברמב"ם וגם לא הוזכר בר"ן שיערב לו מקחו אפי' באיסור הר"ן כתב רק וז"ל אעפ"י שיש איסור בדבר עכ"ל כוונת הר"ן היא חשבה כיון שלא נודע לו שהיא אלמנה או ממזרת הגם שיש סרך איסור בדבר שבועל בשוגג חייבי לאוין חשבה היא שיערב לו בעילותיה כיון שלא ידע ולא ימצא לו עון על שוגג לאו א"כ לאו עליה רמי' להודיעהו כיון שהוא לא חש לחקור ולשאול אם היא מותרת לו רק אץ ברגלים ויש תריס שלא לקנסה בכתובתה אבל בנידן הנב"י שהיא הטעתה לאמור על עצמה שהיא אלמנה ומותרת לו וסמך על אמרי פיה כדת ודין מהכ"ת לומר שלא הוה זה כאלו יש מום בגופה הלא במום יש עכ"פ בידו למחול ולהתפייס במומה ועל אשה גרושה אי אפשר למחול א"כ אין לך מום גדול מזה והבן. והא ראי' מדין מבואר בש"ע יו"ד סי' קי"ט בש"ך ס"ק כ"ז שמביא בשם הסמ"ע שלכך צריך להחזיר הדמים אם מכר לו בשר טריפה תחת כשר יען הגם שאכל לא נחשב לו הנאה שישראל מצער אם אכל איסור דאורייתא אפי' בשוגג יעו"ש דכיון דביקש בשר כשר והוא נתן במזיד בשר אסור אפי' נהנה צריך להחזיר לו המעות וא"כ איך תחשב שיתפייס הבעל באיסור לאו אלא ע"כ יען שלא שאל אותה אם היא אינה גרושה או ממזרת אין מוטל עליה להודיע כיון שלא חקר ודרש ולא שאל פיה אבל אם הטעתה במזיד על שידעה שהוא כהן אמרה לו שהיא אלמנה אז בודאי נשאר הוא על חזקתו שלא יערב לו ואותו הנאת בעילה צער הוא לו ואדעתא דהכי לא קידש ודוק. ואוסף בזה דבוודאי יש אנן סהדי דשם בבשר אי אפשר לתקן דאכל בשר אסור אמרי' דהנאת אכילה לא נחשב להנאה וא"כ ק"ו בחייבי לאוין דפסק הרמב"ם בפט"ו מא"ב שכל חייבי לאוין אינו לוקה אלא בבעילה אחר קידושין א"כ נימא אנן סהדי אדעתא דהכי לא קידש א"כ ממילא לא עבר הלאו בבעילה ודוק. ואין להשיב על ראי' שהבאתי מיו"ד אם מכר בשר נבילה דאמרי' דהנאתו בשוגג נחשב לו לצער וה"ה הכא אם הטעתו אי אפשר לומר שיערב לו בשוגג לאמור לחלק שאני איסור אכילה שבא בקרבו כאשר כתבו תוס' בחולין דף ה' בד"ה השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה זה דווקא באיסורי אכילה אבל בשבת הלא ר' ישמעאל קרא והטה יעו"ש דזה שייך לומר בסברת הר"ן דלא חששה לגלות לו כיון שיהי' בשוגג הגם באכילה הוה שוגג צער סברה באיסור בעילה לא יהי' לו צער דהא התרשל לשאול ולחקור אבל אם הוא כהן כשר והיא אמרה על נפשה שהיא אלמנה מהכ"ת נימא שאין לו צער אם עבר בשוגג על איסור גרושה לכהן ודוק. ונראה בודאי כנגד האשה הזונה והחצופה לא סמכי' לומר דהיא אינה עוד אשת איש דאדעתא דהכי לא קדשה דא"כ יוכל לבוא לידי תקלה דכל קלה הדעת תתלה עצמה בנכרי ותברח מבעלה ותזנה עם הנכרי כדי שיעקרו הקדושין ולא ימצא לה עון בזנותה ח"ו כפי דעתה ואחרי שהגוי ימאס בה תשוב לבעלה בקדושין מחדש חס וחלילה עיין גיטין דף פ"ח בגט מעושה שחששו חכז"ל שתתלה עצמה בעכו"ם לכוף לבעלה ליתן הגט ק"ו אם תרויח בנאופה אבל עכ"פ נגד האיש שהיא חדר"ג שלא ליקח אשה על אשתו והוא רק דברי קבלה וספק בו להקל עיין בנב"י ח"ר סי' ס"ו ומהד"ת סי' קמ"ו יעו"ש וא"כ אם בנידן הזה הוה רק ספק אי אדעתא דהכי קידש א"כ מותר לישא אשה אחרת אבל היא אסורה דספק איסור חמור וקצרתי ולא באתי כעת רק להעיר לא להלכה ולא למעשה רק כי יחם לבבי מאד על הנבלה הזאת לנחם האיש וידע שיש לו גואלים בישראל אשר יעמדו לצדו רק ילך בדרך טובים ויעזור ד' לו ובלעדי פר"מ נ"י ופר"מ הגאון מדעש נ"י גם אני משתתף בצערו בודאי עוד יהי' תקוה לאחריתו: