שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ו · סימן נא
רב שלומים ורב ברכות לאיש אמונים בתורה ועבודה מורג חרוץ בעל פיפיות שונה הלכות הפוסקים ומורי' כבוד הרב ר' שבתי איש ליפשיטץ מכפר יולניצע. שאלתו ע"י שלוחו קבלתי כעת שסמכוני באשישות כי חולה אני ובעוה"ר בביטול תורה ולהפצרת מעלתו נ"י אחזתי בקסת הסופר בידים רפות להשיב לו כאשר חנני אלקים בזה. שאלה ראובן שנסע למדה"י ואשתו נשארת בכאן ויצא עליה קלא דלא פסיק שהיא נחשדת משמעון ויש עדים שראו פ"א שהנחשד הלך לביתה יחידי והאשה פרסה הוילון על החלון ושהה עמה זמן רב בבית בלתי שום שומר ויותר לא ראו וכעת נודע שהבעל של הנחשדת תיכף לאחר נסיעתו מביתו מת על הדרך ועתה רצה הנחשד הנ"ל ליקח הנחשדת בחופה וקדושין ונשאלתי אם שייך בזה דין המבואר בש"ע א"ע כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל יען דאיכווין לאיסורא עיין קדושין דף פ' או לא כיון שבאותו זמן לא חי הבעל עוד עכ"ה. תשובה הדבר ברור בעזה"י דאין כאן חשש איסור כלל דכיון דנתברר שבשעה שזנתה עם האיש כבר מת בעלה והיתה פנוי' א"כ לא נאסרה על הבעל לא נאסרה על הבועל הגם שהמה הי' מחשבים להרע וצריכים כפרה על מחשבותם להרע בכל זאת מותרין המה בנשואין דאין כאן איסור טומאה כלל. וטרם אדבר אקדים דהי' ק"ל בגמ' קדושין [דף פ"א ע"ב] דדרש ר"ע מפסוק אשה הפרה וד' יסלח לה על מי שכיון על בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה שצריך כפרה וכן מביא הגמ' שם מעש' מן רחב"א שהתענה כל ימיו על מחשבתו ומביא הגמ' דתני' וקשה דלמא שאני באשה דהיא אסרה על נפשה ואח"כ עברה במחשבה איסורה אשר אסרה על נפשה היא צריכה כפרה דהא הגרה יצה"ר על נפשה אבל מי שכיון על בשר חזיר אשר לא הי' לו אפשר בהיתר ולא חטא בנפש דלמא כיון שלא חטא בפועל שייך בו וירא און ולא יתבונן וצע"ג. ואמרתי דזה עומק הברייתא דדרשו על פסוק וד' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר והיתה שותה יין ומטמא למתים וקשה מנ"ל דנדרה בנזיר דלמא אסרה על נפשה פירות או תענוגים אבל לא דנדרה בנזיר ועברה ושתה יין וטימא עצמה למתים וצע"ג. אך בסוטה דף ב' אמרו חכז"ל למה נסמכה פ' נזיר אחרי פ' סוטה הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין יעו"ש א"כ האשה הרגישה נטיה לזנות והוא בא מן היין כחכז"ל בסוטה דף ז' שכהן אומר לה בתי הרבה יין עושה וא"כ היתה האשה מוכרחת לנדור בנזיר ולא הגרה יצה"ר בנפשה ויליף ר"ע ה"ה בחשב לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה ודוק. ועתה אבוא לחדש דבר בעז"ה הגם אם נאמר במי שחישב לעשות עבירה ואח"כ נזדמן לו דבר היתר נחשב לו לעון גמור כמו שחושב לאכול מבשר חזיר ועלה בידו בשר טלה כאשר המשיל ר"ע בקדושין דף פ"א או אשה שנזרה מן היין ושתה יין יחשב לעון גמור או האי אמורא שחשב בדעתו שבועל אשה זרה יחשב לו לעון גמור כאלו עבר עבירה אשר זמם לעשות אותה וכדומה אעפ"כ אין אשה נאסרת על הבועל הגם שהיא חשבה שהיא אשת איש ואעפ"כ זנתה דתורה אמרה "איש כי תשעה אשתו ומעלה בו מעל" מזה יליף מהרי"ק מובא בש"ע סי' קע"ח הגם שהאשה האמינה שמותר לזנות ולא ידעה שהוא מאוס בעיני ד' אעפ"כ אסורה לבעלה הגם שאומר מותר אנוס הוא שא"ה דתורה אמרה ומעלה בו מעל ולא אמרה ומעלה מעל בד' שיהי' העון יען שמעלה בד' אלא ומעלה בו מעל דעכ"פ חטאה נגד הבעל דידעה שאין איש מרוצה שתזנה אשתו יעו"ש א"כ אני אומר ה"ה בהיפך לו יהי' שחטאה נגד ד' אבל כיון שבעלה הי' מת באותו שעה ונפקע האישות ביניהם שמיתה מתיר עיין קדושין דף ט' וא"כ לא היתה נקראת עוד אשתו ולא מעלה בו מעל ולו יהי' שחטאה נגד ד' עכ"פ ל"ש ומעלה בו מעל או ונסתרה והיא נטמאה וכשם שאסורה לבעל אסורה לבועל דאין כאן סרך מעילה ודוק. אך באמת דהכל חד ומי שחושב לחטוא וניצל ולא בא לידי חטא הוא חטא בנפש עכ"פ בהרהורי עבירה קשה מעבירה אבל אין חילוק אם חשב להרע בלאו או בכרת אי במיתות ב"ד או באיסור עשה דעכ"פ חישב לחטוא נגד ד' אבל לא נחשב כאלו עשה אותו עבירה אשר זמם לעשות כי האשה שחשבה לזנות נחשב רק כאלו חפצה לאכול נבילות ודוק. וראיתי למעלתו נ"י שמביא ראי' להתיר מדברי תוס' כתובו' איך נשא דוד את בת שבע הלא הוא ידע האמת רק יען דגט כריתות נותן לאשתו כל מי שיוצא למלחמה יעו"ש וקשה הלא בשעת בעילה עדיין אורי' הי' קיים רק אח"כ נגלה למפרע ואעפ"כ היתה מותרת לו וה"ה הכא הגם שחשבה לזנות באישות הלא אח"כ נגלה למפרע עכ"ד בקיצר. נלע"ד לסלסל בהערות תורה בעזה"י הנה בתוס' גיטין דף ל"ג בד"ה ואפקינהו כ' בסוף דבריהם וז"ל ומאי שהקשה א"כ יחפה על בת אחותו ויכולין ממזרים ליטהר ותי' אי ידעי' שלכך נתכווין לא מפקעי' קדושין מיני' דלתקנה עשו חכמים ולא לתקלה שמתוך כך יהי' בנות ישראל פרוצים בעריות אבל אם ברור לנו שלא נתכווין לכך ולא חיישי' אם יכולין ליטהר עכ"ל ומאז נפלאת בעיני מהכ"ת לחשוד בנות ישראל שיהי' פרוצות בעריות הלא יש להם חזקת כשרות שאינם מזנות אפי' פנויות גמורות ועיין פנ"י בסוגי' דשמא יחפה בדף י"ז בד"ה ובמה שכ' וז"ל בזה נלע"ד שא"ה דודאי איתרע חזקת דידה כיון שבודאי זנתה ואף בזנות דפנוי' איתרע חזקת כשרות דאיסורא מיהא איכא עכ"ל וא"כ הי' לתוס' לומר דאם מתכווין לכך לא עקרי' הקידושין דהא היא איתכווין לאיסורא ואם הנואף ישראל פן היום או מחר תיקח אותו לאיש אלא פשיטא מאי הוה הגם דאיתכווין לאיסורא אעפ"כ מותרת לנואף וליכא למגזר אלא פן ילמדו בנות ישראל לזנות וחיישי' על מיעוט בנות ישראל שלא יחששו על איסור פנוי' ודוק. אך יש לחלק בבת אחותו יסמכו מתחילה שבעליהן יתנו גט ויבטלו בשביל טובן להציל בת אחותו מאיסור חמור ולטהר ממזרים מן המשפחה ולא הוה כאלו מתכווין לחטוא ולא חיישי' שיהי' בנות ישראל פרוצות בעריות דימצאו בנות ישראל פרוצות יען דידעו שבעליהן יחפו עליה בגט אבל בנ"ד אטו הי' בידה שימות בעלה קודם הניאוף הלא בסתמא אוקי אותו על חזקת חי וכיון על דבר איסור אשר א"א לתקן דלמא בכה"ג נאסרו על מחשבתם הרע כמו באשה שלא שמעה שבעלה הפר לה וכיון שעבר יום שמעו אין בידו להפר או לעקור מעיקרא וחידשה התורה שצריכה כפרה דהא לפי דעתה עברה איסור אשר אין בידה לתקן וה"ה בא"א שזינתה והאמינה שבעלה חי אפשר עדיין שתהי' אסורה לינשא לנואף ודוק ולפמ"ש שאני הכא בנידן שאלתינו שאפי' תמית אותו אח"כ תהי' רק מותרת מאז והלאה ולא למפרע אבל בדוד שהי' גט כריתות ואם ימית אותו אח"כ תהי' פנוי' למפרע ודי בקיצר. וחקרתי במקו"א באשה שאמרה נטמאתי לפי דברי הר"ן בנדרים דף צ' דעקרו רבנן לקדושין והיתה פנוי' א"כ אם אחרי מות בעלה הראשון תהי' מותרת לנואף ההוא דלא נאסרה לבעל דרבנן עקרו לקדושי' והיתה פנוי' ועיין רמב"ם פח"י מה' א"ב ובראב"ד ואכ"מ. שוב התבוננתי בנידן שאלתינו שלא הי' קינוי מבעל ולא משום ב"ד דלא הי' נאסרה לבעל בודאי לא נאסרת לנחשד הלזה ועיין בב"ש סי' י"א ס"ק ג' (ואף לדברי ב"ש בסי' קנ"ט ס"ק ט' דאפי' באנס אשת ישראל אסורה לבועל משום קנס הכא בנידן שאלתינו מותרת דלא נעשה עבירה בפועל רק במחשבה וטוב יותר מגט כריתות בדוד יען שנגלה למפרע שהיתה מגורשת) ועיין ח"מ וב"ש סי' י"א ס"ק ד' חקירה אם יש לחוש שזנתה עמו מקודם יעו"ש וא"כ בנידן דידן אם ליכא עדים על זמן קודם כאשר הי' הבעל עוד חי אמרי' עכשיו איתרעי עיין בש"ך יו"ד סי' א' ורמ"א ח"מ סי' ל"ד ומד' הי' זאת שנגלה שגם עכשיו לא הי' מכשול שהיתה פנוי' א"כ מותרת היא לנחשד הנ"ל (והי' בדעתי להאריך בדברי תוס' חולין דף צ"ו דכ' דלא סמכי' למקטלי'). ולא אוכל לעצור בקסת הסופר שיש לי עוד דבר חדש בחידושי בעזה"י הב"ש בסי' י"א ס"ק ג' כ' וז"ל ואם נתיחדה עם אחד מותרת לו ולבעלה דקי"ל אין אוסרין על היחוד ומ"מ מזהירין אותו ואם באמת בא עליו אסורה לו אע"ג דליכא עדים כן נשמע מתשו' הרא"ש עכ"ל וכתבתי בחידושי הדבר אינו ברור בעיני דהרי כ' ביש"ש יבמות פ"ב סי' ח"י וז"ל בשלומא שהאשה אינה נאמנת לאסור את עצמה שהתורה לא אסרה אותה על בעלה היכי דלא ידע שנטמאה אם לא בקינוי וסתירה וא"כ אפי' את"ל האמת שזינתה התורה התירה לו והיא משעובדת לו וקרקע עולם לפניו עכ"ל הרי שחידש דתורה לא אסרה האשה שזנתה על בעלה חוץ אם ידע שנטמאה או בקינוי וסתירה אפי' לא ידע שנטמאה ועיין תוס' סוטה דף כ"ד וכ"ח דאז הוה ודאי איסור ולא ספק ודוק וא"כ מי שזינה עם א"א ולא נודע לבעל אין אשתו אסורה עליו ולא חטא אפי' בשגגה או באונס דנהפוך הוא כל זמן שלא ידע הבעל מטומאתה לא נעשית חתיכה דאסורה עליו דתורה התירו לו וא"כ דלא נאסרה על הבעל אינה נאסרת על הבועל וא"כ אפי' בעל אותה כיון שהב"ד התירו לבעל להיות עם אשתו דאין אוסרין על היחוד ואוקי אותה בחזקת היתר א"כ לא נודע לבעל שנטמאה ולא נאסרת לבעל לא נאסרת לבועל ודוק. ומה שהביא הרא"ש ראי' מפ"ק דכתובות דפי' שם בתוס' דקו' הגמ' לדוד מפני מה לא אסרוהו הגם דלא הי' עדים בדבר מ"מ דוד ידע דבא עלי' ולמה לא אסרוהו עליו וכן הובא בב"ש ס"ק ג' שם. נלע"ד ליישב דשאני התם דנודע הדבר עפ"י נביא שדוד חטא בבת שבע וגם שב"ד אין דנין עפ"י נבואה אלא עפ"י עדים אבל עכ"פ נודע הדבר כי פי נביא לא ישקר וגם אורי' ידע אשר נעשה באשתו כי אמר לו המלך רד לביתך ורחץ רגליך הוא כינוי לתשמיש וכן אמר לו אורי' ביום השני ואני אבוא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי חייך וחי נפשך אם אעשה את הדבר הזה הרי הרגיש בדבר שציוה אותו על תשמיש באומר לו ורחץ רגליך והשיב לו שנא ישכב עם אשתו וזריז עצמו בשבועה א"כ דנודע לאורי' וגם להעולם נודע האמת מכל המעשים הללו וא"כ הגם שב"ד לא ישפטו אלא עפ"י עדים הי' חיוב לאמור לדוד שהוא לא יקח בת שבע כי היכא דנאסרה לבעל נאסרה לבועל כי הרבה בני אדם ידעו שהביאה לביתו והגם שלא ראו כמכחול בשפופרת יעו"ש בתוס' עכ"פ הוה נודע הדבר לרבים וגם אורי' לא חפץ לבעול אשתו א"כ תהי' נאסרת גם לדוד כאשר רמז הגאון מווילנא בפי' דברי רמ"א שכ' בסי' י"א וז"ל וה"ה אם נאסרה בשבילה לבעלה אסורה לו עכ"ל ונתקשה הב"ש מאי חידש הרמ"א וכ' הג' ס"ק ה' וז"ל ר"ל אף בלא קינוי וסתירה כמ"ש למטה בעדי כיעור או בשאר גוונא דמהימנא לו וכיוצא עכ"ל הזהב (ובמקו"א אמרתי שרמ"א בסי' י"א מרמז על דין דנאסרה לבעל ע"י שמאמין לאחד כבי תרי וגם זה נרמז בדברי הגאון מווילנא) וא"כ הי' לדוד לפרוש מבת שבע ודוק. ואוסיף נופך לו יהי' שיש ספק אם אורי' פריש מאשתו בעבור שהאמין שנאסרה אשתו עכ"פ תהי' לדוד אסורה דמחזיקין מאיסור לאיסור מאיסור אשת איש לאיסור סוטה וא"כ דוד דידע דבעל אותה ויש ספק שנודע לאורי' והאמין לה גם מספק תהי' אסורה לדוד אם לא מטעם שהיא היתה אנוסה או מטעם שאורי' נתן גט כריתות ולא שב בחיות והבן זה. ובדברי יש"ש הנ"ל יש לי לחקור על עד שראה בא"א שזינתה שחקר הנב"י א"ח סי' ל"ה שמחויב העד להודיע לבעל מטעם הרואה כלאים בבגד חבירו צריך להודיע לו וכדו' ולדעתי שא"ה דנעשה האיסור עכ"פ בשוגג או בכהן שישן בבית שיש טומאה שעובר עכ"פ העבירה בשוגג אבל כאן כ"ז שלא נודע לבעל התורה התירה לו אשתו הגם שנטמאת א"כ בשלומא בב' עדים מחויבים להגיד ולגלות ולחדש האיסור על הבעל אבל ע"א דלא הוה עדות מהכ"ת להגיד ולגלות ולחדש איסור הלא אם ישתוק לא יהי' נודע לבעל ולא יעבור איסור אפי' בשוגג והבן. אך בודאי אפי' לדברי יש"ש דתלי' האיסור באם נודע לבעל בכל זה אם נתברר בעדים שהאשה זינתה בחי' בעלה ואח"כ מת טרם שנודע לו הדבר ברור בודאי שהאשה אסורה על הבועל דכיון דיש עדים בדבר אשר הבעל צריך להאמין להם עפ"י חוקי תורה א"כ משעה שראו עדים הזנות הוה כאלו נודע לבעלה והיא נאסרת על הבעל דלא חסר אלא גילוי מילתא להודיע לו וממילא נאסרה על הבועל ודוק. אמנם בע"א אשר רגיל להיות נאמן עליו כבי תרי וידענו אם הי' מודיע לו עד הנ"ל הי' מאמין לו אבל עכ"פ אין מחויב להאמינו עפ"י דין תורה א"כ קודם שנודע לו מפי העד אין האשה נאסרת לו א"כ אין חיוב על עד להודיע לו במקום כבוד הבריות כנידן הנב"י הנ"ל וגם אם מת קודם שנודע לו לא יהי' נחשבת כשם שאסורה לבעל אסורה לבועל דלא נולד האיסור לבעל וממילא לא נברא איסור לבועל ודוק כל זה חקרתי להגדיל תורה ולהרחיב גבולי' כי טבין פטפוטי דאורייתא אבל חלילה וחלילה לצרף לשום קולא בעולם. וכעת נ"ל דצדקו דברי ב"ש אפי' לדברי יש"ש דבגמ' דרשו ונטמאה ונטמאה כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל לא אמרו כשם שבעל אסור בה כך הבועל אסור בה אלא סבבו הדברים עלי' על האשה כשם שהוא אסורה על הבעל כך היא אסורה על הבועל א"כ אין לנו לדון על הבעל אם הוא אסור בה דהא משכחת דלא נודע לו מהזנות אלא יש לנו לדון על האשה כשם שהיא אסורה לבעל והלא היא יודעת שזנתה ונטמאה א"כ היא אסורה על הבעל כך היא אסורה על הבועל והיא בודאי אסורה על הבעל הגם שלא נודע לו וצריכה להתרחק שלא לתבוע תשמיש ממנו אפי' ליש"ש רק אם הבעל רוצה לבעול אותה היא קרקע עולם דמשעובדת לו אבל היא אסורה על הבעל וא"כ נכונים דברי הב"ש אפי' לשיטת יש"ש ודוק ובזה יש לי הרהורי דברים בתוס' ישנים ואכ"מ. סוף דבר בנ"ד לדעתי לעשות כזאת לקרוא להאשה מקודם ולדבר על לבה ולהשביע אותה שאם זנתה עם האיש גם בחיי בעלה תדע כי בכל ביאה וביאה היא עוברת עבירה גדולה ותהי' באיסור כל ימי' עיין ברא"ש נדרים דף צ' בפסקיו וכן יקרא לאיש ההוא ולהודיע אם זנה עמה גם מקודם אז כל ימי' יעבור עבירה בכל ביאה וביאה ואם ידעו בנפשם לא ישאו זה את זה אבל אם לא חטאו מקודם הגם שחטאו אז אשר נגלה עכשיו שכבר הי' בעלה מת מותרים זה בזה כנלע"ד בעזה"י להלכה למעשה בכל זאת ישאל מפי רבו הגאון הגדול מלבוב נ"י דברי הדש"ת: