אור ברסלב
שות מחנה חיים ו › סימן נ

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ו · סימן נ

סימן מט

שאלה באשה אחת שראתה דם מחמת תשמיש עד שנשאת לבעל ג' וראתה דם ג' פעמים ונבדקה במכחול ונמצא דם בראש המכחול ומת בעלה ונפלה לפני היבם אי צריכה חליצה דהא היא אינה עולה ליבום דהא נתחזקה לכל אצבעות ולכל הכוחות א"כ אסורה ליבם ונפטרת ג"כ מחליצה או נימא הגם דאסורה ליבם צריכה חליצה. תשובה הוא דבר צריך התבוננות כי לא פירש דבר ואשר נראה לי אבוא בקצירת אומר דצריכה חליצה כאשר אבאר בעזה"י. הנה לכאורה יש לומר דפטורה מחליצה דהנה בש"ע א"ע סי' קע"ג סעיף א' כ' המחבר וז"ל היבמה שהיא ערוה ליבם באיסור כרת חוץ מהנדה אינה זקוקה ליבם ומותרת לזר בלא חליצה עכ"ל וכ' הב"ש בס"ק א' וז"ל הטעם מבואר בתוס' ורא"ש ריש יבמות דלא דמי לעריות שאסורה ליבם מחמת קורבה ומותרת לאחר משא"כ נדה שאסורה לכל וגם עומדת לטבילה עכ"ל ולפ"ז הא תינח בשאר נדה דיש לה היתר בטבילה אבל זו שאין לה היתר בטבילה א"כ הוה איסור נדה דומה לעריות ופטורה מחליצה ודוק. ולא מיבעי אי רואית דם מחמת תשמיש אסורה לעולם לינשא לאיש אפי' לעת זקנותה אשר פסקה ממנה הוסת א"כ בודאי שייך לומר עליה כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה אלא אפי' אם נאמר שאשה שהוחזקה לראות מחמת תשמיש מותרת לבעל בעת זקנותה עיין בפלתי בהל' נדה סי' קפ"ז ס"ק ט' שנסתפק בזה לדינא מכל מקום שייך לומר אין זה דרכי נועם שתהי' זקוקה לו בעת זקנתה אחרי שנפטרה ממנו בנערותה כמבואר בתוס' יבמות דף ב' בד"ה ואחות אשתו שכ' וז"ל אין להקשות דנדה תאסר ליבם אעפ"י שמטהרה אח"כ כמו אחות אשתו שאין מתיבמת אפי' מתה אשתו אח"כ דלא דמי דאחות אשתו ושאר עריות האיסור עומד על היבם טפי מבשאר בני אדם אבל נדה לכ"ע אסורה וכו' ועוד נראה לחלק דאחות אשתו אעפ"י שמתה אשתו אח"כ שוב לא תזקק ליבום דכיון שנפטרה שעה אחת שנאמר דרכי' דרכי נועם וכו' אבל נדה דרכי נועם דלבעלה נמי צריכה להמתין עד שתטהר עכ"ל וזה ניחא בכל יבמה נדה שיש גבול לטהר א"כ הוה דרכי נועם דהא לבעל ג"כ אסורה עד שתטהר אבל כאן אטו נאמר להמתין עד שתלבין ראשה ויחדל להיות לה אורח כנשים א"כ בודאי כיון שאינה ראוי' ליבום כל זמן שיש לה ווסת אין זה דרכי נועם שתהי' מחויבת אח"כ ביבום וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה ופטורה לגמרי מן האי ביתא ודוק (ואולי כיון דלבעלה ג"כ אסורה עד זקנתה גם ליבום הוה דרכי נועם). אמנם אחר העיון נ"ל דחייבת בחליצה דהנה בש"ע א"ע סי' קס"ד סעיף ד' כ' וז"ל והיבמה לא תתייבם בעת נדתה אבל חולצת היא ואם עבר היבם ובא עליה בעת נדתה קנאה עכ"ל וכ' בט"ז בס"ק ז' וז"ל לא תתייבם בעת נדתה נראה דקמ"ל דלא תימא דאתי עשה דיבמה יבא עלי' וידחה ל"ת דנדה כי היכא דדחי איסור אשת אח קמ"ל דלא וטעמא לפי שאפשר לקיים שניהם שימתין עד שתטהר ובזה אין עשה דוחה ל"ת עכ"ל ואסביר דבריו שנפלאים מאוד שהאריך וז"ל כי היכא דדחי איסור אשת אח עכ"ל שהוא כשפת יתר שהי' לו לומר נראה דקמ"ל דלא תימא דאתי עשה דיבמה יבא עלי' וידחה ל"ת דנדה וצע"ג. אך עמוקים דבריו דיבמה יבא עלי' הוה עשה גרידא ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב הוה ל"ת שיש בו כרת ואין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת לכן החכים בלשונו כי היכא דעשה דיבום דוחה ל"ת שיש בו כרת איסור אשת אח ידחה ג"כ באותו ביאה איסור נדה שיש בו כרת עיין יבמות דף ז' הואיל ואישתרי לצערתו ועי' תוס' שם ותוס' דף ח' דרבא קמ"ל דהוה אפשר לקיים שניהם שיכולה לטהר מטומאת נדתה ודוק. ולפ"ז תינח אם יש טהרה לאיסור נדותה אבל אם הוחזקה לראות בשעת תשמיש א"כ אי אפשר לטהר אז איסור נדה נדחה לגבי ביאה דיבום כמו דנדחה איסור אשת אח וא"כ ראוי' ליבום וצריכה חליצה ודוק. הן אמת דבודאי לא מתירין לו לייבם אותה דמכח עשה דוחה ל"ת אינו מותר רק לעשות העראה דבזה מקיים מצות יבום וא"כ גמר ביאה אסור לעשות אם היא נדה וממילא גזרי' לאסור אפי' העראה דלמא יגמור הביאה ויהי' עובר על איסור נדה עיין תוס' יבמות דף כ' בד"ה אטו ביאה ודוק אבל עכ"פ עפ"י דין מותר להעור בה א"כ עולה ליבום מן התורה בהעראה וממילא לא צריכה חליצה כנלענ"ד נכון וברור בעזה"י. ואוסיף עוד רוב הרואה מחמת תשמיש בא הדם בגמר הביאה כאשר הבעל מגיע באצבעו קרוב למקור עיין רמב"ם בהל' א"ב א"כ בהעראה בלבד מקיים מצות יבום ועדיין לא עבר על נדה והגם דאסור לבעול בהעראה דלמא יגמור הביאה עכ"פ הות עולה ליבום וצריכה לחליצה ודוק. וגם לו יהי' שמכח חימום ותשוקה היא רואית בהתחלת העראה בכל זאת נקראת עולה ליבום דכל הרואה מחמת תשמיש הוה רק קביעת ווסת למעשה תשמיש ואז לכ"ע הוה ווסת דרבנן עיין בש"ך סי' קפ"ז ובנב"י ח"ר סי' מ"א וא"כ מדאורייתא עלתה ליבום רק מדרבנן אסורה בתשמיש עכ"פ צריכה חליצה ודוק. ובזה אמרתי פרפרת נאה ליישב קו' תוס' יבמות דף ב' דנימא אם היתה היבמה נדה בשעת מיתת בעלה תהי' נדחה לגמרי כמו אם מתה אחות אשתו יעו"ש ולפימ"ש ממנ"פ אם יהי' הדין שתהי' נדחה לגמרי א"כ אי אפשר לקיים המצוה אח"כ כשתטהר ומותרת אפי' בנדתה מכח עשה דוחה ל"ת וכיון שהדין שמותרת אפי' בנדתה נפלה מיד לפניו א"כ הוה אפשר לקיים שניהם וממתין עד שתטהר ודוק כי עמוק בעזה"י. היוצא מדברי ט"ז דאם לא יהי' אפשר לקיים שניהם הי' עשה דיבום דוחה ל"ת דנדה יען דאישתרי איסור אשת אח אישתרי גם איסור נדה בזה יש ליישב קו' הבית מאיר בתשובה סי' ד' שנתקשה על סוף דברי ש"ע דאם בא היבם עליה בנדתה קנאה נימא כל מילתא דאמר רחמנא לא תעבוד אי עביד לא מהני יעו"ש שהאריך ולפמ"ש כיון דאלים כח יבום להתיר איסור נדה אם אי אפשר לטהרה מנדתה א"כ שוב לא שייך לומר אפי' באפשר לקיים שניהם דלא יהי' מהני ביאת יבם בנדתה משום כל מילתא דאמר רחמנא לא תעבוד דהא משכחת לה דאלים מצות יבום דאמר רחמנא תעבוד באיסורא לדחות איסור נדה בעבור המצוה של יבום ומה שעבר עבירה עכשיו היינו משום דהי' אפשר לקיים שניהם אבל עכ"פ לא יגרע כח מצוה וקנין של יבום ודוק והוא ענין גדול בכלל זה וקצרתי כעת. אמנם גוף קו' הבית מאיר פלא בעיני הא הראשונים הוכיחו דמהני אם יבם בנדתה מגמ' פסחים דף ע"ב רק הבית מאיר הקשה דשם בעל בשוגג ולא שייך דין אם עביד לא מהני ואיך יליף הרא"ש דינו אם יבם במזיד יעו"ש ודבר זה אינו אם לא מהני לרבא אם עבר במזיד כ"ש אם עבר בשוגג דלא מהני דהא לא חפץ לעבור על מימרא דרחמנא וכן הוכיח הנב"י מה"ת יו"ד סי' ט' מגמ' תמורה דף ג' משני מקומות וכן הארכתי בזה להביא ראי' במקו"א בעזה"י:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה