אור ברסלב
שות מחנה חיים ו › סימן מט

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ו · סימן מט

סימן מח

שאלה ביבם קטן ואביו מעיד עליו שהוא בן י"ג שנים ואיזה חדשים ויש לו שערות הרבה קצתן כדי לקרוץ בציפורן וקצתן כדי ליטול בפי הזוג וקצתן כדי לכוף ראשן לעיקרן אבל לא נמצא בו שערות כרוחב אצבע אם יש לסמוך על עדות האב שמעיד שהוא בן י"ג שני סאו נאמר שצריך שני עדים כשירים שהוא בן י"ג שנים להתיר היבמה ע"י חליצת הנ"ל אשר נראה כקטן. תשובה לכאורה הדין פשוט שאין האב נאמן עליו דבטור וש"ע א"ע קס"ט סעיף י"א וז"ל אין סומכין במנין השנים לא עפ"י קרובים ולא עפ"י נשים אלא ע"פ עדים כשירים להעיד עכ"ל א"כ מבואר דאין האב נאמן. אמנם הדבר יפלא למה לא יהי' אפי' קרוב נאמן הא כל עדותו רק באיסור שנאמן ע"א והגם שקרוב אינו נאמן במנין השנים כמבואר ברמב"ם בפ"ב מאישות הל' כ"ג היינו לעונשין ולמלקות אבל לחליצה שהוא רק איסור למה לא יהי' קרוב נאמן ומצאתי שהנב"י ח"ר א"ע סי' צ"ג העיר על זה דאפי' האב יהי' נאמן והאריך בזה לצרף להקל בנידן שאלתינו שהאב נאמן שבנו בן י"ג שנים יעו"ש. ואחר העיון גדול בלבבי לא כן ידמה והדין הוא כמפורש בש"ע סי' קס"ט אזכיר אשר נתן לי' אלקים בזה בעזה"י הנה הנב"י העיר להקשות כיון דפסקי' בא"ע סי' קנ"ז דאפי' קרוב ואשה נאמנים לומר זה אחוה דמיתנא לחלוץ ולא הוזכר בש"ע כלל דנאמנים דווקא אם מוחזק לנו בלא"ה שהוא אחיו מן האב כאשר רמז שם הב"ש בסק"ב אלא אפי' אם לא הוחזק שהוא אחיו מן האב דלא כמרדכי הובא בב"י בסי' קס"ט דדווקא במוחזק נאמן קרוב וא"כ ה"ה יהי' אב נאמן שבנו בן י"ג לחליצה וצע"ג והוסיף עוד הגאון הנב"י להקשות אפי' לשיטת המרדכי הובא בב"י סי' קס"ט דנאמן קרוב לומר אחוה דמיתנא אם בלא"ה היינו מוחזקים בו שהוא אחיו מן האב אבל אם לא היינו מוחזקים בו שהוא אחיו מן האב אינו נאמן ומזה יליף המרדכי דאין קרוב נאמן להעיד שהוא בן י"ג שנים דלמא שאני התם דרוב אנשי ישראל אינם אחיו של המת א"כ מי שמעיד שזה אחוה דמיתנא בא להוציא פלוני מרוב דעלמא וצריך שני עדים כשירים אבל כאן הגם דהי' ליבם חזקת קטנות אכתי לאו ק"ו הוא דרובא וחזקה רובא עדיף דלמא להוציא מן הרוב צריך עדים כשירים אבל להוציא' מחזקה הוא נאמן ואיך יליף המרדכי בק"ו מן אחוה דמיתנא אם אינו מוחזק באחיו מן האב צריך עדים ק"ו ביבם קטן וצע"ג. ונלע"ד לחקור בעזה"י דלכאורה נפלאת דברי ב"ש בסי' קנ"ז דכתב שאפי' אם לא הוחזק שהוא אחיו אעפ"כ קרוב נאמן ודבר זה מתנגד למשנה מפורשת בכתובות דף כ"ג במתני' וכן שני אנשים זה אומר כהן אני וזה אומר כהן אני אינם נאמנים ובזמן שהן מעידין זה את זה הרי אלו נאמנים ופסק הרמב"ם דווקא על תרומה דרבנן אבל לתרומה דאורייתא צריך ב' עדים עיין רמב"ם פ"כ מא"ב הל' א' וברה"מ שם והר"ן חולק דהא ע"א נאמן באיסורין וכתב הפנ"י בד"ה וכן וז"ל ונלע"ד דמש"ה לא ארי' דהא דע"א נאמן באיסורין היינו דווקא היכא דלא איתחזק איסורא משא"כ באיתחזק בעינן שנים וקיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף והכא נמי רובא דעלמא לאו כהנים נינהו וכל דפריש מרובא פריש כנ"ל טעם רמב"ם ושיטות החולקים כמו שנראה ג"כ שיטות התוס' בשמעתי' דמתני' בתחומה דאורייתא איירי ואפ"ה סגי בע"א אפשר משום דהו"ל כמדע"ג ואפ"ה הוא בעצמו אינו נאמן כנ"ל וק"ל עכ"ל וכן כ' הפנ"י בדף כ"ה בתוס' ד"ה או דילמא וז"ל והא דבעינן ע"א לכהונה היינו שמא ישראל כשר דרובא דעלמא הבאים לפנינו בחזקת ישראלים נינהו טפי מכהונה כנ"ל נכון ע"כ וא"כ לא מיבעי לשיטת הרמב"ם יהי' צריך שני עדים כשירים דזה אחוה דמיתנא כמו שצריך שני עדים שהוא כהן ליתן לו תרומה דאורייתא ואפי' להר"ן ותוס' יהי' צריך עכ"פ ע"א כמו בתרומה ולמה מקילין אפי' באשה וקרוב הלא רובא דעלמא לאו אחוה דמיתנא וכל דפריש מרובא פריש ויצרך עכ"פ ע"א כשר וצע"ג. אך נ"ל לחדש דבר בעזה"י בשלומא ברוב המתנהגים בדת משה אמרי' שהמה ישראלים ולא כהנים הגם שידענו שיש מיעוט כהנים עכ"פ אין לנו סכום ידוע לדעת כמה כהנים מחזיק האי מיעוט א"כ מי שרצה להחזיק עצמו שגם הוא מן המיעוט כהנים צריך לרמב"ם ב' עדים ולתוס' עכ"פ ע"א אבל אם היינו יודעים שיש בעולם אלף כהנים ולא נודע לפנינו רק תשע מאות וצ"ט כהנים וכהן אחד חסר לנו הידיעה מי הוא ובא אפי' קרוב או אשה ומעיד מי הוא הכהן אשר משלים סכום האלף נאמן הקרוב או האשה יען דהלא ידענו בבירור שיש עוד כהן בהאי מיעוט א"כ הקרוב או האשה מברר רק הגוף מי הוא האיש הכהן אשר חסר לנו ולא יתגדל המיעוט ע"י העדות הנ"ל ואטו אם יהי' בחנות ט' חתיכות בשר נבילה וחתיכה אחת בשר כשר ויהי' נפרש ממילא חתיכה אחת אשר בודאי נאמר כל דפריש מרובה קפריש ואמרה האשה הקוצבת הבשר שהיא מכירה שזה החתיכה הכשירה הכי לא תהי' נאמנת יען דאמרה כנגד הרוב כל דפריש מרובה קפריש זה שיבוש כיון דעכ"פ יש בודאי בחנות חתיכה אחת כשירה היא נאמנת לברר שהיא מכירה שחתיכה שפירש היא הכשירה כשם שנאמנת לברר מיעוט בשר כשר מרוב בשר טריפה אשר הוא בחנות כך נאמנת לברר אפי' נוסיף עוד רוב כל דפריש מרובא קפריש ודוק. ולפ"ז בשלומא אם בא אחד ואמר כהן אני אטו יהי' חסר לנו דבר אם הוא יהי' ישראל אז צריך לרמב"ם שני עדים ולתוס' ור"ן עכ"פ ע"א כשר אבל ביבמה דע"כ איירי דידענו שיש להמת אח בעולם דאל"כ דלא הוחזק באחין בודאי אינו נאמן לאסור עיין בש"ע סי' קנ"ז ובב"מ וא"כ דידענו שיש אח בעולם א"כ אפי' אשה וקרוב נאמן כמו לברר חתיכה כשירה מרוב טריפות ודוק. ועיין בפנ"י דף ס"ג ובקו"א שם שחקר למה נאמן ע"א לגרש ולר"א אפי' לכנוס וחקר ג"כ דנימא דהוה מרובא דעלמא וכן חקר איך נאמן קצב לברר חתיכה כשירה מרוב טריפות וביאר יען שיש ספק בלא דברי העד נאמן ע"א נגד חזקה או רוב ועיין בשב שמעתתא שמעתא ו' פ"ז שכתב יען דלהעד לא נתערב המיעוט בתוך הרוב דהוה כאלו מובדל יעו"ש ולפמ"ש יש הבדל אם המיעוט מוגבל דידענו שחסר לנו חפץ או איש מן המיעוט ההוא אז נאמן ע"א אפי' אשה וקרוב לאמור שזה הוא האיש או החפץ אשר אנו מבקשים מן המיעוט הגם שיש רוב בעולם אבל אם אין המיעוט נגבל כמה יהי' חפצים או אנשים במיעוט ההוא אז בודאי אמרי' על החפץ או על האיש שהוא מן הרוב ולא מן המיעוט ודוק. ומעתה מיושב קו' הנב"י על המרדכי דכך דן ק"ו הלא כאן הי' היבם בחזקת קטן גם לפי דברי האב ומהכ"ת יהי' נאמן אם באחוה דמיתנא צריך להיות שנחזק לאחיו דאל"כ אינו נאמן קרוב והגם ששם נגבל המיעוט וידענו שחסר לנו אח ועפ"כ אינו נאמן קרוב והגם שלפי דברי הקרוב מעולם לא נכנס איש הזה בתוך הרוב נהפוך הוא הי' חסר מן המיעוט ואעפ"כ צריך שני עדים כשירים מכ"ש במקום חזקה אשר גם לפי דברי האב הי' היבם בחזקת קטנות חזקה כזה טוב מרוב אשר נודע גבול המיעוט ודוק. והוסיף הגאון הנב"י לחקור מה שחידש המרדכי דאב אינו נאמן יען שמעיד כנגד חזקת קטנות וצוח הגאון שאין החזקה מגרע כאן וכתב בד"ה ובש"ע וז"ל ומה גם חזקה זו שנידן עלי' אח"כ אם זהו מקרי חזקה שהרי בתוס' ביבמות דף פ"ח ע"א ד"ה ברי לי דשומן י"מ דגמרי' מנדה דכתיב וספרה לה וא"ת א"כ אפי' איתחזק איסורא נמי ואומר ר"י דנדה ניהו שראתה עכשיו ומ"מ לא איתחזק שתראה לעולם וא"כ ק"ו חזקת קטן שודאי הולך וגדול ואינו בחזקת קטן לעולם שלא מקרי חזקת קטנות חזקה כ"כ עכ"ל. ולדעתי דבריו נפלאים דבנדה מראיה אחת טמאה שבעה וזבה טמאה מג' ראיות בג' ימים ואח"כ תטבול ותהי' טהורה ודווקא אם נפסק הדם בנדה קודם ערב של יום ז' ובזבה צריכה ז' נקיים אבל לכ"ע רחוק ששופעת אשה דם תמיד ז' ימים עיין נדה דף י' רק רוב נשים רואות בהפסקה א"כ שפיר כתב הר"י שלא איתחזק שתראה לעולם דאין ראיה אחת נקשרת בראיה שניה אבל חזקת קטנות הוא קשור ואגוד י"ג שנים בלא הפסקה לילות וימים הוא זמן קטנות א"כ כיון שהיבם נכנס בודאי בתורת קטנות צריך בירור שיצא מקטנות הרי בנזירות אמרי' ספק נזירות להקל אעפ"כ אם נכנס בנזירות אריכות ולא ידענו אם אמר כקופה קשואין או כקופה שומשמין שנכנס בנזירות וספק אם יצא ממנו הוה נזירות לחומרא עיין נזיר דף ח' כ"ש כאן נכנס בתורת קטנות אשר מושך עצמו י"ג שנים בלי הפסקה שצריך עדות ברור שיצא מתורת קטנות הגם שהולך ומתגדל בכל יום הלא זה גופא הי' בכח תורת קטנות שיגדל יום יום עד מלאות לו י"ג שנים ואז יגדל ויהי' לאיש ודוק ונהפוך הוא טוב לומר דאמו נתעברה באיחור זמן עיין תוס' בב"ק דף ק' וא"כ היבם עדיין בחזקת קטנות ואין האב נאמן להוציאו מתורת קטנות ודוק ואוסיף עוד לבאר בעזה"י הלא היבם הי' קטן והי' פטור מכל המצות והי' מותר לו לאכול נבילות א"כ אוקמי את הגוף הזה על חזקת קמא דהי' מותר באכילת נבילות ועדיין מותר והיה פטור מכל המצות ועדיין הוא פטור וחזקה הוא דאורייתא לאוקמי כל דבר בחזקה עיין פי' משניות פ"א ממקואות ודוק. עוד האריך הנב"י בהבנת הדברים גילוי מילתא בעלמא באחוה מיתנא דנאמן אשה וקרוב וכתב וז"ל אמנם הרא"ש השמיט סוף דברי הרי"ף א"כ משמע אפי' בשעת מעשה נאמן ולפ"ז גם באב שמעיד על בנו שהוא בן י"ג שנים אינו מעיד לא על איסור ולא על ממון רק מעיד על בנו שהוא גדול רשאי לעבור לפני התיבה ולהוציא רבים ידי חובתן וממילא סומכין עליו לענין חליצה עכ"ל. ולדעתי נ"ל בשלומא אם אומר זה הוא אחוה דמיתנא הוא רק גילה מילתא לאיסורא דאולי יש בנים להאשה מן בעלה א"כ אסורה האשה לינשא לזה דהוא אחי בעלה רק עכשיו שלא נשאר למת בנים א"כ יוכל לייבמה או ליתן לה חליצה להתירה לעלמא ואין הכרח בעדות הקרוב שבא על תכלית זה אולי בהפוך שהיא לא צריכה חליצה ואעפ"כ אסורה לאיש הוא מכח שהוא אחי בעלה שמת ומה שהזכיר הרי"ף שלא בא לאיסורא היינו בגוף העדות לא הוזכר כלל אם לאסור או להתיר כי בעדות שזה אחיו של המת אין מוכרת אם פועל לאסור ואין מוכרח אם פועל להתיר כי העד מגלה רק הקירבות של האיש שהוא אח בעל האשה שמת אבל אב שאומר שבנו בן י"ג שנים א"כ מעיד שהוא גדול ובכלל עדות שבר ישראל הוא גדול נכלל בו שחל עליו חיוב כל תרי"ג מצות בכל ענפי' הן למכות והן לעונשין וכן לקדש אשה או לגרשה וכן לחלוץ או לייבם דהכל הוא נכלל בתוך העדות דקטן זה נעשה גדול ואיך אפשר לומר שהאב בא רק להעיד שיוכל להוציא רבים ידי חובתן וע"כ הוא נעשה גדול א"כ נכלל בו עדות לכל דבר הנוגע לאיש בר חיוב מבני ישראל ודוק. גם זאת ראיתי בנב"י שם בד"ה אמנם שהתפלא על הש"ע דפסק בסי' קנ"ח דע"א נאמן שמת היבם שהי' ג"כ איתחזק איסורא ודבר שבערוה ואעפ"כ ע"א נאמן ובסי' קס"ט פסק הש"ע דלהעיד שהיבם הוא בן י"ג שנים צריך שני עדים והוא קו' גדולה. ואמרתי לתרץ בדבר חדש בעזה"י דהנב"י שם בד"ה ובש"ע הקשה על הרמב"ם למה לא יהי' נאמן האב בתורת גילא מילתא בעלמא אפי' למלקות ותי' דשם איירי שהבן עבר עבירה ואם האב יהי' נאמן א"כ מתחייב העונש בעדות האב אבל להעיד שהבן הוא בן י"ג לא הותרה היבמה עדיין דהא חסר החליצה יעו"ש ולכאורה פלא דנהפוך הוא א"כ אם אנו מסופקים אי היבם בן י"ג שנים אפי' שני עדים לא יהיו נאמנים להעיד עליו שיוכל לחלוץ דהא בגיטין דף ס"ו אמרו בגמ' בשני עדים חיישי' שמא שכרתו דדיבורא אמרו מעשה לא עבדו והקשה בתוס' א"כ איך נאמנים להעיד שמת בעלה של אשה הא בדיבור חיישי' שמשקרו ותי' דבר סברה שם בדיבור נעשה מעשה דמיד שהעידו שמת בעלה היא מותרת אבל כאן חסר עדיין שהעדים אחרים יכתבו ויתנו גט על זה חיישי' דמשקרו יעו"ש ויותר מזה חדשו תוס' בקדושין דף נ"ט דבתרומה דמהני מחשבה הוה אותו מחשבה כמעשה דלא אתי דיבור ומבטל מעשה יעו"ש ולפ"ז קשה אפי' אם שני עדים יאמרו שזה אחוה דמיתנא או שזה היבם בן י"ג שנים לא יהיו נאמנים דעכ"פ חסר מעשה חליצה הנעשה מיבם אח"כ לפני הב"ד והוה רק דיבור דלא נגמר כלל בעדותם ונחשוד אפי' לשני עדים דמשקרי ולא יהיו נאמנים וצע"ג. אך אחר העיון משבשתא היא דשם באומר אמרו לא נעשה בדיבורם מאומה אבל כאן הגם לענין היתר האשה חסר החליצה אבל עכ"פ המה העידו על היבם שהוא בן י"ג שנים ונעשה איש גדול בר חיוב במצות ובר עונש בעבירות ונעשה בר קנין א"כ בדיבורם נגמר הדבר שמקטן בר פטור נעשה גדול בר חיוב וממילא מהני ג"כ על החליצה ודוק וכן אם העידו שזה האיש אח מבעל האשה שמת א"כ נגמר בהעדות שהוא אח המת ואם הי' למת בנים הוא אסור באשתו ופסול לעדות לבניו ואם לא נשאר להמת בנים אסור לבעול אותה לשם נוי וקרוב להיות הולד ממזר וכדומה א"כ שני עדים נאמנים ודוק. וכל זה בשני עדים אבל אם ע"א מעיד יש הבדל בשלומא במת יבמה א"כ נגמר בדבורו מעשה ונאמן אבל אם אומר שהוא בן י"ג שנים דלא נאמן לעשות מקטן גדול לכל דבר הנוגע לעונש וחיוב שהוא בא להעיד רק שיוכל לחלוץ והוה רק דיבור וכי תימא דפעל על היבם לעשות אותו בר חיוב ובר עונשין הלא אין ע"א נאמן כנגד חזקת קמייתא וע"כ דיהי' נאמן יען דלא נגמר בדבורו לא לעונש ולא לממון א"כ חיישי' דמשקר דהא נגמר בדבורו דבר ודוק. היוצא מזה דיש לחוש להחמיר דצריך שני עדים להעיד על היבם שהוא בר י"ג שנים או סימני שערות כרוחב אצבע כדברי הש"ע כנלענ"ד בעזה"י. ואגב גררא אעתיק דבר מחדושי וז"ל ראיתי בנב"י ח"ר א"ע סי' כ"ח שהקשה סתירה דבר"ה ובכורות ויבמות ע"ז מוכח דע"א נאמן במילתא דעבידא לאיגלוי וביבמות דף מ"ז אמרי' אפי' אמר נתגייר בב"ד פלוני אינו נאמן ותי' דמקום דאיתחזק איסור לא מהני עבידא לאגלוי ולכן בעגונה מסופק הגמ' אי טעמא דע"א משום עבידא לאגלוי יעו"ש. ולדעתי במכ"ת לאלף לק"מ הא דסמכי' על עבידא לאגלוי זה דווקא אם העד בר ישראל כגון בבכורות או בר"ה או ביבמות ע"ז בעמשא ודוד בר ישראל הגם שרוצה לשקר אבל בדבר שיוכל להתגלות ולראות רשעתו לא ישקר כי טבע בר ישראל שלא יעשה עצמו רשע לפני עיני כל העדה אבל שם ביבמות מ"ז שהוא הי' נכרי ואומר שהתגייר עצמו ומה יהי' אם יתודע שענה שקר ימלא שחוק פיו שהטעה כל עיני ב"ד מה חזקת כשרות יש אצלו שלא יבקש לגלות שדבר שקר בפיו ולכן לא מהני אפי' אם אמר בב"ד פלוני כנלענ"ד שהוא נקודה נפלאה על הגאון נב"י שהבדל גדול יש בזה. ואולי סובר הגאון יען דחכז"ל אמרו מילתא דעבידא לאגלוי לא משקרי אינשי משמע מי שהוא בכלל אינש אפי' גוי אינו משקר במילתא דיוכל לברר שקרו והדרה הקו' לדוכתא וצ"ע. ונ"ל לתרץ הקו' דהנה בבכורות דף ל"ו דחקר הגמ' בכהן שאמר בכור נתן לי הישראל במומו דנאמן הגם שהוא נוגע שרוצה לאכול הבשר מ"מ יען דאם יגלה אחר שחיטה קודם אכילה יהי' הבשר אסור ועיין תמורה דף ד' אז יהי' לו הפסד גדול יותר מאשר ירויח עתה דאם הי' ממתין אולי הי' נופל בו מום מעצמו או ע"י נכרי וכן באשה שנוגעת שרוצית לינשא להיות לאיש צריך ג"כ הטעם דהפסד הוא גדול דתצא מזה ומזה ובניה ממזרים ולכן מכח ההפסד שלבסוף פועל שמתירא לשקר הגם שנוגע ומבקש הנאה הנ"ל יפחד מהפסד כנגדו אבל בע"א בעגונא או בע"א בקידש החודש שליכא הפסד לבסוף הגם שיתגלה השקר אבל שם ליכא נוגע והנאה בתחבולה שיהי' לחוש שישקר בעבורו לכן אמרי' במה שיוכל להיות נגלה לא משקר אדם על חנם מה לו לצרה הזאת וביבמות דף ע"ז שהי' יתרא נוגע עיין תוס' שם וגם ליכא הפסד אם יתודע וק' מה מהני מילתא דעבידא לגלוי אולי בעבור נגיעתו לא יחוש על ספק אולי יתגלה ששקר ענה וצע"ג אמנם שם הי' דואג שונא של דוד והוה כמו איש תובע על האמת ודומה לסברת הגמ' בבכורות דף ל"ו אם אמר מפלוני מומחה קנה לי דנאמן הגם דשאר מילתא דעבידא לגלוי לא מהני יען שיש תובע עיין רש"י אבל ביבמות מ"ז דשם הוה נוגע שרוצה להיות מוחזק כישראל לכל דבר וליכא לו הפסד אם יודע הדבר וגם תובע ליכא אז אינו נאמן אפי' אם אמר בב"ד פלוני נתגיירתי ודוק היטב ועיין בש"ך יו"ד סי' קי"ט [סקל"ז] שמחדש בחד תי' דמפלוני מומחה קניתי נאמן דווקא באיסור דרבנן אבל באיסור דאורייתא לא מהני מעל"ג והקשה משחיטה דהוא איסור דאורייתא ותי' דכאן יש הפסד ממון דצריך לשלם אם שינה יעו"ש אלמא במקום נוגע לא מהני אפי' פלוני מומחה ורק אם יש תובע מהני כמו בבכורות ודוק:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה