שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ו · סימן מג
שאלה אם יש שורת הדין למסדר הגט לשאול למגרש אולי עשה שבועה פ"א שלא לגרש את אשתו ופן ואולי נשבעת שבועה כזאת אנו מתירים לך כאשר נהגו מלפנים שהמסדר הגט שואל אם נשבעת פ"א לגרש אשתך אנו מתירין לך וחיישי' שלא יהי' הגירושין ע"י כפיה של שבועה ה"ה יש לנו לשאול שהוא נשבע שלא לגרש אשר מעכב הגירושין דיאמר הבעל אדעתא דהכי לא נתתי גט לעבור על שבועה תשובה הגם שלפום ריהטא הדבר פשוט שהוא ק"ו אם חיישי' על חשש רחוק שיהי' נחשב ע"י השבועה כאונס על הגירושין מכ"ש שיש לנו לחוש פן נשבע שלא לגרש דאין בו לחקור כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ועיין בתשובת נב"י מהד"ת סי' קכ"ט כמה טרח האי גברא רבה לסתור דין זה דמהני אפי' עבר על שבועתו ומכ"ש שאם עבר בשוגג דיש לחוש שיטעון אדעתא דהכי לא גרשתי על כן ראוי' לעשות כן שהמסדר יפרט לפני המגרש להתיר לו השבועה הן אם נשבע שלא לגרש והן אם נשבע לגרש וק"ל. אך הדבר יפלא א"כ איך נשכח זה מן המסדר סדר הגט בש"ע להזכיר זה הלא עיני כל ישראל עליו איך לא הרגישו אבות עולם שעיקר הזה חסר מן הספר וחס מלהזכיר שהי' בנעלם מדור דור דבר גדול כזה. ונלע"ד דבאמת הדין דלא צריך להתיר לו בפן ואולי נשבע שלא לגרש ואבאר טעם הדבר להבין טעם זקנים ודעת קדושים בעזה"י דלכאורה טעמא בעי מהכ"ת לחוש דלא נשבע לגרש ומגרש מחמת אונס ולא אזלינן בתר חזקה הא דגברא אוסר איסר על נפשו בשבועה ואם יש ספק אם אסר איסור על נפשו אזלינן בתר חזקה קמייתא שלא הי' גופו אסור בשבועה ואוקמי אחזקה דעדיין לא נאסר נפשו בשבועה וכי תימא היכא דאיכא לברורי מבררי' ולא סמכי' על חזקה עיין מג"א סי' תל"ז והי' די לשאול את פיו אם נשבע ויאמר לו אבל ליחוש עוד דלמא נשבע ושכח ולבקש ממנו שיתיר לו השבועה אם בפן ואולי שנשבע למה לי וצע"ג. ועוד קשה לי מהכ"ת לחוש שנשבע לגרש את אשתו עיין ברמב"ם בספר המצות מצוה ד' שיש מצוה לשבוע בשם ד' באמת ורמב"ן חילק דדווקא אם יש צורך לשבועה אז בתנאים ידועים שמשיא בתו לת"ח ומהנה מנכסיו אז הוא רשאי לשבוע בשם ד' והרב מגילת אסתר שמצדיק דברי רמב"ם בכל זאת ביאר באות ה' דמי שנשבע שיעשה דבר זה כגון לאכול או לילך שאין הכרח לפניו לשבוע אפי' מקיים השבועה הוא עון גדול ועל זה ספרו חכז"ל ברבה במדבר שנחרבו כל עירות לינאי המלך על שנשבעו שבועות אמת יעו"ש וא"כ מהכ"ת לחוש שהאיש הזה נשבע שיגרש את אשתו מה לי שנשבע שיאכל לחם או שנשבע שיגרש אשתו א"כ נוקי הגברא על חזקת כשרות שלא נשבע שבועת חנם וצע"ג. ויותר מזה נפלאת בעיני כיון שבזמן הזה יש חדר"ג שלא לגרש אשה בעל כרחה א"כ אין ביד האיש לקיים שבועתו דדלמא לא תתרצה לקבל גט ותשב גלמודה אם לא יחפץ להיות עמה וא"כ מהכ"ת לחוש שנשבע לגרש ואם לחוש שנשבע אם היא תתרצה לקבל גט יתן לה גט הוא בלי הבין מהכ"ת שנשבע על זה למלאות רצונה הלא מי יעכב על ידו גם אם לא ישבע וצע"ג. אמנם תקנה גדולה יש בדבר דחששו יען דראינו שהבעל נגש לגרש את אשתו הגם שקשה גירושין לישראל אולי האיש הזה ראה בה ערות דבר אשר מצוה לגרש אותה וחרד האיש פן יחוס לגרש אותה הן מטעם כי לבו גס בה באהבתו אותה או יחוס על ממונו וליתן לה כתובתה ויפת בסתר לבו להשאר עמה ועיין בכתובות דף ב' שחששו שישב הב"ד ביום ה' פן יתפייס יעו"ש על כן זרז נפשו בשבועה לאמור חי ד' שאגרש את האשה הזאת אשר נתתי עמדי ולא אתן עיני ביופי ולא אחוס על ממוני כי נשבעים לקיים את המצות כחכז"ל בנדרים דף ח' מנין שנשבעים לקיים את המצות דכתיב נשבעתי ואקיימה יעו"ש ועיין בתמורה דף ג' דילפי' גם מן התורה ובשמו תשבע יעו"ש וחיישי' יען שקרב זה האיש לגרש וליתן כתובה דלמא נשבע לגרש לזרז ולקיים דבר מצוה ולחזק ביראת ד' וזה הוא אונסו שמגרש עכשיו הגם שכבר מתחרט בלבו לעזוב מחמד נפשו או שרבות מחשבות בלב איש אולי מכח קנאת גבר חשד אותה הגם שלא פעלה און כלל או אם חטאה בצניעות עכ"פ אין בה חטא לגרש אותה מביתו כי התורה לא אסרה רק בקינוי וסתירה והוא קפץ ונשבע בחמתו וכדומה א"כ הוא אנוס לגרש והתורה אמרה שאיש אינו מגרש אלא ברצון על כן חיישי' שמא נשבע ומודיעין לו להתיר שבועתו שלא יהא הגט בכפיה על ידי שבועה וביותר חיישי' בזמן הזה דיש חדר"ג ואנו רואים ששניהם מרוצים לגט וחיישי' שמא ע"י דברים שבסתר אשר לא נודע רק להאיש והאשה הזדרז נפשו בשבועה לעשות כל הצטדקאות שיבוא לידי גירושין שתתרצה גם היא לקבל הגט על כן תיקנו להתיר לו השבועה אם פן ואולי נשבע לגרש כי גוף הגט מעורר פן הי' דבר מקרה לא טהור אשר הי' האיש ירא וחרד לדבר ד' לשבוע בד' לגרש את אשתו ודוק. ואין להשיב מהכ"ת לחוש לזה שראה באשתו ערות דבר אשר מצוה לגרשו הלא יש לה חזקת כשרות וחזקת צדקת וחזקת היתר לבעלה ואוקמי' אותה על חזקותיה ולא ניחוש שראה בה דבר אשר הביאו לידי שבועה שיגרש אותה ואכתי קשה למה חיישי' שקפץ הבעל ונשבע וצע"ג. אחרי העיון לק"מ דאין אנו מחליטין שבאמת חטאה אשתו אשר תהי' אסורה לו או שיהי' נאבד חזקת כשרות וחזקת צניעות שלה ע"י פעולותיה רק אנו חוששין שמא הוא מן אנשים אשר מקפידים לקנאות קנאת גבר על לא דבר כפי הדין והי' נבהל וקפץ ונשבע ועכשיו הוא באמת מתחרט רק הוא אנוס בשבועתו וגוף הגט מעורר אותנו מדחזינן שהוא מקרב עצמו ליתן גט והיא גם היא נתרצית לקבל גט חיישי' שהוא חושד אותה ונשבע לגרש והיא יודעת תומתה וצדקתה וחרה אפה בו על כי נגע בכבודה ובחרה לקבל גט מלחיות עם איש אשר אלה לו להקפיד להטיל חנם אימה יתירה בתוך ביתו ועיין גיטין דף ז' ודוק (ועיין רמב"ן הובא בר"ן גיטין דף ס"ד ודוק היטב). אך כל זה לחוש דלמא נשבע לגרש אבל אם יש לחוש שמא נשבע שלא לגרש אז אמרי' מהכ"ת נחוש לזה אי ראה באשתו ערות דבר אשר עבר בו רוח קנאה לגרש את אשתו וקפץ ונשבע שלא לגרש קשה הא יש לו חזקת כשרות וחזקת צדקת שאם חשודה בעיניו הי' לו לזרז את עצמו לשבוע לגרשה ולא שיהי' נשבע למלאות רצון יצרו הרע להיות נשבע שלא לגרש אותה ואי לא ראה ערות דבר ממנה א"כ הוה השבועה שלא לגרש אותה כמו שבועה שלא אלך היום והוה שבועת חנם להזכיר שם שמים בשבועה על לא דבר והוא עון גדול מאוד להזכיר שם שמים בשבועה על לא דבר והוא עון פלילי והלא יש לו חזקת כשרות שאיש ישראל לא ישבע חנם ודוק. ולא עוד הלא יש לו חזקת קמייתא שידיו לא אסורות שלא יוכל לגרש את אשתו ואוקמי' אותו על חזקתו שעדיין ידיו לא אסורות ואטו מי שבא היום לגרש מעורר אותנו שהי' נשבע שלא לגרש בשלומא לחוש דלמא נשבע לגרש ע"ז מעורר אותנו מעשיו דהא בא לגרש וחיישי' שמא זירז עצמו ע"י קנאת גבר שיעשה מה שאינו רוצה וקפץ לעשות אבל מהיכי יעלה על דעתינו מאיש שבא לגרש שהוא נשבע מקודם שלא לגרש ואוקמי' אחזקתיה ודוק. ואוסיף נופך עיין דבר נחמד בתב"ש סי' ח"י דהוכיח מגמ' כתובות וקידושין שכל זכות שהי' לאדם הגם שלא יכול לברר אם בדין זכה בו אעפ"כ אין מוציאין מידו שעל כן אכלו בבית המקדש שני בקדשי גבול הגם שלא נמצא ספר יחוס בהם יען דכבר אכלו תרומה בגולה והי' בידם זכות זה מאן מפיק מהם יעו"ש וה"ה כאן מרגע שנשא איש אשה נמצא בידו זכות וכח שיוכל לגרש את אשתו בעבור טעמים כמוסים בלבו עיין גיטין דף ץ' ומהכ"ת ניחוש שהלך זכותו אשר יוכל לגרש אשתו להיות נפטר משאר כסות ועונה (ועיין רשב"א גיטין דף ע"ח בנידן נתינה בע"כ ועיין בתוס' בב"ב דף מ' ודף מ"ז) דע"י שנשבע שבועה בטל זכותו וכח שלו אבל בנשבע לגרש אז נהפוך הוא שחיישי' שזה חיזק זכותו וכחו בשבועה ודוק. ואמרתי יש לעיין הא תינח דלא חיישי' על שמא נשבע שלא לגרש במי שבא מעצמו ומגרש לרצונו אבל באותן שכופין לגרש דמגרש בלי רצונו ניחוש שמא קפץ ונשבע שלא לגרש אשתו כי זה זכותו שלא יפסיד מחמד עיניו והי' לנו לחוש עליו שיתיר שבועתו פן נשבע שלא לגרש וצע"ג. ונ"ל דגם על זה לא חיישי' דמהכ"ת יהי' נשבע על זה ממנ"פ אם אין שורת הדין שמוכרח לגרש אשתו לא יכופו הב"ד אותו ואם הוא שורת הדין שיצרך לגרש א"כ יש לו חזקת כשרות וצדקות שחפץ בכל לבו לשמוע לדברי חכמים לגרש אותה כדת של תורה והגם שאנו רואים שהב"ד יצוה לו לגרש ולא אבו שמוע עד שיכופו אותו במקלות ורצועות אמרי' עכשיו הוא שאיתרע שנותן כתף סוררת נגד הב"ד אולי יניחו לו שיצרו אונסו וכאשר כופין אותו אז גם לבו מרוצה לגרש כמבואר בטוב טעם וסברה ברמב"ם פ"ב מהל' גירושין שהאיש יש לו חזקת כשרות על כל ל"ת ועשה רק יצרו מפתהו וכופין ליצרו בשוטין ונשאר רצונו הטוב יעו"ש וכיון שכופין אותו ונעשה רצון הי' מגיד לנו אם נשבע עכשיו שלא לגרש ואם לחוש שמא מימי קדם נשבע אם יהי' מן הכופין להוציא הוא נשבע שלא לגרש וכבר נשכח השבועה ממנו על זה לא חיישי' דעכשיו איתרע משנתן כתף סוררת ולא חשדי' ליה למפרע ועיין בש"ך יו"ד סי' א' ס"ק ח' וז"ל כתב א"ח בשם התוספתא אפי' מי שהמיר אינו חשוד למפרע שאם שחט או ניקר חלב ואח"כ המיר באותו יום הכל כשר עכ"ל מכ"ש שלא נחוש שאיתרע חזקתו מימי קדם שלא ישמע לדברי חכמים ולכן לא חיישי' שמא נשבע שלא לגרש אפי' באותן שכופין ודוק. ועדיין יש לחקור הגם שאמת שאין אנו צריכין לחוש שמא נשבע שלא לגרש אבל עכ"פ מהיות טוב לא נפסיד כיון שמתירין לו שמא נשבע לגרש ומתירין לו השבועה נאמר לו ג"כ ואם נשבעת שלא לגרש ג"כ אנו מתירין לך השבועה ולמה לא נעשה הכל על צד היותר טוב. לא קשה מידי דעי"כ שישמע המגרש שהב"ד שואלים אם לא נשבע שלא לגרש יאמין שזה מותר לעשות לשבוע שבועת חנם על לא דבר ויצא מכשול ח"ו מזה שילמדו לשבוע לעשות כל דבר רשות ועל כן קיימו חכמים הזהרו בדבריכם כחכז"ל באבות ותיקנו חס מלהזכיר שחיישי' שנשבע איש מישראל על דבר רשות בשם ד' ודוק. סוף דבר הכל נשמע מנהגן של ישראל תורה היא סתירת זקנים בנין מה שלא חששו רבותינו ז"ל להתיר שמא נשבע שלא לגרש אין זה סתירת היראה אלא בנין היראה והכל יפה עשו בעם עט סופר מהיר בסדר הגט כנלענ"ד להלכה פסוקה בעזה"י. וחפשתי באוצר התשובות מר"ן חת"ס ז"ל ומצאתי בא"ע חלק שני סי' ס"ג שכתב וז"ל ע"ד שנוהגין להתיר שבועות המגרש שנשבע לגרש ולא חשו לשבועה שלא לגרש יפה נתעורר וסהדי במרומים כי מעולם נהגתי כן להתיר גם שבועה שלא לגרש דחמירי טפי דאם אולי נשבע שלא לגרש ושכח המגרש איכא למיחש לגט בטל דאפי' לפי שטחיות לשון תוס' בתמורה ה' ע"א ד"ה מיתיבי שם דמשמע בגט דא"ע מהני מ"מ היינו אי ידע ועבר אבל בשגג ואלו הי' נזכר לא הי' עביד ל"מ לכ"ע כמ"ש תוס' שם ו' ע"א ד"ה שאני התם עכ"ל וכו' עוד שם בד"ה ועכ"פ וז"ל בנידן שלפנינו יפה כיון מעלתו להתיר לו גם אם נשבע שלא לגרש ובכלל זה שלא לצוות לסופר ולעדים וכל דילדי' אמי' כוותי' תילד ומה שלא חשו ראשונים לזה אפשר לא נחשד בעיניהם לעבור על שבועתו ואפי' אי שכח מ"מ אונס ופטור כרב כהנא ורב אסי שבועות כ"ו ע"א ואין כאן אמר רחמנא ל"ת ואמנם כבר כתבתי לעיל ניהו דא"ר ל"ת ליכא מ"מ ל"מ לתוס' דאלו הוה ידע לא הוה עבר על שבועתו על כן מהיות טוב להתיר לו גם את זה נכון הוא עכ"ל. ואני אומר אחר נשיקת עפר כפות רגלי תורתו לאלף לא כן אבי רכב ישראל ופרשיו לא מיבעי אם הוה הדין דבנשבע שלא לגרש הוה הגט בטל מכח כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני פשיטא דלא חיישי' להוציא אותו מחזקת כשרות שהי' לו פעם אחד זכות שיכול לגרש וגם יש לו חזקת כשרות שלא נשבע שלא יגרש דממנ"פ אי ראה בה ערות דבר לא ישבע כזה ואם לא ראה א"כ היה שבועת חנם וגם אוקמי' אותו על חזקתו שלא נשבע ורק על שבועה לגרש חששו דיש בגירושין מקום לחשוד אולי הי' נשבע לקיים המצוה לפי דעתו אלא אפי' אם הדין דאם נשבע שלא לגרש מהני הגירושין אעפ"כ ידיו אסורות שלא לגרש ומהכ"ת לחוש על לא דבר כנגד חזקות גדולות כחזקת כשרות וחזקת צדקות לחוש שנשבע על חנם בלא דבר ונהפוך הוא אי אפשר להחמיר ולהתיר שמזה יצא מכשול שיאמין העם שמותר לישבע על דבר רשות כי מה לי שלא לגרש או שלא אשתה היום מים ודוק. והאמת אגיד לא ידעתי כל החרדה הזאת בשלומא אם נשבע לגרש והוא אנוס בגירושין כי אין בלבו לגרש רק השבועה אונסו א"כ אפי' אם ילך מחר אצל חכם ועוקר השבועה עפ"י חכם עכ"פ הגט הי' בשעת נתינה שלא ברצונו ובטל הגט דאין איש מוציא אלא לרצונו אבל אם נשבע שלא לגרש ועבר וגירש הלא השבועה לא אונסו לגרש וא"כ גירש ברצון רק עבר על השבועה וילך אצל חכם ויתיר לו השבועה ואם כן לא נעשה עבירה כלל ונמצא שלא יהי' מכשול כלל ע"כ לא חששו שמא נשבע שלא יגרש דאם יודע שנשבע כופין אותו שיתחרט על שבועתו ויבקש התרה על שבועתו ומכח מצוה לשמוע דברי חכמים מהני חרטתו ע"י כפיה כסברת הרמב"ם בפ"ב מגירושין ואם שכח והוה אנוס בעבירה לא יחשוב ד' לו עון ומהכ"ת שלא יגמר לגרש הא באופן זה יקלקל אותה בידי שמים ואין הבעל חשוד לקלקלה בידי שמים עיין תוס' גיטין דף ב' בשם ירושלמי ועיין ברה"מ פ"ו מהל' גירושין בשם רשב"א הובא בב"י א"ע סי' קל"ד וח"מ סי' ר"ה ולא דמי לדברי תוס' תמורה ד"ה שאני התם דשם לא יצא מכשול אבל כאן אם לא יגמור לגרש א"כ הוה מכשול לה ולבעלה וירבו ממזרים ואפי' ניחא ליה לעשות איסור זוטא ואל יעשה חבירו על ידו איסור רבה עיין שבת [ד' ע"א] ופסחים [נ"ט ע"א] ודוק כנלענ"ד שמנהגן של ישראל תורה הוא. ואגב גררא אזכיר ראיתי לאדמ"ו הגאון שר התורה ז"ל בשערי תורה ח"ב שהביא דברי המבי"ט אשר רמז הש"ך ביו"ד סי' ר"ח ס"ק א' שאם ספק אם נשבע או לא נשבע לאסור דבר אסור מספק והביא אדמ"ו שם דמבי"ט מדמה לספק חתיכה ספק חלב ספק שומן שאסור לכתחלה והשיג עליו אדמ"ו ז"ל בשלומא בחתיכת ספק לא הי' לה חזקת היתר משא"כ בספק נשבע יש לומר אוקי על חזקת קמייתא שלא נשבע ולא נדר והניח בצע"ג יעו"ש. ואמרתי בגליון שם להצדיק דברי הש"ך בשם המבי"ט דהנב"י ביו"ד ח"ר דקדק על משנה פ"ב דמקואות דנקט ירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל למה לי הך ירד לטבול בקיצור הי' למשנה לומר ספק טבל ספק לא טבל וכתב וז"ל אלא וודאי שבהא גם ר"מ מודה דלא איתרע חזקה כלל אבל כיון שירד לטבול ראוי' לומר שמסתמא טבל שהרי ירד לכך וא"כ בירידתו איתרע החזקה עכ"ל הזהב והבאתי כעין ראי' מדברי ירושלמי הובא במג"א סי' תקפ"ט ס"ק ה' אם שכח אם כיון או לא כיון בעומד חזקה כיון יעו"ש היטב והמעיין במבי"ט יראה דשאלתו הי' באיש שקבל עליו שלא לעשות דבר ושכח אי חיזק הקבלה בלב בשבועה או לא אז עכ"פ הוא גמר לקבל שלא לעשות ומסופק אי לא נשבע אז איתרע חזקת קמייתא ואזלינן לחומרא כיון שיש ספק דלמא חיזק קבלתו בשבועה ודוק הבאתי דברי אדמ"ו ז"ל לראי' שגם הוא הבין שאם יש ספק אי נשבע או לא אוקמי על חזקת קמייתא דהא פעם אחד הי' בלי איסור שבועה ואוקמי אחזקה ולדעתי גם המבי"ט מודה לזה ודוק. ומצאתי אחר רוב ימים בספר דג"מ שנדפס בפ"ע בדף ל"ט בהגהת על סדר גיטין שמביא שם אחר נוסחת ב"ש ס"ק א' וז"ל וכתב על הגליון יאמר לו הרב טאמער האשט דוא איין נדר אדר איין שבועה אדר ת"כ אדר דעשט גלייכען גטאהן אז דיא ווילשט קיין גט געבן אונד האשט פר געסן דרום זאגע אז וועלין וויר דיר מתיר זיין ויאמר הבעל אויב איך העט גיטאהן וכו' עכ"ל הזהב וכן מצאתי בגט פשוט אות י' וז"ל ואם יש איזה שבועה בין לגרשה ובין שלא לגרשה להתיר יעו"ש הדבר פלא ועד מקום שידי מגעת ערכתי לפני יודעי דת ודין: